Name: אגדות וחלומות בהקיץ - צלילי קסם עם ניצה שאול | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE
Start: 2024-11-26T17:30:00+02:00Z
Location: היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

אדיר מילר

Adir Miller

לירן דנינו

Liran Danino

גברת רביע

Gveret Rabia

אודי כגן

Udi Kagan

מרסדס בנד

Mercedes Band

יהורם גאון

Yehoram Gaon

מרגי

Mergui

חיפה

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

מחוז חיפה

Haifa District

וונדרבר, חיפה

מחוז חיפה קיים עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית, והמנדט הבריטי (מבוססת על נפת חיפה המנדטורית) אך במשך השנים עבר שינויים רבים ומגוונים בגבולותיו, צביונו וההיבט החוקתי והמשפטי בו שונה.
הממונה על מחוז חיפה הוא רואה החשבון פאיז חנא.
מתכננת המחוז היא ליאת פלד.

היסטוריה

אוניברסיטת חיפה
הטכניון

אוניברסיטאות

בשנת 2023 מנתה אוכלוסיית המחוז 1,134,000 נפש, מתוכם:
651,500 מאוכלוסיית המחוז הם יהודים.
151,600 מהאוכלוסייה הם מוסלמים.
15,200 מהאוכלוסייה הם ערבים נוצרים.
29,300 מהאוכלוסייה הם דרוזים.
מעורב (חיפה) 293,100.
41,900 מהאוכלוסייה הם ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לתחילת 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

הערות שוליים

מחוז חיפה הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את בירתו והעיר הגדולה ביותר שבו חיפה, כולל מלבדה את הערים נשר, הקריות, טירת כרמל, חדרה, חריש, אור עקיבא וכן את הערים הערביות אום אל-פחם, באקה אל-גרבייה וכפר קרע.

יוחאי ספונדר

Yohay Sponder

יוחאי ספונדר | בית ציוני אמריקה  | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

תל אביב

בית ציוני אמריקה 

יוחאי ספונדר | פרינדס נהריה | Tickchak LIVE

מחוז צפון

נהריה

פרינדס נהריה

יוחאי ספונדר | פרינדס יהוד | Tickchak LIVE

יהוד

פרינדס יהוד

יוחאי ספונדר במופע סטנד-אפ משתמש ביכולות הייחודיות שלו להגיד את האמת,
על מנת להגיד לנו את האמת.
סטנדאפ חכם ומופרע שעושה סדר בראש, מציג סגנון קומי נדיר.  
יכולת העל של ספונדר היא להשכיח לנו את צרות היומיום, על ידי כך שהוא מדבר עליהן.
 יוחאי מתאים את עצמו לכל סוג קהל, מופיע לכל הגילאים, עם ניסיון רב שנים   
 הוא מופיע בסטנדאפ משנת 2005,  
 בשנת 2012 החל להופיע גם באנגלית,
השתתף ב3 פרקים בWest Cost Comedy תכנית סטנדאפ בארה"ב באנגלית 
  ובמגוון רחב של תוכניות טלוויזיה בארץ ובעולם, 
יזם ומפיק של Funny Monday - תוכנית סטנדאפ שבועית באנגלית משנת 2016  

**לרוכשים בלינק - המקומות הפנויים בצבע תכלת**
**ניתן לביטול עד 48 שעות לפני יום המופע, כל ביטול כרוך בעמלת ביטול של 5% מערך העסקה**

יוחאי ספונדר - סטנדאפ 9.5 תאטרון הבית גולדה | Tickchak LIVE

יוחאי ספונדר - סטנדאפ 9.5 תאטרון הבית גולדה

פתח תקווה

תאטרון הבית גולדה

דניאל חן

Daniel Chen

יוחאי ספונדר | תיאטרון היהלום | Tickchak LIVE

רמת גן

תיאטרון היהלום

מאיה בכור מנהלת משרד ובוקינג אמנים

ספונדר גדל ברמת הגולן, שירת בצה"ל בחיל השריון. לאחר שחרורו מהצבא בשנת 2005, החל להופיע על בימות הסטנד-אפ בקאמל קומדי קלאב ובקומדי בר. באותה שנה החל להופיע במופעי סטנדאפ ברחבי ישראל.
בשנת 2009 השתתף לראשונה בתוכנית טלוויזיה, ביפ קומדי האוס, ששודרה בערוץ ביפ וערוץ 2.
בשנת 2010 השתתף ב"ביפ קומדי בר", והגיש פינת סטנדאפ בתוכנית הרדיו 'ציפורי לילה מנבאות' עם דוד ליפשיץ ואבי נוסבאום בגלי צה"ל.
בשנת 2011 הוציא ספונדר 7 להיטי יוטיוב לשירי פארודיה, אותם כתב וביצע בהשתתפות הלהקה שלו, 'להקת הבני דודים'. כן ביצע עם הקומיקאי מני מלכה את "שיר השיקסע", שיר מחאה סאטירי נגד הדרת נשים.
בשנת 2013 השתתף בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית "West Coast Comedy", בכבלים ״HULO".
בשנת 2015 הגיש פינת סטנדאפ בתוכנית הבוקר "דצים" של אורנה ומשה דץ, בתוכניתו של איציק זהר בערוץ 24, וכן הגיש מדי שבוע פינה אקטואלית קומית בתוכנית הרדיו "שי ודרור" ב-103fm.
בשנת 2017 הפעיל ביחד עם שחר חסון מיזם של ערבי סטנדאפ באנגלית שכלל מופעים בישראל ובמקומות שונים בעולם לצד תוכנית רדיו באנגלית.
בשנים 2017–2018 השתתף בתוכנית "מחר שבת" בהנחיית צביקה הדר.
בשנת 2020 השתתף בסדרה "יחסים ויראליים" של כאן 11, ביחד עם שחר חסון.
בשנת 2023, בצל מלחמת חרבות ברזל החל להגיש ביחד עם שחר חסון את ההסכת "Standup for Israel" באנגלית בגלי צה"ל.

ביוגרפיה

ספונדר מקיים אורח חיים טבעוני. ספונדר נישא לבת זוגו ב-24 באוקטובר 2021[דרוש מקור].

חיים אישיים

יוחאי ספונדר, ברשת החברתית אינסטגרם
 הערוץ של יוחאי ספונדר, באתר YouTube
ליענה ברוך, צוחקים עד דמעות בלוס אנג'לס עם יוחאי ספונדר
 קטע בלעדי: הסטנד אפ הויראלי של יוחאי ספונדר, באתר nrg‏, 19 במאי 2015
יוחאי ספונדר מתארח בפודקאסט "מאחורי כל צחוק", מגיש: אלדד שטרית, 9 באוקטובר 2018
יחסים דיפלומטיים עם שחר חסון ויוחאי ספונדר, תוכניות מיוחדת של כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 9 במאי 2019

יוחאי ספונדר (נולד ב-14 באוקטובר 1982) הוא סטנדאפיסט וקומיקאי ישראלי.

Petah Tikva

היכל התרבות פתח תקווה

השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע: ”וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” (ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז).
בשנת 1872 התכוונו אנשי החברה לקניית אדמת יריחו להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.
בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. חלק מאנשי הקבוצה המשיכו לחפש קרקעות לרכישה, וכך הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח תקווה".
באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.

מקור השם

אדמת פתח־תקווה נקנתה בכ"ט בתמוז ה'תרל"ח, 30 ביולי 1878 והמייסדים עלו לקרקע בז' במרחשוון ה'תרל"ט, כמושבה חקלאית. היא הייתה המושבה הראשונה במרכז הארץ. המושבה "גיא אוני" (ראש פינה) הקדימה אותה והוקמה עוד מספר שבועות לפני הקמת פתח תקווה, אולם מאחר שהידיעות על הקמת "גיא אוני" הגיעו באיחור ומתיישבי אומלבס היו בעלי קשרים רבים יותר, קיבלה פתח־תקווה את הכינוי "אם המושבות".

ייסוד פתח־תקווה – תרל"ח (1878)

חידוש היישוב

בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד בפתח־תקווה והסכים לקחת את המושבה תחת חסותו. 28 משפחות הסכימו לעבור לחסותו של הברון. הם מסרו לו את נחלותיהם ונכנסו לעבוד במשק הכללי של פקידות הברון תוך קבלת משכורת קבועה. הברון תרם לייבוש הביצות ולנטיעת עצי אקליפטוס וגידולים חקלאיים שונים. הברון סיפק לאיכרים סוסים וכלים חקלאיים. שאר המשפחות לא הסכימו לעבור לחסות הברון והמשיכו לקבל תמיכה מסוימת מחובבי ציון.
לאות הוקרה לתרומתו של הברון למושבה, הוקמה בשנת 1947 אנדרטה בצורת שער המכונה שער הברון בכניסה המערבית לפתח־תקווה.

הברון רוטשילד

המושבה פתח־תקווה הייתה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה – פועלים בעיקר. האיכרים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. המצב הביא למאבק על כיבוש העבודה, והחל משנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש, שעבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. בנוסף, היו התנגשויות עם איכרי המושבה שומרי המסורת, שכן רוב הפועלים לא נהגו בהתאם.
בפורים תרס"ה (1905) הוקמה אגודת הפועלים שנקראה הפועל הצעיר. השם ניתן על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח־תקווה, שהיה בין המייסדים. תוכנית האגודה נתבססה על כיבוש מקצועות העבודה "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ־ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות קואופרטיביות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.
בשנת תרע"א (1911) נפתח בפתח־תקווה מועדון הפועלים הראשון בארץ. בנשף הפתיחה השתתפו רבים מצעירי המושבה. המועדון היה למרכז הרוחני של ציבור הפועלים, אך גם האיכרים בני המושבה ביקרו בו (מבנה מועדון הפועלים עמד שנים במקום בו עומד היום בית ההסתדרות, ברחוב ההסתדרות).
בתרע"א (1911) התקיימה בפתח־תקווה הוועידה השנייה של "פועלי יהודה", בה הונח יסוד לקופת חולים. באותה שנה נפתח חדר־חולים לעולים מתימן, שעלו ארצה שנה קודם לכן והתחלואה הרבה הפילה בהם חללים רבים. שנתיים אחר־כך, בתרע"ג, הושלם בניין השכונה הראשונה בארץ לעולי תימן – זוהי "מחנה יהודה", אחת השכונות הוותיקות בפתח־תקווה.
בתרע"א (1911) הוקמה חברת ההשקאה "פלשתינה", מפעל שאיבה מרכזי שספק מים לפרדסים שבסביבת המושבה. בית המשאבה מבטון ניצב על גדות הירקון, סמוך לכפר הבפטיסטים. חברת השקיה נוספת הקים עקיבא ליברכט.

הגעת הפועלים לפתח־תקווה

שנים אלה היו קשות לפתח־תקווה. לא רק שהיו קשיים בייצור החקלאי: משבר כלכלי קשה בהיעדר יכולת לייצא לאירופה את היבול, מכת ארבה שניחתה על השדות, גזירות של השלטון הטורקי ורדיפה של עסקני הציבור, אלא שתושבי המושבה התבקשו לקלוט את פליטי תל אביב ויפו שגורשו מבתיהם.

מלחמת העולם הראשונה

בחודש מאי 1921 החלו פרעות ביהודי יפו, בהן נרצח בין היתר הסופר יוסף חיים ברנר. ימים אחדים לאחר מכן (ב־5 במאי), תקפו ערביי הכפרים יהודייה, פג'ה, ראס אל־עין ואחרים את המושבה. על הגנתה הופקדו אברהם שפירא וסגנו אבשלום גיסין. בוועד הביטחון היה גם עקיבא ליברכט.
בפרעות נהרגו ארבעה מתושבי פתח־תקווה ובהם גיסין וזאב אורלוב, על שמם רחובות מרכזיים בפתח־תקווה של היום. לזכרם הוקמה אנדרטה הנמצאת ליד בניין העירייה. אנדרטה נוספת לזכרם ממוקמת בגן הסמוך לבית "יד לבנים".

פרעות תרפ"א

לאחר הפרעות ועקב התרחבותה של המושבה בעקבות העלייה, קיבלה פתח־תקווה מהשלטון הבריטי מעמד של מועצה מקומית ב־1921. בשנת 1926 הוקמה בפתח־תקווה קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ, שהיוותה את ההתארגנות הראשונה של תנועת בית"ר בארץ ישראל.
בשנת 1922 נפתחה תחנת הרכבת הראשונה בפתח־תקווה.בשנת 1934 ביקשה הסוכנות היהודית שפתח־תקווה תהיה לעיר, אך ההצעה נתקלה בהתנגדות נציגי חקלאי פתח־תקווה מהגוש האזרחי, ובראשם משה סמילנסקי, נשיא התאחדות האיכרים, אשר חששו שההפיכה לעיר תסכן את פתח־תקווה ואת כלל המושבות. מנגד, חמשת נציגי הפועלים, שלמה יצחק שטמפפר ונציג החרדים מונק תמכו בהחלטה, אך הם נותרו במיעוט. בסופו של דבר, קיבלה פתח־תקווה מעמד של עיר ב־1937, כשלוש שנים לאחר תל אביב, ובכך הייתה ליישוב העברי השני שקיבל מעמד זה. ראש העירייה הראשון היה שלמה שטמפפר, בנו של מייסד המושבה.
לפתח־תקווה מקום חשוב בהיסטוריה של התפתחות היישוב היהודי, בשמשה מקום מעבר לעולים, במיוחד אלה בני העלייה השנייה, שהגיעו אליה וממנה התפזרו לכל רחבי הארץ. אנשי תנועת העבודה ראו בפתח־תקווה את מרכזם, ובה נוסדו תנועות "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". במלחמת העצמאות סבלה פתח־תקווה מהתקפותיהם של פורעים ערבים מכפר קאסם והשומרון.
לאחר המלחמה סופחו לעיר אדמות הכפר פג'ה. חלק מתושבי הכפר עזבוהו בגלל התקפת האצ"ל ב־17 בפברואר, והיתר עזבו לאחר שההגנה הוציאה להם צו גירוש, במאי 1948. בתיו נמחו ביוני אותה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, בהמלצת יוסף ויץ, ולאחר שאדמותיו הוכרזו נכסי נפקדים, סופחו לעיר.

מועצה מקומית

אחרי קום המדינה התפתחה העיר בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (קריית מטלון, כפר אברהם ושטחי קיבוץ גבעת השלושה לאחר שעבר למיקום חדש), ובניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו מעברת עמישב וקרית אלון). כמו כן סופחו אליה אזורי התעשייה קריית אריה וסגולה ורמת סיב. אוכלוסיית העיר הוכפלה מ-23,000 תושבים ב-1951 ל-50,000 ב-1956. בשנות ה-60 של המאה ה-20 העיר הפכה לעיר תעשייה, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שהיו בתחום העיר, ונעקרו כולם במשך השנים, למעט רצועת הפרדסים סביב בית העלמין ירקון ששרדה ועל פי התכנון תהפוך לפארק מטרופוליני לאורך הירקון.בשנת 1962 אוחדה השכונה המושבה כפר גנים עם העירב־1971 נורו על העיר רקטות קטיושה מאזור דיר בלוט, וגרמו להרג ארבע אזרחיות.
בשנת 1984, לאחר בחירתו לקדנציה שנייה כראש העיר, החליט ראש העיר, דב תבורי, לפתוח את קולנוע היכל בשבת. הדבר הביא לעימות בין דתיים לחילוניים בפתח־תקווה ולהפגנות רבות מאוד של הציבור הדתי, בהנהגת רב העיר, הרב ברוך שמעון סלומון, נגד פתיחת בשבת, במשך כשנתיים.במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 התיישבו בעיר קרוב ל־40,000 עולים חדשים ממדינות ברית המועצותבין השנים 1995 ל-2008 גדלה אוכלוסיית העיר מ-151,000 תושבים ל-194,000 תושבים, תוספת של כ-3,300 תושבים בכל שנה בממוצע, בעקבות הקמת שכונת אם המושבות בצפון העיר, הרחבת שכונת הדר גנים-עמישב במזרח העיר והקמת כפר גנים ב' וכפר גנים ג' בדרום העיר שיצרו רצף בנוי בין פתח תקווה לקריית אונו. הגידול באוכלוסיית העיר נמשך גם בעשור השני של המאה ה-21 ובסוף 2017 הייתה אוכלוסיית העיר כ-240,000 נפש. על פי תוכנית המתאר של פתח תקווה יאפשרו עתודות הקרקע את גידול האוכלוסייה עד 300,000 תושבים.

לאחר קום המדינה

תולדות העיר

בפברואר 2017 אישר מינהל התכנון במשרד הפנים את תוכנית השלד המראה את חזון המשרד בשטח מחנה סירקין המתפנה לבניית 12,000 יחידות דיור בשטח המחנה. באפריל 2017 הגישה עיריית פתח תקווה עתירה נגד התוכנית, על רקע מחסור בפתרונות תחבורתיים לשכונה החדשה וחששות מעומסי תנועה שהיא עלולה ליצור עם תוספות יחידות הדיור בהיקף המתוכנן. העתירה נדחתה בבג"ץ בטענת "שלב מקדמי" מאחר שהתוכנית עדיין בשלבי תכנון. במרץ 2019 אישרה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור את התוכנית. האישור הסופי לתוכנית התקבל לאחר עתירת מטה מאבק סירקין והסכם פשרה שנחתם עם מטה המאבק. לאחר עתירת "מטה המאבק לבינוי שפוי" בסירקין לבית המשפט המחוזי, הושג הסכם פשרה מול העותרים שכלל הורדת שלב א' ל-2700 דירות מתוך 20000 שתוכננו, הכנסת נציג התושבים כמשקיף בצוות ההיגוי של התוכנית, עם תום בניית 2700 הדירות תוכן תוכנית תחבורתית כוללת חדשה שתיבחן את מצב התשתיות באזור, ומתן אפשרות למטה המאבק לעתור נגד התוכנית אם מצב התשתיות התחבורתיות באזור לא ישביע את רצונם.
ב-9 בספטמבר 2021 יצאה התוכנית לדרך ופורסם מכרז מינהל מקרקעי ישראל ליזמים וקבלנים לבניית 2499 יחידות דיור על שטח מחנה סירקין המתפנה.
במאי 2020 אושר פרויקט ויתניה, פארק עסקים חדש בצפון מערב העיר. שטח הפרויקט המתוכנן כ-80,000 מ"ר. באותו החודש גם אושרה תוכנית להתחדשות עירונית בשכונת רמת ורבר, על פי התכנון יתווספו לשכונה כ-3,600 יחידות דיור חדשות ושטחי מסחר, יוקמו מגדלים בגובה 28 קומות פארק יד לבנים הנמצא בשכונה ישופץ.

מיזמים עתידיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בפתח תקווה 257,680 תושבים (מקום 5 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 78.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,998 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אוכלוסייה

בעיר פתח־תקווה לומדים קרוב ל־40,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל־8,000 בגני הילדים, למעלה מ־17,000 בחינוך היסודי וכ־14,500 בחינוך העל־יסודי. בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח־תקווה ליחידה מצטיינת ארצית. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים.
בית הספר הראשון היא בית הספר יק"א פיק"א והוא הוקם בשנת 1885.
בעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.
בעיר פועלים שני מוסדות אקדמיים:
"מכללת העיר פתח־תקווה", מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה בו לומדים למעלה מ־2,000 סטודנטים בתוכניות לימוד שונות.
"האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל" (UIBE). שנפתחה בשנת 2021 במבנה של בית הספר לשעבר "מעלה הזיתים" בשכונת קריית מטלון.
בבית הספר התיכון שבכפר הנוער אמי"ת, פועל בית ספר למקצועות הרכב בו לומדים תלמידים מכתות י"ב–י"ד.
בעיר פועל מסלול מחוננים.
בפתח־תקווה פועלים מספר שבטים של תנועת הצופים: שבט "ראשונים", הקיים כבר כ־60 שנה, שבט "המושבה" באם המושבות ושבט "ברק" אשר הוקם ב־2013. בעיר פועלים גם מספר קנים הנוער העובד והלומד: בשכונות אם המושבות, בכפר גנים ג', בנווה דקלים ובנוסף, סניף במרכז העיר וסניף של תנועת הנוער המחנות העולים ברחוב ביאליק. כמו כן ישנם סניפים של תנועות הנוער הדתיות בני עקיבא (8 סניפים ברחבי העיר), עזרא (7 סניפים ברחבי העיר) ואריאל הפזורים בשכונות העיר.
בפברואר 2020 הונחה אבן הפינה לפרויקט "תיכון משה ארנס" שנבנה בכפר גנים ג'. על פי התכנון יבנה התיכון ב-3 שלבים, בשלב הראשון יוקם מבנה חטיבת הביניים, לאחר מכן יוקם מבנה התיכון ובשלב האחרון יבנו אודיטוריום וספרייה. בנוסף לכך מתוכנן מבנה שיכלול חדרים לכ-48 כיתות, מעבדות, מרחבי למידה מחוץ לכיתות ואף אמפי ומגרשי ספורט מוצללים.

חינוך

בעיר פועלת מועצת נוער שתפקידה לייצג ולהשמיע את קולם של בני הנוער המתגוררים בשטחה של העיר אל מול מקבלי ההחלטות בעירייה, במשרד החינוך, ובמועצות השונות. מועצת הנוער העירונית מתחלקת לוועדות ותפקידים ובהם מתקבלים ההחלטות ומובאים לשולחן ההצבעות במליאת המועצה.

מועצת הנוער העירונית

היכל התרבות העירוני ע"ש דב תבורי ברחוב המכבים הוא אולם הקונצרטים והתיאטרון המרכזי בעיר.
ברחוב ארלוזורוב מצוי הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "פארק יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח־תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים – הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני וגן החי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב־יפו.
ברחוב מונטיפיורי 3 שוכן בית סְוָוטִיצקי, מבנה היסטורי, ובו "בית שיח נשים – בית נשים ומשפחה", השייך למוזיאון לתולדות פתח־תקווה ומנציח את פעילותן של נשות העיר.
בעיר קיימת רשת ספריות עירוניות.
כמו כן קיימים גם הקונסרבטוריון העירוני ואנסמבל לירקה בניהולה המוזיקלי של נילי הרפז.
בין השנים 1993- 1994 צילומי הסדרה קופיקו התקיימו בחלקם בפתח תקווה ובעיקר באזור רמת ורבר ורחוב קפלן.
כמו כן, באותן השנים ערוץ הילדים ערך צילומים למגוון תוכניות בעיר ביניהם: "שש באביב" בפארק יד לבנים בעיר, "המחסן של כאילו" ו"גינת ההפתעות".
באוגוסט 2019 החלו עבודות ההקמה של אולם הספורט "רוזמרין" שנבנה בכפר גנים ג', על פי התכנון יכלול האולם כ-1,200 מקומות ישיבה, חדרי מחול וחדרי התעמלות, כמו כן האולם יוכל לארח משחקי כדוריד בינלאומיים.

תרבות

בעיר פתח־תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח־תקווה והאזור.

שני בתי חולים המהווים יחדיו את "המרכז הרפואי רבין".
קמפוס בית חולים בילינסון – נוסד ב-1936 וממוקם במערב העיר, על צומת הרחובות ז'בוטינסקי וקפלן. במסגרת בית החולים פועל מרכז דוידוף, מרכז ייעודי, הראשון מסוגו בישראל למניעה, לטיפול ולמחקר מחלות הסרטן ומכון רפאל רקנאטי לגנטיקה, שהוא מכון הגנטיקה הגדול בארץ.
בית חולים גולדה השרון – נוסד ב־1942 וממוקם בשכונת כפר גנים בעיר.
המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים – בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בסמוך לבית החולים בילינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון, אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
בית החולים גהה – בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
בית רבקה – בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
המרכז הרפואי רמת מרפא – בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח־תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.
בית חולים נווה רעיה – בית חולים סיעודי גריאטרי, לבית החולים מתקבלים חולים על בסיס פרטי או בקוד משרד הבריאות.

בתי חולים ושירותי בריאות

בפתח תקווה יש שלושה מתחמי תעסוקה גדולים:

סגולה – בצפון־מזרח העיר. שטחו כ־3,000 דונם והוא מאכלס כ־900 עסקים. באזור תעשייה זה מספר רב של אולמות וגני אירועים, שני פאואר סנטרים, ומפעלי תעשייה כבדה רבים. מצפון לאזור התעשייה ישנה תחנת רכבת שנקראת על שמו.
קריית אריה – במערב העיר, מצפון לציר ז'בוטינסקי. זהו אזור התעשייה הגדול ביותר בפתח־תקווה; שטחו כ־5,000 דונם. אזור התעשייה קריית אריה הוקם בשנות השלושים של המאה הקודמת ונקרא ע"ש אריה שנקר שהיה אחד מחלוצי התעשייה במדינת ישראל. האזור מתאפיין בתעשייה כבדה ובמפעלי מתכות, ולצדם חברות היי־טק רבות. כמו כן שוכן בו גם מתחם ההיי־טק "פארק אזורים". באזור תעשייה זה נמצאות חברות מובילות כגון אינטל, ביטוח ישיר, טבע, מגדל, גילת רשתות לווין, גילת, Septier, IBM, ואורקל ישראל. בקרית אריה נמצאים גם מכללת מגמות, הקניון הגדול, בית משפט השלום פתח־תקווה ובעבר שכן שם גם בית המשפט המחוזי מרכז. ליד אזור התעשייה נמצאת תחנת הרכבת פתח־תקווה קריית אריה.
קריית מטלון – (הידוע גם בשם רמת סיב) במערב העיר, מדרום לציר ז'בוטינסקי. שטחו כ־2,000 דונם, והוא מאכלס כ־800 חברות ועסקים. אזור תעשייה זה מתאפיין גם הוא בחברות מובילות רבות דוגמת בזק בינלאומי, שטראוס גרופ, AIG, G4S וECI באזור תעשייה זה שוכנים גם בית פורשה ישראל ומתחם הקניות והבילוי "y סנטר".סה"כ השטח הבנוי באזורי התעשייה עומד על כ־2,000,000 מ"ר.
בעבר שכנו בעיר מפעלי תעשייה כבדה ובתי אריזה רבים שיועדו לשיווק תפוזים. החל מראשית המאה ה־21, העיר פתח־תקווה מושכת אליה עובדים רבים מכל רחבי גוש דן והשומרון, עקב ריבוי אזורי התעשייה בה.

מתחמי תעסוקה

בפתח־תקווה מספר מרכזי קניות גדולים המשרתים את תושבי העיר והסביבה:

הקניון הגדול (ידוע גם כ"קניון אבנת") – נמצא על ציר ז'בוטינסקי מול בית החולים בילינסון. הקניון הוקם בשנת 1999, ועל פי הנהלת הקניון בכל יום מבקרים בו כ־25,000 מבקרים.
קניון סירקין – הוקם בשנת 1997 בסמוך לצומת סירקין. בתחילת דרכו היה מאוד פופולרי בקרב תושבי העיר, אולם לאחר הקמת הקניון הגדול חלה נסיגה בהצלחתו. הקניון נמצא בשכונות עין גנים ומחנה יהודה ובאזור של שכונת שעריה.
פאוור סנטר סגולה – שוכן מדרום לצומת סגולה ולפאואר סנטר ירקונים, מרכז מספר חנויות גדולות בתחומי הלבשה, מזון, מוצרי חשמל ועוד. בעבר פעל בסמוך פאואר סנטר ירקונים  מדרום למחלף ירקון מול תחנת הרכבת סגולה ובו מספר חנויות מובילות בתחומן. ב-1 בינואר 2019 פאוור סנטר ירקונים נסגר בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי על כך שנבנה בקרקע חקלאית באופן לא חוקי.
y סנטר (לשעבר יכין סנטר) – מכרז קניות ומסעדות הנמצא בחלקו המזרחי של אזור התעשייה קריית מטלון ובו שוכנות מספר חנויות בתחומי הלבשה, מזון, ריהוט וילדים. במתחם ובסביבו פזורים בתי קפה וברים רבים ומסעדות.

מרכזי קניות

כלכלה

לפי מפת הקרן לחקר ארץ ישראל, בשנת 1880 היו ברוב שטחה של פתח תקווה שרידים של יער עתיק.בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה־21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם הם על פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית. כיום שטחה הבנוי של פתח תקווה על שלושת אזורי התעשייה שבה עומד על 20,000 דונם. והשטח הבנוי למגורים עומד על 15,000 דונם.
ב־1942 הוקם בעיר גן הנשיא. בעשור השני של המאה ה־21 השיקה עיריית פתח־תקווה קמפיין לשינוי תדמיתה של העיר ל"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים.
לכבוד מלאת 130 שנים למושבה, שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר – כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב־1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב־1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".

בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. על־פי המדדים המקובלים, הזיהום בשכונות המגורים הוא על־פי־רוב ברמת בינוני־טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הוא אחד מהגבוהים בארץ.
במאי 2019 החלו העבודות להקמת הפארק הדרומי של שכונת נווה גן וזאת בנוסף לפארק אחר שהוקם בצפון השכונה (על שטחו של אצטדיון האורווה) מספר שנים קודם לכן. חרף העובדה שהעבודות החלו רק באמצע 2019 הדיבורים והתכנונים על הקמת הפארק החלו להתפרסם מספר שנים קודם לכן.

צפון פתח־תקווה מאופיינת על ידי שטחים ירוקים ובניהם שדות חקלאיים, פרדסים ואזורי הטבע של נחל הירקון. כמו כן, שטחים ירוקים אלה מכסים כשליש משטח פתח־תקווה ומהווים מקור כלכלה, עיסוק ופנאי, שכן כיום הם נדירים בעיר לעומת פעם.
באזורי הטבע של נחל הירקון הנמצאים בקצה של גבול העיר נמצא נחל הירקון עובר בכל צפון העיר ומהווה מקור לצמחים ובעלי חיים שונים כמו: תנים, דרבניים, קיפודים, אנפתיים, נמיות, חרקים ועוד רבים אחרים. אזורי הטבע זוכים לשקט מצד בני האדם (מלבד מטיילים), שכן הם מוקפים בשדות חקלאיים ענקיים. כמו כן, מטיילים רבים מטיילים באזורים אלה ברגל, בג'יפים או בטרקטורונים. שביל ישראל עובר באזורים אלה בצמוד לנחל. בסמיכות לאם המושבות בדרך הפונה לירקון נמצאות "בריכות חורף אם המושבות" שהן בריכות חורף שמתמלאות במים בין נובמבר לדצמבר ומתייבשות במאי.

צפון העיר

המים המסופקים לתושבי פתח־תקווה מגיעים משני מקורות מים עיקריים:

שאיבה עצמית מחמש בארות הנמצאות מסביב לעיר. השאיבה היא מאקוויפר ההר, אקוויפר תת־קרקעי טבעי המצוי ממערב להרי שומרון. טיב המים באקוויפר החוף טוב ומתאים לשימוש כמי שתייה.
קניית מים מחברת מקורות. מקורות מספקת את מי השתייה לתושבי פתח־תקווה ממעיינות ראש העין או מהמוביל הארצי, לפי החלטתה ובהתאם לעונות השנה. איכות המים בפתח־תקווה טובה ועומדת בכל תקני האיכות שנקבעו בתקנות איכות מי השתייה.תשתיות הביוב והחשמל המצוינות של העיר מציבות אותה כאחת הערים המודרניות והמפותחות ביותר בישראל.
בשנת 2018 נפתח אגם אקולוגי למבקרים. האגם נמצא בפארק הגדול מול קניון אבנת.

מים ותשתיות

סביבה

רובם המוחלט של תושבי העיר פתח תקווה הם יהודים, ומתוכם כ־40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ־300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו־9 מקוואות טהרה. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי. גם בעבר נודעה פתח תקווה כמושבה עם אחוז נכבד של דתיים, הקפדה על קיום מצוות וקיום מוסדות דת, בניגוד למושבות אחרות.מייסדי העיר פתח תקווה היו בני היישוב הישן בירושלים, והנהיגו בה את מנהגי ירושלים, חלקם משתמרים עד היום. זמן כניסת השבת הוא על פי מנהג ירושלים ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, בשונה משאר ערי הארץ המאחרים מעט. גם מנהגי הקבורה של החברה קדישא הם על פי מנהג ירושלים.

בין המוסדות הדתיים החשובים בעיר הוא בית הכנסת "בית יעקב" המכונה בית הכנסת הגדול, בית הכנסת נחנך בתרנ"ח (1898) שנקרא ע"ש אביו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, ועדיין משמש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר. את בית הכנסת תכנן דניאל הכהן ליפשיץ. מעל הכניסה הראשית נמצא שעון ובו אותיות עבריות במקום ספרות. על קיר הכניסה קבוע שעון שמש מהיחידים הנמצאים בישראל. בשנות ה־20 של המאה ה־20 נבנו מגוון של בתי כנסת נוספים. בית הכנסת השני שנבנה היה בית הכנסת "נחלת ישראל" או "קריצמן" בו התפללו בנוסח ספרד. בעיר היה עוד בית כנסת בנוסח ספרד, בית התפילה "קהל חסידים כנסת ישראל", וביחד היו בהם 400 מקומות ישיבה. בית הכנסת השני בגודלו ויופיו, היה בית הכנסת "שונה הלכות" שהוקם בסביבות שנת 1926. כן התקיימו בתי כנסת לצד ישיבת לומז'ה, ולצד בית ספר נצח ישראל. נוסף אליהם היו בעיר שלושה בתי כנסת ספרדיים שהכילו יחד כ־300 מקומות ישיבה. במהלך שנות השלושים התרכזו עולי פולין סביב בית הכנסת "זכר חיים". בימי העלייה החמישית נוסדה אגודת מקור חיים בפתח־תקווה שקיימה תפילות באולם מכבי האש עד שחנכה בשבועות 1940 את בית הכנסת שלה, בו מתפללים עד היום כמנהג יהודי גרמניה. עד שנת 1940 נוספו עוד בתי כנסת, בהם "חפץ חיים" ברחוב ביאליק, בית הכנסת "תפארה" של הרב יחיאל הלר, ובית הכנסת "שבת אחים". בשנות ה־60 נוסד בית הכנסת דגל ראובן ע"ש הרב ראובן כץ, ברחוב רוטשילד. כיום משמש הוא בימות החול למדרשה לבעלי תשובה ולשיעורי תורה ברבים בהנהגת הרב עזריאל פפויפר, ובשבתות למניין אברכים. בשנת 2005 הוקם בית הכנסת אבי עזרי ברחוב ארלוזורוב (הערה: למרות שכך הוא נקרא בפי כל, שמו הרשמי הוא בית הכנסת על שם חת"ם סופר, מכיוון שבפתח תקווה קיים עוד בית כנסת בשם אבי עזרי, בדרך מנחם בגין 102, והוא בית כנסת ספרדי), והוא השטיבלאך הפעיל ביותר כיום בימות החול, בשבתות ובחגים משמש בית הכנסת את הקהילה החרדית שהתפתחה במרכז העיר, מתפללים בו כמאה וחמישים מתפללים. ב־2010 הוקם בית הכנסת חברון ברחוב טרומפלדור, רבים מהמתפללים בו הם יוצאי ישיבת חברון גם נוסח התפילה והמנהגים הם בדיוק כמסורת ישיבת האם, אחת לשנה מגיע הרב דוד כהן לערוך טיש במקום.

בתי כנסת

הישיבה הראשונה בעיר, ישיבת לומז'ה נוסדה בתרפ"ו (1925). החל משנות השבעים היא משמשת ככולל לאברכים בלבד, נכון לשנת 2016 לומדים בה מעל מאה אברכים והיא הכולל הגדול בעיר.
בפתח־תקווה גם נוסד הכולל הראשון מחוץ לחומות ירושלים: בית מדרש לתורת ארץ ישראל הפעיל עד היום.
כיום פעילות בעיר ישיבות נוספות רבות, בהן ישיבת אור ישראל הליטאית, ישיבת נחלת דוד ישיבת פאר משה לצעירים והישיבת הגדולה "נחלת אשר" בראשותו של הרב משה פינטו, ישיבת נתיב התורה בראשותו של הרב משה רונס, רשת החינוך התורנית לאומית דרכי נועם, רשת החינוך של ישיבת למרחב, כולל רצון יהודה ועוד. בעיר פועלת גם רשת מוסדות החינוך של חסידות חב"ד הכוללת גנים, בית ספר לבנות, בית ספר לבנים, מדרשת ערב ועוד.

ישיבות

בעיר ישנם גם בתי מדרש לחסידויות שונות, ביניהן חב"ד, גור, צאנז, ויז'ניץ וראדזין. האדמו"ר השני מברגסז, הרב אברהם אלטר פולק, שכונה גם "האדמו"ר מפתח תקווה" הקים בשנות ה־70 של המאה ה־20 את חצרו בעיר וגר בה עד סמוך לפטירתו ב-2006, אז עבר לאלעד. בית מדרשו מתנהל כיום בהנהגת בנו האדמו"ר רבי אהרן פולק, ופעיל כל שעות היממה, מתקיימים בו מניינים לרוב ושיעורי תורה ברבים. הרב יוסף לייפר, מאדמו"רי נדבורנא, הקים בעיר את חצרו, במשך שנים היה נקרא על שמה "האדמו"ר מנדבורנא פתח תקווה", בתש"ן עבר הרב לייפר לבני ברק. חסידות מישקולץ, שהוקמה בעיר בסביבות שנות ה־90 של המאה ה־20, עורכת מדי שנה אירוע שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

חצרות חסידיות

רבנים אשכנזייםבשנת תרמ"ד (1884) מונה הרב אהרון אורלנסקי לרבה של פתח תקווה. אורלנסקי היה מקבוצת בני ביאליסטוק (אשר כונו "הביאליסטוקאים") שהצטרפה למושבה שנה קודם לכן. הרב אהרון אורלנסקי כיהן כרב העיר במשך 27 שנים, עד פטירתו בשנת תרע"א (1911).
לאחר פטירתו נבחר הרב ישראל אבא ציטרון שהיה חתנו של הרב יוסף רוזין (הרוגצ'ובר). הרב ציטרון, שעיברת את שמו לקיטרוני, כיהן כרב העיר במשך 17 שנה, עד פטירתו בגיל 47 בשנת ה'תרפ"ז (1927).לאחר פטירתו הוזמן על ידי תושבי פתח תקווה הרב יחזקאל אברמסקי מברית המועצות לכהן כרבה הראשי. הרב אברמסקי נענה להזמנה, אולם נאסרה יציאתו מברית המועצות על ידי השלטונות, שאף שלחו אותו בהמשך לסיביר.

ב־1932, לאחר שהתייאשו פרנסי פתח־תקווה מלחכות לרב אברמסקי, נבחר הרב ראובן כץ והוא כיהן כרב העיר במשך 31 שנים עד פטירתו בגיל 84 בשנת תשכ"ד (1963).
בשנת תשל"ט (1979) נבחר הרב ברוך שמעון סלומון לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה, הוא כיהן כרב העיר עד פטירתו ביום י"ז באדר תשס"ט, 13 במרץ 2009.
בפברואר 2012 נבחר הרב מיכה הלוי לכהונת הרב הראשי האשכנזי של פתח תקווה.רבנים ספרדיים
בשנת תרצ"ט נבחר הרב עובדיה הדאיה לכהן כרב הספרדי הראשון של פתח תקווה, כהונתו נמשכה עד שנת תשי"א. אחריו כיהן הרב עמרם אבורביע בין השנים תשי"א–תשכ"ז ולאחריו כיהן הרב משה מלכה, עד פטירתו בשנת תשנ"ז.בפברואר 2012 נבחר הרב בנימין אטיאס לכהונת הרב הראשי הספרדי של פתח תקווה.

רבני העיר

דת

העיר פתח תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה–ירושלים) עוברים בעיר.

מערב העיר:
כביש 4 (כביש גהה):
מחלף גהה
צומת קריית אריה (כיוון צפון בלבד)
דרך יצחק רבין (כביש 4622)
צפון העיר:
כביש 5 (כביש חוצה שומרון):
מחלף תקווה
מחלף ירקון
דרך אם המושבות – מחברת שכונת אם המושבות דרך אזור התעשייה קריית אריה לאזור התעשייה הצפוני של בני ברק, קניון איילון (רמת גן) ולרמת החייל (תל אביב). קיים תכנון עתידי להמשיך את דרך אם המושבות כך שתגיע עד לצומת סגולה.
כביש 491 (כביש בתכנון) – איילון מזרח
צפון־מערב העיר:
כביש 481 (ציר ז'בוטינסקי), שמפריד בין אזורי התעשייה קריית אריה וקריית מטלון, ועובר בבני ברק, רמת גן ומסתיים בתל אביב.
מחלף גהה (בפתח תקווה)
דרום העיר:
כביש 471 (כביש מכבית):
מחלף נחשונים
מחלף פתח תקווה דרום (לשעבר מחלף שערייה)
מחלף גת רימון
מחלף
במזרח העיר:
כביש 6 (כביש חוצה ישראל / דרך יצחק רבין):
מחלף נחשונים
כביש 40:
מחלף ירקון
צומת סגולה
צומת גנים
צומת סירקיןבנוסף, החל מאזור השוק ועד לצומת גהה, חוצה את פתח תקווה ציר ז'בוטינסקי (דרך מספר 481). ציר תחבורה זה הוא אחד הצירים הראשיים בגוש דן והוא מחבר את פתח תקווה, דרך בני ברק ורמת גן, אל תל אביב־יפו.
רמזור ראשון הופעל בפתח תקווה בשנת 1957, בצומת הרחובות בר כוכבא ושטמפפר במרכז העיר. עד שנת 1972 רומזר צומת אחד נוסף.

כבישים

ערך מורחב – תחבורה ציבורית בפתח תקווהמערך התחבורה הציבורית בפתח תקווה מורכב מאוטובוסים, רכבת ורכבת קלה.

תחבורה ציבורית

בפתח תקווה עובר הקו הראשון של הרכבת הקלה ("הקו האדום") מעל לקרקע. הקו מתחיל בתחנה המרכזית ברחוב אורלוב וממשיך בנתיב מיוחד לכל אורך רחוב ז'בוטינסקי, דרך בני ברק, רמת גן, תל אביב-יפו ובת ים. כמו כן באזור התעשייה קריית אריה ממוקם הדפו של הקו.
בנוסף לקו האדום, מתוכננים לעבור בעיר שני קווי מטרו M2 ו-M3.

רכבת קלה

תחבורה

הפועל פתח תקווה – בליגת העל. זכתה ב-6 אליפויות (5 ברציפות), שני גביעי מדינה, גביע אלוף האלופים, 4 זכיות בגביע הטוטו, וגביע הטוטו לאומית.
מכבי פתח תקווה – בליגת העל. זכתה בשני גביעי מדינה, 4 זכיות בגביע הטוטו, שני גביעי טוטו לאומית.מגרשן הביתי של הקבוצות הוא אצטדיון המושבה, הנקרא גם "אצטדיון שלמה ביטוח", אשר נחנך בדצמבר 2011. משחקים בין הקבוצות נקרא הדרבי של פתח תקווה.
בנוסף ישנן שלוש קבוצות המשחקות בליגות הנמוכות:

מכבי עמישב פתח תקווה – ליגה ב' דרום א'.
הפועל מחנה יהודה – ליגה ב' דרום א'.
בית"ר פתח תקווה – ליגה ב' דרום א'.

כדורגל

הפועל פתח תקווה בליגה א' מחוז שרון.
מכבי פתח תקווה בליגה הארצית. ההישג הכי גדול של הקבוצה היה חצי גמר גביע המדינה בכדורסל. הקבוצה זכתה בכל תוארי אליפות בליגות הנמוכות. הקבוצה שיחקה בעבר בליגת העל.
אליצור פתח־תקווה. הקבוצה משחקת בליגה א' ויש למועדון מספר קבוצות נוער וילדים.

כדורסל

הפועל פתח תקווה – בליגה הלאומית.
מכבי פתח תקווה – בליגה הלאומית.

כדוריד

הפועל פתח תקווה בליגה הלאומית. הקבוצה משחקת בברכת גבעת השלושה. לקבוצה יש נבחרת נשים וגם ילדים. במועדון חברים 200 שחקנים ושחקניות החל מגיל 8.בעבר הייתה בעיר פעילה גם מכבי פתח תקווה.

כדורמים

לעיר הייתה קבוצה בליגת הבייסבול הישראלית IBL בשם "פתח תקווה פיונירס". הקבוצה שיחקה בעונת 2007 באצטדיון הבייסבול בכפר הבפטיסטים הנמצא בסמוך לעיר.

בייסבול

לעיר יש קבוצת כדורגל חופים שנקראת עירוני פתח תקווה שמשחקת בליגה הישראלית בכדורגל חופים. הקבוצה זכתה באליפות בשנת 2009.

כדור רגל חופים

ספורט

נתוני האוכלוסייה מעודכנים לשנת 2018. כפר גנים – השכונה הגדולה בפתח־תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
כפר גנים א' ("הישנה") – החלק הוותיק ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום־מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון, בשכונה גרים 9,315 תושבים.
כפר גנים ב' – חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון, בשכונה גרים 7,483 תושבים.
כפר גנים ג' ("החדשה"/"העיר הירוקה") – החלק החדש והגדול ביותר בשכונה. מתפרסת מרחוב העצמאות דרום־מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה. החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים", בשכונה גרים 19,617 תושבים.
בת גנים – שכונה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. בשכונה גרים 1,172 תושבים.
כפר אברהם – מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח־תקווה בשנת 1952. כיום מתגוררים בו 1,518 תושבים. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שבשם זה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
במזרח – דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים-תל אביב.
בצפון – רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו – החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
במערב – מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
בדרום – הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל – הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
חן הצפון – צפונה לכפר אברהם, משקיפה על צומת סגולה.
עין גנים- מושב עובדים שאוחד עם פתח־תקווה בשנות הארבעים, בה גרים 9,836 תושבים.
רמת ורבר - שכונה במערב העיר, מצפון לכפר גנים ומדרום לרחוב ז'בוטינסקי. בתחומי השכונה נמצאים פארק יד לבנים, קריית המוזיאונים וגן החי העירוני. בשכונה גרים 9,761 תושבים.
עמישב־הדר גנים – שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח־תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה־50 של המאה ה־20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה־70 נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב. בשכונה 5,109 תושבים.
הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה־90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה, ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת ב־3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג־גן" – מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים. בסוף שנות ה־90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעיתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים. בשכונה מתגוררים 25,916 תושבים.
שעריה – בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
אחדות
מחנה־יהודה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי, בשנת 1937 צורפה השכונה לעיר פתח־תקווה. השכונה מצויה מדרום למרכז העיר ובסמוך אליו. מדרום לשכונה נמצאות השכונות שעריה ואחדות וממזרחה עין־גנים.
בילינסון– שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה, צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
קריית־אלון – שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
יוספטל – ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
נווה גן – שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות. השכונה נחשבת כאחת השכונות הטובות בעיר, ובה נמצא הבניין הגבוה בעיר. בשכונה גרים 17,092 תושבים.
נווה עוז – במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום־מערב העיר פתח־תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית, בשכונה גרים 6,302 תושבים.
קריית מטלון - שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קריית משה בדרום ושכונה בשם גן־שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אלו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. במזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם "רמת סיב". בשכונה 2,481 תושבים.
אזור תעשייה קריית אריה – אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
אזור תעשייה סגולה – בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
אם המושבות הוותיקה - היא שכונה בצפון מערב פתח־תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה־90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קריית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח־תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני־גבוה, בשכונה גרים 8,500 תושבים.
אם המושבות החדשה – כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9–23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים. בשכונה גרים כ-19,000 תושבים.
שיפר / נווה דקלים- היא שכונה בצפון מערב העיר, שוכנת בין רחוב שטמפפר, אזור תעשייה ירקון (סגולה) ורחוב המכבים.
המרכז השקט (מרכז העיר דרום) - שכונה במרכז העיר בין הרחובות סלנט, הרצל, פיק"א, טרומפלדור, כץ ופינס.
לב המושבה (מרכז העיר צפון) - שעונה במרכז העיר בין הרחובות אורלוב, המכבים, אחד העם, הרצל, פיק"א, יצחק שדה וקרול.

שכונות

ערך מורחב – עיריית פתח תקווהעיריית פתח תקווה היא גוף השלטון המקומי במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר פתח תקווה. ככל רשות מקומית עוסקת עיריית פתח תקווה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרות שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

שלטון מקומי

העיר פתח תקווה מוצגת בתרבות הישראלית, בעיקר לצורכי הומור, כעיר גרועה במיוחד. היא מתוארת כעיר מכוערת, משעממת ומיושנת, ונחשבת לעיר המושמצת ביותר בישראל. תדמית זו ככל הנראה התגבשה בשנות ה-80 וה-90. השיר "פתח תקווה" של להקת אינפקציה, שמכיל את השורה "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה", נחשב לדוגמה בולטת של הסטריאוטיפים האלו. הבדיחות על פתח תקווה נפוצות גם באינטרנט, ובין השאר קיימת קבוצת פייסבוק שקוראת לביטול העיר בטענה שאינה רלוונטית, ובנוסף קיימת תאוריית קונספירציה פארודית שטוענת שפתח תקווה בכלל אינה קיימת, בדומה לקונספירציית בילפלד. רוב הסטריאוטיפים על פתח תקווה הם על העיר עצמה ולא על תושביה.קיימות טענות שבדיחות אלו כבר לא מייצגות כראוי את פתח תקווה המודרנית, שעברה התחדשות ופיתוח עירוני מוגברים מאז שנות התשעים. הפוליטיקאית זהבה גלאון, תושבת העיר, טוענת ש"פתח תקווה שודרגה, הבדיחות עדיין קיימות, אבל הן כבר פחות רלוונטיות". עיריית פתח תקווה עצמה הביעה התנגדות לחלק מהבדיחות על העיר, בטענה שהן לא מיצגות את המציאות בעיר. למשל, כשהקומיקאי נדב אבקסיס העלה סרטון הומוריסטי שבו הוא הציע לריאד מנסור, השגריר הפלסטיני באו"ם, לקבל את פתח תקווה תמורת שלום מכיוון שאף אחד בישראל לא רוצה אותה, ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן הגיב שהוא נפגע מהאמירות הללו ושאין להן הצדקה. אבקסיס הגיב בהומור, ואמר שתושבי פתח תקווה יכולים להיות רגועים, מכיוון שלפיו, המצב בעירו רמת גן הרבה יותר גרוע.

העיר פתח תקווה הוזכרה ביצירות מוזיקליות שונות, בהן:

הבלדה על יואל משה סלומון - יורם טהרלב
בפתח תקווה הייתי - רן אלירן
האלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה" - רביד פלוטניק
פתח תקווה - של להקת "אינפקציה"

שירה על העיר

בתרבות הישראלית

פתח־תקווה היא עיר תאומה של הערים הבאות:

גרמניה קובלנץ, גרמניה
רומניה בקאו, רומניה
רומניה שימלאו סילבאניי, רומניה
טאיוואן טאיג'ונג, טאיוואן
צ'ילה לאס קונדס, צ'ילה
בולגריה גברובו, בולגריה
ארמניה גיומרי, ארמניה
טורקיה קדיקוי, טורקיה
פולין מיינדזיז'ץ פודלסקי, פולין
דנמרק אודנסה, דנמרק
נורווגיה טרונדהיים, נורווגיה
ארצות הברית שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
אוקראינה צ'רניהיב, אוקראינה
אוקראינה צ'רקאסי, אוקראינה

ערים תאומות עם קשר פעיל

שוודיה נורשפין, שוודיה
קנדה לאוואל, קנדה
הרפובליקה העממית של סין ג'יאנשוי, הרפובליקה העממית של סין

ערים תאומות עם קשר לא פעיל

ערים תאומות

רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004
מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח־תקווה לעיר", אריאל, 1994
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א:
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּמלבֶּס, עד 1878 – פרק כ"ה, עמ' 243
טוביה סלומון, ייסוד פתח־תקווה, 1878–1880 – פרק כ"ו, עמ' 245
זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח־תקווה מספר, 1871–1882 – פרק כ"ז, עמ' 271
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 – פרק כ"ח, עמ' 285
זקני פתח־תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח־תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 – פרק כ"ט, עמ' 294
מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח־תקווה, 1882–1886 – פרק ל', עמ' 297
יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח־תקווה, 1885 – פרק ל"א, עמ' 305
דב חביב לובמן, מהחיים בפתח־תקווה בשנים הראשונות, 1885–1886 – פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך", עמ' 308
זרח ברנט, התנפלות על פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ג, עמ' 317
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ד, עמ' 319
יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח־תקווה. 1884 ואילך – פרק ל"ה: "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים, עמ' 322
כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח־תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921, עמ' 1163–1170.
משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב – כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר – תל אביב, 1939
חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע – פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח־תקוה, מאמצע שנות ה־20 של המאה ה־20 עד מלחמת העצמאות.
יוסף לנג, לפתח־תקווה, הוצאת הארכיון לתולדות פתח־תקווה, עיריית פתח־תקווה – לשכת הדובר, איתי בחור הוצאה לאור, 2013
יעקב יערי־פולסקין, ראשיתה האגדית של אם המושבות, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 57–67
שמחה גרשון בורר, התקוה על הגבול, מכון זיכרון מרדכי, מודיעין עילית, התשע"ו.
Roy Marom, "A Short History of Mulabbis (Petah Tikva)," Palestine Exploration Quarterly 52, no. 2 (2019), pp. 134-145
עוזי אלידע, ״טרומפלדור מול שרה אהרונסון וגיבורי פתח-תקווה : הבניית מיתוסים מרטירולוגיים ומחוזות זיכרון בתקופת המנדט״, יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין, (עורכים), תל חי: 1920-2020 בין היסטוריה וזיכרון, ירושלים, יד יצחק בן-צבי והמכון לחקר הציונות ,2020, עמ׳ 318-349.

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של פתח תקווה
 פרופיל פתח תקווה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ספתח־תקווה אם המושבות(הקישור אינו פעיל) – אתר המוקדש להיסטוריה של העיר
הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני, אתר הארכיון בו פרטים ונידע על חומרים הקיימים בארכיון
 חגיגות שבעים שנה לפתח־תקווה, יומני כרמל, דצמבר 1948
 מחנה נופש לילדים, יוזמת הוועדה העירונית לקייטנות ציבוריות בפ"ת. יומני כרמל, אוקטובר 1949
 פחונים במקום אוהלים במעברת פתח תקווה, 1952, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
 יובל השבעים וחמש של פתח־תקווה, יומני כרמל נובמבר 1953
 חג האביב בפתח־תקווה, יומני כרמל 1952
מרדכי אליאב, ‏חבלי-בראשית של פתח-תקוה, קתדרה 9, אוקטובר 1978, עמ' 25-3
רמי יזרעאל, ‏לביקורת ההיסטוריוגראפיה של שנותיה הראשונות של פתח-תקוה, קתדרה 9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978
שמואל אביצור, ‏תרומתה של פתה-תקוה לקידומה החקלאי והתעשייתי של הארץ בשלבים הראשונים לקיומה, קתדרה 10, ינואר 1979
זאב צחור, ‏המפגש בין האיכרים לפועלי העלייה השנייה בפתח-תקוה, קתדרה 10, ינואר 1979
שאול כ"ץ, ‏'הלם הראשון' – אידאולוגיה, התיישבות וחקלאות בפתח-תקוה, בעשור השנים הראשונות לקיומה, קתדרה 23, אפריל 1982
אהוד בן עזר, קיצור תולדות פתח־תקווה, באתר "חדשות בן עזר", 9 ביוני 2008
יפה ברלוביץ, כמספר המייסדים כן מספר ההיסטוריות של פתח תקוה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2008
מיכאל יעקובסון, אם המושבות החדשה, פתח תקווה: לצפיפות יש מחיר, באתר Xnet‏, 5 בפברואר 2012
ישראל בנטל, ‏פתח-תקוה - בין שורשים רעיוניים לנסיבות הזמן, קתדרה
מיכאל יעקובסון, מתחת לכיעור מסתתר גם יופי: אוצרות אדריכליים בפתח תקווה, באתר Xnet‏, 5 ביוני 2020
עידית אלנתן‏, סיור בעיר הכי מושמצת בישראל, באתר וואלה!‏, 27 באפריל 2023
מפת גושים של פתח תקווה, עין גנים... מחנה יהודה, 1934, עם רשימת שמות הגושים בעברית, ערבית ואנגלית - אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
פתח תקווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 פתח תקווה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

פתח תקווה (בניקוד: פֶּתַח תִּקְוָה), המכונה "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת", היא עיר במחוז המרכז, והחמישית מבחינת גודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. נוסדה כמושבה ב-1878, והוכרזה כעיר בשנת 1937. גובלת בהוד השרון ובתל אביב, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בכמה קיבוצים מהמועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים, רינתיה, מזור, בארות יצחק) ובמושבי המועצה האזורית דרום השרון (מגשימים, גת רימון, כפר מעש) מדרום.

ניצה שאול

Nitza Shaul

שאול נולדה וגדלה בתל אביב. בצעירותה למדה פסנתר, גיטרה קלאסית ופיתוח קול. את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד המרכז.

נשואה למנצח דורון סלומון, אותו הכירה בלהקת פיקוד מרכז ולזוג שתי בנות: איטן סלומון (זמרת) וגל סלומון (שחקנית).

ניצה שאול, ברשת החברתית אינסטגרם
ניצה שאול, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 ניצה שאול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ניצה שאול, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
 ניצה שאול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ניצה שאול, דף שער בספרייה הלאומית
ניצה שאול, בארכיון הבימה
חוה ברק, ריאיון עם ניצה שאול, באתר מגזין יופי
ניצה שאול, יוצרת הסדרה "צלילי קסם עם ניצה שאול"
ניצה שאול מתמודדת עם התאונה הקשה של בתה, באתר ynet
מאיה מזרחי, ניצה שאול – "המקום שבו גרה החוויה", באתר אפוק טיימס ישראל, 27 באפריל 2012
מלונדון עד בת ים: תחנות תרבות עם ניצה שאול, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2014
סמדר סלטון, "עוד לא עשיתי בוטוקס", באתר ישראל היום, 10 במרץ 2016
יעל שרר, "צלילי קסם" - המופע של ניצה שאול שכובש את היכל התרבות בעיר. ראיון, באתר mynet‏ כפר סבא, 10 בנובמבר 2017
אבנר שביט‏, "משגע אותי שצעירים אומרים לי 'תקשיבי מותק'. אף אחד לא ידבר אליי ככה": ריאיון עם ניצה שאול, באתר וואלה!‏, 7 באפריל 2019
  יואב בירנברג, "כאמא לשתי בנות, קשה לי שלא קמתי וצרחתי", באתר "ידיעות אחרונות", 5 באוגוסט 2021

ניצה שאול (נולדה ב-25 ביוני 1950) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מדבבת וזמרת ישראלית. כלת פרס אמ"י על מפעל חיים לשנת 2022.

האירוע חלף

אגדות וחלומות בהקיץ - צלילי קסם עם ניצה שאול

אירועים נוספים בהיכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

אירועים נוספים בהרצליה