אדיר מילר

Adir Miller

בר צברי

Bar Tzabary

אודי כגן

Udi Kagan

מרסדס בנד

Mercedes Band

לירן דנינו

Liran Danino

גברת רביע

Gveret Rabia

יהורם גאון

Yehoram Gaon

חיפה

קריית מוצקין

חדרה

פרדס חנה כרכור

קרית טבעון

טיפקס

TeaPacks

פרח השכונות - מחזמר ישראלי חדש משירי להקת טיפקס | תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE

פרח השכונות - מחזמר ישראלי חדש משירי להקת טיפקס

מחוז חיפה

תיאטרון חיפה

חזי דין

Hezi Dean

חזי דין - LIVE | בית נגלר קרית חיים | Tickchak LIVE

חזי דין - LIVE

בית נגלר קרית חיים

רשף לוי

Reshef Levy

רשף לוי | אולם זוהר קרית טבעון | Tickchak LIVE

אולם זוהר קרית טבעון

מופע מחווה לסטינג והפוליס | מרכז אומנויות הבמה מתנס פרדס חנה כרכור(מתנס פרדס חנה) | Tickchak LIVE

מופע מחווה לסטינג והפוליס

מרכז אומנויות הבמה מתנס פרדס חנה כרכור(מתנס פרדס חנה)

תיסלם

Tislam

תיסלם | היכל התיאטרון קריית מוצקין | Tickchak LIVE

היכל התיאטרון קריית מוצקין

עלמה גוב

Alma Gov

עלמה גוב | אולם הקיוב - מרכז לאומנויות אלמא זכרון יעקב | Tickchak LIVE

זכרון יעקב

אולם הקיוב - מרכז לאומנויות אלמא זכרון יעקב

אירועים לנשים

הצגות ילדים

מוני מושונוב

Moni Moshonov

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

הקומיקאים - תיאטרון חיפה - קומדיה בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא | Tickchak LIVE

הקומיקאים - תיאטרון חיפה - קומדיה בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא

הופעות חיות

אורי ברויר

Ori Broyer

אורי ברויר | רנה שני - חדרה | Tickchak LIVE

רנה שני - חדרה

דב נבון

Dov Navon

דב נבון | תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE

בן בן ברוך

Ben Ben Baruch

בן בן ברוך | אודיטוריום חיפה | Tickchak LIVE

אודיטוריום חיפה

דניאל סטיופין

Daniel Styopin

דניאל סטיופין במופע סטנדאפ | אולם זוהר קרית טבעון | Tickchak LIVE

דניאל סטיופין במופע סטנדאפ

שלומי קוריאט

Shlomi Koriat

שלומי קוריאט | מרכז אומנויות הבמה מתנס פרדס חנה כרכור(מתנס פרדס חנה) | Tickchak LIVE

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

Haifa District

אודיטוריום עירוני קרית אתא

מחוז חיפה קיים עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית, והמנדט הבריטי (מבוססת על נפת חיפה המנדטורית) אך במשך השנים עבר שינויים רבים ומגוונים בגבולותיו, צביונו וההיבט החוקתי והמשפטי בו שונה.
הממונה על מחוז חיפה הוא רואה החשבון פאיז חנא.
מתכננת המחוז היא ליאת פלד.

היסטוריה

אוניברסיטת חיפה
הטכניון

אוניברסיטאות

בשנת 2023 מנתה אוכלוסיית המחוז 1,134,000 נפש, מתוכם:
651,500 מאוכלוסיית המחוז הם יהודים.
151,600 מהאוכלוסייה הם מוסלמים.
15,200 מהאוכלוסייה הם ערבים נוצרים.
29,300 מהאוכלוסייה הם דרוזים.
מעורב (חיפה) 293,100.
41,900 מהאוכלוסייה הם ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לתחילת 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

הערות שוליים

מחוז חיפה הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את בירתו והעיר הגדולה ביותר שבו חיפה, כולל מלבדה את הערים נשר, הקריות, טירת כרמל, חדרה, חריש, אור עקיבא וכן את הערים הערביות אום אל-פחם, באקה אל-גרבייה וכפר קרע.

יהורם גאון | היכל התיאטרון קריית מוצקין | Tickchak LIVE

יהורם גאון | היכל התרבות תל אביב | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

תל אביב

היכל התרבות תל אביב

יהורם גאון | בנייני האומה ירושלים | Tickchak LIVE

מחוז ירושלים

ירושלים

בנייני האומה ירושלים

יהורם גאון | לייב פארק, ראשון לציון | Tickchak LIVE

ראשון לציון

לייב פארק, ראשון לציון

יהורם גאון | אמפי פארק באר שבע | Tickchak LIVE

מחוז דרום

Be'er Sheva

אמפי פארק באר שבע

יהורם גאון | בריכת הסולטן | Tickchak LIVE

בריכת הסולטן

יהורם גאון - עוד אני פוסע – סיפור חיי - סדרת מופעים חד פעמית | קרית מוצקין, רח' החשמונאים 79 | Tickchak LIVE

יהורם גאון - עוד אני פוסע – סיפור חיי - סדרת מופעים חד פעמית

קרית מוצקין

קרית מוצקין, רח' החשמונאים 79

FDD  - דוד פדידה הפקות

נולד כבן זקונים לשרה לבית חכים ולהיסטוריון, המשורר ועיתונאי הלאדינו משה דוד גאון. אביו, צאצא למגורשי ספרד, נולד בסרייבו שבבוסניה בשנת 1889, ועם עלייתו לארץ ישראל שימש כמורה לעברית. לאחר זמן מה נשלח ללמד עברית בקהילה היהודית באיזמיר שבטורקיה, שם הכיר את שרה, אמו של יהורם. לאחר זמן קצר עלו שניהם יחדיו לארץ ישראל והקימו משפחה.
גאון נולד בהר הצופים, גדל והתחנך בשכונת בית הכרם שבירושלים. בילדותו למד בבית הספר העממי "בית הכרם" ואחר כך בתיכון בית הכרם (שלימים נקרא תיכון ליד"ה), והיה חבר בתנועה המאוחדת.

את שירותו הצבאי עשה גאון בלהקת הנח"ל, אליה התקבל ב-1957 כשחקן. לצדו שירתו בלהקה חבריו לספסל הלימודים, תובל פטר ועליזה רוזן. גאון לא נתפס בתחילה כזמר במהותו, עד כדי כך שבמהלך הקלטת השיר "רוח סתיו", אורי זוהר, מפקד הלהקה, המליץ לו לדקלם את שתי השורות שניתנו לו במקום שישיר אותן.

ביוגרפיה

גאון השתתף בתוכנית "בדרך כלל" בשנת 1959 בבימויה של נעמי פולני, שהכירה בכישרונו כזמר. סרטו הראשון, היה "תיקון קטן" (1960) בהשתתפות חברי להקת הנח"ל.
לאחר שחרורו נמנה גאון עם יוצאי להקת הנח"ל, שביקשו מנעמי פולני להמשיך לעבוד עמה. כך קמה להקת "התרנגולים", שבה החל לשיר לראשונה, אם כי גם בה לא היה זמר דומיננטי, לצד הכוכבים העולים של אותה תקופה, בהם מי שעתידים להיות חלק משלישיית "הגשש החיוור": שייקה לוי וישראל פוליאקוב. בין השירים שבהם התבלט בזמרתו בתוכנית הראשונה מ-1961 היו "זמר אהבה לים" ו"ערב במסחה".
במקביל החל לשחק בתיאטרון הקאמרי במחזה "כנרת כנרת" של נתן אלתרמן, וכן בהצגה "שורש כל רע" במועדון החמאם, שבמסגרתה שר את "שיר הנשים". בהמשך הקים יחד עם חברו ללהקת הנח"ל, אריק איינשטיין, ועם בני אמדורסקי, את "שלישיית גשר הירקון". רבים משיריה של הלהקה היו להיטים גדולים בזמר העברי, ובהם "לילה בחוף אכזיב", "סרנדה לך", "אותך" ו"איזה יום יפה". השלישייה הקליטה יחד את האלבום "אהבה ראשונה". גאון פרש כשנה לאחר הקמת השלישייה, על מנת להתרכז בקריירת סולו.
בשנת 1965 הוציא גאון אלבום סולו ראשון, בשם "כל העיר מרכלת עלינו". האלבום הורכב כולו משירים שכתב יוסי גמזו, ובהם הלהיט "איפה הן הבחורות", שנכתב על פי לחן עממי, שלושה שירים מתוך האלבום, "ליל אביב", "אמרו לי" ו"אולי תפסיקי כבר", הולחנו על ידי יעקב הולנדר. כמו כן נכללה באלבום גרסה עברית לשירה של להקת הביטלס "I Want to Hold Your Hand", שבגרסתו של גמזו נקרא "זה נדבק". כעבור שנה הוציא גאון מיני-אלבום בשם "קיץ אחד של כושר", ובו ארבעה שירים שכתב גמזו והלחין סשה ארגוב.
ב-1966 נסע גאון לארצות הברית על מנת ללמוד משחק. הוא שב ארצה לאחר שיואל זילברג, שעמד לביים את המחזמר "קזבלן", נזכר בזמר הכישרוני, ופנה אליו כדי שיגיע לארץ למבחני במה. המחזה, אותו כתב יגאל מוסינזון, על רקע "השטח הגדול" ביפו, עובד למחזמר, הופק על ידי גיורא גודיק ב-1966 וזכה להצלחה גדולה, שהפכה את גאון לאחד הזמרים המובילים בארץ. שני שירים מתוכו, "כל הכבוד" ו"יש מקום" מזוהים עמו עד היום.

גאון, שהפך מאז אמצע שנות השישים לכוכב גדול בעולם הבידור והזמר הישראלי, נחשב לאחד הזמרים הגדולים והחשובים במוזיקה הישראלית.
בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 זכה בשני המקומות הראשונים, עם השירים "בלדה לחובש" שכתב דן אלמגור ללחן של אפי נצר ולעיבוד של שמעון כהן ו"עץ האלון" שכתב יורם טהרלב ללחן של מוני אמריליו ולעיבוד של שמעון כהן. גאון שר בפסטיבל שיר נוסף, "לילה בהיר", שהלחין משה וילנסקי למילים של שמרית אור. השיר נכלל באלבומו של גאון "בשירי משה וילנסקי", שיצא באותה שנה והוקדש כולו לשיריו של וילנסקי. האלבום כלל להיטים כ"אמא אמא", "יש לי חלום", "לילה של פריחות", "שלכת בלב" ו"כשהיינו ילדים".
עוד באותה שנה הוציא גאון אלבום בשם "רומנסות בלאדינו", ובו שירים ששר בלאדינו, וכן אלבום בשם "שירי שבת". אלבום נוסף שהוציא באותה שנה היה "איפה את אהובה", שכלל גם הוא להיטים רבים, כ"איפה את אהובה" (תרגום עברי של תלמה אליגון-רוז לשיר בספרדית בביצוע הזמר הארגנטינאי לאונרדיו פאביו), "גשר אלנבי", שהקליט עבור סרט הקולנוע "המלחמה שלאחר המלחמה", "אזכור את הדרך" ו"רוח שטות".
בשנת 1971 העלה גאון תוכנית יחיד, שתועדה על גבי אלבומו מאותה שנה, "בתוכנית יחיד". בין שירי התוכנית בלט הלהיט "רוזה", שכתב חיים חפר והלחין דובי זלצר. שירים מוכרים נוספים מהתוכנית היו "אל תשטה באהבה", "רחל" ו"אני זוכר", שנכתב עבור סרט הקולנוע "לופו". כמו כן נכללה בה גרסתו של גאון לשירם של אהוד מנור ונורית הירש "אולי על שפת הים", ששרה במקור להקת "השוקולדה".
באותה שנה יצר גאון את הסרט "אני ירושלמי" על משפחתו הירושלמית ועל העיר ירושלים, שבמסגרתו שר מספר שירים. שירי הסרט תועדו על גבי האלבום "אני ירושלמי" שיצא באותה שנה. נמנו עליהם להיטים רבים, כ"הנני כאן", "אני עושה לי מנגינות", "השר משה מונטיפיורי" ו"מעל פסגת הר הצופים".
ב-1972 הוציא את האלבום "שלכם לשעה קלה", וב-1973 את האלבום "אהבה ים תיכונית", ובו השיר "קומי צאי", שהלחינה נעמי שמר על פי מילים של חיים נחמן ביאליק.
בשנת 1975 הוציא גאון את האלבום "אותך שרים". בין שיריו המוכרים היו "אנחנו לא נפסיק לשיר" ו"בית אבי", שניהם של חיים חפר ודובי זלצר. באותה שנה יצא אלבום הופעה של גאון, שתיעד את הופעתו בהיכל התרבות. באלבום זה נכלל לראשונה שירו של גאון "המלחמה האחרונה". כמו כן נכללו בו גרסאותיו של גאון לשירים "שיר העבודה והמלאכה", "גולני שלי" ו"לילה לילה".

בשנת 1976 הוציא גאון אלבום בשם "קסם מולדת", ובו גרסאות מחודשות בביצועו לשירים שהלחין מרדכי זעירא, כ"ניגון עתיק" ו"מה אומרות עינייך".
ב-1977 הוציא את האלבום "עוד לא אהבתי די". שיר הנושא של האלבום, שכתבה והלחינה נעמי שמר, היה להיט גדול, והפך לריקוד עם נודע. שיר נוסף שהתפרסם מהאלבום הוא "שלום לך ארץ נהדרת" (גרסה עברית של אילן גולדהירש). באותה שנה הוציא גאון אלבום נוסף, "שמש עולה".
ב-1979 העלה גאון תוכנית יחיד שהורכבה משיריהם של חיים חפר ודובי זלצר. התוכנית לא זכתה להצלחה רבה, אך התפרסמו מתוכו השירים "שמרי לי על המנגינה" ו"את בת שש עשרה". שירי התוכנית תועדו על גבי האלבום "79".
באמצע 1980 הוציאה חברת "סי.בי.אס" לגאון את האוסף "להיטי זהב מספר 2" שכלל את מיטב להיטיו עד זה ואת השיר החדש "רבותי ההיסטוריה חוזרת" (מילים: תלמה אליגון רוז, לחן: דובי זלצר, עיבוד: בני נגרי)
ב-1981 הוציא את האלבום "סימני דרך". בין שיריו המוכרים היו "סימני דרך" ו"על כל אלה" של נעמי שמר, לחניה של נורית הירש לשירים "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק ו"לילה טוב לאהבה" של אילן גולדהירש, וכן גרסתו של גאון לשירו של יוסף שריג "אור וירושלים".
בשנת 1983 הוציא גאון על גבי תקליט שדרים את השיר "איתך בלעדייך", שכתב נתן אלתרמן והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה.
בשנת 1984 יצא אלבומו "אמצע הדרך" ובו הלהיט "בפרדס ליד השוקת", שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה, ודורג במקום השני במצעד הפזמונים העברי השנתי לשנת תשמ"ד. שירים מוכרים נוספים באלבום היו "לא תנצחו אותי", שכתבה והלחינה נעמי שמר, ו"בואי נשוב אל הטנגו", שכתב יורם טהרלב והלחין שייקה פייקוב. ננסי ברנדס עיבד וניהל מוזיקלית את האלבום.
בשנת 1986 יצא האלבום "אלף נשיקות". שיר הנושא של האלבום, שאת הטקסט שלו עיבדה מירית שם אור (בהשראת מכתב האהבה "אלף נשיקות לך, אהובתי" של אבשלום פיינברג איש מחתרת ניל"י לאהובתו) והלחין צביקה פיק, היה להיט גדול. פרט לו, הצליחו מהאלבום גם השירים "אישה חופשייה" (מילים: חיים חפר, לחן: יאיר קלינגר), "כמו חצב" ו"דיוקן אמי" (בשניהם - מילים ולחן: נעמי שמר), "כן כן" (גרסה עברית: חיים חפר), "ואולי אותה שתיקה" (מילים: שמרית אור, לחן: נורית הירש). רמי לוין עיבד והפיק מוזיקלית את שירי האלבום.

בשנת 1988 הקליט גאון בדואט עם ירדנה ארזי את השיר "אדם אחר" (מילים: רחל שפירא, לחן: נורית הירש, עיבוד: עדי דגני). השיר זכה להצלחה גדולה, ודורג במקום ה-10 במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ח של רשת ג'. השיר נכלל באלבומה של ארזי "עוד יום אחד".
במרץ 1989 יצא אלבומו "ירח מלא", בהפקתו המוזיקלית של מתי כספי. מבין שיריו התפרסמו הדואט שלו עם בעז שרעבי "מה יביא איתו הרוח" ו"ליבבתיני" (שכתבה והלחינה שמר). למרות ההפקה המושקעת, האלבום נכשל מסחרית. באותה שנה חזר גאון לשחק במחזמר "קזבלן" שבה גילם את התפקיד שעמו זוהה יותר מכל. את המחזמר הפיק בעצמו בעזרת חברת ההפקה שהקים "הפקות חמש חמש". המחזמר זכה אמנם להצלחה בקופות, אך ההפקה נקלעה לחובות כבדים וירדה לאחר זמן מה מהבמה. גאון נקלע לחובות כבדים שאותם הצליח להחזיר רק לאחר מספר שנים.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוציא גאון מספר אלבומים נוספים, שלא זכו להצלחה רבה. עליהם נמנו "נשמה", שיצא ב-1992 וכלל שירי מסורת ודת דוגמת "פתח לנו שער", "שיר המעלות", והבן יקיר לי אפרים". את שירי שירי האלבום עיבד תמיר קליסקי. ב-1993 הוציא אלבום שהתבסס על שירי התוכנית "ישראל מחכה לגאון" (על משקל הסיסמה "ישראל מחכה לרבין"), וכלל שירים חדשים לצד שירים ישנים בהקלטות מחודשות. ב-1996 אלבום שנשא את שמו. בשנת 1997 תכנן גאון להוציא אלבום אוסף שיכלול את שיריו המוכרים. מכיוון שהתקשה להשיג זכויות יוצרים על ההקלטות המקוריות ועל מנת לחסוך בכסף, הקליט מחדש, בעיבוד מחודש, את השירים ושיווק אותם כאוסף בן חמישה תקליטורים.
בשנת 2007 גילם את עצמו במחזמר "כמו בסרט", כזמר ומנחה המגיע לעיירת פיתוח כדי לאתר כישרון צעיר.
בסוף שנת 2008 העלה מופע זמר ובידור בשם "בכל הכבוד", בו סיכם עשרות שנות פעילות על הבמה ושילב שירים ישנים וחדשים לצד מונולוגים משעשעים שאותם כתב במיוחד למופע. המופע זכה להצלחה גדולה, ואף היה מועמד לפרס הצגת הבידור של השנה.
בשנת 2013 שב גאון להקליט שירים חדשים. באותה שנה יצא אלבומו "כביום היוולדי", שאת כל שיריו כתב והלחין עמיר בניון. את שירי האלבום עיבדו ליאור שושן ואודי תורג'מן. מבין שיריו התפרסמו השירים "תן לי כוח", "בסוף היום" ו"לא אני ולא אתה", שאותו שר גאון בדואט עם בניון.
ביולי 2014 הקליט גאון גרסה מחודשת לשיר "ארץ צבי", לו נוסף בית חדש שנכתב על ידי תלמה אליגון לזכרו של רועי קליין, קצין גולני בעל עיטור העוז שנהרג במלחמת לבנון השנייה כאשר זינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. ב־21 בספטמבר 2014 הקליט גאון את השיר "שלומי" שכתבה זלדה, אותו עיבדה נורית הירש, לזכרו של רס"ן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג במבצע צוק איתן.
בדצמבר 2019 הוציא לכבוד יום הולדתו ה-80 את השיר "אם רק תסכימי" שכתבה עדית פאנק והלחין ועיבד עידן רייכל.
בשנת 2021 לקח חלק בפרויקט "יעלה ויבוא", כמחווה לשיריו של יורם טהרלב, ובו ביצע את השיר "עוד לא תמו כל פלאייך".
בנובמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הגיע לבקר חיילים וביצע עבורם דרך הקשר את השיר "המלחמה האחרונה" אותו ביצע במעמד זהה 50 שנה קודם לכן, במלחמת יום כיפור. מאוחר יותר באותו החודש, ב-27 בנובמבר, הוציא גאון לבקשת מערך החינוך של צה"ל, גרסה חדשה לשירו "לא תנצחו אותי" שהקליט יחד עם הלהקות הצבאיות. הביצוע הגיע למקום השביעי במצעד השבועי של מדיה פורסט ולמקום ה-34 במצעד "היטליסט" של מאקו.

ההצלחה כזמר

גאון נחשב לזמר מבוקש הן על ידי הקהל והן על ידי כותבי שירים ומלחינים שרצו שיבצע משיריהם. כך זכה להיות המבצע המוכר בהרבה להיטים של נעמי שמר (כגון: "עוד לא אהבתי די", "לא תנצחו אותי", "כמו חצב" ו"סימני דרך") ושל הפזמונאי חיים חפר והמלחין דובי זלצר (בשיריהם "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי", "רוזה", "לא נפסיק לשיר" ועוד). הוא הוציא אלבומים רבים, בהם אלבומים עם שירים ורומנסות בלאדינו ושירי שבת ומועדים. הוא הרבה לבצע שירים רומנטיים ונחשב כמי שמיזג בשיריו בין מזרח למערב, כשביצועיו שילבו מוזיקת פופ עם נגיעות מזרחיות (כמו בשיר "רוזה"). גאון הרבה לבצע שירי אהבה לארץ ישראל ולירושלים (בהם "שלום לך ארץ נהדרת", "מעל פסגת הר הצופים" ועוד).
במשך תקופה נחשב גאון ל"זמר הבית" של סיירת מטכ"ל ואף כתב לכבודה את "שיר היחידה" שאותיותיו חקוקות באנדרטה לזכר קרב קולה.
כמו כן ביצע את השיר "גולני שלי". לאחר מבצע "צוק איתן" פנה עופר מנדלוביץ', אביו של סמ"ר עוז מנדלוביץ' שנהרג במבצע, אל יוצרי השיר אפי נצר ועמוס אטינגר, כדי שיוסיפו לו עוד בית המדבר על המבצע. שלושתם פנו אל יהורם גאון כדי שיבצע את השיר מחדש, וזה הסכים לכך. בעקבות מבצע זה הוציא גם ביצוע מחודש לשיר "אל ארץ צבי" שנכתב על ידי תלמה אליגון במקור לסרט מבצע יונתן, אך היא הוסיפה לו בית לזכרו של רס"ן רועי קליין, סמג"ד מגדוד 51 של גולני, שנפל במלחמת לבנון השנייה כשזינק על רימון שהושלך אל עבר חייליו.
גאון קשר קשרי ידידות עם בכירים בצה"ל, כרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר, האלוף רחבעם זאבי והרמטכ"ל לשעבר דן שומרון.[דרוש מקור] במלחמות ישראל, החל ממלחמת ששת הימים ואילך, הופיע כרבים מהאומנים בפני חיילים בשדות הקרב.

סגנונו כזמר

גאון שיחק במספר סרטים ישראלים, אשר רובם זכו להצלחה. "תיקון קטן" מ-1960, "כל ממזר מלך" מ-1968, "מצור" ב-1969 ו"הפריצה הגדולה" מ-1971 שבהן שיחק את דמות הצבר הלוחם.
ב-1964 שיחק בסרטו של מנחם גולן "דליה והמלחים".
ב-1971 כתב, ביים ושיחק בסרט "אני ירושלמי", אוטוביוגרפיה מצולמת עליו ועל משפחתו הירושלמית. הסרט לווה בשירים בביצועו של גאון שכתבו חיים חפר ודובי זלצר, ובהם שירים שהפכו ללהיטים, כגון: "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי" ו"אני עושה לי מנגינות".
סרטים נוספים ששיחק בהם: "קזבלן" מ-1973 הגרסה הקולנועית והמצליחה של המחזמר. בסרט "מבצע יונתן", המגולל את סיפור "מבצע אנטבה", בו שוחררו חטופי המטוס שנחטף לאוגנדה, גילם גאון את דמותו של המפקד שנפל במבצע, יוני נתניהו. הסרט, אשר הופק זמן קצר לאחר האירוע, זכה להצלחה בינלאומית ואף היה מועמד לפרס אוסקר. עבור הסרט הקליט גאון את השיר "ארץ צבי". כמו כן שיחק בשנות השמונים בסרטים "כביש ללא מוצא", ו"המאהב" (על פי ספרו של א.ב. יהושע).
ב-2004 עשה גיחה מחודשת לקולנוע לאחר שנים רבות, כששיחק בתפקיד אורח בסרטו של יוסף סידר "מדורת השבט".
בשנת 2014 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "מבצע חמניה".
ב-2015 גילם את דמותו של בוריס השומר בסרט "גויאבות". ב-2017 השתתף בסרט הקולנוע "מבצע ביצה".
ב-2023 גילם את ראובן בסרטו של עמיחי גרינברג "הבריכה".

משחק בקולנוע

הקריירה הטלוויזיונית שלו עשירה אף היא. בין השנים 1983–1986 הוא כיכב בקומדיית המצבים המצליחה "קרובים קרובים" בדמות יורם, האב ההיפוכונדר. בשנת 1998 שיחק במיני סדרת הדרמה "בלש בירושלים" וב-1999 שיחק בסדרת הדרמה "מר מאני". בשנים 2003–2005 הגיש בערבי שבת את תוכנית האירוח והבידור "שישי בגאון" בערוץ הראשון. בשנת 2005 הופיע בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". כמו כן, באותה שנה חתם על חוזה טאלנט בשידורי קשת והחל להגיש תוכנית אירוח בשם "ערב טוב ישראל". בשנת 2007 שימש כשופט בתוכנית הכישרונות "הדבר הגדול הבא" בשידורי רשת, ובראשית 2008 שיחק בתוכנית הסאטירה "גם להם מגיע" בערוץ 10.
משנת 2009 עד 2012 הנחה את תוכנית הילדים "גאון של אבא" ששדורה בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2010 כיכב לצד יוסי פולק במיני-סדרה הדרמטית "נבלות", ששודרה ב-HOT 3.
בשנת 2011, שיחק בסדרת הדרמה של yes, "אורים ותומים" בתפקיד הרב גרנט. החל משנת 2011 משחק בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בתפקיד סילבן חסון.

בשנים 2011–2016 השתתף גאון בצוות המנטורים של תוכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה", במסגרת ערוץ 2, בשלוש עונות ברצף.
בקיץ 2015 שימש כשופט אורח בתוכנית המציאות "הפייטן" של ערוץ 20. באותה שנה גילם את דמותו של סיימון בסדרה "המדרשה".

קריירה בטלוויזיה

קריירה

גאון נהנה מתמיכה כלל ישראלית ואינו מזוהה עם עמדה או מגזר מסוים, וזאת על אף שבמהלך כל שנות פעילותו הרבה לעסוק בעניינים פוליטיים-ציבוריים. כשחקן, היה לגאון תפקיד בולט במחזמר הביקורתי מבחינה פוליטית "קזבלן". משני תפקידים אחרים הוא פרש מנסיבות פוליטיות-חברתיות; הוא הפסיק להגיש את פרקי הסדרה "תקומה", משום שסבר כי אחד מפרקיה, "בילאדי בילאדי", הוא פרו-פלסטיני, וכן עזב את התוכנית "גם להם מגיע" לאחר שהתקשה לעמוד בגל הביקורות שהופנו כלפי התוכנית וספציפית אליו.
ביוני 1991 הכריז על מועמדותו לראשות עיריית ירושלים, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1993. לצורך כך הקים מפלגה בשם "אני ירושלמי". תחילה נראה שסיכויו לזכות היו טובים, מאחר שראש העירייה הוותיק, טדי קולק, הודיע על כוונתו לא לרוץ שוב. לאחר שקולק כן החליט לרוץ שוב, ואהוד אולמרט נבחר כמועמד מטעם הליכוד, החליט גאון לרוץ למועצת העיר בלבד. הוא נבחר ומונה למחזיק תיק התרבות. גאון נבחר למשך שתי קדנציות למועצת העיר ירושלים מטעם רשימת "אני ירושלמי". בתפקידו זה הוא קידם תמיכה בלימודי נגינה בכלים המקובלים במוזיקה מזרחית קלאסית. בפברואר 2003, לאחר שראש העירייה אולמרט פרש לטובת חברות בכנסת, הודיע שירוץ לראשות העירייה בבחירות בנובמבר 2003, לבסוף החליט לא להתמודד שוב הן לראשות העירייה והן למועצת העיר.
הדימוי של גאון כזמר לאומי הביא לבחירתו לשיר בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-1994, בו זכו יצחק רבין ושמעון פרס. בשנת 2000, כאשר ראש הממשלה אהוד ברק נתקל בהתנגדות רחבה בישראל ליוזמתו המדינית לחלוקת ירושלים, גייס את תמיכתו של גאון במאבקו על דעת הקהל, על ידי שימוש בתדמיתו הירושלמית השורשית. למרות זאת, בתוכנית הרדיו שלו ביום שישי גאון משמיע לא פעם אמירות אוהדות כלפי המתנחלים. גאון הביע תמיכה גם בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה.
גאון מגיש החל מ-1997 תוכנית אישית בימי שישי בצהריים ברשת ב' בשם "גאון ברדיו", בה הוא מדבר על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע ומביע את דעותיו האישיות לגביהן. לאחר סגירת רשות השידור ב-2017, גאון עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.
בשנת 2011 התראיין גאון לאלון כץ, אז סטודנט מאוניברסיטת אריאל, ותקף בחריפות את התמלילים של חלק מהמוזיקה הים-תיכונית שהשתלטה לטענתו על הרדיו. הוא כינה אותם "זבל איום שהשטן לא ברא". עם זאת, ציין לטובה זמרים מזרחיים מסוימים כגון שלמה בר ואביהו מדינה. הראיון צוטט בידיעות אחרונות וגרר תגובות זועמות מצד הזמרים המזרחיים וקהל המוזיקה המזרחית. בתוכניתו השבועית הסביר גאון, שאין הוא חוזר בו מדבריו, אך הבהיר שהמוזיקה המזרחית היא ראויה וטובה, אף על פי שיש בה, "הרבה חצץ", כלשונו. דבריו של גאון זכו לתמיכה והזדהות מפי אביהו מדינה, שאמר, בין השאר: "אני איתו, וכל הכבוד שהוא אומר זאת באומץ".
בשנת 2013 הודיע גאון על כוונתו להופיע בסבסטיה אשר בשומרון. למרות ביקורת בשמאל, הוא לא ביטל את הופעתו ואמר בריאיון לערוץ 7 כי הוא "מרשה לעצמו להופיע בגאווה בכל חלק של ארץ ישראל".

באותה שנה, על רקע ביקורת חריפה שספג הציבור החרדי, ביקר אותם בעצמו בתוכניתו ברשת ב', אך אמר בין היתר על הביטויים החריפים נגדם: "לא הייתי מעז בחלומות הכי רעים שלי לראות באלה שלא נוטלים בנטל או שלא רוצים לימודי ליבה, ושהם אחיי ואחותי ובני עמי, מוקצים מחמת מיאוס. לאחר מה שראיתי ושמעתי בכנסת, בכנסת ישראל, מצאתי את עצמי צועק בקול ולאות הזדהות מוחלטת עם החרדים מצאתי את עצמי צועק 'אני חרדי!' בפירוש כך, כן, 'אני חרדי!'".
ב-18 במאי 2015 אוניברסיטת בר-אילן העניקה ליהורם גאון תואר דוקטור לשם כבוד.
ב-2017 נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות לרגל יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, שעמד בסימן יובל לאיחוד ירושלים.
באפריל 2017, הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "עוד אני פוסע – סיפור חיי", שכתב עם שי פלד.

בפברואר 2018, בעקבות הפיכתו של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שלמה פילבר, לעד מדינה בחקירות נתניהו, הגדיר בתוכניתו "גאון ברדיו" בגלי צה"ל, את עד המדינה כ"מלשן" ו"איש קריות", הדגיש את היותו "קודם כל עבריין", וציטט גם מתפילת שמונה עשרה שבה נאמר "למלשינים אל תהיי תקווה". גאון גם סייג את דבריו ואמר "הביטוי מלשן שנוי במחלוקת ותלוי מי הלשין כדי לטהר את החברה ומי הלשין כדי למלט רק את עצמו".
ב-16 במאי 2021 הכריז גאון באורח רשמי על התמודדותו לתפקיד נשיא מדינת ישראל, ופתח באיסוף חתימות של חברי הכנסת לקראת הבחירות לנשיאות, אך לבסוף לא התמודד. באותו חודש השתתף בפרק של הסדרה התיעודית "הופרדו בלידתם" של תאגיד השידור הישראלי.

במשך השנים היה גאון מעורב במספר מיזמים עסקיים. בשנת 1976 היה שותף במיזם שביקש להקים מועדון ומסעדה בשכונת מוצא בירושלים. אך מאחר שהשכנים התנגדו והתוכנית הייתה בניגוד לתוכנית המתאר, המיזם לא הוקם. באוקטובר 1984 פתח חנות תקליטים וחנות מזכרות ברחוב "הקארדו" ההיסטורי בעיר העתיקה של ירושלים. בשנת 2000, הקים יחד עם אחיו בני גאון את חברת "גאון תקשורת", כחברת בת של קבוצת גאון אחזקות. "גאון תקשורת" הוקמה במטרה להתמודד במכרז לערוץ מסחרי חדש (שאז נקרא "הערוץ השלישי" לימים ערוץ עשר). וגיבשה קבוצה של משקיעים, שגאון החזיק 10% ממניותיה. לאחר פרסום המכרז החליטה הקבוצה לפרוש ממנו, עקב חוסר כדאיות כלכלית. עם זאת התמודדה במכרז לערוץ ייעודי ברוסית, אך הפסידה לחברת אפריקה ישראל להשקעות. ביוני 2002 התמודדה הקבוצה במכרז להקמת תחנת רדיו מסחרית בערבית וזכתה. רדיו א-שמס בה הייתה שותפה, החל לשדר שנה אחר כך. באפריל 2001 גם רכשה 23% מזכיניית ערוץ 2, חברת טלעד. גאון גם הקים חברת הפקות לצורך הפקת התוכנית "שישי בגאון".

קריירה עסקית

עשייתו הציבורית ודעותיו

בשנות ה-60 ניהל גאון מערכות יחסים מתוקשרות עם נורית מקובר (שנישאה לימים ליהונתן גפן), מונה זילברשטיין ועם השחקנית פייר אנג'לי, שאותה הכיר כאשר שיחקו יחד בסרטו של אורי זוהר, "כל ממזר מלך".
בשנת 1976, כשהוא כמעט בן 37, הכיר גאון את אורנה גולדפרב שהייתה אז בת 16 בלבד. לאחר כחצי שנה, במרץ 1977 השניים ביקשו להינשא, אך עקב גילה הצעיר של גולדפרב, שטרם מלאו לה 17 שנים, היא הגישה בקשה מיוחדת לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך הוא לא התיר להם להינשא. לאחר מספר ימים הגישו השניים ערעור לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. בסופו של דבר השניים התחתנו כחוק ב-26 ביולי 1977 בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בירושלים בחופה שסידר הרב עובדיה יוסף. במאי 1978 נולד בנם הבכור משה, וב-1981 נולדה בתם השנייה הילה.
בשנת 1986 תוך כדי דיונים סוערים, התגרשו השניים לאחר סכסוך מתוקשר שחשף בין היתר כי גאון שכר שני בלשים פרטיים (שאחד מהם הוא הכיר באופן אישי), אשר עקבו, צילמו והקליטו את גולדפרב בסיטואציות מיניות עם גבר אחר. זמן קצר לאחר מכן ניסתה להתאבד, אך לבסוף משפט הגירושים הסתיים בהצלחה.
ב-1990 גולדפרב התחתנה בשנית עם עורך דין זרח רוזנבלום, מי שהיה עורך דינה לאורך כל משפט הגירושים מגאון.
לגאון היו שלושה אחים: כלילה גאון (1925–2010), יגאל גאון (1926–2019) ובני גאון (1935–2008).
גאון אמנם נולד וגדל בירושלים, אך למרות דימויו הציבורי כירושלמי, הוא מתגורר ברמת השרון.

חיים אישיים

דיסקוגרפיה

פילמוגרפיה

גאון הוא קונסול הכבוד של הונדורס בישראל.
שימש כחבר נשיאות עמותת ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל (שהתפרקה ב־2020).
1963 – פרס כינור דוד
1964 – פרס כינור דוד
1969 – זכייה בפסטיבל הזמר והפזמון
2004 – חתן פרס ישראל
2007 – פרס תמוז
2008 – כוכב בשדרת הכוכבים, אודיטוריום חיפה
2011 – חתן פרס ליבהבר מטעם מכון שכטר למדעי היהדות. הפרס ניתן עבור תרומה משמעותית להשגת סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל.
2012 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
2014 – פרס על מפעל חיים – פסטיבל הקולנוע היהודי-ספרדי בלוס אנג'לס
2015 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
2015 – יקיר מוזיאון נחום גוטמן
2017 – הדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות
2019 – "הקול של המדינה" מטעם כאן גימל
2019 – אות יצחק נבון
2019 – "שרים בגאון" - אירוע הוקרה ליהורם גאון לכבוד יום הולדתו ה-80
2019 – מופע מחווה של תאגיד השידור הישראלי
2019 – מופע מחווה בערב ראש השנה ואות הוקרה מיוחד על תרומתו למוסיקה הישראלית, מטעם "כאן גימל"
2020 – פרס פול האריס מאת ארגון "רוטרי"
2020 – ערב הוקרה ועמית כבוד של בית הספר רימון
2021 – הוענק לו התואר "דוקטור לשם כבוד" של המרכז האקדמי שלם
2021 – נקרא רחוב על שמו בשכונת גבעת זמר בחיפה
2023 – פארק רחב ידיים בשכונת "משכנות אומנים" בקריית מוצקין נקרא על שמו
2023 – תואר "עמית כבוד" האקדמית מכללת שאנן

בפברואר 2020 נבחר יהורם גאון ליקיר העיר ירושלים, בחירה שספגה ביקורת כיוון שגאון אינו מתגורר בעיר.
בנובמבר 2020 בחר ראש עיריית רמת השרון אבירם גרובר את גאון ליקיר העיר רמת השרון לשנת 2020, כבחירה אישית, חרף התנגדות של תושבי העיר. ההתנגדות באה על רקע דברים שאמר גאון בראיון שנערך איתו באוקטובר 2017 לעיתון "מעריב" ושהופיע גם באתר "ערוץ 7". בראיון השווה גאון את פעילותם של דתיים וחילוניים תושבי רמת השרון שפעלו נגד ישיבת הסדר שהשתלטה על מבנה ציבור ללא אישורים לפרסומי "דר שטירמר", שהיה חלק מהתעמולה הנאצית.

יקיר ערים

פרסים והוקרה

יהורם גאון, עוד אני פוסע, סיפור חיי, ידיעות ספרים, 2017

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של יהורם גאון יהורם גאון, ברשת החברתית פייסבוק
 יהורם גאון, סרטונים בערוץ היוטיוב
יהורם גאון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 יהורם גאון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יהורם גאון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יהורם גאון, באתר ספר הקולנוע הישראלי
יהורם גאון, באתר שירונט
 יהורם גאון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 יהורם גאון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
 יהורם גאון, באתר Discogs (באנגלית)
 יהורם גאון, באתר Songkick (באנגלית)
יהורם גאון, באתר Tab4u
יהורם גאון, באתר סטריאו ומונו
יהורם גאון, דף שער בספרייה הלאומית
יהורם גאון, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
עמוד התוכנית של יהורם גאון בגלי צה"ל

יהורם גאון, קורות חיים באתר פרס ישראל
נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל ליהורם גאון, באתר פרס ישראל
 טקס פרסי כינור דוד 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
טורים של יהורם גאון, באתר ynet
יהורם גאון מסייר בנופי ילדותו - בשכונת בית הכרם בירושלים, כתבה בטלוויזיה הקהילתית – בית הכרם
ירעם נתניהו, שליפות עם יהורם גאון, באתר nrg‏, 26 במאי 2009
ירעם נתניהו, קולו של אבא, באתר ערוץ 7, 24 בדצמבר 2009
ציפורי לילה מתגעגעות עם שחר סגל ורועי בר נתן, 8 במאי 2011
אורית נבון, ‏"אני רגיש וסגור, לא נותן לאנשים לגעת בי", באתר ‏מאקו‏, 14 באפריל 2013
יהורם גאון, שלום לך, ארץ נהדרת, באתר ישראל היום, 15 באפריל 2013
 בן שלו, כשהפאתוס של יהורם גאון כבר לא מפחיד אף אחד, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2013
מיוחד: יהורם גאון על התחנות הגדולות בקריירה שלו, באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2013
אבי שושן, יהורם גאון בראיון: "הנכד שלי לא יודע אם הוא ספרדי או אשכנזי", באתר ynet, 6 בינואר 2014
יובל אברמוביץ', ליהורם גאון יש הרבה מה להגיד לכם, באתר ישראל היום, 17 בינואר 2014
ריקי רט, עוד לא אמר די: יהורם גאון לא מצטער על כלום, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2014
 בן שלו, יהורם גאון חושב שלציבור נמאס מהשירים שלו, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2014
אסף וייס‏, יהורם גאון: "הימין יותר בוטה ויותר מסית? זה לא נכון", באתר וואלה!‏, 18 בדצמבר 2014
יובל אברמוביץ', "הרוח שלנו כבתה וזו עיקר הבעיה", באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2015
  איתי סגל, אלף זכרונות, באתר "ידיעות אחרונות", 26 באפריל 2017
דנה ויס, ‏יהורם גאון פותח את הלב, רגע לפני המשואה, באתר ‏מאקו‏, 29 באפריל 2017
 בן שלו, האוטוביוגרפיה של יהורם גאון: מקושטת ומסולסלת כמו שיריו, באתר הארץ, 11 במאי 2017
רן בוקר, יהורם גאון: "הטלוויזיה היום אלימה מאוד", באתר ynet, 11 באוקטובר 2017 
שגיא בן נון‏, יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי", באתר וואלה!‏, 25 במאי 2017
יעקב בר-און, ‏יהורם גאון תומך בנתניהו ורגב: "מאחל שהשרה תממש את כל ההבטחות", באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2017
דרור אידר, חשוב שיידעו: היינו פה לפנֵי, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018
 יואב גינאי משוחח עם יהורם גאון בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
שי פלד‏, יותר כבוד, באתר וואלה!‏, 27 בדצמבר 2019
רן בוקר, מ"קזבלן" ועד מלחמת לבנון: ראשית הקריירה של יהורם גאון בתמונות, באתר ynet, 27 בדצמבר 2019
נעמה לנסקי, "את התקופה האחרונה חוויתי כקרובה למוות", באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2020
שיחה עם יהורם גאון
יהורם גאון: מי שלא מתחסן רוצח
מידע על יהורם גאון בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
חיפוש יהורם גאון בעיתונות יהודית היסטורית
"אנחנו צריכים להסתכל על 99% הכוס המלאה", באתר הגאולה, 21 בפברואר 2022
 פגישה עם רוני קובן עונה 7 | פרק 9 - יהורם גאון, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 29:50)

יהורם גאון (נולד ב-28 בדצמבר 1939, ט"ז בטבת ה'ת"ש) הוא זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי, מפיק ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי.

מירית גליצקי

Mirit Glitsky

רביטל ויטלזון יעקבס

Revital Vitelzon Jacobs

דביר בנדק

Dvir Benedek

אילת

Eilat

מתנ״ס יעלים

מקור השם אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהמקור למילה "אילת", באה מהשורש העברי איל, שהוא גם השורש למילה אלה, שמשמעותה הוא האלה ארצישראלית, מין עץ ממשפחת האלתיים. השערה נוספת היא ש-"אילת" למעשה באה מהמילה איל שמשמעותה כבש ממין זכר. זאת מכיוון שהאילים מוזכרים בתנ"ך פעמים רבות, בעיקר באזור הדרום.

אטימולוגיה

ערכים מורחבים – אילת (עיר מקראית), עקבה#העת העתיקה

העת העתיקה

בכתביהם של היסטוריונים ערבים מימי הביניים, מופיע הסכם בין מוחמד ליהודי אילת, ג'רבה ואדרוח' (בעבר הירדן המזרחי). במכתב ששלח להם, מאשר מוחמד כי ליהודי אילת הזכות לשמור על דתם, ומאפשר להם לשמור על השליטה בעיר בתמורה למס שנתי שישלמו לו. עם זאת, העיר אילת ושאר ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא המוסלמי באמצע המאה השביעית. במהלך התקופה המוסלמית הייתה לאילת (ayla) חשיבות מסוימת, לפרקים, בתור תחנה בדרך למכה.

בתקופת הכיבוש המוסלמי

הבריטים קיימו באילת שהייתה קרויה אז אום רשרש, תחנת משטרה. דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית.בשנת 1945 נערך מסע רגלי בשליחותו של בן-גוריון, ובהובלת שמריהו גוטמן מהנקודה הדרומית של היישוב ברביבים לאום רשרש, במטרה לבחון את אפשרויות ההתיישבות בדרום הנגב והערבה, ולבחון את האפשרות לפרוץ דרך רגלית למעפילים מעיראק דרך ים סוף.
ב-22 בינואר 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת "גרעיני התיישבות באילת": "יש 600 אנשים מועמדים להתיישבות לאילת: קבוצת הצופים מהכשרת עין-גב (70 איש), נוער עובד מגבת (75), "נחשולים" מקרית-ענבים (80), נוער מקבוצת שילר (50), קבוצה מנוער המושבים (50), התנועה המאוחדת, דגניה ב' (45), חיים גבתי רוצה לקחת קבוצה של 50 איש מ"השומר הצעיר", ויש כ-70 איש בודדים. רוצים לצרף מהגדנ"ע בתל אביב (150).במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי.
העיר אילת הישראלית הוקמה כיישוב קטן ב-1950. ביישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך ליישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה.
בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון, חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האוויר בשני גלים - ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.

בתקופת הכיבוש הבריטי וקום המדינה

מבצע קדש נתן לאילת תנופה והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית, הן בזכות הנמל שלה והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. בשנות ה-60 סבלו תושבי העיר מיוקר מחירים שהיו בין הגורמים לגל עזיבת תושבים בשנת 1962. ב-1960 נחנך האגף הראשון במרכז רכטר שהיה למרכז האזרחי של העיר שכלל גם את בניין העירייה, כיכר אזרחית, קולנוע "אילת" ובניין משרדים "בית סולל בונה" שבלט בנוף הודות לגובהו שהתנשא לשבע קומות והיה לבניין הגבוה באילת במשך שנים רבות.
בשנת 1966 קידם ראש העיר, יוסקה לוי, תוכנית לבניית בתי זיקוק סמוך לנמל אילת, ואפילו הונחה אבן פינה למפעל על ידי פנחס ספיר, למרות התנגדות עזה של שרים אחרים בממשלה ותושבי העיר. מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. אף על פי שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א-שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. בשנת 1968 נפתח בעיר בית החולים יוספטל שנועד לשרת מעבר לתושבי העיר גם את האוכלוסייה ביישובי הערבה ואת חיילי צה"ל בבסיסים השונים באזור. בתקופת מלחמת ההתשה הבסיס הצבאי והנמל האזרחי היו יעד למספר תקיפות של צוללים מצרים. באפריל 1969 נורו קטיושות מעקבה שבירדן על אילת, ושמונה אזרחים נפצעו. בתגובה הפגיז צה"ל מטרות בעקבה.

לאחר מבצע קדש

במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני, בעיקר ממלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בסיני ומעט גם בירדן. גורמים אלו יזמו ירי קטיושות באוגוסט 2005 ופיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008 נסגרו לראשונה לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות, וכן הכביש המערבי (כביש 12) המוביל לעיר. באפריל 2010 נורתה קטיושה לעבר אילת מסיני, אך פגעה בעקבה. באוגוסט 2010 חלה תקרית נוספת בה שוגרו 5 רקטות אל עבר אילת מסיני; אחת מהקטיושות פגעה בסמוך לשדה התעופה בעיר והסבה נזק, אחת נוספת התפוצצה בשטח חקלאי הסמוך לעיר. שאר הרקטות נפלו בים או בשטחי עקבה הירדנית.
ב-18 באוגוסט 2011 אירעה בכביש 12, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, מתקפת הטרור בדרום ישראל, שבה נהרגו שמונה ישראלים.
ב-13 באוגוסט 2013 יירטה כיפת ברזל לראשונה רקטה שנורתה לאילת, לאחר שנשמעה אזעקה כפולה בעיר.ביולי 2014 במהלך מבצע "צוק איתן" נפלו שתי רקטות במרכז העיר, לא היו נפגעים אך היו מספר נפגעי חרדה ונגרם נזק לרכוש.
ב-2018 החלו העבודות על הקמת לונה פארק, מערכת כבישים שתחבר בין מזרח העיר למערבה ואזור תיירות ופנאי על שטח נמל התעופה הישן במרכז העיר.בנוסף, בשנה זו, נחתם הסכם גג שבמסגרתו ייבנו 18,372 יחידות דיור חדשות בתשע שכונות חדשות, 6,930 חדרי מלון ו-146 אלף מ"ר שטחי תעסוקה, לפי ההסכם, אילת צפויה להכפיל את מספר תושביה.כמו כן הוקם פארק מים בשטח של כ-20 דונם ועלות הקמתו נאמדה בכ-60 מיליון שקל.בדצמבר 2020, כעשור אחרי שהותקן שדה סולארי ראשון באזור, אילת וסביבתה הצליחו לספק לעצמן את כל צריכת החשמל בשעות היום מאנרגיה ירוקה.באוקטובר 2023 , לאחר מתקפת הפתע על ישראל ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל פינתה רשות החירום הלאומית 35 אלף תושבים מתושבי הדרום לעיר אילת. המפונים מתארחים בכ-30 מלונות בעיר. המשפחות הגיעו מיישובי עוטף עזה, שדרות, אופקים, אשקלון ויישובים אחרים בדרום. במהלך המלחמה, נורו טילים וכטב"מים לכיוון אילת על ידי החות'ים מתימן. ב9 בנובמבר, התפוצץ כטב"ם מתאבד שהגיע מסוריה  בפתח בית ספר בעיר. התקרית הסתיימה ללא נפגעים.

המאה ה-21

בשנת 2014 נרשמו בעיר כ-48,900 תושבים. הגרעין הקהילתי, כ-13% מסך תושבי העיר, מתגוררים בה מעל 20 שנה. כ-18% חיים בה בין 10 ל-20 שנים. מכאן שכ-31% מתושבי העיר מהווים את האוכלוסייה הוותיקה (10 שנים ומעלה) בעוד ש-69% מתושבי העיר נמצאים בה פחות מ-10 שנים. ילדים: בעיר ישנם מעל 13,000 ילדים ובני נוער בגילאים 18 - 0.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באילת 53,582 תושבים (מקום 37 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 79.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,706 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בעיר היו אלפי מסתננים מאפריקה שהיוו כשמינית מאוכלוסיית העיר נכון להיום אוכלוסייה זו הצטמצמה בעקבות בלימת הסתננות המהגרים בגלל בניית הגדר בין ישראל למצרים ורובם היגרו למרכז המדינה, חלק גדול מהם עובדים בתיירות בעיר והם אינם נכללים בנתוני הלמ"ס.
אילת היא העיר הדרומית ביותר בישראל. כ-3.5% מתושביה הם ערבים-מוסלמים, כ-0.6% ערבים-נוצרים וכ-0.5% דרוזים.על פי דו"ח של משטרת ישראל שפורסם באוגוסט 2010, אילת מדורגת במקום הראשון בישראל בפשעי אלימות, עם 5 פגיעות לאלף תושבים. ירידה של 47% משנת 2009. נתון זה כמו נתונים סטטיסטיים רבים אחרים (כגון צריכת חשמל ומים ממוצעת לתושב) כוללים בתוכם גם את התיירים הרבים השוהים בעיר, לכן אינם מעידים בהכרח על תושבי העיר.

אוכלוסייה

אילת היא עיר קייט ותיירות, שהתבססה על הים האדום ושונית האלמוגים שבו שהיוו בסיס לשמורת חוף האלמוגים. על כך נוספים הטיילת הסמוכה להם, פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. באילת ישנן אטרקציות שונות, בהן המצפה התת-ימי, ריף הדולפינים, פארק הקרח עם משטח החלקה אולימפי (קניון אייסמול), בים יש ספינות תיור רבות[דרושה הבהרה] וביניהם ספינות שונות הכוללות קומה תת-ימית עם קירות זכוכית המאפשרים מבט על שמורת האלמוגים.
החלק האחרון של שביל ישראל יורד מהר צפחות אל בית ספר שדה אילת.
כמו כן, פעם בשנה משנת 1987 מתקיים באילת פסטיבל ג'אז בים האדום המושך לעיר תיירים מישראל ומהעולם, ובנוסף נערכים בה פסטיבלים אחרים המהווים מוקד משיכה לתיירות פנים: כגון התימניאדה, גם כינוסים שנתיים נוספים נערכים בעיר. שמהווים את עיקר התיירות המגיעה לעיר בעונת החורף.
באילת ישנם כ-48 בתי מלון ומספר החדרים לאורחים עומד בה על כ-11,000, לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהוא הקניון הרווחי בישראל, למ"ר[דרוש מקור]). מאז שנת 2001 אין בה בניה של בתי מלון חדשים. אמנם הוקצאה לכך לגונת הרחצה הממוקמת בחלקה המזרחי של העיר, בין מלון הרודס לגבול עם ירדן. אך לא בנו בה עקב מחדלי תכנון ובניה. תכנון לבתי מלון קיים גם על שטחי שדה התעופה שפונה.
הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר הגבוה של הלינה בעיר, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. פריצת האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000. בנוסף לכך שמחירי המלונות היו גבוהים משמעותית ממלונות בעקבה או בסיני עם רמת השירות דומה, הובילו להיעלמותה של אילת ממפת התיירות העולמית. אם בסוף שנות התשעים היו באילת כ-1.6 מיליון לינות של תיירים בשנה, בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 כמויות הלינות של תיירים שלנו באילת נעה בין 400 ל-750 אלף. (ירידה של בין 55 ל-75 אחוזים) והעיר מאז מבוססת בעיקר על תיירות פנים. לאור תפוסת המלונות הנמוכה באילת בין חג סוכות לחג הפסח, בין השנים 2015 ל-2019 משרד התיירות סבסד בסכום של כ-60 אירו על כל תייר זר שנחת בשדה התעופה הבינלאומי של אילת. אך למרות זאת, המחירים הגבוהים של הלינה הובילו לכך שאחוז ניכר מהתיירים לנו דווקא בסיני ובעקבה.
בשנת 2019 נרשמו באילת כ-7 מיליון לינות בבתי המלון מתוכם כ-90% היו לינות של ישראלים. בשל האקלים הנוח מתקיימות באילת תחרויות ספורט מרחבי העולם, בכך העיר מושכת אליה תיירות ספורט. כ-250,000 ספורטאים מגיעים מדי שנה לעיר במסגרת זו.
החל משנת 2001 מתקיים בעיר פסטיבל פאנג'ויה אשר מניב לעיר הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים.בקיץ 2023 נפתח באילת פארק המים "ווטרלנד" שהושקעו בו 80 מיליון שקלים. הפארק מכיל 3 מגדלי מים הכוללים 24 מגלשות שמתוכן המגלשה הגבוהה ביותר במזרח התיכון. יש בפארק קרוסלות מים לילדים, בריכת גלים ועולם מים לילדים.

תיירות

בינואר 2019, במהלך הכנס השנתי של ועידת אילת לאדריכלים ומעצבים של מרכז הבנייה הישראלי הוצגה תוכנית לשיפור התיירות בעיר. על פי התוכנית צפוי לקום מתחם "קרולינות", המתחם שישתרע על שטח של כ-22 דונמים, צפוי להיבנות בסמוך לבית ספר שדה אילת וישמש כמעיין כפר נופש קטן בו יומו אזורי לינה בשטח לצד שטחים מוצללים, אזור עבודה ואף בריכה קטנה. חלק אחר בתוכנית מדבר על הקמת טיילת שתקרא "טיילת עין סוף" שיתחיל בחוף אלמוג וצפוי להסתיים במעבר טאבה. לצד הפרויקטים האלו צפויה המרינה באילת לעבור שיפוץ יסודי ויוקמו בה מתחם משחקים לילדים, בתי קפה ומתקן שעשועי מים. לאור העובדה ששיפוץ המרינה מקל על המעבר בין האזור של המרינה לאזור מועדון השיט והחוף של משכירי הסירות צפויה לקום "רפסודה", שתכלול מרכז הדרכה לחינוך ימי ומתחם מסעדות. בנוסף, יפותחו שבילי ההליכה בהר צפחות הסמוך לעיר ויפותח קצא"א.כפר נופש נוסף שמתוכנן לקום במסגרת הפרויקט יהיה "כפר הצוללים" שיכלול מרכז הארחה קטן, אוהלי טיפי שיאכלסו צוללים בדרכם לאתר הצלילה שבשמורת חוף האלמוגים.

התוכנית אסטרטגית לשיפור התיירות בעיר

בתחילת שנת 1960 בוטל הפטור ממס הכנסה שניתן עד אז לתושבי אילת.החלת אזור סחר חופשי על אילת מעניקה תמריצי מס אחדים לפעילות כלכלית באילת. תמריץ עיקרי הוא
פטור ממס ערך מוסף לסחורות ושירותים הנקנים באילת. לתושב אילת ניתן (החל משנת 2012) זיכוי ממס הכנסה בשיעור 10% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית שהופקה באזור אילת, בתנאי שהתגורר בעיר שנה לפחות.

הטבות מס

כלכלה

בימי המנדט הבריטי לא היה כביש לאילת וההגעה לאזור עקבה היה בדרך האוויר, או במסילת הרכבת החיג'אזית למעאן וממנה לעקבה. בסוף שנות ה-20 וביתר שאת בשנות ה-30, במסגרת ההכנות למלחמה עולמית, הוחלט לסלול כביש מבאר שבע לאילת. על פי תוכנית אחת תוכנן הכביש לעבור בממשית ועל פי תוכנית שנייה, דרך באר משאבים וניצנה. באפריל 1938 התפרסם בעיתונות שכביש באר שבע-אילת באורך 257 ק"מ הושלם. במאי 1946 פורסם שוב שסלילת כביש עקבה-באר שבע תסתיים השנה.לאחר הקמת מדינת ישראל עברה הדרך היחידה לאילת בכביש הנפט, כביש 227 ודרך הערבה. המעבר במעלה עקרבים היה מסוכן ביותר, אך שופר בשנת 1950 בידי חיל ההנדסה. עם זאת, הנסיעה מבאר שבע לאילת בג'יפ ארכה כ-10 שעות ולמשאית לקח כ-18 שעות להגיע מתל אביב לאילת.בתחילת 1953 נחנך כביש חדש לאילת דרך ירוחם, כביש 204 ומכתש רמון. הכביש התחבר באופן זמני עם כביש הערבה המשובש ובינואר 1958 הושלם. במהלך שנות ה-60 נסלל כביש 90 מסדום לחצבה והיה לדרך העיקרית לאילת. בשנת 1973, נסלל קטע כביש 40 ממשאבי שדה לשדה בוקר והמעבר על כביש 204 בדרך לאילת דרך מצפה רמון התייתר. בשנות ה-80 נפרץ כביש 10 על גבול ישראל מצרים, שהיה לדרך שלישית לאילת - דרך שהייתה חסומה שנים רבות לתנועת אזרחים על ידי מערכת הביטחון.
החל משנת 2010 עברו הכבישים המובלים לאילת שיפור משמעותי כביש 90 הכולל את כביש הערבה, וכביש הבקעה עבר שיפור תשתיות אינטנסבי, הכולל הרחבה לשני נתיבים לכל כיוון ברוב המקטעים בכביש זה, וכן כולל את כביש 12, וכביש 40 שהורחבו ברוב קטעי הכביש, וכן שופרו הצמתים והתאורה לאורך כבישים אלו.

כבישים

נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו.
מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.
הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950 ועם הקמתו, נבנה גם מגדלור אילת. ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל.
נמל אילת סובל מבעיות של חוסר כדאיות כלכלית להגיע אליו, ולמעשה כמעט כל הספינות מעדיפות לעבור בתעלת סואץ ולהגיע לנמלי אשדוד או חיפה, אך עקב צווים ממשלתיים יש חלק מהענפים (כגון הובלת כלי רכב מהמזרח הרחוק) שמחויבים להגיע לנמל אילת בלבד ולא לנמלי אשדוד וחיפה.

נמל אילת

מיד לאחר הקמת אילת העברית, הקים חיל האוויר את נמל התעופה אילת כדי לשמור על קשר עם שאר חלקי ישראל, במיוחד לאור המצב הרעוע של הכביש שחיבר את אילת עם יתר המדינה. בדצמבר 1950 נוסדת חברת "ארקיע", שנקראה בתחילה "אילתה", כהמשכה הישיר של "אווירון", כדי לדאוג לקשר תעופה בין אילת ותל אביב. בתחילה קיימה החברה טיסה יומית ובהמשך שתי טיסות מדי יום. בשנת 1969, הוארך המסלול של נמל התעופה אילת והחלו להגיע לעיר טיסות שכר בינלאומיות, בעיקר מסקנדינביה. מטוסים גדולים יותר ששימשו לטיסות בינלאומיות, שהגיעו לאילת נחתו בנמל התעופה עובדה. עם השנים גדל מספר המגיעים לאילת בדרך האוויר והגיע למעל מיליון בשנה. בשנת 2013 החלו העבודות להקמת שדה התעופה בסמוך לתמנע (כ-19 ק"מ צפונה מאילת) נמל התעופה רמון, הוא השני בגודלו בישראל אחרי נמל התעופה בן-גוריון, ומתוכנן לשמש לו כשדה משנה במהלך השנים הבאות. שדה התעופה הבינלאומי החדש נפתח בינואר 2019 ובזכות כך ועקב הריסת שדה התעופה בעיר אילת, מתאפשר חיבור בין אזור המלונות לאזור המגורים בעיר. בנוסף, אילת מתפתחת צפונה בזכות הסרת הגבלות טיסה ומאפשרת בנייה רוויה יותר.

תעופה

תחבורה

במסגרת החינוך העירונית בעיר אילת פועלים עשרה בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג, היובל, הרי אילת, יעלים, גלים, מצפה ים, עציון גבר, צאלים וים סוף.
כמו כן ישנם שלושה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג (שבמסגרתו פועל גם תלמוד תורה), בית ספר ממ"ד חב"ד וכן בית ספר "אור החיים", השייך לחינוך העצמאי. מערכת החינוך באילת זכתה שלוש פעמים בפרס החינוך הארצי.במסגרת החינוך העירונית ישנם שלושה בתי ספר ממלכתיים על-יסודיים: בית ספר תיכון ע"ש מנחם בגין, אילת, בית ספר תיכון עירוני מקיף גולדווטר ובית ספר תיכון עירוני מקיף ע"ש יצחק רבין, אילת. לצידם, קיים גם בית הספר העל-יסודי "אורים" לחינוך מיוחד, ובית הספר ברנקו וייס. במסגרת החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי, בנות לומדות במסגרת אולפנת תהילת ישראל בכיתות ז'-י"ב, ובנים במסגרת חטיבת הביניים "ימין הרצוג" עד כיתה ח' ואת לימודיהם הם ממשיכים במסגרת הישיבה התיכונית הסביבתית "צביה", ישיבה בה לומדים בתנאי פנימייה גם תלמידים מיישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 פועלת באילת ישיבה גבוהה, ישיבת "איילת השחר", המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.
החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון, המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, שלוחה של מכללת לוינסקי לחינוך, שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך וסניף של האוניברסיטה הפתוחה, אשר פעילותה מצומצמת. חייל או בוגר שירות לאומי שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010 ולומד בקמפוסים אלה, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון, בתמורה לפעילות חברתית (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה).באילת פועלת ספרייה עירונית וכן מתקיימת פעילות של רשת מתנ"סים.
במשך ארבע שנים עיריית אילת סיפקה לילדי המסתננים מאפריקה לימודים במסגרת נפרדת בעקבות עתירה משפטית שהגישו המסתננים שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניתן פסק דין, שאילץ את עיריית אילת לשלב את ילדי המסתננים במערכת החינוך העירונית.לאילת שני רבנים, הרב יוסף הכט והרב משה הדאיה.

חינוך

מדי שנה מתקיימים בעיר למעלה מ-100 אירועי ספורט בקטגוריות שונות. דוגמאות לכך הם גביע הפדרציה לטניס נשים, אליפות אירופה בגלשני רוח, אליפות אירופה בשחייה במים פתוחים ואליפות אירופה בטריאתלון. נוסף על-כך, עקב מזג האוויר הנוח, מתקיימים בעיר מדי שנה אירועי ה"ספורטיאדה" וה"מחוזיאדה". אולם ספורט צאלים אילת עומד לרשות התושבים.
אלה קבוצות הספורט הפועלות בעיר:

כדורסל: הפועל אילת - מייצגת את העיר בליגת העל בכדורסל ולה יש בית ספר לכדורסל ומחלקת הנוער בנוסף לכל אלה פועלת בעיר מזה למעלה מ-4 שנים ליגת כדורסל לבתי-הספר היסודיים של העיר שם הליגה הוא: ליגת "ארקיע" ג'וניור סל (בשיתוף של עיריית אילת, רשת המתנ"סים אילת, חברת התעופה ארקיע, בית ספר לכדורסל של הפועל אילת, מחלקת הנוער של הפועל אילת והפועל אילת).
כדורגל: בני אילת - מייצגת את העיר בליגה א'
כדוריד: מ.כ. אילת - מייצגת את העיר בליגה הארצית

ספורט

העיר אילת מחולקת ל-14 שכונות:

צפון

אורים (מערב 2)
מצפה ים (מערב 7)
צאלים (מערב 1/6)

מערב

מרכז

דרום

שכונות העיר

אילת ידועה באקלים המדברי שלה, ובכמות המשקעים הדלה: כ-22 מ"מ בשנה, מה שהופך אותה לאחת הערים הצחיחות בעולם (לשם השוואה: כמות המשקעים הממוצעת בתל אביב היא 583 מ"מ. כמות המשקעים בעיר הצחיחה ביותר בעולם, אריקה, שהיא גם עיר תאומה של אילת, היא 0.2 מ"מ).

אקלים

אילת מקיימת קשרים עם 14 ערים תאומות:

ארצות הברית לוס אנג'לס, ארצות הברית (מ־1959)
דרום אפריקה דרבן, דרום אפריקה (מ־1976)
צרפת אנטיב, צרפת (מ־1979)
גרמניה קאמן, גרמניה (מ־1979)
הולנד קמפן, הולנד (מ־1983)
בולגריה סמוליאן, בולגריה (מ־1985)
צ'ילה אריקה, צ'ילה (מ־1997)
הונגריה שופרון, הונגריה (מ־2005)
סלובקיה פיישטיאני, סלובקיה (מ־2006)
אוקראינה יאלטה, הרפובליקה של קרים, אוקראינה (מ־2011)
צ'כיה קרלובי וארי, צ'כיה (מ־2012)
הרפובליקה העממית של סין יינצ'ואן, הרפובליקה העממית של סין (מ־2012)
ליטא פלאנגה, ליטא (מ־2017)
איטליה סורנטו, איטליה (מ־2017)על שם חלק מהערים קרויים רחובות בעיר: רחובות לוס אנג'לס, דרבן, אנטיב, קאמן, קמפן, אריקה, שופרון ופישטאני.

ערים תאומות

יוסף אבירם (עורך), אילת (הכינוס הארצי ה-18 לידיעת הארץ), החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשכ"ג

אתר האינטרנט הרשמי של אילת
 אילת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
מידע על אילת בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
אילת סיטי - אתר התיירות הרשמי של העיר אילת
מידע תיירותי למבקרים והנופשים באילת: אטרקציות, מקומות אירוח, חופים, קניות, חיי לילה ועוד.
 פרופיל אילת נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סאילת, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
אילת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מידע תיירותי על אילת, באתר הוטלז אילת
זאב וילנאי, אילת, "חיל הים" י' אפריל 1949, עמ' 4.
כרזה - אילת 1959-1965, מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
יורם צפריר, ‏אילת ומפרץ אילת במקורות היווניים והרומיים – מן האונומסטיקון של ארץ-ישראל, קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 192-149
רותם נועם, פועה ויצחק נועם בשיחה משפחתית גלויה, באתר ערב ערב באילת, 14 באפריל 2011 - עדות על אילת בשנים 1957–1968
 שנה לשחרור אילת, חונכים קו תעופה לוד-אילת, יומני כרמל מרץ 1950
 סרטו של נתן גרוס "הי דרומה לאילת", אילת 1954
 עשור לעיר אילת, 1959, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
 צילום אווירי של אילת בדילוגי זמן  על פני 37 שנים (1984 עד 2020), באתר Google Earth
על בראשית הקשר בין אילת וחיל הים, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
 19635782-2// נפתחת עונת התיירות באילת, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים(הקישור אינו פעיל, 14.12.2022)
עיר ששמה אילת, 1963, בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג
 אשר שכטר, אילת 2013: יש ים, בתי מלון ותיירים - אבל אין עיר, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2013
 משה גלעד, לאן בורחים התיירים שמגיעים לאילת בסבסוד ממשלתי, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2015
 קינן ראובני, "לעיר הזאת אין עתיד. חוץ מהמלונות אילת מתה. תקרוס תוך שנה", באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2016
 רינה רוזנברג קנדל, המטרה של אילת: לחזור לשנות ה-90, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2017
 צליל אברהם, האם אילת יכולה להשתנות? מתוך הפודקאסט "חיות כיס" של "כאן". 15 בינואר 2020
אחיעד לוק, בואי לאילת: מסע בזמן אל חוף ים ציורי בלב מדבר פרא, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10.9.2023
נטע צ'חנובסקי, ‏איך העולם שכח את אילת, באתר ‏מאקו‏, 15 בספטמבר 2023

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי מפרץ אילת שבים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-53,600 תושבים.
העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד העיר עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר", ומכיוון שהשם נטמע בציבור, הוחלט לקרוא למקום אילת אף שהעדויות הארכאולוגיות אז לא הוכיחו שהזיהוי מדויק.בתקופת המנדט הבריטי שכנו במקום כפר בדואי בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ותחנת משטרת המנדט. מדרומה שוכנת העיירה טאבה בסיני שבשליטת מצרים, וממזרחה לה נמצאת העיר עקבה שבשליטת ירדן. ב־1949 נכבש המקום מצבא עבר הירדן, במסגרת מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. בשנת 1950 הוקם במקום יישוב קטן ושדה תעופה. אילת הוכרזה כעיר בשנת 1959.
שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר החמישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים), וממסים נוספים.
החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישור, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון. ממרכז הארץ, מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת פחות משעה.

פיטר פן & וונדי - הפקת הענק שתגרום לכם לעוף - הצגות חנוכה 2024

מי מופיע?