Name: אורי חזקיה | היכל התרבות דרום השרון | Tickchak LIVE
Start: 2024-11-23T21:30:00+02:00Z
Location: היכל התרבות דרום השרון

תל אביב

ראשון לציון

הרצליה

נתניה

מודיעין מכבים רעות

נס ציונה

בת ים

כראמל 2 ותעלומת הילד ויש - תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער | תיאטרון חולון | Tickchak LIVE

כראמל 2 ותעלומת הילד ויש - תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער

מחוז מרכז

חולון

תיאטרון חולון

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

Central District

היסטוריה

אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2007, כ-1,730,500 נפש, מתוכם:
1,523,600 יהודים (כ-88%)
141,100 ערבים (כ-8%)
65,800 ללא סיווג דת (כ-4%)
אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2019, כ-2,233,000 נפש, מתוכם:
1,943,400 יהודים (87%)
190,300 ערבים (8.5%)
מתוכם: 178,600 מוסלמים ו- 11,700 נוצרים
99,100 ללא סיווג דת (4.4%)

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני אוכלוסייה נכונים לסוף שנת 2023 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2021.

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח בערי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז המרכז הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי מרכז שוכן בלוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה
נפת השרון
נפת פתח תקווה
נפת רחובות



ברי סחרוף

Berry Sakharof

ברי סחרוף | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

מחוז חיפה

בנימינה גבעת עדה

זאפה אמפי שוני

ברי סחרוף והלהקה יגיעו להופעה ברחבת מצנ"ס להבים. עם סחרוף מופיע ההרכב המשובח שמלווה אותו כבר שנים, עם השירים מהרפרטואר המוכר והאהוב וגם כאלה שלא נוגנו זמן רב בהופעות (שירים ישנים, חדשים ושירים מהמקורת).
על הבמה: ניר מנצור (תופים), גידי רז (סמפלרים וגיטרה), אורן לוטנברג (גיטרה חשמלית), בנו הנדלר (בס) ויונתן דסקל (קלידים).


ברי סחרוף בהופעה  | מתנ"ס להבים | Tickchak LIVE

ברי סחרוף בהופעה 

מחוז דרום

להבים

מתנ"ס להבים

המצודה עכו - ברי סחרוף | גן הבוסתן - המצודה עכו | Tickchak LIVE

המצודה עכו - ברי סחרוף

מחוז צפון

עכו

גן הבוסתן - המצודה עכו

ברי סחרוף | היכל התרבות דרום השרון | Tickchak LIVE

נווה ירק

היכל התרבות דרום השרון

ברי סחרוף | גבעת ברנר - אולם מופעים | Tickchak LIVE

גבעת ברנר

גבעת ברנר - אולם מופעים

ברי סחרוף | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

זאפה הרצליה

ברי סחרוף | זאפה חיפה | Tickchak LIVE

חיפה

זאפה חיפה

עץ החיים הרצאות מופעים וייצוג אמנים

סחרוף, הקרוי על שם סבו ברנרד, נולד באיזמיר שבטורקיה, לדריו, אופטומטריסט ולאידה, עקרת-בית, ועלה לישראל יחד עם הוריו בנובמבר 1960 כשהיה בן שלוש. סחרוף גר עם הוריו בשכונת רמת יוסף בבת ים (עליה כתב את השיר "כמה יוסי", שיצא באלבום "סימנים של חולשה"), ומאוחר יותר עברה המשפחה לרמת אביב, שם למד בבית הספר אליאנס. סחרוף החל את הקריירה המוזיקלית שלו עוד בגיל צעיר, כאשר בגיל 16 כבר היה חבר בהרכב שנקרא "חלום קוסמי" לצד אדר אבישר, שהיה מאוחר יותר לעיתונאי. בצבא שירת כקצין תחזוקה.
בהמשך פגש את חברו רמי פורטיס, שאף הוא הופיע עם הרכבים שונים במועדונים.

בתחילת שנות ה-80, עם תום שירותו הצבאי, נסע סחרוף להולנד, שם יחד עם סמי בירנבך, מלכה שפיגל, נטי ויסמן ורמי פורטיס, הקימו להקה בשם "S.O.B" (ראשי תיבות של Sons of Beethoven). מאחר שחברי "S.O.B" לא היו מרוצים מההקלטות, ולאחר שוויסמן ביקש להיות המוזיקאי המוביל בלהקה, החלו מתחים בין חבריה, והיא פורקה לאחר כעשר הופעות. לאחר כישלון ההרכב הקימו פורטיס, שפיגל, בירנבך וסחרוף הרכב חדש, "מינימל קומפקט". בהרכב זה בירנבך ופורטיס שרו, שפיגל ניגנה בבס וסחרוף ניגן בגיטרות. הלהקה זכתה להצלחה באירופה, והוציאה שישה אלבומים.
ב-24 ביולי 1984 נעצר סחרוף בנמל התעופה בן-גוריון כשבאמתחתו כמות קטנה של סם מסוג קוקאין. סחרוף נשפט ונידון לשנת מאסר, שמתוכה ריצה 8 חודשים.
בשנת 1988 הגיעה מינימל קומפקט לסוף דרכה, לאחר שחבריה לא קיבלו אישורי עבודה בארצות הברית, שם תכננו לערוך סיבוב הופעות. פורטיס וסחרוף החלו לעבוד מחוץ לישראל על שירים להרכב חדש שנקרא "פוריין אפייר" (Foreign Affair), ובמקביל המשיכו לעבוד על אלבום עברי בשם "סיפורים מהקופסא", שבכתיבתו עסקו עוד במהלך סיבוב ההופעות הקודם של מינימל קומפקט. פורטיס שר וכתב את השירים ב"סיפורים מהקופסא" וסחרוף השתתף בהלחנה, הפיק מוזיקלית, ניגן (בגיטרות, קלידים ובס) ושר את אחד השירים באלבום ("באוויר"). בשנת 1989 הקליטו סחרוף ופורטיס את השיר "שועל במנוסה", שיצא כסינגל וזכה להצלחה.
בהמשך שנת 1989 יצא האלבום של פוריין אפייר "East On Fire". לאחר יציאת האלבום יצאו סחרוף ופורטיס לסיבוב הופעות באירופה. לאור הצלחת האלבום "סיפורים מהקופסא", החליטו סחרוף ופורטיס להישאר ולהמשיך בקריירה המוזיקלית בישראל.

שנות השמונים

בשנת 1990 הוציאו סחרוף ופורטיס את האלבום "1900?". באלבום זה זכה סחרוף לקרדיט מלא, והוא יצא תחת השם "פורטיסחרוף". האלבום כלל להיטים כמו "ניצוצות", "חלום כחול", "אין קץ לילדות" ו"אמריקה". סחרוף הפיק מוזיקלית את האלבום, והלחנים לכל השירים היו משותפים לסחרוף ולפורטיס.
באותה שנה הקליטו סחרוף ופורטיס שיר במשותף עם יהונתן גפן בשם "ולס עם מתילדה", שהלחינו למילים של גפן. השיר לא נכלל באלבום אולפן שלהם. עוד באותה שנה הפיק סחרוף לנקמת הטרקטור את אלבומם הראשון.
בשנת 1991 הוציא סחרוף את אלבום הבכורה שלו, "הכל או כלום". מילות השירים באלבום זה נכתבו על ידי אמנים שונים, ביניהם רמי פורטיס, דן תורן, יונה וולך, ערן צור ושאול טשרניחובסקי. האלבום כלל להיטים רבים, ובהם "אמונה עיוורת", "לחץ", "חלליות", "אינני אוהב אותה", "השומר של הגן" וגרסתו של סחרוף לשיר "האיש שבקיר", שאותו שר במקור שמשון בר-נוי. את רוב שירי האלבום הלחין סחרוף, ועל העיבודים היו אחראים סחרוף, אורי ברק ודני מקוב.
בין 1991 ל-1992 היה סחרוף חבר בהרכב שכלל את גיל סמטנה, יובל שפריר ורמי פורטיס. ההרכב הופיע בישראל במסע הופעות ארוך ומצליח, שסיומו בשנת 1992 סיכם את פעילותו עם פורטיס עד אותה שנה, והוליד את אלבום ההופעה "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" שהוקלט באפריל בצוותא. במהלך אותה שנה הפיק סחרוף מספר אלבומים של מבצעים אחרים, כמו יגאל בשן.
בשנת 1993 הוציא סחרוף אלבום סולו שני, "סימנים של חולשה", ובו הוא ביצע לראשונה שירים שמרבית המילים שלהם נכתבו על ידו (וחלקם בשיתוף עם דן תורן), ללא עזרה משותפו הוותיק רמי פורטיס. מוזיקלית, האלבום הוא יצירה משותפת של סחרוף ורע מוכיח, שהכניס לאלבום אלמנטים רבים של מוזיקה אלקטרונית וסימפולים שהקדימו את זמנם במוזיקה הישראלית. מכירות האלבום היו חלשות בשנים הראשונות ליציאתו, אף שהניב מספר להיטים, כ"כמה יוסי", "הזיות", "חבל שאת לא" ו"רעש לבן". עם השנים החל להיחשב לאחד מאלבומי הרוק הישראלי הטובים בכל הזמנים, בזכות המקוריות, החדשנות ואיכות ההפקה יוצאת-הדופן[דרוש מקור].
בשנת 1995 הוציא סחרוף את אלבומו השלישי - "חם על הירח". האלבום נבדל מ"סימנים של חולשה" בצליל יותר רוקיסטי וחי. בין שיריו המצליחים היו "חם על הירח", "77", "בואי הביתה", "מפנה מקום" ו"יומולדת". לאחר צאת "חם על הירח" יצא סחרוף, יחד עם ההרכב שאיתו הקליט את האלבום, אורן לוטנברג, חיים לרוז ועודד פרח, למסע הופעות ארוך ומצליח, שמשך יותר ויותר קהל ככל שעבר הזמן, והפך את סחרוף לאחד מכוכבי הרוק המוכרים ביותר בישראל.
בשנת 1996 הפיק את אלבומו השלישי של הזמר דן תורן, יורד נמוך. כמו כן, כתב סחרוף פסקולים לסרטים הישראלים "קלרה הקדושה" ו"לנגד עיניים מערביות", ואף זכה בפרס אופיר על הפסקול הטוב ביותר, על עבודתו בסרט "קלרה הקדושה".
בשנת 1997 הקליט סחרוף בדואט עם אביב גפן את השיר "סוף העולם", שנכלל באלבום האוסף של גפן "ירח מלא - האוסף". לאלבומו של אריק איינשטיין "לאן פרחו הפרפרים" שיצא באותה שנה הלחין את השיר "קשה לכתוב דמעות" למילים של אילן גולדהירש. עוד באותה שנה הפיק סחרוף את אלבומה היחיד של להקת הפוסט פּאנק סדרני הדשא, "רקוב".
בשנת 1998 הקליט סחרוף את גרסתו לשיר "עוד חוזר הניגון" של נתן אלתרמן ונפתלי אלטר (ובוצע לראשונה בשנת 1975 על ידי נירה גל), במסגרת הפרויקט המוזיקלי "עבודה עברית". גרסתו לשיר הפכה לאחת המצליחות ביותר מהאלבום. עבור אלבום זה עיבד גם את גרסתה של זהבה בן לשיר "זמר שלוש התשובות". באותה שנה הפיק סחרוף במשותף עם יזהר אשדות את אלבום הבכורה של מיכה שטרית, "מסמרים ונוצות". סחרוף השתתף בכתיבת הלחן של ארבעה משירי האלבום, ביניהם שיר הנושא.
בסוף שנת 1998 יצא אלבומו של סחרוף "נגיעות", שבמהרה הגיע למעמד של אלבום זהב, בזכות מכירה של למעלה מ-20,000 עותקים בשבועות ספורים, וגרר אחריו מסע הופעות מצליח, שהתחיל בינואר 1999 והסתיים באוקטובר 2000, עם כ-80 הופעות. האלבום הניב להיטים כמו "ככה זה (לאהוב אותך)" (שהפך לשיר הנושא של הסדרה "שבתות וחגים"), "לב שלם", "עיר של קיץ" ו"עבדים", וכן כלל את גרסתו ל"עוד חוזר הניגון".
עוד באותה שנה, עסק סחרוף בייעוץ אמנותי לאביב גפן באלבומו "חלולים".
בספטמבר 1999, בעקבות הוצאת אוסף משולש של שירי רמי פורטיס, הופיעו סחרוף ופורטיס ביחד לראשונה מאז נפרדו. האוסף החזיר את פורטיס וסחרוף בחזרה לאולפן להקלטת שלושה שירים חדשים עבור האוסף: "עצבות", "סיפורים מהתחת" ו"אספמיה".

שנות התשעים

בשנת 2001 השתתף סחרוף בעיבודי השירים באלבומו של רמי פורטיס "חצי אוטומטי", וכן הקליט בדואט עם פורטיס את השיר "הדלת" שנכלל באלבום. באותה שנה הקליט את השיר "לעולם לא תוכל לחזור" עבור אלבומו של דני סנדרסון "תולדות המים", שכלל ביצועים של זמרים שונים לשירים חדשים שכתב סנדרסון.
בסוף שנת 2001, יצא אלבומו של סחרוף "האחר". האלבום, שהיה פחות קליט מקודמו, כלל את השיר "ריבונו של עולם" שכתב בארי חזק, חייל שנפל במלחמת יום כיפור, וכן חידוש לשירו של אהוד בנאי "עיר מקלט". את השם לאלבום הביא סחרוף מעולם הפילוסופיה, שבו החל להתעמק, ובעיקר בתפיסת "האחר" של הפילוסוף הצרפתי עמנואל לווינס, שציטוט מדבריו מופיע בחוברת האלבום. בנוסף התפרסם השיר "מונסון", שהיה השיר היחידי מהאלבום שיצא לרדיו כסינגל. באותה שנה כתב סחרוף פסקולים לסרטים "תומר והשרוטים" ו"מייד אין איזראל".
בשנת 2002, הלחין סחרוף את פסקול הסרט "חוכמת הבייגלה", והקליט עבורו עם מיכה שטרית את השיר "סוף הקיץ". באותה שנה הקליט את השיר "האם מישהו אוהב רשע", במסגרת פרויקט שבו הלחינו אמנים שירים שכתבה רב"ט לירון הרפז. בסוף 2002 יצא המיני-אלבום "יומולדת" המשותף עם ארז אייזן ועמית דובדבני מאינפקטד מאשרום. בעיקר זכתה להצלחה מתוכו הגרסה המחודשת לשירו של סחרוף "יומולדת".
בשנת 2003, יצא האלבום "ברי סחרוף בהופעה 1993-2002". האלבום כלל גרסאות מהופעות חיות של שיריו של סחרוף, ובנוסף נכללו בו גם ביצועים לשירים של אמנים אחרים, כגון "באים אותך לקחת" של יוסי אלפנט. עם אלבום זה יצא גם דיסק בונוס עם שירים בגרסאות אקוסטיות, וכן מספר גרסאות כיסוי נוספות. באפריל, לאחר צאת האלבום, יצא סחרוף לסיבוב הופעות בשם "ברי סחרוף בהופעה", שנמשך כשבעה חודשים.
לאלבומה של שרון רוטר שיצא באותה שנה כתב והלחין סחרוף מספר שירים, ובהם את הלהיט הגדול ביותר באלבום, "ארוץ אליך", שכתב והלחין במשותף עם רוטר. באותה שנה התארח סחרוף במספר אלבומים של אמנים אחרים. באלבומה של להקת הדג נחש "לזוז" שר יחד עם הלהקה את השירים "קמתי" ו"בלה בליסימה". באלבומם של צמד "הבליינים" "שירים של מלחמות" השתתף בשיר "השד", ובאלבומה של חוה אלברשטיין "מוצאי חג" שר בדואט עם אלברשטיין את השיר "הצל". סחרוף השתתף גם באלבום ההופעה של אושיק לוי "אבל כולם", ושר יחד עם לוי את השיר "שמור את עצמך". כמו כן הקליט סחרוף באותה שנה בדואט עם מוקי גרסה מחודשת לשירו של שלום חנוך "מחכים למשיח".
לאלבומו של אריק איינשטיין "שתי גיטרות, בס, תופים" שיצא בשנת 2004 הלחין סחרוף מספר שירים, ובהם שיר הנושא ו"תודה אנשים טובים". באותה שנה הקליט סחרוף עם ההרכב "בום פם" את השיר "בום פם". השיר נכלל באלבומה הראשון של הלהקה, שיצא ב-2006.
בשנת 2005 יצא האלבום "11א'". האלבום הוא תוצאה של כשנתיים של עבודה משותפת של רע מוכיח, שעבר לגור בארצות הברית לאחר הוצאת "סימנים של חולשה", וסחרוף, בזמן ביקורים של מוכיח בישראל. האלבום נמכר בשבוע הראשון להוצאתו רק באינטרנט במחיר מוזל בפורמט MP3 למורת רוחו של מוכיח, שמקפיד על איכות צליל גבוהה בהקלטותיו, ולאחר מכן יצא לחנויות. לרגל הוצאת האלבום הגיע מוכיח לישראל, והשתתף בסיבוב הופעות קצר עם סחרוף, אורן לוטנברג, תם מוכיח (אחיו של רע) ויונתן אופנהיים. בניגוד ל"סימנים של חולשה", ב-"11א'" מוכיח השתתף גם בכתיבת הטקסטים ובשירה, ונחשב שותף מלא באלבום.
בחודש מאי באותה שנה יצא סינגל חדש של פורטיסחרוף בשם "חדשות מהירח". בהמשך הוכרז על איחוד של שניהם, ובקיץ של אותה שנה כבר היו הופעות משותפות של סחרוף ופורטיס. בינואר 2006 יצא הסינגל השני של פורטיסחרוף, "תחת אש", כשיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע". אלבום הקאמבק של פורטיסחרוף, "על המשמרת", יצא באותה שנה. בין שיריו המוכרים היו גם "בסוף של יום "ו"להתעורר". גולת הכותרת של סיבוב ההופעות של אלבום זה היה איחוד גדול, על במה אחת, עם להקת משינה בסתיו 2006 באמפי-פארק רעננה.
עוד ב-2006 התארח סחרוף באלבומו של גלעד ויטל, שבו שר בדואט עם ויטל את השיר "השיבולת לשועל".
בשנת 2007 הוענקו לסחרוף ופורטיס פרסי אקו"ם לשנת תשס"ו על הישג מוזיקלי שנתי ועל הלחנה בעבור אלבומם "על המשמרת".בשנת 2008 הקליט סחרוף יחד עם יהודה פוליקר גרסת כיסוי לשירו של פוליקר "רדיו רמאללה", עבור האלבום "עבודה עברית 2".
בתחילת שנת 2009, בעת מבצע עופרת יצוקה, הקליט סחרוף עם ההרכב "שלושים" (שגיא צורף ואלעד כהן-בונן) את השיר "אחים לנשק". ב-4 באפריל 2009 פתח סחרוף את חגיגות שנת המאה לתל אביב-יפו, לאחר התזמורת הפילהרמונית הישראלית בכיכר רבין, בשירו "יומולדת".
במאי 2009 הוציא סחרוף אלבום נוסף במשותף עם רע מוכיח, "אבן גבירול, אדומי השפתות", שכלל את לחניהם לשיריו של המשורר שלמה אבן גבירול. מהאלבום הצליח במיוחד השיר "מה לך יחידה". את האלבום ליווה סיבוב הופעות קצר באוקטובר 2009, שכלל שלוש הופעות בלבד בירושלים, בתל אביב ובבאר שבע. הסיבוב זכה להצלחה גדולה ולביקורות מהללות.

העשור הראשון של המאה ה-21

בשנת 2010 הקליט סחרוף בדואט עם רונה קינן גרסה מחודשת לשירו של שלמה ארצי "סיטואציה", במסגרת האלבום "פעמון" של מלחין השיר, עדי רנרט. באותה השנה, במסגרת הפרויקט "רישומי פחם בצבע" שבו ביצעו אמנים את שירי אלבומו של מאיר אריאל "רישומי פחם", ביצע סחרוף את השיר "חיית הברזל".
בינואר 2011 יצא השיר "העין", שיר ראשון מתוך אלבומו של סחרוף "אתה נמצא כאן". את המילים לשיר כתב סחרוף יחד עם דן תורן, והלחן משותף לו ולבן הנדלר. השיר זכה להצלחה, הגיע לראש מצעדי הפזמונים השונים, והיה למושמע ביותר בתחנות הרדיו בישראל בשנת תשע"א על פי נתוני אקו"ם. במרץ יצא שיר נוסף מתוך האלבום, "זמן של מספרים", שאת המילים לו כתב סחרוף במשותף עם עמיר לב. גם שיר זה הגיע לראש מצעדי הפזמונים. באפריל 2011 יצא האלבום המלא. תורן ולב השתתפו בכתיבת מספר שירים נוספים, והנדלר השתתף בלחנים לחלק מהשירים, וכן בהפקה המוזיקלית ובעיבודים של רובם. בין הכותבים הנוספים באלבום היו חביבה פדיה, נעם רותם והמשורר רוני סומק. השיר המסיים את האלבום הוא לחנו של רבי שניאור זלמן מלאדי לפיוט "צמאה לך נפשי" מפרק סג בספר תהילים. בשיר זה מתארחת מקהלת הילדים של קהילת חב"ד רחובות. סינגל נוסף מהאלבום שזכה להצלחה היה "כלום זה לא סתם", שגם אותו כתב סחרוף עם עמיר לב. הסינגל הרביעי שיצא מהאלבום הוא "נחמה", שגם הוא זכה להצלחה.
ב-28 בדצמבר 2011, במלאת 5 שנים לפטירתו של המתופף ז'אן ז'ק גולדברג הוציא סחרוף קטע אינסטרומנטלי בשם "גבעת הזהב", הקרוי על שמו של גולדברג, שאף לקח חלק בהלחנתו יחד עם בן הנדלר, שלומי לביא, גידי רז וסחרוף. אחרי חזרתו של גולדברג לישראל בשנת 2004, חזר לנגן עם סחרוף בהופעות, והשתתף בהקלטות ובסיבוב ההופעות שליווה את האלבום "על המשמרת" המשותף לרמי פורטיס וסחרוף. הקטע האינסטרומנטלי נולד בחזרות עם סחרוף, והוקלט בשנת 2011 במהלך העבודה על האלבום "אתה נמצא כאן". לבסוף, לא נכלל באלבום ויצא כסינגל בודד.
בשנת 2012 השתתף בפרויקט "לילה של כוכבים" מסדרת "עבודה עברית". בפרויקט, שהוקדש לשירי הילדים של שלום חנוך, ביצע ברי יחד עם מארש דונדורמה את השיר "רוח רוח". עוד באותה שנה הקליט את השיר "ראיתי עיניים חלונות" שכתב יוסי בנאי, במסגרת האלבום "שירים אחרונים", שבו ביצעו אמנים שונים שירים שכתב בנאי אך לא הספיק להקליט טרם מותו. כמו כן הפיק באותה שנה את אלבומה של יהודית רביץ "סופות של חול", והתארח באלבום "השלישי" של ההרכב מטרופולין, שבו שר את השיר "בתחנה הבאה".
בשנת 2013 חגג 20 שנים ליציאתו לאור של האלבום "סימנים של חולשה" ופתח בסיבוב הופעות של שירי האלבום עם נגני האלבום המקוריים.
בינואר 2015 הוציא סחרוף את השיר "אדם" שהלחין למילותיו של הרב מנחם פרומן שהלך לעולמו כשנתיים קודם לכן. זהו השיר הראשון שיצא מתוך אלבום שכולו לחנים לשיריו של פרומן, שבו לקחו חלק גם מיכה שטרית, קובי אוז, אהוד בנאי ואחרים.ב-2 בפברואר 2015, הודיעו רמי פורטיס וסחרוף על הופעת איחוד חד פעמית של פורטיסחרוף לרגל הוצאה מחודשת של התקליט סיפורים מהקופסא במהדורה חדשה של 1,000 עותקים. ההופעה תוכננה להיערך ב-14 במאי 2015 באמפיפארק רעננה, ובעקבות הביקוש נוספה הופעה ברעננה ואחת נוספת בראשון לציון.בנובמבר באותה שנה, הודפס לראשונה האלבום נגיעות על גבי תקליטי ויניל. לכבוד ההוצאה המחודשת של התקליט, קיים סחרוף 4 הופעות חגיגיות בתל אביב, בהן אירח שניים מהנגנים באלבום: ג'וני שועלי ורונן שפירא. בהודעות לעיתונות שהופצו עם ההכרזה על סיבוב ההופעות המיוחד, הופיע לראשונה גם שם האלבום הבא של סחרוף "ליקוטים" שעתיד לצאת במהלך שנת 2016.

ב-16 בפברואר 2016, הוציא סחרוף את השיר "כשייתמו המילים", סינגל ראשון מהאלבום ליקוטים. את מילות השיר כתב סמי שלום שטרית. ב-29 במרץ 2016 יצא השיר השני מתוך האלבום "שיר בנאלי", לחן חדש למילותיו של אברהם חלפי. השיר הופיע בעבר בלחן של שם טוב לוי ובביצוע של אריק איינשטיין באלבומם המשותף "תוצרת הארץ". ב-15 במאי 2016, יצא האלבום המלא, ובו 8 קטעים: 5 שירים ו-3 קטעים אינסטרומנטליים. מלבד שיריהם של שטרית וחלפי, מופיעים באלבום השיר "ירח" שכתב נתן אלתרמן (והוקלט בעבר על ידי אריק לביא ללחן של גיא מרוז), הפיוט "אלי למה עזבתני" שחיבר ר' דוד בוזגלו ו"רחובות סגולים" שכתב אודי שרבני. את האלבום פותח הקטע האינסטרומנטלי "נשקיני", עיבוד חדש לקטע שהופיע באלבום של ההרכב פוריין אפייר המשותף לסחרוף ורמי פורטיס. אל סחרוף מצטרפים בעיבודים ובנגינה באלבום חברי ההרכב שהשתתפו בהקלטות "אתה נמצא כאן": בן הנדלר, גידי רז, אורן לוטנברג, איתמר דוארי, שי צברי ואחרים. האלבום הוקלט באולפני העוגן שבקיבוץ העוגן, ובמהלך ההקלטות אף נגנבו חלק מהן בפריצה שאירעה במקום.ב-2017 הוציא סחרוף אלבום שירי לאדינו מתורגמים ביחד עם אהוד בנאי, הנקרא: "היא הופיעה כמו הרוח".
ב-7 במאי 2018 הוציא סחרוף ביחד עם בלקן ביט בוקס את הסינגל "לובסטר", שאת מילותיו כתב גלעד כהנא. ב-5 באוגוסט 2018 הוציא יחד עם עידן רייכל את השיר "למה זה מגיע לנו".
ב-2020 הקליט ביחד עם יונתן רזאל את השיר "זוהר הרקיע", המשתייך לסוגה מוזיקה יהודית מקורית. מילות השיר נלקחו מתוך התלמוד הבבלי, ובולטים בו האבוב והקלרינט, בביצוע האבובנית ליאור חלילי והקלרינטן אמיתי מן, בהתאמה.
ב-11 בדצמבר 2020 יצא "בדל של אור", אלבום משותף לסחרוף ולדודו טסה שהקלטתו הסתיימה במהלך תקופת הסגר שהוטל בעקבות מגפת הקורונה. באלבום נכללו 8 שירים ורצועה אינסטרומנטלית אחת.
בקיץ 2021 הצמד פורטיסחרוף ביצע סבב הופעות ברחבי ישראל.

העשור השני של המאה ה-21

ביוגרפיה

סחרוף אב לשניים מנישואיו הראשונים. בנו איתי סחרוף הוא סולן להקת לואיזה.
מאז 1998 סחרוף בזוגיות עם עירית הנוקד, ולהם שני בנים, שנולדו בשנים 2012 ו-2018.

חיים אישיים

דיסקוגרפיה

אתר האינטרנט הרשמי של ברי סחרוף ברי סחרוף, ברשת החברתית פייסבוק
 ברי סחרוף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
 ברי סחרוף, ברשת החברתית אינסטגרם
 ברי סחרוף, ברשת החברתית טיקטוק
 ברי סחרוף, סרטונים בערוץ היוטיוב
 ברי סחרוף, סרטונים באתר Vimeo
 ברי סחרוף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר AllMovie (באנגלית)
 ברי סחרוף, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ברי סחרוף, באתר שירונט
 ברי סחרוף, באתר אייטונס  (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר ספוטיפיי
 ברי סחרוף, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר Last.fm (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר AllMusic (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר דיזר
 ברי סחרוף, באתר Discogs (באנגלית)
 ברי סחרוף, באתר Songkick (באנגלית)
ברי סחרוף, באתר Tab4u
ברי סחרוף, באתר סטריאו ומונו
ברי סחרוף, דף שער בספרייה הלאומית
 ברי סחרוף, באתר בנדקמפ
ברי סחרוף, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
 ברי סחרוף, באתר טיידל (באנגלית)
האזנה לאלבומים באתר של ברי סחרוף
ארכיון המדיה של ברי סחרוף
בועז כהן, ברי סחרוף מדבר, מתוך "מוניטין", יולי 1991
ריאיון עם ברי סחרוף על האלבום החדש מתוך תוכנית הרדיו "המגבר", 20 באפריל 2011
גדעון אוקו יניב אלון, ‏בריאיון נדיר למצלמה: ברי סחרוף מדבר, באתר ‏מאקו‏, 20 באפריל 2011
ניסים קלדרון, חמש סיבות ראשונות לאהוב את ברי סחרוף, עתון 77, גיליון 325, דצמבר 2007
בן שלו, עכבר העיר אונליין, ברי סחרוף ורע מוכיח: תור הזהב והקצב, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
תימורה לסינגר, מילים עתיקות, מנגינות מרתקות, באתר ynet, 16 באוקטובר 2009
שגיא בן-נון, פרס ישראל: על ברי סחרוף, באתר nrg‏, 22 באפריל 2011
יוחאי עתריה, שהגיטרה מנסרת את הלילה, מאזנים, גיליון 4, 2011
חן לב, היום יום הולדת: ברי סחרוף חוגג 55, באתר nrg‏, 7 ביולי 2012
יואב קוטנר, היה יוסי? היה יופי!, באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013
ברי סחרוף ורע מוכיח - דוקטור אלקטרו ומיסטר רוק, עבודת הסמינריון של ענת גוטמן באתר Muzik
 בן שלו, התמסחר? מה לברי סחרוף ולחופשות הסקי של העשירים, באתר הארץ, 20 בפברואר 2014
רועי בהריר פרל‏, סחי בחרוף: כך ברי סחרוף הפך להתגלמות המיינסטרים הצפוי בישראל, באתר וואלה!‏, 8 בדצמבר 2016
 בן שלו, ברי סחרוף בן 60: כל מה שלא העזתם לשאול, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
ברי סחרוף באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
חן מלול, מאמירה מסתורית של רב סגפן להמנון רוק ישראלי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, דצמבר 2021
גיא חג'ג', שיחה על מוזיקה עם ברי סחרוף, באתר sub.haoneg.com, נובמבר 2012

ברי סחרוף (נולד ב-7 ביולי 1957), הוא זמר-יוצר, גיטריסט, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי, שותפו של רמי פורטיס לצמד "פורטיסחרוף" וממקימיה של להקת "מינימל קומפקט". ידוע בנטייתו לשלב ביצירותיו נגיעות של מוזיקה אלקטרונית והשפעות מזרחיות, וכן בשיתופי הפעולה התכופים שלו עם מוזיקאים ישראלים. בתחילת שנות התשעים זכה בתקשורת לכינוי "נסיך הרוק הישראלי". נחשב לאחד המוזיקאים הבולטים והמשפיעים בישראל.

נקסט

חנן בן ארי

Hanan ben Ari

אדיר מילר

Adir Miller

גברת רביע

Gveret Rabia

ביני לנדאו

Bini Landau

לירן דנינו

Liran Danino

אַבּוּ טַבְּלֶה

ابو طبلة

רמי קלינשטיין

Rami Kleinstein

רמי קלינשטיין - מופע פסנתר | זאפה ירושלים | Tickchak LIVE

רמי קלינשטיין - מופע פסנתר

מחוז ירושלים

ירושלים

זאפה ירושלים

Jerusalem

זאביק - פאב שכונתי, פסגת זאב

ערך מורחב – שמות ירושליםהתעודות הראשונות שבהן נזכר שמהּ של ירושלים באופן הדומה לשמה העברי היו "כתבי המארות", מהמאה ה-20 לפנה"ס במצרים העתיקה. שם העיר מופיע בכתבים אלה כ"אשאמם", אותו יש לקרוא, ככל הנראה, כ"רֻשַׁלִמׁם". מאוחר יותר, במכתבי אל-עמארנה מן המאה ה-14 לפנה"ס, הופיע שמהּ של העיר כ"אוּרוּסַלִים" (ú-ru-sa-lim). אזכור ארכאולוגי של המילה "ירושלים" בכתיב זה נמצא בחפירות ליד בנייני האומה בכניסה לעיר המודרנית, על עמוד אבן גלילי משלהי תקופת בית שני (המאה ה־1 לספירה), שם הוא מופיע בכתב עברי הדומה לזה של ימינו, וכן במגילת המלחמה, אחת ממגילות מדבר יהודה, אשר מתוארכת לאותה תקופה.
חוקרים סבורים כי ירושלים נקראה על שם אל השקיעה הכנעני "שלם", וכי במקום היה מקדש לפולחנו. על פי פירוש מקובל, "מלכיצדק מלך שלם" הנזכר בספר בראשית היה למעשה מלך ירושלים. כך גם פירשו חז"ל, על פי הפסוק: ”וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן” (תהילים, ע"ו, ג'). התחילית "ירו" לקוחה מן השורש השֶמִי י.ר.ה, שפירושו בעברית בת ימינו "ייסד", כפי שכתוב במקרא: ”או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ” (איוב, ל"ח, ו'). לפיכך, על פי חוקרי מקרא, משמעות השם המקורית היא "ייסד שלם", כלומר זאת העיר שייסד האל שלם או העיר שהורתה (נולדה מזרעו של) שלם.
על פי המדרש, השם "ירושלים" הוא צירוף השם שבחר אברהם לעיר, ”הר ה' יראה” (בראשית, כ"ב, י"ד), עם השם שבחר לה שם בן נח, ”שלם”. במקרא מופיע שם העיר תמיד בכתיב חסר, "ירושלם", למעט בארבעה מופעים; עובדה זאת רומזת לכאורה על שמהּ הקדום הארמי של העיר, שנהגה אף הוא: "ירושלֵם". כיום נקראת העיר "ירושלים", וזהו גם שם העיר בפי חז"ל.
לירושלים שמות רבים: על פי המדרש והמסורת היהודית – לעיר שבעים שמות שונים, המבטאים את חשיבותה ומעלותיה. בין הידועים שבהם: יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, צִיּוֹן, חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְפֵה נוֹף,קרית מלך רב וְעִיר דָּוִד. בדומה לארץ ישראל, המכונה בשם "הארץ", ובית המקדש, המכונה "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות בשם "העיר" עם ה"א הידיעה. כך למשל: ”חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז... נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר...” (גמרא, מסכת תענית, כ"ו).
על פי המסורת ירושלים היא עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

בתרגום השבעים, הכתוב ביוונית עתיקה, מופיע שמהּ של ירושלים בצורה "יִרוּסַלִ֫ים" ("Ιερουσαλήμ") או "הִייֶרוֹס֫וֹלִימָה" ("Ἱεροσόλυμα"). פירוש המילה "הִייֶר֫וֹס" ("ἱερός") ביוונית הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמהּ של ירושלים בפי דוברי היוונית. בוולגטה, תרגום התנ"ך ללטינית, תורגם השם ירושלים ל"הִייֶרוּסַלֶם" ("Hierusalem"), שהוא תעתיק לטיני לגרסה היוונית של השם. שמהּ של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.
ב־130 לספירה הקים הקיסר הרומי אדריאנוס על חורבות ירושלים מושבה רומית, אותה כינה בשם: "קוֹל֫וֹנְיָה אַ֫יְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה" ("Colonia Aelia Capitolina"). "קוֹל֫וֹנְיָה" בלטינית פירושה "מושבה", "אַ֫יְלִיוּס" ("Aelius") היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם נגזר משם האל הרומי יופיטר; שמו המלא בלטינית נהגה: "י֫וּפִּיטֶר קַפִּיטוֹלִינוּס" (Iuppiter Capitolinus), על שם גבעת הקפיטולין ברומא. השם הלטיני היה בשימוש במשך כמה מאות שנים, ובשנים הראשונות לאחר הכיבוש המוסלמי אף היה מקובל להשתמש בגרסה ערבית שלו: "איליא" (إيلياء), אך לאחר מכן הוא הוחלף בשמות אחרים.
השם הנפוץ ביותר לירושלים בערבית, בקרב מוסלמים, הוא "אַל-ק֫וּדְס" (القـُدْس), שפירושו המילולי הוא "הקדושה".
שם זה התקבל במאה ה-12.
בהקשרים דתיים אסלאמיים, מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אַל-ק֫וּדְס אַ-שַׁרִ֫יף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". בקרב הערבים הנוצרים, לעומת זאת, מכונה העיר "אוּרְשַלִ֫ים" (أورشليم), וכך גם בתרגום התנ"ך והברית החדשה לערבית. במסמכים רשמיים של מדינת ישראל בערבית, בשילוט דרכים ובשידורי הרדיו והטלוויזיה הישראלים בערבית מוזכרים שני השמות האמורים יחד: כ"אורשלים-אל-קודס". במקורות אסלאמיים מוקדמים מוזכרת העיר בשם "בַּ֫יְת אַלְמֻקַ֫דָס" (بيت المقدس), הנגזר מ"בית המקדש" העברי.שם זה מצוי בשימוש גם בשפה הפרסית, אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אוּרְשַׁלִ֫ים" ("اورشلیم").
שם העיר באנגלית ובגרמנית הוא "Jerusalem" (כתיב זהה, הגייה שונה: "גֶ'ר֫וּזַלֶם" באנגלית, "יֶר֫וּזַלֶם" בגרמנית); בצרפתית: "Jérusalem" ("זֶ'ר֫וּזַלֶם"); בלטינית: "Hierosolyma"; ביוונית מודרנית: "Ιεροσόλυμα" ("הִייֶרוֹס֫וֹלִימָה"); בספרדית: "Jerusalén" ("חֶרוּסַלֶ֫ן"); באיטלקית: "Gerusalemme" ("גֶ'רוּזַלֵ֫מֶה"); ברוסית: "Иерусалим" ("יֶרוּסַלִ֫ים").

בשפות אחרות

אטימולוגיה

ערך מורחב – היסטוריה של ירושלים

ערך מורחב – ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזהעל-פי ממצאים ארכאולוגיים, תחילת תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת לתקופה הכלקוליתית, סביבות האלף ה-5 לפנה"ס. בחפירות שנערכו ב-2009 בשכונות בקצה העיר, התגלו ממצאים ארכאולוגיים קדומים אף יותר, המתוארכים לתקופה הנאוליתית[דרוש מקור]. ממצאים אלה מעידים על התיישבות בעת העתיקה, באזור השוכן על הגבעה המכונה "עיר דוד". ההתיישבות במקום זה נסמכה על הקרבה למעיין הגיחון, ששימש מקור מים לתושבי המקום, ונקודת ציון אסטרטגית החולשת על השטח הסובב אותה. עם הפיכת העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תנאי השטח הטופוגרפיים ההרריים, הקשים לטיפוס, להגנה טבעית מפני כובשים.

ב־1909 התגלו באזור מעיין הגיחון, במחקר ארכאולוגי בראשות מונטגיו פארקר, שברי חרס שתוארכו לתקופת הברונזה הקדומה. ממצאים אלה היוו עדות למגורים בסמוך למקום. הפיכת ירושלים מיישוב ארעי לעיר קבע התרחשה, ככל הנראה, במהלך המאה ה־19 לפנה"ס.
בתקופת הברונזה המאוחרת, במהלך המאה ה־14 לפנה"ס, ביססה ירושלים את מעמדהּ כעיר-מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים מכתבי אל-עמארנה, שבהם מוזכרת ירושלים פעמיים.

מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופת בית ראשון, שיבת ציון, ירושלים בתקופת בית שניעל פי המסופר במקרא, הייתה ירושלים עיר יבוסית עד לכיבושהּ בידי דוד המלך, שקבע בה את מרכז שלטונו.
בנו, שלמה המלך, בנה בה את בית המקדש הראשון. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ"עיר דוד", ומאוחר יותר התפשטה משם צפונה להר הבית. ב-598 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה על ידי האימפריה הנאו-בבלית. אחרי ניסיון התמרדות של המלך צדקיהו כנגד אדוניו הבבלים, הטיל נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי מלך בבל מצור על העיר, וב-586 לפנה"ס כבש אותה. כעבור כחודש החריב נְבוּזַרְאֲדָן, שר צבאו, את ירושלים וחולל את חורבן בית המקדש הראשון.
עם יציאת היהודים לגלות בבל מלאה ירושלים בני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או כּוּתִים). כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, עם עליית האימפריה הפרסית ופרסום הכרזת כורש ב-538 לפני הספירה, שוקמה והוכרזה ירושלים מחדש כבירת הפחווה ביהודה. רבים מגולי בבל שבו אליה והקימו בה את בית המקדש השני. גם לאחר השיבה המשיכו לשבת בה לא־יהודים, כמו הפיניקים.

 ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה הרומית, ירושלים בתקופה הביזנטיתב-332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את יהודה ללא קרב והשליט בירושלים משטר כיבוש הלני (יווני). משטר זה התאפיין בחקיקת חוקים דרקוניים ובאכיפתם על היהודים, בכללם כאלה הסותרים את עיקרי הדת היהודית, דוגמת הניסיון לכפות עליהם להמיר את דתם ולאכול מזונות שאינם כשרים. כפייה זאת הובילה לפריצת מרד החשמונאים, ב־167 לפני הספירה. בתום מרד זה, כבשה משפחת בית חשמונאי את יהודה מידי השלטון ההלני, ושלטה בירושלים עד כיבושהּ בשנת 63 לפני הספירה, בידי צבא האימפריה הרומית.
ב-37 לפני הספירה מינו הרומאים את הורדוס למלך יהודה מטעמם. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר ובנה בה את מקדש הורדוס. ב-66 לספירה פרץ "המרד הגדול" נגד הרומאים. מרד זה דוכא ביד קשה ב-69, עם הגעתו של טִיטוּס לשערי ירושלים, בראש צבא רומי גדול. טיטוס כבש את העיר בשנת 70, שרף אותה וחולל את חורבן בית המקדש השני.
במהלך דיכוי המרד הגדול נהרגו וגורשו יהודים רבים. העיר עברה טלטלה דמוגרפית והפכה למרכז שלטון רומי. היא אוכלסה בעיקר בחיילי לגיונות הצבא הרומי ובבני לאומים אחרים. מעט היהודים שנותרו בה התגוררו בהר ציון. באותה עת החלה הנצרות להתפשט ברחבי ארץ ישראל, ובפרט בירושלים. לאחר מרד בר כוכבא, שהתרחש בין השנים 132–135, התרוקנה ירושלים באופן כמעט מוחלט מתושביה היהודים, ומפרק זמן של כ-500 שנים לא הגיעו לידי החוקרים כמעט עדויות לקיום קהילה יהודית בה.

ירושלים עמדה בחורבנהּ עד תקופתו של הקיסר אדריאנוס, שהחל לבנותה מחדש ב־130 לספירה. העיר נשאה צביון רומי, וכונתה אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה. השלטון הרומי בעיר אסר בהוראת הקיסר אדריאנוס על כניסת יהודים לתחומהּ. ב־133 השתלטו מורדים יהודים בראשותו של בר כוכבא על ירושלים, בניסיון להפיל את השלטון הרומי. המרד דוכא באכזריות בידי חיילי הצבא הרומי והעיר שבה לשליטה רומית ב־136 לספירה.
מעמדהּ הרם של העיר החל לדעוך החל מאמצע המאה השלישית, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס, שהיה מוצב בעיר. החל מ-324 לספירה, עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית (בתחילת התקופה הביזנטית בארץ ישראל), מלאה ירושלים אנשי דת ונזירים נוצְרים, במשך כ-300 שנה ויותר.
מימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה קרנה של ירושלים כקדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב במהלך המאה הרביעית לספירה. בהקשר זה נבנתה בעיר כנסיית הקבר וכנסיות נוספות אחרות. כיבוש ירושלים בידי הפרסים ב-614, קטע זמנית את השלטון הנוצרי-הביזנטי בעיר. ב-628 שבו הביזנטים לשלוט בירושלים למשך עשר שנים נוספות בלבד, עד לכיבושהּ הסופי בידי הערבים.

העת העתיקה

ערכים מורחבים – ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת, ירושלים בתקופה הצלבנית, ירושלים בתקופה הממלוכיתב-636, לאחר המפלה הביזנטית בקרב הירמוך, הגיעו הערבים-מוסלמים לשערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של שישה חודשים. במסגרת הסכם הכניעה שנערך בין הכובשים הערבים לבין אזרחי העיר באותה העת, הובטח שלומם של הנוצרים וכן שלמות כנסיותיהם. הח'ליף עבד אל-מלכ בנה ב-691 את כיפת הסלע על הר הבית. ירושלים עברה לשלטון חליפות בית אומיה עד שנת 750, ולאחריו – לח'ליפות בית עבאס, עד 969. בשנה זאת, עברה ירושלים לידי הפאטימים.
המזרח התיכון וארץ ישראל בתוכו נכנסו לתקופה של אי יציבות, אותה ניצלו ב־1071 הסלג'וקים, אשר כבשו את ירושלים והחזיקו בה במשך תקופה קצרה. הכיבוש הערבי-מוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי: היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאוד, והתרבו בה הן המוסלמים שהיגרו אליה מחצי האי ערב, והן היהודים, אשר הורשו לשוב אליה לאחר שנים ארוכות.
ב־1033 החריבה רעידת אדמה את חומות ירושלים הדרומיות. בעטייה צומצם רכיב ההגנה של החומה, דרום העיר ננטש ותושביו היהודים נאלצו להעתיק מגוריהם לחלקהּ הצפוני של העיר.
עד 1099 הייתה רוב אוכלוסיית העיר ערבית, ובמקביל חיו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון.
עם נפילת העיר בידי הצלבנים ב־1099, שבה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך כמאה שנים, בשני פרקי זמן נפרדים: בין השנים 1099–1187, ושוב בשנים: 1229–1244.
במהלך שלטון הכיבוש הצלבני בירושלים נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והיא הפכה חלקית לעיר רפאים. הצלבנים התקשו למלאהּ במאמינים נוצרים, ולשם כך עודדו עולי רגל נוצרים מארמניה וממזרח אירופה להגר אל העיר הנטושה. הצלבנים פיתחו את מערך השווקים בעיר, ובהמשך חל גידול במספר תושביה הנוצריים. מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, והם ביקרו שם לעיתים נדירות בלבד.

ב־1187 כבש צלאח א-דין את ירושלים, ורוב האוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה, מלבד קהילה נוצרית-מזרחית קטנה. העיר קיבלה צביון מוסלמי למשך 700 השנים הבאות. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים, שהתיישבו בה באותה תקופה, שרדו עד ימינו אלה: משפחות חוסייני, נשאשיבי, ח'אלידי, דג'אני, נוסייבה ואחרות.
באביב 1219 חרבו חומות ירושלים, והעיר נותרה ב-316 השנים הבאות ללא חומות.
לאחר מסע הצלב השישי שבה העיר לשליטת הצלבנים, והם החזיקו בה עד שחרבה שוב ב־1244, הפעם מידי הח'וואריזמים.
ב־1260, בתום שלטון הח'וואריזמים, נפלה העיר בידי הממלוכים, שהשתלטו על הארץ והחזיקו בה עד 1516. בתקופת האימפריה הממלוכית הפכה ירושלים לעיר חסרת חשיבות אסטרטגית, המרוחקת מדרך הדואר. הממלוכים בנו בה מבני שלטון ודת רבים, ביניהם ארמונות ומבנים מפוארים, ששימשו מרכזי לימוד לכתבי הקוראן.
תושבי ירושלים בעת ההיא היו ברובם עניים. אף ליהודים, אשר הורשו לשוב לירושלים בראשית הכיבוש הממלוכי, לקח זמן רב להתבסס בה. תיאורו של הרמב"ן, שביקר בירושלים ב־1267, מלמד כי הוא מצא בה כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: ”ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון.” (איגרת הרמב"ן, 1267). בהמשך גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר, ובהשפעת הספרות הערבית של התקופה החלה העיר להיקרא על שם בית מקדש: "בית אלמקדס".
בתקופה זאת נתקבע מעמדהּ של ירושלים בתודעה האסלאמית כעיר קודש, השלישית ברמת קדושתהּ, אחרי מכה ואל-מדינה.

ימי הביניים

ערך מורחב – ירושלים בתקופה העות'מאניתבמהלך המאה ה־15 החלה העיר העתיקה להתגבש בפורמט ארבעת הרבעים המוכרים לנו כיום. רוב תושביה בעת ההיא היו מוסלמים. מפקדי אוכלוסין שנערכו בעיר במאות ה-18 וה-19 (ראו טבלה מצורפת), העידו על גידול האוכלוסייה היהודית בעיר, בעוד חלקהּ של האוכלוסייה הנוצרית בה הלך ופחת.

ב־1517 נכבשה והארץ בידי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן סולימאן המפואר בנה סביב העיר את חומות ירושלים ובהן את שערי ירושלים ושיפץ בין היתר גם את מגדל דוד. עם זאת, במהלך שקיעתהּ הממושכת של האימפריה העות'מאנית, התדרדר גם מצבהּ הכלכלי והדמוגרפי של ירושלים וחלקים גדולים של העיר העתיקה הפכו שוממים. לאורך המאה ה־18 והמאה ה־19 החל היישוב היהודי להתעצם, ולקראת סוף המאה הוא מנה כ-11,000 נפש – הקהילה הגדולה ביותר בעיר.
חבורת רבי יהודה החסיד, בני יהדות אשכנז, אשר עלתה לארץ ישראל ב־1700, סולקה מן העיר עקב חוב כספי גדול לבנאים מוסלמים. במקביל, מצבם הכלכלי של יהודי העיר השתפר בראשית המאה ה־19 הודות לעליית תלמידי הגר"א[דרושה הבהרה], בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב, ובעיקר הודות לסיוע מצד משפחת רוטשילד; האחרונה פרעה את חובותיה של חבורת רבי יהודה החסיד, ואיפשרה לחבריה לשוב ולגור בירושלים בבטחה.

העת החדשה

ערך מורחב – ירושלים בהלכהירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהמבואר במקרא שהיא המקום שבו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו גם מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן בית המקדש הראשון בתחילת האלף הראשון לפני הספירה, ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה השישית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו קורבנות שהיו מותרים באכילה רק בין חומות העיר. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתייה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק.
ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי תורה בשמה המפורש, אלא כ”הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם” (ספר דברים, פרק י"ב), אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר בראשית (י"ד, י"ח) היא ירושלים. עם זאת, מוזכרת העיר פעמים רבות בשאר ספרי התנ"ך (667 פעמים), ומספר דומה גם במשנה, בתלמוד ובתפילות. כמו כן, היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "הר המוריה", מקום עקידת יצחק, להר הבית.
המקרא וההלכה מציינים כמה מצוות הכרוכות בירושלים, וכולן סובבות סביב ריכוז הפולחן ובניית בית המקדש. המצווה המרכזית הקשורה בה היא העלייה לרגל, שלוש פעמים בשנה ("שלוש רְגָלִים"): בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות. בזמן שבית המקדש היה קיים חלה על העולים לירושלים מצוות הקרבת קרבנות, לשם התרת נדרים או בקשת כפרה על חטאים. מצוות נוספות הן הבאת ביכורים לירושלים החל חג השבועות וכן מצווה להביא את פירות השנה הרביעית לנטיעת עץ – ולאוכלם בירושלים ("נטע רבעי"). בשנים מסוימות ישנה מצווה להביא מעשר שני ולאוכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, כדי לבררן בפניו.
במהלך תפילה נהוג להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה – לכיוון הר הבית), על פי הנאמר בתפילת שלמה המלך, בחנוכת בית המקדש הראשון:

על פי המסורת היהודית, חל איסור לקבור מתים בתוך העיר, מתוך חשש שהמת יטמא את פירות המעשר שעוברים לירושלים והקורבנות המוקרבים בירושלים. לכן, נהוג היה לקבור את המתים מחוץ לעיר, באתרים כמו הר הזיתים, עמק יהושפט, גיא בן הינום וגבעות רבות נוספות המקיפות את העיר הקדומה, המוקפת חומה (אזור העיר העתיקה ועיר דוד). עם זאת, בספר מלכים ובספר דברי הימים נכתב, כי מלכי בית דוד נקברו בתוך תחומי העיר. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו קברים של בני אצולה מימי בית שני בתוך תחומי החומה אז. עם קברים אלה נמנה גם קברו של דוד המלך, שיש הסוברים כי מקום קבורתו נמצא ב"קבר דוד" שבהר ציון.

ביהדות

בראשית הנצרות (המאה ה־4), היה היחס לירושלים דואלי. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, שוכנים האתרים במהלכם חי ומת ישו, דוגמת ויה דולורוזה וכנסיית הקבר. חורבנהּ של ירושלים במרד הגדול נתפש כעונש לעם ישראל, על כך שדחה את ישו כמשיח. בתקופה הביזנטית, נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.
חשיבותהּ של ירושלים עבור הדת הנוצרית עלתה עם כיבושהּ מידי המוסלמים, במיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה־11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים, הפכה ירושלים בירת ממלכת ירושלים הצלבנית. עם זאת, קיימות בנצרות גישות, המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן מטפורי כסמל למקום קדוש או טהור באשר הוא. לכן, מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" (הרוחנית) כנגד ירושלים הגשמית (הפיזית). גישה זאת התפתחה, כנראה, משום שירושלים מרוחקת מרוב המדינות הנוצריות וגם משום שמרכז הנצרות הקתולית נמצא בקריית הוותיקן.

בנצרות

ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני נחשבת ירושלים האתר השלישי בחשיבותו הדתית, לאחר מֶ֫כָּה ואַל-מַדִ֫ינָה; לפיכך היא מכונה: "תַ֫'אלִת' אַל-חַ'רַמָ֫יְין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. באסלאם השיעי מהווה ירושלים את המקום הרביעי בחשיבותו, אחרי מסגד אימאם עלי בנג'ף ומקדש אימאם חוסיין בכרבלה.
אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "א֫וּלָא אַל-קִיבְּלַתָ֫יְין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני כיווני התפילה. מקור הכינוי הוא במסורת המוסלמית שבראשית האסלאם מוחמד הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל הכַּעְבָּה שבמֶ֫כָּה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, אל-בקרה / פסוקים 136–144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באַל-מַדִ֫ינָה המכונה "ד'וּ אַל-קִיבְּלַתָ֫יְין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי גומחות תפילה – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת – לכיוון מֶ֫כָּה.

הסיבה לשינוי כיוון התפילה אינה ברורה, ובמסורת המוסלמית ניתנים לכך הסברים שונים. מסופר, למשל, כי מוחמד התפלל לכיוון ירושלים כדי לרצות את היהודים, אך הם לעגו לו ולכן פנה לכיוון הכַּעְבָּה. לפי גרסה אחרת התפלל מוחמד לכיוון ירושלים, עד שגילה שזהו כיוון התפילה של היהודים; לפיכך, פנה להתפלל לכיוון הכַּעְבָּה. הסברים אחרים נסובים סביב מעמדהּ הקדוש של מֶ֫כָּה בחצי האי ערב עקב עליית האסלאם, בניגוד לירושלים, שהייתה מוכרת ומקודשת פחות באותה התקופה. על פי הסבר אחר, הכַּעְבָּה במֶ֫כָּה הייתה מוקד של עבודת אלילים, על כן מלכתחילה לא ניתן היה לפנות לעברה בעת התפילה, ובמקומה נבחרה ירושלים לשמש ככיוון התפילה. לאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכַּעְבָּה, שוב לא הייתה מניעה להתפלל לכיוונהּ.

מקור קדושתהּ של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתהּ התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת בקוראן בשום שם משמותיה המקובלים: "בַּ֫יְת אַל-מֻקַ֫דָס" (بيت المقدس), "אִ֫ילִיַאא'" (إيلياء, על שם אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה), "אַל-ק֫וּדְס" (القدس). הכינוי "אַל-מַ֫סְגִ'ד אַל-אַ֫קְצָא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, אַלְאִ֫סְרַאא' / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם מסגד אַל-אַ֫קְצָא שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של המסע הלילי של מוחמד (الإسراء, "אַלְאִסְרַ֫אא'") ומקום עלייתו השמימה (المعراج, "אַלְמִעְרַ֫אג'"). החדית' מספר, כי כדי להוכיח לבני שבט קורייש שאכן ביקר במסע הלילה בירושלים, תיאר להם מוחמד את העיר כשאללה מציג לפניו חיזיון שלה. לעומת זאת, מסורת מוסלמית קדומה פירשה שהמסגד המדובר נמצא בשמים, אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מֶכָּה ובין טאיף. החוקר אורי רובין טוען, כי הפרשנות של "אַל-מַ֫סְגִ'ד אַל-אַ֫קְצָא" כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית, אשר מטרתהּ להפחית ממעמדהּ של ירושלים בתקופה האומיית, וכי פסוק 1 בסורה 17 תיאר במקור את המסע הלילי של מוחמד. לעומת רובין, סבור המזרחן מרדכי קידר, שקדושתהּ של ירושלים עבור דת האסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה השביעית ועד ימינו אלה.
חשיבותהּ של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-7 וה-8, עם הקמת מבני התפילה המוסלמיים על הר הבית. התהליך נמשך במאות ה-11 וה-12, והגיע לשיאו בתקופת מסעי הצלב וממלכת ירושלים. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "שבחי ירושלים" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פַצַ֫'אאִיל בַּ֫יְת אַלְמֻקַ֫דָס, פַצַ֫'אאִיל אַלְקֻ֫דְס), אשר חיזקה את מעמדהּ של ירושלים באסלאם.

באסלאם

קדושתהּ של ירושלים

אזכורים של ירושלים

ירושלים מוזכרת בהקשרים שונים בשירים רבים, החל מההמנון הלאומי, התקווה, ועד ללהיטים פופולריים.
שיר שזכה למעמד מיוחד בהקשר זה והפך למזוהה עם העיר, הוא ירושלים של זהב. השיר נכתב לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון של יום העצמאות תשכ"ז (1967), כאשר התבקשה נעמי שמר לכתוב שיר לכבוד ירושלים על ידי גיל אלדמע לבקשתו של טדי קולק. לפיכך כתבה והלחינה שיר בן שלושה בתים – ירושלים של זהב. לאחר מלחמת ששת הימים ושחרורה של ירושלים כתבה בית נוסף כמשלים לבתים הקודמים המקוננים על מצבה של ירושלים השוממה הכבושה בידי הערבים.
השיר ירושלים של ברזל חובר על ידי מאיר אריאל ויצא לאחר מלחמת ששת הימים, כמעין תגובה לשיר "ירושלים של זהב" ומתנגן באותו הלחן. השיר מתאר את הקרבות על ירושלים, את האווירה ששרתה בזמן המלחמה, וכן את שחרור העיר העתיקה וההגעה להר הבית.
שירים רבים נוספים נכתבו על ירושלים, בהם ירושלים של עומר אדם, השיר באמהרית 'ירוסלם קדוסה קטמה' ("ירושלים עיר הקודש") שחובר בידי יהודי אתיופיה, ירושלים שבלב של אברהם פריד, ירושלים של ויליאם בלייק (ההמנון לא רשמי של אנגליה), אלבום ירושלים של להקת הפה והטלפיים.

שירים

ירושלים הקטנה  – סרט דרמה צרפתי (2005), ירושלים, ירושלים (סרט) – סרט קולנוע בבימויו של אלי שוראקי (2006), המבוסס על הספר באותו שם, ירושלים: הסרט – סרט של נשיונל ג'יאוגרפיק משנת 2013 ג'רוזלם (סרט) – סרט אימה ישראלי משנת 2016. 
כמו כן קיימת סדרת טלוויזיה בשם ירושלים המשודרת ב-HOT.

סרטים

ירושלים – ספר מאת משה מנדלסון, ירושלים – רומן מאת סלמה לגרלף ירושלים, ירושלים – ספר המתאר את המאבק לעצמאות של מדינת ישראל. הסופר עמוס עוז מיקם בירושלים את כמה מעלילות ספריו (ובהם מיכאל שלי, המצב השלישי,סיפור על אהבה וחושך, הבשורה על-פי יהודה).

ספרים

ירושלים אופרה מאת ג'וזפה ורדי, ירושלים משחק קופסה של איסוף בולים בעיר ירושלים.

דברים נוספים

ירושלים בתרבות

ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית, ועל קו פרשת המים שלה, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570–857 מטרים מעל גובה פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא פסגת שכונת גילה, המתנשאת לגובה של 857 מטרים מעל פני הים. העיר שוכנת בהרי ירושלים, חבל הרים השייך להרי יהודה.
מרכז העיר, הממוקם בחלקהּ הצפוני של העיר, בנוי על אזור מישורי יחסית. מרבית שכונות העיר בנויות על הגבעות, כאשר ביניהן נפרשים עמקים וואדיות, דוגמת עמק יהושפט, גיא בן הינום, עמק רפאים, נחל קדרון, נחל שורק ועמק הצבאים.

ערך מורחב – אספקת המים לירושליםבשנים הראשונות לקיומה, הסתפקה העיר במי המעיינות רוגל והגיחון. מעיין הגיחון בוצר כמה פעמים לאורך ההיסטוריה, ובנוסף לו אגרו התושבים מים בבורות מים בתוך העיר.
חזקיהו היה הראשון שהקים מערכת אספקת מים מוסדרת בעיר, באמצעות חציבת נקבת ובריכת השילוח. בתקופת החשמונאים, סופקו לעיר ולבית המקדש מים באמצעות אמת מים ארוכה. אמת מים זאת קישרה בין העיר ובין עין עיטם, השוכנת דרומית לה. אמות נוספות נבנו בתקופת הורדוס, ובימי השליטים הרומיים אשר שלטו בה – לאחר בניית העיר "איליה קפיטולינה"[דרוש מקור]. אמות מים קטנות יותר נבנו מצפון לעיר, והובילו מים לבריכות הצאן.
לאורך השנים, ננטשו ונהרסו אמות ובורות המים, עד ששופצו בתקופות הממלוכית והעות'מאנית.
הבריטים הם שהקימו בעיר מערכת הובלת מים מודרנית, בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. מערכת זאת שאבה מים ממעיינות נחל פרת וראש העין.
כיום חברת מקורות מובילה מים לעיר, וחברת הגיחון אחראית לאגירתם וחלוקתם לבתים.
אקוויפר ההר הוא ממקורות המים העיקריים של העיר. בעבר נדלו ממנו מים דרך בורות המים שהיו בשימוש נרחב בשכונות. כיום תחנות השאיבה המודרניות (של מקורות וחברת הגיחון) שואבות ומספקות ממנו מים.

מקורות מים

בשל היותה של ירושלים עיר הררית ותלולה, היה קשה להתיישב בה ולעסוק בחקלאות. הטופוגרפיה הגבילה את החקלאות לשימוש בטרסות או לעיבוד העמקים המתונים בלבד. הגידול המרכזי באזור היה מאז ומתמיד הזיתים. מלבדם נשתלו גם עצי תפוח (בין השאר בעמק הצבאים) ועצי פרי אחרים. כיום נשארו מעט חלקות מעובדות בעיר, בעיקר על יד קיבוץ רמת רחל, ובין גילה לבית לחם.

חקלאות

ירושלים שוכנת על קו הגבול בין האזור הים-תיכוני ובין סְפָר המדבר. הקיץ בה חם ויבש, והחורף קר וגשום. כמות המשקעים הממוצעת בה עומדת על כ-554 מילימטרים בשנה. ממוצע הלחות השנתי בה עומד על כ-60%. לעיתים יורד בעיר שלג, בעיקר בשכונותיה הגבוהות, דוגמת גילה (859 מטרים מעל פני הים), רמות אלון (850 מטרים מעל פני הים), רוממה ובית וגן. אחת ל-3–5 שנים, יורד בעיר שלג כבד, המצטבר לגובה של כעשרים סנטימטרים, ואשר גורם לשיבושי תנועה בכבישים, לשיבושים באספקת החשמל לתושביה ולנפילת עצים.
"ירושמיים" הוא אתר אינטרנט ייעודי, המתעד והסוקר את מזג האוויר הייחודי של העיר.

אקלים

גאוגרפיה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בירושלים 993,795 תושבים (מקום 1 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 39.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,179 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).ירושלים היא העיר הגדולה בישראל, גם כאשר מביאים בחשבון את תושביה היהודים בלבד.
אחוז התושבים היהודים בעיר ירד מאז שנת 1990, מכ-72% מכלל האוכלוסייה בירושלים – לכ-61%. אחוז תושביה הערבים עלה מכ-24% לכ-38%, ונשאר יציב. בין השנים 2005–2017, גדלה האוכלוסייה הערבית-מוסלמית בירושלים מכ-245,000 לכ-341,000 תושבים: קצב גידול של כ-3.3% בשנה. לעומת הגידול באוכלוסייה זאת, עמד שיעור הגידול של תושבי שאר הדתות בירושלים על כ-1.3% בלבד בשנה, מכ-475,000 בשנת 2005 לכ-571,000 בסוף שנת 2020.
עיקר הגידול באוכלוסיית ירושלים נובע משיעור ילודה גבוה, שכן מאזן ההגירה של העיר בשנים אלה היה שלילי: בין השנים 2008–2015, עזבו את העיר כ-18,000 תושבים בממוצע בשנה, והיגרו אליה כ-11,000 תושבים בלבד. עם זאת, 56% מההגירה השלילית חלה ביישובים השוכנים בעיקר במטרופולין ירושלים, ופחות בירושלים עצמה.
האזור המטרופוליני של ירושלים, הכולל יישובים קרובים המקיימים זיקה ברורה לעיר מבחינת תעסוקה ושירותים, מנה ב-2018, על פי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, כ-1.31 מיליון נפש. זהו האזור המטרופוליני השני בגודלו בישראל, לאחר מטרופולין תל אביב-יפו.
במסגרת סקר שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2019, נתבקשו תושביה היהודים של ירושלים להגדיר את מידת אדיקותם בדת היהודית. תוצאות סקר זה העלו, כי כ-35% מכלל היהודים בני 20 ומעלה הגדירו עצמם "חרדים", כ-24% מהם הגדירו עצמם "מסורתיים", כ-20% מהם – "דתיים", וכ-19% מהם – "חילונים".
מזרח וצפון מזרח ירושלים מאוכלסים בעיקר על ידי ערבים. בשכונות שמצפון לרחוב יפו, בחלק משכונות רמות ונווה יעקב, וכן בשכונות הר נוף ובית וגן ועוד מתגוררת בעיקר אוכלוסייה חרדית. במרכז, מערב ודרום העיר, כמו גם בפרברי העיר, קיים רוב של יהודים חילונים, מסורתיים ודתיים לאומיים.

דמוגרפיה וסטטיסטיקה

ערכים מורחבים – מעמדה הבינלאומי של ירושלים, הכרזת ירושלים כבירת ישראל, חוק יסוד: ירושלים בירת ישראלמאז 1948, מעמדהּ החוקי והבינלאומי של ירושלים אינו מוסכם. תוכנית החלוקה קבעה כי ירושלים ובית לחם תהיינה חלק מאזור בשליטה בינלאומית של מושל זר ונייטרלי, אשר ימונה על ידי האו"ם, לצד מועצה שתורכב מנציגי התושבים. שיטת ממשל זאת בעיר תארך עשר שנים, בסיומה יערך משאל עם אשר יקבע את עתיד העיר.
במלחמת העצמאות חולקה ירושלים בין ישראל וירדן. כבר ב־16 במאי 1948, חקקה ממשלת ישראל את פקודת שטח נטוש, תש"ח-1948, אשר בסעיף 2 שלה נקבע כי "כל שטח ומקום שנכבשו, נכנעו או נעזבו ייחשב כשטח נטוש, וככזה – רשאית הממשלה להטיל עליו בצו את החוק הקיים".
משום חשיבותה של ירושלים, מצאה מדינת ישראל לנכון להכריז על ירושלים המערבית כעל חלק משטחה ב־17 ביולי 1948, בנוסף ל'פקודת שטח נטוש' ממאי 1948. ההכרזה הרשמית על העיר כעל בירת המדינה נערכה רק בדצמבר 1949.
גורמים רבים בעולם, בייחוד נוצרים-קתוליים, פעלו לבנאום העיר, ושאפו לקבל בה הכרה. בדצמבר 1949, קיבלה עצרת האו"ם החלטה, הקוראת לבנאום ירושלים.
ישראל התנגדה לבנאום ירושלים, אף על פי שהייתה חלק מתוכנית החלוקה שהתקבלה ביישוב. דוד בן-גוריון טען כי האו"ם לא טרח לפעול ליישומה של תוכנית החלוקה וכן לא פעל להצלת 100,000 יהודי ירושלים מהתקפות צבאותיהן של מצרים וירדן, אשר דחו מלכתחילה את התוכנית, למרות פניותיו החוזרות והנשנות של היישוב ולאחריו מדינת ישראל לאו"ם. לדבריו, לולא פרץ צה"ל את הדרך לירושלים והשתלט על מערב העיר – היה גורל יהודי העיר כגורל יהודי גוש עציון והרובע היהודי בעיר העתיקה. משום כך, לא היה זה מוסרי ליישם את החלטת עצרת האו"ם.

ערך מורחב – מזרח ירושליםשאלת הריבונות על מזרח ירושלים מהווה את אחת מסוגיות הליבה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהסכם השלום שנחתם בין ישראל לירדן הוסכם, כי אין לירדן תביעות כלשהן על השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
מייד אחרי מלחמת ששת הימים, החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים, על פי צו הממשלה, בהתאם לסעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט. החוק הישראלי הוחל על השטח שהרשויות הירדניות הגדירו כשטח המוניציפלי, ובנוסף על כפרים, עיירות ושטחים פתוחים הסמוכים לו. בזכות החלת החוק, כל תושביה הפלסטינים של מזרח העיר הם במעמד של תושב קבע נושאי תעודת זהות ישראלית אשר לאחר הגשת בקשה יכולים לזכות באזרחות ישראלית המקנה את הזכות לדרכון ישראלי וזכות בחירה לכנסת. מרבית הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בהחלת החוק הישראלי, ורואה במזרח ירושלים חלק מהשטחים שמעמדם שנוי במחלוקת, בעקבות מלחמת ששת הימים, ובשכונות היהודיות שהוקמו בה – התנחלויות. לפי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי מדינת ישראל חלים במלואם גם על מזרח ירושלים כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ולכן דין החלת החוק הישראלי כסיפוח. ב־1980, חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, הקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".
הפלסטינים רואים בירושלים המזרחית, בירתה של מדינה פלסטינית עתידית. בהצהרת העצמאות של אש"ף מ-1988 ירושלים מוגדרת כבירת פלסטין. הרשות הפלסטינית אף העבירה בשנת 2000 חוק המגדיר את מזרח ירושלים כבירת פלסטין, והחוק אושרר ב-2002 על ידי נשיא הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. ממשלות ישראל ניסו למנוע נוכחות של מוסדות פלסטיניים רשמיים במזרח העיר. כך בשנת 2001 בצו של שר הביטחון הוחלט לסגור את אוריינט האוס ששימש בשנות ה־80 וה-90 כמטה של אש"ף בעיר.

מזרח ירושלים

ערך מורחב – יום ירושליםלאחר מלחמת ששת הימים, קבעה הממשלה את כ"ח באייר, יום איחוד ירושלים, כיום חג. בשנת 1998, הפך יום ירושלים חג לאומי רשמי, באמצעות "חוק יום ירושלים". ביום זה מתקיימים אירועים חגיגיים דוגמת טקסי זיכרון, עצרות ותהלוכות וטקס ממלכתי בגבעת התחמושת. בבתי הכנסת הדתיים לאומיים מקובל לומר תפילת הלל ביום זה.

יום ירושלים

הכנסת הראשונה שהתכנסה בתחילת 1949 קיימה את ארבע ישיבותיה הראשונות בבניין הסוכנות היהודית בירושלים ולאחר מכן באותה שנה התכנסה בתל אביב. ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים ומאז היא מתכנסת שם. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מ-13 במרץ 1950 ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר. היא עברה ל משכנה הנוכחי ב־1966.
לאחר קום המדינה בתחילת שנות ה־50, הוקמה קריית הממשלה במערב העיר, ולאחר 1967 הוקמה קריית הממשלה במזרח העיר, כחלק מתוכנית אכיפת החוק והשלטון באזור. בתחילת שנות ה־70, הוקם במזרח העיר בניין המטה הארצי של משטרת ישראל בקריית הממשלה, ובתחילת שנות ה־80 הוקם המבנה הנוכחי של בנק ישראל ששכן קודם לכן ברחוב יפו. בתחילת שנות ה־90, הוקם בסמוך אליו בית המשפט העליון בקריית הממשלה, השוכנת במערב העיר. כמו כן, שוכן במערב העיר מושב בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית. בית הדין השרעי לערעורים שוכן ברחוב הלל.
בתחילת שנות ה־90, הוחלט להכין תוכנית מסודרת, לפיה ימוקמו כל משרדי הממשלה ומוסדות המדינה במערב העיר, ובמהלך שנות האלפיים החלה להבנות במרכז העיר "קריית הלאום", שתחבר את קריית הממשלה אל מרכז העיר ובה ירוכזו כל המוסדות הלאומיים של המדינה, בכללם משכן הכנסת. לצידה מוקם פרויקט הכניסה לעיר, המרחיב את הכניסה העיקרית לעיר, מכיוון כביש מספר 1.
מעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל שוכן בבית אגיון, בשכונת רחביה, ומשכן הנשיא שוכן בשכונת טלביה.
בהר חוצבים שוכן ארכיון המדינה.

מוסדות המדינה בירושלים

ערך מורחב – נציגויות דיפלומטיות בירושליםבמהלך השנים, קבעו שבע עשרה מדינות את מושב שגריריהן בירושלים, אולם באמצע העשור השני של המאה ה־21 לא נותרו מדינות כאלה. עם זאת, כל השגרירים הזרים מגישים את כתבי ההאמנה שלהם לנשיא המדינה במשכן הנשיא בירושלים. היעדרן של שגרירויות בירושלים פסק במאי 2018, סמוך ליום ירושלים התשע"ח, כאשר פתחה ארצות הברית את שגרירותה בעיר. בעקבותיה הלכו גואטמלה, פרגוואי (שחזרה בה), קוסובו, הונדורס ופפואה גינאה החדשה.

נציגויות זרות בירושלים

ערך מורחב – חוק שגרירות ארצות הברית בירושליםארצות הברית היא המדינה הגדולה והמשמעותית מבין מדינות המערב. מדינת ישראל נתמכת בה רבות, כלכלית ומדינית, ולעמדתה השפעה רבה על מעמדה הבינלאומי של ירושלים. מאז הקמת מדינת ישראל, נמנעו נשיאי ארצות הברית מהבעה מפורשת של עמדתם, בכל הנוגע למעמדה של ירושלים, מתוך רצון להשאיר את הסוגיה לדיונים בין ישראל ובין הפלסטינים וכדי להימנע מיצירת מתחים נוספים באזור רגיש זה.
בשנת 2002 קבע הקונגרס של ארצות הברית, בתמיכתם של רוב חברי הבית הרפובליקניים, כמו גם של אלה הדמוקרטיים תומכי ישראל, כי בדרכונו האמריקאי של אזרח ארצות הברית שנולד בירושלים יש לרשום "ישראל" כארץ הלידה. החלטת הקונגרס באה בעקבות מדיניות השלטונות האמריקניים להשאיר את רישום המדינה ריק בדרכונם של אזרחים אמריקניים ילידי ירושלים, ולציין רק את שם העיר. עם זאת, בפועל, סירבה מחלקת המדינה של ארצות הברית, האמונה על הנפקת דרכונים, לאמץ החלטה זאת, בנימוק שהיא מפרה את עקרון הפרדת הרשויות.
ביוני 2015, נתקבלה החלטה תקדימית של בית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר אימץ את עמדת מחלקת המדינה, לפיה קביעת הסמכות בעניין מעמדה של ירושלים נתונה לנשיא ולממשלתו, ולא לקונגרס. פרשנים ראו בהחלטה זאת מכה הסברתית קשה לממשלת ישראל, ובעלת השפעה משמעותית על מעמדה של ירושלים המזרחית והמערבית.
ב-6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על כך שארצות הברית מכירה רשמית בירושלים כבירתה של ישראל. טראמפ הוסיף, כי גבולותיה הסופיים של ירושלים ייקבעו במסגרת מתווה של הסכם עתידי, אשר ייחתם בבוא העת בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית. בעקבות הצהרתו של טראמפ, הצהירה צ'כיה כי היא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל. ימים מספר לאחר מכן, הצהירה גם גואטמלה על העתקת שגרירותה לירושלים. שגרירות ארצות הברית בישראל, שוכנת החל ממאי 2018 בירושלים. שאר השגרירויות בישראל, מלבד ארצות הברית, גואטמלה, קוסובו, הונדורס ופפואה גינאה החדשה, שוכנות באופן רשמי בתל אביב, בפועל בתל אביב ובערים הסמוכות.

יחס ארצות הברית לירושלים

מעמדהּ החוקי של ירושלים

ערך מורחב – עיריית ירושליםעיריית ירושלים היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר ירושלים. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית ירושלים בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה. עם זאת, מעמדה המיוחד של ירושלים ומאפייניה כבירת ישראל ומושב מוסדות השלטון שלה, כעיר קדושה עבור דתות אחדות, כמוקד של סכסוכים בינלאומיים ומתיחויות על רקע דתי, פוליטי ומדיני, וככרך בעל הרכב דמוגרפי סבוך ומפולג במיוחד – מציבים בפני עיריית ירושלים אתגרים נוספים שאין דומה להם כמעט בערים אחרות.
עיריית ירושלים הוקמה ב־1867, כחלק מיוזמת השלטון העות'מאני להקים מערכת שלטונית ארצית מודרנית, המתבססת על מודל המשטר הצרפתי, הכולל חלוקה אדמיניסטרטיבית ברורה של היררכיית השלטון המקומי. כלומר, כל גוף שלטוני היה אמון על שלטון בשטח מסוים של העיר; ככל ששטח מסוים של העיר היה חשוב יותר- הוא הופקד בידיו של פקיד ממשל בעל דרגה גבוהה יותר, ולהפך.
שלטון המנדט הבריטי פיזר את מועצת העיר העות'מאנית והקים מועצה משלו, תוך הנחלת סטנדרטים אירופיים של ניהול מערכות השלטון בעיר, אחזקתה ופיתוחה.
עם הקמת מדינת ישראל חולקה העיר לשתיים, וכך נתפצלה גם עיריית ירושלים לשתי רשויות מוניציפליות נפרדות לחלוטין – ישראלית וירדנית. עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים (1967), שבה ירושלים להיות רשות מוניציפלית אחת, אשר היוותה המשך ישיר של עיריית ירושלים המערבית (הישראלית).
ראש העירייה הנוכחי הוא משה ליאון.

ערך מורחב – סמל העיר ירושליםבתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל. סמלה של ירושלים התקבל בשנת 1949, בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. במכרז זכתה הצעתה של "אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית".
הסמל הנבחר כולל שלושה מרכיבים:

עלי זית – מסמלים שלום בין בעלי הדתות והלאומים השונים החיים בעיר, כמו גם את עצי הזית הנפוצים באזור.
חומות ירושלים – מסמלות את חומת העיר העתיקה.
גור אריה יהודה – מוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה, ומאוחר יותר גם כסמלה של ממלכת יהודה (ירושלים הייתה מאז ימי דוד המלך בירתו של שבט יהודה וממלכת יהודה).

סמל העיר

עיריית ירושלים

מסוף המאה ה־20 ובעשור הראשון של המאה ה־21 מתאפיינת כלכלת ירושלים בשיעור אבטלה גבוה, ובאחוז גבוה של תושבים החיים מתחת לקו העוני.
בשנת 1969 חיו כ־9.9% מהמשפחות בירושלים מתחת לקו העוני, לעומת 7.8% בתל אביב ובחיפה בפרט, ו-11.9% בישראל בכלל. לעומת זאת, על-פי דו"ח תחולת העוני של שנת 2003, כ-33.2% מהמשפחות חיו בירושלים מתחת לקו העוני, לעומת 10.9% בתל אביב, 17.5% בחיפה ו-19.3% בישראל. ממוצע המשפחות החיות מתחת לקו העוני בישראל עלה לאורך השנים בכ-60%, ובירושלים עלה שיעור המשפחות העניות פי שלושה. בתקופה זאת עלה שיעור הילדים העניים בעיר בכמעט פי ארבעה, לעומת עלייה פי שניים בשיעור הילדים העניים בישראל.
על פי נתוני מכון ירושלים למחקרי מדיניות, בשנת 2021 חיו מתחת לקו העוני בירושלים 39% מהמשפחות, 42% מהנפשות ו-51% מהילדים. שיעור הנפשות העניות עומד על 60% בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים, ו-43% בקרב האוכלוסייה החרדית. בקרב כלל האוכלוסייה היהודית שיעור הנפשות העניות הוא 31%.
בשנת 2022 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים בגילי העבודה העיקריים (25–64) על 67%, שיעור הנמוך באופן ניכר מהשיעור בכלל הארץ (82%).

שיעור ההשתתפות הנמוך בירושלים בקרב גברים נובע בין היתר משיעור השתתפות נמוך יחסית של גברים חרדים, שעל פי המכון החרדי למחקרי מדיניות עומד על 42.2% בגילי העבודה (לעומת 73.8% בקרב הנשים החרדיות). שיעור ההשתתפות הנמוך בקרב נשים בירושלים נובע בין היתר משיעור בהשתתפות נמוך במיוחד של נשים ערביות (27% לעומת 83% בקרב הנשים היהודית בירושלים).

בשנת 2018 ענפי הכלכלה העיקריים שבהם עבדו המועסקים בירושלים הם חינוך (17%), שירותי בריאות ורווחה (14%), מינהל מקומי וציבורי (11%) ומסחר (9%). בשל היותה בירת ישראל ומרכז מינהלי ושלטוני שבו מרוכזים משרדי הממשלה ומוסדות הלאום – אחוז המועסקים בשירות הציבורי בירושלים גבוה ביחס לערים אחרות ונמצא במגמת עלייה עם השנים. לעומת זאת, חלקם של המועסקים בתעשייה בירושלים נמוך ביחס לערים אחרות, והוא נמצא במגמת ירידה לאורך השנים (5% בשנת 2018 לעומת 15% בשנת 1970).
אזורי תעשייה הכוללים מפעלים אשר מייצרים מוצרי בסיס בירושלים הם: אזור התעשייה עטרות, תלפיות וגבעת שאול. שני האזורים האחרונים הפכו עם השנים אזורי מסחר ומשרדים.
הר חוצבים ומלחה הם אזורי תעשייה מתקדמת (היי-טק).

תעסוקה

בירושלים יש כ–500 חברות סטארט־אפ נכון לשנת 2017, ומדי שנה מוקמות בה חברות רבות נוספות. בעיר נמצאים מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות גדולות, כגון אינטל, מובילאיי, NDS, סיסקו, יבמ ואחרות. בירושלים ריכוז חברות הביוטק, דוגמת טבע, הגבוה בישראל.
ירושלים נבחרה לאחת מ–25 הערים המובילות בעולם מבחינת האקו־סיסטם היזמי־טכנולוגי שלה, לפי הדירוג הבינלאומי Startup Genome. ירושלים גם מהווה אכסניה לכ-15 קרנות הון-סיכון, שהידועה בהן היא JVP.
פעילות ההיי-טק מפוזרת על פני חמישה אזורי תעשייה עיקריים: הר חוצבים, עטרות, פארק הביו-מד בעין כרם, גבעת שאול ואזור ההיי-טק בגבעת רם. בכל האזורים האלה עובדים כ-16 אלף איש.

היי-טק

כלכלה

בשנת 2009, נרשמו בבתי המלון בישראל 8.1 מיליוני לינות תיירים, מתוכן 2.6 מיליון היו בירושלים, לעומת 1.9 מיליון בתל אביב. מספר לינות התיירים הישראליים באותה השנה היה גבוה אף הוא יותר בירושלים מאשר בתל אביב: 639,000 אלף לעומת 435,000, אף על פי שהשתיים לא היו המובילות ברשימה. מספר חדרי המלון בירושלים נכון לשנת 2020 עומד על כ-11,000 חדרים, ובתוכניות העירייה להגדילו בכ-8,000 חדרים נוספים, עד שנת 2020.
מלון המלך דוד, השוכן ברחוב המלך דוד, משמש בית הארחה רשמי של מדינת ישראל- עבור ביקורים רשמיים של אח"מים ממדינות זרות. במלון מתארחים, בין היתר: דיפלומטים, ראשי מדינות ובעלי תפקידים ממשלתיים בכירים אחרים, וכן אנשים מפורסמים, לרבות אמנים בינלאומיים, המגיעים להופיע בישראל.

בשנת 2010, דורגה ירושלים במקום הראשון ברשימת "הערים הטובות ביותר לטיולים ולפנאי" של המגזין "Travel + Leisure", בקטגוריית "אפריקה והמזרח התיכון". באותה השנה, דורגה ירושלים על ידי המדריך המקוון "TripAdvisor" במקום השביעי ברשימת הערים הטובות בעולם, בקטגוריית "תרבות וביקור באתרים תיירותיים". העיר נבחרה לשמש בירת התרבות הערבית לשנת 2009.
בכל שנה, במהלך חול המועד סוכות, מתקיימת בעיר צעדת ירושלים, במהלכה רבבות בני אדם, ישראלים ותיירים, צועדים ברחובותיה.

בנצרות קיימת מסורת ארוכת שנים של עלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ הקודש בכלל, ולירושלים בפרט. על אתרי התיירות הנוצרית נמנים, בין היתר: כנסיית הקבר וויה דולורוזה בעיר העתיקה, הר ציון, עליו ממוקם חדר הסעודה האחרונה, וגת שמנים, השוכן על מורדות הר הזיתים. הר זה כולל גם את כנסיית כל העמים ואת קבר מרים, אם ישו. עין כרם נחשבת אף היא מקום מקודש לנצרות, כמו גם אתר צליינות, בשל הסברה, על פי הדת הנוצרית, כי זהו מקום הולדתו של יוחנן המטביל. במקום מספר כנסיות ומנזרים, שאותם פוקדים תיירים.

תיירות נוצרית

בירושלים שוכנים שני מקומות קדושים למוסלמים – כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא. על פי דת האסלאם, מסגד אל-אקצא הוא אחד משלושה מסגדים, בהם שמותר לבקר לשם זיארה (מסורת מוסלמית של ביקור באתרים מקודשים לשם תפילה). עשרות אלפי מוסלמים, המגיעים משטחי הרשות הפלסטינית ומרחבי ישראל פוקדים אתר זה, בעיקר בעת תפילת יום השישי.

תיירות מוסלמית

על פי ההלכה, הייתה קיימת בתקופת בית המקדש מצוות עלייה לרגל לירושלים, שלוש פעמים בשנה: בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות. בנוסף, נהוגה הייתה מצוות הבאת ביכורים לבית המקדש, בזמן שהיה קיים, מחג הקציר עד חג האסיף. בשל הרצון לשמר מצוות אלה גם בימינו, רבים הם המטיילים היהודיים הפוקדים את העיר במועדים אלה, במיוחד באתרים: הכותל המערבי, הרובע היהודי, עיר דוד וקברי צדיקים. במסגרת מנהג "ברכת הכהנים", הנערך פעמיים בשנה, בחול המועד סוכות ופסח, פוקדים את רחבת הכותל המערבי עשרות אלפי מתפללים.

תיירות יהודית

תוכנית המתאר של ירושלים מציינת מספר מוקדים, המכונים "מרחבי תיירות". על מוקדים תיירותיים אלה נכללים: הכניסה לעיר, מתחם הרכבת, ממילא ומגרש הרוסים, אזורים היסטוריים דוגמת העיר העתיקה, ליפתא, עין כרם, מרכז העיר ומתחם המוזיאונים.
על האתרים ההיסטוריים הבולטים בעיר, המהווים אטרקציות תיירותיות אטרקטיביות, נמנים, בין היתר:

הר הבית – המקום המקודש ביותר עבור העם היהודי, שבו שכנו בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. כיום בנויים עליו כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא.
הכותל המערבי – אחד משרידי קירות התמך והחומה שהקיפו את הר הבית ואת בית המקדש; התבסס כמקום תפילה מרכזי עבור העם היהודי במאות השנים האחרונות.
מנהרות הכותל – המקום הקרוב ביותר כיום לקודש הקודשים (מחוץ להר הבית).
כיפת הסלע – תחתיה נמצאת אבן השתייה.
מסגד אל-אקצא – אליו הגיע מוחמד ממכה, לפי חלק ממסורות האסלאם.
עיר דוד – נקודת תחילת צמיחתה של העיר ירושלים.
מגדל דוד – המצודה אשר הגנה על העיר.
כנסיית הקבר – מכילה על-פי מסורת נוצרית את מערת קבורתו של ישו.
ויה דולורוזה – המסלול בו צעד ישו מבית המשפט בדרכו אל אתר צליבתו.
טיילת ארמון הנציב – תצפית על העיר העתיקה מכיוון דרום.בשנת 2006, נפתח שביל ירושלים: שביל הליכה באורך של כ-38 קילומטרים, העובר בדרכו באתרים היסטוריים ותרבותיים, בתוך העיר ומחוצה לה. קו 99 ("סובב ירושלים") עבר אף הוא בדרכו בסמוך לאתרי תיירות פופולריים בעיר.

אתרי תיירות

תיירות

ערך מורחב – אדריכלות בירושליםבשל קדושתה לדתות השונות ושפע הכוחות ששלטו עליה ופעלו בה, משופעת ירושלים בסגנונות אדריכליים רבים.

בהר הבית, בעיר העתיקה ובקברים בסביבותיה ניתן לראות שרידים לאדריכלות הרומית המונומנטלית – מבנה הר הבית, קבר בני חזיר ועוד, והביזנטית – הקארדו והכנסיות העתיקות ברובע הנוצרי ובהר הזיתים.
השלטון המוסלמי שבא לאחר מכן השאיר את חותמו בדמות כיפת הסלע ומסגד אל אקצא, המאופיינים בערבסקות, בשימוש בקרמיקה ובצורניות המאפיינת את האדריכלות המוסלמית.
האדריכלות הצלבנית נותרה בכנסיות הרבות ובמבני הציבור ששופצו ונבנו בתקופת שליטתם בעיר, ביניהן כנסיית הקבר, קתדרלת יעקב הקדוש ומצודת מגדל דוד.
בתקופת השלטון הממלוכי נשלחו לירושלים הקדושה והנידחת פקידים ואנשי מעשה שסרחו או שאיימו על המשטר, ובה נדרשו לתקן את מעשיהם, לרוב בעזרת הקדשת מבנה דתי כלשהו – מדרסות, שחלקן פועלות עד ימינו, ראבאטים – בתי הארחה לצליינים מוסלמים, קברי קדושים ובתי תמחוי. דבר זה הוביל לנוכחות הגבוהה של האדריכלות הממלוכית בעיר העתיקה, הרבה מעבר לצרכים של תושבי העיר. מלבד מבני ההקדש ניתן למנות על הבניה הממלוכית בעיר גם את ארמון הגבירה טונשוק, שוק הכתנים על בתי המרחץ שבו, שיפוץ השווקים, צריחי חומת הר הבית, חאן אל סולטאן ועוד. המדרסות הבולטות שנבנו הן אל-מדרסה א-תנכיזיה והאשרפיה.
האדריכלות הממלוכית כוללת מספר מצומצם של מאפיינים ייחודיים. מבנה ממלוכי טיפוסי מאופיין בחזית מפוארת עם כניסה שמעליה גומחה מעוטרת בנטיפי אבן – "מוקרנס", ספסלי אבן ולוח הקדשה לבונה. כמו כן נעשה שימוש באבלק – שילוב של אבנים מצבעים שונים, לרוב לבן ואדום או שחור. מוטיבים ממלוכיים שימשו מאות שנים לאחר מכן אדריכלים שניסו לתת מראה "מזרחי" או "ירושלמי" למבנים.
ב 1517 נכבשה העיר בידי האימפריה העות'מאנית ותחת שלטונו של סולימאן המפואר חלה בה תנופת בנייה, שהתבטאה בעיקר בבניית חומות העיר, השערים ומגדל דוד. בשלהי התקופה העות'מאנית החלה העיר מתפתחת אל מחוץ לחומות. בעיר העתיקה נבנו כמה מבנים של גורמים ממדינות אירופה באזור שער יפו וברובע הנוצרי.
לאחר מלחמת ששת הימים שוקם ונבנה מחדש הרובע היהודי, תוך ניסיון לשמור על המראה הישן של "אדריכלות ללא אדריכלים".

העיר העתיקה

ערך מורחב – אבן ירושלמיתחוק עזר עירוני של ירושלים מחייב לחַפּוֹת כל קיר חיצוני בעיר ב"אבן ירושלמית" (בלוק אבן מסותת). חוק זה חוקק עוד בשנת 1918, והוא נמצא בתוקף עד היום. מטרתו של החוק היא שימור אופייהּ וצביונהּ הייחודי של העיר. עם זאת, נבנו בכמה מקרים בתים בלא ציפוי אבן, בעיקר בשכונות שאוכלסו על ידי עולי העלייה ההמונית, בשנותיה הראשונות של המדינה.
בשל העיור הרב באזור ירושלים רבתי, הפכה האבן הירושלמית נדירה יותר להשגה, וכיום ניתן להשיגהּ רק במחצבות ספורות בצפון ירושלים. את מקומה בחיפוי מבנים ובריצוף שטחים ציבוריים תפסו סוגים שכיחים וזולים יותר של אבן, כגון אבן נסורה. למרות השימוש בתחליפים אלה, חוק זה עודנו מייקר את עלויות הבנייה בירושלים ובסביבתהּ.

אבן ירושלמית

בירושלים לא נבנו, באופן מסורתי, בניינים גבוהים, אף על פי שלא קיים חוק האוסר זאת. עם תחילת תקופת השלטון הבריטי ב־1918, הוצגה לראשונה תוכנית מתאר לבנייה בעיר. במסגרת תוכנית זאת נקבע, כי אופי הבנייה בירושלים יתבסס בעיקרו על מבנים נמוכים; זאת, כדי להדגיש את התבליט המיוחד של העיר ואת קו הרקיע הטבעי שלה, כמו גם כדי לא לגמד את העיר העתיקה. תוכניות מתאר שונות הגבילו את גובה הבנייה ואת צפיפות המבנים בשכונות שונות בעיר, בהתאם למרחק מהעיר העתיקה. עם זאת, מספר בניינים גבוהים נבנו בתקופות שונות באזור מרכז העיר.
הפרויקט הראשון של בנייה לגובה בירושלים היה "מגדל ירושלים" (17 קומות), השוכן ברחוב הלל, שהחל להיבנות בשנת 1965. אחריו נבנו "מגדלי וולפסון" (כ-20 קומות) מול הכנסת, בשכונת קריית וולפסון. ב־1977, נבנה סמוך לגן העצמאות "מלון לאונרדו פלזה", בן 22 קומות. בהמשך שנות ה־70, נבנו "מגדל העיר", בן 21 קומות, ברחוב המלך ג'ורג', ו"מרכז כלל", בן 15 קומות, ברחוב יפו. ב־1980, הוקם "בית רג'ואן" (12 קומות), במקום בית היתומים: "בית טליתא קומי". בכניסה המערבית לעיר נבנה "מלון קראון פלזה" (21 קומות), שהיה הבניין הגבוה בירושלים עד שנת 2010, וכן מספר בתי מלון בגובה של כ-12 קומות, באזור גן פעמון הדרור. מאז, נבנה מספר מועט של מבנים גבוהים בעיר, באזורים שונים. על מבנים אלה נמנים "מגדל המשרדים", בן 18 הקומות, של גט"י, השוכן בשכונת מלחה, ו"מגדל דונה", בן 15 הקומות, השוכן בשכונת גבעת שאול. החל משנת 2010, הבניין הגבוה ביותר בירושלים הוא "מגדל 1" (המכונה גם: "הולילנד טאואר") במתחם ההולילנד, המתנשא לגובה של 32 קומות.
במאה ה-21 מתבצעת בנייה לגובה בכל רחבי העיר, בעיקר בשכונות החדשות, ומתוכננת בנייה של מקבץ גורדי שחקים בכניסה אליה, כמו גם במרכזהּ.

בנייה לגובה

אדריכלות

בירושלים מספר מוסדות דת מרכזיים לדתות שונות: הפטריארכיה הלטינית, הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, ברשות הפלסטינית, בירדן ובקפריסין. הפטריארכיה שוכנת במבנה ענק ברובע הנוצרי. הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, שוכנת ברחוב הפטריארכיה היוונית ברובע הנוצרי משני צדדיו. היא ממונה על כל כהני הדת והמאמינים האורתודוקסים בישראל, בממלכת ירדן ובחצי האי סיני. הפטריארכיה הארמנית, המכונה בארמנית "הכס האפוסטולי של יעקב קדוש בירושלים", שוכנת במבנה גדול ברובע הארמני ברחוב הנקרא על שמה. היא ממונה על המקומות הקדושים בירושלים ועל הכנסיות ברחבי ישראל, יהודה ושומרון וירדן. הווקף הוא הגוף האדמיניסטרטיבי המוסלמי האחראי על הר הבית. וכן הרבנות הראשית לישראל, ראו למעלה.

מוסדות דת מרכזיים

ערך מורחב – טבע עירוני בירושליםבמסגרת "תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים", נבחרו[דרושה הבהרה] חמישה אתרים, הראויים להיכלל במסגרת ההגדרה של "אתר טבע עירוני":

בריכת ממילא – בריכת אגירה, הממוקמת במזרחו של גן העצמאות, בתחומו של בית הקברות ממילא, בין רחוב הלל ורחוב אגרון.
גבעת התנ"ך – אחת משש הגבעות האחרונות בעיר, עליהן לא נבנו עדיין מבנים. גבעה זאת ממוקמת בסמוך לתיאטרון החאן, מול תחנת הרכבת ירושלים. הגבעה נמצאת על קו פרשת המים של ירושלים: מצדה האחד זורם לו נחל עמק רפאים, הנשפך לים התיכון, ומצדה השני זורמים להם נחל גיא בן הינום ונחל קדרון, הנשפכים לים המלח. במורד הגבעה שוכנת כנסיית סנט אנדרוז, המשקיפה לעבר גיא בן הינום והר ציון.
עמק פרי הר ("עמק הצבאים") – עמק פתוח, המשתרע על פני שטח של כ-205 דונמים, והממוקם בלב ירושלים, בין השכונות גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין.
חורשת הירח – חורשת אורנים בשכונת טלביה, מול תיאטרון ירושלים. החורשה משמשת אתר נופש פעיל לתושבי העיר, ומתקיימות בה פעילויות רבות[דרושה הבהרה].
יער גילה – אתר הטבע העירוני הגדול בשטחו. היער גולש משולי שכונת גילה לכיוון נחל כוס. היער הוא תוצאה של פעולות נטיעה אינטנסיביות, מעשה ידי אדם.בירושלים גנים ופארקים ציבוריים רבים. על החשובים שבהם נמנים: גן סאקר, גן העצמאות, פארק המסילה וגן פעמון הדרור.
כמו כן, קיימים בעיר שלושה גנים בוטניים: הגן הבוטני האוניברסיטאי, הממוקם בשכונת ניות, הגן הבוטני הלאומי, הממוקם בהר הצופים וגן החיות התנ"כי, הממוקם בסמוך לשכונת מלחה. גנים אלה יוצרים בירושלים ריאות ירוקות. נוסף על כל אלה, שוכן בשכונת המושבה הגרמנית מוזיאון הטבע והסביבה.

גנים וטבע עירוני

ירושלים היא מקום משכנם של מוסדות תרבותיים והיסטוריים לאומיים רבים, כגון מוזיאון ישראל, הכולל את היכל הספר, בו שמור ספר התנ"ך השלם העתיק בעולם[דרושה הבהרה], ומוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה המסועף אליו. בסמוך למוזיאון ישראל נמצאת הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל, בה מצויים משרדי רשות העתיקות. בהר הרצל מצוי בית הקברות הצבאי וחלקת גדולי האומה, כמו גם מוזיאון הרצל, המספר את תולדות חייו של בנימין זאב הרצל והסוקר את תולדות חזון הציונות. בסמוך אליו שוכן מוזיאון יד ושם, מוזיאון השואה הלאומי. כמו כן, שוכנים בעיר הספרייה הלאומית וסינמטק ירושלים, אשר מתפקד גם כארכיון הסרטים הלאומי של ישראל. על יד קריית הממשלה שוכן מוזיאון המדע.
בעיר שוכנים מוזיאונים ואתרים רבים, הסוקרים והמציגים פנים ונקודות מבט שונות של העיר, במגוון תחומים:

מוזיאונים ואתרים המוקדשים לתרבות ולאמנות, כמו גם להצגת תערוכות: בית אנה טיכו, מוזיאון על התפר, מוזיאון מגדל דוד, המוזיאון לאמנות האסלאם, בית האמנים בירושלים, בית אות המוצר הירושלמי, היכל שלמה, בית דוד פלומבו ועוד.
מוזיאונים ואתרים המוקדשים לסקירת מיצגים ארכאולוגיים, אשר נתגלו במהלך חפירות בעיר ובסביבותיה במהלך השנים: מוזיאון רוקפלר, עיר דוד, הגן הארכאולוגי ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, הבית השרוף, הרובע ההרודיאני, מרכז אריאל, בית זיבנברג ומוזיאון מגדל דוד. המיצגים המוצגים במוזיאונים אלה נוסכים נופך והצדקה ויזואליים- למאורעות היסטוריים עתיקים, אשר התרחשו בעיר לאורך כל שנות קיומה, בפרט מתקופת המקרא.
מוזיאונים ואתרי היסטוריה ומורשת: גבעת התחמושת, מרתף השואה, מוזיאון אסירי המחתרות, מרכז מורשת מנחם בגין, בית הרב קוק, מוזיאון ידידי ישראל ובית מורשת אצ"ג.
מוזיאונים ואתרים היסטוריים אתניים ועדתיים: מוזיאון יהדות איטליה, המוזיאון הארמני ומוזיאון חצר היישוב הישן.

מוזיאונים ומוסדות לאומיים

ירושלים היא מקום מושבן של מספר רב של תזמורות ותיאטראות. ביניהן: תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, התזמורת הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, תזמורת ירושלים מזרח ומערב, תזמורת ירושלים החדשה, קבוצת התיאטרון הירושלמי, תיאטרון הקרון ותיאטרון פסיק.
הפעילות התרבותית של ירושלים מתקיימת במקומות רבים בעיר והיא מגוונת מאוד, אך העיר מתאפיינת במיוחד בירידים ובפסטיבלים אשר מתקיימים בה מדי שנה, למשל פסטיבל ישראל, יריד חוצות היוצר, ופסטיבל הקולנוע ירושלים אשר מתקיים כל קיץ בסינמטק ירושלים ומארח קולנוענים מכל רחבי העולם ועוד.
בעיר קיימים בתי תרבות רבים כמו בית עגנון, בית אבי חי, בית הקונפדרציה, מרכז שמשון-בית שמואל, המרכז למוזיקה ירושלים וביתא ירושלים.
אתרי תרבות עיקריים:

בתי קולנוע: "לב סמדר" הוותיק והייחודי בשכונת המושבה הגרמנית, תיאטרון ירושלים בשכונת טלביה, סינמטק ירושלים ששופץ והורחב בשנת 2007, השוכן בגיא בן הינום, מתחם סינמה סיטי ירושלים ומרכז שרובר לתרבות – ה"יס פלאנט".
תיאטראות ומופעים: קבוצת התיאטרון הירושלמי, בית מזיא לתיאטרון, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, בית העם, בית שמואל, בית אגרון, אולם קונצרטים בבית ימק"א, המרכז למוזיקה במשכנות שאננים, הזירה הבין תחומית ועוד. כמו כן, מתקיימים מופעים של מוזיקה עכשווית במועדונים שונים בעיר וביניהם "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה".

מוזיקה ואמנות

בירושלים קיימים מספר מתחמי בילוי, בהם מרוכזים בתי הקפה, המסעדות והפאבים. על מתחמים אלה נמנים מדרחוב בן-יהודה ורחוב נחלת שבעה, השוכנים במרכז העיר, קניון מלחה, המושבה הגרמנית ואזור התעשייה תלפיות.
בקיץ 2007, נפתח מתחם בילויים וקניות חדש ויוקרתי בשם שדרות ממילא, אשר נבנה בשכונת ממילא ההיסטורית, והפך במהירות אחד ממוקדי הקניות המרכזיים בעיר, בעיקר בזכות סמיכותו לשער יפו ומגדל דוד. כלל אזורים אלה שוקקים כל שעות היום, וחלקם, בעיקר המושבה הגרמנית ואזור מרכז העיר, עמוסים בתיירים ובבליינים עד השעות הקטנות של הלילה. מאוחר יותר, התרחב אזור הבילוי במרכז העיר לכיוון רחוב שלומציון המלכה והרחובות המסתעפים ממנו, וכיום הוא מהווה את מרכז חיי הלילה של ירושלים. חלק מרחובות אלה הפכו למדרחובים, עובדה אשר סייעה לשדרוג מעמדם כאזורי בילוי מועדפים.
במהלך העשור השני של המאה ה־21, הופכת בהדרגה שכונת תלפיות מרכז חיי לילה נוסף, בעקבות בניית פאבים בשטחה.
שוק מחנה יהודה מהווה אזור קניות מרכזי למוצרי מזון. מלבד היותו שוק פשוט לממכר מזון וביגוד, הפך בחלקו ל"שוק בוטיק", המציע מאכלי גורמה במסעדות מיוחדות, כמו גם בגדי מעצבים ומזונות אורגניים ייחודיים. השוק הפך אף הוא מרכז חיי לילה בחודשי הקיץ, בעידודם של ארגונים עירוניים[דרושה הבהרה], המעוניינים למשוך צעירים ללב העיר.
בסמוך לבנייני האומה פועל מתחם בתי הקולנוע "סינמה סיטי ירושלים", ובו אטרקציה ייחודית המכונה "עיר התנ"ך". מלבד זאת, הוקמו במקום שני אולמות תיאטרון ומוזיאון העוסק בקולנוע. במקום פועל גם מרכז קניות הכולל יותר מחמישים עסקים.
במאי 2013, נפתח מתחם התחנה הראשונה בבניין תחנת הרכבת הישנה של ירושלים. המתחם סמוך לאזור המושבה הגרמנית, וכולל מתחם בילויים, בתי קפה ומסעדות. המקום מהווה חלק מפארק המסילה, על כן משלב אווירה ספורטיבית, ומציע שיעורי ספורט הפתוחים לקהל הרחב.

מרכזי קניות, בילוי וחיי לילה

פסטיבלים – מדי שנה, בחודשי הקיץ, נערך בעיר פסטיבל הקולנוע ירושלים, הנחשב לאחד הפסטיבלים החשובים בישראל. בעיר נערכים פסטיבלים רבים נוספים, עליהם נמנים: פסטיבל ישראל, יריד חוצות היוצר, פסטיבל הג'אז השנתי, שבוע הספר העברי, פסטיבל האור בירושלים, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים ופסטיבל היין השנתי, הנערך בגן הפסלים.אירועים נוספים הנערכים בעיר:

"חמשושלים" – שלושה סופי שבוע, במהלכם נפתחים לציבור מוזיאונים ואתרי תרבות רבים[דרושה הבהרה]. במסגרת אירוע זה, נערכים בעיר מופעים שונים, הנמשכים עד השעות הקטנות של הלילה.
"שאון חורף" – פסטיבל תרבות ואמנות המתקיים בחודשי החורף במספר מוקדים במרכז העיר. הפסטיבל מתקיים מזה עשור, ומנוהל על ידי המחלקה לאירועי צעירים שבאגף תרבות ואומנויות בעיריית ירושלים. שם זה מהווה משחק מילים עם הביטוי: "שעון חורף", ומשמעותו היא "המולת חורף"[דרושה הבהרה][דרושה הבהרה].
"אינדי סיטי"[דרושה הבהרה]
מדי שנתיים, נערך בעיר יריד הספרים הבינלאומי.
בחודשים ספטמבר ואוקטובר, מארגנת עיריית ירושלים פסטיבל סתיו, במסגרתו מוצעים לציבור סיורים ומופעים בעיר העתיקה, ללא תשלום.
בסוכות מתקיים, מאז 2010, פסטיבל "דרך בית לחם", הנושא את שם הרחוב בו הוא מתקיים[דרושה הבהרה].
"מנופים" הוא אירוע אמנות עכשווית, המתקיים מדי שנה, והמציין את פתיחת עונת התערוכות בירושלים.
תהלוכות – בחול המועד פסח, חול המועד סוכות וביום ירושלים, נערכות בעיר תהלוכות. ביום ירושלים נערך גם ריקוד הדגלים. במועדים אלה, פוקדים את העיר עשרות אלפי מבקרים, מדי יום ביומו.
מרתון ירושלים – התחרות התקיימה לראשונה בירושלים בשנת 2011, לאחר 18 שנים אשר במהלכן נערכה בעיר ריצת חצי מרתון בלבד. מאז, נערכת תחרות זאת מדי שנה, בחודש מרץ.
אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, המאורגנים, הממומנים והנערכים על ידי עיריית ירושלים, מדי שנה בשנה.

אירועים שנתיים

ירושלים מהווה את מרכז השידורים הממלכתיים במדינת ישראל. בירושלים שוכנים משרדי רשות השידור ואולפני הטלוויזיה והרדיו שלה: הערוץ הראשון ואולפני קול ישראל שנסגרו בשנת 2017 והוחלפו בתאגיד השידור הישראלי. בעיר נמצאים גם משרדי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, אולפני הבירה ירושלים המשמשים לאולפני טלוויזיה וחלק מאולפני הרדיו של גלי צה"ל. כמו כן, בעיר ממוקמים משרדי דואר ישראל.
גופי תקשורת מקומית בעיר הם רדיו ירושלים, מקומונים כגון ידיעות ירושלים, זמן ירושלים (במקור "כל הזמן", יצא בשנים 1999–2013), כל העיר, ועיתון ירושלים. כמו כן, בירושלים נמצאים משרדים של מספר עיתונים ושבועונים כגון מקור ראשון, המודיע, המחנה החרדי, משפחה, מוצש ומקומונים שכונתיים שונים.
בנוסף לעיתונות העברית, מתפרסמים בעיר העיתונים ג'רוזלם פוסט ו-Jerusalem Christian Review באנגלית וכן אל-סבאר בערבית.

תקשורת

חלק מתושבי ירושלים משתמשים בעגה ירושלמית. בעגה זאת, בין היתר, אומרים מָאָתַיִם במקום מָאתַיִם; המילה "חתולה" נהגית במלעיל ומהווה את ברירת המחדל לחתול שמינו לא ידוע; בעגה הירושלמית ישנן גם מילים ייחודיות, למשל:
מציצה – סוכרייה על מקל
אשתנור – לאפה
אג'ואים / אג'וקים – גוגואים
במבליק – הממתק שוש (ליקריץ)
אבו יויו – "שק קמח" (נשיאת אדם על הגב)
אבן ג'וק – אבן, נייר ומספריים

עברית ירושלמית

תרבות

בירושלים פועלת האוניברסיטה העברית בירושלים, אשר דורגה ב-2012 בין מאה האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחום המחקר, כמו גם האקדמיה ללשון העברית. לאוניברסיטה שלושה קמפוסים ברחבי העיר: הר הצופים, אדמונד י' ספרא גבעת רם ועין כרם. זאת, בנוסף לקמפוסים ולמעבדות במקומות שונים בישראל, המהווים שלוחות מטעם האוניברסיטה העברית והמתופעלים על ידה.
לאוניברסיטת אל-קודס היו בעבר מספר שלוחות אקדמיות, אשר היו פזורות ברחבי ירושלים וסביבתה, עד איחודן בין השנים 1984–1995. כמו כן, פועלת בעיר שלוחה של אוניברסיטת בריגהאם יאנג (האוניברסיטה המורמונית).
בעיר קיימים מוסדות נוספים להשכלה גבוהה, עליהם נמנים: בית הספר הגבוה לאמנויות "בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים", המשמש כאקדמיה הישראלית הלאומית לאמנויות, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, בית הספר "מעלה" לקולנוע, המרכז האקדמי לב, מכללת ליפשיץ, מכללת אפרתה, מכללה ירושלים, האקדמיה למוסיקה ולמחול ומכללת הדסה. בהיכל שלמה ממוקם קמפוס של המכללה האקדמית הרצוג.
כמו כן, משמשת ירושלים מקום משכנם של מכוני מחקר רבים, עליהם נמנים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון ון ליר, מכון שלום הרטמן, מכון הנרייטה סאלד ומכון שלם.

מוסדות אקדמיים

בירושלים פועלות ישיבות ומוסדות תורניים רבים. בהן הישיבה הגדולה בעולם – ישיבת מיר, ישיבת הדגל החרדית ישיבת חברון, ישיבת מרכז הרב המכונה ספינת הדגל של הציונות הדתית וכן ישיבת הר המור הנחשבת לישיבת הדגל של ישיבות הקו. בירושלים פועלות גם מספר רב של מדרשות תורניות לנשים ובהן מדרשת נשמת, מדרשת לינדנבאום, מת"ן ומדרשת הרובע.
היכל שלמה שימש בעבר מקום משכנה של הרבנות הראשית לישראל (עברה לבית יהב בשכונת רוממה). כיום, משמש המבנה מוזיאון לאמנות יהודית ואולם הופעות.

מוסדות תורניים

חינוך ואקדמיה

יְרוּשָׁלַיִם (‏‏?‏; בערבית: ‏‏?‏, נהגה אל־קֻדְס; או לחלופין أُورُشَلِيم, אוּרֻשַׁלִים) היא עיר הבירה של מדינת ישראל, והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר במדינה. נכון לאפריל 2023 מתגוררים בה כמעט מיליון תושבים. בירושלים שוכנים על פי חוק מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה, המטה הארצי של המשטרה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטר מעל פני הים.
העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. היא הייתה המרכז הדתי והמדיני של חיי העם היהודי בימי קדם, וכן מושא כמיהתו וכיסופיו בגלות. משום חשיבותה הדתית לשלוש הדתות המונותאיסטיות, היוותה העיר לאורך ההיסטוריה מוקד של מאבקים וסכסוכים, הנמשכים בחלקם עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה־19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, והן משכנות בתוכן, נכון לתחילת המאה ה־21, את הרוב המוחלט של תושביה.
ב־1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, וב־1982 היא נכנסה לרשימת האתרים בעולם הנמצאים בסיכון בשל מה שהארגון מכנה כ"חשש מאובדן משמעותי של אותנטיות היסטורית ומשמעות תרבותית, העדר מדיניות שימור והשפעות של תכנון העיר". הבקשה להכרזה זאת הוגשה על ידי נציג ירדן באונסקו, שטען לקיומן של סכנות חמורות וספציפיות המאיימות על העיר העתיקה בירושלים.

האירוע חלף

אורי חזקיה

אירועים נוספים של אורי חזקיה

אירועים נוספים בהיכל התרבות דרום השרון

אירועים נוספים בנווה ירק