Name: להקת המחול שלום- 2024 | יזהר כהן | תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE
Start: 2024-09-11T20:30:00+03:00Z
Location: תיאטרון חיפה

עמית סגל

Amit Segal

אדוה דדון

Adva Dadon

יאיר שרקי

Yair Sherki

טבריה

החרדים והשבעה באוקטובר | יאיר שרקי | מגדה - תרבות במגידו | Tickchak LIVE

החרדים והשבעה באוקטובר | יאיר שרקי

מחוז צפון

עין השופט

מגדה - תרבות במגידו

עמית סגל - הרצאה | פרינדס טבריה | Tickchak LIVE

עמית סגל - הרצאה

פרינדס טבריה

סיפור על גבורה וחושך | אדווה דדון | אדוה דדון | מגדה - תרבות במגידו | Tickchak LIVE

סיפור על גבורה וחושך | אדווה דדון

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

Northern District

FRIENDS קרית שמונה

אוכלוסיית המחוז, נכון לשנת 2018, מונה כ-1,448,100 תושבים.
לפי חלוקה לדתות:
43% יהודים – 603,400 תושבים.
39% מוסלמים – 545,500 תושבים.
8% דרוזים – 112,200 תושבים.
7% נוצרים – 98,100 תושבים.
3% ללא סיווג דת – 42,100 תושבים.הצפיפות במחוז הצפון עומדת על כ-261 אנשים לקמ"ר.

דמוגרפיה

נפות ואזורים טבעיים

חלוקה מוניציפלית

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2021, היו במחוז כ-1,469,424 תושבים ישראלים ב-419 יישובים.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח לפי רשות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הצפון הוא אחד משבעת המחוזות המנהליים אליהן מחולקת מדינת ישראל לפי חלוקת משרד הפנים. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד עמק בית שאן ורמות מנשה בדרום. העיר הגדולה ביותר במחוז היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב הכנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.
חלוקה למחוזות משתנה בין משרדי הממשלה וגופים ממשלתיים שונים. 



חוה אלברשטיין

Chava Alberstein

חוה אלברשטיין | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

הרצליה

היכל אמנויות הבמה הרצליה

חוה אלברשטיין | תיאטרון ירושלים | Tickchak LIVE

מחוז ירושלים

ירושלים

תיאטרון ירושלים

חוה אלברשטיין: הזמרת הלאומית? | גיל פז | המגדל 2, קרית טבעון, ישראל | Tickchak LIVE

חוה אלברשטיין: הזמרת הלאומית? | גיל פז

מחוז חיפה

קרית טבעון

המגדל 2, קרית טבעון, ישראל

על הבמה אנסמבל הכולל את חוה, ערן ויץ (גיטרות וניהול מוזיקלי) ושני חברים חדשים נפלאים, מאיה בלזיצמן (צ'לו ושירה) ומתן אפרת (כלי הקשה ומחשב).
ההרכב החדש צובע את השירים בסאונד וצבעים אחרים, כמו תמונות קולנוע. שירים שטרם בוצעו על הבמה לצד כאלה שכן. 


חוה אלברשטיין | אולם מופעים מטה אשר כברי | Tickchak LIVE

מטה אשר

כברי

אולם מופעים מטה אשר כברי

אלברשטיין נולדה בשנת 1946, בשצ'צ'ין שבפולין בשם אווה אלברשטָיין. שם אימה היה מינה (רות) אלברשטיין. בשנת 1951, כשהייתה בת ארבע, עלתה לישראל עם הוריה, למעברת "שער העלייה" שבחיפה. את אנשי המקום, אשר רובם פליטים ניצולי שואה מאירופה, היא תתאר לאחר שנים בשיר "שרליה" כ"אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים". הוריה דיברו פולנית, יידיש ועברית. משפחתה עברה בהמשך להתגורר בקריית חיים, והיא למדה בבית הספר תיכון קריית חיים. בספרה הראשון "שיר במתנה" שיצא ב-1979 סיפרה אלברשטיין כי את שמה העברי חוה נתנה לה הגננת בגן הילדים.
בשנות ילדותה החלה חוה הצעירה לשיר ולנגן בגיטרה, ואף למדה פיתוח קול, לאחר שזכתה במלגה מיוחדת של כישרונות צעירים בתחרות של מרכז ההסברה. בשנת 1964, בטרם מלאו לה 17, הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה, כלי נגינה שעתיד ללוות אותה בכל הופעותיה בתחילת הקריירה. היא הצטרפה ל"מועדון זמר" של מאיר הרניק, ושם התגלתה על ידי המלחין נחום היימן, שפתח לה דלתות בשוק המוזיקה בארץ. היימן המליץ על חוה אלברשטיין לסיימון שמידט, שפתח שנה קודם לכן סניף ישראלי של חברת התקליטים CBS. בשנת 1965 יצא לאלברשטיין תקליטון ראשון בחברת CBS (לימים NMC), שבה הוחתמה. לאחר שירותה הצבאי, שבו הופיעה בתחילה ב"צוות הווי גולני" וב"שלישיית פיקוד צפון" ואחר כך כזמרת סולו, הוציאה אלברשטיין בשנת 1967 את תקליטה השני (והראשון בעברית), "חוה אלברשטיין בשירים עבריים". זמן מה לאחר מכן, יצא תקליט זה בהוצאה מחודשת בשם "פרח הלילך". האלבום כלל את השירים "פרח הלילך", "מקהלה עליזה" ו"פנס בודד", שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. באותה שנה אף הוציאה אלבום ביידיש ואלבום שירי ילדים.
ב-1969 הקליטה אלברשטיין עם דני גרנות את התקליט "שירי רחל", שכלל משירי רחל המשוררת, בעיבוד אוונגרדי יחסית לאותם ימים, כאשר חלק מהשירים (בפרט "אשתו") מלווים בכלי הקשה בלבד. שירי התקליט היו מתוך מופע- ערב שירי רחל המשוררת שהועלה לאורך אותה שנה. הלחנים נכתבו על ידי דרורה חבקין, דני ליטני, אלברט פיאמנטה ומוני אמריליו. על העיבוד המוזיקלי היה אחראי זוהר לוי. אלברשטיין מכנה את האלבום "הדבר הכי אוונגרדי שעשיתי בחיים".

בשנות ה-60 וה-70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת מיטב יוצרי היידיש בעבר. לכאורה, היה זה צעד מפתיע לזמרת צעירה שגדלה בארץ לשיר שירים ביידיש. בריאיונות שנערכו עמה סיפרה שבילדותה שמעה יידיש בבית, כאשר נהגה להאזין להוריה ולחבריהם. כך התחברה לשפת היידיש, שאותה תיארה כעושר תרבותי קסום ובלתי נדלה. באחד מריאיונותיה הראשונים אמרה:

אולם, לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים שהוציאה בסגנון פולק ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים נודעים וגדולים, כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי, תרצה אתר, דפנה אילת, נעמי שמר, נחום היימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן, רחל שפירא, מוני אמריליו, מתי כספי, חנן יובל, לאה נאור, יורם טהרלב ועוד, ועם עיבודים של אלכס וייס ואחרים. שירים כמו "אליעזר בן-יהודה" "חיוכים", "ויויו גם", "את חרותי", "שיר ארץ", "שיר סיום", "כמו עשב בניסן", "את תלכי בשדה", "נחל התנינים", "כפל", "שיר משמר" (שכתב נתן אלתרמן לבתו תרצה אתר) ועוד רבים היו ללהיטים גדולים, והפכו את אלברשטיין לזמרת מצליחה.
כמה מהבלדות הידועות ביותר שהקליטה בתקופה זו קשורות להיסטוריה של מדינת ישראל, חלקם למלחמות ולשכול. השיר "מרדף" (מילים: ירון לונדון), שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, "בשביל אל הבריכות" (מילים: יורם טהרלב) המדבר על אהבה של זוג צעירים הנגדעת במלחמה והשיר "לו יהי" של נעמי שמר, שנכתב ובוצע בעת מלחמת יום הכיפורים והפך לשיר המזוהה ביותר עם המלחמה. השיר "החיטה צומחת שוב" נכתב על חללי אותה מלחמה מקיבוץ בית השיטה והוקלט על ידי אלברשטיין לאלבומה "נמל בית" בשנת 1983, תקופת מלחמת לבנון הראשונה. הביצוע של אלברשטיין לשיר "לכל איש יש שם" של זלדה (מתוך האלבום "כמו צמח בר", שיצא בשנת 1975) מזוהה עם טקס קריאת שמות הנספים בשואה. עוד משיריה המפורסמים הם "החול יזכור" של נתן יונתן, המבכה את "הנעורים שבאו פתע אל סופם" והפך עם השנים להיות מזוהה עם שכול.
לצד שירי המולדת, ביצעה אלברשטיין גם שירים אישיים יותר המבטאים את נפש האדם ובעיקר את נפש האישה. הדבר בא לידי ביטוי בולט בתוכנית היחיד הראשונה שלה בשנת 1971, וכן באלבום "כמו צמח בר" משנת 1975, ששיקף את הלך הרוח במדינה אחרי מלחמת יום הכיפורים. זה אחד האלבומים החשובים בקריירה שלה והמצליח ביותר מביניהם, עם השירים "כמו צמח בר" המדבר על כאב בעקבות דחייה חברתית והשיר "אדבר איתך" ("כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך...") המבטא אהבה של אישה לגבר (שניהם למילותיה של רחל שפירא). בשנת 1978 הקליטה אלברשטיין אלבום משיריה של שפירא בשם "התבהרות", שכלל את השירים "שיר תשרי", "התבהרות חלקית", וכן את "פרח משוגע" בלחנו של מוני אמריליו.
אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים, ובכך הייתה לאחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים. היא החלה זאת כבר באלבומה הראשון, שבו נכלל השיר "מקהלה עליזה" (נאור - הירש) שהפך ללהיט ילדים גדול. אלבומה השני, "צעצועיה של אסנת", כבר הוקדש כולו לשירי ילדים וכך גם אלבומים נוספים שהוציאה. באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית הטלוויזיה לילדים "קרוסלה", בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית.

שנות השישים והשבעים

בשנות ה-80 המשיכה אלברשטיין להקליט ברציפות ולהוציא מדי שנה אלבום ואף שניים. ב-1980 הוציאה את האלבומים אני הולכת אלי ושיר במתנה, כשהראשון הורכב כולו מלחניו של נחום היימן. אלברשטיין נסעה ללונדון ושם הקליטה בהפקתו של היימן ומוזיקאים מקומיים את האלבום הכולל שירים שכתבו נתן יונתן, נתן אלתרמן, אהוד מנור, רחל ולאה גולדברג. בהמשך העשור החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך ופופ.
בשנת 1981 גילמה את לאה בסרטו של נדב לויתן, "סיפור אינטימי" בתפקיד הראשי. במהלך צילומי הסרט הכירו אלברשטיין ונדב לויתן, ונישאו לאחר זמן קצר. כמו כן, שיחקה בתפקיד אורח בסרט נוסף של לויתן, "אין שמות על הדלתות" (1997).
בשנת 1982 השתתפה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). אלברשטיין שרה באירוע את השיר "תפילת יום הולדת" (מילים: תרצה אתר).
בספטמבר 1983 הוציאה את האלבום "נמל בית", שמרבית שיריו והופקו מוזיקלית על ידי מנחם ויזנברג ואלברט פיאמנטה. שיר אחד אחד עובד על ידי משה וילנסקי. בין שירי האלבום בלטו: "החיטה צומחת שוב" (שהפך לשיר זיכרון בולט), "בגלל הלילה" והדואט "שוב" עם אריק סיני (שיר שבוצע במקור על ידי שמוליק קראוס וג'וזי כץ). בסוף שנת 1983 הנחתה אלברשטיין לצד יהורם גאון את פסטיבל שירי הילדים והתחרתה בו עם השיר "עולם קטן". בספטמבר 1984 הוציאה את האלבום "אבק של כוכבים", בו דואט נוסף עם אריק סיני, השיר "תן לי יד" (מילים: עלי מוהר, לחן: יוני רכטר).התקליט "מהגרים" משנת 1986, שבו כתבה לראשונה את מרבית השירים, עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות, כפי שהיא והוריה היו בעבר. שירי האלבום הופקו מוזיקלית על ידי יהודה עדר. האלבום כלל את השיר "שרליה" העוסק בשוכני מעברת שער העלייה שבה גרה אלברשטיין כשעלתה לארץ ובזכות הצלחת השיר המנציח את המעברות, נבחרה אלברשטיין להדליק משואה בטקס יום העצמאות. באותה שנה ביצעה יחד עם ריימונד אבקסיס את השיר "מה שלומך אחות" שכתבה עבורן נעמי שמר.
מגמת השינוי המוזיקלי בולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" שיצא ביולי 1989, שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר, בו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין (מתוך המחזה "אורזי מזוודות"), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון ("שם היאוש נעשה יותר נוח"), ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפרפרזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, נפסל לשידור בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה. ירוסלב יעקובוביץ' הפיק מוזיקלית את שירי האלבום.
ביוני 1991 הוציאה את האלבום "האהבה מאלתרת", שהופק מוזיקלית על ידי עובד אפרת. בין שירי האלבום בלטו "שיר מגרש את החושך" (מילים של אלברשטיין ללחן גאורגי) שעוסק בהעצמה נשית ושיר הנושא. עוד בשנת 1991 כתבה ליהודית תמיר את "שיר ערש".
בשנת 1992 כתבה לאורנה ומשה דץ את "חללית".
בשנת 1992 השתתפה אלברשטיין במחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתפקיד המספרת. מפיק המחזמר היה אברהם דשא (פשנל) והבמאי היה צדי צרפתי. במחזמר השתתפו גם שי זורניצר בתפקיד יוסף ומקסים לאונידוב בתפקיד פרעה. באותה שנה כתבה לדורון מזר את השיר "טוב שצלצלת הבוקר", שהלחין מיקיאגי. השיר זכה להצלחה והופיע באלבומו של מזר "קול". עוד באותה תקופה שירה "נוסע סמוי", אשר הולחן במקור על ידי גדעון כפן למילותיה, הולחן מחדש על ידי יהודית רביץ ויצא בשנת 1993 באלבומה של רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות".
בשנת 1994 כתבה אלברשטיין ספר ילדים בשם "אני לא מושלם!", אותו אייר איקו אביטל.
באפריל 1995 הוציאה את האלבום "דרך אחת", שהפיק מוזיקלית אילן וירצברג. בין שירי האלבום בלטו "יש לי זמן" או "כמעט שנתיים", שעסקו בחייה האישיים. עוד בשנת 1995 צילמה אלברשטיין עם בן זוגה הבמאי נדב לויתן את סרט התיעודי "מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר". השניים התחקו אחר משוררי היידיש האחרונים שחיו בארץ. רבים מן היוצרים שהופיעו בסרט נפטרו זמן מה לאחר הצילומים, והסרט מהווה מעין מחווה של הנצחה לדור שלם של יוצרי יידיש. בסרט שרה אלברשטיין בביצוע חי כמה שירים ביידיש. הדסה קסטין, אשתו של אחד המשוררים המופיעים בסרט, בינעם הלר, מקריאה את שירו "מיין שוועסטער חיה", בשנת 1998 הלחינה והקליטה חוה את השיר באלבומה "די קרעניצע - הבאר" עם להקת הקלזמטיקס.
באפריל 1999 הוציאה את האלבום "תיכף אשוב", שכלל שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו "שלום רב" שכוון כנגד הכפייה הדתית, "הקוסם" שביקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו וגרר שיח ציבורי, ו"רבקה" למילותיה של רחל שפירא שביקר את יחס החברה הישראלית לעובדים הזרים (אף על פי שבו מתוארת הגיבורה דווקא כרבקה מהתנ"ך).
החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 קיימה אלברשטיין את הופעותיה מחוץ לישראל, אף על פי שהמשיכה לגור בה. ההופעות הראשונות שקיימה לאחר ההפסקה הארוכה זכו לתשומת לב רבה ולהד תקשורתי רחב. בסוף שנות התשעים ובתחילת המאה ה-21 היא הוציאה אלבום יידי בשם "The Well" ("הבאר") עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, את האלבום "Foreign Letters" ("אותיות זרות") שכלל שירים חדשים בעברית וביידיש, ואוסף משיריה העבריים עבור הקהל הבינלאומי בשם "Crazy Flower: A Collection" ("פרח משוגע: אוסף"). אלברשטיין זוכה החל מראשית המאה ה-21 להצלחה יפה בשוק המוזיקה הבינלאומי, שם היא מקוטלגת בדרך כלל כאמנית מוזיקת עולם.

שנות השמונים והתשעים

אלברשטיין זכתה להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום "מוצאי חג" משנת 2003. באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים "מוצאי חג", "וורה מבוקרשט", "צל", "נדל"ן", "נחל גוסס" ועוד. אלבומה הבא, "קוקוס", שיצא בשנת 2005, היה קליל ומחוייך יותר, עם השירים "קוקוס", "כל שעה נשיקה" ו"גבר כלבבי".
בשנת 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו"ם על ביצוע, הפצה וקידום הפזמון הישראלי. בשנת 2005 זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.בשנת 2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם "לעמעלע" ("כבש קטן"), שהכיל שירים של משוררי יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה. אלבום זה זכה בישראל לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית "כוכב נולד". בשנה זאת, הוענק לאלברשטיין פרס הופשטיין על הישגיה המוזיקליים ביידיש ועל אומץ ליבה בהעניקה לשיר יידיש מקום מכובד ואמוציונלי, גם בזמנים בהם היידיש לא הייתה פופולרית בפומביי.
באותה השנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של אלבומה משנת 1975 "כמו צמח בר". הוצאה זו כללה כרצועות בונוס את הביצוע המקורי לשיר הנושא "כמו צמח בר" מתוך הסרט "דודי ורעי", וכן דיסק בונוס עם שישה קטעים מהופעה חיה באולם צוותא משנת 1976 וקטע וידאו מאותה הופעה. בפתח החוברת המתלווה לאלבום, הוסיפה אלברשטיין מספר מילים למהדורה החדשה, בה היא תוהה על התמימות והנאיביות שאפפו את מילות שירי האלבום המקורי: 

ב-1 בינואר 2007 פתחה אלברשטיין בסיבוב הופעות בישראל לראשונה מאז 2000. ההופעות זכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת. בהמשך השנה היא הוציאה את אלבום שירי הערש "שביל החלב - שירי ערש", למילותיהן של עדולה, נאוה סמל, רחל שפירא, צרויה להב ואלברשטיין עצמה, וכמו כן השתתפה בהקלטת השיר "נפשי" של שאנן סטריט. באפריל 2008 יצא אלבומה "טבע האדם", שנוצר בשיתוף פעולה עם מוזיקאי הג'אז אבי ליבוביץ', אותו פגשה תוך כדי עבודתה עם סטריט. האלבום הולחן ברובו בידי ליבוביץ' והחזיר את אלברשטיין לעמדת "הזמרת המבצעת" לראשונה מאז שנות השמונים. באוקטובר 2008 יצא האלבום הכפול "חוה אלברשטיין בהופעה", שהוא תיעוד של סיבוב ההופעות המצליח. ההופעה הוקלטה באולם "נגה" ביפו, שם גם התקיימה ההופעה הראשונה בסיבוב הקאמבק בשנת 2007.

העשור הראשון של המאה ה-21

בשנת 2010 הוציאה אלברשטיין את אלבומה ה-58 במספר "ברוך הבא", שזכה לתשבחות המבקרים.בינואר 2011 הוכרז כי אלברשטיין תקבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי. ועדת השופטים קבעה כי 

ב-15 באוגוסט 2011 הוציאה אלברשטיין את אלבומה ה-59 במספר "ילדת טבע", הכולל דיסק המצורף לספר עם המילים. האלבום ממשיך בצורה דומה את "מסורת" האלבום "שביל החלב - שירי ערש", והוא מורכב משירים ומקטעי קריאה קצרים שכתבה עדולה (סבינה מסג) לילדים ומבוגרים כאחד. בחלק מהשירים משתתף בשירה גם נכדה של אלברשטיין, איתי אנגל. שיר הנושא הוא הסינגל הראשון שיצא לרדיו.
בנובמבר 2011 קיבלה אלברשטיין את תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע. במאגדת שהוציא המכון של המושב השנתי השישים ושלושה של המועצה הבינלאומית נכתב: 

באפריל 2013 הוציאה אלברשטיין את האלבום "ואיך אצלך". האלבום, בהפקתו המוזיקלית של תמיר מוסקט, זכה לשבחים רבים ואף הגיע למעמד אלבום זהב תוך שלושה שבועות מצאתו. שירי האלבום עסקו, בין השאר, בהתמודדותה של אלברשטיין עם פטירתו של בעלה נדב לויתן שלוש שנים קודם לכן.
בשנת 2014 יצא במסגרת פרויקט "עבודה עברית" האלבום "שרות חוה אלברשטיין" ובו גרסאות כיסוי של זמרות צעירות לשיריה מתקופות שונות. האלבום התבסס על מופע משנת 2009 בשם "בנות חוה" בו הצדיעו הזמרות, רובן מסצנת האינדי הישראלית, ליצירתה רבת השנים של אלברשטיין ולתרומתה למוזיקה הישראלית. בשנה זו שיתפה פעולה עם היוצר שלומי שבן, והקליטה עמו את השיר "תרגיל בהתעוררות", שיצא באלבום באותו השם והגיע לראש המצעד השנתי של רשת ג' לשנת תשע"ד. כמו כן הלחינה את השיר "July" לאלבום "הכל לטובה" של שאנן סטריט, עמו שיתפה פעולה גם באלבומו הראשון.
בשנת 2015 הוציאה את האלבום "סרנדה", בו חזרה לסגנון מוזיקלי המבוסס על שירה וגיטרה אקוסטית. בשנת 2016 יצא האוסף "סיפור חיים", המוגדר כ"אנתולוגיית שירי משוררים".
באותה השנה הוציאה את האלבום "בוא המורה".
ב-2017 החלה אלברשטיין בסדרת הופעות בשיתוף שלומי שבן. בהופעה זו מבצעת הזמרת שירים משלל תקופות ומבצעת לראשונה על הבמה שירים שמעולם לא ביצעה בצורה חיה. בנוסף הפתיעה וביצעה בהופעות אלה גרסת כיסוי לשיר שקיעתה של הזריחה של רמי פורטיס. הפרמיירה לסדרת הופעות זו בוצעה ב-23 בספטמבר של אותה השנה.
בשנת 2019 השתתפה לראשונה בפרסומת, לחברת הכבלים yes, שהתבססה על שירה "לונדון".בשנת 2020 השתתפה בהקלטת גרסה של המוזיקאי גוסטו לשירה "לא צריך הרבה" (מתוך האלבום "האהבה מאלתרת"), ושרה בו את הבית האחרון.בשנת 2021 הוציאה את אלבומה ה-63 במספר, "ערב אחר", הכולל את השירים: "איפה כואב", "ערב אחר", "כשיבוא הבוקר" ו"הייתה לה ארובה לבנה", אותו שרה ביחד עם אבי קושניר (למילים של חנוך לוין).

העשור השני והעשור השלישי של המאה ה-21

ביוגרפיה

אלברשטיין זכתה לתיאורים כגון: "הזמרת הישראלית הגדולה מכולן" ו"סמל ומופת לזמר העברי".בפברואר 2011 קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים.במאי 2018 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברנדייס. באותה השנה קיבלה את פרס מפעל חיים של הרשות הלאומית לתרבות היידיש לשנת ה'תשע"ט בטקס שנערך בבית הנשיא בירושלים.
בשנת 2022 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, וכן הוענק לה פרס אמ"י על מפעל חיים.
בשנת 2023 הוענק לה עיטור נשיא מדינת ישראל.

הוקרה

אלברשטיין הייתה נשואה לאמרגן והמפיק המוזיקלי עמירם טננבוים, ולהם שני ילדים.
בעלה השני היה הבמאי נדב לויתן, אותו הכירה בשנת 1981 במהלך צילומי סרטו "סיפור אינטימי", בו שיחקה בתפקיד הראשי. אלברשטיין שיחקה בסרטו "אין שמות על הדלתות" (1997) והלחינה את הפסקול לסרטיו "ילדי סטלין" ו"גרופי". לויתן כתב את כל שירי האלבומים "מוצאי חג" ו"טבע האדם" וכן חלק משירי האלבום "קוקוס".
אלברשטיין חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם".אלברשטיין מתגוררת ברמת השרון.

חיים אישיים

דיסקוגרפיה

אתר האינטרנט הרשמי של חוה אלברשטיין (באנגלית) חוה אלברשטיין, ברשת החברתית פייסבוק
 חוה אלברשטיין, סרטונים בערוץ היוטיוב
חוה אלברשטיין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 חוה אלברשטיין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חוה אלברשטיין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
חוה אלברשטיין, באתר ספר הקולנוע הישראלי
חוה אלברשטיין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
חוה אלברשטיין, באתר שירונט
 חוה אלברשטיין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 חוה אלברשטיין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
 חוה אלברשטיין, באתר Discogs (באנגלית)
חוה אלברשטיין, באתר Tab4u
חוה אלברשטיין, באתר סטריאו ומונו
חוה אלברשטיין, דף שער בספרייה הלאומית
חוה אלברשטיין, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
Chava Alberstein, דף הבית של חוה אלברשטיין באתר של "Aviv Productions" (באנגלית)
הספרים של חוה אלברשטיין, באתר "סימניה"
חוה אלברשטיין, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
נתן שחר, חוה אלברשטיין, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
מידע על חוה אלברשטיין בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
כתבות וסיפורים על חוה אלברשטיין ושיריה, מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית.ראיונות

נדב הולנדר, כה רחוקה, באתר nrg‏, 19 בינואר 2006
אור ברנע, הכל אודות חוה, באתר ynet, 18 בפברואר 2008
חוה אלברשטיין, בוא שיר עברי: הייקו יהודי, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
 שחר סגל ורועי בר נתן, ‏חוה אלברשטיין ב"ציפורי לילה מתגעגעות", באתר iCast‏, גלי צה"ל, 27 בנובמבר 2011
אור ברנע, חוה אלברשטיין: "אינטימי זו מילה שאני אוהבת", באתר ynet, 23 במרץ 2012
 בן שלו, ואיך אצל חוה אלברשטיין?, באתר הארץ, 21 במרץ 2013
 קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם חוה אלברשטיין, באתר iCast‏, 11 במרץ 2014
 בן שלו, חוה אלברשטיין חוזרת לילדות, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2014
קובי מידן, היום יש מה לפחד: ריאיון נדיר עם חוה אלברשטיין, באתר nrg‏, 9 ביוני 2016
  יהודה נוריאל, פגישה לאין קץ, באתר "ידיעות אחרונות", 28 בנובמבר 2017
  דנית צמית, חוה אלברשטיין: "עולם המוזיקה עדיין מאוד גברי", באתר "ידיעות אחרונות", 29 במאי 2019
  סמדר שיר, "אני חיה בשלום עם הגיל שלי! מה אני יכולה לעשות? לריב איתו?", באתר "ידיעות אחרונות", 16 ביולי 2019
 בן שלו, "מי היה מאמין שבגילי אני עוד אעשה תקליטים ואצא להופעות. ברכה גדולה", באתר הארץ, 13 במאי 2021
 חוה אלברשטיין בשיחה עם נתנאל סמריק | חלק א' | חלק ב' | ב-ערוץ גל"ץ, ספטמבר 2022על יצירתה

אלעד ברגיא, עכבר העיר אונליין, חוה ממשיכה למלא אולמות, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
'עשרה שצריך' - חוה אלברשטיין, באתר "צפן חדש בעברך"
תימורה לסינגר, חוות החיים, באתר ynet, 18 במרץ 2010
עינב שיף‏, עזר כנגדה, באתר וואלה!‏, 22 במרץ 2010
בן שלו, האלבום החדש של חוה אלברשטיין מצליח לשמר את הרעננות היצירתית, באתר הארץ, 6 באפריל 2010
בן שלו, מוסיקה עברית, צאו מהמרפסת, שחקו תופסת, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2011
רז ישראלי, ונוס בעברית: חוה אלברשטיין רלוונטית כמו לפני 40 שנה, באתר nrg‏, 22 במרץ 2012
 בן שלו, ההמולה האינטימית של חוה אלברשטיין, באתר הארץ, 14 במרץ 2013
נדב מנוחין‏, החדש של חוה אלברשטיין: אלבום פרידה מופתי, באתר וואלה!‏, 29 במרץ 2013
שי להב, חוה אלברשטיין באלבום שמרגיש כמו בית, באתר ynet, 16 בדצמבר 2016
נדב מנוחין‏, חוה אלברשטיין ממציאה את עצמה מחדש באלבום יוצא דופן, באתר וואלה!‏, 27 בדצמבר 2016
גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לחוה אלברשטיין, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת
חוה אלברשטיין‏, האלבום הנשי הטוב בישראל: חוה אלברשטיין מספרת את סיפורו, באתר וואלה!‏, 29 במרץ 2018
חווה אלברשטיין, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי פודקאסט היסטוריה לילדים

חוה אלברשטיין (נולדה כאווה אלברשטָיין ב-8 בדצמבר 1946 בשצ'צ'ין, פולין) היא זמרת-יוצרת, פזמונאית, מלחינה, מוזיקאית, סופרת ושחקנית ישראלית, הפעילה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20.
אלברשטיין הוציאה לאור מעל לשישים אלבומים, יותר מכל זמר או זמרת אחרים בישראל, כאשר שמונה מהם על טהרת היידיש ואחד מהם באנגלית. אלבומיה כוללים בין השאר שירים שהפכו קלאסיים בזמר העברי ("מרדף", "משירי ארץ אהבתי", "פרח הלילך"), שירי ילדים ("אליק בליק בום", "מקהלה עליזה", "עץ הכוכבים", "חנות הצעצועים", "דלת הקסמים"), שירי מחאה חברתית ("לונדון", "צל") ופוליטית ("חד גדיא", "הקוסם", "שחמט"), וכן שירים אישיים. יצירתה זוכה להערכה מתמשכת ולהצלחה בישראל, וכן להצלחה בינלאומית גדולה החל מראשית המאה ה-21. אלברשטיין נחשבת ליוצרת בלתי מתפשרת שיצירתה נשארת עדכנית לאורך שנים רבות של פעילות.

לירן דנינו

Liran Danino

אודי כגן

Udi Kagan

עדן בן זקן

Eden Ben Zaken

עמיר בניון

Amir Benayoun

חיים שפירא

Haim Shapira

שלומי שבן

Shlomi Shaban

אמירם טובים

Amiram Tovim

אמירם טובים | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

אבי נוסבאום

Avi Nussbaum

אבי נוסבאום | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

יונתן ברק

Jonathan Barak

יונתן ברק | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

ריימונד אבקסיס

Raymond Abaxis

ריימונד אבקסיס | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

זאפה הרצליה

דויד ברוזה

David Broza

דויד ברוזה – 40 שנה לאישה שאיתי | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

דויד ברוזה – 40 שנה לאישה שאיתי

מני עוזרי

Meni Ozeri

מני עוזרי | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

דני סנדרסון

Danny Sanderson

דני סנדרסון | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

חזי דין

Hezi Dean

יובל המבולבל

Yuval Hamevulbal

הוקוס פוקוס - קסם של הצגה חנוכה 2024 | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

הוקוס פוקוס - קסם של הצגה חנוכה 2024

יהודה פוליקר

Yehuda Poliker

יהודה פוליקר | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

שלומי שבן והפסנתר | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

שלומי שבן והפסנתר

דני רובס

Danny robas

דני רובס | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

רד בנד

Red Band

רד בנד | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

קובי מימון

Kobi Maimon

קובי מימון | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

רודי סעדה

Rudi Saada

רודי סעדה - סטנדאפ | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

רודי סעדה - סטנדאפ

אורי חזקיה

Ori Hizkiah

אורי חזקיה | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

דודו פישר

Dudu Fisher

מופע היובל של דודו פישר - מופע של פעם בחיים | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

מופע היובל של דודו פישר - מופע של פעם בחיים

דב נבון

Dov Navon

דב נבון | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

ד"ר חיים שפירא | תורת המשחקים: ביום יום ובעסקים | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

ד"ר חיים שפירא | תורת המשחקים: ביום יום ובעסקים

יהודית כץ

Judith Katz

יהודית כץ | לא רציונלי ולא מקדם: על מחשבות מעכבות ושקט נפשי | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

יהודית כץ | לא רציונלי ולא מקדם: על מחשבות מעכבות ושקט נפשי

דן כנר

Dan Kanner

לוליפופ - בהנחיית דן כנר ולהקת מוזס סי | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

לוליפופ - בהנחיית דן כנר ולהקת מוזס סי

Herzliya

הרצליה, רח' מדינת היהודים 85, בניין ביזנס פארק, בהרצליה פיתוח

חלק ממייסדיה של המושבה הרצליה נמנו עם אנשי "קהילת ציון", קבוצה ציונית מארצות הברית שרכשה אדמות עבור יהודים אמריקניים שתכננו לעלות לארץ. את האדמות רכש יהושע חנקין מהאפנדים של הכפרים אג'ליל (ג'ליל) ואל-חרם (סידנא עלי). בשנת 1924 עלתה למקום על גבעה שוממה, קבוצה של שבעה אנשים ובנתה את הצריף הראשון. כעבור 40 שנה הוקם באותו מקום (ברחוב ויצמן), גלעד לשבעת המייסדים של הרצליה. אל מייסדיה הצטרפה ב-1925 קבוצה נוספת, קבוצת חקלאים בני מושבות ותיקות, שנקראה "בני בנימין". הם בחרו להיבדל מאנשי המושבה ודרשו להקים שכונה נפרדת מהרצליה, היה להם ניסיון בחקלאות והמשקים שלהם שגשגו לעומת משקי המתיישבים האחרים. בקבוצה האמריקאית היה גם ש"ז לוין, לימים ראש המועצה המקומית הרצליה ואביו של יוסף נבו ראש העירייה הראשון.

בשנת 1926 תוארה הרצליה:

"הרצליה - מושבה חדשה זו הנמצאת מצפון לתל אביב. מעבר לירקון." "האדמה נקנתה על ידי 'קהילת ציון אמריקאית' בשנת 1924. לפי תוכנית החברה מתחלקת הרצליה ל-4 אזורים: א' - לרובע עירוני ב' - למעונות קיץ ובתי-רחצה ג' וד' - להתיישבות חקלאית. עבודת ההתיישבות התחילה באזור ד'. במשך השנה נבנו במושבה 101 בתים ו-35 רפתות.תוכנית המתאר הראשונה של העיר, תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. תוכניתו כללה ארבעה אזורים: אזור חוף הים, שיועד לבתי מלון; אזור ב', הרצליה פיתוח של ימינו, שיועד למגורים במתכונת של עיר גנים; רכס הכורכר, שיועד להיות אזור מסחרי עירוני; ואזור ד' החקלאי.

בכל שטחי הרצליה חיו בעשורים שלפני קום המדינה כ-4,100 כפריים ועוד כ-1,100 בדואים. היחסים בין השכנים הערביים לבין תושבי המושבה היהודיים היו ידידותיים מאוד. בארכיון "בית ראשונים" ניתן למצוא מסמכים המצביעים על היחסים החמים בין הנהגת המושבה לבין ההנהגה הערבית; ביניהם ניתן למצוא מכתב מהוועד המקומי של המושבה שנשלח למוכתר של ג'ליל המערבית חג' חסיין אלעסי, שבו הם מברכים אותו לרגל נישואי בנו ומביעים תקווה כי הידידות בין היישובים תימשך ותתחזק. קשרי החברות התבטאו גם בהזמנות חמות לאירועים ולשמחות. כך לדוגמה הזמין השייח' מחמד שקר אבו כישכ את תושבי הרצליה להשתתף בחתונת אחיו.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נקנה חלק ניכר מאדמות הכפרים הערביים על ידי קהילת ציון אמריקאית. על אדמות אלה הוקמו היישובים הרצליה, רשפון וכפר שמריהו. ואלה שמות עיקר הכפרים שהיו שכניה של הרצליה בשנים 1924–1948:

שבט ערב אל-קורעאן, שבט בדואי אשר שכן באוהלים על הדיונות מעט דרומית לתל מיכל. בשטחי הרצליה מנה השבט כ-150 נפש אשר עבדו בחלקם כפועלים שכירים בפרדסי כפר שייח' מואניס (בין הירקון לג'ליל) וחלקם עסק בהובלת זיפזיף ואבטיחים על-גבי גמלים. כמה בודדים מהם עסקו בדיג.
אל-עוואסאת, חמולה בדואית ששכנה באוהלים בין אבו כישכ לבין שובאקי, כיום שכונת "נווה עמל". השבט, אשר הונהג על ידי חאג' איברהים אל עוואסי, מנה כ-150 נפש.
ערב אבו גנדיל (ערב אל-חג'ג'וי) חמולה בדואית בת כ-80 נפשות ששכנה על שפת הבצה (ה"באסה") לרגלי רכס הכורכר.
ערב אל-עבאשה, שבט בדואי שמנה כ-100 נפשות אשר שכנו במאהל, צפונית מזרחית לכפר-שמריהו.
שובאקי, שבט בדואי אשר התגורר באזור שכונת "יד התשעה" ("שביב") של היום, השבט מנה כ-50 נפש.
אל-חרם (סידנא עלי), כפר שהתפתח בסמיכות למסגד סידנא-עלי, בסמוך לחוף הים. שכן צפונית מערבית להרצליה וגבל בכפר שמריהו. הכפר מנה כ-800 נפש והונהג על ידי המוכתר אל-כרים. רבים מבני הכפר עבדו בבניית המושבה הרצליה.
אבו כישכ, שבט בדואי ששטחו השתרע מצפון לירקון ועד מזרח רמת השרון והרצליה. בראש השבט עמד שייח' שאקר ולו שישה בנים שהנהיגו את השבט. חלקו של השבט אשר התגורר באזור הרצליה מנה כ-300 נפש. היחסים בין מתיישבי הרצליה לבין אנשי השבט היו ידידותיים על-פי רוב.
ג'ליל א-קבלייה וג'ליל א-שאמלייה, שני כפרים אשר שכנו דרומית-מערבית להרצליה.עם פרוץ מלחמת העצמאות, חששו תושבי הכפרים לחייהם על אף קשרי הידידות שהוזכרו בראש הפרק. לכן, לאחר כיבוש יפו נמלטו התושבים מהאזור, חלקם בהוראת ההנהגה הערבית (שעודדה את פינוי הנשים והילדים והישארות הגברים בגיל הלחימה), וחלקם בגלל התקפות ארגוני הפורשים (האצ"ל והלח"י). מי שנסו עברו בעיקר לטייבה ולכפר מוקיבלה, בכוונה לשוב לביתם עם תום המלחמה. חלקם הועברו למחנות פליטים מחוץ לקו הירוק. על פי עדויות של כמה מן המתיישבים הראשונים בהרצליה, התושבים היהודיים הגיעו לכפרים ושוחחו עם תושביהם לפני פרוץ המלחמה, הללו הודיעו כי היהודים מתחייבים לשמור על שלום של הכפרים וכי לא נשקפת סכנה לתושבים. מאמצי המתיישבים היהודיים להשאיר את תושבי הכפרים בבתיהם עלו בתוהו.
לאחר המלחמה נמנעה שיבת הערבים לכפרים, האדמות הוכרזו נכסי נפקדים, ומאוחר יותר סופחו ליישובי האזור - בעיקר הרצליה ורמת השרון.

שכניה הערבים של הרצליה בין השנים 1924–1948

בשנת 1948 מנתה הרצליה 5,300 תושבים. תוך שנתיים, עם גלי העלייה ההמונית, הוכפלה האוכלוסייה והגיעה לכ-12,000 תושבים. דרומית מערבית למושבה, מול אזור התעשייה של ימינו, שכן הכפר הערבי אג'ליל שננטש במלחמת העצמאות. שטח השיפוט של העיר הורחב עד חוף הים. במקום הכפר הוקמה "מעברת ג'ליל" שנקראה "גלילות", בה שוכנו עולים חדשים, בשנת 1954 צורפה גלילות לתחום הרצליה. סמוך לנוף-ים ליד מסגד סידנא עלי והכפר הערבי אל-חרם הוקמה מעברה נוספת, "מעברת סידנא עלי" שנקראה "רשף". בשנת 1952 צורפה רשף לתחום הרצליה. לאחר בנייתם של שיכונים חדשים בשכונות שונות פונו המעברות והעולים פוזרו בשכונות. בעיקר בנווה עמל ויד התשעה במזרח העיר. באפריל 1960 הוכרזה כעיר.עקב גירעון כספי גדול פיזר שר הפנים בדצמבר 1967 את מועצת העיר ואת ראש העיר ומינה ועדה קרואה, לתקופה של שנתיים, תחתיה. בראש הוועדה עמד יעקב שרייבום, מבקר העירייה הראשון של ירושלים, ששימש גם יושב ראש הוועדה הקרואה בנתניה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. באותה תקופה החלה התפתחותה של הרצליה פיתוח כשכונת מגורים לעשירי ישראל ודיפלומטים.
אך הפיתוח הגדול של הרצליה בדומה לרמת השרון הסמוכה היה לאורך שנות השבעים. אז החלה בניה מסיבית על שדותיה החקלאיים של המושבה, ולאורך שנות השבעים והשמונים היא הכפילה את אוכלוסייתה כתוצאה מכך. בשנות התשעים חלה התפתחות נוספת כאשר נחנך קניון שבעת הכוכבים, אזור התעשייה במערב הפך להיות מרכז בילוי ותעסוקה, ונתיבי איילון הגיעו בשנת 2000 עד לעיר. החל משנות העשרים של המאה ה-21 החלה התאכלסות של שכונות "גליל ים" על השטח שבין מרכז העיר לנתיבי איילון, ו"הרצליה הילס" בסמוך למחלף הסירה.

מהקמת המדינה ועד היום

היסטוריה

ערך מורחב – סמל העיר הרצליהסמלה של העיר הוא מגן בצבע כחול תכלת כצבע דגל ישראל ובראשו שם העיר. על המגן מופיעים שבעה כוכבים בצבע דמוי-זהב כסמל לחזון שבע שעות העבודה של הרצל. הכוכבים הופיעו לראשונה בשרטוט של הרצל לדגל המדינה הציונית העתידי, הם מופיעים גם בסמלה של העיר תל אביב ועל שמם נקראים בעיר גם שדרה ראשית, מחלף, דיור מוגן וקניון. בתחתית המגן מופיע גלגל תעשייתי - סמל לענפי החרושת והמלאכה ומצדיו ענפי שיבולת ופרי הדר כסמל לענפי החקלאות. במרכז המגן מופיעה ספינה המציינת את קרבתה של העיר לים התיכון.

בקיץ 2011, לאחר שנתיים וחצי של עבודת הכנה, השיקה עיריית הרצליה מיתוג מחדש תחת הסיסמה "אם נרצה", פרפרזה על הציטטה המפורסמת של הרצל. הלוגו החדש שבשימוש העירייה כולל כוכב תלת-ממדי בחמישה צבעים (המסמלים את ערכי העיר) אך שומר גם, בשינויים קלים, על סמל העיר המקורי בעל שבעת הכוכבים, מגמה שהחלה עם סמל העיר תל אביב-יפו. את המהלך ביצעה חברת המיתוג OPEN.

סמל העיר

הרצליה שוכנת לחוף הים התיכון, ולה רצועת חוף ים ארוכה ורחבה.
הרצועה הראשונה, שבין חוף הים לכביש החוף היא חלקה המערבי של העיר, בה נמצאות השכונות "נוף ים" ו-"הרצליה פיתוח" הבנויות ברובן כווילות צמודות קרקע, אשר רבים מהן בתי יוקרה המשמשים את המעמד העליון, שגרירים וכדומה. על רכס הכורכר הצמוד לחוף הים נבנו וילות יוקרה, מלוני נופש ודירות, והמרינה הרצליה, שמעליה שוכנים שני מגדלים. בקצה הצפוני של רצועה זו נמצאות עתיקות אפולוניה, ובדרומה תל מיכל. בחלק הדרום מזרחי של רצועה זו נמצא אזור התעשייה של הרצליה. בין כביש החוף לנתיבי איילון נמצאת שכונת מגורים הקרויה "הרצליה ב", שנקראה בעבר גם "אזור ג'". הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב נורדאו הנמשך מדרום לצפון, לכיוון כפר שמריהו, ובנוי על רכס הכורכר המרוחק מן הים.
בנתיבי איילון עוברת גם המסילת החוף של רכבת ישראל, ומצפון למחלף שבעת הכוכבים, נמצאת תחנת הרכבת הרצליה.
ממזרח לנתיבי איילון נמצאת רצועה של שטחים ציבוריים, שבהם מגרש הכדורגל העירוני, קניון שבעת הכוכבים, הספורטק העירוני, בית חיל האוויר (שהוא גם משכנו של תיאטרון הרצליה), המרכז הבינתחומי הרצליה, בתי ספר אחדים, פארק הרצליה וכן בית הקברות העירוני הישן. בית הקברות החדש של העיר נמצא בין נתיבי איילון לקיבוץ גליל ים ונפתח בשנת 2011. בחלקה הצפוני של רצועה זו, ממערב לשכונת גן רש"ל ומדרום לשכונת נחלת עדה, הוקם בעת מלחמת העצמאות שדה התעופה הרצליה, במיוחד עבור ה"מסרשמיטים" של טייסת 101 שעברה להרצליה מ"שדה עקרון" מאחר שהיה קרוב מדי לחזית.מדרום-מזרח לרצועה זו נמצא אזור המגורים העיקרי של העיר, שבו מתגוררים מרבית תושביה. הרחובות הראשיים באזור זה הם רחוב בן-גוריון, העובר מצפון לדרום ומוביל מהרצליה לרמת השרון, ורחוב סוקולוב, העובר ממזרח למערב ובו מתרכזות מרבית החנויות. באזור זה הייתה תחילת דרכה של המושבה הרצליה והוא נקרא בעבר "המושבה".

חלוקה גאוגרפית

מרכז העיר הוא השטח שבין הרחובות הרב קוק מדרום, הבריגדה היהודית מצפון, דרך ירושלים ממזרח ורחוב ז'בוטינסקי ממערב, שבו נמצאים המרכז המסחרי של העיר סביב רחובות סוקולוב ובן-גוריון, משרדי העירייה, בית הכנסת הגדול ועוד.
קיוסק "טוקר", הקיוסק הראשון לגזוז בהרצליה, נבנה בשנת 1935 בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב, על ידי המועצה המקומית הרצליה. הקיוסק הופעל על ידי גדליהו טוקר, אשתו טובה ובניהם משה ויחיאל, שהיו בין המתיישבים הראשונים בהרצליה כשנוסדה. במשך שנים היה הקיוסק מרכז הבילוי והמפגשים של המושבה.
עד לשנת 1983 שכן בפינת הרחובות בן-גוריון וסוקולוב עד רחוב בר-אילן השוק העירוני, שכלל גם בתי מלאכה קטנים, קיוסקים ודוכני ירקות לאורך רחוב בן-גוריון. שטח השוק היה שייך לאגודת "מפעל המים" של הרצליה, שבין חבריה היו פרדסנים וחקלאים שרכשו מניה. ברשות האגודה היו גם רוב הבארות ובריכות המים של הרצליה; ברבות השנים נפטרו רבים מחברי האגודה, הנהלת מפעל המים הגיעה להסדר עם העירייה וכל רכוש האגודה הועבר לידי העירייה ללא תשלום, למעט מתחם בית האזרח שלפי סיכום יעבור גם הוא לידי העירייה כעבור מספר שנים. עם פינוי השוק הוקם במקומו מגדל "לב העיר" ומרכז מסחרי (פסג').
בין השנים 2005 ל־2008 הוקם במרכז רחוב סוקולוב, ביוזמתה של ראש העירייה יעל גרמן, "המרכז החדש של הרצליה", שכלל בין היתר את הרחבת מדרכות הרחוב, הקמת כיכר גדולה במפגש הרחובות סוקולוב ובן-גוריון, הרחבת השטחים הירוקים והקמת ספסלים. המהלך נועד להפחית את נפח התנועה העוברת ברחוב ולהאט את מהירות הנסיעה לכלל התנועה, כך שתתאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים בטוחה, הן לאורך המדרכות והן במעברי החצייה. ננטעה ברחוב שדרת עצי דולב קליפורני. מתקני הרחוב מאפשרים לציבור שימוש נוח ובטוח בספסלים, מתקני קשירת האופניים ומתקני המשחקים. בצומת המרכזי (בין שדרות ח"ן, בית הכנסת הגדול ובניין לב העיר) נבנתה כיכר.
המרכז החדש הפך את רחוב סוקולוב מעורק תחבורה ראשי בעיר לרחוב שחלקו המרכזי חד־סטרי בעל נתיב בודד, כאשר על חשבון המסלולים שבוטלו הורחבו המדרכות ונסללו שבילי אופניים. צמצום העבירות התחבורתית פגע בנגישות לבתי העסק ברחוב. ברוב שעות היום קיים עומס תנועה לאורך המרכז החדש. בשנת 2015 יזם ראש העירייה החדש, משה פדלון, צמצום של המדרכות וביטול הכיכר בצומת סוקולוב-בן-גוריון-שד' ח"ן, לשם הרחבת הכביש מחדש.במרכז העיר שכנה התחנה המרכזית של הרצליה בה יצאו קווי אגד ובשנותיה האחרונות של מטרופולין לרחבי השרון וגוש דן. התחנה נסגרה בשנת 2017 ומתוכננת עליה שכונת מגורים. כיום (2022) יש על שטח התחנה הישנה חניון.

מרכז העיר

שכונות

ערך מורחב – הרצליה פיתוחבאזור המערבי של העיר הרצליה נמצאת הרצליה פיתוח, הגובלת בים התיכון ממערב, בכביש החוף ממזרח, בשכונת נוף ים מצפון, ובתל מיכל, שטחים ריקים ומרינה הרצליה, בדרום. בעבר רוב שטחי הרצליה פיתוח היו מכוסים בדיונות חול, בין הדיונות היו מפוזרים בוסתנים של תאנים וענבי דבוקי.
בהרצליה פיתוח נמצאות שכונת ריבלין, שיכון אכדיה (שיכון חיילים ועולים) ושיכון הפרוגרסיבים. כמו כן, נמצא באזור בית הכנסת "אוהל משה" המשרת את בני כל העדות, בית הכנסת המרכזי הספרדי וחטיבת הביניים "סמדר". רחובות ראשיים של האזור: הנשיא (יצחק בן-צבי), וינגייט, רמת-ים, קרן היסוד ומדינת היהודים.
האזור נחשב לאחד מאזורי המגורים היוקרתיים בישראל, ומרבית בתי המגורים שבו הם וילות. רחוב גלי-תכלת, שצדו המערבי נמצא על המצוק הצמוד לחוף הים ומשקיף על הים, מאכלס את הבתים היקרים ביותר בישראל, ובו שכן, עד לשנת 2021, גם ביתו של שגריר ארצות הברית בישראל. שגרירים נוספים מתגוררים בהרצליה פיתוח. דיירים נודעים בשכונה היו נשיא המדינה חיים הרצוג ושר החוץ אבא אבן (אחד הרחובות הראשיים באזור, המוביל ממזרח למערב, נקרא על שמו לאחר מותו).
ברצועה הצמודה לחוף נמצאים בתי מלון אחדים, ובהם "השרון", "דניאל" ו"דן אכדיה". בקצה הדרומי של רצועת המלונות נמצאת המרינה של הרצליה, שעליה שוכנים שני מגדלים, האחד משמש את מלון "מלון ריץ-קרלטון" והשני משמש לדירות נופש. ברצועה זו נמצא גם בית החולים "הרצליה מדיקל סנטר". במרכז הרצליה פיתוח שכן מלון "תדמור", ששימש להוראת מקצועות המלונאות. בשכונה נמצאים גם בתי דירות יוקרתיים.
הרצליה פיתוח מחוברת לחלקה המזרחי (העיקרי) של הרצליה ולכביש החוף בשני מחלפים: מחלף כפר שמריהו ומחלף הסירה. מכביש החוף יש גישה להרצליה פיתוח בכבישים נוספים.

הרצליה פיתוח

לעיר הרצליה חוף ים שאורכו כ-7 ק"מ. החופים מתוחזקים היטב ונהנים מקרקע חולית וזהובה. מלבד תושבי העיר, משרתים חופי הים של הרצליה את תושבי ערי השרון הסמוכות המשוללות חוף ים, כדוגמת רעננה, כפר סבא, רמת השרון, הוד השרון ועוד, וכן מבקרים ותיירים הנופשים בעיר.
לעיר מספר חופים (מצפון לדרום):

חוף אפולוניה: רצועת חוף צרה בין חורבות אפולוניה לים, חוף זה אינו חוף מוכרז. מעליו נמצאים מצוקים המטים ליפול, ובעבר אף התרחשו שם כמה התמוטטויות של הסלעים. רצועת חוף זו צרה יחסית וכמעט שאין בה חול. בשנות השמונים צולם בחוף זה קטע מהסרט "ספיחס".
חוף סידנא עלי (נוף ים): חוף זה קרוי על שם המסגד העתיק המצוי בסמוך לכניסתו הדרומית. רצועת החוף הסמוכה למסגד היא מוכרזת. מנגד, חלקו הצפוני החוף אינו מוכרז בגלל קרבתו לחוף אפולוניה ובשל כתם בים שנגרם כתוצאה מהזרמת שפכים על ידי מפעל התע"ש הסמוך, ששכן בעבר מצפון לשכונת נוף ים. במקום מצוי מתחם של מערות החצוב בסלע של "ניסים איש המערות" וכן התיישבות מצומצמת של דייגים, המתגוררים במתחם בקצהו הצפוני של החוף, המכונה "כפר הדייגים".
חוף השרון: חוף זה הוא מהחופים העמוסים ביותר בעיר. שוכנות בו מספר מסעדות וכניסתו מתחברת לכיכר דה שליט. לחוף ירידה מלאכותית, עשויה מדרכה היורדת לים, וכוללת גם גישה לנכים. במקום שוכנת גלידריית "גלידת אריה", ממוסדות העיר הרצליה, המוכרת כמעט לכל תושביה. מחוף זה ואילך רצועת החול מתרחבת כשנעים דרומה.
חוף זבולון (חוף צופי ים): קרוי על שם מבנה הבטון שנבנה ב-1939 על ידי אגודת יורדי ים זבולון, שהיה חלק מתנועת נוער ימית ושכן במקום עד שנות השמונים. כיום שוכן במקום שבט צופי ים העירוני, המשלב לימודי ימאות עם ערכי תנועת הצופים. בחלקו העליון של החוף נמצאים מרבדי דשא וכן מספר מסעדות. החוף נחשב למוכרז ואינו כולל שובר גלים. "חוף זבולון", מסעדת הדגים המפורסמת ששכנה בחוף נהרסה זה מכבר על ידי העירייה, וזאת כחלק מאכיפת החוק האוסר על הקמת מבנים ברדיוס של 100 מטרים מחוף הים.
חוף אכדיה/דבוש: נקרא על שם מלון "דן אכדיה" השוכן מעל החוף או לחלופין על שם "דבוש", על שם מסעדת החוף שנשאה את שם זה, שפעלה עד ל-7–2006 במקום יותר מ-50 שנה. ליד חוף זה נמצאים מגרשי טניס גדולים. חוף זה התברך ברצועת החול הרחבה ביותר בעיר, שרוחבה כמה עשרות מטרים.החוף שליד מלון אכדיה היה חוף הרחצה של הרצליה עד בניית מלון השרון שלאחר סיום בניתו הכשירו ירידה לים עבור מתרחצים, עד אז חוף הרחצה של הרצליה היה ליד היכן שנבנה יותר מאוחר מלון אכדיה, זה היה החוף היחידי שהייתה לו ירידה אל החוף, הירידה שימשה לבני אדם וכן לעגלות רתומות לסוסים שתושבי הרצליה וגם רעננה ורמת השרון היו מגיעים בשבתות לים עם העגלות שלהם או עם עגלות שכורות, את הסוסים היו רוחצים באותה הזדמנות בים.על החוף היה קיוסק וכן מבנה שנבנה למלתחה. בדרך חזרה היו עוזרים לסוסים לעלות עם העגלות על ידי דחיפה מאחור. הייתה עוד ירידה לחוף היכן שהיה הוואדי שניקז את מי הגשמים מהבאסה, אולם הדרך הייתה משובשת והחול היה עמוק. הדרך עברה ליד המבנה הנטוש של בית החרושת לספירט שננטש על ידי משפחת פלוטקין בעלי "ויטה".

חוף אכדיה דרום ("הנכים"): זהו החוף הצמוד למרינה העירונית, ומותאם בגישה ברכב לנכים (מכאן שמו). כמו חוף השרון ודבוש, גם חוף זה עמוס במשך רוב חודשי הקיץ.
חוף הסירות: חוף זה אינו מיועד לרחצה, אלא לשיט סירות מהירות ואופנועי ים ולכן מהווה סכנה לרוחצים. החוף שוכן מדרום למרינה, ולאחרונה נהנה מפיתוח עירוני כחלק מפיתוח המרינה. במסגרת פיתוח זה, נשתלו בסמוך לחוף כרי דשא והוכשר מעבר להולכי רגל מהמרינה.
החוף הנפרד: חוף זה מופעל במשותף על ידי עיריית הרצליה ועיריית בני ברק, והוא מיועד לציבור הדתי. בימי ראשון, שלישי וחמישי הוא פתוח לרחצת נשים, ובימי שני, רביעי ושישי הוא פתוח לרחצת גברים.

חוף הים

ערך מורחב – מרינה הרצליהמרינה הרצליה היא המרינה הגדולה בישראל, והיא שוכנת בחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל. התוכניות להקמת המרינה נוסחו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה. המרינה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והיזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות, בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה בנמל בינלאומי. היא משתרעת על שטח של כ-500 דונם ובה מקומות עגינה ל-680 כלי שיט. מאז 2012 שוקדת עיריית הרצליה על תוכנית "חזית הים" שבמסגרתה הוזמנה סדרת עבודות מחקר מהמכון הישראלי לחקר הנדסה ימית בטכניון.

מרינה

ב-17 ביולי 2008 נחנך השלב הראשון של פארק הרצליה שמשתרע על שטח של 700 דונם, בין הרחובות יוסף נבו במזרח, נתיבי איילון במערב, שדרות מנחם בגין בצפון ושדרות בן ציון מיכאלי מדרום. בפארק יש מרחבי דשא גדולים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, מתקני שעשועים, אתרים לפיקניקים ובית קפה. לצד הפארק נשמר חלק משלולית החורף - "הבאסה".בינואר 2020 נחנך החלק הצפוני של פארק גליל ים, הנמצא בשכונת גליל ים החדשה. בפארק נבנו מתקני משחק, גשר לשכונת קריית השחקים העתידית הסמוכה, מגרשי ספורט ושבילי אופניים. עלות הקמתו של הפארק היא כ-100 מיליון ש"ח. בהמשך נבנו בפארק גם גינות כלבים ומתחמי משחק לילדים בעלי מוגבלויות.

שטחים ירוקים

שדרות שבעת הכוכבים: ציר תחבורה ראשי העובר ממזרח למערב ומחבר בין הרצליה פיתוח במערב (רחוב שדרות אבא אבן) ורחוב הרב קוק במזרח. הרחוב מהווה את הגישה המרכזית אל מחוץ לגבולות הרצליה, דרך מחלף הסירה בכביש 2 ומחלף שבעת הכוכב בנתיבי איילון. רחוב הרב-קוק נגזר לשני רחובות ששדרות שבעת הכוכבים מהווה אחד מהם, בעוד שהרחוב השני הוא רחוב בן ציון מיכאלי שבסמוך לו ממקום קניון שבעת הכוכבים.
רחוב הרב קוק: רחוב העובר ממזרח למערב בדרום הרצליה. תחילתו בצומת כדורי במזרח ובשדרות שבעת הכוכבים במערב. כמו כן, בסמוך לו נמצא תיכון הראשונים.
רחוב סוקולוב: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה ומרכז מסחרי בעיר. רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך על ידי רחוב ירושלים בצומת מרומזר, ובחלקו המערבי הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון ונמשך לרחוב ויצמן הנחתך על ידי רחוב הרב קוק בהמשך. ברחוב זה מסחר רב והוא מכיל חנויות רבות.
שדרות בן-גוריון: אחד הרחובות הראשיים של הרצליה. הוא רחוב העובר מצפון לדרום, ממשיך את שדרות ח"ן בצפון ושם חותך את רחוב סוקולוב, במרכזו צומת כדורי שם הוא חותך את רחוב הרב קוק, והוא ממשיך עד לגבול עם רמת השרון, שאז הוא הפך לרחוב סוקולוב. הרחוב משמש בעיקר לחנויות ואתרים, ובנוסף יש מגורים בחלק גדול ממנו. ברחוב נמצאה התחנה המרכזית של הרצליה אשר נהרסה ב-2017 לצורך בנית שכונת מגורים חדשה (פרויקט נצבא). הרחוב, המסומן ככביש 482, הרחוב מהווה חלק מהדרך ההיסטורית שקישרה את המושבה לתל אביב.
רחוב ארלוזורוב: רחוב העובר ממזרח למערב, ומחבר בין צומת כדורי לבין דרך ירושלים.
דרך ירושלים: רחוב ראשי במזרח העיר, העובר מדרום לצפון. חלקו הדרומי נחשב להרצליה וחלקו הצפוני לרעננה. ישנה פנייה מרחוב ירושלים לרחוב אחוזה ממזרח, שהוא הרחוב הראשי של רעננה. חלקו הדרומי הוא גם הכניסה לשכונות נווה עמל ויד התשעה אשר נמצאות ממזרח לו. רחוב זה מתחבר ממערב לרחובות הראשיים (מצפון לדרום) הבריגדה היהודית, סוקולוב, העצמאות וארלוזורוב.
רחוב העצמאות: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא נחתך במעגל תנועה על ידי רחוב ירושלים, ובהמשכו הוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון. לאחר שהוא נחתך על ידי רחוב בן-גוריון הוא מתעקל דרומה ונחתך בסוף על ידי רחוב הרב קוק. המשכו הוא רחוב בר כוכבא שמהווה את הכניסה לשכונת נווה ישראל. רחוב זה משמש בעיקר למגורים.
רחוב הבריגדה היהודית: רחוב העובר ממזרח למערב. בחלקו המזרחי הוא מתחיל בשכונת יד התשעה ונחתך על ידי רחוב ירושלים ובחלקו המערבי ממשיך אותו רחוב מנחם בגין הממשיך לכיוון הרצליה פיתוח וחוף הים. מן הרחוב נגזרים רחובות שכונות גן רש"ל ונחלת עדה.
רחוב מנחם בגין: רחוב הממשיך את רחוב הבריגדה היהודית ממערב. חלקו הצפוני מכיל את שדה התעופה הרצליה. חלקו הדרומי מכיל את שלולית הבאסה והוא מהווה את סוף ציר איילון צפון. הרחוב הממשיך אותו ממערב - רחוב המעפילים, נחשב לחלקו הדרומי של כפר שמריהו, ובסופו מחלף רבין המחבר אותו לכביש 2.
מדינת היהודים: רחוב ראשי במערב העיר, המוביל מכביש החוף אל הים. משמש בעיקר לתעשייה, מלאכה ומשרדים.
אבא אבן: הרחוב הראשי באזור התעשייה של הרצליה פיתוח. מקשר בין מחלף הסירה למרינה.

רחובות ראשיים

מבנה העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בהרצליה 108,832 תושבים (מקום 16 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.3%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 11,673 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כמחצית מתושבים הם ילידי הארץ, והיתר עלו מכל גלויות ישראל, כשמתוכם כ-40 משפחות מאתיופיה. עם גל העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, הגיעו גם להרצליה מתוכם כ-7,000 עולים[דרוש מקור].

אוכלוסייה

עיריית הרצליה היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר הרצליה. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית הרצליה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

עיריית הרצליה

מערכת החינוך בהרצליה היא במקום השני מבחינת השקעה כספית. היא מדורגת במקומות הראשונים בבחינות הבגרות והמיצ"ב.[דרוש מקור]

בתי ספר:
יסודיים: ויצמן, אילנות, בן-צבי, ברנר, א.ד. גורדון, יגאל אלון, רמב"ם (דתי), וולפסון (דתי, עצמאי), ברנדס, נוף-ים, יוחנני, יצחק נבון, שז"ר, הנדיב, לב-טוב, בר-אילן (ממלכתי-דתי).
חטיבות ביניים, בסוגריים היסודיים המופנים אל כל חטיבה: יד גיורא (אילנות, גורדון ושז"ר), זאב (גורדון ולב טוב), בן-גוריון (בן צבי ואלון), הנגיד (ויצמן והנדיב), רעות (אילנות, גורדון ברנר ויוחנני), סמדר (נוף ים וברנדיס) הנדסאים (כל בתי הספר).
תיכונים, בסוגריים חטיבות-הביניים המופנות אל כל תיכון: תיכון עירוני "הראשונים" (יד גיורא וזאב), תיכון-מקיף "היובל" (לשעבר: "קריית חינוך", "החדש") (בן-גוריון ורעות), התיכון העירוני "החדש" (לשעבר: "אורט") (סמדר והנגיד), תיכון אחי"ה (- בית ספר על אזורי שש שנתי דתי), אולפנת צביה (לבנות דתיות), תיכון הנדסאים, על"ה - תיכון למוזיקה ולמדעים, תיכון דור.
תיכונים אקסטרניים ופרטיים: זיו כספי, תיכון תל אביב, יות' טאונס אוף ישראל, עתיד רזיאל.בעיר ישנו גם ייצוג לתוכנית היל"ה אשר פועלת להשלמת השכלה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית.
בהרצליה פועלת אחת מתוכניות המחוננים הוותיקות בארץ בחטיבת הביניים "הנגיד" ובתיכון "הראשונים".

אוניברסיטת רייכמן - אוניברסיטה פרטית, נוסדה בשנת 1994 כמכללה תחת השם "המרכז הבינתחומי הרצליה", על ידי פרופ' אוריאל רייכמן, ובאוגוסט 2021 הוכרה כאוניברסיטה.

חינוך

בתפקיד הרב הראשי האשכנזי של העיר שימשו הרב בנימין מובשוביץ (משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד פטירתו ב-1952) ואחריו חתנו הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ (מ-1953 ועד פטירתו ב-2019).
הרב הראשי הספרדי הראשון של העיר הרצליה היה הרב יוסף שמן, שכיהן במשרתו מניסן ה'תשי"ז עד פטירתו בניסן ה'תשכ"א.
הרב הראשי הספרדי החל משנת תשכ"א היה הרב יצחק הלוי. נפטר בשנת 2005.
רב צפון העיר ובית העלמין הוא הרב יעקב נקי.

בעיר פועלים כ-80 בתי כנסת בכל רחבי העיר, ומתוכם ארבעת הגדולים:

"בית הכנסת הגדול" - המרכזי האשכנזי ברח' בן-גוריון 1.
"מקדש מלך" המרכזי הספרדי, ברח' מוהליבר 8.
"היכל מרדכי"- המרכזי הספרדי של הרצליה פיתוח, ברח' הנשיא יצחק בן-צבי 137.
בית הכנסת יד התשעה חב"ד, ברחוב הרי גלעד 16.

בתי כנסת

בעיר מספר מקוואות, מתוכם:

המרכזי, ברח' סירקין 4.
בשכונת נווה עמל, ברח' ד"צ פנקס 54.
בשכונת שביב, ברח' א"ל זיסו 9.
בשכונת גן רש"ל, ברח' הצברים 12 (לגברים).ועוד מקוואות הפזורים בכל רחבי העיר.

מקוואות

לחסידות חב"ד יש בעיר קהילה המונה כמאה משפחות ולהן מוסדות חינוך ורווחה, הכוללים בתי חב"ד, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבה, כולל, בית תמחוי, ובית כנסת באזור התחנה המרכזית. בראשות הקהילה עומד הרב תמיר קסטיאל.

קהילת חב"ד

בהרצליה שני בתי עלמין:

בית העלמין הישן, ברחוב פינסקר. הוקם בשנות ה-20, ומנוהל על ידי חברה קדישא.
בית העלמין העירוני החדש, הממוקם בסמוך לגבולה הדרומי של העיר ולקיבוץ גליל ים. בית העלמין החדש מנוהל על ידי חברה עירונית. בכך הוא יוצא דופן - שכן על אף שהוא בית עלמין עירוני, הוא לא מנוהל על ידי גוף דתי (חברה קדישא), וכך מתאפשרת בו קבורה יהודית אורתודוקסית לצד קבורה קונסרבטיבית, רפורמית ואזרחית.

בתי עלמין

דת

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2006 ערכה חברת "ארנסט אנד יאנג" מחקר בנושא שוק התיירות הנכנסת של מדינת ישראל מטעם משרד התיירות. הדו"ח המליץ על ירושלים, תל אביב והרצליה כאזורים להשקעה בתיירות ולבניית מלונות חדשים. לפי התחזית באותו דו"ח, השווקים המסוגלים לחולל את ההכנסה הגבוהה ביותר מתיירים בינלאומיים לחדר אירוח זמין הם באופן עקבי ומתמשך (בסדר יורד) הרצליה, תל אביב וירושלים.
בעשור השני של המאה ה-21 הבינו משקיעים שונים וכן עיריית הרצליה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בתיירות בעיר והחלו להשקיע בה כספים. לאחר עשרות שנים שבהן היו רק חמישה מלונות בעיר (אשל, דן אכדיה, דניאל, השרון ותדמור. לא כולל דירות נופש), שני בתי-מלון נוספים תוכננו והוסיפו מאות חדרים. האחד בשטח המרינה והשני באזור-התעשייה. המלון באזור התעשייה הוא תוצאה של הבנת פוטנציאל תיירות-העסקים בעיר: עיריית הרצליה אישרה לבעלי חברת הנסיעות איסתא ליינס לשנות את ייעוד הקרקע שרכשו ממסחר ומשרדים למלונאות, וב-2017 נפתח בצומת הרחובות גלגלי הפלדה ואבא אבן מלון ישרוטל פאבליקה.כך נוצר מצב שבניגוד לערים אחרות בישראל שבהן היצע החדרים בין 2002 ל-2019 גדל בעשרות אחוזים בלבד, בהרצליה הוא גדל פי 2.3. הדבר נובע מכך שרוב התיירות בהרצליה היא תיירות של אנשי עסקים. שפחות מושפעים מהמצב הפוליטי באזור. וכן הקלות היחסית בה ניתן להקים מלונות עסקים לעומת מלונות נופש.
על תחום התיירות בעיר מופקדת "החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה" אשר שוקדת על פיתוח התיירות בעיר, בין השאר באמצעות פרסום ושיווק. אחת לתקופה מסוימת מוצאות על ידי החברה חוברות חינמיות לתיירים בעברית ובאנגלית המציעות להם לבקר במגוון אתרי התיירות שמציעה העיר למבקריה וביניהם:

פארק הרצליה והספורטק העירוני.
קו החוף, המרינה, מכוני הספא, מועדוני הצלילה והגלישה.
מועדוני-לילה ומסעדות באזור התעשייה.
אתרים היסטוריים כמבצר אפולוניה, מסגד סידנא עלי ותל מיכל.
ההיכל לאומנויות הבמה, סינמטק הרצליה, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובית ראשונים.

תיירות

העיר ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן נמצאים בעיר שדה תעופה למטוסים קלים ומרינה.

בין מרכז הרצליה להרצליה פיתוח עובר כביש 2, הציר המרכזי המקשר את הרצליה לצפון הארץ.
כביש נתיבי איילון חוצה את העיר הרצליה כמעט במקביל לכביש 2, ומהווה ציר מרכזי המקשר את הרצליה בנסיעה לכיוון דרום עם תל אביב ובהמשך עם כביש 1, בנסיעה לכיוון צפון הכביש מתחבר באזור שפיים לכביש מספר 2 וקודם לכן לכביש 531 העובר מצפון להרצליה ומוביל למזרח השרון. נקודת הגישה המרכזית לנתיבי איילון היא מחלף שבעת הכוכבים, ובנוסף קיים מחלף המעפילים ("הרצליה צפון") ומחלף שמריהו מזרח.
הגישה לכביש 4 כרוכה במעבר לכביש 531 ונסיעה מזרחה.

כבישים בין עירוניים

תחבורה

הֶרְצְלִיָּה (הרצלייה בכתיב ללא ניקוד) היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 קילומטר צפונית לתל אביב-יפו, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-66 מטר מעל פני הים. היא נוסדה כמושבה ב-23 בנובמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל. העיר משתרעת מחוף הים מזרחה, גובלת בתל אביב, ברמת השרון, ברעננה, בכפר שמריהו וביישובי המועצות האזוריות דרום השרון וחוף השרון, ומכילה פני שטח מגוונים. כבר בשלב תכנונה המוקדם הוקצו בה אזורים מיוחדים לקיט, לחקלאות ולאזור עירוני. הרצליה הוכרזה כעיר בשנת 1960, והיא שייכת למחוז תל אביב. כמו כן, העיר חברה בארגון פורום ה-15.

האירוע חלף

להקת המחול שלום- 2024

אירועים נוספים של יזהר כהן

אירועים נוספים בתיאטרון חיפה

אירועים נוספים בחיפה