Name: Paris Magic | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE
Start: 2024-12-18T21:00:00+02:00Z
Location: סינמה סיטי גלילות

אַבּוּ טַבְּלֶה

ابو طبلة

לירן דנינו

Liran Danino

ישראל קטורזה

Israel Katorza

עדן בן זקן

Eden Ben Zaken

התקווה 6

Hatikva 6

אנדרדוס

underdos

עמיר בניון

Amir Benayoun

מעלה אדומים

עומר דרור

Omer Dror

חנה לסלאו

Hana Laslo

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024 | מעלה אדומים-היכל התרבות | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024

יהודה ושומרון

מעלה אדומים-היכל התרבות

פיטר פן & וונדי - חנוכה 2024 | מעלה אדומים-היכל התרבות | Tickchak LIVE

פיטר פן & וונדי - חנוכה 2024

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

Judea and Samaria

פארק העשור אפרת

המושג "יהודה ושומרון" מקורו בשמות חבלי הארץ הגאוגרפיים־היסטוריים יהודה והשומרון, אף שאיננו חופף להם אלא בקווים כלליים במיוחד – בחבל הארץ ההיסטורי יהודה נכללים גם חבל לכיש וחבל יתיר, בחבל הארץ השומרון נכללים גם הגלבוע והכרמל, ומערב בקעת הירדן נכללת ב"יהודה ושומרון" אף שהיא חבל ארץ נפרד מיהודה ומשומרון. ההתייחסות לשטח כאל יחידה אחת אינה נובעת מסיבות גאוגרפיות אלא רק ממעמדו המדיני. תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 כללה את "ארץ הגבעות של שומרון ויהודה" בשטח המדינה הערבית, אך התוותה גבולות שונים מגבולות השטח כיום.
המונח "הגדה המערבית" מתייחס לגדה המערבית של הירדן, בהנגדה לשטחי ממלכת ירדן (לשעבר "ממלכת עבר הירדן") שממזרח לנהר.

אטימולוגיה וטרמינולוגיה

השמות "יהודה" ו"שומרון" מקורם, כל אחד בנפרד, בתקופת המקרא, אולם עד אמצע מאה העשרים מעולם לא הייתה יחידה גאוגרפית או פוליטית שנקראה באופן כולל בשם "יהודה ושומרון". על פי המתואר בתנ"ך בספרי שמואל, מלכים ודברי הימים, בימי ממלכת ישראל המאוחדת היה השטח כולו תחת שלטון המלכים שאול, דוד ושלמה, וברוב תקופת הבית הראשון היו אלה שתי ממלכות נפרדות: הממלכה הצפונית היא ממלכת ישראל, שבירתה הייתה העיר שומרון, והממלכה הדרומית היא ממלכת יהודה שבירתה ירושלים. בתקופת הבית השני שררו יחסי עוינות בין היהודים תושבי יהודה והשומרונים (תושבי השומרון שהובאו על ידי סנחריב לאחר הגליית עשרת השבטים) בעקבות ניסיונם של האחרונים לחבל בבניית בית המקדש ולהרוס אותו. השם יהודה השתמר בשם הפרובינקיה "יודיאה", אך שם הפרובינקיה הוחלף ב"פלשתינה" בעקבות מרד בן כוסבא כדי לטשטש את הקשר בין היהודים לארצם ולבטל את זכותם על מולדתם. השימוש בשם "פלשתינה" המשיך בתקופה הביזנטית; ובמקורות התקופה היהודיים נפוץ הביטוי "ארץ ישראל". בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל נכלל דרום יהודה ושומרון בג'ונד פלסטין וצפונם בג'ונד אל־אורדון. בתקופה העותמאנית נכלל צפון יהודה ושומרון לאיילט צידון והדרום לאיילט דמשק; תחת הארגון מחדש שהוביל "השער העליון" – השלטון המרכזי באימפריה העות'מאנית ב־1864 נחלקו שטחי יהודה ושומרון בהתאמה תחת מתצרפליק (בירת מחוז קטן) ירושלים (חיבור של סנג'ק עזה וירושלים), שהוכפף ישירות לשלטון המרכזי בקושטא ותחת סנג'ק שכם שהוכפף לווילאייט ביירות.
ממועד תחילת פעולתו של השלטון הצבאי – מנהלת שטחי האויב הכבושים בשטחים שכבש חיל המשלוח המצרי (1916) בארץ ישראל בסוף 1917 עד החלטת ועידת סן רמו באפריל 1920 על מסירת משטר המנדטים על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר לידי המעצמות האירופיות המנצחות, בריטניה וצרפת, היו שטחי יהודה ושומרון כפופים למנהלת שטחי האויב הכבושים – דרום. מיולי 1920 המועד בו נכנס הממשל האזרחי הבריטי בנעליו של השלטון הצבאי בשטחי המנדט הבריטי היו יהודה ושומרון חלק מארץ ישראל המנדטורית, שכללה את עבר הירדן המזרחי וארץ ישראל המערבית ויועדו להקמת הבית הלאומי היהודי. בעקבות הספר הלבן הראשון שפורסם ביוני 1922 הופרד עבר הירדן המזרחי מנהלתית מארץ ישראל המערבית ומאוחר יותר היה לאוטונומיה – אמירות עבר הירדן וממלכת ירדן. עד 1948 נכללו יהודה ושומרון בתחומה של הישות המנדטורית פלשתינה־א"י, שגבולותיה נמתחו ממערב לנהר הירדן ועד חוף הים התיכון, ואף היא יועדה לבית הלאומי היהודי.
בתיאור גבולות המדינה הערבית המתוכננת לפי תוכנית החלוקה של האו"ם (נובמבר 1947) מכונה שדרת ההר שבמרכז הארץ "חבל הארץ ההררי של שומרון ויהודה". התוכנית מגדירה לאזור גבולות רחבי־היקף יותר מאלה של אזור "יהודה ושומרון" כיום, והיא מייעדת אותו לחלקה המרכזי של המדינה הערבית.
שטחי יהודה ושומרון, יחד עם מזרח ירושלים, נכבשו על ידי ממלכת ירדן במלחמת העצמאות. השם המנהלי "הגדה המערבית" (בערבית: الضّفّة الغربيّة) הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל וסיפוח השטח לממלכה ב־1949 (עד 1967). הוא מתייחס לגדה המערבית של נהר הירדן, כאשר שאר שטח ממלכת ירדן (ששמה עד אז היה "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן", והיא ניצלה את הסיפוח כדי לשנות שמה) הוא ממזרח לנהר.
הכינוי העברי "יהודה ושומרון" נקבע ב־22 ביולי 1968 לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור השטחים מהשלטון הירדני, לאחר שנדחה השם "יהודה ואפרים", על ידי ועדת השמות הממשלתית בזיקה למקום, שהוא ערש ההיסטוריה והתרבות היהודית. באופן רשמי השתמשו ממשלות ישראל חליפות בביטויים "יהודה ושומרון" ו"הגדה המערבית" עד להחלטה של ממשלת בגין הראשונה על שימוש בכינוי הראשון בלבד. "הגדה המערבית" או בקיצור "הגדה" ממשיך לשמש בתקשורת ובשיח הציבורי בישראל, בפרט בפי דוברים מהשמאל, וכן בתקשורת ובדיפלומטיה הבינלאומית.
במהלך המשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים הוחלפו מכתבים בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת, והמתווך, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. באחד מחילופי המכתבים, בחודש ספטמבר 1978, כתב קרטר לבגין:[דרושה הבהרה]

השם "הגדה המערבית" הפך לשם הרווח בשפות זרות. כיום זהו עדיין השם הרווח בהתייחס ליחידה הגאו־פוליטית (להבדיל מהשמות הגאוגרפיים, הדתיים וההיסטוריים של האזור בשפות השונות). תרגום השם לאנגלית הוא "The West Bank" (ולצרפתית: Cisjordanie – מילולית: "צד זה של הירדן", להבדיל מ־Transjordanie – "עבר הירדן"). בעקבות הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית החל שימוש בביטוי "השטחים הפלסטיניים" (באנגלית: The Palestinian Territories) בהתייחס לכלל שטח האזור ולרצועת עזה. הרשות הפלסטינית עצמה ניסתה סמוך להקמתה לבטל את השם "הגדה המערבית" ולהנהיג במקומו את השם "המחוזות הפלסטיניים הצפוניים" (المحافظات الفلسطينية الشمالية, להבדיל מרצועת עזה שנמצאת מדרום), אולם כיום השימוש במונח הזה נדיר ומוגבל רק למסמכים רשמיים של הרשות.
הכינוי "מחוז יהודה ושומרון" משמש במסמכים רשמיים של מדינת ישראל בהתייחס ליישובים הישראלים באזור, להיערכות צה"ל בו, לסטטיסטיקה בנוגע לאוכלוסייתו, לרישום תקציבים המופנים אליו וכיוצא באלה. על אף הכינוי "מחוז", הוא אינו מחוז במובן הרגיל של המילה, שכן החוק השורר בו שונה מהחוק השורר בישראל גופא. היחידה במשטרת ישראל שאחראית ליישובים הישראלים באזור מכונה "מחוז ש"י" (ש"י – שומרון ויהודה). בצה"ל נקרא האזור "איו"ש", ראשי תיבות של "אזור יהודה והשומרון".
בשיח הישראלי רווח הכינוי "יהודה ושומרון" בחוגי הימין. לעומת זאת, בקרב חוגי שמאל המתנגדים לשליטה הישראלית בחבלי ארץ אלה, יש הרואים במונח זה כלי בהשתלטות הישראלית עליהם ומעדיפים עלכן את המונח "הגדה המערבית" או "השטחים הכבושים" (מונח רחב יותר, הכולל גם את רצועת עזה ורמת הגולן ובעבר כלל גם את סיני). כך, למשל, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בביטוי "הגדה המערבית" (באנגלית) בנאום היו שראו בזה סטייה מעמדותיו. המתנגדים לביטוי "השטחים הכבושים", רואים בשימוש במונח זה, ניסיון לטשטש את זהותו וזיקתו של האזור לעם ישראל. לעיתים, נעשה שימוש בביטוי המקוצר "השטחים". באחדים מחוקי מדינת ישראל משמש המושג "אזור" להתייחסות ליהודה והשומרון וחבל עזה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, ממלכת עבר הירדן פלשה מערבה לנהר הירדן והגיעה עד ירושלים, לרבות כיבוש העיר העתיקה. עיראק פלשה אף היא מעבר לנהר הירדן וכבשה את כל אזור הרי השומרון עד מבואות עמק יזרעאל והשרון, לרבות אזור ואדי עארה. מצרים, אשר פלשה מדרום, כבשה את הרי חברון ויהודה והגיעה לירושלים מדרום. היישובים היהודיים באזור (נווה יעקב, עטרות ובית הערבה) פונו מתושביהם בעקבות התקפות של מיליציות מקומיות בסיוע צבא מצרים וירדן, וכן בעקבות כיבוש גוש עציון טבח מגיני כפר עציון ונפילת הלוחמים בשבי. רוב התושבים היהודים מהיישוב הישן עזב מכבר את בתיהם בחברון, בעיר העתיקה (חצר גליציה וכדומה) ובכפרים שבהם היה רוב ערבי, כמו עזה, יפו, מי נפתוח (ליפתא) שכם, שפרעם וכפר זיתים. כמו כן תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה פונו או נפלו בשבי הלגיון הירדני. במהלך המלחמה הגיעו לאזור פליטים פלסטינים רבים מיישובים שנכבשו על ידי המחתרות העבריות וצה"ל. הפליטים הגיעו מיישובים באזור מישור החוף, שפלת החוף, הרי ירושלים ("פרוזדור ירושלים"), השכונות של ירושלים המערבית שנשארו בשליטת ישראל ואזורים אחרים, והם יושבו על ידי הירדנים במחנות פליטים סמוך לערים הגדולות – שכם, חברון, ירושלים ועוד.
בסוף המלחמה, הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן יצר שטח חדש ממערב לנהר הירדן, אשר נקרא בפי רוב העולם הגדה המערבית (אף על פי שמונח זה שימש לתאר את כל ארץ ישראל ממערב לירדן טרם המלחמה[דרוש מקור]). השטח נשלט על ידי ירדן אשר סיפחה אותו אליה באפריל 1950, ונחשב על ידי הממלכה כחלק אינטגרלי ממנה. הסיפוח זכה להכרה רשמית של בריטניה אך לא הוכר רשמית על ידי מדינות אחרות. חלק ממדינות הליגה הערבית התנגדו לסיפוח, ראו בו פגיעה ברעיון "אחדות פלשתינה הערבית", ואף איימו לגרש את ירדן מהארגון, אך כעבור זמן קצר החליטה הליגה כי השטחים יישארו בידי ירדן כ"שטח נאמנות" עד שיימצא פתרון קבע.
קו הגבול בין ישראל לירדן היה חלק מקו הגבול המכונה "הקו הירוק".

מלחמת העצמאות

במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי כוחות צה"ל מידי הירדנים, לאחר שאלה הצטרפו ללחימה כנגד ישראל. לאחר המלחמה היה ויכוח ער, בו חלק משרי הממשלה צידדו בהחזרת האזורים שנכבשו[דרוש מקור], וחלקם האחר צידדו להחזיק בהם כפיקדון עד שייחתם הסכם שלום. על מזרח ירושלים החליטה הממשלה בשנת 1967 להחיל בצו את "המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים" – בפועל, לספחה לישראל ולתת לתושביה תושבות קבע בישראל. בהמשך ניתנה להם הזכות להיעשות אזרחי המדינה. בספטמבר אותה השנה נערך ביהודה ושומרון (להוציא מזרח ירושלים) מפקד אוכלוסין, בו נמנו 595,900 נפש. כבר בשנים הראשונות לשלטון הישראלי, 1967–1969, נערכו בערי הגדה פעולות חבלה וניסיונות למרי אזרחי, שכללו שביתות, הפגנות והתפרעויות.
תחת הממשל הצבאי הישראלי, חולקו יהודה ושומרון לשבע נפות: ג'נין, טולכרם, שכם, רמאללה, ירדן (רצועה ממזרח לגב ההר לאורך בקעת הירדן), בית לחם וחברון.
בעקבות המהפך בשנת 1977 החלה ממשלת מנחם בגין להאיץ את הקמת ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, וכן לחזק את הקשר של מזרח ירושלים לישראל. משרדי ממשלה והמטה הארצי של המשטרה נבנו בכוונה תחילה במזרח ירושלים. המונח "השטחים המוחזקים" הוחלף ברדיו בשנות ה־80 ל"יהודה ושומרון", והוחל שידור מזג האוויר באזור. בשנת 1980 נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל המדגיש ש"ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יתר שטחי יהודה ושומרון מוחזקים עד היום בתפיסה לוחמתית, חלים עליהם ממשל צבאי וחקיקה צבאית ומעמדם הסופי לא הוכרע.

מלחמת ששת הימים

ערכים מורחבים – יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן, תוכנית הפדרציה, תוכנית הקונפדרציה, ניתוק הזיקהמאז אובדן השטח ב־1967 ועד ל"ניתוק הזיקה" ב־1988, שאפה ממלכת ירדן להחזיר לעצמה את השליטה בגדה המערבית.
ב־1972, פרסם המלך את תוכנית הפדרציה לפיה תוקם פדרציה בשם "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר־הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך שיהיה אחראי על כל נושאי החוץ והביטחון, כמו גם על נושא המיסים של הפדרציה כולה. ישראל הגיבה בשלילה ודחתה את התוכנית וכך עשה גם הארגון לשחרור פלסטין.
תוכנית רייגן מ־1982 דיברה על אוטונומיה פלסטינית מוגבלת בגדה המערבית תחת שלטון המלך הירדני, אולם בגין שלל את התוכנית ולכן לא קודמה.
ב־1983 הגו המלך חוסיין ויאסר ערפאת את תוכנית הקונפדרציה, לפיה ישראל תיסוג לקווי הפסקת האש משנת 1948 ותקום קונפדרציה ערבית שבה תהיינה חברות ירדן בגדה המזרחית ופלסטין בגדה המערבית. אולם ערפאת לא חתם על המסמך.
גורמים בישראל בחנו אפשרות להחזיר חלקים מהשטח לשלטון ירדני במסגרת מה שכונה "האופציה הירדנית". ב־1987 אף נחתם הסכם סודי בעניין זה – הסכם לונדון – בין שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ, לבין המלך חוסיין, אולם ההסכם לא יצא לפועל עקב התנגדות ראש הממשלה באותה עת, יצחק שמיר.
ערפאת לא היה מוכן לקבל את החלטה 242 שהייתה בסיס לכל ההסדרים שהוצעו על ידי המלך, ולא היה מוכן לחתום על הסכמים שנוסחו לפי סיכומים בעל פה אתו, ולכן המלך הודיע ב־1986 על הפסקת התיאום הפוליטי עם אש"ף ובמקביל הצר את צעדי אש"ף בירדן. האינתיפאדה הראשונה גרמה למלך להבין שהפלסטינים לא מעוניינים בחסות הממלכה הירדנית ולכן, כמו גם מתוך חשש שהאינתיפאדה תפרוץ גם בירדן, הודיע המלך ב־1988 על ניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, כך שמאז אין עוד תביעה ירדנית על השטח.

הקשר עם ממלכת ירדן

תולדות המושגים והשיוך הגאופוליטי

מיד לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל את ריבונותה על מזרח ירושלים, ולפי זה שטחם של יהודה ושומרון עומד על 5,790 קמ"ר. לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בריבונות הישראלית על מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר. שטח זה מכסה כ־57% מהשטח שיועד למדינה ערבית בתוכנית החלוקה שאושרה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.

השטח כיום

ערכים מורחבים – השלטון הישראלי ביהודה ושומרון, מעמדם המשפטי של יהודה ושומרוןמאז מלחמת ששת הימים נמצאים יהודה ושומרון תחת שליטה ישראלית, אך פרט למזרח ירושלים עליה החילה מדינת ישראל את ריבונותה (צעד שרוב מדינות העולם אינן מכירות בו), ישראל לא הגדירה את מעמדם של יהודה ושומרון, והנהיגה בהם ממשל צבאי, כשרוב מדינות העולם רואות באזור שטח כבוש או שטח שנוי במחלוקת, הנתון ב"תפיסה לוחמתית" על־פי אמנת ז'נבה הרביעית.
מדינת ישראל עצמה, שאינה רואה בשטח כשטח שמחויב לאמנת ז'נבה, מחילה את אמנת ז'נבה הרביעית ביהודה ושומרון באופן וולנטרי.
מאז ניתוק הזיקה ב־1988, ובעקבות הסכם אוסלו, נוקטים ארגון האו"ם והרוב המוחלט של מדינות העולם עמדה שעל־פיה אזור יהודה ושומרון מיועד להיות חלק אינטגרלי ממדינה פלסטינית עתידית. בעיני רוב מדינות העולם, ובעיני הרשות הפלסטינית, "הגדה המערבית" (יהודה ושומרון) נחשבת כשטח הכבוש בידי ישראל, ובכללה מזרח ירושלים.
במסגרת הסכמי אוסלו, שנחתמו בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בין 1993–1995, והסכמי ההמשך שלו, הוקמה הרשות הפלסטינית, שקיבלה את סמכויות ניהול החיים האזרחיים של התושבים הפלסטיניים מידי הממשל הצבאי הישראלי. "אזור יהודה ושומרון" חולק לשלוש קטגוריות:

שטח A – שליטה מלאה (ביטחונית ואזרחית) של הרשות הפלסטינית: בעיקר בתחומי הערים הגדולות (מלבד חברון החלוקה ל־H1 ו־H2). מהווה 20% מהאזור.
שטח B – שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית: רוב הכפרים הפלסטיניים.
שטח C – שליטה ישראלית מלאה: רוב שטח האזור. בשטח זה כל ההתנחלויות, הכבישים המובילים אליהן, מקומות קדושים כמו קבר יוסף, אזורים בלתי מיושבים, שטחי אש, כמעט כל בקעת הירדן ומדבר יהודה. מהווה כ־60% מהאזור. הערכות שונות, בין 50,000–150,000, ניתנו לגבי מספר הפלסטינים המתגוררים בשטח C.שטחי A ו־B מורכבים מ־220 מובלעות המוקפות שטח C. השטח של 190 מתוך מובלעות אלה, קטן מ־2 קמ"ר.
בשטח C חל החוק הישראלי רק על ההתנחלויות, ולא על הטריטוריה המקיפה אותם. ההתנחלות היא בבחינת "מובלעת", אשר אינה כפופה בפועל למשפט החל באותה טריטוריה. לדוגמה, בתאונת דרכים שהתרחשה מחוץ לגבולות הקו הירוק נקבע בבית משפט מחוזי כי יש להחיל את החוק הפלסטיני גם בשטח C, ובית המשפט העליון אישר פסיקה זאת.
בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ובייחוד במבצע חומת מגן בשנת 2002 נכנסו כוחות צה"ל כמעט לכל הערים הפלסטיניות (מלבד אל העיר יריחו) ולכפרים רבים, והשליטה הפלסטינית בהם הוגבלה מאוד, עד שצה"ל נסוג מחלק מהם בהדרגה בשנים הבאות.
בשנת 2003 החלה ישראל בהקמת גדר הפרדה – מערכת של גדרות וחומות בטון העוברת לאורך הקו הירוק, שבחלקה בתוך שטחי יהודה ושומרון.
רוב מדינות העולם מתנגדות לבנייה ישראלית באזור. מאז תחילת המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, ישראל נמנעת מהקמת התנחלויות חדשות ונוהגת ריסון באישורי בנייה. בשנת 2005 אף פינתה מספר התנחלויות בצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות, ובשנת 2009 הטילה איסור גורף על התחלות בנייה חדשות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים.
מספר גופים פוליטיים בישראל ומחוצה לה קוראים לחרם על ההתנחלויות, פעולת מחאה נגד מדיניות ההתנחלות של ישראל מעבר לקו הירוק, בדרך של החרמת תוצרת ההתנחלויות, סירוב להופיע בהן, סירוב לשתף פעולה עם מוסדות הנמצאים בהן והחרמת חברות המספקות שירותים להתנחלויות.

בשטחי יהודה ושומרון חל הדין הירדני, ובשטחי הרשות הפלסטינית חלה חקיקה פלסטינית. חוקי מדינת ישראל אינם חלים על שטחי יהודה ושומרון, למעט חוקים המוחלים באופן מפורש על האזור (למשל סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי וחוקים ייעודיים ליהודה ושומרון כגון תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967), או פקודות של מפקד פיקוד המרכז המחילות נורמות מן המשפט הישראלי. ריבוי המקורות המשפטיים החלים באזור יוצר מורכבות משפטית. גם משטרת ישראל נוכחת בשטחים אלה דרך מחוז ש"י (שנוסד ב־1994), ומחזיקה בגזרתן מספר תחנות משטרה. הצבא והמשטרה מחזיקים במנגנון תיאום ביטחוני באזור זה עם המשטרה הפלסטינית.
ביהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון), בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיות פרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים – אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות – ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מירב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מירב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונש מאסר על תנאי שניתן באזור.
אם כן, ביהודה ושומרון פועלות שלוש מערכות של בתי משפט:

מערכת בתי המשפט הצבאיים, המוסמכת על פי החוק הבינלאומי לדון בכל עבירה שנעברה בתחומי יהודה ושומרון, ודנה בעיקר בעבירות ביטחוניות ובגנבת כלי רכב.
מערכת המשפט של הרשות הפלסטינית, המוסמכת על פי הסכמי אוסלו לדון בעבירות של פלסטינים בשטחי A ו־B שאינן עבירות ביטחוניות. מערכת זאת מתבססת על החקיקה ברשות הפלסטינית, המבוססת על הדין הירדני.
מערכת המשפט המנהלי הישראלי, המוסמכת לדון בעבירות על חוקי מדינת ישראל שהוחלו על ידי מפקד צבאי על אזרחי ישראל המתגוררים ביהודה ושומרון.בדצמבר 2022, לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הודיע חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' כי בכוונתו לקדם את רפורמת "אזרחות שווה" שבמסגרתה יבוטל הממשל הצבאי על אזרחי ישראל ביהודה ושומרון.

חוק ושיפוט

המעמד הנוכחי

על פי נתוני מועצת יש"ע, בסוף שנת 2021 היו ביהודה ושומרון (בשטח C, לא כולל מזרח ירושלים) 491,923 תושבים ישראלים ב-150 יישובים, גידול של כ־3.3%. נכון לינואר 2023, לדברי מועצת יש"ע, מספרם עלה ל־502,678. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדצמבר 2019, היו ביהודה ושומרון כ־441,600 תושבים ישראלים ב־127 יישובים. כ־60 אלף יהודים נוספים לומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהם ישיבות, אולפנות, מכינות קדם צבאיות, אוניברסיטה ומכללות.
נכון ל-2020 האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שבמחוזות ישראל. כ־58% מתוכה הם ילדים וצעירים (257,800 במספר).

האוכלוסייה היהודית־ישראלית

מקורות שונים מציגים מספרים מנוגדים לגודל האוכלוסייה הערבית־פלסטינית, שכן מאז 1967 לא בוצע מפקד אוכלוסין הנחשב אמין. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מנתה אוכלוסיית יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ביולי 2022 כ־3,190,000 תושבים, הכוללים כ־375,000 תושבים במזרח ירושלים, כלומר אוכלוסיית יהודה ושומרון ללא תושבים הנמנים על ידי ישראל במזרח ירושלים עומד על כ־2,815,000. בשנים קודמות, גופים אחרים נתנו הערכות נמוכות יותר מאלה של הלשכה הפלסטינית וייתכן שתיקונים דומים נדרשים לשיטתם גם בהתייחס לנתונים העדכניים. כך, ה־CIA נקב בשנת 2021 במספר קטן ב־5% מזה שניתן על ידי הלשכה הפלסטינית ואנשי המנהל האזרחי נקבו ביוני 2016 במספר של כ־2.93 מיליון פלסטינים על פי הנתונים הפלסטיניים, אך במרץ 2018 העריכו שבפועל מתגוררים באזור בין 2.5 ל־2.7 מיליון פלסטינים. יורם אטינגר העריך שבסוף 2015 עמד מספר התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון על 1.75 מיליון בלבד.

האוכלוסייה הערבית־פלסטינית

אוכלוסייה

אורך אזור יהודה ושומרון הוא כ־125 ק"מ, ורוחבו בין 25 ל־50 ק"מ. גבולותיו, שאינם תחום גאוגרפי טבעי, הם בצפון רכס הר הגלבוע והרי אום אל־פחם, בדרום גבעות יתיר והר עמשא, במזרח הירדן. אדמיניסטרטיבית, כולל האזור 11 מתוך 16 נפות הרשות הפלסטינית (5 נפות נוספות נכללות בשטח רצועת עזה). בשל תנאי השטח ההרריים והגאולוגיה של האזור, רק כ־1,800 קמ"ר (כ־32%) מתוך כל השטח ראויים לחקלאות.
האזור המאוכלס ביותר ביו"ש הוא אזור ההר שמשתרע מצפון השומרון ועד דרום יהודה, שם ממוקמות הערים (מצפון לדרום) שכם, רמאללה, ירושלים המזרחית (שבשונה מיתר השטח, סופחה לישראל), בית לחם וחברון. ג'נין ממוקמת בצפון־מערב השומרון באזור עמק יזרעאל, וקלקיליה וטולכרם נמצאות מדרום לה באזור מישור החוף. עיר מרכזית נוספת באזור היא יריחו, הנמצאת בבקעת הירדן ממזרח לירושלים.
ההתנחלויות הגדולות ביהודה ושומרון, מסודרות לפי גודל, הן הערים מודיעין עילית מערבית לרמאללה, ביתר עילית שמדרום לירושלים, מעלה אדומים שממזרח לירושלים, ואריאל שמדרום לשכם. בנוסף לערים, ישנן 6 מועצות אזוריות: שומרון, בנימין, מגילות־ים המלח, גוש עציון, בקעת הירדן והר חברון, 13 מועצות מקומיות ומנהלת היישוב היהודי בחברון.
כלל הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון מאוגדות תחת מועצת יש"ע, אשר מתפקדת כארגון הגג של הרשויות בנושאים רחבים הקשורים לכלל הרשויות ובמאבקים אידאולוגיים למען תנועת ההתנחלות ביהודה ושומרון. ראשי הרשויות ביהודה ושומרון מרכיבים את הנהלת מועצת יש"ע והעומד בראשה הוא ראש רשות מכהן בלבד.

שטח וערים מרכזיות באזור

ביהודה ובשומרון נמצאו מרכזי הכובד של ממלכת יהודה וממלכת ישראל בתקופת בית ראשון ושל ממלכת החשמונאים בתקופת בית שני. לכן, מטבע הדברים, הם עשירים במספר רב של אתרי־עתיקות, בהם המיוחסים לקברי אבות האומה המקראיים כמו מערת המכפלה, קבר רחל וקבר יוסף, דרך אתרים מתקופת בית ראשון כמו עיר דוד, הר הבית, בית אל המקראית והעיר שומרון ושילה המקראית (שבה מוקם המשכן) ועד לאתרים מתקופת בית שני כמו ארמונות החשמונאים ביריחו, ביתר, הרודיון, סרטבה ומצדה.

במערת המכפלה שבחברון קבורים על פי המסורת אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. כמו כן, על פי המסורת היהודית אף אדם וחוה. למקום מאפיינים רוחניים נוספים על היותו אזור קבורה. המערה מהווה מקום קדוש גם למוסלמים ויש בצמוד אליה גם מסגד.
ישנם מספר קברים המיוחסים על פי המסורת לאישים תנ"כיים:

קברים

ביהודה ושומרון נמצאים עשרות רבות אתרים ארכאולוגיים רבי חשיבות. בהם ניתן למנות את:

אתרים ארכאולוגיים

אתרים ארכאולוגיים ומקומות קדושים

לפי דו"ח של מבקר המדינה משנת 2016, מרבית השפכים ביהודה ושומרון אינם עוברים טיפול נאות להסרת מזהמים והם מוזרמים לנחלים ולבורות ספיגה. מערך איסוף השפכים והטיפול בהם וכן ניצול מים מטופלים מפגר בצורה ניכרת לעומת המצב במדינת ישראל. נחלים שאליהם מוזרמים שפכים כוללים את נחל הקישון, נחל חדרה, נחל שילה, נחל מודיעים, נחל קדרון ועוד. זיהום המים פוגע בעתודות מי התהום של ישראל וירדן, ופוגע בבריאות הציבור ובאיכות חייו. בשל המצב הגאופוליטי בשטחי יו"ש, נושא זה משפיע גם על מצבה המדיני־ביטחוני של ישראל ועל מעמדה בעולם.
יש מספר מאפיינים המשפיעים על המצב הסביבתי: רגישות הידרולוגית גבוהה לזיהום מי תהום בשל השפעת האזור על אקוויפר ההר, היעדר גבולות ברורים, היעדר רצף טריטוריאלי מדיני, צפיפות אוכלוסין גבוהה בצד הפלסטיני והבדלים גדולים ברמת החיים וביכולת הניהול הסביבתי בין הפלסטינים לבין הישראלים. ניהול סביבתי מחייב שיתופי פעולה בין גורמים פלסטינים וישראלים. הסכסוך המדיני המתמשך בין ישראל לפלסטינים, פיצול השליטה בשטח, והתפיסה כי המצב הנוכחי הוא זמני, מקשים על מתן טיפול יסודי וארוך טווח במפגעים סביבתיים ועל קיום שיתוף פעולה בתחום זה.
נכון לשנת 2016 ממשלת ישראל לא גיבשה מדיניות לניהול סביבתי עם שכנותיה, לרבות בתחום המים, ואין לה מדיניות בדבר מפגעים סביבתיים החוצים את הקו הירוק. הממשלה גם לא הגדירה גורם אחד, בעל ראייה כוללת, שיוביל את הנושא. לפי מבקר המדינה הדבר גורם לכך שפתרונות למפגעי סביבה מתעכבים במשך שנים ארוכות, לעיתים תוך הפרת הדין ופגיעה בבריאות הציבור ובאינטרסים מדיניים החשובים לישראל.

זיהום מים

השפעות אקולוגיות

יהודה ושומרון וחבל עזה
מחוז יהודה ושומרון
אשכול רשויות יהודה ושומרון
גבולות מדינת ישראל
תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון
מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון
הקו הירוק

ראו גם

יוסף לויטה (עורך), הר מרום ישראל: יהודה ושומרון: עבר, הווה ומגמות לעתיד, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ד
מנשה הראל, דב ניר, גאוגרפיה של ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, עמ' 313–322
הראל ארנון, חגי ויניצקי, דיני מקרקעין והמשפט הבינלאומי ביהודה ושומרון, הוצאת בורסי, 2013

לקריאה נוספת

אילן פפה, ‏יצירתו של עבר-הירדן הגדול: הירדניזציה של הגדה המערבית, קתדרה 57, ספטמבר 1990, עמ' 184-163
 רמי היפש, "מזרח גוש דן": פעם הציעו כאן וילות בזול - היום מוכרים דירות 3 חדרים ב-700 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 7 בדצמבר 2018
יהודה ושומרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 יהודה ושומרון, דף שער בספרייה הלאומית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

האזור הנקרא בישראל יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש), ומוכר גם בשם הגדה המערבית (בערבית: الضِّفَّة الْغَرْبِيَّة, אַ־דִּ֗פָّה אַל־עַ'רְבִּיָּה; באנגלית: West Bank), הוא שטח הנמצא במזרח התיכון, התחום בין הקו הירוק (ממערב) לבין נהר הירדן וים המלח (ממזרח).
מאז מלחמת ששת הימים (בשנת 1967) ועד היום, מדינת ישראל שולטת בשטחי יהודה ושומרון, אך לא סיפחה אותם לשטחה (למעט מזרח ירושלים). הקהילה הבין-לאומית רואה בשלטון זה, לרוב, כיבוש צבאי לכל דבר, אך ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זאת, ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. לפני המלחמה שלטה בשטח ממלכת ירדן (בשנים 1948–1967), שהחילה בו את ריבונותה, וקודם לכן – המנדט הבריטי (1920–1948) והאימפריה העות'מאנית (1517–1918).
בית המשפט העליון הישראלי קבע כי מאחר שישראל נמנעה עד כה מלהחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון, השטח מוגדר כנתון ב"תפיסה לוחמתית"; לפיכך, מדינת ישראל טוענת שמעמד השטח הוא "שנוי במחלוקת". בדו"ח שפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית". ביוני 2019 הצהיר שגריר ארצות הברית בישראל כי לישראל זכות להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון, אך מרבית הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש.
המנהל האזרחי העריך ב־2018 את מספר הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים גם יחד כנע בין 2.5 ל-2.7 מיליון. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מספרם עומד על כ־375,000 במזרח ירושלים וכ־2,815,000 בשאר השטח אך גופים שונים (כולל ה-CIA) הצביעו על ליקויים בטענותיה (כמו ספירה כפולה והתעלמות ממקרי הגירה ומוות), והערכות אחרות מפחיתות את ההערכה ונעות עד 1.75 מיליון בשנת 2015 לפי יורם אטינגר.
מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת: ממשלת ישראל מכירה בהן כלגיטימיות, אך מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבין-לאומי. עמדת הממשל בארצות הברית מורכבת: היועץ המשפטי של משרד החוץ האמריקאי קבע בשנת 1978 כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבינלאומי, אולם היו נשיאים רפובליקנים שהסתייגו מהגדרה זאת, וגם הממשל הדמוקרטי של ברק אובמה הסתפק לרוב בהגדרתן כ"מכשול לשלום". בשנת 2019 הצהיר מזכיר המדינה האמריקאי של ממשל טראמפ כי הממשל מסכים עם עמדתו של הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, ואינו רואה עוד את ההתנחלויות כבלתי חוקיות. עם זאת, לאחר הקמת ממשל ביידן הבהירו דוברים רשמיים כי בכל הנוגע להתנחלויות הממשל מחזיק בעמדות הפוכות מאלה של ממשל טראמפ, וכי הוא מגנה את ההחלטה של ממשלת בנט להרחיב את הבנייה בהתנחלויות.
המחלוקת על השטח בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים באה לידי ביטוי בעימות פוליטי בזירה הלאומית והבינלאומית, בקביעת עובדות בשטח ובמאבק מזוין.
בפוליטיקה הישראלית, הפתרון הרצוי למצב ביהודה ושומרון הוא אחד מסלעי המחלוקת המרכזיים שמבדילים בין השמאל לימין.

ליאור נרקיס

Lior Narkis

ליאור נרקיס | היכל מנורה תל אביב | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

תל אביב

היכל מנורה תל אביב

לאיור נרקיס בבית שאן | ליאור נרקיס | התיאטרון הרומי- גן לאומי בית שאן | Tickchak LIVE

לאיור נרקיס בבית שאן

מחוז צפון

בית שאן

התיאטרון הרומי- גן לאומי בית שאן

ליאור נרקיס | Caesarea, Israel | Tickchak LIVE

מחוז חיפה

קיסריה

Caesarea, Israel

 | ליאור נרקיס | אמפיתיאטרון קיסריה | Tickchak LIVE

שדות ים

אמפיתיאטרון קיסריה

נרקיס

Narkis

מופע בימות פיס  ליאור נרקיס 

ליאור נרקיס 12.7.22 | שדרות דוד בן גוריון 28 | Tickchak LIVE

ליאור נרקיס 12.7.22

מחוז דרום

קרית מלאכי

שדרות דוד בן גוריון 28

א.מ ייצוג אמנים והפקת ארועים

ליאור נרקיס נולד בחולון כבן זקונים לדוד וחנה נרקיס (במקור, נרגיס). נרקיס החל לשיר בגיל 16. בשנת 1994 הוציא את אלבומו הראשון, "תפילת חיי", שהיה אלבום עם לחנים טורקיים, וכלל בעיקר שירים בסגנון טורקי. מתוך האלבום התבלט השיר המצליח שהיה להיט גדול באותה תקופה, "כמו פרפר".
בשנת 1995, כעבור שנה הוציא נרקיס את אלבומו השני, שנחשב לטורקי שבתקליטיו, "העולם כמו גלגל". בין הכותבים לאלבום היו מהפזמונאים הבולטים בזמר הטורקי בישראל, כמייק לוק, ארלט ספדיה, מרטין גל וכן הזמרת ליאת בנאי והזמר חיים אל שממנו שאב נרקיס השראה רבה. שניים משירי האלבום נכתבו על ידי נרקיס עצמו, "טיילתי ברחובות" ו"אהבת אמת". האלבום, שנחל כישלון יחסי, כלל את הלהיט "מה קרה לליבה", וכן מספר שירים נוספים ובולטים, כמו "העולם כמו גלגל", "מוכרת אהבה" ו"נשבע, לא משקר" שמופיע באלבום גם בגרסה אינסטרומנטלית.
את שירותו הצבאי החל כנהג תובלה בין היתר ביחידת המחשוב המובילה של חיל האוויר 180, ומשם עבר לשרת בלהקת חינוך בחיל האוויר. במהלך שירותו הצבאי הוציא נרקיס את האלבום "את הוא הכוכב" שיצא לאור בשנת 1997, שנחל הצלחה מועטה, בעיקר בזכות הלהיט "ילדונת" - קאבר לשיר שביצע במקור דורון מירן שזכה להשמעות רבות. במהלך שירותו הצבאי היה נרקיס שותף, יחד עם חברו לילדות תמיר צור, להקמת צוות ההווי המזרחי הראשון.
לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1998 הוציא נרקיס את האלבום "סימנים", שכלל להיטים רבים, ביניהם השיר "מיתר", דואט עם הזמר תמיר גל. להיט נוסף מתוך האלבום היה השיר "לא מנסה".

תחילת הדרך

לאחר צאת אלבומו "סימנים", ביצע נרקיס מהפך בסגנון שירתו, כאשר עבר ממוזיקה טורקית למוזיקה ים תיכונית קלילה. הדואט הראשון שפתח לו את הדלתות בכלי התקשורת בסגנון החדש של הזמר היה עם הזמרת לימור שפירא שנקרא "סגרנו מעגל", שכתב דורון דוידסקו והלחין אלי ניסמן ששימש כמנהל האומנותי של נרקיס באותה תקופה. לאחר כשנתיים השלים את המהפך, כשהחל לשיר בעיקר מוזיקה קצבית, ומוזיקה שקטה. בשנת 1999 הוציא את האלבום "חי לאהבה", שכלל בעיקר מחרוזות ללהיטים מזרחיים מוכרים.
בשנת 2000 הוציא את האלבום "רק איתך", שכלל להיט ענק "לכל אחד יש", דואט עם שלומי שבת שגם כתב את הלחן למילים של עוזי חיטמן. השיר, שנבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', היה להצלחה הגדולה ביותר של נרקיס, ואיתו הוא פרץ גם את גבולות המדינה והחל להופיע מחוץ לישראל. האלבום הגיע למאה אלף עותקים בזמן מהיר מאד.
בשנת 2001 הוציא נרקיס את האלבום "זה מהלב", שכלל את הלהיטים "תגידי" ו"דוקטור". בשנת 2002 השתתף נרקיס בפסטיגל, שבו הגיע למקום השני עם השיר "החיים כמו סרט".
בשנת 2003 ייצג נרקיס את ישראל באירוויזיון 2003 שנערכה בריגה, בירת לטביה. נרקיס שר בתחרות את השיר "מילים לאהבה", שכתב יוסי גיספן הלחין יוני רועה, ועיבד יהודה (יוג'י) גבאי. השיר הגיע למקום ה-19 בתחרות. השיר נבחר על ידי השופטים מתוך ארבעה שירים שאותם הציג נרקיס בקדם-אירוויזיון פרטי שנערך בירושלים, לאחר שוועדה מיוחדת שהקימה רשות השידור בחרה בו לייצג את ישראל בתחרות. כל ארבעת השירים נכללו באלבום "מילים לאהבה" שיצא באותה שנה.
ב-2004 יצא הדואט "אותך לצידי" עם חיים משה במסגרת האלבום "שניים סוכר 2".
בשנת 2005 חזר נרקיס לשיר לאחר הפסקה בת שנתיים, והוציא את האלבום "חתול רחוב". מאלבום זה הצליח השיר "תגלי לי", שכתבו והלחינו הצמד "נערי רפול". באותה שנה גם נחקר בחשד להשתמטות ממס.
בשנת 2006 הוציא נרקיס את האלבום "מילים שלא אמרת", שבו שילב מוזיקת פופ עדכנית עם מוזיקה ים תיכונית בשילוב טורקי.
בשנת 2008 הוציא נרקיס את האלבום "סהרורי" שכלל את הלהיט "המלכה שלי", שהלחין נרקיס למילים של יוסי גיספן.
בסוף 2008 הוציא נרקיס סינגל ראשון לקראת אלבומו הבא, "אתן לך שנים". ב-2009 יצא הסינגל "מתוקה", שכתבו והלחינו משה פרץ ודודו אהרון. כעבור חודשיים יצא סינגל נוסף בשם "העיניים שלי". באוקטובר 2009 הוציא סינגל בשם "ערב טוב", שהפך ללהיט גדול באותה תקופה. בסוף 2009 הוציא את הסינגל "שפוי בשבילך". באותו זמן הופיע נרקיס פעם ראשונה בהיכל התרבות בתל אביב. המופע תועד על דיסק ו-DVD בשם "ליאור נרקיס בהיכל התרבות" בתחילת חודש מרץ הוציא סינגל נוסף בשם "קפה או סרט" שכתב יוסי גיספן והלחין עדי לאון.

פריצת הדרך והצלחה מסחרית

במאי 2010 הוציא נרקיס בדואט עם אייל גולן את השיר "אני מבטיח", שכתב יוסי גיספן והלחין נרקיס. ביולי 2010 הוציא את הסינגל "נשמה" שכתב והלחין דודו אהרון. באוגוסט של אותה שנה יצא אלבומו "ערב טוב" אחרי שבועיים הגיע האלבום למעמד אלבום זהב על מכירות 20 אלף עותקים. לאחר צאת האלבום הופיע נרקיס פעם ראשונה בחייו באמפי קיסריה. המופע תועד על דיסק כפול בשום "ליאור נרקיס בקיסריה" ותועד על DVD. הזמר המצרי עמרו מוסטפא טען שאחד משירי האלבום "אתן לך שניים" שהוא הלחין את השיר והוא הוקלט ללא אישורו. נרקיס אמר שבאקו"ם רשום הלחן בטעות כ"ערבי בלתי ידוע" ואמר שישמח לתקן את הרישום שאכן הוא מלחין השיר. בנוסף אמר שעוד יותר ישמח אם עמרו מוסטפא יסכים לכתוב לו שיר מקורי.
ב-6 באוגוסט 2012 הוציא נרקיס את האלבום ה-13 במספר "אם תרצי" שכלל להיטים כמו "אם תרצי", "מיליון כוכבים", "לב שאוהב" ו"איך קרה". בעקבות יציאת הדיסק יצאה לסיבוב הופעות.
ב-18 במרץ 2014 כעבור שנתיים מאז צאת אלבומו "אם תרצי" הוציא את אלבומו ה-14 במספר, "יהלום", הכולל 14 שירים, ביניהם הדואט עם משה פרץ "מול כל העולם" ולהיטי הרדיו "יהלום" ו"נדירה". יתרה מכך, הופיע נרקיס באותה שנה בדרמה יומית "זגורי אימפריה" מבית הוט בתפקיד עצמו, ואף הקליט את שיר הנושא של הסדרה "אני עף אלייך".
ב-17 באוגוסט 2014 יצא הדואט עם עומר אדם "מהפכה של שמחה" שנכתב על ידי דורון מדלי ללחן אחראים מדלי וינון יהל שגם היה חתום על ההפקה המוזיקלית.
ב-9 בינואר 2015 יצא סינגל ראשון מתוך אלבומו הבא שנקרא "ענני" שיר הודיה ותפילה שכתב והלחין אופיר כהן, לעיבוד והפקה מוזיקלית של יעקב למאי.
ב-31 במרץ 2015 הוציא סינגל שני מתוך האלבום הבא "יום שעובר" את השיר כתב אותו צ'ולי זכאי והלחין שי ראובני. השיר "יום שעובר" מתוכו הגיע למקום השישי במצעד השבועי של מדיה פורסט.ב-2 ביולי 2015 הוציא את הסינגל השלישי "ריחות של אלכוהול" מתוך אלבומו ה-15 הבא, שכתב והלחין גילי זכאי עם עיבוד והפקה מוזיקלית של תמיר צור.
ב-7 ביוני 2016 הוציא נרקיס את אלבומו ה-15 במספר "עשינו היסטוריה" הכולל 20 שירים, בהם השירים "ריחות של אלכוהול", "צביקה" (בסגנון דיסקו רטרו), "6000 מייל", "אם רק אפשר" עם רותם כהן, וחידוש ל"גנבים" שביצע במקור דורי בן זאב. שלל מוזיקאים לקחו חלק בעיבודי השירים: תמיר צור, יעקב למאי, 'הנרי', ינון יהל, אסף צרויה, אבי גוטמן, נאור סינואני, לורן בנגמין פלד, ואבירם טוייזר.
ב-22 בנובמבר 2016 הוציא דואט בסגנון - פופ מזרחי עם עומרי סגל בשם "אחת כמוך" שהפך לאחד הלהיטים של החורף.
ב-4 בינואר 2017 הוציא בלדה רומנטית בשם "עכשיו" למילים (ביחד עם עציון מוסאי) לחן ועיבוד של ראובני. ב-11 בפברואר 2017 הוציא שיר בשם ביוטי. ב-2 באפריל 2017 הוציא דואט עם דודו אהרון בשם "חגיגה בישראל".
ב-3 ביוני 2018 הוציא את השיר מהרסת. ב-23 ביולי 2018 הוציא את השיר מסיבת רווקים בשיתוף פעולה עם איתי לוי וVivo.
בינואר 2019 הוציא את "עולם יפה וחדש" שכתב במשותף עם אבי אוחיון, הלחין במשותף עם מתן דרור, אבי אוחיון, ותמיר צור, לעיבוד והפקה מוזיקלית של מתן דרור ותמיר צור. מדובר בשיר פופ דאנס, בו מאוזכר שלמה ארצי באחד מבתי השיר. בדצמבר 2019 הוציא ביצוע מחודש לשירה של להקת כנסיית השכל - "היינו עושים אהבה" בעיבוד והפקה מוזיקלית של תומר בירן. חברי הלהקה ניגנו בהקלטה, ואף משתתפים בקליפ שהופק לשיר.

בעשור השני של המאה ה-21

במרץ 2020 הקליט יחד עם עומר אדם ומשה פרץ גרסה חדשה ל"שירו של שפשף" של מאיר בנאי.
ב-20 באוגוסט 2020 הוציא יחד עם הזמר החסידי האמריקאי שלומי סעדון (SHUKY) את השיר "ברוך ה' אני נושם" (מילים ולחן: איציק שמלי) שלווה בקליפ שכלל את מילות השיר על רקע גרפיקה משתנה.
ב-13 בספטמבר 2020 הוציא את השיר "אהבה זה דמעות" שאותו כתב והלחין נרקיס בעצמו יחד עם נאור סינואני ואבי אוחיון, לשיר צולם קליפ בהשתתפות הדוגמנית והשחקנית הישראלית מורן אטיאס.
ב-19 בינואר 2021 הוציא את "חלקת אלוהים", מתוך הפרויקט "השיר של אופיר" של אופיר כהן. השיר הגיע למקום הראשון במצעד השבועי של מדיה פורסט. באותה השנה הוציא גם את "חיבוק". ובאותה שנה הוציא את השיר כוסות ריקות עם הצמד סטטיק ובן אל. ב-5 ביולי 2021 הוציא את הסינגל "אין לי שום סיכוי", ביחד עם הזמרת מור. את השיר כתבו והלחינו תמר יהלומי ויונתן קלימי. ובדצמבר 2021 הוציא את הסינגל "עד סוף העולם שלי".
באוקטובר 2021 קבע בית המשפט כי על נרקיס לשלם פיצויים בסך יותר מ-2 מיליון שקל לאדם שעלה על הבמה בזמן שהופיע ונפצע. נרקיס הודיע שיערער על ההחלטה.
ב-9 ביולי 2023 הוציא את הסינגל "הוויסקי והיין". השיר הגיע למקום הראשון במצעד העברי של מדיה פורסט. ב-10 באוגוסט הוציא את הביצוע "מואט" מתוך המופע ט"ו באב עושים אהבה - קיסריה 2023" יחד עם נסרין קדרי. השיר הגיע למקום ה-79 במצעד ההיטליסט. ב-7 בספטמבר הוציא את הסינגל "פרחים ודמעות". ב-28 בספטמבר הוציא את הסינגל "ושמחת בחגך" יחד עם אברהם פריד. ב-22 באוקטובר הוציא את הסינגל "אחינו כל בית ישראל". ב-6 בנובמבר הוציא את הסינגל "וואלק מי". ב-29 בנובמבר הוציא את הסינגל "מאמי". ב-20 בדצמבר הוציא את הסינגל "בסוף הכל יהיה בסדר". השיר הגיע למקום הראשון במצעד השבועי של מדיה פורסט.

בעשור השלישי של המאה ה-21

ביוגרפיה

בנובמבר 2009 התחתן נרקיס עם בת זוגו ספיר ואנונו, הצעירה ממנו ב-14 שנה. לזוג שני בנים ובת. הם מתגוררים בסביון. בנובמבר 2021 חווה הזוג משבר בזוגיות ואף יצאו בתקשורת ידיעות על פרידה. לאחר מספר חודשים חזרו השניים לחיות כזוג נשוי.

חיים אישיים

תפילת חיי (1994)
העולם כמו גלגל (1995)
את הוא הכוכב (1997)
סימנים (1998)
חי לאהבה (1999)
רק איתך (2000)
זה מהלב (2001)
מילים לאהבה (2003)
חתול רחוב (2005)
מילים שלא אמרת (2006)
סהרורי (2008)
ערב טוב (2010)
אם תרצי (2012)
יהלום (2014)
עשינו היסטוריה (2016)
(EVER 4 (2023

דיסקוגרפיה

אתר האינטרנט הרשמי של ליאור נרקיס ליאור נרקיס, סרטונים בערוץ היוטיוב
ליאור נרקיס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 ליאור נרקיס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליאור נרקיס, באתר שירונט
 ליאור נרקיס, באתר ספוטיפיי
 ליאור נרקיס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 ליאור נרקיס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
 ליאור נרקיס, באתר Discogs (באנגלית)
ליאור נרקיס, באתר Tab4u
ליאור נרקיס, באתר סטריאו ומונו
ליאור נרקיס, דף שער בספרייה הלאומית
ליאור נרקיס, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
ליאור נרקיס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראליתמידע וכתבות:

צדוק גרמה, הלאקי סטרייק של נרקיס, באתר ynet, 18 במרץ 2009
הדס בשן, נרקיסיזם, באתר ynet, 4 בנובמבר 2009
צחי בדרה, ‏"אני רוצה לרפא את העולם", באתר ‏מאקו‏, 26 בנובמבר 2009
סמדר שילוני, פריחת הנרקיס, באתר ynet, 23 בפברואר 2011
חגי אוזן‏, מלך הביצה - ליאור נרקיס: "אנשים מרגישים שגנבנו להם את המדינה", באתר וואלה!‏, 17 באוקטובר 2011 
רועי בהריר, תחנות רוח: התחנות התרבותיות של ליאור נרקיס, באתר nrg‏, 3 במרץ 2012
רועי צ'יקי ארד, ליאור נרקיס מלך המקלט, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2012
שירית טרוינר, ליאור נרקיס: "המוזיקה המזרחית שולטת בישראל", במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 23 באפריל 2014
אדם סרור‏, דודו אהרון, גלגל"צ וחיי נישואים: ליאור נרקיס מדבר על הכל, באתר וואלה!‏, 28 בינואר 2016 
תחיה ברק, ‏"אין לתאר את ההרגשה שחשבת שנגמר, ואז מגיעה הפריצה", באתר ‏מאקו‏, 15 במרץ 2017
דויד פרץ, "אני המיינסטרים הישראלי החדש, ואני לא צריך להתחפש לשום דבר אחר", באתר ישראל היום, 15 במרץ 2022ביקורות:

חגי אוזן‏, נרקיסיזם: על "ערב טוב" של ליאור נרקיס, באתר וואלה!‏, 24 באוגוסט 2010
אבי שושן, ערב בינוני לך: ליאור נרקיס בהיכל נוקיה, באתר ynet, 29 ביוני 2011
טל הנדלס, עכבר העיר, סינגל שוט: ליאור נרקיס מצליח איפה שאייל גולן נכשל, באתר הארץ, 16 בינואר 2013

ליאור נרקיס (נולד ב-8 בנובמבר 1976) הוא זמר ישראלי.

שלומי קוריאט

Shlomi Koriat

יונה קפח

Yona Kapach

אורי חזקיה

Ori Hizkiah

בן בן ברוך

Ben Ben Baruch

אורי ברויר

Ori Broyer

קובי מימון

Kobi Maimon

אסף יצחקי

Assaf Itzhaki

אורי ברויר | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

חדרה

רנה שני - חדרה

אורי חזקיה | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

יונה קפח | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

אסף מור יוסף

Asaf Mor Yosef

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ

שלומי קוריאט | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

יוסי גבני

Yossi Gavni

יוסי גבני | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

אסף יצחקי | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

Hadera

המרכז ההוליסטי לגיל הרך

מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות הרבות שהיו בשטחה. הבלשן אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. גדרה זו מוזכרת בתוספתא כ"גדרה של קיסרין" ומזוהה בתל גדור.הצלבנים כינו את המיקום ליקטרה. שם זה היה בשימוש מועדף על ידי הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה .
לפני ההתיישבות היהודית היה זה אזור דליל אוכלוסין, המיושב בידי קבוצות אתניות וחברתיות מגוונות: טורקמנים, פלאחים מקומיים ומהגרים ממוצא נובי, מצרי ומחצי האי ערב. ברבע האחרון של המאה ה-19 הפך אזור חדרה למרחב התיישבות עבור קבוצות מהגרים טרנס-לאומיות: בשנת 1878 הוקמה במקומה של צומת אלונים הנוכחית מושבה צ'רקסית בשם מֶז/ח'רבת סכרס ובשנת 1880 החלה הקמת העיירה הבוסנית בחורבות קיסריה.

שם

בשנים 1880–1882, בעקבות פרעות הדמים ברוסיה "סופות בנגב", התארגנה תנועת "חובבי ציון" במטרה לרכוש אדמות להתיישבות בארץ ישראל. אדמות חדרה נקנו עבור נציגי אגודות "חובבי ציון" מליטא ולטביה (האחת מאלקסוט שבקובנה, השנייה מריגה והשלישית מווילנה). משלחת של חמישה שליחים מטעם אגודות אלה, שיצאו לקנות אדמות בארץ ישראל, קנו בהמלצתו ובתיווכו של יהושע חנקין את אדמות חדרה בשנת 1890, מהאפנדי סלים ח'ורי שהקרקע הייתה בבעלותו. היקף הרכישה היה 30,000 דונם. זוהי רכישת הקרקע הגדולה ביותר להתיישבות בארץ עד אז.חנקין התחייב לייבש את כל הביצות שבאדמות אלה והוחלט שהכסף עבור הקרקעות וגם שטרי הבעלות על הקרקע (קושאנים) יופקדו עד הייבוש בידי זאב טיומקין. חנקין לא עמד בדיבורו, ובכל זאת, קבל ממנו הן את הכסף והן את הקושאנים. לבסוף, לאחר משא ומתן עם הרב משה מרדכי אפשטיין, שהיה נציגן של אגודות אלה, העביר חנקין את רוב הקרקעות לרב אפשטיין, אך הותיר לעצמו חלק מן האדמות.

רכישת האדמות

בט"ו בשבט ה'תרנ"א (1891) עלו התושבים לקרקע. היו אלה עולים מהערים ריגה, וילנה וקובנה. המתיישבים גרו תחילה בחאן ובסביבתו, מבנה עותמאני שהיה בשטח היישוב וקיים עד היום בעיר כאתר מורשת היסטורית של ההתיישבות במקום. המתיישבים סבלו תחילה מתנאים קשים של ביצות וקדחת (כאמור לעיל, הביצות לא יובשו למרות התחייבות חנקין). בשנת 1891 מפרסם עיתון "האור" (מאוחר יותר שמו שונה להצבי) ידיעה: "רוב האנשים אשר התיישבו שם נחלו בקדחת רעה, ולב בעלי האחוזה מר מאד ומבקשים למכור את אחוזתם ואין קונה". בשנת 1896 מפרסם עיתון הצבי ידיעה: "העבודה במושבה הזאת ליבש הבצות, אשר לקח עליו הנדיב, הולכת בזריזות: מאתים אלף אילני אקליפטוס יטעו שמה במרחק חמישה עשר מטר בין אילן לאילן, למען יוכלו לזרוע בין האילנות". בעקבות זאת עזבו זמנית רוב התושבים את המושבה, וצ'רקסים מהסביבה השתלטו על האדמות. עם חזרת היהודים סירבו הצ'רקסים להשיב את האדמות לאיכרי חדרה ומריבות פרצו באופן תדיר בין איכרי חדרה והצ'רקסים סביב סכסוך האדמות. בשנת 1910 התנהלה בוררות בין הצ'רקסים ואיכרי המושבה ונקבע שהאדמות יוחזרו למעט חלק קטן מהן, עליהן כבר בנו הצ'רקסים בתים. בכך לא תמו ההתנגשויות וקרב נוסף סביב חלקה של 20 דונם פרץ בתחילת שנת 1914.בעזרת כספי הברון רוטשילד נטעו במערב המושבה עצי אקליפטוס במחשבה שאלה ייבשו את הביצות בזכות צריכת המים הגבוהה שלהם. מאוחר יותר גילו שהאקליפטוסים שולחים את שורשיהם אל עומק האדמה ולכן לא עזרו בייבוש הביצות. אקליפטוסים אלה מהווים כיום את אחד מיערות האקליפטוסים הגדולים בארץ ישראל, יער חדרה. הפתרון שנמצא לבעיית הביצות היה חפירת תעלות שניקזו את המים לים. שרידים לביצות חדרה ניתן לראות היום בבריכת עטא בפארק השרון ובשמורת ביצת זיתא במזרח העיר. בשל הקדחת נאלצו המתיישבים לעבור לאזור גבעת אולגה של היום אך חזרו לאחר ייבוש הביצה.

העלייה לקרקע וקשיי התושבים

בחדרה התגוררו כמה מחברי ניל"י ובהם אבשלום פיינברג, שאנדרטה לזכרו ניצבת בפארק נחל חדרה. בעת מלחמת העולם הראשונה סבלו התושבים מנחת זרועם של הטורקים, אך עם תחילת המנדט הבריטי שפר מצב המושבה והוקמה בה תחנת רכבת בקו תל אביב-חיפה - דבר שתרם לפיתוח העיר. המושבה סבלה מהתקפות של ערבים במאורעות תרפ"א, מאורעות תרפ"ט ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.
בשנת 1934, הוכרזה חדרה כמועצה מקומית על ידי הנציב העליון הבריטי.
בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, הקימו הבריטים ארבעה מחנות צבא בעיר ובסביבתה - בחולות שפת הים, באגרובנק, בגן המייסדים וצפונית לכפר ברנדייס. למחנות נסללו כבישי גישה מבטון. מחנות הצבא שימשו מקור כלכלי חשוב למושבה.
עם השנים גדלה המושבה וסופחו אליה היישובים חפציבה, כפר ברנדייס ונווה חיים אשר שכנו סביב המושבה. לאחר קום המדינה נבנו שכונות חדשות כמו בית אליעזר במזרחה וגבעת אולגה במערבה. בשנת 1952 הוכרזה חדרה כעיר במדינת ישראל. לכבוד ההכרזה כעיר נכתב המנון העיר. באותם ימים זכתה לכינוי "בירת השומרון".בעת העלייה מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90, הגיעו עולים רבים לחדרה והעיר הגדילה משמעותית את אוכלוסייתה.
בעיר פועל המרכז הרפואי הלל יפה על שם ד"ר הלל יפה, אחד מחלוצי הרפואה בארץ ישראל. בית החולים משמש את חדרה ואת היישובים הסמוכים (פרדס חנה, קיסריה, זכרון יעקב, בקה אל-גרבייה ועוד). כיום יש בחדרה מבני תעשייה רבים (בהם מפעלי נייר חדרה ומפעל הצמיגים "אליאנס") וכן נמצאת בה תחנת הכוח אורות רבין, שהיא תחנת הכוח הגדולה בישראל.
ב-3 במאי 2005 התקיימו בחירות מיוחדות לראשות העיר, שבהן נבחר חיים אביטן (ברוב של 84%) לראש העיר לאחר שראש העיר הקודם, ישראל סדן, התפטר עקב הגשת כתב אישום נגדו ונגד כחמישה חברי מועצת העיר על עבירות שוחד, ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל בכלא. ב-4 באוגוסט 2006, בימי מלחמת לבנון השנייה (בין חזבאללה לישראל), פגעו רקטות בפרברי העיר, לראשונה בתולדות חדרה.
בשנת 2010 פוזרה מועצת העיר, ובמקומה פעלה בעיר ועדה קרואה מטעם משרד הפנים, לצידו של ראש העיר, בשל אי העברת התקציב בזמן הכפוף לחוק. ביוני 2013 פשטו חוקרי משטרה על בניין העירייה וראש העירייה אביטן נעצר לחקירה פלילית בתחום השחיתות, שלבסוף נסגרה ב-2015. בבחירות שנערכו באוקטובר אותה שנה, הובס אביטן על ידי צבי גנדלמן שניצח בסיבוב הראשון ונבחר לכהן כראש העיר.
בשנת 2017 נפתח המלון הראשון בעיר בשכונת גבעת אולגה, במתחם כפר הים על חוף ימה של העיר.באוקטובר 2021 הואשם גנדלמן בעבירות אחדות, בהן מרמה והפרת אמונים, ובעקבות זאת הושעה בינואר 2022 מכהונתו כראש עיריית חדרה, למשך חצי שנה.

ממלחמת העולם הראשונה ועד ימינו

היסטוריה

חדרה שוכנת לחוף הים התיכון. הרצועה הראשונה שבין חוף הים לכביש החוף נקראת חדרה-מערב ובו שכונות גבעת אולגה, עין הים וקדמת ים. בחלק הצפוני של העיר נמצא אזור התעשייה של חדרה. במערב העיר חדרה נמצאת תחנת הרכבת חדרה מערב אשר שוכנת בקרבת יער חדרה. בסמוך לכביש 2, בצידו המערבי, נמצא פארק נחל חדרה ותחנת הכוח אורות רבין. בצדו המזרחי של הכביש נמצאת שכונת חפציבה ולידה פארק ושמורת חפציבה. ממזרח לכביש 2 נמצא פארק השרון, פארק טבעי המחובר ליער חדרה והכניסה אליו היא דרך תחנת הרכבת חדרה מערב.
מרכז חדרה נמצא באזור רחובות הנשיא, הרברט סמואל, רוטשילד והגיבורים. ברחוב רוטשילד נמצא גן יד לבנים, אותו עיצב דני קרוון ולידו הספרייה העירונית חדרה. מול הגן נמצא קניון. ברחוב הרברט סמואל ממוקם השוק העירוני והפיאצה של חדרה, כיכר עירונית גדולה, שבעבר הייתה חסומה כליל לתנועת מכוניות ומשנת 2007 נפתחה בה דרך לכלי רכב. הכיכר היא המרכזית בעיר ובה נערכו בעבר אירועים ציבוריים.
בינואר 2013 חוותה העיר הצפות נרחבות שגרמו לנזק רב. ברבעון השני של שנת 2014 נפתח כביש 9 שמחבר את חדרה ישירות לכביש 6. בשנת 2015 החלו העבודות להקמת מתחם סינמה סיטי בעיר, במתחם העסקים Mixx שעתיד היה להפתח בסוף 2018, אך עקב שרפה אשר פרצה במקום וכילתה את המבנה שבו תוכנן הקולנוע, הפתיחה נדחתה. סניף הקולנוע נפתח בפברואר 2020.
כמו כן קיימת תוכנית להקמת מרינה בחדרה, התכנון הוא שהמרינה תוכל להכיל כ-1,000 מקומות עגינה ולצידה יוקמו טיילת ואזורי מסחר ואף ישודרגו הכניסות לכיוון כביש החוף. עלותה הכוללת של התוכנית צפויה להסתכם בכ-90 מיליון דולר.לקראת 2019 תוכנן להפתח פארק כרישים סמוך לשפך נחל חדרה ולאתר אורות רבין, ממנו יוכלו מבקרים לצפות בלהקות הכרישים המגיעות למקום. למרות פעילות ומבקרים במקום, הפארק עדיין לא נפתח ואף עמדת ההסברה אינה פועלת.
בינואר 2020 אושרה תוכנית להרחבת שכונת הפארק (במרכזה מצוי פארק בשם "אקו פארק"), במסגרת ההרחבה יוקמו כ-4,300 יחידות דיור, קריית חינוך על שטח של כ-2,000 מ"ר ואף הרחבת הפארק הקיים כיום בצפון השכונה.בדצמבר 2021, הכריזה שרת הפנים איילת שקד על חדרה, כרשות איתנה, לאחר שנמצאה ללא גירעון שוטף וללא מענק איזון, התנהלותה תקינה ונמצאה כמסוגלת לנהל את כל עניינה באופן עצמאי. בכך הצטרפה ל-28 רשויות איתנות במדינה ול-7 רשויות נוספות שהוכרזו יחד איתה.

העיר כיום

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בחדרה 104,651 תושבים (מקום 17 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.4%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 75.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,454 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בחדרה:

ערכים מורחבים – מוזיאון החאן, בית הכנסת הגדול (חדרה)בניין בית הכנסת הגדול של העיר שוכן במקום ממנה צמחה העיר חדרה. במקום ניצב מבנה החאן, מבנה חקלאי ערבי ישן, שנירכש על ידי יהושע חנקין בשנת 1890. בשנת 1891 כבר עלו ראשוני מתיישבי חדרה למקום, ובשל כך שלא התקבל אישור להקמת מבני קבע, נאלצו להתגורר במבנה החאן.
עם השנים נשכח המבנה, אך העובדה כי הקרקע עליה נבנה מוקמה באחת מהנקודות הגבוהות בעיר, הובילה לבחירת השטח כמקום להקמתו של בית הכנסת הגדול של העיר בשנת 1933. לאחר שהוכרזה תחרות אדריכלית למבנה, תחרות בה זכתה האדריכלית יהודית שטולצר-סגל, נאספו התרומות הנדרשות להקמת הבניין וכן הוטל מס מיוחד על תושבי חדרה לשם הקמת הבניין. בניין בית הכנסת נבנה בין השנים 1936–1940. האדריכלית יהודית שטולצר-סגל (1990-1904) הייתה נשואה לאדריכל איגון שטולצר ושניהם עבדו במשרדו של האדריכל אוסקר קאופמן. תוכניתה של שטולצר-סגל, מאופיינת בסגנון הבינלאומי שהיה מקובל מאוד אז בארץ, אך ישנן בה נגיעות המקדימות את זמנן, עובדה המשביחה את ערכו הארכיטקטוני של הבניין.
בניין בית הכנסת נבנה בטון כולו, וכבר בתחילת הקמתו הוחל בהריסת מבנה החאן הישן לצורך הקמת הבניין החדש. לאחר מאבק של תושבים אשר קראו לשמר את הבניין ההיסטורי, נפסקו עבודות ההרס, ובניין החאן שולב בחצר הבניין הקיים. לימים נפתח בו המוזיאון לתולדות העיר חדרה. ראשיתו של אוסף המוזיאון הייתה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מתוך תחושת אחריות כלפי עדויות העבר, אספו מתנדבים, תושבי חדרה, כלים חקלאיים גדולי ממדים מראשית המאה ה-20, והעבירו אותם למתחם החאן ולחצרות פרטיות. בהדרגה, הלך האיסוף והתמקד גם באובייקטים קטנים, ונעשה רב-תחומי באופיו. לאחר ארבעה עשורים נוספים של פעילות איסוף, מייצג האוסף כיום את התמורות הכלכליות, התעסוקתיות והדמוגרפיות, שהתחוללו בחדרה מאז ייסודה. במוזיאון סיורים ממודרכים וסרטים בעוסקים בתולדות העיר.
מרבניה הראשונים של חדרה היה הרב יוסף חיים אורנשטיין.

החאן ובית הכנסת הגדול

בית חנקין - בית יהושע ואולגה חנקין על שפת הים בחדרה. במקום פעלו מוזיאון ומסעדה, אך הם נסגרו עקב סכנת התמוטטות של מצוק הכורכר. חנקין רכש את אדמות גבעת אולגה כדי לבנות במקום עיר נופש הוא בנה את ביתו במקום בולט כדי למשוך אנשים להשתקע במקום. הוא לא זכה לגור בבית זה. לאחר מותו הוזנח הבית והתפורר עד ששוקם. הבית צופה על "מפרץ בנימין" הנקרא על שם הברון רוטשילד שספינתו עגנה באותו מפרץ בשנת 1914 וממנה ירד לביקור בחדרה.
בית פיינברג - אחד מבתיה הראשונים של חדרה שנבנה בידי ישראל פיינברג ונפגע במאורעות תרפ"א. הוא שוחזר ונפתח לקהל הרחב בשנת 2008. במקום פועל מוזיאון ומסעדה.
חוות חפציבה
יד לבנים - יד לבנים שוכן מול הכניסה הראשית לקניון לב חדרה בשדרת רוטשילד. בגן הסמוך, שעוצב על ידי דני קרוון, ישנם פסלים, בריכות מים, דגים, גשרים ומוזיאון לזכר בני ובנות חדרה שנפלו במערכות ישראל. בנוסף, בכניסה למקום ניצבת הספרייה העירונית של חדרה, בה נמצאים כ-10,000 ספרים.
כפר הנופש של האגודה למען החייל - בתוך כפר הנופש נמצא בניין משטרת החופים הבריטית. הבניין הוקם ביחד עם בניין דומה בסידנא עלי כדי לגלות ספינות מעפילים. תחנות משטרה אלה צוידו בראדאר. ב-25 בנובמבר 1945 הותקפו בו-זמנית תחנות משטרת החופים בגבעת אולגה ובסידנא עלי על ידי יחידות הפלמ"ח. המתקנים פוצצו. הבריטים שיקמו במהרה את התחנה בגבעת אולגה ולכן הוחלט לפוצצה שנית. ב-20 בינואר 1946 הוחדר חומר הנפץ בעזרת אנשי פלמ"ח שהתחזו לצבּעים והכניסו את חומר הנפץ מוחבא בחביות צבע. הבריטים הוזהרו בהודעה טלפונית לפנות את הבניין ולהתרחק ממנו אך לא עשו זאת. בהתפוצצות נפצעו 17 אנשים ואחד הפצועים, חייל בריטי, נפטר מפצעיו.

מוזיאונים ואתרים היסטוריים

בית החולים הלל יפה - שוכן בסמוך לצומת חרושת. בית החולים נקרא על שם הלל יפה, רופא מושבות האזורי בתקופת העלייה הראשונה. הרופא הזה ריפא את החולים בעת הקמת העיר חדרה כאשר חלו במחלת המלריה.
פארק השרון ויער חדרה - בפארק חוות חקלאיות רבות[דרוש מקור], ומסלולי טיולים. החלק המערבי שוכן סמוך לחוף הים של שכונת גבעת אולגה, והחלק המזרחי סמוך לכביש החוף ונמשך לאורכו לכיון עמק חפר. יער חדרה שוכן סמוך לתחנת הרכבת חדרה-מערב. ביער במה, חניון, ומקומות מסודרים בחלקו הצפוני ומופעים מדי פעם.
תחנת הכוח אורות רבין - סיורים מודרכים ומסודרים בתחנה, השוכנת לגדות נחל חדרה וסמוך לעיר חדרה. התחנה היא תחנת הכוח הגדולה בישראל.
פארק נחל חדרה - פארק השוכן לגדות הנחל מול תחנת הכוח "אורות רבין"
אקו פארק - פארק אקולוגי עם אגם מלאכותי ומתקני משחקים וספורט בשכונת הפארק, שנחנך ב-2017
טכנודע חדרה - מרכז ייחודי לחינוך מדעי וטכנולוגי הנמצא בשכונת גבעת אולגה.
קניון לב חדרה - קניון לב חדרה שוכן בלב העיר ברחובות רוטשילד-הגיבורים.
מול החוף וילג׳ - מתחם קניות פתוח, שמעליו בנייני משרדים, שהוקם על שטח המעברה אגרובנק בסמוך לכביש 2. נחנך ב-2018
מלון ריזורט חדרה מרשת מלונות ג'ייקוב (מלון רמדה לשעבר) - המלון הראשון והיחידי (נכון ל-2018) בחדרה, הממוקם במרכז רצועת החוף של העיר, לצד מתחם הנופש "כפר הים"
בית הספר הדמוקרטי בחדרה - בשכונת ברנדס נמצא בית הספר הדמוקרטי הראשון בארץ ובעולם, ובשכונת גבעת אולגה נמצא בית הספר גבעול, בית ספר דמוקרטי נוסף.
ישיבת אור יוסף - ישיבה תורנית בשכונת גבעת אולגה בראשות רב העיר שמעון ח. ביטון.
מתחם MIXX - הנקרא גם מתחם סינמה סיטי, זה מתחם קניות גדול שנמצא בצפון מזרח העיר בכביש 65 הסמוך זה מתחם המבוקר ביותר בעיר, בפועל וישנו במתחם סניף של בית קולנוע סינמה סיטי חדרה.
שערי חדרה - מתחם קניות הנמצא בסמוך לכניסה לעיר מכביש 4
מתחם כיכר אלופים - מתחם קניות בחדרה, הנמצא דרומית לאזור התעשייה בעיר
קניון גני הדרים - קניון הנמצא במזרח העיר, בשכונת בית אליעזר
מתחם "מול החוף" או פארק אנרג'י חדרה - מתחם קניות חדש מול גבעת אולגה, במתחם קיימות מגוון רחב של רשתות אופנה, בריכת גלים וכן מסעדות רבות.
כיכר התשעה - ברחוב הנשיא ויצמן, בכניסה המזרחית לחדרה. לזכר קרבנות הפיגוע בצומת מגידו ב-5 ביוני 2002. בפיגוע נהרגו 17 איש, מתוכם תשעה בני חדרה. האנדרטה בנויה מתשעה חלקים לזכר תשעת הנספים.
ישיבת כנסת יצחק - ישיבה תורנית בשכונת שלמה. לומדים בה כ-400 בחורים, שרובם המכריע אינו תושבי העיר.

אתרים אחרים

אתרים חשובים

בית אליעזר (ע"ש אליעזר קפלן), שנוסדה בשנת 1951, היא שכונה בחלקה המזרחי של העיר. השכונה הוקמה בשנות החמישים ונקראת על שם שר האוצר הראשון אליעזר קפלן. לרוב בתי השכונה היו משקי עזר אשר הוקמו על ידי עולים מרומניה, מרוקו ותימן. בשכונה היה בית קולנוע קטן ואולם מופעים מקומי. לימים הפכה שכונת וילות בורגנית. בית אליעזר הורחבה בשנות השבעים ונבנו "נווה אליעזר" ו"שיכון יוגוסלבים". בשנות התשעים נבנתה "בית אליעזר החדשה". כיום מונה השכונה למעלה מ-25 אלף תושבים.נווה חיים (ע"ש חיים ארלוזורוב) היא שכונה של בתים צמודי-קרקע בצפון העיר אשר נוסדה בשנת 1935 כאגודה שיתופית. לרוב בתי השכונה היו משקי עזר לעזרה בפרנסת המשפחה. מרכז השכונה היה מגדל המים, אשר שומר עד היום. בשכונה היה בית קולנוע קטן, לא-מקורה. על השכונה נכתב הספר "שכונה צומחת בחולות". בו ניתן לקרוא על שנותיה של שכונת נווה חיים משנת 1935 ועד קום מדינת ישראל.גבעת אולגה (ע"ש אולגה חנקין) היא שכונה במערב העיר. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשתו של גואל אדמות חדרה יהושע חנקין. השכונה נמצאת על חוף הים התיכון. בשנותיה הראשונות התיישבו בשכונה בעיקר עולים חדשים, מפוני מעברת אגרובנק. כיום השכונה מורכבת מן האזור הוותיק ומבניה חדשה העוטפת את השכונה. בשכונה כפר נופש לחיילי צה"ל "אולגה על הים".
נחליאל - שכונה בצידו הצפון-מזרחי של מרכז העיר. נוסדה כיישוב נפרד על ידי עולים מתימן ומעדן עוד בשנת 1912, ובהמשך סופחה לעיר. עולים אלה הגיעו מתוך ערגה לציון ועברו את מסעם מדרום מערב חצי האי ערב באמצעי תחבורה מסורבלים שונים.
שכונת עין הים היא שכונה חדשה שהוקמה בתחילת שנות ה-2000, השכונה הבנויה בדרום-מערב העיר השוכנת בצפון עם שכונת גבעת אולגה ומדרומה עם שמורת הטבע גדור. השכונה ממשיכה לגדול ובליבה נמצא ה"פארק הים", השכונה מונה כ-1,900 יחידות דיור.
גבעת ביל"ו - בסמוך לשכונת נחליאל התפתחה שכונה של עולים מתימן, שהגיעו והתיישבו שם מעט אחרי קום המדינה ב"מבצע על כנפי נשרים". סמוך לגבעת ביל"ו המיושבת הייתה גבעה גבוהה יותר שעוררה עניין ארכאולוגי אצל משה דיין, שהיה פוקד מעת לעת את המקום חופר ומחפש שרידים ארכאולוגיים. לימים הוקם במקום זה מטווח.
חפציבה היא שכונה קטנה וצפונית בעיר שהוקמה בשנת 1946. תוכננה במקור על ידי חברת הכשרת היישוב בשנת 1939. השכונה מאוכלסת בתושבים בעיקר מיוצאי תימן. בשנת 1992 רכשה חברת החשמל בהשקעה של 20 מיליון שקל את חוות חפציבה. כיום חוות חפציבה הוא פארק גדול ומרהיב אשר פתוח לציבור הרחב.
שכונת האוצר היא שכונה שכללה במקור בתים צמודי קרקע בלבד, והוקמה בשנת 1937. בשכונה מספר בנייני מגורים גבוהים שנבנו בתחילת המאה ה-21. מקור שמה בחברת: "אוצר התיישבות היהודים" שנוסדה ביוזמתו של יהושע חנקין, אשר גאלה את אדמות השכונה בתחילת המאה ה-20. במרכז השכונה נמצא פארק "גן יהושע" ע"ש גואל אדמות חדרה יהושע חנקין, שנחנך בשנת 1952.
שכונת כפר ברנדייס (ע"ש לואי ברנדייס) היא שכונה של בתים צמודי קרקע בדרום העיר, אשר הוקמה ב-1928 כ"כפר ברנדייס" - יישוב נפרד מחדרה, אשר לאחר קום המדינה סופח לעיר. בשכונה נמצא בית הספר הדמוקרטי בחדרה.
שכונת ניסן נבנתה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. שכונה מעורבת של בתי קרקע ובניינים משותפים, הממוקמת בדרום-מזרח העיר, בין השכונות "ברנדייס" ו"בית אליעזר", וקרויה ע"ש ניסן רוטמן, חבר מחתרת ניל"י אשר על אדמותיו נבנתה השכונה. עד לבנייתה היה אזור זה פרדסים ומטעים. כיום (שנות ה-2000) ממשיכה השכונה להתרחב לכיוון מזרח.
שכונת אפרים היא שכונה שנוסדה בשנת 1930 וקרויה על שם אפרים צ'יזיק, שנפל במאורעות תרפ"ט. השכונה נמצאת בצדה הצפון מזרחי של העיר, בסמוך לכביש היציאה מחדרה לכיוון כביש 65, וגובלת בשכונת יוספטל.
שכונת ויצמן היא שכונה שנקראת על שם נשיאה הראשון של מדינת ישראל חיים ויצמן. תחילה היה שמה "אגרובנק" שכן השטח היה בבעלותה של חברת קרקעות מיסודו של בנק "אגרובנק", ובסמוך אליה שכנה המעברה בשם זה.
שכונת הפארק היא שכונה חדשה שנוסדה בעשור השני של המאה ה-21, הבנויה בדרום-מזרח העיר, בין שכונת ניסן לשכונת בית אליעזר. השכונה ממשיכה לגדול ובליבה נמצא ה"אקופארק", פארק אקולוגי גדול עם אגם. בנוסף, בשנת 2019 הוקם אזור מסחרי המיועד לרווחת תושבי השכונה.
שכונות נוספות הקטנות בגודלן; הן שמשון, קלרין (חדרה הצעירה), ביאליק, שלמה, פאר, גני אלון, יוספטל, גזית, הזיתים, בית"ר, הפועל המזרחי, יצחק, קדמת ים ונווה עובד.

שכונות עיקריות

בשנת 1989 נפתח במרכז העיר "קניון לב חדרה".

באמצע שנת 2021, נפתח ברחוב תרנ"א מרכז מסחרי בשם: "ויוה", שבו סניף של רמי לוי שיווק השקמה, ועוד כמה רשתות מוכרות.
קניונים קטנים נפתחו בהמשך גם סמוך לכביש 4 (צומת המשטרה), ובשכונת בית אליעזר. בעיר נפתחו מתחמי קניות פתוחים: מתחם "שערי חדרה" על כביש 4 ומתחם "מיקס" בכניסה המזרחית לעיר. בניגוד לנהוג במרכז העיר, במתחמים אלה ישנם עסקים הפתוחים בשבתות. בשנת 2018 נפתח בעיר מתחם הקניות "מול החוף וילג'".

מסחר

הגוף התרבותי הגדול ביותר בעיר חדרה היא להקת "צבעי מחול" להקת המחול הייצוגית של העיר חדרה. הלהקה עטורת פרסים ושבחים ומייצגת את העיר ברחבי הארץ והעולם. מייסד הלהקה הוא הכוריאוגרף והמנהל האומנותי איציק כהן יליד העיר.
כדורגל:

הפועל חדרה - אשר נוסדה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 וכיום משחקת בליגת העל.
בעבר הייתה מכבי חדרה, שהוקמה ב-1914 ופורקה ב-2004 היא קבוצת הכדורגל הראשונה בעיר.
מכבי חדרה - קבוצת הנשים בעיר. משחקת בליגת העל בכדורגל נשים. הקבוצה נוסדה בשנת 2004.כדורסל:

מכבי חדרה - המשחקת בליגה הארצית בכדורסל.כדורעף:

מכבי חדרה - קבוצת כדורעף נשים, המשתתפת בליגת העל בכדורעף נשים.כדורגל חופים:

הפועל חדרה - קבוצת כדורגל חופים, המשחקת בהליגה הישראלית בכדורגל חופים.

בחדרה ישנם שני מגרשי כדורגל:

אצטדיון הכדורגל הישן בעיר - מונה כ-3,000 מקומות ישיבה. לא מאושר למשחקי ליגת העל ועל כן משחקת הקבוצה בנתניה. בשנת 2021 הסתיימה בניית האצטדיון החדש, היכל האנרבוקס חדרה, ובמקום אצטדיון הכדורגל הישן, ייבנה מתחם בניינים בעשור הקרוב, (לפי עיריית חדרה). מדי שנה, בכל ערב יום כיפור, מתכנסים רבנים, כגון: הרב יצחק בצרי, הרב הראשי לעיר חדרה, הרב ישראל מאיר ביטון, רב קהילת יודעי בינה בעיר חדרה, הרב יניב עשורי, ואלפי שומרי מצוות/ מסורת מהעיר או מהסביבה, ומתפללים שם את סליחות יום הכיפורים.מגרש גבעת אולגה - מגרש סינתטי המכיל 800 מקומות ישיבה.היכלי ספורט:

היכל האנרבוקס חדרה - הוא היכל רב תכליתי לאירועי תרבות, ספורט וכנסים מונה כ-2,582 מושבים. נפתח ב-2021.

מתקני ספורט

תרבות וספורט

את תושבי חדרה משרתת תחנת הרכבת חדרה מערב, שנמצאת בחלקה המערבי-מרכזי של העיר בסמוך לאזור התעשייה. התחנה המרכזית של חדרה נמצאת במרכז העיר בסמוך לצומת חדרה שעל כביש 4. מתחנה זו יוצאים קווי אוטובוס עירוניים ובין עירוניים.
במסגרת הקמת המסילה המזרחית מתוכננת הקמת תחנת רכבת נוספת אשר תשמש את תושבי העיר, תחנת הרכבת חדרה מזרח.

תחבורה

צרפת בזאנסון, צרפת (מ־1964)
פורטוגל טומר, פורטוגל (מ־1983)
גרמניה נירנברג, בוואריה, גרמניה (מ־1995)
הרפובליקה העממית של סין ז'יג'או (אנ'), שאנדונג, הרפובליקה העממית של סין (מ־1995)
ארצות הברית ביג ספרינג, טקסס, ארצות הברית (מ־2001)
רוסיה דרבנט, דאגסטן, רוסיה (מ־2006)
ארצות הברית שארלוט, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית (מ־2009)
ארצות הברית אל פאסו, טקסס, ארצות הברית (מ־2015)
מרוקו פאס, מרוקו (מ־2022)

ערים תאומות

ראשי ועד מתיישבים / מוכתרים

שלמה מאירסון (1927–1946) נבחר ב-1936 לראש המועצה המקומית הראשון.
דוד ברמן (1946–1954) נבחר ב-1952 לראש העירייה הראשון.

ראשי המועצה

ראשי העירייה

ראשי הרשות המקומית

חוברות המחקר "הח'אן: אסופה לחקר חדרה והמושבות. בהוצאת מוזיאון החא'ן לתולדות חדרה.
אהרן עבר הדני, חדרה - ששים שנות קורותיה, 1951
מנחם תלמי ואפרים תלמי, כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל, הוצאת "עמיחי", ספטמבר 1966, ערך: חדרה, עמוד 251–252
בוטקובסקי, צבי. מצב המושבה בהוה ודרכי התפתחותה, חדרה, תרפ"ד
משה סמילנסקי, חדרה, 1981
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': רשימת מאמרים:פרק ס"ו, ייסוד המושבה חדרה, משה סמילנסקי, 1891
פרק ס"ז, מדמויות המתיישבים הראשונים בחדרה, 1891
פרק ס"ח, רופא בארץ, הלל יפה, 1891 - 1893
אות מאבשלום, נאוה מקמל-עתיר. על אבשלום פיינברג
יהודה זיו, תרמיל-צד - אתרים ושבילים במבט שני, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1988, פרק: "עיר מתוך הביצות - חדרה", עמודים 173–184
מנחם בר, תולדות חב"ד בחדרה, לדמותם של חסידי חב"ד מייסדי העיר ובוניה.
עירית זהרוני (עריכה), דרך ארץ - עם חייו בנופיו, יהודה זיו, "חדרה עיר מתוך הביצות", קצין חינוך ראשי - "במחנה", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1984, עמוד 256–261
נינה רודין ואריה אמיר (עריכה), חדרה מאה שנה ועוד., מוזיאון החאן והעמותה למען מוזיאון חדרה, הוצאת אריאל, (הספר בקטלוג ULI)1993
חיליק מדור-חיים, "חדרה - ביצות ממאירות שהפכו לגן פורח", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
מרדכי נאור, עורכת: חנה עמית, "עת־מול - עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל", הוצאת יד יצחק בן-צבי, לא נעזוב את חדרה, אדר ב' תשס"ג, מרץ 2003, כרך כ"ח, גיליון 4 (168), עמוד 10–12.
'חדרה', בתוך: לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, רן אהרנסון, 2004
אלישיב אורן, מבחר ספרים על חדרה, בקטלוג הספרייה הלאומית
איילה ברודצקי-תמרי, התשוקה לאדמה, חדרה מכפר לעיר, 1891 - 1952, הוצאת אריאל, 2018
Roy Marom,'Hadera: Transnational Migrations from Eastern Europe to Ottoman Palestine and the Glocal Origins of the Zionist-Arab Conflict', Middle Eastern Studies (2023): https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/00263206.2023.2183499

אתר האינטרנט הרשמי של חדרה חדרה, ברשת החברתית פייסבוק
 חדרה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית פרופיל חדרה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סמידע על אתר חדרה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
המנון העיר חדרה
האתר העירוני לתיירות ובילוי בחדרה
פרויקט חידוש מרכז העיר חדרה (כולל מצגת), באתר LCUD, אוניברסיטת תל אביבנדב מן, ביקור בית: מסע בין המבנים הישנים של חדרה, באתר ynet, 4 במרץ 2011
מנחם תלמי, על ביצות יושבת עיר, מעריב, 8 ביולי 1966
נעמה ריבה, כך פיספסנו עיר: איך קוראים למקום שנמצא ליד מחלף חדרה?, באתר Xnet‏, 18 באוגוסט 2013
אמיתי גזית, חדרה: עיר עם אנרגיה שלילית, באתר כלכליסט, 12 ביולי 2017
 עדי כהן, "לא נהיה פח זבל, אלה לא רק 8,000 דירות - זו מכה לחדרה כולה", באתר TheMarker‏, 6 בינואר 2019
חקר מקור היסטורי: מפת חדרה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
צילום אוויר של חדרה, 1945, 1:10,000, כולל אינדקס אתרים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
מיכאל יעקובסון: סיבוב בתחנה המרכזית בחדרה בתכנון דן איתן, באתר 'חלון אחורי', 8 בפברואר 2020
מיכאל יעקובסון, עם ראשי עיר שמסתבכים עם החוק, בית המשפט של חדרה צמוד לעירייה, באתר Xnet‏, 21 ביולי 2020
 יעל דראל, "יש מושבניקים שמוכרים בתים ב–15 מיליון שקל וקונים כאן - וכאלה שעברו מת"א כדי לגור ליד הים", באתר TheMarker‏, 6 באוגוסט 2021
חדרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מפת גושים של חדרה, 1947, עם רשימת שמות הגושים (באנגלית) - אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
 חדרה בשנת 1913, סרטון  באתר יוטיוב
 חגיגת פתיחת תחנת אגד בחדרה, 1939, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
מידע על חדרה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
ארכיון אסף תעודות ומכתבים על יסוד המושבה חדרה, בספרייה הלאומית

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. העיר חברה בארגון פורום ה-15.
בדצמבר 2021 שרת הפנים איילת שקד הכריזה על העיר חדרה כרשות איתנה.

Paris Magic | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

Paris Magic

רמת השרון

סינמה סיטי גלילות

בוא (לא) נדבר על זה - יעל בר זוהר וגיא זוארץ | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

בוא (לא) נדבר על זה - יעל בר זוהר וגיא זוארץ

בית יד לבנים רמת השרון

בריטניקס - להקת קאברים לרוק בריטי | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

בריטניקס - להקת קאברים לרוק בריטי

מחזמר סוחף, מפתיע וקורע מצחוק לכל המשפחה

Paris Magic

אירועים נוספים בסינמה סיטי גלילות

אירועים נוספים ברמת השרון