אדית ג'ובאנה גאסיון (בצרפתית: Édith Giovanna Gassion, הידועה בשם אדית פיאף (Édith Piaf); ? 19 בדצמבר 1915 – 10 באוקטובר 1963) הייתה זמרת שאנסון צרפתית נודעת, שזכתה לפופולריות רבה במולדתה וברחבי העולם. כמה משיריה ואופן ביצועם הדרמטי שיקפו את עלילות חייה הנפתלים ואת האסונות שחוותה בחייה. עם שיריה הנודעים ביותר ניתן למנות את "החיים בוורוד" (La Vie en rose), "מילורד" (Milord), "פדם... פדם..." (Padam padam), "ההמון" (La Foule), "איני מתחרטת על דבר" (Non, je ne regrette rien), "המנון לאהבה" (Hymne à l'amour) ו"האקורדיוניסט" (l'Accordéoniste).
בתרבות
חייה הדרמטיים של פיאף, כמו גם שיריה, שימשו מצע למספר מחזות. בקולנוע הושמעו שירים כמו "החיים בוורוד", "אינני מתחרטת על דבר" ו"המנון לאהבה" בעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה. השיר "החיים בוורוד", במיוחד, הפך מעין סמל נוח וקל לזיהוי לכל דבר הקשור בצרפת, בין השאר בעקבות השימוש הנרחב בו בהקשר זה בסרט סברינה של בילי ויילדר. בשנת 1983 יצר הבמאי הצרפתי קלוד ללוש את הסרט "אהבתה של אדית פיאף" (Edit Et Marcel), שתיאר את קשריה המפורסמים של פיאף עם סרדן.
בשנת 2007 יצאה לאקרנים הסרט "החיים בורוד" (La môme) ביוגרפיה מלאה של פיאף, שהיה לסרט היקר והמצליח ביותר בצרפת בכל הזמנים.
ראו גם
אדית פיאף – החיים בוורוד
לקריאה נוספת
פייר דוקלו, ז'ורז' מרטן, אדית פיאף, ביוגרפיה, תרגמה מצרפתית: דפנה שניצר, הוצאת רסלינג, 2018.