Name: תמיר בוסקילה | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-23T21:00:00+03:00Z
Location: היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן

חנן בן ארי

Hanan ben Ari

טונה

Tuna

אדיר מילר

Adir Miller

אודי כגן

Udi Kagan

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

ששון איפרם שאולוב

Sasson Ifram Shaulov

ישראל קטורזה

Israel Katorza

תל אביב יפו

תל אביב

הרצליה

רמת גן

גבעתיים

אור יהודה

קרית אונו

אורי לייזרוביץ

Uri Lazarovich

אורי לייזרוביץ בערב בדיקת חומרים | סטנד אפ פקטורי - ת"א | Tickchak LIVE

אורי לייזרוביץ בערב בדיקת חומרים

מחוז תל אביב

סטנד אפ פקטורי - ת"א

גיא לואל

Guy Loel

דני גבע

Danny Geva

נועה אנגל

Noah Engel

הגר אנגל

Hagar Engel

לחנך את ריטה - תיאטרון הספרייה | אולם אהוד מנור, רמת גן | Tickchak LIVE

לחנך את ריטה - תיאטרון הספרייה

אולם אהוד מנור, רמת גן

אריקה רינטוביץ׳ | שאקטי | מרכז סוזן דלל, תל-אביב | Tickchak LIVE

אריקה רינטוביץ׳ | שאקטי

מרכז סוזן דלל, תל-אביב

דניאל סטיופין

Daniel Styopin

דניאל סטיופין | אולם 3 | Tickchak LIVE

אולם 3

אלי יצפאן

Eli Yatzpan

אלי יצפאן-מופע חדש | היכל אמנויות הבמה הרצליה | Tickchak LIVE

אלי יצפאן-מופע חדש

היכל אמנויות הבמה הרצליה

הקבינט הנשי - מיקי קם, משי קליינשטיין, טלי אורן | מוזיאון תל אביב לאמנות | Tickchak LIVE

הקבינט הנשי - מיקי קם, משי קליינשטיין, טלי אורן

מוזיאון תל אביב לאמנות

שלומית אהרון

Shlomit Aharon

נתן דטנר

Nathan Datner

ערב שירי לוחמים | היכל התרבות אור יהודה | Tickchak LIVE

ערב שירי לוחמים

היכל התרבות אור יהודה

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

יונתן ברק

Jonathan Barak

יונתן ברק | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

דניאל חן

Daniel Chen

דניאל חן | בית ציוני אמריקה  | Tickchak LIVE

בית ציוני אמריקה 

סוגרים שבוע בסטנדאפ פקטורי | סטנד אפ פקטורי - ת"א | Tickchak LIVE

סוגרים שבוע בסטנדאפ פקטורי

סטנדאפ

בין קודש לחולון - תיאטרון בית ליסין | תיאטרון בית ליסין תל אביב | Tickchak LIVE

בין קודש לחולון - תיאטרון בית ליסין

Tel Aviv-Yafo

תיאטרון בית ליסין תל אביב

הצגות

הרצאות

Tel Aviv District

אוכלוסיית המחוז מנתה ב-31 בדצמבר 2014 1,350,000 איש, מהם:
1,258,800 (כ-93.2% מאוכלוסיית המחוז) יהודים.
15,800 (כ-1.2% מהאוכלוסייה) מוסלמים.
11,400 נוצרים.
63,800 אחרים.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני הערים נכונים לסוף שנת 2022 על פי נתוני אוכלוסייה ארעיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז תל אביב הוא אחד משבעת המחוזות של מדינת ישראל. מחוז תל אביב גובל בים התיכון ממערב ובמחוז המרכז בצפון, בדרום ובמזרח. בירתו של המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא תל אביב-יפו, ועל שמה הוא נקרא. במחוז יש נפה אחת, נפת תל אביב, ששטחה חופף את שטח המחוז. הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: תל אביב, רמת גן וחולון. במדד הפריפריאליות הוגדר מרחק ממחוז תל אביב ונגישות פוטנציאלית כקריטריונים.
חלוקת השטח במחוז תל אביב היא כדלקמן:

64.2% שטח בנוי
12% חקלאות
21% קרקע, שיחים, סלעים ושטח חפורחלוקת השימוש בשטח הבנוי היא כדלקמן:

62% מגורים
14% שטחי ציבור וקהילה
13% מסחר ומשרדים
8% תשתיות ותחבורה
3% תעשייה



תמיר בוסקילה

Tamir Buskila

תמיר בוסקילה | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

מחוז צפון

כרמיאל

היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן

תמיר בוסקילה במופע סטנד-אפ | סטנד אפ פקטורי - ת"א | Tickchak LIVE

תמיר בוסקילה במופע סטנד-אפ

תמיר בוסקילה | אודיטוריום בת ים | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

בת ים

אודיטוריום בת ים

תמיר בוסקילה | תיאטרון הפרינג' באר שבע | Tickchak LIVE

מחוז דרום

באר שבע

תיאטרון הפרינג' באר שבע

תמיר בוסקילה | מונארט אשדוד | Tickchak LIVE

אשדוד

מונארט אשדוד

תמיר בוסקילה | פאב הפרה, שבי ציון | Tickchak LIVE

שבי ציון

פאב הפרה, שבי ציון

תמיר בוסקילה בתאטרון המסילה | תיאטרון המסילה, פתח תקווה | Tickchak LIVE

תמיר בוסקילה בתאטרון המסילה

פתח תקווה

תיאטרון המסילה, פתח תקווה

שלומי קוריאט

Shlomi Koriat

רשף לוי

Reshef Levy

נופיקי

Nofiki

אבי גרייניק

Avi Grainik

קובי מימון

Kobi Maimon

טלי אורן

Tali Oren

רויטל זלצמן

revital zalcman

יפית אסולין

Yafit Asulin

דניאל חסין

Daniel Hossein

שני ששון

Shany Sason

נוי עזריה

Noy Azaria

סוף העולם שמאלה | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

סוף העולם שמאלה

רמת השרון

סינמה סיטי גלילות

שלומי קוריאט | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

בית יד לבנים רמת השרון

לירון ויגדור

Liron Vigdor

טל גרושקה

Tal Grushka

נוי הלפרין

Noy Halperin

מיכאל גבעתי

Michaeli Givati

ליעם פינטו

Liam Pinto

איב בראונשטיין

Eve Braunstein

תום גירון

Tom Giron

גל טופולנסקי

Gal Topolanski

מרי לו - מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

מרי לו - מחזמר המבוסס על שיריו של צביקה פיק

קובי מימון המופע | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

קובי מימון המופע

נורית גלרון

Nurit Galron

נורית גלרון - קורא לי לבוא | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

נורית גלרון - קורא לי לבוא

מופע סטנד אפ  יונתן ברק 

מופע סטנד אפ  יונתן ברק  | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

הקוסם מארץ עוץ | המחזמר | יד לבנים | רמת השרון | Tickchak LIVE

הקוסם מארץ עוץ | המחזמר

יד לבנים | רמת השרון

המפתחות לקיץ של נופיקי | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

המפתחות לקיץ של נופיקי

המחזמר מברוכ | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

המחזמר מברוכ

רשף לוי | בית יד לבנים רמת השרון | Tickchak LIVE

הדר ברנשטיין

Hadar Berenshtein

דור אלמקייס

Dor Elmakias

הענק וגנו | יד לבנים | רמת השרון | Tickchak LIVE

הענק וגנו

זה אני - מחזמר משיריו של אייל גולן | סינמה סיטי גלילות | Tickchak LIVE

זה אני - מחזמר משיריו של אייל גולן

Ramat Hasharon

פארק אלכסנדרוני

ערך מורחב – היסטוריה של רמת השרון

בדרום תחום שיפוטה של רמת השרון, באזור הנקרא "גלילות דרום", נמצאו מספר ממצאים ארכאולוגיים המעידים על התיישבות במקום במאה השנייה לספירה. האתר הבולט ביותר הוא מערות אפקה, בסמוך לגבול רמת השרון-תל אביב, צפונית לרמת אביב ג'. מערכת זו של מערות קבורה שומרוניות הייתה בשימוש עד המאה השישית. באתר נמצאו כלים, מטבעות ותכשיטים - שכיום מוצגים במוזיאון ארץ ישראל, ברמת אביב. המערות שימשו את היישוב ח'ירבת אל ע'ורה, ששרידים מעטים ממנו נמצאו מזרחית למערות. אתר ארכאולוגי נוסף בו נמצאו שרידים המיוחסים לתקופה הרומית ולתקופה הביזנטית הוא גבעת הגולגולות, מזרחית למרכז הטניס. שרידים נוספים משלהי התקופה הביזנטית ועד המאה ה-11 נמצאו ב-2021 ממערב לבית העלמין קריית שאול.
במהלך התקופה העות'מאנית הוקם על רכס "גלילות צפון", הכפר אג'ליל, אשר מספר מבנים ממנו שרדו בסמוך למתחם סינמה סיטי גלילות שבמערב העיר. כפר נוסף, אבו כּישכ, הוקם בידי שבט בדואי שהגיע ממצרים, בחלקה המזרחי של רמת השרון דהיום. בגבעת הגולגולות היה קיים בית קברות מוסלמי, שכמעט לא נותר ממנו זכר, ובמפות מנדטוריות מסומן באתר זה קבר שייח' סעיד.

לפני הקמת רמת השרון

בשנת 1922 התארגנה קבוצת יהודים מיפו בראשותו של הרב יעקב בן-שלום, במטרה לחפש קרקע לצורך הקמת יישוב חדש במרחב פתוח, מחוץ לשטח העירוני הצפוף והדחוק של יפו. הרב בן-שלום, שעלה לארץ ישראל שנתיים קודם לכן מפולין ופתח מסעדה בשכונת נווה שלום ביפו, שאף להקים עיר גנים שלא תהיה חלק מההתיישבות הממוסדת. הקבוצה הקימה אגודה בשם "עיר שלום", והחלה בחיפוש אחר קרקעות. בתחילה ניהלו משא ומתן לרכישת קרקעות באזור מקוה ישראל, אך משזה לא צלח, מצאו קרקעות צפונית לשייח מוניס, בסמוך לכפר אג'ליל.

פרוטוקול האספה הכללית השנייה של אגודת "עיר שלום" (י' בניסן ה'תרפ"ב-1922) מתאר את בחירת מיקומה של "עיר שלום", היא רמת השרון של ימינו. במקורות אחרים עולה תיאור שומם של הקרקע.

האמביוולנטיות בתפיסתם של המתיישבים הראשונים לשטח באה לידי ביטוי גם בדבריו של יוסף ביאליק, לימים מזכיר היישוב:

המחיר ששולם לערבים בעלי הקרקע תמורת 2,000 הדונמים, היה 5 לירות מצריות לדונם, מחיר שנחשב זול - בשל האיכות הירודה שייחסו הערבים לאדמה. תחילה הסתייעו חברי האגודה בסוחר הקרקעות קנדינוף, אך לאחר ששילמו לו מקדמה התברר כי הונה אותם. בסופו של דבר הושלמה העסקה בסיועו של משה מטלון.

במהלך 1923 ערכה האגודה תחרות לתכנון עיר הגנים החדשה, בה זכו שתי תוכניות שהצליחו לענות על הדרישות שהציב הוועד: "...לייסד ישוב מרוכז, שהוא עיקר גדול מבחינת הביטחון, הכלכלה, הבריאות וכו' - שביחד עם זה יהיה השדה קרוב אל הבית. כמו כן חשוב לקמץ בדרכים וברחובות", כפי שנכתב בעיתון "הארץ" מיום 14 במרץ 1923. בסופו של דבר נבחרה מבין השתיים תוכניתו של מרדכי מסטיצ'קין. ב-3 בנובמבר נערכה הגרלת המגרשים בין 53 בעלי הקרקעות, שכל אחד מהם שילם 20 לירות מצריות עבור חלקה של חמישה דונמים.
זמן קצר לאחר הגרלת המגרשים עלו לקרקע ששת המתיישבים הראשונים: דוד משורר, נחום הופנברג, לוי הורביץ, צבי הורביץ, פלטיאל פינקלשטיין וחיה פלוסקר. מסעם מיפו היה מפרך ונמשך שלושה ימים, עקב תנאי מזג האוויר הקשים ששררו באזור. בעצתו של האגרונום מלך זגורודסקי שבדק את תנאי הקרקע במקום, הוחל בגידול טבק.
בשנתם הראשונה ביישוב החדש ידעו המתיישבים תלאות רבות. הטבק ששתלו נפגע ממחלות, ולאחר שהביאו שתילים חדשים מרעננה, חוסלו כשלושה רבעים מהם בידי נחיל ארבה. בתחילה, בהיעדר מקורות מים מספיקים, נאלצו המתיישבים להביא מים בחביות מאג'ליל ומכפר מל"ל. כן סבלו המתיישבים מגנבות של תושבי האזור. קשיים נוספים עמם התמודדו המתיישבים נבעו מחוסר תמיכה של המוסדות הלאומיים ביישוב שהוקם ללא עזרתם. חרף הכישלון בגידול הטבק, החלו להגיע בהדרגה משפחות נוספות. מאחר שכל אחת מהן התיישבה במגרש אותו הגרילה, בעוד חלק מהמשפחות טרם התיישבו במגרשיהן, נוצרו בכמה מן המקרים מרחקים גדולים בין החלקות, מה שהקשה על השמירה ועל אספקת המים. לכן החליט הוועד לבטל את ההגרלה, וליישב את החלקות בשיטת "כל הקודם זוכה".
חרף חפירת באר, היא לא הספיקה לצורכי המתיישבים, וניסיונות קידוח נוספים נכשלו בשל חוסר ניסיונם. בשנים הראשונות עדיין הובאו מים מהרצליה, והשדות הושקו כל אחד בשעה אחרת, כדי לא לפגוע בלחץ המים.

הקמת עיר שלום

העלייה הרביעית הביאה עמה מתיישבים חדשים, ובהם קבוצה גדולה מקיילצה שבפולין, שרכשה יחד שטח של 400 דונם. עם זאת, בצד המתיישבים, רבים מרוכשי הקרקעות לא מיהרו להתיישב על הקרקע. והממסד הציוני, שעדיין לא ראה בעין יפה את היישוב שקם בלעדיו, אף ניסה לשכנע את הערבים לחזור בהם ממכירת הקרקעות. כן פעלו לשם כך אנשי קהיליית ציון מהרצליה, שחשקו בקרקעות לעצמם.

בשנים 1927–1929 עמד בראש הוועד של המועצה המהנדס והאדריכל דב טשודנובסקי. ב-1927 קיבל הוועד שתי החלטות משמעותיות שהביאו לשינוי פניה של עיר שלום. ראשית, הוחלט להקים מכון מים עצמאי, שיגדיל את נפח המים המגיע לבתי התושבים ולחלקותיהם. שנית, נקבע כי מי שלא יישב את החלקה שרכש, תופקע ממנו הקרקע, וכספו יוחזר לו. עקב החלטה זו, חלק מרוכשי הקרקעות מיהרו לממש את זכויותיהם בקרקע והתיישבו בה, בעוד קרקעותיהם של אלו שהעדיפו שלא לעשות כן נמכרו למתיישבים חדשים. רבים מהמתיישבים נטעו פרדסים, ועיר שלום, שהרעיון שניצב בבסיס הקמתה היה של עיר גנים, החלה לקבל צביון של מושבה חקלאית. ב-1929 לבדה גדל שטח הפרדסים מ-20 ל-400 דונמים. השינוי באופי היישוב גם עוגן בתקנון הוועד, שנוסח מחדש ב-1928. ביוני 1929 נחנך מכון המים. ב-1929 נבחר לראשות הוועד, צבי בנימיני, שעמד בראשו למשך עשרים השנים הבאות. בתיקון נוסף של התקנון, בשנת 1930, נכתב במפורש המונח "מושבה חקלאית" בכל מקום שבו נכתב קודם לכן "עיר גנים".

ב-19 בנובמבר 1928 הכריז הוועד על תחרות למציאת שם חדש ליישוב. בין היתר, פנה הוועד לחיים נחמן ביאליק ולאברהם שלונסקי. מנחם אוסישקין סירב להציע שם הקשור בשרון, מאחר שהעדיף לשמור שמות כאלה ליישובים שהוקמו על ידי הקרן הקיימת לישראל. גורמים אחרים בקק"ל דווקא הציעו שם - רַקּוֹן, הלקוח מפרק י"ט בספר יהושע, המתאר את נחלת שבט דן:

בסופו של דבר התקבלה הצעתו של מרדכי ויינברג לקרוא למושבה "רמת השרון". הרעיון עלה בראשו של ויינברג בעת שביקר בשכונת רמת השרון בתל אביב, והשם מצא חן בעיניו. השם אומץ באופן רשמי ב-1932.
עתון "דבר" מ-24 ביולי 1930 מודיע "על ההחלטה של "אגודת עיר שלום בע"מ" (בערבון מוגבל)... כי מושבתה שנקראה עד עכשיו עיר שלום, תקרא מעתה רמת-השרון". "הפונים לאגודה מתבקשים להשתמש אך ורק בשם זה".
מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) והשמועות על התארגנות כנופיה שיצאה מאבו כּישכּ לפרוע ביהודים, אילצו את המתיישבים לפנות את הילדים והנשים להרצליה. במהלך המאורעות, הוקם במושבה סניף של ההגנה בפיקודו של יצחק כספי, וחוליית פרשים החלה לסייר ביישוב, חלק מחבריה רכובים על גבי פרדות. בסופו של דבר לא נפגעה המושבה במאורעות, אך אספקת ירקות וביצים מהכפרים הערביים הסמוכים הופסקה, והיה צורך במציאת מקורות חדשים. חלק מהתושבים החלו לגדל ירקות בעצמם.
באותה העת סבלו רבים מהתושבים מקשיים כלכליים, ורבים מהם שקעו בחובות. יו"ר הוועד, בנימיני, הציע הסדר של פריסת חובות, והפחתה של תעריפי המים. כן הוקם סניף בנק ראשון, שהעניק הלוואות לתושבים. בנימיני מעיד כי תוכניתו "הצילה את רמת השרון מהתמוטטות גמורה".
הילד הראשון של המושבה, דוד ויסוסר, נולד ב-1927, ובראשית שנות ה-30, לאחר שילדים נוספים נולדו ותושבים בעלי ילדים הצטרפו למושבה, התעורר צורך בהקמת בית ספר. בתחילה נשלחו הילדים לבית ספר בהרצליה, אך הדרך הייתה ארוכה מדי, וב-1930 נפתח בית הספר הראשון, בעזרת הנשים שבבית הכנסת, ששכן אף הוא במקום ארעי בבית הוועד. המורה הראשון היה אחד התושבים, אברהם בבל, אך לא הייתה לו הכשרה לכך, וחלק מהתושבים התנגדו למינויו. ב-1932 הוזמן מורה ראשון מן החוץ, יוסף קלמן, שהגיע מנס ציונה. קלמן חילק את 50 התלמידים, בני 6 עד 14, לשבע כיתות, בכולן שימש מורה. במצב דברים זה, התבססו הלימודים על עבודה עצמית בהדרכתו. כחלק מתוכנית הלימודים הושם דגש על חקלאות, ולעיתים גויסו התלמידים לסייע בעבודות בשדות ובמטעים במושבה.
במהלך שנות ה-30 החל הוועד לספק שירותים נוספים לתושבי היישוב. בין היתר, הוקמה מרפאה ושכרם של הרופאים, שהתחלפו תדיר, שולם בידי הוועד, עד שהושג הסכם עם ההסתדרות בעקבותיו הוקם סניף של קופת חולים ב-1933. כן הקים הוועד בית דין ליישוב סכסוכים, שפעל כמוסד בוררות. שירות נוסף שמימן הוועד היה בתחום התחבורה. רכב ישן שימש כמונית שירות שפעלה בין רמת השרון לשרונה, וחסך את הצורך בנסיעה דרך הרצליה. עם זאת, נסיעותיו של הרכב לא היו סדירות, ומאחר שעקב מצבו הרעוע לא ניתן לו רישיון רכב, הוא נסע רק בשבילים ובדרכים צדדיות כדי להימנע מביקורת המשטרה. אותו רכב שימש גם להבאת הדואר למושבה. ב-1929 מינו שלטונות המנדט את מנחם משורר למוכתר היישוב, והוא פעל מול השלטונות לצידם של יו"ר הוועד בנימיני והמזכיר יוסף ביאליק. ועד הפועלים, שהוקם כבר ב-1928 הקים לשכת תעסוקה, וב-30 באפריל 1935 נחנך משכנו הקבוע של בית הפועלים.
אחד העקרונות עליהם הקפידו התושבים, הוא השמירה על עבודה עברית. עיקרון זה עוגן בתקנון הוועד, שקבע כי מי שלא יעסיק פועלים עבריים, תופקע זכותו על הקרקע, וכן בחוזים שנחתמו עם רוכשי הקרקעות. ב-1932 התעורר עימות של ממש על רקע זה בין התושבים לבין משה מטלון, שרכש 400 דונמים בפאתיה הדרומיים של המושבה (באזור שכונת נווה רסקו של ימינו) לשם נטיעת פרדסים. מטלון סירב בתחילה לחתום על החוזה, ולאחר שעשה זאת לבסוף, סירב לדון עם נציגי לשכת העבודה בתנאי העסקתם של הפועלים, בטענה שיביא פועלים יהודים מיפו, עליהם אין לנציגים סמכות. אנשי היישוב חשדו כי חרף הסיכום העסיק מטלון גם פועלים ערבים, ומשהתברר כי הדבר נכון, התפתח בין הצדדים עימות אלים שהסתיים בהתערבות המשטרה. חלק מהיהודים שהיו מעורבים במקרה הורשעו בהסגת גבול ואילו חלק מהפועלים הערבים הורשעו בפציעה.

התרחבות והתבססות כמושבה חקלאית

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקמו בתחומי המושבה מספר קיבוצים. ב-1932 הגיעה קבוצת "אביב" של הסתדרות הנוער החלוצי. הקבוצה מנתה כ-30 חברים, שעבדו במשקי העזר ובפרדסים. לאחר שנתיים עזבו חברי הקבוצה והצטרפו לקיבוץ קריית ענבים. לאחר עזיבתם, ב-1934, הגיעה קבוצה של 13 חברים מתנועת הנוער הציוני שהגיעה מכרכור, אליהם הצטרפו בהמשך עולים חדשים מלטביה. גם חבריה של קבוצה זו עבדו בפרדסי המושבה, ואף לקחו חלק פעיל בחיים הציבוריים של המושבה. חדר האוכל שלהם הפך למקום מפגש עבור בני הנוער, ונערכו בו פעילויות תרבות. בסוף 1934 עזבו חלק מחברי הקבוצה לקבוצת "המפלס" בכפר סבא, ועולים חדשים מפולין הצטרפו לגרעין שנותר. חלק מחברי הקבוצה עזבו במהלך השנים לקיבוצים שונים ברחבי הארץ, ואחרים נטמעו בין תושבי המושבה. הרחוב הנמצא במקום בו שכנו צריפי הקיבוצים נקרא רחוב הקיבוץ.
מאוחר יותר, ב-1943, הגיעה קבוצה נוספת שכללה פעילים של השומר הצעיר מבלגיה וממצרים. גם אנשי קבוצה זו עבדו בחקלאות, וכן בבניין, והצטרפו למערך ההגנה במושבה. ב-1947 הקימו אנשי הקבוצה קיבוץ בחזלה שבנגב, ושהו במקום במשך כל מלחמת העצמאות. לאחר סיום המלחמה חזרו חלקם לרמת השרון, ואחרים הקימו את קיבוץ נחשונים.

הקיבוצים

עם פרוץ המרד הערבי, תוגברו הסיורים והמשמרות במושבה, והוקמו סביבה חפירות וביצורים. ב-19 במאי 1936 הוקמה תחנה של משטרת היישובים העבריים, שהעסיקה עשרה גפירים. מטה ההגנה התמקם בבית הוועד, וקווי טלפון נמתחו ממנו לבתים במושבה. בסופו של דבר, לא הותקפה המושבה במהלך המאורעות. בתוך כך, בעקבות סירובם של סוחרים ערבים לסחור עם יהודים, הפכה המושבה למרכז חשוב לאספקת תוצרת חקלאית לתל אביב. ארבעה מהתושבים אף פתחו חנות ברחוב הכרמל בתל אביב, בו נמכרה תוצרת חקלאית מרמת השרון.
במהלך המאורעות נסגרה הדרך לתל אביב, שעברה דרך שייח מוניס, והתושבים נאלצו לנסוע דרך הרצליה, רעננה, רמתיים, פתח תקווה ורמת גן, דרך שאורכה 35 ק"מ במקום 12 ק"מ. לעיתים נמשכה הדרך יום שלם. בשיתוף עם הוועד של הרצליה, החליט הוועד לסלול כביש חדש, שעלותו נאמדה ב-19 אלף לירה ארץ ישראלית. הרצליה מימנה כשני שלישים מהעלות, ורמת השרון את השליש הנותר. לשם כך, משכן הוועד את מכון המים. חברת סולל בונה התחילה בסלילה כבר בקיץ 1936, אך העבודות נתקלו בקשיים כבר מהרגע הראשון: הערבים התנגדו לכך שהכביש יעבור בשטחי הווקף, מושל המחוז עמד על כך שהכביש יעבור בשטחי שייח מוניס ולבסוף התברר כי העלויות גבוהות מהמשוער, והוועד לא יכול היה לעמוד בהן. העבודות חודשו רק ב-1939, לאחר שהוועד לקח הלוואה, ולאחר שהוטל מס נסיעה על קווי אגד, לצורך מימון הסלילה. באוקטובר 1941 נחנך הכביש, שהיה לימים לכביש 482, העובר לאורך רחוב בן-גוריון בהרצליה, רחוב סוקולוב ברמת השרון, רחובות משה סנה ופנחס רוזן בתל אביב ודרך אבא הלל ברמת גן.
במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 הגיעו לרמת השרון עולים חדשים רבים, ובהם מעפילים, עולים מחלב, מתימן וממצרים, וכן ניצולי שואה. ב-1946 רכש הוועד שטח של 18 דונם עליו הוקמו 40 יחידות דיור למעפילים ניצולי שואה ששהו במחנה המעצר בעתלית.
לאחר כ"ט בנובמבר הוגברה השמירה במושבה, וכלי הנשק הוצאו מהסליקים, אך לא נעשה בהם שימוש. במהלך מלחמת העצמאות כולה לא הותקפה המושבה. בראשית 1948 עזבו תושבי אג'ליל ואבו כישכ את כפריהם. תושבי אג'ליל עשו זאת מפחד מהתקפה יהודית ותושבי אבו כישכ עשו זאת לאחר שהאצ"ל חטף את מנהיגיו. במהלך השנים בהן התפתחה המושבה שמרו תושביה על יחסים טובים עם הכפרים הערביים הסמוכים, וכמה מתושבי הכפרים באו להיפרד משכניהם ברמת השרון בטרם עזבו. תושבי שני הכפרים לא הורשו לחזור לכפריהם לאחר המלחמה.

מהמאורעות ועד מלחמת העצמאות

היסטוריה

רָמַת הַשָּׁרוֹן היא עיר במחוז תל אביב בישראל, אשר הוקמה בשנת 1923. העיר גובלת בצפון בהרצליה, בקיבוץ גליל ים שבמועצה האזורית חוף השרון, בדרום בתל אביב, במזרח בהוד השרון, ובדרום-מזרח בפתח תקווה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949 וכעיר בשנת 2002.
חלק ניכר מבתי המגורים ברמת השרון הם בתים חד-משפחתיים. להדגשת אופייה הלא-עירוני נמנעה רמת השרון במשך שנים רבות מלשנות את מעמדה המשפטי לעיר והעדיפה לשמור על סטטוס של מועצה מקומית ("מושבה" בפי תושביה). בשוליה של העיר ישנם שדות חקלאיים המשמשים לגידול ירקות ותות שדה, הנחשב לסמלה הבלתי-רשמי של רמת השרון.
העיר חברה בארגון פורום ה-15. את סמל העיר עיצב זאב ליפמן.

תמיר בוסקילה

Tamir Buskila

תמיר בוסקילה - הופעות קרובות