רונה קינן בתמול שלשום

קינן נולדה ביפו, בתם של הסופר והעיתונאי עמוס קינן וחוקרת הקולנוע והסופרת נורית גרץ. גדלה וחיה בתל אביב. אחותה היא העיתונאית והעורכת שלומציון קינן. הופעתה הראשונה מול קהל גדול התקיימה בשנת 1997, כשהשתתפה במופע שיצר ערן צור לפסטיבל "נקסט": "אתה חברה שלי" – שירי יונה וולך המולחנים. במופע הוקלטו מבחר משיריה של וולך, חלקם בלחנים מוכרים (בין היתר מהתקליט "בציר טוב" של אילן וירצברג ושמעון גלבץ), אך רוב הלחנים נכתבו על ידי צור ושותפיו למופע. קינן הלחינה למופע את שיריה של וולך "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס", שרה (סולו בשירים אחדים וקולות רקע באחרים) וניגנה בגיטרה חשמלית ובגיטרה אקוסטית. בעקבות הצלחת המופע, הוא יצא כאלבום. בנובמבר 1997 השתתפה קינן במופע לזכרה של ענבל פרלמוטר ובו שרה עם יפעת נץ, יעל כהן, דנה ברגר ואסי לוי את שירה של להקת המכשפות "עד העונג הבא". משנת 1998 הופיעה יחד עם טל גורדון בגרסאות עדינות לשיריה של גורדון. המופע, שתוכנן במקור להיות חד-פעמי, הצליח מאוד והפך לסיבוב הופעות בן שנתיים שאף הוקלט באלבום, שיצא בשנת 2000 - "רציתי שזה לא ייגמר". המופע והאלבום כללו את מיטב להיטיה של גורדון בגרסאות אקוסטיות וגם ארבעה שירים חדשים. בשנת 2000 השתתפה קינן בשירת קולות באלבומו של ערן צור "תכלית בתחתית". בשנת 2001 החלה בסיבוב הופעות משלה והוציאה מיני-אלבום ובו ארבעה משיריה: "Train", "Tips", "אהבה שקופה" ו-"Earthquake". בספטמבר 2001 יצא מיני-אלבום להרכב פוליאנה פרנק עם שיר בשם "החופש". בתקליטון נכללה גרסת הופעה חיה לשיר "Strange Fruit" בהשתתפות שבי עוזיאל בבס ורונה קינן בגיטרה ושירה. בשנת 2003 חזרה קינן להופיע, לקראת אלבום הסולו הרשמי הראשון שלה, "לנשום בספירה לאחור". את צאת האלבום, בהפקתו של יזהר אשדות, הקדימו הסינגלים "אהבה שקופה", "מבול" ו"לחיות נכון". האלבום "לנשום בספירה לאחור" יצא במאי 2004, אחרי עבודה של כחמש שנים, וכלל שירים בעברית ובאנגלית. בשנת 2005 הופיעה קינן בתוכנית הטלוויזיה "מפגשיר" וביצעה בדואט עם גידי גוב את השיר "הריקוד המוזר של הלב", שכתבה והלחינה. באלבומו של יזהר אשדות "במרחק נגיעה מכאן" שיצא באותה שנה השתתפה בזמרה בשיר "אבנים". לאלבומה של נורית גלרון "מה שהשמיים נותנים", שיצא ב-2006, הלחינה את שירה של יונה וולך "את יותר מדי". עוד ב-2006, התארחה באלבומו של נתן סלור, "25 שעות". בין השנים 2005 ל-2008 הייתה קינן אמנית נבחרת של הקרן למצוינות בתרבות. לאחר צאת האלבום "לנשום בספירה לאחור" יצאה קינן לסיבוב הופעות אקוסטי בכל רחבי הארץ, שבו השתתף מלבדה נגן הגיטרה ערן וייץ. בשנים אלו עבדה על אלבומה השני, "עיניים זרות", שיצא בפברואר 2007. הסינגל הראשון מתוכו היה שיר הנושא, "עיניים זרות", שאתו התחרתה בפסטיבל השירים של ישראל שנה קודם לכן. אחריו יצאו לתחנות הרדיו הסינגלים "הפעם האחרונה", "בתוך אגם קפוא" ו"נס". באלבום נכלל גם השיר "הריקוד המוזר של הלב". באותה שנה, במלאת ארבעים שנה לאלבומה של להקת "החלונות הגבוהים", הקליטה קינן גרסה מחודשת לשירה של הלהקה "אהבה ראשונה", שכתב אביה עמוס קינן. כמו כן כתבה לאלבומה של יהודית רביץ "עיר קטנה" מאותה שנה את השיר "הפנים שבפנים". בשנת 2007 הצטלמה קינן לקטלוג הקיץ של רשת האופנה "קום איל פו". בשנת 2008 התארחה באלבומו של אוהד חיטמן "הרגע הבא", שבו שרה בדואט עם חיטמן את השיר "נקודת ההתחלה". באותה שנה הקליטה גרסה לשירה של גלי עטרי "סוף העונה", כחלק מהפרויקט "עבודה עברית". בשנת 2009 הוציאה קינן את אלבומה השלישי, "שירים ליואל". לאלבום קדם הסינגל "אתה מתעורר". האלבום מספר את סיפור חייה של דמות פיקטיבית בשם יואל. לפי קטע שכתבה קינן באתר האינטרנט שלה טרם יציאת האלבום, דמותו של יואל מבוססת באופן רופף על אביה, עמוס קינן (שנפטר מאוחר יותר באותה שנה), ובשם יואל גם נעשית מחווה ליואל הופמן, סופר שאהוב עליה במיוחד. בעקבות האלבום נבחרה קינן כ"זמרת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של תחנת הרדיו גלגלצ לשנת ה'תשס"ט, וכן זכתה בפרס אקו"ם להישג השנה לפזמונאית.באוקטובר אותה שנה הקליטה קינן גרסת כיסוי לשירה של להקת השמחות "בדרך הביתה", עבור הסדרה התיעודית של תומר הימן "בדרך הביתה". החל משנה זו משתתפת במופע "שלל שיריו" של גידי גוב, בעיבודים, גיטרה ושירה. היא הגישה יחד עם המשורר דורי מנור את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה מתפייטות" בגלי צה"ל. ביוני 2011 פרשה מהתוכנית. ביוני 2011 יצא אלבומה הרביעי, "המראות ונחיתות". באלבום זה היא שבה לשתף פעולה עם יזהר אשדות, שהפיק את האלבום. מהאלבום התפרסמו השירים "המראות ונחיתות" ו"הקולב". האלבום הופץ גם במהדורה מיוחדת, הכוללת מספר רצועות נוספות ובהן הקלטות שונות של קינן מפרויקטים שונים בשנים 2008 עד 2010, ובהן "בדרך הביתה" ו"סוף העונה". באותה שנה השתתפה קינן, בגיטרה ובקולות רקע, באלבומו של סגול 59, "עוד נוסע אחד". בספטמבר 2012 הצטרפה לצוות המורים של בית הספר הדתי למוזיקה "מזמור" המשתייך למכללת גבעת וושינגטון. בשנת 2013 הצטרפה למסע ההופעות של אסף אבידן באירופה כגיטריסטית וזמרת ליווי וכן הופיעה כמופע חימום לפני הופעותיו בצרפת. בינואר 2014 יצאו שלשה סינגלים מתוך אלבום שירי הילדים "אף על פיל", בשניים מתוכם שרה קינן. השיר "היער בסתיו" הוא דואט עם עומר קליין, ואילו את השיר "אני ועצמי" שרה קינן בסולו. שני השירים הולחנו על ידי שחר ברבש ותורגמו מיידיש על ידי בני מר. כמו כן השתתפה באלבום "טוב שהעולם גדול" משירי המשורר אבות ישורון בשירת השיר "בהחבא". בשנת 2015 השתתפה באלבומו של גידי גוב, "אם היינו", בשיר 'אני אומר מילה' שכתבה וביצעה בדואט עם גוב. בשנת 2019 יצא אלבומה החמישי, "זמן התפוז", בהפקת תום דרום ותמיר מוסקט. בנובמבר 2020 הוציאה קינן אלבום שישי, "Light Sleeper". זהו אלבומה הראשון באנגלית. קינן עבדה על האלבום יחד עם יזהר אשדות, ואחותה שלומציון כתבה איתה את המילים לחלק מהשירים. המפיק זוכה הגראמי ג'ון קונגלטון אחראי על המיקסינג של שירי האלבום.במאי 2021 הוציאה קינן אלבום רמיקסים וגרסאות כיסוי ל״זמן התפוז״. האלבום כולל פרשנויות של מוזיקאיות ומוזיקאים שונים לשירי האלבום "זמן התפוז" ומשתתפים בו: יעל זלינגר, תום ארמוני ותמיר מוסקט (T&T), פלורה, שוזין, ג׳ול טרגן, רונה קינן, שלומי שבן, יהודית רביץ, תומר כץ (D Fine Us), אסף אמדורסקי, אדם שפלן, לונא אבו נסאר, עיליי אשדות. באוקטובר 2021 הוציאה יחד עם המוזיקאי תומר כץ, סינגל בשם "פטיש מסמר" המבוצע כדואט של השניים. השיר נכתב בימי מגפת הקורונה ומתאר שיטוט פוסט אפוקליפטי ברחובות תל אביב, בחיפוש אחרי קרבה אנושית, כאשר ברקע נשמעים הדי המחאה החברתית. בשנת 2023 הוציאה את אלבומה השביעי "עיר בלי געגוע".

בשנת 2004 קינן יצאה מהארון כלסבית. בשנת 2018 היא ובת זוגה שירי קלאס הפכו לאמהות לילד.קינן חברה במועצה הציבורית של בצלם. לקראת הבחירות לכנסת ה-19, סיפרה קינן כי היא תומכת במפלגת מרצ. קינן פעילה במחאה כנגד הרפורמה המשפטית והופיעה בהפגנות במסגרת המחאה, כולל בבמה המרכזית בקפלן.