Name: אתי אנקרי - אור חדש - מופע סליחות | הפארק האקולוגי הוד השרון | Tickchak LIVE
Start: 2024-10-08T21:30:00+03:00Z
Location: הפארק האקולוגי הוד השרון

חנה לסלאו

Hana Laslo

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

יהודה ושומרון

Judea and Samaria

בית אל, אולם ספורט חדש

המושג "יהודה ושומרון" מקורו בשמות חבלי הארץ הגאוגרפיים־היסטוריים יהודה והשומרון, אף שאיננו חופף להם אלא בקווים כלליים במיוחד – בחבל הארץ ההיסטורי יהודה נכללים גם חבל לכיש וחבל יתיר, בחבל הארץ השומרון נכללים גם הגלבוע והכרמל, ומערב בקעת הירדן נכללת ב"יהודה ושומרון" אף שהיא חבל ארץ נפרד מיהודה ומשומרון. ההתייחסות לשטח כאל יחידה אחת אינה נובעת מסיבות גאוגרפיות אלא רק ממעמדו המדיני. תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 כללה את "ארץ הגבעות של שומרון ויהודה" בשטח המדינה הערבית, אך התוותה גבולות שונים מגבולות השטח כיום.
המונח "הגדה המערבית" מתייחס לגדה המערבית של הירדן, בהנגדה לשטחי ממלכת ירדן (לשעבר "ממלכת עבר הירדן") שממזרח לנהר.

אטימולוגיה וטרמינולוגיה

השמות "יהודה" ו"שומרון" מקורם, כל אחד בנפרד, בתקופת המקרא, אולם עד אמצע מאה העשרים מעולם לא הייתה יחידה גאוגרפית או פוליטית שנקראה באופן כולל בשם "יהודה ושומרון". על פי המתואר בתנ"ך בספרי שמואל, מלכים ודברי הימים, בימי ממלכת ישראל המאוחדת היה השטח כולו תחת שלטון המלכים שאול, דוד ושלמה, וברוב תקופת הבית הראשון היו אלה שתי ממלכות נפרדות: הממלכה הצפונית היא ממלכת ישראל, שבירתה הייתה העיר שומרון, והממלכה הדרומית היא ממלכת יהודה שבירתה ירושלים. בתקופת הבית השני שררו יחסי עוינות בין היהודים תושבי יהודה והשומרונים (תושבי השומרון שהובאו על ידי סנחריב לאחר הגליית עשרת השבטים) בעקבות ניסיונם של האחרונים לחבל בבניית בית המקדש ולהרוס אותו. השם יהודה השתמר בשם הפרובינקיה "יודיאה", אך שם הפרובינקיה הוחלף ב"פלשתינה" בעקבות מרד בן כוסבא כדי לטשטש את הקשר בין היהודים לארצם ולבטל את זכותם על מולדתם. השימוש בשם "פלשתינה" המשיך בתקופה הביזנטית; ובמקורות התקופה היהודיים נפוץ הביטוי "ארץ ישראל". בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל נכלל דרום יהודה ושומרון בג'ונד פלסטין וצפונם בג'ונד אל־אורדון. בתקופה העותמאנית נכלל צפון יהודה ושומרון לאיילט צידון והדרום לאיילט דמשק; תחת הארגון מחדש שהוביל "השער העליון" – השלטון המרכזי באימפריה העות'מאנית ב־1864 נחלקו שטחי יהודה ושומרון בהתאמה תחת מתצרפליק (בירת מחוז קטן) ירושלים (חיבור של סנג'ק עזה וירושלים), שהוכפף ישירות לשלטון המרכזי בקושטא ותחת סנג'ק שכם שהוכפף לווילאייט ביירות.
ממועד תחילת פעולתו של השלטון הצבאי – מנהלת שטחי האויב הכבושים בשטחים שכבש חיל המשלוח המצרי (1916) בארץ ישראל בסוף 1917 עד החלטת ועידת סן רמו באפריל 1920 על מסירת משטר המנדטים על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר לידי המעצמות האירופיות המנצחות, בריטניה וצרפת, היו שטחי יהודה ושומרון כפופים למנהלת שטחי האויב הכבושים – דרום. מיולי 1920 המועד בו נכנס הממשל האזרחי הבריטי בנעליו של השלטון הצבאי בשטחי המנדט הבריטי היו יהודה ושומרון חלק מארץ ישראל המנדטורית, שכללה את עבר הירדן המזרחי וארץ ישראל המערבית ויועדו להקמת הבית הלאומי היהודי. בעקבות הספר הלבן הראשון שפורסם ביוני 1922 הופרד עבר הירדן המזרחי מנהלתית מארץ ישראל המערבית ומאוחר יותר היה לאוטונומיה – אמירות עבר הירדן וממלכת ירדן. עד 1948 נכללו יהודה ושומרון בתחומה של הישות המנדטורית פלשתינה־א"י, שגבולותיה נמתחו ממערב לנהר הירדן ועד חוף הים התיכון, ואף היא יועדה לבית הלאומי היהודי.
בתיאור גבולות המדינה הערבית המתוכננת לפי תוכנית החלוקה של האו"ם (נובמבר 1947) מכונה שדרת ההר שבמרכז הארץ "חבל הארץ ההררי של שומרון ויהודה". התוכנית מגדירה לאזור גבולות רחבי־היקף יותר מאלה של אזור "יהודה ושומרון" כיום, והיא מייעדת אותו לחלקה המרכזי של המדינה הערבית.
שטחי יהודה ושומרון, יחד עם מזרח ירושלים, נכבשו על ידי ממלכת ירדן במלחמת העצמאות. השם המנהלי "הגדה המערבית" (בערבית: الضّفّة الغربيّة) הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל וסיפוח השטח לממלכה ב־1949 (עד 1967). הוא מתייחס לגדה המערבית של נהר הירדן, כאשר שאר שטח ממלכת ירדן (ששמה עד אז היה "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן", והיא ניצלה את הסיפוח כדי לשנות שמה) הוא ממזרח לנהר.
הכינוי העברי "יהודה ושומרון" נקבע ב־22 ביולי 1968 לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור השטחים מהשלטון הירדני, לאחר שנדחה השם "יהודה ואפרים", על ידי ועדת השמות הממשלתית בזיקה למקום, שהוא ערש ההיסטוריה והתרבות היהודית. באופן רשמי השתמשו ממשלות ישראל חליפות בביטויים "יהודה ושומרון" ו"הגדה המערבית" עד להחלטה של ממשלת בגין הראשונה על שימוש בכינוי הראשון בלבד. "הגדה המערבית" או בקיצור "הגדה" ממשיך לשמש בתקשורת ובשיח הציבורי בישראל, בפרט בפי דוברים מהשמאל, וכן בתקשורת ובדיפלומטיה הבינלאומית.
במהלך המשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים הוחלפו מכתבים בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת, והמתווך, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. באחד מחילופי המכתבים, בחודש ספטמבר 1978, כתב קרטר לבגין:[דרושה הבהרה]

השם "הגדה המערבית" הפך לשם הרווח בשפות זרות. כיום זהו עדיין השם הרווח בהתייחס ליחידה הגאו־פוליטית (להבדיל מהשמות הגאוגרפיים, הדתיים וההיסטוריים של האזור בשפות השונות). תרגום השם לאנגלית הוא "The West Bank" (ולצרפתית: Cisjordanie – מילולית: "צד זה של הירדן", להבדיל מ־Transjordanie – "עבר הירדן"). בעקבות הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית החל שימוש בביטוי "השטחים הפלסטיניים" (באנגלית: The Palestinian Territories) בהתייחס לכלל שטח האזור ולרצועת עזה. הרשות הפלסטינית עצמה ניסתה סמוך להקמתה לבטל את השם "הגדה המערבית" ולהנהיג במקומו את השם "המחוזות הפלסטיניים הצפוניים" (المحافظات الفلسطينية الشمالية, להבדיל מרצועת עזה שנמצאת מדרום), אולם כיום השימוש במונח הזה נדיר ומוגבל רק למסמכים רשמיים של הרשות.
הכינוי "מחוז יהודה ושומרון" משמש במסמכים רשמיים של מדינת ישראל בהתייחס ליישובים הישראלים באזור, להיערכות צה"ל בו, לסטטיסטיקה בנוגע לאוכלוסייתו, לרישום תקציבים המופנים אליו וכיוצא באלה. על אף הכינוי "מחוז", הוא אינו מחוז במובן הרגיל של המילה, שכן החוק השורר בו שונה מהחוק השורר בישראל גופא. היחידה במשטרת ישראל שאחראית ליישובים הישראלים באזור מכונה "מחוז ש"י" (ש"י – שומרון ויהודה). בצה"ל נקרא האזור "איו"ש", ראשי תיבות של "אזור יהודה והשומרון".
בשיח הישראלי רווח הכינוי "יהודה ושומרון" בחוגי הימין. לעומת זאת, בקרב חוגי שמאל המתנגדים לשליטה הישראלית בחבלי ארץ אלה, יש הרואים במונח זה כלי בהשתלטות הישראלית עליהם ומעדיפים עלכן את המונח "הגדה המערבית" או "השטחים הכבושים" (מונח רחב יותר, הכולל גם את רצועת עזה ורמת הגולן ובעבר כלל גם את סיני). כך, למשל, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בביטוי "הגדה המערבית" (באנגלית) בנאום היו שראו בזה סטייה מעמדותיו. המתנגדים לביטוי "השטחים הכבושים", רואים בשימוש במונח זה, ניסיון לטשטש את זהותו וזיקתו של האזור לעם ישראל. לעיתים, נעשה שימוש בביטוי המקוצר "השטחים". באחדים מחוקי מדינת ישראל משמש המושג "אזור" להתייחסות ליהודה והשומרון וחבל עזה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, ממלכת עבר הירדן פלשה מערבה לנהר הירדן והגיעה עד ירושלים, לרבות כיבוש העיר העתיקה. עיראק פלשה אף היא מעבר לנהר הירדן וכבשה את כל אזור הרי השומרון עד מבואות עמק יזרעאל והשרון, לרבות אזור ואדי עארה. מצרים, אשר פלשה מדרום, כבשה את הרי חברון ויהודה והגיעה לירושלים מדרום. היישובים היהודיים באזור (נווה יעקב, עטרות ובית הערבה) פונו מתושביהם בעקבות התקפות של מיליציות מקומיות בסיוע צבא מצרים וירדן, וכן בעקבות כיבוש גוש עציון טבח מגיני כפר עציון ונפילת הלוחמים בשבי. רוב התושבים היהודים מהיישוב הישן עזב מכבר את בתיהם בחברון, בעיר העתיקה (חצר גליציה וכדומה) ובכפרים שבהם היה רוב ערבי, כמו עזה, יפו, מי נפתוח (ליפתא) שכם, שפרעם וכפר זיתים. כמו כן תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה פונו או נפלו בשבי הלגיון הירדני. במהלך המלחמה הגיעו לאזור פליטים פלסטינים רבים מיישובים שנכבשו על ידי המחתרות העבריות וצה"ל. הפליטים הגיעו מיישובים באזור מישור החוף, שפלת החוף, הרי ירושלים ("פרוזדור ירושלים"), השכונות של ירושלים המערבית שנשארו בשליטת ישראל ואזורים אחרים, והם יושבו על ידי הירדנים במחנות פליטים סמוך לערים הגדולות – שכם, חברון, ירושלים ועוד.
בסוף המלחמה, הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן יצר שטח חדש ממערב לנהר הירדן, אשר נקרא בפי רוב העולם הגדה המערבית (אף על פי שמונח זה שימש לתאר את כל ארץ ישראל ממערב לירדן טרם המלחמה[דרוש מקור]). השטח נשלט על ידי ירדן אשר סיפחה אותו אליה באפריל 1950, ונחשב על ידי הממלכה כחלק אינטגרלי ממנה. הסיפוח זכה להכרה רשמית של בריטניה אך לא הוכר רשמית על ידי מדינות אחרות. חלק ממדינות הליגה הערבית התנגדו לסיפוח, ראו בו פגיעה ברעיון "אחדות פלשתינה הערבית", ואף איימו לגרש את ירדן מהארגון, אך כעבור זמן קצר החליטה הליגה כי השטחים יישארו בידי ירדן כ"שטח נאמנות" עד שיימצא פתרון קבע.
קו הגבול בין ישראל לירדן היה חלק מקו הגבול המכונה "הקו הירוק".

מלחמת העצמאות

במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי כוחות צה"ל מידי הירדנים, לאחר שאלה הצטרפו ללחימה כנגד ישראל. לאחר המלחמה היה ויכוח ער, בו חלק משרי הממשלה צידדו בהחזרת האזורים שנכבשו[דרוש מקור], וחלקם האחר צידדו להחזיק בהם כפיקדון עד שייחתם הסכם שלום. על מזרח ירושלים החליטה הממשלה בשנת 1967 להחיל בצו את "המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים" – בפועל, לספחה לישראל ולתת לתושביה תושבות קבע בישראל. בהמשך ניתנה להם הזכות להיעשות אזרחי המדינה. בספטמבר אותה השנה נערך ביהודה ושומרון (להוציא מזרח ירושלים) מפקד אוכלוסין, בו נמנו 595,900 נפש. כבר בשנים הראשונות לשלטון הישראלי, 1967–1969, נערכו בערי הגדה פעולות חבלה וניסיונות למרי אזרחי, שכללו שביתות, הפגנות והתפרעויות.
תחת הממשל הצבאי הישראלי, חולקו יהודה ושומרון לשבע נפות: ג'נין, טולכרם, שכם, רמאללה, ירדן (רצועה ממזרח לגב ההר לאורך בקעת הירדן), בית לחם וחברון.
בעקבות המהפך בשנת 1977 החלה ממשלת מנחם בגין להאיץ את הקמת ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, וכן לחזק את הקשר של מזרח ירושלים לישראל. משרדי ממשלה והמטה הארצי של המשטרה נבנו בכוונה תחילה במזרח ירושלים. המונח "השטחים המוחזקים" הוחלף ברדיו בשנות ה־80 ל"יהודה ושומרון", והוחל שידור מזג האוויר באזור. בשנת 1980 נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל המדגיש ש"ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יתר שטחי יהודה ושומרון מוחזקים עד היום בתפיסה לוחמתית, חלים עליהם ממשל צבאי וחקיקה צבאית ומעמדם הסופי לא הוכרע.

מלחמת ששת הימים

ערכים מורחבים – יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן, תוכנית הפדרציה, תוכנית הקונפדרציה, ניתוק הזיקהמאז אובדן השטח ב־1967 ועד ל"ניתוק הזיקה" ב־1988, שאפה ממלכת ירדן להחזיר לעצמה את השליטה בגדה המערבית.
ב־1972, פרסם המלך את תוכנית הפדרציה לפיה תוקם פדרציה בשם "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר־הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך שיהיה אחראי על כל נושאי החוץ והביטחון, כמו גם על נושא המיסים של הפדרציה כולה. ישראל הגיבה בשלילה ודחתה את התוכנית וכך עשה גם הארגון לשחרור פלסטין.
תוכנית רייגן מ־1982 דיברה על אוטונומיה פלסטינית מוגבלת בגדה המערבית תחת שלטון המלך הירדני, אולם בגין שלל את התוכנית ולכן לא קודמה.
ב־1983 הגו המלך חוסיין ויאסר ערפאת את תוכנית הקונפדרציה, לפיה ישראל תיסוג לקווי הפסקת האש משנת 1948 ותקום קונפדרציה ערבית שבה תהיינה חברות ירדן בגדה המזרחית ופלסטין בגדה המערבית. אולם ערפאת לא חתם על המסמך.
גורמים בישראל בחנו אפשרות להחזיר חלקים מהשטח לשלטון ירדני במסגרת מה שכונה "האופציה הירדנית". ב־1987 אף נחתם הסכם סודי בעניין זה – הסכם לונדון – בין שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ, לבין המלך חוסיין, אולם ההסכם לא יצא לפועל עקב התנגדות ראש הממשלה באותה עת, יצחק שמיר.
ערפאת לא היה מוכן לקבל את החלטה 242 שהייתה בסיס לכל ההסדרים שהוצעו על ידי המלך, ולא היה מוכן לחתום על הסכמים שנוסחו לפי סיכומים בעל פה אתו, ולכן המלך הודיע ב־1986 על הפסקת התיאום הפוליטי עם אש"ף ובמקביל הצר את צעדי אש"ף בירדן. האינתיפאדה הראשונה גרמה למלך להבין שהפלסטינים לא מעוניינים בחסות הממלכה הירדנית ולכן, כמו גם מתוך חשש שהאינתיפאדה תפרוץ גם בירדן, הודיע המלך ב־1988 על ניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, כך שמאז אין עוד תביעה ירדנית על השטח.

הקשר עם ממלכת ירדן

תולדות המושגים והשיוך הגאופוליטי

מיד לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל את ריבונותה על מזרח ירושלים, ולפי זה שטחם של יהודה ושומרון עומד על 5,790 קמ"ר. לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בריבונות הישראלית על מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר. שטח זה מכסה כ־57% מהשטח שיועד למדינה ערבית בתוכנית החלוקה שאושרה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.

השטח כיום

ערכים מורחבים – השלטון הישראלי ביהודה ושומרון, מעמדם המשפטי של יהודה ושומרוןמאז מלחמת ששת הימים נמצאים יהודה ושומרון תחת שליטה ישראלית, אך פרט למזרח ירושלים עליה החילה מדינת ישראל את ריבונותה (צעד שרוב מדינות העולם אינן מכירות בו), ישראל לא הגדירה את מעמדם של יהודה ושומרון, והנהיגה בהם ממשל צבאי, כשרוב מדינות העולם רואות באזור שטח כבוש או שטח שנוי במחלוקת, הנתון ב"תפיסה לוחמתית" על־פי אמנת ז'נבה הרביעית.
מדינת ישראל עצמה, שאינה רואה בשטח כשטח שמחויב לאמנת ז'נבה, מחילה את אמנת ז'נבה הרביעית ביהודה ושומרון באופן וולנטרי.
מאז ניתוק הזיקה ב־1988, ובעקבות הסכם אוסלו, נוקטים ארגון האו"ם והרוב המוחלט של מדינות העולם עמדה שעל־פיה אזור יהודה ושומרון מיועד להיות חלק אינטגרלי ממדינה פלסטינית עתידית. בעיני רוב מדינות העולם, ובעיני הרשות הפלסטינית, "הגדה המערבית" (יהודה ושומרון) נחשבת כשטח הכבוש בידי ישראל, ובכללה מזרח ירושלים.
במסגרת הסכמי אוסלו, שנחתמו בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בין 1993–1995, והסכמי ההמשך שלו, הוקמה הרשות הפלסטינית, שקיבלה את סמכויות ניהול החיים האזרחיים של התושבים הפלסטיניים מידי הממשל הצבאי הישראלי. "אזור יהודה ושומרון" חולק לשלוש קטגוריות:

שטח A – שליטה מלאה (ביטחונית ואזרחית) של הרשות הפלסטינית: בעיקר בתחומי הערים הגדולות (מלבד חברון החלוקה ל־H1 ו־H2). מהווה 20% מהאזור.
שטח B – שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית: רוב הכפרים הפלסטיניים.
שטח C – שליטה ישראלית מלאה: רוב שטח האזור. בשטח זה כל ההתנחלויות, הכבישים המובילים אליהן, מקומות קדושים כמו קבר יוסף, אזורים בלתי מיושבים, שטחי אש, כמעט כל בקעת הירדן ומדבר יהודה. מהווה כ־60% מהאזור. הערכות שונות, בין 50,000–150,000, ניתנו לגבי מספר הפלסטינים המתגוררים בשטח C.שטחי A ו־B מורכבים מ־220 מובלעות המוקפות שטח C. השטח של 190 מתוך מובלעות אלה, קטן מ־2 קמ"ר.
בשטח C חל החוק הישראלי רק על ההתנחלויות, ולא על הטריטוריה המקיפה אותם. ההתנחלות היא בבחינת "מובלעת", אשר אינה כפופה בפועל למשפט החל באותה טריטוריה. לדוגמה, בתאונת דרכים שהתרחשה מחוץ לגבולות הקו הירוק נקבע בבית משפט מחוזי כי יש להחיל את החוק הפלסטיני גם בשטח C, ובית המשפט העליון אישר פסיקה זאת.
בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ובייחוד במבצע חומת מגן בשנת 2002 נכנסו כוחות צה"ל כמעט לכל הערים הפלסטיניות (מלבד אל העיר יריחו) ולכפרים רבים, והשליטה הפלסטינית בהם הוגבלה מאוד, עד שצה"ל נסוג מחלק מהם בהדרגה בשנים הבאות.
בשנת 2003 החלה ישראל בהקמת גדר הפרדה – מערכת של גדרות וחומות בטון העוברת לאורך הקו הירוק, שבחלקה בתוך שטחי יהודה ושומרון.
רוב מדינות העולם מתנגדות לבנייה ישראלית באזור. מאז תחילת המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, ישראל נמנעת מהקמת התנחלויות חדשות ונוהגת ריסון באישורי בנייה. בשנת 2005 אף פינתה מספר התנחלויות בצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות, ובשנת 2009 הטילה איסור גורף על התחלות בנייה חדשות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים.
מספר גופים פוליטיים בישראל ומחוצה לה קוראים לחרם על ההתנחלויות, פעולת מחאה נגד מדיניות ההתנחלות של ישראל מעבר לקו הירוק, בדרך של החרמת תוצרת ההתנחלויות, סירוב להופיע בהן, סירוב לשתף פעולה עם מוסדות הנמצאים בהן והחרמת חברות המספקות שירותים להתנחלויות.

בשטחי יהודה ושומרון חל הדין הירדני, ובשטחי הרשות הפלסטינית חלה חקיקה פלסטינית. חוקי מדינת ישראל אינם חלים על שטחי יהודה ושומרון, למעט חוקים המוחלים באופן מפורש על האזור (למשל סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי וחוקים ייעודיים ליהודה ושומרון כגון תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967), או פקודות של מפקד פיקוד המרכז המחילות נורמות מן המשפט הישראלי. ריבוי המקורות המשפטיים החלים באזור יוצר מורכבות משפטית. גם משטרת ישראל נוכחת בשטחים אלה דרך מחוז ש"י (שנוסד ב־1994), ומחזיקה בגזרתן מספר תחנות משטרה. הצבא והמשטרה מחזיקים במנגנון תיאום ביטחוני באזור זה עם המשטרה הפלסטינית.
ביהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון), בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיות פרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים – אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות – ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מירב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מירב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונש מאסר על תנאי שניתן באזור.
אם כן, ביהודה ושומרון פועלות שלוש מערכות של בתי משפט:

מערכת בתי המשפט הצבאיים, המוסמכת על פי החוק הבינלאומי לדון בכל עבירה שנעברה בתחומי יהודה ושומרון, ודנה בעיקר בעבירות ביטחוניות ובגנבת כלי רכב.
מערכת המשפט של הרשות הפלסטינית, המוסמכת על פי הסכמי אוסלו לדון בעבירות של פלסטינים בשטחי A ו־B שאינן עבירות ביטחוניות. מערכת זאת מתבססת על החקיקה ברשות הפלסטינית, המבוססת על הדין הירדני.
מערכת המשפט המנהלי הישראלי, המוסמכת לדון בעבירות על חוקי מדינת ישראל שהוחלו על ידי מפקד צבאי על אזרחי ישראל המתגוררים ביהודה ושומרון.בדצמבר 2022, לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' כי בכוונתו לקדם את רפורמת "אזרחות שווה" שבמסגרתה יבוטל הממשל הצבאי על אזרחי ישראל ביהודה ושומרון.

חוק ושיפוט

המעמד הנוכחי

על פי נתוני מועצת יש"ע, בסוף שנת 2021 היו ביהודה ושומרון (בשטח C, לא כולל מזרח ירושלים) 491,923 תושבים ישראלים ב-150 יישובים, גידול של כ־3.3%. נכון לינואר 2023, לדברי מועצת יש"ע, מספרם עלה ל־502,678. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדצמבר 2019, היו ביהודה ושומרון כ־441,600 תושבים ישראלים ב־127 יישובים. כ־60 אלף יהודים נוספים לומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהם ישיבות, אולפנות, מכינות קדם צבאיות, אוניברסיטה ומכללות.
נכון ל-2020 האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שבמחוזות ישראל. כ־58% מתוכה הם ילדים וצעירים (257,800 במספר).

האוכלוסייה היהודית־ישראלית

מקורות שונים מציגים מספרים מנוגדים לגודל האוכלוסייה הערבית־פלסטינית, שכן מאז 1967 לא בוצע מפקד אוכלוסין הנחשב אמין. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מנתה אוכלוסיית יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ביולי 2022 כ־3,190,000 תושבים, הכוללים כ־375,000 תושבים במזרח ירושלים, כלומר אוכלוסיית יהודה ושומרון ללא תושבים הנמנים על ידי ישראל במזרח ירושלים עומד על כ־2,815,000. בשנים קודמות, גופים אחרים נתנו הערכות נמוכות יותר מאלה של הלשכה הפלסטינית וייתכן שתיקונים דומים נדרשים לשיטתם גם בהתייחס לנתונים העדכניים. כך, ה־CIA נקב בשנת 2021 במספר קטן ב־5% מזה שניתן על ידי הלשכה הפלסטינית ואנשי המנהל האזרחי נקבו ביוני 2016 במספר של כ־2.93 מיליון פלסטינים על פי הנתונים הפלסטיניים, אך במרץ 2018 העריכו שבפועל מתגוררים באזור בין 2.5 ל־2.7 מיליון פלסטינים. יורם אטינגר העריך שבסוף 2015 עמד מספר התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון על 1.75 מיליון בלבד.

האוכלוסייה הערבית־פלסטינית

אוכלוסייה

אורך אזור יהודה ושומרון הוא כ־125 ק"מ, ורוחבו בין 25 ל־50 ק"מ. גבולותיו, שאינם תחום גאוגרפי טבעי, הם בצפון רכס הר הגלבוע והרי אום אל־פחם, בדרום גבעות יתיר והר עמשא, במזרח הירדן. אדמיניסטרטיבית, כולל האזור 11 מתוך 16 נפות הרשות הפלסטינית (5 נפות נוספות נכללות בשטח רצועת עזה). בשל תנאי השטח ההרריים והגאולוגיה של האזור, רק כ־1,800 קמ"ר (כ־32%) מתוך כל השטח ראויים לחקלאות.
האזור המאוכלס ביותר ביו"ש הוא אזור ההר שמשתרע מצפון השומרון ועד דרום יהודה, שם ממוקמות הערים (מצפון לדרום) שכם, רמאללה, ירושלים המזרחית (שבשונה מיתר השטח, סופחה לישראל), בית לחם וחברון. ג'נין ממוקמת בצפון־מערב השומרון באזור עמק יזרעאל, וקלקיליה וטולכרם נמצאות מדרום לה באזור מישור החוף. עיר מרכזית נוספת באזור היא יריחו, הנמצאת בבקעת הירדן ממזרח לירושלים.
ההתנחלויות הגדולות ביהודה ושומרון, מסודרות לפי גודל, הן הערים מודיעין עילית מערבית לרמאללה, ביתר עילית שמדרום לירושלים, מעלה אדומים שממזרח לירושלים, ואריאל שמדרום לשכם. בנוסף לערים, ישנן 6 מועצות אזוריות: שומרון, בנימין, מגילות־ים המלח, גוש עציון, בקעת הירדן והר חברון, 13 מועצות מקומיות ומנהלת היישוב היהודי בחברון.
כלל הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון מאוגדות תחת מועצת יש"ע, אשר מתפקדת כארגון הגג של הרשויות בנושאים רחבים הקשורים לכלל הרשויות ובמאבקים אידאולוגיים למען תנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון. ראשי הרשויות ביהודה ושומרון מרכיבים את הנהלת מועצת יש"ע והעומד בראשה הוא ראש רשות מכהן בלבד.

שטח וערים מרכזיות באזור

ביהודה ובשומרון נמצאו מרכזי הכובד של ממלכת יהודה וממלכת ישראל בתקופת בית ראשון ושל ממלכת החשמונאים בתקופת בית שני. לכן, מטבע הדברים, הם עשירים במספר רב של אתרי־עתיקות, בהם המיוחסים לקברי אבות האומה המקראיים כמו מערת המכפלה, קבר רחל וקבר יוסף, דרך אתרים מתקופת בית ראשון כמו עיר דוד, הר הבית, בית אל המקראית והעיר שומרון ושילה המקראית (שבה מוקם המשכן) ועד לאתרים מתקופת בית שני כמו ארמונות החשמונאים ביריחו, ביתר, הרודיון, סרטבה ומצדה.

במערת המכפלה שבחברון קבורים על פי המסורת אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. כמו כן, על פי המסורת היהודית אף אדם וחוה. למקום מאפיינים רוחניים נוספים על היותו אזור קבורה. המערה מהווה מקום קדוש גם למוסלמים ויש בצמוד אליה גם מסגד.
ישנם מספר קברים המיוחסים על פי המסורת לאישים תנ"כיים:

קברים

ביהודה ושומרון נמצאים עשרות רבות אתרים ארכאולוגיים רבי חשיבות. בהם ניתן למנות את:

אתרים ארכאולוגיים

אתרים ארכאולוגיים ומקומות קדושים

לפי דו"ח של מבקר המדינה משנת 2016, מרבית השפכים ביהודה ושומרון אינם עוברים טיפול נאות להסרת מזהמים והם מוזרמים לנחלים ולבורות ספיגה. מערך איסוף השפכים והטיפול בהם וכן ניצול מים מטופלים מפגר בצורה ניכרת לעומת המצב במדינת ישראל. נחלים שאליהם מוזרמים שפכים כוללים את נחל הקישון, נחל חדרה, נחל שילה, נחל מודיעים, נחל קדרון ועוד. זיהום המים פוגע בעתודות מי התהום של ישראל וירדן, ופוגע בבריאות הציבור ובאיכות חייו. בשל המצב הגאופוליטי בשטחי יו"ש, נושא זה משפיע גם על מצבה המדיני־ביטחוני של ישראל ועל מעמדה בעולם.
יש מספר מאפיינים המשפיעים על המצב הסביבתי: רגישות הידרולוגית גבוהה לזיהום מי תהום בשל השפעת האזור על אקוויפר ההר, היעדר גבולות ברורים, היעדר רצף טריטוריאלי מדיני, צפיפות אוכלוסין גבוהה בצד הפלסטיני והבדלים גדולים ברמת החיים וביכולת הניהול הסביבתי בין הפלסטינים לבין הישראלים. ניהול סביבתי מחייב שיתופי פעולה בין גורמים פלסטינים וישראלים. הסכסוך המדיני המתמשך בין ישראל לפלסטינים, פיצול השליטה בשטח, והתפיסה כי המצב הנוכחי הוא זמני, מקשים על מתן טיפול יסודי וארוך טווח במפגעים סביבתיים ועל קיום שיתוף פעולה בתחום זה.
נכון לשנת 2016 ממשלת ישראל לא גיבשה מדיניות לניהול סביבתי עם שכנותיה, לרבות בתחום המים, ואין לה מדיניות בדבר מפגעים סביבתיים החוצים את הקו הירוק. הממשלה גם לא הגדירה גורם אחד, בעל ראייה כוללת, שיוביל את הנושא. לפי מבקר המדינה הדבר גורם לכך שפתרונות למפגעי סביבה מתעכבים במשך שנים ארוכות, לעיתים תוך הפרת הדין ופגיעה בבריאות הציבור ובאינטרסים מדיניים החשובים לישראל.

זיהום מים

השפעות אקולוגיות

יהודה ושומרון וחבל עזה
מחוז יהודה ושומרון
אשכול רשויות יהודה ושומרון
גבולות מדינת ישראל
תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון
מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון
הקו הירוק

ראו גם

יוסף לויטה (עורך), הר מרום ישראל: יהודה ושומרון: עבר, הווה ומגמות לעתיד, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ד
מנשה הראל, דב ניר, גאוגרפיה של ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, עמ' 313–322
הראל ארנון, חגי ויניצקי, דיני מקרקעין והמשפט הבינלאומי ביהודה ושומרון, הוצאת בורסי, 2013

לקריאה נוספת

אילן פפה, ‏יצירתו של עבר-הירדן הגדול: הירדניזציה של הגדה המערבית, קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 184-163
 רמי היפש, "מזרח גוש דן": פעם הציעו כאן וילות בזול - היום מוכרים דירות 3 חדרים ב-700 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 7 בדצמבר 2018
יהודה ושומרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 יהודה ושומרון, דף שער בספרייה הלאומית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

האזור הנקרא בישראל יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש), ומוכר גם בשם הגדה המערבית (בערבית: الضِّفَّة الْغَرْبِيَّة, אַ־דִּ֗פָّה אַל־עַ'רְבִּיָּה; באנגלית: West Bank), הוא שטח הנמצא במזרח התיכון, התחום בין הקו הירוק (ממערב) לבין נהר הירדן וים המלח (ממזרח).
מאז מלחמת ששת הימים (בשנת 1967) ועד היום, מדינת ישראל שולטת בשטחי יהודה ושומרון, אך לא סיפחה אותם לשטחה (למעט מזרח ירושלים). הקהילה הבין-לאומית רואה בשלטון זה, לרוב, כיבוש צבאי לכל דבר, אך ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זאת, ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. לפני המלחמה שלטה בשטח ממלכת ירדן (בשנים 1948–1967), שהחילה בו את ריבונותה, וקודם לכן – המנדט הבריטי (1920–1948) והאימפריה העות'מאנית (1517–1918).
בית המשפט העליון הישראלי קבע כי מאחר שישראל נמנעה עד כה מלהחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון, השטח מוגדר כנתון ב"תפיסה לוחמתית"; לפיכך, מדינת ישראל טוענת שמעמד השטח הוא "שנוי במחלוקת". בדו"ח שפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית". ביוני 2019 הצהיר שגריר ארצות הברית בישראל כי לישראל זכות להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון, אך מרבית הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש.
המנהל האזרחי העריך ב־2018 את מספר הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים גם יחד כנע בין 2.5 ל-2.7 מיליון. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מספרם עומד על כ־375,000 במזרח ירושלים וכ־2,815,000 בשאר השטח אך גופים שונים (כולל ה-CIA) הצביעו על ליקויים בטענותיה (כמו ספירה כפולה והתעלמות ממקרי הגירה ומוות), והערכות אחרות מפחיתות את ההערכה ונעות עד 1.75 מיליון בשנת 2015 לפי יורם אטינגר.
מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת: ממשלת ישראל מכירה בהן כלגיטימיות, אך מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבין-לאומי. עמדת הממשל בארצות הברית מורכבת: היועץ המשפטי של משרד החוץ האמריקאי קבע בשנת 1978 כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבינלאומי, אולם היו נשיאים רפובליקנים שהסתייגו מהגדרה זאת, וגם הממשל הדמוקרטי של ברק אובמה הסתפק לרוב בהגדרתן כ"מכשול לשלום". בשנת 2019 הצהיר מזכיר המדינה האמריקאי של ממשל טראמפ כי הממשל מסכים עם עמדתו של הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, ואינו רואה עוד את ההתנחלויות כבלתי חוקיות. עם זאת, לאחר הקמת ממשל ביידן הבהירו דוברים רשמיים כי בכל הנוגע להתנחלויות הממשל מחזיק בעמדות הפוכות מאלה של ממשל טראמפ, וכי הוא מגנה את ההחלטה של ממשלת בנט להרחיב את הבנייה בהתנחלויות.
המחלוקת על השטח בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים באה לידי ביטוי בעימות פוליטי בזירה הלאומית והבינלאומית, בקביעת עובדות בשטח ובמאבק מזוין.
בפוליטיקה הישראלית, הפתרון הרצוי למצב ביהודה ושומרון הוא אחד מסלעי המחלוקת המרכזיים שמבדילים בין השמאל לימין.

חנה לסלאו | בית החייל תל אביב | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

תל אביב

בית החייל תל אביב

חנה לסלאו היא ד"ר רות | תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE

חנה לסלאו היא ד"ר רות

מחוז חיפה

חיפה

תיאטרון חיפה

חנה לסלאו היא ד"ר רות | מוזיאון תל אביב לאמנות | Tickchak LIVE

מוזיאון תל אביב לאמנות

חנה לסלאו היא ד"ר רות | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

ראשון לציון

היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן

חנה לסלאו היא ד"ר רות וסטהיימר | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

חנה לסלאו היא ד"ר רות וסטהיימר

מחוז צפון

כרמיאל

היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן

מיכל הקטנה

Little Michal

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - חנוכה 2024 | בית העם - רחובות | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - חנוכה 2024

רחובות

בית העם - רחובות

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024 | חנה לסלאו | בית העם - רחובות | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - חנוכה 2024 | היכל התרבות מודיעין | Tickchak LIVE

מודיעין מכבים רעות

היכל התרבות מודיעין

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024 | חנה לסלאו | היכל התרבות מודיעין | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - חנוכה 2024 | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024 | חנה לסלאו | מעלה אדומים-היכל התרבות | Tickchak LIVE

מעלה אדומים

מעלה אדומים-היכל התרבות

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - חנוכה 2024 | היכל התרבות נתניה | Tickchak LIVE

נתניה

היכל התרבות נתניה

לסלאו גדלה ביפו, ישראל, לזוג ניצולי שואה שעלו מפולין (אביה ניצול גטו לודז') במשפחה בת ארבעה ילדים. בילדותה שפת הדיבור בה שוחחה עם הוריה הייתה יידיש.את שירותה בצה"ל, בשנים 1972–1973, עשתה בלהקת פיקוד דרום. התוכניות שבהן השתתפה במסגרת הלהקה הצבאית היו "מדרום תפתח הטובה" ו"חול בקפה".

בשנת 1974 השתתפה לסלאו בתוכנית הטלוויזיה לילדים "ראש כרוב", שם הנחתה, שרה ורקדה. בשנת 1976 לקחה חלק ברביעיית הבנות של מועדון התיאטרון (יחד עם גליה ישי, מיקי קם ושולי לב) ובאותה שנה השתתפה בתוכנית הילדים "מה פתאום?" (קישקשתא) והייתה הראשונה שהגישה בתוכנית זו את פינת המשחק שלוותה בשיר "כולכם שחקו נא איתי".
בשנות השבעים שיחקה לסלאו תפקידים קומיים בסרטים הישראליים: בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "קשר הדבש" (1977), "הצילו את המציל" (1977), "מיליונר בצרות" (1978), "בלפר" (1978).
בשנת 1978 העלתה, יחד עם גדי יגיל, את מופע הבידור "החיים הם לא ירח דבש".

שנות השבעים

בשנת 1980 השתתפה כזמרת ושחקנית בתוכנית על פי טקסטים ושירים נתן אלתרמן, לצד סנדרה שדה ודבורה דותן, שנחלה הצלחה והוקלטה עבור הטלוויזיה החינוכית. שיחקה בסרטו של אסי דיין "עם ישראל חי" (1981) ובסרט "קוני למל בקהיר" (1983).
בשנת 1981 השתתפה לסלאו במופע הבידור "ברנשים וחלומות". במהלך שנות השמונים השתתפה לסלאו במספר פרויקטים לילדים, בהם אלבומי הילדים שהקליטה "מאה שירים ראשונים - כל שירי הילדות שלנו" (1981), "אלבום שירים לטף מ-א ועד ת" (1985) ו"חג שמח ילדים", הצגות כמו "אלוף בצלות ואלוף שום" ובמופעי ילדים. בשנת 1985 הנחתה את הפסטיבל לשירי ילדים לצדו של אייל גפן והתחרתה עם השיר "קוראים לי סבתא זפטא" שזכה במקום השני, ובפסטיגל 1989 הנחתה לצד ספי ריבלין וציפי שביט והתחרתה עם השיר "אבא'לה אמא'לה" שזכה במקום הרביעי.
באמצע שנות השמונים, לסלאו פרצה לתודעה הציבורית כאשר הופיעה בתוכנית הבידור בערוץ 1 "סיבה למסיבה" שם גילמה את דמותה של "סבתא זפטא" לראשונה, אשר זכתה לאהדה גדולה ובעקבות כך לפינה קבועה מדי שבוע. באחת הפינות היא שרה יחד עם ג'קי מקייטן את השיר הפארודי "מריומה יומה" שהיה ללהיט התקופה ודורג במקום ה-9 במצעד הפזמונים העברי השנתי של אותה שנה ברשת ג'. בנוסף, היא הנחתה מספר תוכניות של "זהו זה!".
בשנת 1986 יצאה לראשונה בתוכנית בידור "בחיוך ישיר", שבה הופיעה לראשונה בדמות המנקה קלרה (במערכון בו היא מחפשת את בעלה משה) ובמערכונים נוספים, בהם דמותה של אסתר התימניה משעריים, החוזרת מחוץ לישראל ומספרת את קורותיה.
במהלך העשור העלתה לסלאו את תוכניות הבידור "סקס, שקרים וחנה לסלאו" ו"החיים על פי לסלאו" (שנחשבה לתוכנית המצליחה ביותר שלה), והפכה לסוללת דרך לקומיקאיות נוספות, שלא בלטו עד אז בנוף הבידור הישראלי. היא השתתפה גם במקבץ פרסומות קצרות "זכיתי בלוטו", בהן היא מגלמת דמויות שונות.

שנות השמונים

בשנות התשעים השתתפה לסלאו במופעי הבידור "הללויה הוליווד" ו"כשצביקה פגש את חנה" עם צביקה הדר, שלא זכו להצלחה.[דרוש מקור] בנוסף, השתתפה בהצגת הילדים "אלאדין" עם ליאור כלפון, נועה דורי, רובי דואניאס, יניב פולישוק, ואברהם מור.

שנות התשעים

לאחר מספר שנים בהן לקחה פסק זמן מעולם הבידור, חזרה לסלאו להופיע בשנת 2001 במופע הבידור "קונגרס הנשים המצחיקות", אותו כתב דודו דותן. בשנת 2003 העלתה את המופע "יותר חנה מלסלאו", שם היא גוללה את סיפור חייה כבת הדור השני לשואה לצד הגיגים מצחיקים מחייה. תוכנית זו זכתה בשנת 2005 בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הצגת הבידור הטובה ביותר של השנה. הופיעה במחזמר "ברנשים וחתיכות" ובהצגות "צימוקים ושקדים" בתיאטרון יידישפיל ו"מבקר המדינה 2005" בתיאטרון הבימה. בשנת 2008 החלה לגלם את דמות הזונה בהצגה מאת חנוך לוין "יאקיש ופופצ'ה" של תיאטרון גשר וכן את תפקיד המשרתת בהצגה "טרטיף" מאת מולייר בתיאטרון גשר. לאחר מכן, כיכבה בהצגות הבידור "האמא של הרווקה" ו"אין כמו משפחה" ובהצגות הילדים "אלאדין", "בילבי", "אצלנו בחצר" ו"סינדרלה".
בשנים 2004–2005 היא הנחתה את שעשועון הטלוויזיה "החוליה החלשה", השתתפה בשלוש העונות הראשונות של הטלנובלה "השיר שלנו", בשתי העונות הראשונות בתפקיד הראשי של נעמי שחר ובשלישית ביצעה מספר הופעות אורח בתפקיד עצמה, והוציאה בשנת 2005 קלטת וידאו לילדים בשם "בישול זה קול".
בשנת 2003 הופיעה בסרטו של עמוס גיתאי "עלילה", ובשנת 2005 שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו נוסף של גיתאי, "אזור חופשי", אשר זכה להצלחה בינלאומית. לסלאו זכתה על התפקיד הדרמטי של ניצולת השואה אותו גילמה בסרט בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל הקולנוע בקאן ואף נבחרה כאשת השנה בקולנוע בטקס "אנשי השנה 2005". תפקיד זה הראה את כוחה הגדול גם בתפקידים דרמטיים על המסך הגדול; היא המשיכה בכך גם בסרט הישראלי "שבעה" של האחים שלומי ורונית אלקבץ ובסרט ההוליוודי "אדם בן כלב". בשנת 2008 זכתה במסגרת פסטיבל ורשה "OSKARIADA" במקום השלישי עם סרט הסטודנטים "מזל" בבימוי של רועי שר.
בטלוויזיה דיבבה לסלאו בתוכנית האנימציה "היפשושיות" בערוץ 24 את שתי הדמויות הראשיות, המבוססות על הזמרות יפה ירקוני ושושנה דמארי, המדברות על מוזיקה עכשווית בפורמט המבוסס על "ביוויס ובאטהד". היא העלתה עונה אחת של תוכנית האירוח "תעשו מקום לחנה לסלאו" בערוץ 2, השתתפה בעונה השלישית של סדרת המציאות "פעם בחיים" של yes, שבמסגרתה נשלחה יחד עם רנא רסלאן לחיות בכפר בדואי בדרום הארץ, והתארחה מספר פעמים בתוכנית "שולץ", שבה שיחקה את עצמה בהומור כאישה המונית ושתלטנית. כמו כן, שיחקה בתפקיד אורח בסדרה "אמאל'ה" יחד עם אורנה בנאי. ובסדרה הקומית "בילי" ששודרה בג'טיקס.
ביוני 2009 עלתה בערוץ HOT3 של חברת HOT הסדרה "מה שנחוץ לרווק", אותה ביימה וכתבה עירית לינור, על פי ספרה של ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה", שם שיחקה את אורה שדה. בספטמבר 2009 החלה להשתתף כחברה בצוות הקבוע של תוכנית הטלוויזיה "צחוק מעבודה". ב-2010 החלה להגיש את התוכנית "תפילו אותי מהרגליים" בערוץ 24, והצטרפה לצוות השופטים בתוכנית הריאליטי של רשת "רוקדים עם כוכבים". בנוסף גילמה את קלרה ב-2009 בסדרת הילדים "השירים המשחקיים". לצד רינת גבאי, אודי גדטשלוק, אביעד בנטוב, טוביה צפיר וגיא פרידמן.
ב-2010 שיחקה כפסיכולוגית בסדרה "הצרות שלי עם נשים", השתתפה בצוות השופטים בעונה השישית של "רוקדים עם כוכבים" ושיחקה במחזמר "101 כלבים דלמטיים" בתפקיד קרואלה דה ויל.משנת 2011 החלה לשחק את הדמות דליה בגרסה הישראלית של הסיטקום "בנות הזהב" יחד עם השחקניות תיקי דיין, מיקי קם ורבקה מיכאלי. ב-15 באפריל 2012 עלתה לאוויר הסדרה היומית "תנוחי", המשודרת ב-HOT3 ומספרת את סיפורן של ארבע נשים רעות מטלנובלות-עבר. בסדרה מגלמת לסלאו שוב את דמותה של נעמי שחר מהטלנובלה "השיר שלנו", ובחנוכה 2012 היא כיכבה במחזמר "סינדרלה" בתפקיד האם החורגת המרשעת. בשנת 2013 כיכבה בעונה 1 בסדרה "החוף של רינת" בתור קלרה השפית ובחנוכה 2013 כיכבה לסלאו במחזמר "שלגיה והציד". בחנוכה 2014 השתתפה לסלאו במחזמר הילדים "פנטזיה - אלף לילה ולילה". בקיץ 2015 גילמה את דמותה של קונטסה, העוזרת האישית של ראש מועצה לא מוצלח אותו גילם מאיר סויסה בסרט הילדים הראשון בקריירה שלה, "גויאבות", השתתפה בסרטה של וידי בילו "סוף עידן התמימות", בסדרת הטלוויזיה "שטיסל" בתפקיד מנוחה קניגסברג ובסדרה ״המדרשה״ המשודרת בערוץ 2 בתפקיד דוריס, היא דיבבה גם את רועת המינימיקים מתוך הסרט "המסע לכוכב המינימיקים" שמבוסס ע"פ העולם הוירטואלי, מיקמק.
ב-2016 חזרה ללהקת שחקני תיאטרון הבימה, והחלה לשחק את תפקיד ברטה בהצגה "פליישר". מספטמבר 2016 מגלמת את גברת תנארדייה המרושעת (לסירוגין עם מיקי קם) במחזמר "עלובי החיים" על פי ספרו של ויקטור הוגו. בשנת 2017 החלה לשחק בסדרת הטלוויזיה "נבסו", אשר זכתה ב-2018 בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר בטקס האמי הבינלאומי ובקומדיה "אדיפוס שמדיפוס" בתיאטרון יידישפיל. בשנת 2017 השתתפה בסרט הקולנוע "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה", עליו הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. בשנת 2018 שיחקה בסרטו של עמוס גיתאי "רכבת קלה".
ב-2018 השתתפה בקמפיין של נעמת נגד אלימות כלפי נשים. היא הביעה בראיונות את תמיכתה בקמפיין Me Too. באותה שנה יצאה עם הצגה בתיאטרון הקומדיה בשם "אמא מאוהבת" - שם היא גילמה בחורה מבוגרת שמתאהבת בבחור הצעיר ממנה, מה שמתברר בסופו של דבר כטעות.במאי 2019 הוענק ללסלאו פרס מפעל חיים על תרומתה רבת השנים לתרבות ולאמנות בישראל. הפרס הוענק לה במסגרת "בימת אומן" באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2019 היא דיבבה בסרט "קסם של מפלצת" את הסבתא ניי ניי. באותה שנה שיחקה את אימו של הנסיך ג'ון ג'ון בהצגה "רובין הוד ולוחמי הצדק".
בשנת 2020 לסלאו משחקת את פאולט בונפונטה בהפקה פרטית של המחזמר הפופולרי מברודוויי "לא רק בלונדינית". באותה שנה שיחקה בסדרה "PPS".
בשנת 2021 גילמה בסדרה "שקשוקה" את תכלת, מנהלת בית הספר. על תפקידה בסדרה קיבלה מועמדות בתחרות פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער. בנוסף, שיחקה בסדרה "ילדות סכסכניות". באותה שנה העלתה את מופע היחיד "מי מפחד מחנה לסלאו?".
בשנת 2022 שיחקה בסדרת הטלוויזיה "מי שמע על חווה ונאווה" בתפקיד נאווה קופמן לצד קרן מור. באותה השנה, גילמה את לביבה במחזה "מלאכת החיים" מאת חנוך לוין בתיאטרון הבימה. באוקטובר 2022 לקחה לסלאו חלק בספיישל הטלוויזיוני "מחווה לדנה אינטרנשיונל", ששודר לרגל ציון 20 שנה לארגון הנוער הגאה (איגי) ולקריירה המוזיקלית של הזמרת-יוצרת הישראלית דנה אינטרנשיונל. היא נאמה וביצעה קטע קומי במסגרת האירוע.
בשנת 2023 השתתפה בעונה השלישית של סדרת הילדים הצליחה "שקשוקה" והמשיכה להופיע בתיאטרון הבימה.

המאה ה-21

מלבד קריירת משחק, לסלאו שימשה גם כמדבבת במספר סרטים וסדרות: "היפשושיות", "המסע לכוכב המינימיקים", "קסם של מפלצת" ו"אגדת המלך שלמה".

כמדבבת

לסלאו הייתה נשואה למפיק אביב גלעדי, ולהם שני בנים. אחד מבניה, בן גלעדי, הוא מפיק, שהפיק בין היתר את הסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת", ונשוי לשחקנית רומי אבולעפיה.
ב-1998 היא נישאה בשנית לאיש העסקים בני בלוך, וב-2004 השניים התגרשו.
לסלאו מתגוררת בתל אביב.

חיים אישיים

ביוגרפיה

גבעת חלפון אינה עונה (1976)
הצילו את המציל (1977)
קשר הדבש (1977)
בלפר (1978)
מיליונר בצרות (1978)
עם ישראל חי (1981)
קוני למל בקהיר (1983)
פעם אחת (1984)
עלילה (2003)
איים בחוף (2003)
אזור חופשי (2005)
שבעה (2008)
בדרך לתל אביב (2008)
החזקים שורדים (2009)
אדם בן כלב (2009)
גויאבות (2015)
סוף עידן התמימות (2015)
בכל מקום אחר (2015)
הגברת ינקלובה (2017)
הרכבת הקלה (2018)
לילה בחיפה (2020)

פילמוגרפיה

חנה לסלאו, ברשת החברתית פייסבוק
 חנה לסלאו, ברשת החברתית אינסטגרם
חנה לסלאו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 חנה לסלאו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חנה לסלאו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
חנה לסלאו, באתר ספר הקולנוע הישראלי
 חנה לסלאו, באתר AllMovie (באנגלית)
 חנה לסלאו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
חנה לסלאו, באתר שירונט
 חנה לסלאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 חנה לסלאו, באתר Discogs (באנגלית)
חנה לסלאו, באתר סטריאו ומונו
חנה לסלאו, דף שער בספרייה הלאומית
חנה לסלאו, בארכיון הבימה
חנה לסלאו, בארכיון תיאטרון גשר
  איתי סגל, 66 דברים שלמדתי על, באתר "ידיעות אחרונות", 6 באוגוסט 2019
רוני קובן, פגישה עם חנה לסלאו, כאן, 23 בדצמבר 2019
שיר זיו, "אני רוצה חבר, אבל לא לחלוק מיטה או לגור יחד. לא צריך להתחתן ולהיות דבק", באתר ישראל היום, 7 בינואר 2021
דודי פטימר, ‏חנה לסלאו מסתערת על הבמות וחוזרת לטרוף את החיים, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2021

חנה לֶסְלַאו (נולדה ב-14 ביוני 1953) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאית, סטנדאפיסטית, מנחת טלוויזיה, מדבבת וזמרת ישראלית, מהכוכבות הגדולות של הבידור הישראלי. זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן לשנת 2005 על תפקידה בסרט "אזור חופשי" וזוכת פרס אמ"י של איגוד אמני ישראל למפעל חיים לשנת 2022.

לירן דנינו

Liran Danino

עדן בן זקן

Eden Ben Zaken

אסי כהן

Esi Cohen

אלי יצפאן

Eli Yatzpan

יובל המבולבל

Yuval Hamevulbal

יבנה

Yavne

מתנ"ס נאות שז"ר ו. דוידסון, הנשיאים, יבנה, ישראל

ערכים מורחבים – תל יבנה, יבנה ים

בתל יבנה ובסביבתו נמצאו ממצאים המתוארכים לתחילת האלף ה־2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה־4 לפנה"ס. בתקופת המקרא הייתה יבנה עיר בגבול ממלכת יהודה, שנקראה אז יבנאל. היא נזכרה לראשונה:

בתקופת שאול ודוד הייתה העיר חלק מארץ פלשתים, והייתה עוינת לממלכת ישראל ולממלכת יהודה לאחריה. היא נזכרה כאחת הערים שחומותיה נפרצו על ידי המלך עוזיהו:

העת העתיקה ומקור השם

בתקופת ההתיישבות הפיניקית דרומה התיישבו ביבנה וביבנה ים פיניקים. העיר מוזכרת מספר פעמים בספר מקבים, בין היתר, כעיר שבה התרחש קרב במהלך מרד החשמונאים.
בתקופת אלכסנדר ינאי נכבשה העיר על ידי המלך הורקנוס השני, שהפכה לעיר יהודית.
שלומית, אחותו של המלך הורדוס, הורישה לאחר מותה את יבנה לליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס.
לקראת סוף תקופת בית שני הייתה יבנה עיר מעורבת שרוב תושביה יהודים.
בתקופת המרד הגדול העיר נזכרת רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.

תקופת בית שני

שמה של יבנה הלך לפניה מאז שרבן יוחנן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים. פעולה זו נעשתה כדי להמשיך את החיים ברוח היהדות גם לאחר חורבן בית המקדש. במסכת זבחים דף י"ב נאמר שישבו שם 72 זקנים כשהמליכו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות, מספר דומה למספר חברי הסנהדרין הגדולה המקורית.
בגמרא (גיטין, נו) מסופר שלאחר שהושמה ירושלים במצור על ידי הרומאים, רצה רבן יוחנן בן זכאי לפגוש את אספסיינוס, שליט רומא. הוא נכנס לארון קבורה ותלמידיו נשאוהו לשערי העיר, כביכול כדי לקבור אותו מחוץ לה. השומרים הרומאים רצו לדקור את ארון הקבורה כדי לוודא שבתוכו מונחת גופה, אך תלמידיו הזהירו את השומרים, שאם יעשו כך יחללו את כבוד המת ויעוררו את חמת היהודים. כך הצליח רבן יוחנן לצאת מעבר לחומות ולשוחח עם אספסיינוס. השליט, שהתרשם מאוד מאישיותו של רבי יוחנן, הציע למלא את בקשתו ורבן יוחנן ביקש שלושה דברים, אחד מהם: "תן לי יבנה וחכמיה".
עם חורבן בית המקדש והתמוטטות ירושלים תפסה יבנה מקום מרכזי בהמשך קיומו של העם היהודי ותורת ישראל. כמרכז דתי ורוחני חודשו בה המוסדות השלטוניים והרוחניים (הסנהדרין) ותקנות רבות תוקנו בה בידי רבי יוחנן בן־זכאי, הנשיא רבן גמליאל וחכמי יבנה.
הסנהדרין ישבה ביבנה כשבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי היה נשיאה הראשון, ורבן גמליאל דיבנה אחריו. לאחר מרד בר כוכבא עברה הסנהדרין צפונה, לאושא, ויבנה ירדה מגדולתה, אך עדיין חיו בה חכמים כמו רבי לויטס איש יבנה.

חכמי יבנה

בתקופה הרומית הייתה יבנה עיר מעורבת יהודית ושומרונית, ובתקופה הביזנטית נוצרית. בשנת 624 נכבשה על ידי המוסלמים ששלטו בה. מקדסי מספר בספרו משנת 985 על מסגד יפה שעמד ביבנה, וכן על תחנת תצפית שהייתה בנמל יבנה.
יבנה נכבשה בידי הצלבנים ב־1099 ושימשה, בשם איבלין, כבירת רוזנות יפו ואשקלון. בעיר שלטה אז משפחת איבלין שקיבלה את שמה משם המקום. כנסיית הבזיליקה הצלבנית נבנתה על ראש התל, ייתכן שבתחום המסגד. ב־1141 הקים המלך פולק מאנז'ו מצודה רבועה בעיר כדי להגן עליה מפני הכוח המצרי ששלט באשקלון.
הנוסע בנימין מטודילה ביקר בעיר בשנת 1170 לערך ולא מצא בה יהודים.
צלאח א־דין פשט על יבנה כבר בסתיו של 1177, וב־1187 כבש את העיר מידי הצלבנים, אך ריצ'רד לב־ארי שב וכבש אותה ב־1191 בעת מסע הצלב השלישי. השליטה בעיר עברה בין הנוצרים למוסלמים, עד שבשנת 1244 נכבשה על ידי הממלוכים. הם חיברו אותה אל דרך הדואר, והקימו את הגשר הממלוכי העובר מעל נחל שורק. פרינגל טוען שהגשר נבנה בשימוש משני באבני המבצר של יבנה, ולא מהקתדרלה הצלבנית - אם כי יש דעות חולקות בנושא זה. כמו כן טען הגאוגרף המוסלמי יאקות אל־חמאווי שבעיר מצוי קברו של אבו הורירה , מבני לווייתו של הנביא מוחמד. הקבר הוקם בשנות השבעים של המאה ה־12, והוא מכיל פריטים צלבניים בשימוש משני (מעכו או מיפו), ככל הנראה על ידי ביברס שבזז את יפו מאוצרותיה האדריכליים ב־1268.

ימי הביניים

ערך מורחב – יבנאמהתקופה העות'מאנית שהחלה ב־1517, ועד מלחמת העצמאות בשנת 1948 שכן במקום כפר ערבי של פלאחים בשם יִבְּנא (בערבית يبنى). בכל תקופת המנדט הבריטי הייתה יבנא במגמת צמיחה, מיישוב בן פחות מ־2,000 תושבים לאחר מלחמת העולם הראשונה צמחה יבנא לעיירה שבה למעלה מ־5,000 תושבים ערב מלחמת העצמאות. עם פרוץ המלחמה הגיעו 200 חיילים עיראקים מצבא ההצלה ליבנא, וקבעו את בסיסם בתחנת הרכבת. ב־31 במאי 1948 נכבשה יבנא במסגרת מבצע ברק על ידי כוח של האצ"ל וגדודים 55 ו־51 של חטיבת גבעתי. תושבי יבנא עזבו לרצועת עזה, והם וצאצאיהם חיים בעיקר במחנות הפליטים של רפיח. רוב בתי הכפר נהרסו זמן קצר לאחר מכן, מסגד הכפר שנבנה בתל יבנה במאה ה־14 פוצץ ב־9 ביולי 1950 בהוראתו של אלוף פיקוד הדרום, משה דיין, ורק המינרט שלו שרד.

הכפר הערבי יבנא

באוקטובר 1948 הגיעו ראשוני העולים מרומניה, ביניהם משפחות בלנק, דורנר, פבזנר, קנר וסגל, משפחת הלר מהונגריה, שמלצמן, בייזמן והודס מפולין, משפחות מזן וברכה מבולגריה ועוד. לאחריהם התיישבו בה עולים מצפון אפריקה, תימן, איראן ומאירופה. בשנות התשעים הגיעו עולים מחבר המדינות ומאתיופיה. השכונה הראשונה נקראה "שיכון חיסכון". באפריל 1949 נבחר ועד 'כפר יבנה' ובשנת 1951 הוקמה 'המעברה' עבור 150 משפחות שהתגוררו בצריפים ובאוהלים. ב־1 ביוני 1953 שונה מעמדה של יבנה ל"מועצה מקומית" בת תשעה חברים בראשותו של אברהם טודוריס ממפא"י. בשנת 1961 שונה שם היישוב מכפר יבנה ל"יבנה". בשלהי שנות ה־60 יזמו צעירי היישוב את 'מרד הצעירים' שהביא לשינוי ההנהגה המקומית הוותיקה.
בשנת 1980 החלה להיבנות ביבנה שכונת נווה אילן, שנבנתה בשיטת בנה ביתך עבור זוגות צעירים אנשי צבא ומשטרה. לרוכשים ניתנה אפשרות לקנות שטח של חצי דונם ולבנות בו בית פרטי. בשנת 1986 שונה מעמדה של יבנה ממועצה מקומית לעיר, וראש העירייה הראשון היה מאיר שטרית. בעיר נבנו שכונות לאנשי קבע בצה"ל ולאנשי משטרת ישראל, ומעברם של אנשי צבא הקבע לעיר הביא לשינוי בהרכב האוכלוסייה, שהתחזקה כלכלית, ומחירי המקרקעין בעיר האמירו. בתוך 12 שנים, בין שנת 1983 ל־1995, הוכפל מספר תושביה של העיר.
החל משנת 2000 זוכה העיר בפרסי חמישה כוכבי יופי מטעם המועצה לישראל יפה, בשנים 2005 ו־2016 זכתה בפרס היוקרתי בתחרות – "דגל היופי" ובשנת 2015 בפרס "עמית קריה יפה" על 15 שנים של זכייה רצופה בחמישה כוכבי יופי. העיר זכתה בפרס ניהול כספי מטעם משרד הפנים לשנים 2014–2015, 2016-2017. בשנת 2011 הוענק לה הפרס הלאומי לאיכות ומצוינות ע"ש ראש הממשלה יצחק רבין. בשנת 2020 זכתה העיר בפרס החינוך הארצי.

יבנה החדשה

היסטוריה

בשנת 2008 החלה בניית שכונת "נאות־רבין" הירוקה המונה כ־4,700 יחידות דיור בבנייה רוויה, על שטח של כ־850 דונמים. העיר יבנה עומדת בראש רשימת הערים בהן נבנו מבני מגורים על פי תקן בנייה ירוקה של מכון התקנים הישראלי - 52% מהדירות הירוקות שנבנו בישראל נמצאות ביבנה. יבנה מובילה בפער עצום על יתר הערים במספר המבנים הירוקים, בעיקר בשל יישום התקן בשכונה הירוקה שבה נבנו 2,561 יחידות דיור ב־81 מבנים. השכונה הירוקה כוללת מבני ציבור וחינוך כגון היכל ספורט, חמישה בתי ספר יסודיים, גני ילדים, מרכז קהילתי, בית כנסת, מעונות יום ומרכזים מסחריים. בשכונה נבנו בתי ספר מודרניים בשיטות בנייה ייחודיות ומתקדמות. את השכונה חוצה פארק הכולל מגרשי ספורט ופנאי ומתוכנן נחל עם מים זורמים. ברחבי העיר הוקמו מתחמי מגורים נוספים אשר הביאו לגידול נוסף במספר תושבים. העירייה מקדמת הסכם גג מול משרדי הממשלה ותוכניות התחדשות עירונית במסלול פינוי־בינוי במספר אזורים בשכונות הוותיקות אשר יאפשרו הקמתם של למעלה מ־2,000 יחידות דיור במתחמי מגורים חדשים ומודרניים. בשנת 2022 צפויה להיות מושלמת בנייתן של 2,300 יחידות דיור בשכונת נאות שמיר במערב העיר, וכ־12,000 יחידות דיור נוספות יוקמו במזרחה במסגרת הסכם הגג. העירייה מעודדת חיזוק מבני מגורים במסלול של תמ״א 38 ובמספר רחובות כבר אושרו תוכניות לבנייה.

בשכונות החדשות הותקנה בבנייני המגורים ובמוסדות הציבור והמסחר מערכת פנאומטית סגורה של צנרת תת־קרקעית, ראשונה מסוגה בישראל, המאפשרת פינוי ישיר בוואקום של האשפה הביתית למרכז פינוי הממוקם מחוץ לשכונה. יבנה היא העיר הראשונה בישראל אשר יישמה הטמעה של מערכת פנאומטית לניהול מערך פינוי האשפה, אשר הביאה לשינוי בכל הקשור לפינוי האשפה, החל מהרמה של בית אב ועד לרמה הכלל עירונית. המערכת מופעלת ומבוקרת על ידי מערכת ממוחשבת ממרכז הפעלה ראשי על ידי מפעיל אחד בלבד. הדבר מביא לשיפורים משמעותיים בניהול מערכת פינוי האשפה. בכל קומה בבנייני המגורים יש שני פתחי אשפה - לאשפה רטובה ולאשפה יבשה – שאליהם משליכים הדיירים את הזבל, ומכאן הוא ממשיך דרך מערכת צינורות משותפת שמוטמנת באדמה. האשפה נשאבת בצינור אל המערכת המרכזית, ועוברת טיפול המאפשר מיון, צמצום נפח והרחקת ריחות. המכלים נאספים במשאיות ומובלים אל אתר אשפה.
את המערכת מפעילה חברה פרטית, שזכתה במכרז של העירייה בשיטת B.O.T ל־24 שנים. מחקר שנערך במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון, בעבור המשרד להגנת הסביבה, קובע כי המערכות האוטומטיות לאיסוף פנאומטי של פסולת הן חלופה מתקדמת למערך איסוף הפסולת במשאיות - ומפחיתות משמעותית הוצאות תפעוליות, בעיקר בשכונות גדולות עם מבנים רבי־קומות. בשנת 2017 הוענק לעיר פרס לחדשנות מוניציפלית מטעם משרד הפנים על תכנון והקמת המערכת התורמת לאיכות הסביבה והחיים.

מערכת תת־קרקעית לפינוי פסולת

בנייה ירוקה והתחדשות עירונית

תוכנית המתאר של יבנה מבוססת על מתן מענה להיקף אוכלוסייה של כ־105,000 נפש לשנת היעד 2035. התוכנית כוללת תוספת של כ־10,000 יחידות דיור בשטחי פיתוח חדשים, ועוד כ־7,700 יחידות דיור בשטחי הבינוי הקיימים בעיר, תוספת של כ־1,144,000 מ"ר שטחי תעסוקה, הן במסגרת עיבוי שטחי תעסוקה קיימים והן במסגרת תוספת שטחי פיתוח חדשים. התוכנית כוללת תוספת של כ־174,000 מ"ר שטחי מסחר, כ־206 דונם עבור שטחי מבנים ומוסדות ציבור וכן מערך שבילי הליכה ואופניים, הרחבת שטחי הפיתוח של העיר ממזרח לכביש 42, הקצאת שטח למכללה ופארק עירוני לאורך נחל שורק. התוכנית מייצרת חיבור בין כל חלקי העיר, זאת בדגש על הרחבת מרכז העיר הוותיק הממוקם בין שדרות דואני בצפון לחטיבת גבעתי בדרום ליצירת רצף של פעילות מסחרית וציבורית. אזור זה מיועד לעבור התחדשות עירונית כאזור בעל שימושים מעורבים המיועד למסחר, תעסוקה ומגורים בין תחנת הרכבת המזרחית ועד לתחנת רכבת יבנה מערב בצמוד לכביש 4. בשנת 2016 נחתם הסכם גג לבניית 13,000 יחידות דיור. בשנת 2018 החלה בנייתה של שכונת נאות־שמיר בדרום מערב העיר עם כ־2,300 יחידות דיור, מתוכן 1,981 במסגרת תוכנית מחיר למשתכן.

פיתוח העיר

נאות שז"ר – שכונה ותיקה, נמצאת בחלקו המזרחי של העיר, מזרחית לכביש מס' 42.
רמות בן־צבי – שכונה ותיקה, נמצאת בחלקו המזרחי של העיר, מזרחית לכביש מס' 42.
נאות בן-גוריון – שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין שכונת נאות אשכול ושכונת רמות ויצמן.
נאות־אשכול – שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין שכונת נאות בן-גוריון ונאות־שז"ר.
רמות ויצמן – שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין נאות בן-גוריון ושכונת נאות עידן.
נאות־בגין – נמצאת במרכז העיר, מזרחית לשכונת נאות־עידן. מורכבת מבנייני מגורים בבנייה רוויה ומבתים צמודי קרקע.
נאות־רבין – נמצאת בדרומה של העיר, מכונה גם השכונה הירוקה. מורכבת מבנייני מגורים בבנייה רוויה ומגדלים רבי קומות.
נווה אילן – נמצאת במערב העיר בסמוך לכביש מס' 4, בתים צמודי קרקע.
נאות־שמיר – נמצאת בדרום מערב העיר בסמוך לכביש מס' 4 בניינים בבנייה רוויה ומגדלים רבי קומות, בסמוך לשכונה נמצא המחלף החדש המחבר לכביש 4 יבנה דרום (אשדוד צפון)

שכונות העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים ביבנה 57,232 תושבים (מקום 36 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.9%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,523 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).
מראשית שנות השמונים ועד היום נרשמה הגירה חיובית. קצב הגידול השנתי עומד על כ־4% לשנה. תוכנית אב להרחבת יבנה אושרה ותאפשר תוספת של 16,000 יחידות דיור חדשות אשר יביאו את אוכלוסיית העיר לכדי 95,000 נפש עד שנת 2035. אוכלוסיית העיר מאופיינת בשיעור גבוה של צעירים, כ־36% מהתושבים הם בשכבת הגיל 0–21, וכ־64% מכלל האוכלוסייה צעירים עד גיל 39. 
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים ביבנה 57,232 תושבים (מקום 36 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.9%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,523 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

ביבנה ארבעה בתי ספר תיכוניים - קריית החינוך גינסבורג, קריית החינוך ע״ש יצחק נבון, אורט־אורמת ותיכון אורט נריה. שיעור הזכאות לבגרות בקרב כלל תלמידי העיר עומד על 94.3% בשנת הלימודים תשפ"א. ביבנה 27 בתי ספר ו-130 גני ילדים. ביבנה לומדים בשנת הלימודים תשע"ח כ-13,300 תלמידים בגנים, בתי ספר ותיכונים. בכל אחד מבתי הספר היסודיים פועלת תוכנית ייחודיות לימודית כנושא מוביל, לדוגמה לימודי טבע, מוזיקה, יזמות רב-תחומית, אומנויות השפה, לימודי ארץ ישראל ועוד. מדי שנה מעניקה העירייה מלגות כספיות לסטודנטים מקומיים לעידוד השכלה גבוהה. בשנים 2005 ו-2020 זכתה העיר בפרס החינוך היישובי הארצי מטעם משרד החינוך. בעיר פועל רדיו אוניברסיטאי המופעל על ידי תלמידי התיכון בשיתוף קול ישראל. בבתי הספר פועלות כיתות מתוקשבות ללמידה במרחב שיתופי מקוון. אשכול פיס למדע, טכנולוגיה ואמנות הוא מרכז מדעים עירוני בו מתקיימת פעילות מדעית ענפה במעבדות משוכללות ומרכז מחוננים ומצטיינים אזורי. שיעור הגיוס לצה"ל וליחידות מובילות עומד על 87%.
בעיר 28 בתי ספר:

יסודי ממלכתי – ״אומנויות לאה גולדברג״, "יצחק רבין", "יצחק שמיר", ״רמות ויצמן״, "בן-גוריון", "פרדס צפוני", "ביאליק", "אלברט איינשטיין", ״מעיין״, "מרחבים", "דמוקרטי", "עתידים", "ניצנים" (מודל משלב).
יסודי ממלכתי דתי – "יחידני", "נעם", "רמב"ם", "כנפי אבירים (אביר יעקב)".
על יסודי – קריית החינוך גינסבורג, קריית החינוך יצחק נבון, אורט-נריה, אורט-אולפנה (נקראת גם אולפנת יבנה).
מקצועי – "ארזים", "אורט-אורמת".
חרדי – "תפארת יבנה", "בנות לאה", "סיני בנות", "סיני בנים", "כתר תורה".
חינוך מיוחד – "אופקים".

בתי ספר

בעיר מספר מרכזים קהילתיים ומתנ"סים, היכל תרבות בשכונת נאות בגין, הסדנה לאמנות ביבנה מציגה תערוכות בתחום האמנות הפלסטית מאת אומנים מקומיים וארציים, ומציעה חוגי אמנות בציור, פיסול, קרמיקה, צורפות, צילום ועוד. מבנה הספרייה העירונית, המכונה "כותר יבנה", משמש גם כבית יד־לבנים ומכיל מוזיאון "מקראור" לסיפורי המקרא. בעיר קונסרבטוריון עירוני המכשיר מוזיקאים מוכשרים ועוסק בלימודי מוזיקה ומחול בבתי הספר. בית הספר לתנועה ומחול מתמחה בשיעורי מחול מקצועיים בסגנונות הבלט הקלאסי והג'אז ואחראי על להקות ייצוגיות הרוקדות באירועים עירוניים ותחרויות ארציות. ליבנה מספר קבוצות ייצוג בתחומי המחול, הספורט והזמר, וכן מספר הרכבי ג'אז צעירים. בשכונת נאות רבין הוקם מרכז קהילתי בן 1,600 מ"ר על שמו של אמנון ליפקין־שחק. מדי שנה מקיימת העירייה כנס הוקרה למערכת החינוך במהלכו מוענקים אותות הוקרה למורים מצטיינים ולאנשי ההוראה הפורשים ממערכת החינוך. בעיר פועלים עשרות ארגוני התנדבות בתחומים של חינוך, רווחה, עלייה, ספורט, ביטחון ועוד.

חינוך משלים

מחלקת הנוער העירונית מרכזת את פעילות החינוך הבלתי פורמלי עבור בני הנוער בעיר. במסגרת זו פועלות קבוצות מנהיגות, חילופי משלחות,

הכשרת מדריכים, אירועים ועוד. בעיר פועלות שבע תנועות נוער - הצופים, הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, תנועת עוז (תנועה לילדים המודרכת על ידי הנוער), תנועת המד"צים העירונית, תנועת תרבות ותנועת בנות לאה. בשנת 2020 נחנך ברחוב העולש מרכז הצעירים.

נוער

חינוך ותנועות נוער

חגיגות יום העצמאות מתקיימות על טהרת האמנים והכישרונות הצעירים מבתי הספר בעיר. בעיר יבנה נוסדה להקת שב"ק ס' אשר חבריה למדו בתיכון גינזבורג בעיר. אחד מלהיטיה הבולטים של הלהקה הוא השיר "באים מיבנה". אמנים נוספים שגדלו בעיר הם השחקן שלומי קוריאט, ענת מגן־שבו, שחקן הקולנוע דני גבע, הזמר דני ניב (מוקי), שחקן התיאטרון מיכה סלקטר, הקוסם חזי דין ואמן הילדים יניב אנג'ל (יניב המגניב). בחג השבועות מתקיים בעיר פסטיבל "רוקדים בלבן" המשלב תהלוכת ביכורים, ריקודי עם, שוק איכרים ומופעים לכל המשפחה. אחת לשנה מתקיים ב'פארק הנחל' יריד אמנים אשר כל הכנסותיו מוקדשות לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בפעילויות הסדנה לאמנות. מדי שנה בחול המועד סוכות מתקיים ביבנה פסטיבל "בציר חדש" לאמנות עכשווית הכולל מופעי מחול, הצגות תיאטרון, מופעים מוזיקליים, תיאטרון רחוב, מיצגי אמנות ופעילויות לכל המשפחה.

היכל התרבות ממוקם במרכז העיר, מכיל 510 מקומות ישיבה ותוכנן על ידי האדריכל אמנון רכטר. בהיכל מתקיימים מופעים, הצגות תיאטרון ומחול.

היכל התרבות

הסדנה משמשת מרכז עירוני לתחומי האמנות הפלסטית, מציגה תערוכות של מיטב אמני ישראל לצד תערוכות אמנים מקומיים ותלמידים בתי הספר. במקום מתקיימים חוגי אמנות רב־גילאים. המבנה תוכנן על ידי האדריכלית יונה יחיעם.

גלריה הסדנה לאמנות

בשנת 2014 נחנך במזרח העיר למרגלות תל יבנה אמפיתיאטרון פתוח עם במה רחבה וחיפוי גג בצורת "קונכייה" עשויה מתכת בשטח של כ־800 מ"ר. המקום מכיל כ־4,000 מקומות ישיבה בכיסאות ובמדשאה ומתקיימים בו מופעי מוזיקה ואירועים עירוניים. בשנת 2019 החליטה מועצת העיר לקרוא לאמפיתיאטרון על-שמו של ראש העיר, צבי גוב-ארי. בחודש מאי 2022 נערך באמפי מופע בינלאומי עם הזמר אנריקו מסיאס לרגל יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל.

אמפיתיאטרון

אחת לחודש נערכים בחדר־ההנצחה שבבית יד לבנים אירועים בהשתתפות תלמידי בתי־הספר בעיר והמשפחות השכולות להנצחת זכרם של חללי שירות הביטחון ושירות בתי־הסוהר בני העיר. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מקיימת העירייה עצרת זיכרון וערב שירי לוחמים. בבית העלמין חלקה צבאית בה טמונים חללי מערכות ישראל.

יד לבנים

פארק המים הוקם בשנת 1985 ומנוהל באמצעות עמותה בה חברות 1,300 משפחות המיוצגות על ידי ועד נבחר. במקום מתקיימים מגוון של פעילויות תרבות וספורט. הפארק משתרע על שטח של כשלושים דונמים. בשטח הפארק מדשאות ירוקות, בריכות מים, מגלשות ופינות שעשועים, אמפי טבעי המשקיף על הבריכות ומגרשי ספורט. בפארק שפע של פעילויות לגילאים השונים: חוגים, פעילויות ספורט, הצגות לילדים, מופעים ועוד.

פארק המים

היכל התרבות
מרכז לאמנויות הבמה - מתנ"ס נאות שז"ר
אמפיתיאטרון יבנה ע"ש צבי גוב-ארי
מרכז תרבות לעולי אתיופיה ע"ש בני רייך
היכל מוזיקה ומחול (קונסרבטוריון)
מוזיאון מיקראור - ללימוד סיפורי המקרא
אצטדיון כדורגל עירוני ע"ש ג'קי לוי
היכל הספורט רלף קליין
גלריה סדנה לאמנות
הספרייה העירונית
בית יד לבנים להנצחת זכרם של חללי העיר
הקתדרה העממית - מרכז חינוכי ע"ש שרגא וחנה רייך
מרכז קהילתי ע"ש אמנון ליפקין־שחק
מרכז הצעירים

מרכזי תרבות ופנאי

תרבות ופנאי

מרכזי הספורט בעיר מציעים את כל סוגי הספורט, ומספר קבוצות ספורט של יבנה משתתפות בתחרויות ארציות ואף זכו בהישגים נאים בתחום הכדורסל. קבוצת הכדורסל אליצור יבנה העפילה בשנת 2017 לליגה הלאומית ובשנת 2007 זכתה בגביע איגוד הכדורסל. הכדורסלן הישראלי הראשון ב-NBA עמרי כספי, נולד ביבנה והחל את צעדיו הראשונים במחלקת הנוער של אליצור יבנה.
קבוצת הכדורגל מכבי יבנה משחקת בליגה א', הקבוצה זכתה בגביע הטוטו בעונת 1984/1985. אצטדיון הכדורגל העירוני הורחב לקיבולת קהל של כ־2,500 מקומות ישיבה. קבוצת הכדורגל בית"ר יבנה משחקת בליגה ג'. בעיר הוכשר שביל אופניים לאורך נחל שורק במזרחה של העיר. בשנת 2016 נחנך היכל ספורט עירוני ע"ש רלף קליין עם כ־1,000 מקומות ישיבה. מדי שנה מאז שנת 1987 מתקיים בעיר טורניר קט־רגל למבוגרים בהשתתפות קבוצות חובבים, לזכרו של תושב העיר, סרן משה בן־אבו, שנפל בלבנון. כמו כן, מקיימת המחלקה לספורט טורניר כדורסל רחוב (סטריטבול) בהשתתפות מאות כדורסלנים מכל רחבי הארץ ומשחקי כדורשת לנשים. מדי שנה, מאז 1987, משתתפים אלפים בצעדת יבנה וביום העצמאות מתקיים מסע אופניים עממי בטיחותי. בשנת 2012 זכתה העיר יבנה בפרס שרת התרבות והספורט. בעיר פועלת תוכנית יישובית לקידום אורח חיים בריא בקרב התושבים במסגרתה מתקיימים אירועי ספורט לקהל הרחב, תחרות בית הספר הבריא ועוד. קריית ספורט מוקמת במרכז העיר לפעילות במקצועות האתלטיקה קלה, התעמלות קרקע, קט־רגל, כדורסל ועוד.

ספורט

מרץ - צעדת יבנה ע"ש יריב ורוני רייטר.
פסח - טורניר כדורסל רחוב (סטריטבול).
מאי - ערב שירי לוחמים לזכר הנופלים, שבוע הנוער.
יום העצמאות - מסע אופניים עממי לכל המשפחה לזכרה של סרן עינת בסר.
יוני - חגיגות שבוע הספר העברי.
יולי־אוגוסט - אירועי קיץ לכל המשפחה באמפיתיאטרון יבנה, בפארק הסנהדרין ובשכונות.
ספטמבר - יריד אמנים.
סוכות - פסטיבל בציר חדש לאמנות עכשווית.
אוקטובר - ערב הוקרה למערכת החינוך.
נובמבר - טקס הענקת מלגות לסטודנטים.
דצמבר - כנס הוקרה למתנדבי העיר.

אירועים קהילתיים

כביש 42, העובר ב"שדרות העצמאות" בעיר, חוצה את יבנה מצפון לדרום, ומחבר אותה עם ראשון לציון בצפון ועם אשדוד מדרום. כביש 410 מחבר אותה אל רחובות במזרח, וכביש 4 מקיף אותה ממערב וחוצץ בינה לבין חולות החוף. מחלף יבנה עד כביש מספר 4 הורחב בשנת 2012 וכולל סובה המאפשרת כניסה ויציאה מהירה מהעיר. חברת נתיבי ישראל פרסמה בדצמבר 2016 מכרז לתכנון ובניית מחלף אשדוד־צפון (נקרא גם מחלף יבנה־דרום) אשר הוקם דרומית למחלף הנוכחי ומאפשר כניסה ויציאה מהשכונות הדרומיות של העיר. כביש שדרות הציונות מהווה כביש רוחב החוצה את יבנה ממערב למזרח משכונת נאות רבין לכביש מספר 42.

בעיר פועלת תחבורה ציבורית פנימית באמצעות חברת האוטובוסים אלקטרה-אפיקים מתחנות הרכבת אל השכונות, מרכזי העיר ומוסדותיה העיקרים. התחנה המרכזית נמצאת בסמוך למחלף יבנה ונקראת מתנ"ח (מרכז תנועה, נופש וחנייה), ומשרתת את תחבורת האוטובוסים העירוניים והבין עירוניים שמפעילות חברות אגד ומטרופולין.

אוטובוסים

בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת יבנה מערב נמצאת על קו מסילת תל אביב – פלשת וממוקמת בסמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיר ותחנת הרכבת יבנה מזרח, בקרבת האמפיתיאטרון הממוקמת על קו אשדוד־רחובות.

רכבת

תחבורה

בעיר שני אזורי תעשייה - אזור מלאכה קטן בדרום העיר ממערב לתל יבנה, ופארק תעשייה בשטח של 1.7 קמ"ר בצפונה של העיר, המשתרע במקביל לכביש 4. בפארק יותר מ־250 מפעלים, ומועסקים בו יותר מ־8,000 עובדים. ענפי התעשייה העיקריים בעיר הם אלקטרוניקה, מחשבים, מתכת וחשמל. עם החברות שפועלות ביבנה נמנות אורמת, אורבוטק העוסקת במערכות בדיקה של מעגלים מודפסים וצגים שטוחים; חברת דרכים העוסקת בסלילת כבישים והקמת מחלפים, מולטילוק העוסקת במנעולים, זיוודרום העוסקת בהיי טק, קרייזי ליין המתמחה באופנת נשים, בן אנד ג'ריז המייצרת גלידה, "וילי פוד" המייצרת מזון משומר, "הגרעין" המייצרת חומרי גינון ו"המשבב" המייצרת מתכות. שלושה מרכזי קניות, בידור ופנאי חדשים הוקמו בשנת 2015 - "מתחם G" בכניסה המערבית ושני מרכזים בשכונת נאות רבין - "רוגובין" ו"קרסו". עיריית יבנה מקדמת הקמת אזור תעסוקה משותף עם מועצה אזורית ברנר במתחם מקרקעין בשטח של כ־500 דונם הגובל עם העיר.

כלכלה ותעשייה

רובם המוחלט של תושבי העיר יבנה יהודים. בעיר פועלים כ־70 בתי כנסת בנוסחים שונים המשרתים את כלל העדות והזרמים. בעיר פועלים ארבעה מקוואות (שלושה לנשים ואחד לגברים). המועצה הדתית מספקת שירותי דת, לרבות קיום אירועים מרכזיים בחגי ישראל, רישום לנישואין, עירובין, מתן תעודת הכשר לעסקי מזון ושירותי קבורה והלוויה. בעיר כוללים ומרכזים רוחניים. בית העלמין ביבנה ממוקם בחלקה הדרומי של העיר בסמוך למושב בן זכאי שבשטח המועצה האזורית חבל־יבנה. בית העלמין כולל חלקה צבאית בה טמונים עשרות חיילים ואנשי כוחות הביטחון. מזרחית למושב בן זכאי ממוקם בית העלמין הישן של העיר יבנה.
רב העיר הוא הרב דוד אביחצירא אשר מונה בשנת 1998 והחליף בתפקידו את אביו, הרב יוסף אביחצירא, שנפטר בכ"ו בתמוז ה'תשס"א (17 ביולי 2001).

דת

ערך מורחב – סמל העיר יבנהראשי היישוב מייחסים חשיבות רבה לאתר קבר רבן גמליאל והדבר קיבל את ביטויו גם בסמלים הרשמיים של היישוב ובציון שמות של מוסדות ורחובות. בסמל הראשון של המועצה המקומית אלמנטים בולטים מקברו של רבן גמליאל. בסמל משולב הבניין שעל־פי המסורת מיוחסת לקבר רבן גמליאל הנשיא.
סמל העיר, אשר אומץ בשנת 1986 עת הפכה יבנה לעיר, עוצב על ידי הצייר דן ריזינגר והוא מורכב משלושה אלמנטים: העבר מיוצג על ידי שלוש כיפות מבנים, שביניהן קבר רבן גמליאל, המסמלות את ההיסטוריה העשירה; ההווה מיוצג על ידי ספר פתוח, המסמל את החינוך ואת ההעשרה התרבותית; ואת העתיד מסמלת שמש עולה, המייצגת פיתוח, עליה ושגשוג. צבעי הסמל, כתום וכחול, נבחרו בשל הקרבה לים, שני נחלים (נחל שורק ונחל יבנה) החוצים את העיר, וצבע אדמת החול עליה היא יושבת. בשנת 2008, בשנתה ה־60 וה-70 של העיר הוטבעה הסיסמה "יבנה - קהילה מעולה בשפלה" בפרסומיה הרשמיים של העירייה.

סמל העיר

אלבום העיר "יבנה בירוק" המכיל 288 עמודים ראה אור בשנת 2008 לרגל שנת ה־60 לעיר יבנה. האלבום נכתב על ידי הסופר יאיר ספרן וסוקר את תולדות היישוב, מימיו הקדומים ועד היום, נקודות ציון עיקריות בהתפתחותה, תיעוד היסטורי, מסמכים, ראיונות, תמונות וסיפורים.

אלבום העיר

ראשי המועצה והעירייה

ערך מורחב – תל יבנהתל יבנה הוא אתר ארכאולוגי השוכן בדרומה של העיר ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון. שטחו של התל הוא כ־155 דונם. המקום לא נחקר באופן מסודר, אך מאז המאה ה־19 בוצעו בו מספר סקרים ארכאולוגיים וחפירות מקומיות.
הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה־2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה־4 לפנה"ס. התגלו בו גם שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומההעות'מאנית.
בתקופה הצלבנית שכנה כנסייה גדולה על התל, ועם כיבוש העיר על ידי הממלוכים ב־1244, היא הפכה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). המסגד פוצץ בהוראת אלוף פיקוד הדרום משה דיין. ב-2010 שופץ המקום למטרות תיירות. בשנת 2019 הוצגה תוכנית לפיתוח מתחם התל בשיתוף רשות העתיקות.

תל יבנה

ערך מורחב – גשר יבנההגשר הממלוכי ביבנה נטוי מעל נחל שורק במזרחה של העיר. הוא הוקם בידי ביברס במאה ה־13 והיה חלק מדרך הדואר. הגשר היה פעיל משך כ־750 שנים, עד ראשית המאה ה־21, עת נשא את כביש 410 בין יבנה לרחובות. הגשר הבנוי כקשת, היה גורם לנוסעים עליו לחוש קפיצה בעת שחלפו על פני שיאו. גשר חדש שנבנה בסמוך מדרום לו נושא כיום את הכביש, והגשר משמש הולכי רגל.
הוא בנוי משלוש קשתות שהאמצעית שבהן רחבה וגבוהה משתי האחרות. בצידו המערבי, ממנו מגיעה הזרימה, מסתיימים העמודים בין הקשתות בחוד שנועד למנוע מסחף דוגמת ענפים מלהיתקע בגשר ולסתום את האפיק. הגשרים הדומים האחרים שהקים ביברס הם גשר ביברס בלוד הנושא עד היום את כביש 434 וגשר בנות יעקב הישן שפוצץ ב־1918.

הגשר הממלוכי

כ־200 מטרים מדרום לגשר הממלוכי חוצה מסילת הרכבת מרחובות לאשדוד את נחל שורק. המסילה הונחה על ידי הצבא הבריטי בעת כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, ולצידה הוקם בעת המאורעות פילבוקס שנועד לשמור על הגשר. הפילבוקס נבנה במתכונת הבריטית המקובלת, הוא עשוי בטון מזוין ומתנשא לגובה של שתי קומות. דלת פלדה קבועה בקומתו הראשונה ובדפנותיו נקבעו חרכי ירי.

הפילבוקס

בית הקשתות שוכן למרגלותיו של תל יבנה בצידו המזרחי. הבית נבנה החל בשנת 1936 על ידי השייח' ששלט באזור, אך בנייתו לא הושלמה והופסקה בשנת 1948, עת ברח השייח' עם משפחתו לאבו דאבי. המבנה ששופץ לאחרונה, שימש תחילה כבית מלון וכיום הוא משמש למגורים. המבנה בן שתי הקומות מצטיין בחלונות מלבניים גדולים, חלונות עגולים וחלונות בצורת קשת שהעניקו לו את שמו. בקומתו השנייה מרפסת מקורה גדולה הפונה מערבה, וגגה נתמך בעמודי אבן בעלי כותרות דוריות. בצדדיו האחרים מרפסות תלויות הנתמכות בעמודי מתכת ולהן מעקה מתכת מסוגנן.

בית הקשתות

גן הסנהדרין שוכן בדרומה של העיר, ובצידו המערבי ניצב מבנה אבן שנבנה בשני שלבים - חדר הקבורה מיוחס לתקופה הצלבנית, והמבואה המקורה נבנתה על ידי ביברס, כפי שמעידה על כך כתובת הקדשה משנת 1274. למרות פער זמנים של כ־1,100 שנים בין ימיו של נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל דיבנה, לתחילת בנייתו של המבנה, מזהה המסורת המקומית את המקום כקברו של הנשיא, ואילו מסורת מוסלמית מזהה אותו עם קברו של אבו הורירה , מחבריו של הנביא מוחמד, שחי במאה ה־7. מקורה של המסורת היהודית לאחר שנת 1948, והיא התבססה על דברי רבי יעקב השליח מהמאה ה־13 שציין כי "על קבר רבן גמליאל יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה". אשתורי הפרחי, הגאוגרף בן המאה ה־14, הסכים גם הוא עם קביעה זו, אך סביר עד מאוד כי רבן גמליאל אינו קבור במקום. ספק אף אם במקום קבור אבו הורירה שחי בעיר אל־מדינה, אך נראה כי במקום אכן קבור קדוש מוסלמי כלשהו.
בצידו הצפוני של המבנה מבואת גישה הנפתחת אל שדרת דקלים. בחזית המבואה קבועים שלושה פתחים בצורת קשתות. העמודים בין הקשתות שקועים בקרקע ולכן בסיסם אינו גלוי. כותרותיהן הן קורנתיות מאוחרות ובהן שני טורים של ארבעה עלי אקנטוס.
מעל המבואה כיפה בגובה של 7.80 מטרים וחמש כיפות נמוכות יותר בגובה של שישה מטרים. מעל אולם הקבורה כיפה גדולה ובו ניצבים המצבה ומחראב הפונה דרומה לכיוון מכה. במבנה מאפיינים אדריכליים ממלוכים כמו אבלק ומוקרנס.
לאחר הקמת המדינה החל תהליך של תפיסת המקומות הקדושים ו"ייהודם". בעיר יבנה פותח קבר רבן גמליאל - נשיא הסנהדרין, שהיה על־פי המסורת המוסלמית קברו של עלי אבו הורירה. הבניין בעל הכיפה שבו שכן הקבר שופץ והפך לאתר עלייה לרגל יהודי. השינוי שחל במעמד קבר רבן גמליאל והעלייה בחשיבותו בתקופה שלאחר קום המדינה קשורים קשר הדוק במתיישבים היהודים החדשים אשר עלו ארצה לא מכבר מארצות האסלאם ויושבו בחורבות הכפר הערבי יבנה. רק בשלהי שנות החמישים לקח משרד הדתות לידיו את משימת שיפוץ הקבר ושילב אותו במסלולי העלייה לרגל שארגן. משרד הדתות דאג לפיתוח גן מסביב לקבר, על מקום בית הקברות המוסלמי הסמוך והוצב שילוט מאיר עיניים ומתקן להדלקת נרות. הקבר עצמו כוסה בפרוכת ועליה נרקם שמו של רבן גמליאל ושלטים מוליכים למקום. כיום משמש המקום כבית כנסת ואולם התפילה חצוי על ידי מחיצה לעזרת גברים ולעזרת נשים. מצבת הקבר חצויה גם היא כך שחלקה בעזרה האחת וחלקה האחר בעזרה האחרת. על לוחות שיש חקוקות אמרות של הנשיא.בחפירות בשנת 2021 נחשפו לראשונה שרידי מבנה ובית קברות עתיק מימי הסנהדרין.
מדי שנה ביום י"ח בניסן מתקיימת הילולת רבן גמליאל ואת הקבר פוקדים מאמינים רבים מכל רחבי הארץ.

קבר רבן גמליאל וגן הסנהדרין

אחד מסמלי העיר הוא מגדל המים הנמצא במרכז העיר בנקודה הגבוהה ביבנה וצופה על העיר מאז מחצית שנות ה־80 של המאה הקודמת. המגדל מתנשא לגובה של 35 מטר והוא נבנה במטרה לאפשר אספקת מים לכלל העיר. כיום הוא אינו פעיל. המקום מהווה נקודת תצפית לסביבה כולה.

מגדל המים

הפארק נמצא בחלקה המערבי של העיר בשטח של כ-80 דונם. בשנת 2021, הפארק עבר שדרוג והוא כולל בריכות אקולוגיות, מתקני ספורט אינטראקטיבי, מתחם פיקניק ומשחק. הכניסה הראשית לפארק ממוקמת בצידו המזרחי ופונה לרחוב השרון. מצפון גובל הפארק ברחוב החרצית ומדרום ברחוב הדולב. בהתאם לסמיכות זו של הפארק לאזור של מבנים צמודי קרקע, תוכננה רצועה של חיץ ובה נטיעות עצים להפרדה בין סביבת המגורים ושטחי הפעילות והנופש בפארק. בצידו המערבי עובר תוואי הרכבת.

פארק השרון

אתרים בעיר

גרמניה שפייר, גרמניה (מ־1998)
צרפת רנסי, צרפת
ארצות הברית סן-רייז, פלורידה, ארצות הברית
ארצות הברית מזרח ברונסוויק, ארצות הברית

ערים תאומות

יַבְנֶה היא עיר בדרום השפלה בישראל השוכנת במישור החוף הדרומי. היא שוכנת כשישה קילומטרים מחוף הים התיכון, באזור מישור החוף, על גבולם המזרחי של חולות יבנה. העיר נמצאת בין המושב בן זכאי השוכן בתחומי המועצה האזורית חבל יבנה - בדרום; אשדוד, גן יבנה, חצור אשדוד, וניצנים - בדרום מערב; גן רווה וכפר הנגיד - בצפון; גבעת ברנר במזרח; בית גמליאל, - בדרום מזרח רחובות וגאליה - בצפון מזרח. יבנה הוכרזה כעיר בשנת 1986, ושטחה הוא 29 קמ"ר.

אתי אנקרי - אור חדש - מופע סליחות

אירועים נוספים בהפארק האקולוגי הוד השרון

אירועים נוספים בהוד השרון