ריצ'רד III - תיאטרון גשר

המחזה מתחיל במונולוג של ריצ'רד המתאר את עלייתו לשלטון של אחיו, המלך אדוארד הרביעי, בנו הבכור של ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק. המונולוג מראה את קנאתו של ריצ'רד באחיו השולט באנגליה ביד רמה. ריצ'רד הוא גיבן מכוער, ומתאר את עצמו "מעוות" ו"בלתי גמור". הוא נשבע להיות נבל. ריצ'רד מתכנן לכלוא את אחיו ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, במצודת לונדון כדי להיות קרוב יותר לקו המלוכה. הוא מנצל נבואה שקובעת כי "G of Edward's heirs the murderer shall be" (בתרגום חופשי, ג ירצח את יורשיו של אדוארד), ומייחס את ה-G ל-George of Clarence (גורג' מקלארנס). קהל הצופים מבין מאוחר יותר כי הכוונה של הנבואה הייתה Richard of Gloucester (ריצ'רד מגלוסטר). השלב הבא במזימתו של ריצ'רד הוא נישואיו לליידי אן, אלמנתו של אדוארד מווסטמינסטר, נסיך ויילס. ריצ'רד מספר לקהל כי הוא ישא אותה לאישה, אף על פי שהוא היה אחראי למות בעלה ואביו. למרות התנגדותה הראשונית, אן מסכימה להינשא לריצ'רד. הסצנה מראה את כוחו של ריצ'רד באומנות החֲנֻפָּה. האווירה בארמון מתוחה. האצילים מודאגים מכוחם המתגבר של קרוביה של המלכה אליזבת וודוויל, וריצ'רד מלבה את העוינות. המלכה מרגרט, אלמנתו של הנרי השישי חוזרת לארמון למרות גירושה ומזהירה את האצילים מפני ריצ'רד. האצילים, כולם צאצאי בית יורק, מתאחדים כנגד מרגרט מבית לנקסטר, ואזהרותיה נופלות על אוזניים ערלות. אדוארד הרביעי מת ומשאיר את ריצ'רד כעוצר הממלכה. ריצ'רד ממהר להיפטר מהמכשול האחרון לכס המלוכה. הוא פוגש את אחיינו הצעיר, אדוארד החמישי, בדרכו לטקס ההכתרה בלונדון. ריצ'רד עוצר, ולאחר מכן רוצח, את מלוויו של אחיינו. אדוארד החמישי ואחיו ("הנסיכים שבמצודה") נשלחים למצודת לונדון שם יוכל ריצ'רד "להגן" עליהם. בעזרתו של בן דודו בקינגהאם, ריצ'רד מתחיל במסע יחסי ציבור על מנת להציג עצמו כמועמד המתאים ביותר לכתר. הוא מציג עצמו כצנוע, מסור, וללא רצון לגדולה. לורד הייסטינגס, המתנגד לריצ'רד, נעצר ומוצא-להורג באשמת שווא. שאר האצילים משודלים לקבל את ריצ'רד כמלכם, למרות העובדה שאחייניו הם הבאים בקו המלוכה. בעקבות מעמדו החדש, ריצ'רד מרגיש בנוח להיפטר מאחייניו. בקינגהאם דורש מריצ'רד מענק קרקעות בתמורה לרצח האחיינים, אולם ריצ'רד מסרב, דבר הגורם לבקינגהאם לחשוש לחייו. ככל שמסע הרציחות ממשיך, הפופולריות של ריצ'רד יורדת והוא נאלץ להילחם נגד מורדים. הראשון למרוד הוא בקינגהאם, ואחריו הרוזן מריצ'מונד (הנרי השביעי). הצדדים הלוחמים נפגשים בקרב בוסוורת'. לפני הקרב ריצ'רד זוכה לביקור מרוחות האנשים שהיה אחראי למותם, וכולם אומרים לו להתייאש ולמות. ריצ'רד מתעורר וקורא לישו לעזור לו. הוא מבין שאין לו תומכים, וכי אפילו הוא שונא את עצמו. נראה כי בשעתו האחרונה ריצ'רד מנסה לכפר על עוונותיו וכי הוא מבין כי מעשיו היו רשעים. אולם הבנה זו באה מאוחר מדי. בתחילת הקרב, ריצ'רד נושא נאום מוטיבציה לחיליו (ייתכן וריצ'רד היה מלך אנגליה האחרון שהוביל את אנשיו בקרב). לורד סטנלי (אביו החורג של הנרי השביעי) ואנשיו נוטשים את שדה הקרב ומשאירים את ריצ'רד בעמדה פגיעה. זמן קצר לאחר מכן, ריצ'רד נופל מסוסו וקורא "סוס! סוס! מלכותי בעד סוס!", אחד המשפטים המצוטטים ביותר מתוך המחזה. ריצ'רד נהרג, וריצ'מונד עולה לשלטון כהנרי השביעי. הנרי נושא לאישה את אליזבת בתו של אדוארד הרביעי, בת לבית יורק, ובכך מביא לסוף מלחמות השושנים.

שייקספיר מתאר את ריצ'רד השלישי, ואת "שלטון הטרור" שלו, בצורה לא מחמיאה. היסטוריונים מודרניים מאמינים כי גרסתו של שייקספיר מעוותת את האמת ההיסטורית. כמובן, המחזות ה"היסטוריים" של שייקספיר לא נועדו לספק תיאור מדויק של העבר, אלא בידור. כמו במחזה מקבת', הרוע של ריצ'רד מוקצן על מנת להעצים את האפקט הדרמטי. בנוסף, שייקספיר המשיך מסורת של סופרים אחרים (כגון רפאל הולינסהד ואדוארד הול) שגם הם הציגו את ריצ'רד כנבל. צורתו החיצונית של ריצ'רד גם היא מוקצנת. ציורים מתקופתו של ריצ'רד מראים אותו כאדם בריא, ולא כגיבן המכוער שמציגים שייקספיר ומקורותיו. ייתכן שהפיכתו של ריצ'רד לדמות הנבל בתקופה האליזבתנית קשורה למשפחת המלוכה באותה תקופה. אליזבת הראשונה, המלכה בזמנו של שייקספיר, הייתה נכדתו של הנרי השביעי, המלך שהיה בן לבית לנקסטר שהביס את המלך האחרון מבית יורק ושהחל את שושלת טיודור. סביר להניח כי המחזה של שייקספיר מציג את ריצ'רד בצורה שהסבה נחת למשפחת המלוכה. המקור העיקרי למחזה היה התיעוד של רפאל הולינסהד, אולם סביר להניח ששייקספיר הושפע רבות גם מספרו של תומאס מור, "היסטוריה של המלך ריצ'רד השלישי" שהוצא לאור על ידי ג'ון רסטל לאחר מותו של מור. רסטל, גיסו של מור, איגד שני כתבי-יד, האחד באנגלית והשני בלטינית, לתוך מהדורה אחת. עבודתו של מור אינה היסטורית במובן המודרני. זוהי יצירה ספרותית הכוללת כמות זהה של אמת ודמיון. למור עמדו מקורות רבים, רובם עוינים למשטר הישן. אולם המקור העיקרי של מור, כמו שייקספיר, היה הדמיון: מעל שליש מהנאומים בספרו מומצאים. "ריצ'רד השלישי" הוא פסגת המחזות של שייקספיר אודות מלחמות השושנים. בהנרי השישי, חלק שני ובהנרי השישי, חלק שלישי החל שייקספיר בעיצוב דמותו האכזרית של ריצ'רד. דמות זו מוקצנת בבירור, שכן היה זה בלתי אפשרי לריצ'רד ההיסטורי לקחת חלק בכל האירועים שיוחסו לו במחזות. למשל, במחזותיו של שייקספיר, ריצ'רד משתתף בקרבות שהתרחשו בזמן שריצ'רד ההיסטורי היה ילד. מבחינה דרמטית, דמותו של ריצ'רד משתנה בצורה משמעותית תוך כדי המחזה. במחצית הראשונה של המחזה, הקהל נחשף למעין אנטי גיבור הגורם למהומה ונהנה ממעשיו. אולם לאחר הכתרתו למלך, אישיותו משתנה. הוא פועל נגד בקינגהאם הנאמן, נופל קורבן לפקפוק בעצמו, ורואה צללים ומראות של אבדון בכל מקום. שייקספיר נוטה לעצב דמויות היסטוריות על פי הצרכים התיאטרלים של המחזה. כך גם במחזה זה. המלכה מרגרט לא שרדה לראות את ריצ'רד עולה לכס המלוכה. הכללתה במחזה נובעת ממניעים דרמטיים בלבד, על מנת לספק התרעה לדמויות האחרות על אישיותו האמיתית של ריצ'רד. כמו כן, היא משמשת את שייקספיר כמקהלה בעודה מספרת לקהל על הטרגדיות שנבעו ממעשיו של ריצ'רד. באופן מפתיע, שייקספיר משמיט את העובדה שלריצ'רד היה בן שמת בילדותו. עובדה זו הייתה יכולה לשמש כהוכחה נוספת שריצ'רד פעל נגד הרצון האלוהי, וכי מות בנו הוא מעשה תגמול על הרג ילדיו של אדוארד.

למרות האלימות הרבה במחזה ודמותו המרושעת של ריצ'רד, שייקספיר מצליח להחדיר למחזה מידה רבה של חומר קומי. מידה רבה של הומור נובעת מההבדל בין מה שהקהל יודע אודות ריצ'רד ובין איך שריצ'רד מנסה להציג את עצמו. למשל, במערכה השלישית סצנה ראשונה, ריצ'רד נאלץ להיות "נחמד" לדוכס יורק הצעיר והלעגן. דוגמאות נוספות הן הצדקתו את מותו של הייסטינגס, ותגובתו להצעה לקבל את כתר המלכות. ריצ'רד מספק הערות שנונות בעודו מנתח את הקורה סביבו, כפי שהוא מעיר בעודו מתכנן לשאת לאישה את ביתה של המלכה אליזבת':

הגרסה הקולנועית המפורסמת ביותר היא זו של לורנס אוליבייה בשנת 1955. הופעתו הייחודית הייתה למקור השראה לקומיקאים רבים, כגון פיטר קוק ופיטר סלרס (ששאף בעצמו לשחק את ריצ'רד). בשנת 1995 כיכב איאן מקלן בגרסה מקוצרת של המחזה. בסרט זה העלילה מתרחשת באנגליה פשיסטית בשנות ה-30. בשנת 1996 כיכב אל פצ'ינו בסרט התיעודי "מחפשים את ריצ'רד". ב-2016 חתם המחזה את סדרת העלאת המחזות ההיסטוריים של שייקספיר בסדרה הכתר החלול בהפקת ה-BBC.

המחזה ריצ'רד השלישי הועלה מספר פעמים על במות ישראל: המחזה הוצג לראשונה בעברית בתיאטרון חיפה ב-1966, בבימויו של יוסף מילוא וזכה להצלחה רבה. ב-1967 הועלה בתיאטרון האהל. בנובמבר 1976 העלה תיאטרון הבימה הפקה של המחזה בתרגומו של זעילא לאפר ונוסח של תרצה אתר. במאי ההפקה היה דוד לוין. את ריצ'רד שיחק שלמה בר-שביט. התיאטרון הקאמרי העלה את המחזה ב-17 באוקטובר 1992, בבימויו של עמרי ניצן. הפקה זו השתמשה בתרגום חדש מאת מאיר ויזלטיר. ב-2007 עלה בתיאטרון הספרייה בתרגום: מאיר ויזלטיר. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: יהודית אהרון. בימוי: ארתור קוגן ב-2008 עלה בתיאטרון תמונע. כוראוגרפיה: פיליפ סמית', בימוי: עודד ליטמ, מוזיקה: ניצן שחר, עיצוב תלבושות: טליה אורבך, תאורה: דניה זמר, מעבד: צבי סהר ועודד ליטמן. התיאטרון הקאמרי העלה את שוב ב-2012 בבימויו של ארתור קוגן, בתרגום מאיר ויזלטיר. את ריצ'רד שיחק איתי טיראן. ב-09 במאי 2013 זכה המחזה בישראל בפרס התיאטרון הישראלי. בספטמבר 2023 עלה המחזה בתיאטרון גשר, בבימויו של איתי טיראן. בתפקיד ריצ'רד: יבגניה דודינה.

ויליאם שייקספיר ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה מלחמות השושנים

אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק ג - הנרי השישי, ריצ'רד השלישי: פיתויי השלטון, עמ' 65-55. גיטה אבינור, "מעט על שייקספיר - ריצ'רד השלישי", בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975. חנינא ליפא רבינוביץ' – מתוך כתב היד 'זיכרון בספר': תחילת העתקת המחזה השעקספירי ריטשארד השלישי. דחק, כרך יב', 2020.