דורון תבורי נולד בחיפה. מגיל אחת עשרה נדד עם הוריו ברחבי ישראל. בהיותו ילד בן 11, כתב תבורי ספר לילדים – "סיפורים לשרון" (אחותו, 1963). הוא בוגר בית הספר "אליאנס" בתל אביב, שם שיחק בחוג לדרמה. בצבא שירת בחיל התותחנים ואחר כך עבר לזמן מה ללהקת חיל התותחנים. בתום שירותו הצבאי עבר קורס משחק קצר ב-Drama Studio בלונדון ואחר-כך למד שם באופן פרטי. הוא שב לישראל ב-1974. תפקידו הראשון בתיאטרון היה עוזר במאי ואיש אביזרים בתיאטרון באר שבע, שזה עתה נוסד. אחר כך התחיל לשחק בבאר-שבע. ההצגה הראשונה הייתה בבימויה של ציפי פינס, אחר-כך שיחק בתפקיד הראשי בעיבוד של עדה בן-נחום ל"עלי כינור" של שלום עליכם, בבימויו של חנן שניר. הוא שיחק שבע שנים בתיאטרון באר שבע ואחר-כך יצר קשר עם עמרי ניצן, שניהל אז את התיאטרון העירוני חיפה. ניצן הציע לו לשחק בתפקיד הראשי בהצגה "נפש יהודי" פרי עטו של יהושע סובול. תבורי גילם את דמותו של אוטו ויינינגר. כעבור שנה שיחק בתפקיד הראשי בהפקה הראשונה בישראל של המחזה "גטו" מאת סובול. תבורי גילם את דמותו של קצין האס אס קיטל. תבורי עזב את תיאטרון חיפה ב-1989 אחרי התפטרות יהושע סובול וגדליה בסר מניהולו האמנותי של התיאטרון בעקבות סערת "סינדרום ירושלים". תבורי תרגם ארבעה מחזות פרי עטו של קרל שטרנהיים ויזם וניהל פרויקט של הצגת המחזות בתיאטרון הבימה ב-1998. אלו ארבעה מתוך המחזור "מעלילות גבורת הבורגנים" שכתב האקספרסיוניסט הגרמני-יהודי, העוסקים בעלייתה של משפחה זעיר בורגנית לצמרת תעשיית הנשק, ערב מלחמת העולם הראשונה, ונפילתה לאחריה. ארבעה במאים שונים (גדליה בסר, משה פרלשטיין, גדי רול והבמאי האמריקאי רוברט וודרוף), גרעין מצומצם של שחקנים (אהרון אלמוג, רבקה נוימן, אורה מאירסון, יוסי טולדו, לני שחף ודורון תבורי) וארבעה צמדים של סטודנטים לעיצוב מאוניברסיטת תל אביב בהנחיית ראש המגמה, התפאורנית מרים גורצקי, יצרו אירוע של יומיים ב"הבימרתף", שהועלה מספר מצומצם של פעמים. כתב בשנת 1988, בהזמנת התיאטרון העירוני חיפה, את המחזה "האח של עאמר, או: הכת הלבנה", בעקבות העמדתם למשפט של שלושה בני משפחה דרוזית אחת מהגליל שהואשמו בהתגייסות לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל בזמן מלחמת לבנון הראשונה. חזרות על המחזה, בבימויו של פרנסואה אבו סאלם, מנהל התיאטרון הפלסטיני אל חכוואתי, החלו בתיאטרון חיפה בקיץ 1986, אולם המחזה לא עלה בסופו של דבר על הבמה. בקיץ 1991 ביים לראשונה, במסגרת בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים, את המחזה "היפוליטוס" מאת אוריפידס שאותו גם תרגם ועיבד. בשנת 1994 העלה את כל שלושת מחזות האורסטאה של אייסכילוס בהפקה ניסיונית, כהצגת יחיד. הוא הופיע איתם בבתים פרטיים, בבתי קפה, ובמסגרות לא-רשמיות אחרות. ב-2002 הופיע בפסטיבל ישראל כשחקן-זמר סולן במופע "משורר בניו יורק". מחזור שירים זה של פדריקו גארסיה לורקה, אשר נכתב בעת מסעו לארצות הברית בשנת 1929, הולחן על ידי דורי פרנס כאורטוריה לזמר, תזמורת סימפונית ומקהלה, ושובצו בה גם קטעי קריאה מתוך הרצאה שנשא לורקה על מחזור שיריו זה. היצירה המוזיקלית שילבה סוגות שונות: מוזיקה קלאסית, מחזמר, בלוז-סווינג, מקהלות כנסייתיות, מקצבים אפריקאיים, וטונאליות ספרדית. ליוו את תבורי האנסמבל הקולי החדש ואנסמבל מתופפי רימון, תזמורת רשות השידור, תלמידי בית צבי דאז איתי טיראן, יגאל מזרחי ואסף פריינטא וכמו כן הזמרת זהורה בת-ישראל מקהילת העבריים מדימונה. עוד מיצירותיו המוזיקליות של המלחין דורי פרנס שביצע כזמר: "צריף קטן" – מחזור שירי ילדים של לאה גולדברג (בתיאטרון החאן 2001), YES – שירי אהבה מאת אי. אי. קאמינגס (קול המוסיקה 2003), ו"מחולות" לטקסטים של המשורר יעקב שטיינברג (חג המוזיקה הישראלית 2018). בפברואר 2005 התמנה למנהלו האמנותי של התיאטרון העירוני חיפה, במקומו של המנהל הפורש סיני פתר. הוא נבחר בידי ועדת החיפוש בראשותו של יו"ר דירקטוריון התיאטרון אבי תל, החלטה שאושרה בידי חברי דירקטוריון של התיאטרון. בסוף ינואר 2006, אחרי שתי הצגות בלבד, "הצמא והרעב" של יונסקו ו"הדוכסית מאמאלפי" של ובסטר, פוטר מתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. הוא פוטר אחרי שהתגלו חילוקי דעות בין תבורי, שעמד על קו אמנותי בלתי מתפשר, לבין מנכ"ל התיאטרון ישראל בן-שלום, שטען שההפקות שהציג גרמו להפסדים. בשנים 2007–2009 כיהן כמנהל הזירה הבין-תחומית בירושלים. ב-2008 חזר לשחק בתיאטרון והשתתף בצלזה "אקווס" בתיאטרון בית לסין. באותה שנה גם היה ממייסדי "מעבדתרבות" – מיזם של מפעל הפיס ועיריית דימונה. ב-2010 שיחק תבורי ביחד עם נמרוד ברגמן בהצגה "בתוך הבדידות בשדות הכותנה", פרי עטו של ברנאר-מארי קולטס, בבימויה של יעל קרמסקי. זהו מחזה המיועד לשני שחקנים המורכב משני מונולוגים החותכים זה את זה, בין לקוח פוטנציאלי לבעל סחורה מסתורית. בהצגה זו סגר תבורי מעגל של תרגום והעלאת כל מחזותיו של ברנאר-מארי קולטס בישראל. ב-2012 יזם והקריא בקול המוזיקה בסדרה של אחד-עשר פרקים שבועיים את הנובלה "אצל" של אורי ניסן גנסין בלוויית מוזיקה של אופיר בר-און. דורון תבורי תחקר, ערך ועיבד ביחד עם אמן הווידאו-ארט יוחאי אברהמי במשך ארבע שנים את הפרויקט "בארץ הגלעד". הפרויקט הועלה לראשונה ב-23/22 ביוני 2012. זוהי מעין ביוגרפיה "רוחנית" של לורנס אוליפנט, אשר ניסה ליזום ב-1879 הקמת קולוניה יהודית, על בסיס של חברת מניות, בעבר הירדן המזרחי. זהו מיצג שאורכו תריסר שעות, המחולק בהשראת האודיסיאה ל-24 חלקים, ומציג היבטים שונים של הקולוניאליזם הבריטי. כמו כן יצר ב-2011, ביחד עם האמן יוחאי אברהמי, את ההצגה "מפגש באינסוף" באנסמבל הרצליה, דיאלוג בימתי בין שני הידידים והגיסים, השחקן גוסטף גרינדגנס, הממונה על תיאטראות הרייך השלישי, לבין הסופר הגולה קלאוס מאן, אשר כתב על ידידו את הרומן הידוע "מפיסטו", אודות שחקן המוכר את נשמתו לשטן של המשטר. לימד משחק בתיאטרון קבוצת נוער באום אל-פחם בשנים 1986–1991. ב-2018 הופיע בתיאטרון "גשר" בהצגות "אורסטאה" בבימוי יבגני אריה (בתפקיד אגממנון) ו"לוליטה/ז'אן ד'ארק" בבימוי יחזקאל לזרוב (קווילטי/האינקויזיטור). בתיאטרון יפו בהפקה המחודשת של "מחכים לגודו" של בקט בבימוי אילן רונן (לאקי) ובמרץ הקרוב – "משפט חוזר" מאת ליעד שהם/עוזי וייל, בבימויו של אמיר וולף, ב"גשר". ב-2022 גילם את השחקן בהצגה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" בתיאטרון גשר. בקיץ 2018 החל להופיע ביחד עם נעמי יואלי ב"תיאסטס" של סנקה – מופע אותו יצרו שניהם - בשומר 3 בשוק הכרמל. תבורי עוסק בתרגומים לתיאטרון, בשפות גרמנית, נורווגית וצרפתית. בין המחזאים שתרגם: מקס פריש, הנריק איבסן, ברנאר-מארי קולטס, ברטולט ברכט, פדריקו גארסיה לורקה, קרל שטרנהיים, גוטהולד אפרים לסינג, ז'אן אנוי, וז'אן ז'נה. ממנסחי מכתב השחקנים נגד הופעת התיאטראות הציבוריים מעבר לקו הירוק, ("מכתב אריאל"). היה מן האמנים שפרשו מפסטיבל עכו 2017 בגין הדרתה של הבמאית והיוצרת עינת ויצמן מתוכנית הפסטיבל.

1995, 1996, 1998, 2009 - פרס עדה בן נחום לתרגום 1979 - פרס מאיר מרגלית ופרס ורד הכסף של העיתון "מעריב" 1984 - פרס כינור דוד 1995 - פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה על תפקידו בהצגה "המתחזה", תיאטרון באר שבע 1995 - פרס קלצ'קין למשחק 2000 - פרס התיאטרון הישראלי למתרגם השנה למחזה "השיבה למדבר" מאת ברנאר-מארי קולטס 2001 - פרס לנדאו לאמנויות הבמה (ראשון מקבלי הפרס בתחום המשחק) 2002 - פרס ראש הממשלה לתרגום

תמונות מהצגות תמונות מתוך הפרויקט "בארץ הגלעד", של דורון תבורי ויוחאי אברהמי, 2012

"שירים לצד הדרך", עם עודד זהבי. "צריף קטן", שירי לאה גולדברג לילדים עם דורי פרנס.

פעילותו האמנותית של דורון תבורי המפורטת בטבלאות הנ"ל מבוססת על מחקרה של ד"ר לאה גילולה.

חנה שקולניקוב, "טרילוגיה לשחקן יחיד: האורסטיאה בביצוע דורון תבורי", במה 140-139 (1995), עמ' 37–41. גד קינר, "ללכת עד הסוף - דורון תבורי בשיחה", התיאטרון - רבעון לתיאטרון עכשוויה 2 (אביב 1999), עמ' 40–44. לאה גילולה, "יום חזרות מוצלח: רשמים מחזרה של ההצגה מי דואג לילד", במות ומסך 6 (2010), עמ' 15–18. לאה גילולה, "פצע הדחייה: על הצגת בתוך הבדידות של שדות הכותנה מאת ברנאר-מארי קולטס", במות ומסך 7 (2012), עמ' 5–21. לאה גילולה, "אהבה לבננות ולאלכוהול... וגם לשוקולד: על הצגת הטייפ האחרון של קראפ", במות ומסך 8 (2012), עמ' 81–85.