Name: מי כמוני | אילת, ישראל | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-30T20:00:00+03:00Z
Location: אילת, ישראל

דביר בנדק

Dvir Benedek

ענת מגן שבו

Anat magen Shabo

שיפי אלוני

Shifi Aloni

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז מרכז

Central District

היכל התרבות רמלה

היסטוריה

אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2007, כ-1,730,500 נפש, מתוכם:
1,523,600 יהודים (כ-88%)
141,100 ערבים (כ-8%)
65,800 ללא סיווג דת (כ-4%)
אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2019, כ-2,233,000 נפש, מתוכם:
1,943,400 יהודים (87%)
190,300 ערבים (8.5%)
מתוכם: 178,600 מוסלמים ו- 11,700 נוצרים
99,100 ללא סיווג דת (4.4%)

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני אוכלוסייה נכונים לסוף שנת 2023 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2021.

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח בערי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז המרכז הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי מרכז שוכן בלוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה
נפת השרון
נפת פתח תקווה
נפת רחובות



אסף אמדורסקי

Assaf Amdursky

יעל קראוס

Yael Kraus

שלומי שבן

Shlomi Shaban

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס - שרים החלונות הגבוהים | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס - שרים החלונות הגבוהים

מחוז חיפה

בנימינה גבעת עדה

זאפה אמפי שוני

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס - שרים החלונות הגבוהים | מיני ישראל | Tickchak LIVE

לטרון

מיני ישראל

שרים החלונות הגבוהים | גבעת ברנר - אולם מופעים | Tickchak LIVE

שרים החלונות הגבוהים

גבעת ברנר

גבעת ברנר - אולם מופעים

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס שרים החלונות הגבוהים | מיוזיק סיטי באר שבע | Tickchak LIVE

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס שרים החלונות הגבוהים

מחוז דרום

באר שבע

מיוזיק סיטי באר שבע

אסף אמדורסקי, שלומי שבן, יעל קראוס - שרים החלונות הגבוהים | מיוזיק סיטי באר שבע | Tickchak LIVE

יעל קראוס נולדה ב-1977, גדלה בהוד השרון, ובגיל 14 עברה להתגורר בתל אביב. בגיל 18 החלה ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון". בנעוריה הייתה קראוס חברה במספר להקות, ובהן "פרווה חמה", שאיתה הקליטה ב-1998 אלבום שהופץ באופן חופשי. לאחר מכן הצטרפה ללהקות "מטבוחה" ו-"Funkapella", שבהן הייתה חברה במקביל עד לשנת 2001, עת עברה להתגורר בארצות הברית. עוד בטרם עזיבתה הקליטה קראוס את השיר "מעיין" באלבום ההופעה של אסף אמדורסקי "לייב", וכן הקליטה קולות רקע באלבומו של עברי לידר "האנשים החדשים".
בשנת 1999 פנה אליה גיא בן-שטרית והיא נעתרה לבקשתו להקליט את השיר "קרובים קרובים" לאלבום הבכורה של אינפקציה. השיר הושר בהופעה אחת בלבד בשנת 1999 בה התארחה קראוס.
בארצות הברית התגוררה קראוס בקליפורניה תחילה, ולאחר מכן בניו יורק. בארצות הברית למדה קראוס מוזיקה קלאסית ומודרנית אצל המוזיקאי פרד פירת'. בשנת 2004 שבה לישראל.

נעורים ותחילת הקריירה

לאחר שובה לישראל השתתפה קראוס כזמרת ליווי במספר אלבומים, ובהם "בכיף" של להקת אינפקציה. בשנת 2005 הקימה קראוס עם נועה גולנדסקי וגיא שמי את ההרכב "נערות הליווי", שהופעותיו התאפיינו בסגנון "פקאצי". ההרכב הופיע במשך כשנתיים, ולא זכה להצלחה רבה. במקביל הופיעו קראוס וגולנדסקי בהרכב נוסף, "פאניק אנסמבל".
בשנת 2007 שרה קראוס קולות רקע באלבומו השני של יוני בלוך "הרגלים רעים". שירתה בלטה בעיקר בשיר "נוף אחר". כעבור שנה השתתפה בשירה גם באלבומו השלישי של בלוך, "על מי אני עובד". האלבום כלל את הדואט "שיר אחר" של קראוס ובלוך. בתקופה זו שימשה קראוס כזמרת ליווי בהופעותיו של בלוך.
עוד בשנת 2008 הקימו קראוס ונועה גולנדסקי הרכב נוסף, "בוּסה", שבו היה חבר גם מיכאל פרוסט. ההרכב הוציא בשנה זו אלבום בשם "בוסה", המורכב כולו מגרסאות כיסוי בסגנון בוסה נובה לשירים עבריים שונים. מאלבום זה התפרסמו ביצועי הלהקה לשירים "כלניות" של שושנה דמארי ו"דברים שרציתי לומר" של דני בסן. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של להקת "פאניק אנסמבל". עוד ב-2008 הקליטה קראוס את שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "על קצות האצבעות" - "מה שאני לא יודעת".
במקביל לפעילותה בהרכבים השונים וכזמרת ליווי, עבדה קראוס על אלבום סולו. האלבום ראה אור בשנת 2010 בהוצאת חברת "היי פידליטי", ונקרא "Boutique" (בוטיק). כל שירי האלבום הם באנגלית, למעט שיר אחד בעברית בשם "אהובי הקטן". את רוב שירי האלבום כתבה קראוס לבדה והלחינה יחד עם המוזיקאי בן הנדלר. בחלק מהשירים השתתפה בכתיבה נועה גולנדסקי. את האלבום הפיק ועיבד מוזיקלית דניאל קורן.
עוד בשנת 2010 השתתפה קראוס באלבומו של צח דרורי "כיוון הרוח", שבו שרה סולו את השיר "אי שם" והשתתפה בקולות רקע במספר שירים נוספים.
משנת 2018 משתתפת קראוס במופע מחווה ל"חלונות הגבוהים" יחד עם אסף אמדורסקי ושלומי שבן.
ב-2019 הועלה בתיאטרון הקאמרי  המחזה "מיזרי" שבפס הקול שלו שרה קראוס.
באותה שנה הופיעה במסגרת פסטיבל "יערות מנשה" לצד  מירב הלינגר, אסף אמדורסקי, ספיר וולך, אביגיל קובארי, אלה רונן, גיל בר הדס, פלורה ואחרים.בשנת 2021 השתתפה בסדרה "הד קולך" בכאן 11 כששרה דואט בשיר "בין כוכבים אתה אולי צודק". בשנה זו הוציאה גם את אלבומה השני "אחד חורף".
קראוס היא אחייניתו של הזמר שמוליק קראוס.

חזרה לישראל ואלבום בכורה

קורות חייה

יעל קראוס, ברשת החברתית פייסבוק
 יעל קראוס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
 יעל קראוס, באתר ספוטיפיי
 יעל קראוס, באתר Last.fm (באנגלית)
 יעל קראוס, באתר AllMusic (באנגלית)
 יעל קראוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 יעל קראוס, באתר Discogs (באנגלית)
יעל קראוס, דף שער בספרייה הלאומית
 יעל קראוס, באתר בנדקמפ
יעל קראוס, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
יעל קראוס באתר קיוב
יוני בינרט, בגוף ראשון: ראיון עם יעל קראוס, באתר nrg‏, 23 ביולי 2010
דודי פטימר, ‏יעל קראוס: "מראה ומשמרת את הצד הטוב בגנים המוזיקליים מצד דודי שמוליק", באתר מעריב אונליין, 26 באוקטובר 2018
  לילית וגנר, "אני גאה להיות קראוס", באתר "ידיעות אחרונות", 3 באפריל 2019

יעל קראוס (נולדה ב-21 בנובמבר 1977) היא זמרת ישראלית.

יובל המבולבל

Yuval Hamevulbal

טל מוסרי

Tal Mosseri

קריית מוצקין

Kiryat Motzkin

היכל התיאטרון קריית מוצקין

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה פעלו בארץ ישראל מספר גופים שעסקו בגאולת קרקעות. ביניהם היו "קהילת ציון אמריקאית", חברת "משק", שהוקמה בגליציה כחברה כלכלית ב-1923 לשם רכישת קרקעות והתיישבות בארץ ישראל, וחברת "קדם" של יהודי גרמניה. את אדמת ג'ידרו, הקרקע שעל חלקה הוקמו קריית חיים, קריית ים, קריית מוצקין ושכונת "עיר גנים" שבקריית אתא, התכוונה לרכוש הקרן הקימת לישראל, אולם לא היה לה די כסף לכך. כאשר עלתה האפשרות לרכוש את אדמות ג'ידרו, הוקמה, ביוזמת יוסף לוי ובניהולו של מיכאל אליניקוב, "חברת הכשרת מפרץ חיפה" שאיגדה את שלושת הגופים במטרה לרכוש אדמות אלו ממשפחת סורסוק. האדמות נרכשו לבסוף בשנת 1924, אולם המשבר הכלכלי שבא שנתיים אחר כך, והוצאות הפיתוח הגדולות שהיו כרוכות בהכשרת הקרקע, הביאו את החברה למכור את האדמות לקרן הקיימת ולחברת PEC.
חלק ניכר מהעולים בני העליות הרביעית והחמישית התיישבו בערים, עובדה שגרמה לעליית מחירי הדיור לקנייה ולהשכרה, וחלק מהעולים לא הצליחו למצוא לעצמם פתרונות דיור סבירים. עובדה זו גרמה לקבוצות שונות בארץ ישראל להקים יישובים חדשים, ובכך לאפשר זמינות דיור. בין קבוצות אלו התארגנו גם בני המעמד הבינוני בחיפה, רובם סוחרים, ובעלי מלאכה עצמאיים, במטרה להקים יישוב סמוך לחיפה שבו יוכלו לגור.
בפברואר 1933 הקצתה הקרן הקיימת שטח בגודל כ-335 דונם ל"ארגון המעמד הבינוני בחיפה" לשם הקמת "שכונה עממית" למשפחות שמפרנסיהן אינם חברי ההסתדרות הכללית. על פי התוכנית הראשונית חולקו מגרשים בשטח של דונם כל אחד. תכנון השכונה התבצע על ידי סר פטריק אברקרומבי. בסוף 1933 בקשה הקק"ל לצמצם את גודל המגרשים לשטח של חצי דונם, דבר שהעלה את רוגזם של המתיישבים. ב-9 באוקטובר 1934 הונחה אבן הפינה לשכונה, והוחלט לקראה על שם המנהיג הציוני ליאו מוצקין. ב-1935 התיישבו המשפחות הראשונות בבתיהן שבשכונה והתאגדו באגודה שיתופית בשם "שכונה עממית אגודה שיתופית בע"מ", אגודה שלא קיבלה אל שורותיה מי שהיה חבר בהסתדרות הכללית. בשנת 1939 הגיע מספר הבתים בקריה ל-345 ומספר התושבים לכ-2000. במהלך מלחמת העולם השנייה כמעט ולא גדל מספר הבתים בקריה והוא צוין כמעל 350.
ב-11 ביוני 1940 הוכרזה קריית מוצקין כמועצה מקומית. בתחומי היישוב שכן אז בסיס צבאי בריטי גדול וכן, תחנת נוטרים.
בימי מלחמת העצמאות, הותקפה והושמדה בגבולה של קריית מוצקין שיירת נשק ערבית, אשר הובילה נשק ותחמושת לערביי חיפה. בסמוך למקום הקרב, הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים בו.

ב-1949 נהרגו חמישה מילדי הקריה ומספר ילדים אחרים נפצעו, כשרימון יד ישן, שמצאו בחולות סמוך לעיר, התפוצץ. חמשת הילדים הובאו לקבורה בלוויה משותפת. הם הונצחו כנפגעי פעולת איבה ולזכרם נקרא רחוב בעיר בשם "רחוב הילדים". אירוע זה נודע כ"אסון הילדים".
בסוף שנת 1988 החליטה ועדה של משרד הפנים על סיפוח לעיר של שטח המחנה הצבאי "כורדני" (870 דונם). בשנת 2007 סיים צה"ל את פעילותו במחנה, ובשטח שהתפנה נבנתה שכונה חדשה, "משכנות האומנים". במקום מתוכננים לקום עוד כמה אלפי יחידות דיור וכן מתנ"ס חדש.
בתחילת המאה ה-21 הונחו על שולחן הכנסת מספר הצעות לאיחוד הקריה עם שכנתה קריית ביאליק, או לחלופין איחוד כל אזור הקריות לעיר אחת. הרעיון לא יושם לבסוף.

ערך מורחב – סמל העיר קריית מוצקיןהסמל המקורי עוצב בשנת 1946 על ידי אברהם ניסטי, מורה לאמנות בבית הספר היסודי "אחדות". העיצוב נבחר באופן רשמי, בשינויים קלים, על ידי חברי המועצה המקומית בשנת 1956 ועבר שינוי קל נוסף בשנות ה-70. הסמל כולל מספר מרכיבים:

מגדל המסמל את מגדל המים ההיסטורי של העיר - המבנה הראשון שהוקם ביישוב
מנורה המסמלת את האור ואת מדינת ישראל
סירה השטה בים ומסמלת את מפרץ חיפה ואת המעפילים שיישבו את העיר בראשית ימיה, ובאו בדרך היםבעבר נהוג היה לחשוב כי הסירה היא סמלו של שבט זבולון, שבשטחו ממוקמת העיר. הסירה לקוחה מברכת יעקב לזבולון: ”זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון” (בראשית מ"ט 13).בשנת 2012 שונה עיצוב סמל העיר. הסמל משמר את המוטיבים שהופיעו בשלושת העיצובים הקודמים של הסמל: מגדל המים, המנורה וספינת המעפילים. התווספו להם סרט ובו שם העיר, צמרת עץ ירוקה, המסמלת את ההקפדה על איכות הסביבה הנהוגה בעיר, וכן בניינים, המתארים את הנוף האורבני של העיר.

סמל העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בקריית מוצקין 49,400 תושבים (מקום 44 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 83.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,407 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

נתונים אלה, בעוד העיר נעדרת אזורי תעשייה וכשאזורי המסחר בה מצומצמים, מציבים את קריית מוצקין מבחינה סטטיסטית ברשימת עשר הערים הצפופות ביותר בישראל. צפיפות האוכלוסין בה היא 10,170.8 נפש לקמ"ר.
בבדיקה שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסוף שנת 2007, נמצא כי רמת שביעות הרצון של תושבי העיר מהשירותים העירוניים אותם הם מקבלים, היא השנייה בגובהה בארץ.

אוכלוסייה

לב מוצקין: שכונת רבי קומות במרכז העיר, בה נמצאים רבי קומות גבוהים (18 עד 24 קומות). בשכונה מצוי ה"רַבְמַד" (הלחם של המילים "רב ממדים"), מרכז מסחרי מהראשונים בישראל, שנחנך בשנת 1983 וידוע גם בשם "לב הקריות". ברבמד עשרות חנויות וסניף דואר. בסמוך, מצוי גשר רבין, המחבר את הקריה עם קריית ים. בלב מוצקין ממוקמים גם בית הספר התיכון "אורט קריית מוצקין" ואולפנה "סגולה".
מוצקין הוותיקה: גרעין ההתיישבות הראשוני של העיר משנות ה-30 וה-40; האזור מאופיין בבנייה נמוכה צמודת קרקע.
נווה אביבים: שכונת וילות צמודות קרקע, בסמוך שכונה נוספת דומה - בנייה רוויה צמודת קרקע.
נווה גנים: מצויה בצפון העיר ובה בניינים בני 4–8 קומות שבצידם מגדלי מגורים בני 12–18 קומות. בכניסה לשכונה קיים מתחם שזכה לשם "מוצקין הצעירה", ובו מספר בניינים בני 5–7 קומות. בקצה השכונה נמצא גשר בגין, המחבר את הקריה עם קריית ים.
משכנות אמנים: השכונה החדשה ביותר בעיר. ממוקמת במקום בו שכן בעבר המחנה הצבאי "כורדני". שמות הרחובות בשכונה הם שמותיהם של אמנים ישראליים שהלכו לעולמם, כגון עוזי חיטמן, עפרה חזה, נעמי שמר ואהוד מנור. בשכונה ממוקמות שלוש חטיבות הביניים הממלכתיות הפועלות בעיר וכן בית ספר יסודי.בעיר שכונות נוספות משנותיה הראשונות: שכונות (שיכוני) "רסקו" ו"עמידר", "שיכון צ'כי" ושכונת "פנטגון".

שכונות

תחנת מד"א
תחנת משמר אזרחי ושיטור קהילתי
"בית גרושקביץ" - מוזיאון היסטורי לתולדות העיר, פועל בבית ראש המועצה הראשון אריה לייב גרושקביץ. המבנה שופץ ב-2004 ונחנך כמוזיאון ב-2006.
קונסרבטוריון עירוני ללימודי מוזיקה ופיתוח קול
שתי מרפאות של שירותי בריאות כללית ("הרמן" ו"הרב קוק") ושתיים של מכבי שירותי בריאות ("גושן" ו"נתניהו")
רשת מתנ"סים עירונית
הספרייה העירונית של קריית מוצקין - בשנת 2015 החליטה מועצת העיר קריית מוצקין לקבל את הצעתו של ראש העיר, חיים צורי, ולקרוא לספרייה העירונית על שמו של ראש העירייה הקודם, שמחה מילר, שתכנון בניית בניינה החדש החל ביוזמתו.

ה"חי פארק" - נבנה בתחילת שנות האלפיים. הפארק כולל אמפיתיאטרון המכיל 2,500 מקומות ישיבה ו-7,500 מקומות נוספים על המדשאות, לונה פארק לילדים שנקרא "לונה חי פארק", מסלולי צעידה וגן חיות מהגדולים בישראל, החבר ב-EAZA - איגוד גני החיות האירופאי.
היכל התיאטרון קריית מוצקין - בשנת 2010 נחנך בעיר אולם תיאטרון בו 894 מקומות ישיבה. האולם שוכן בקרבת החי-פארק ונחשב לחדיש בכל הנוגע לתנאי האקוסטיקה שבו.
ה"ספורטלי" - מרכז הספורט והנופש העירוני נבנה בשנות ה-90.
הרבמ"ד - מרכז מסחרי, מן הראשונים בישראל בתצורת "קניון". שמו הוא הֶלחֵם של "רב ממדים".
מועדון השחמט העירוני

אתרי בילוי ופנאי

מוסדות בעיר

כביש 4 עובר במזרח העיר ומפריד אותה מקריית ביאליק. מסילת הרכבת בין נהריה לחיפה עוברת במקביל לכביש זה, במערב העיר ומפרידה בין קריית מוצקין לקריית ים וקריית שמואל. לעיר גם תחנת רכבת.

תחבורה

חינוך יסודי
ב-1936 נוסד בית הספר הראשון ביישוב, בית הספר "אחדות". בית הספר השני הוא בית הספר הממלכתי-דתי "מצפה" (במקור נקרא "תחכמוני"), אשר נוסד בשנות ה-40. ב-1957, קם בית הספר הממלכתי על-שם חיים ויצמן ולאחר מכן, בתי-הספר "קורצ'אק", "אלונים" ו"שרת" (שני האחרונים חדלו לפעול בתחילת שנות ה-2000). בהמשך הוקמו בתי הספר הממלכתיים ע"ש "בן-גוריון", "בגין" וב-2017, החל לפעול, בשכונת "משכנות אומנים", בית הספר על-שם יצחק נבון. בשנת 2020 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי על-שם נחמה ריבלין.חינוך על-יסודי
בעיר פועלים בית הספר התיכון העירוני "אורט קריית מוצקין", אולפנת "סגולה" לבנות, תיכון טכנולוגי שנפתח בשנת 2011 ושייך לרשת "עתיד" וכן שלוש חטיבות ביניים: על-שם יצחק רבין, יונתן נתניהו ו"רמון", על שמם של אילן, רונה ובנם, חלל צה"ל אסף רמון.חינוך בלתי פורמלי
בעיר פועלות מספר תנועות נוער לציבור הכללי והדתי לאומי: עזרא, הצופים, בני עקיבא, המחנות העולים, של"ח (מש"צים), מד"צים וצמר"ת. כמו כן פועלת בקריית מוצקין "מועצת נוער עירונית".במאי 2012 נבחרה העיר על ידי מינהל חברה ונוער במשרד החינוך לזוכה בפרס הראשון מבין הרשויות בארץ, על הישגיה בקידום הנוער והחינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי בעיר.

חינוך

בעיר כ-25 בתי כנסת, שני מקוואות טהרה, שני בתי חב"ד ומועצה דתית פעילה.
הרב הראשי הראשון של העיר היה הרב מרדכי פוגלמן. הרב הראשי האשכנזי הנוכחי הוא הרב דוד מאיר דרוקמן. הרב הראשי הספרדי, האחרון לעת עתה בעיר, היה הרב יוסף אוחנה, אשר פרש בשנת 2017 לגמלאות.
בשנת תש"ע החל לפעול בעיר גרעין תורני בשם "סרוגי מוצקין", הפועל בבית הכנסת המרכזי. הגרעין מקיים אירועים מרכזים לכלל תושבי העיר כגון "שמחת בית השואבה", "הקפות שניות" ו"מדורת ל"ג בעומר".

שירותי דת

בעיר פועלות שלוש קבוצות, בענפי ספורט שונים:

"מכבי אבישי מוצקין" - קבוצת כדוריד, המארחת את משחקיה הביתיים באולם על-שם משה גושן בעיר
"מכבי קריית מוצקין" - קבוצת כדורסל
"הפועל ספורטלי קריית מוצקין" - אגודת שחייה

ספורט

עם הקמת קריית מוצקין, נוסד ועד לשכונה. בנוסף, השתייכו תושבי קריית מוצקין ל"וועד הקהילה של חיפה".
יו"ר ועד השכונה הראשון היה פישל ברייטמן, איש "המזרחי". הוא שימש בתפקיד החל מאמצע מאי 1934 ועד 1936, עת התפטר בשל חילוקי דעות שהיו בין ארגון המעמד הבינוני לבין האגודה השיתופית. בשנה שלאחר מכן כיהנו ברוטציה ארבעה בראשות ועד השכונה: יעקב ז'ק, אלימלך ברקוביץ, משה מנדלסון ומשה אלנבוגן. לאחריהם, במשך כשנה (1937–1938) שימש בתפקיד זאב פרוש. ישראל שפירא החליף את פרוש בשנים 1938–1940. בסוף שנות ה-30 החלו שלטונות המנדט הבריטי בתהליך של הקמת מועצות מקומיות ברחבי ארץ ישראל. לגבי מפרץ חיפה, הם העלו שלוש אפשרויות: מועצה נפרדת לכל קריה, מועצה מאוחדת לכל הקריות או סיפוח הקריות לחיפה. נציגי קריית מוצקין דרשו הקמת מועצה נפרדת לקריית מוצקין בשל האופי הימני של היישוב.
עם הקמת המועצה המקומית, מונה ישראל שפירא לכהן כראש המועצה המקומית הראשון.
ב-1941 נערכו בחירות, בהן נבחר אריה גרושקביץ לראשות המועצה. במשך חמש שנים הוא כיהן גם כיו"ר האגודה השיתופית עד שב-1946, בשל חילוקי דעות בין חברי האגודה לבין המועצה, הודח גרושקביץ מראשות ועד האגודה.
ב-1958 עבר השלטון מהציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית. במשך שנה שימש נח עלוני בתפקיד יו"ר המועצה המקומית ובבחירות 1959 נבחר לתפקיד נציג מפא"י, משה גושן. גושן, השלישי שכיהן כראש המועצה המקומית קריית מוצקין, היה גם הראשון שכיהן בה כראש העיר, עת הוכרזה כעיר ב-1976. הוא שימש בתפקיד עד פטירתו מאירוע לבבי בעצרת פוליטית בשנת 1984. לאחריו כיהן בראשות העיר, במשך שתי קדנציות, שמחה מילר. צורי, היה לראש עיריית קריית מוצקין החל משנת 1993. הוא שימש בתפקיד עד השעייתו בחודש יוני 2023.
עד לבחירות המוניציפליות בשנת 2024, במועצת העיר קריית מוצקין 15 חברים. לאור הגידול באוכלוסיית העיר, יגדל מספר המושבים במועצת העיר ל-17.

ראשי היישוב

שלטון מוניציפלי

ערים תאומות

אתר האינטרנט הרשמי של קריית מוצקין
 פרופיל קריית מוצקין נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סבית גרושקביץ - מוזיאון וארכיון היסטורי לתולדות קריית מוצקין - אתר האינטרנט של המוזיאון
 תמונות מאוסף מוזיאון וארכיון קריית מוצקין במאגר האוספים הדיגיטליים בספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
י. אופיר, הקריה שלא נבלעה, חרות, 4 ביוני 1951
ראובן לייבל, תולדות קריית מוצקין 1934 - 1947, באתר "מאמרים" - רשת להפצת מאמרים לשימוש חופשי, 12 בדצמבר 2010
אורן אהרוני,  קללות, צרחות ורמיסת האופוזיציה: הטלנובלה העצובה של עיריית קריית מוצקין, כתבה בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב, 16 בנובמבר 2021; במקור, מתוך סדרת הכתבות "ארץ עיר" ששודרה ב"חדשות הערב", כאן 11
 קריית מוצקין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

קִרְיַת מוֹצְקִין היא עיר במחוז חיפה בישראל, אחת מהערים המרכיבות את אזור הקריות. הוכרזה כעיר בשנת 1976. העיר גובלת בקריית ביאליק, קריית ים וחיפה.
נמצאת בעמק זבולון שבמישור החוף הצפוני, צפונית לחיפה ודרומית לעכו. גובלות בה השכונות החיפאיות קריית חיים וקריית שמואל במערב, קריית ים בצפון-מערב, וקריית ביאליק במזרח, כשבתווך, בין קריית מוצקין וקריית ביאליק, עובר כביש 4.
העיר קרויה על שם ליאו מוצקין, שהיה מיוזמי הקונגרס הציוני העולמי הראשון, ולאחר מכן שימש יושב-הראש של מספר קונגרסים ציוניים.

נעם פרנק

Noam Frank

פרנק למד בבית ספר קמפוס אריסון לאמנויות.
פרנק למד בתלמה ילין.

ביוגרפיה

קריירה

פרסים ומועמדויות

נעם פרנק, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 נעם פרנק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נעם פרנק, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מאיה כהן, נא להכיר: נעם פרנק, באתר ישראל היום, 7 באפריל 2014
יואב בירנברג, משחק ילדים, ידיעות אחרונות, 19 במאי 2016
נועם ארבל, זה לא הגיל: השחקן הצעיר שכבש את המסך, פרוגי, 9 ביולי 2019
שגיא בן נון‏, תסביך אב, באתר וואלה!‏, 18 בפברואר 2022

נעם פרנק (נולד ב-10 בדצמבר 2003) הוא שחקן ומדבב ישראלי. בנו של השחקן גיל פרנק.

סופיה גולן

Sophia Golan

רות סנדרוביץ׳

Ruth Senderovich

נטע רוט

Neta Roth

רוט נולדה וגדלה בתל אביב. אמה מירב רוט היא פסיכולוגית קלינית, בתו של השר לשעבר יוסף לפיד ואחותו של יאיר לפיד. אביה, דני רוט, היה שחקן בצעירותו והופיע בין השאר בסרטים "אוונטי פופולו", "אזרח אמריקאי", "עד סוף הלילה" ובתפקיד ראשי בסרט "רסיסים" אך הפך לאחר מכן להיות פסיכולוג כמו אשתו מירב.
נטע למדה בבית הספר התיכון סטודיו אנקורי. למדה משחק בסטודיו לחשיבה יצירתית בשילוב אמנויות בייסודו של יחזקאל לזרוב ואסנת הבר קוטון. בשנים 2017–2019 למדה במכינת התיאטרון של תיאטרון הקאמרי וב-2021 סיימה לימודי בימוי בקורס בוגרי בתי ספר למשחק של תיאטרון הקאמרי. כשהייתה בת 14 החלה רוט לשחק בתפקידים שונים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון. כשהייתה בת 16 כתבה את המחזה הראשון שלה לנוער: "שני אלה", שעלה בפרינג'. בשנת 2020 נמכר המחזה והועלה בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. על תפקידה בו אף זכתה בפרס הבמה לילדים ונוער בקטגוריית שחקנית ראשית.
רוט התפרסמה בעקבות תפקידי משחק בסדרות הטלוויזיה "פלמ"ח" ו"לבד בבית". על תפקידה בסדרות קיבלה שתי מועמדויות בתחרות פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער.
משנת 2020 משחקת רוט בהצגה "מי כמוני" שיצרו רועי חן ואילאיל סמל בתיאטרון גשר. ההצגה מתרחשת במחלקה סגורה לרפואת הנפש של בני נוער. רוט מגלמת את אלמה, נערה עם הפרעה דו־קוטבית, וזכתה לשבחי הביקורות על משחקה בהצגה.
בשנת 2021 שיחקה בדרמה התקופתית "תמונת ניצחון" של אבי נשר, עם השחקנים ג'וי ריגר, אליאנה תדהר, משי קלינשטיין ובן זוגה ניר כנען.
רוט שירתה בתיאטרון צה"ל.
בסוף שנת 2022 התחילה לשחק בתיאטרון גשר, בהצגות "רומיאו ויוליה", "אנה קרנינה", "במנהרה" ו-"אלף שמשות זוהרות".

רוט היא אחייניתו של ראש האופוזיציה וראש ממשלת ישראל ה-14 יאיר לפיד (אמה מירב ויאיר אחים), והיא נכדתם של יוסף לפיד ושולמית לפיד.
רוט הייתה בזוגיות עם השחקן ניר כנען.

חיים אישיים

פילמוגרפיה

נטע רוט, ברשת החברתית אינסטגרם
 נטע רוט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
 סרטונים בערוץ של נטע רוט, באתר יוטיוב
נטע רוט, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מאיה כהן, נושאת הלפיד: המשפחתולוגיה של השחקנית נטע רוט, באתר ישראל היום, 29 ביולי 2021
מירב רוט מספרת על התמודדות המשפחה עם מות אחותה מיכל, בפודקאסט ״על החיים ועל המוות - עם דפנה לוי״, נובמבר 2021.
טל גלעדי, הכוכבת הצעירה עברה לגור עם מפוני בארי: "לא הייתי מחוברת לזהות שלי כישראלית, עכשיו אני מחויבת אליה", באתר ynet, 14 בינואר 2024

נטע רוט (נולדה ב־21 ביולי 2001) היא שחקנית ויוצרת ישראלית. זוכת פרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית" בתחרות פרסי הטלוויזיה לילדים ולנוער ה-2, על משחקה בסדרת הטלוויזיה "לבד בבית".

תום אנטופולסקי

Tom Antopolsky

אנטופולסקי נולדה בפתח תקווה וגדלה במושב נורדיה, לאמא מורה ומפיקת אירועים ואבא רוקח.
למדה בבית הספר התיכון לאמנויות בגבעתיים תלמה ילין. שירתה בצה"ל בתור מפיקה ומש"קית דוברות במדור הפקות ופרויקטים בדובר צה"ל. במסגרת שירותה הצבאי הייתה שותפה בהפקת סרטים דוקומנטריים וכן סרטים עלילתיים, בין היתר: בופור, איים אבודים ועוד, ולקחה חלק בעבודה על סדרות וספיישלים, ביניהם: שירותרום, צו בישול ועוד.
לאחר סיום שירותה הצבאי עבדה בתפקידים שונים בתחומי ההפקה:
רפרנטית לתחום בידור נוער וריאליטי בחברת Yes הטלוויזיה בלוויין, עוזרת מלהקת לאסתר קלינג, עוזרת אישית ומתאמת הפקה בערוץ הילדים ולוגי ועוד.
בנוסף לימדה משחק במסגרת פעילות הדרכה קהילתית לקבוצות של בני נוער עם אוטיזם ובמסגרות נוספות.
בשנת 2013 סיימה לימודי משחק בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין.
מתגוררת בתל אביב.

קריירה במשחק

תום אנטופולסקי, ברשת החברתית פייסבוק
 תום אנטופולסקי, ברשת החברתית אינסטגרם
תום אנטופולסקי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 תום אנטופולסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
תום אנטופולסקי, בארכיון תיאטרון גשר
תום אנטופולסקי באתר IMDb
תום אנטופולסקי באתר אינדקס שחקני ישראל
תום אנטופולסקי באתר אישים

תום אנטופולסקי היא שחקנית ויוצרת ישראלית.

קארין סרויה

Karin Serrouya

קארין סרויה נולדה בירושלים. אמה, איווט, עלתה לישראל בגיל 14 מהעיר וזאן שבמרוקו. בתום לימודיה בירושלים, אמה החלה לעבוד כאחות מוסמכת בחדר ניתוח, ובגיל 34 ניהלה רומן עם רופא נשוי בבית חולים, אביה הביולוגי של סרויה. כשהייתה בת שנתיים עברה סרויה עם אמה לחיפה, שם גדלה. אביה לא היה מעורב בגידולה והם אינם עומדים בקשר רציף.מגיל צעיר רקדה סרויה בלט ומחול מודרני ולאחר מכן פנתה למשחק במסגרת מגמת תיאטרון בתיכון עירוני "חוגים". בצה"ל שירתה כסמב"צית בחמ"ל של פיקוד העורף.
סרויה למדה בבית-הספר לאומנויות הבמה "הדרך" (2008-10), בו למדה גם משחק מול מצלמה עם רות דייכס. במסגרת הלימודים השתתפה בהצגות: "מעשיית חורף" (אמיליה), "אורזי מזוודות" (לולה), "גן ריקי" (יפעת), "אשכבה" (האם) ו"חלום ליל קיץ" (הרמיה).
בשנה השנייה ללימודיה הצטרפה לאנסמבל "פלובנבאך וצופנהיים". חברי האנסמבל חיברו את יצירתם הראשונה "פלובנבאך וצופנהיים - עושים שלום" לקראת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון רחוב בבת-ים 2009. היה זה מחזה גרוטסקי שעסק בהגעתה לישראל של משלחת בדויה מהרי האלפים, על-מנת "לחנך" את האזרח הישראלי. בהמשך, זכתה ההצגה בפרס "ההצגה הטובה ביותר" בפסטיבל. זמן קצר לאחר-מכן עלתה ההצגה במסגרת "אירועי החוצות" של "פסטיבל עכו לתיאטרון אחר". יצירתם השנייה של חברי האנסמבל הייתה "פלובנבאך וצופנהיים – חינוך מחדש". היה זה מחזה המשך ליצירתם הראשונה. הצגה זו זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר ב"פסטיבל עכו לתיאטרון אחר" לשנת 2010. סרויה שיחקה והייתה שותפה לכתיבת שני המחזות. בהמשך התארחה ההצגה בתיאטרון "הקאמרי" וכן בתיאטרון חיפה ותיאטרון ירושלים. באוקטובר 2011 הוזמנה ההצגה להופיע בתיאטרון "schlacht-hause" אשר בברן, שווייץ. בהמשך התארחה ההצגה בתיאטרון “הקאמרי”, תיאטרון חיפה, תיאטרון ירושלים והאנגר גשר.
ב-2010, עם סיום לימודיה, שיחקה סרויה במספר הצגות פרינג' בצוותא ובתיאטרון קרוב.
ב-2011 הצטרפה סרויה ללהקת השחקנים של תיאטרון גשר לאחר שנבחנה למול יבגני אריה, מנהלו האומנותי של התיאטרון מיום הקמתו. מאז שיחקה בתיאטרון בהצגות "יונה ונער" בבימויו של אריה (עיבוד לרומן מאת מאיר שלו), "בין לילה ובין שחר" בבימוי סלבה מלצב (עיבוד לנובלה מאת יהושע קנז), "פרימדונה" בבימוי אלכסנדר מורפוב (על פי "המין היפה" של ג'פרי הטשר), "אנטי" בבימוי יבגני אריה (על פי "אנטיגונה" של ז'אן אנוי), "פיניטה לה-קומדיה" בבימוי אלכסנדר מורפוב (על פי "המתאבד" של ניקולאי ארדמן), "הדיבוק" בבימוי יבגני אריה (מאת רועי חן בהשראת ש. אנ-סקי), "טרוריזם" בבימוי מיכאל קרמנקו, מעצב הבית של התיאטרון (מאת האחים פרסניאקוב), "הנפש הטובה מסצ'ואן" בבימוי יבגני אריה (מאת ברטולט ברכט), "אני דון קיחוטה" בבימוי יבגני אריה (מאת רועי חן), "מר ורטיגו" בבימוי עירד רובינשטיין (עיבוד לרומן מאת פול אוסטר), "ספר דוד המלך" בבימוי יבגני אריה (עיבוד לרומן מאת שטפן היים), "במנהרה" בבימוי עירד רובינשטיין (מאת רועי חן בהשראת הסרט "שטח הפקר" / דניס טנוביץ'), "אנדי וורהול - פופ אנד ארט" בבימוי מיכאל קרמנקו ו"גוליבר" בבימוי יבגני אריה (בהשראת הספר "מסעי גוליבר").בקולנוע השתתפה במספר סרטים קצרים. סרטה הראשון באורך מלא, "לעבור את הקיר", בבימויה של רמה בורשטיין, יצא לאקרנים באוקטובר 2016.
בטלוויזיה שיחקה סרויה בסדרות "הבורר", "רון", "אם וכאשר", "לה פמיליה", "מועדון החנונים", "פצועים בראש", "סופשלי", "נבסו" ופמת"א.ב-2016 הצטלמה לסדרת המתח "רוז" המבוססת על רצח רוז פיזם, שם גילמה את מארי פיזם לצד רועי אסף. הסדרה הייתה אמורה לעלות לשידור בתאגיד "כאן", אולם בית הדין המחוזי בלוד קבע כי היא אסורה לשידור מחשש לפגיעה בפרטיות של בני משפחת פיזם, ובג"ץ דחה את עתירת רשות השידור וקבע כי הסדרה לא תשודר עד אשר אחיותיה של פיזם יגיעו לגיל 18. ב־2021 שיחקה בסדרה "הבאר" את ליאת.

קארין סרויה נשואה ליקי שגיא, פסיכולוג קליני במקצועו והם מתגוררים בתל אביב. ב-2018 נולד בנם הבכור.

תפקידים

קארין סרויה, באתר תיאטרון גשר
קארין סרויה, באתר הסוכנות זהר יעקובסון קארין סרויה, ברשת החברתית אינסטגרם
 קארין סרויה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

קארין סֵרוּיָה (נולדה ב-13 בפברואר 1985) היא שחקנית ישראלית.



גלעד קלטר

Gilad Kalter

קלטר גדל בשכונת הדר יוסף בתל אביב, ובגיל צעיר התקבל ללהקת צופי תל אביב שם זכה להכרה בכישרון המשחק שלו ולהצלחה. במסגרת הלהקה שיחק בתפקיד הראשי במחזמר "המועמד".
בצבא שירת בתיאטרון חיל האוויר כשחקן וכמפקד התיאטרון. לאחר השחרור העלה עם חברו לתיאטרון חיל האוויר אורן לביא הצגה מוזיקלית בשם "מקלות בגלגלים" שזכתה בפסטיבל עכו בשנת 1997. בתקופה זו הופיע אף כקומיקאי במופע דומינו גרוס בתיאטרון ביחד עם שחקנים נוספים. הופעות אלו משכו את תשומת לב אנשי תיאטרון גשר ושחקני המופע הוזמנו להבחן לקבלה לתיאטרון.
קלטר התקבל לתיאטרון, לקבוצת "גשר 2", והיה לאחד משחקניו הקבועים של התיאטרון משנת 1998. בתחילה שיחק בתפקידים זעירים במחזות "דון ז'ואן", "אוכלים", "הנהר", "מר ברינק" ו"ים". לאחר מכן קיבל את תפקידו של "איוואן בן בלי בית" המשורר המטורף בהצגה השטן במוסקבה, בה שיחק חיים טופול בתפקיד השטן. כן שיחק בתפקיד "דמטריוס" בהפקת חלום ליל קיץ. בשנים הבאות המשיך בתפקידי משנה, בתיאטרון, אך בשנת 2005 גילם את קטוריאן בהצגה "איש הכריות" על פי מרטין מק'דונה. ההצגה זכתה לשבחי הביקורת, אך לא להצלחה גדולה בקהל הישראלי. בשנים 2003 עד שנת 2006 שיחק בהצגת הילדים "בגדי המלך החדשים" בהפקת התיאטרון שלנו.
לאחר מכן המשיך קלטר בתפקידים שונים בהצגות "מדיאה" ו"הלילה ה-12". בהצגה "הלילה ה-12" על פי שייקספיר, בה גילם את פסטה, הפגין קלטר גם את יכולתו בזמרה. כן שיחק לצד אורנה בנאי בהצגה "רומן בעבודה" על פי סרט סובייטי משנות ה-70.
קלטר השתתף בפרסומות ידועות, ובסדרות "חטף פתח" ו"לשם שינוי" בטלוויזיה החינוכית. הוא דיבב גם במשחק המחשב "פיפוש המהפכה" בתפקיד מר שיק.
בשנים 2010–2009 שיחק בסדרת הטלוויזיה "האי" בערוץ הילדים, בתפקיד רון העוזר של אסתר באגודת הקיפרים. ב-2011 הצטלם לסרטו של תום שובל "הנוער", שיצא לבתי הקולנוע בשנת 2013.
בשנת 2012 שיחק בהצגה "פרימה דונה" של תיאטרון גשר.
בשנת 2015 שיחק בסדרת הטלוויזיה "ג'ינג'י" בערוץ ג'וניור לצופי yes, בתפקיד רפי אבא של אודי. כמו כן משתתף בסדרת הקומדיה "השוטר הטוב" בתפקיד ראובן ובסרט "ציפורי חול" לצידו של אמנון וולף.
באוקטובר 2015 עלה עם ההצגה "מר ורטיגו" כמאסטר יהודי. כמו כן, משתתף בהצגות ״הדיבוק״ כרב עזריאל ממירופול, ״כפר״ של יהושע סובול כד״ר ארדה, ״יאקיש ופופצ׳ה״ כטוקרקבלט, ״מסעות אודיסאוס״ כאודיסאוס, ״רוח התיאטרון״ כסדרן, ״ספר דוד המלך״ כשחקן וב״במנהרה״ כיפתח (חולק את תפקידו עם מיקי לאון). קלטר אף הופיע במחזמר "עלובי החיים" של תיאטרון הבימה, בתפקיד השוטר ״ז'אבר״, במקביל עם השחקן יגאל שדה.
בספטמבר 2017 עלתה ההצגה "הרצל אמר!" בה הוא משחק את בנימין זאב הרצל.
ב-2017 שיחק בסדרת הטלוויזיה "שכונה" בערוץ ניקלודיאון שב-HOT, בתפקיד פריצי.
בנוסף שיחק בתור דמות משנית בסדרה "ילדי בית העץ" בתפקיד אבא של דניאל.
בספטמבר 2018 עלה בתיאטרון גשר המחזה ״רודף העפיפונים״ בו הוא מגלם את רחים חאן ומפקד רוסי.
ב-2019 עלה עם ההפקה ״משפט חוזר״ של ליעד שוהם ועוזי וייל בבימויו של אמיר י. וולף. בהצגה מגלם את רועי גונן.
2020 עלתה ההפקה המיוחדת ״מי כמוני״ מאת רועי חן ובבימויה של אילאיל סמל, בה קלטר מגלם את ד״ר יורש.
ב-2020 התחיל לשחק את דמותו של עמנואל גודמן בסדרת הריגול "ספיידרז" של ערוץ TeenNick.
ב-2023 בפסח השתתף בפודקאסט של רגעי קסם בערוץ הופ! בתפקיד תיק תק השעון יחד עם יובל לוין ששחיקה את גאיה ועם דקלה הדר ששחיקה את אמא של גאיה (נורית).

גלעד קלטר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 גלעד קלטר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
גלעד קלטר, בארכיון הבימה
גלעד קלטר, בארכיון תיאטרון גשר
גלעד קלטר (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) באתר תיאטרון גשר
ניר יהב‏, סקס, סמים ובובספוג: השחקן העסוק שמעולם לא למד משחק, באתר וואלה!‏, 10 באוקטובר 2017

גלעד קלטר (נולד ב-2 באפריל 1976) הוא שחקן ומדבב ישראלי.

אורי יניב

ori Yaniv

אורי יניב נולד בחיפה וגדל בירושלים. הוא נין נינו של רבי יעקב יצחק רבינוביץ', "היהודי הקדוש". אביו, אלי יניב, היה מפקד מעוז "הכפר" במלחמת יום הכיפורים, סיים את שירות המילואים כמתאם הכוחות עם המצרים בדרגת סגן-אלוף וכיום הוא סמנכ"ל חברת ההייטק אלווריון. אימו, שושנה יניב, היא מנהלת מוזיאון מגדל דוד. אחותו, רוני יניב, היא שחקנית ומעצבת תלבושות, ואחיו אסף יניב, הוא מוזיקאי החבר בלהקת "מיומנה".
אורי יניב למד בתיכון ליד האוניברסיטה. מגיל 14 למד במרכז נורית קציר, תיאטרון הנוער הירושלמי, ביחד עם נטע שפיגלמן. בצה"ל שירת כלוחם בנח"ל והשתתף במבצע חומת מגן בגזרה בג'נין.
יניב למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בשנים 2003–2006. זכה במלגת הצטיינות בשנת 2004. זכה בפרס "השחקן המבטיח" לשנת 2006 במסגרת פסטיבל בתי-ספר למשחק "עתיר התיאטרון" בצוותא.
בסיום השנה השלישית ללימודיו הצטרף יניב ללהקת השחקנים של תיאטרון גשר, בו הוא משחק מאז. "עשר שניות", אחת מהצגות בה שיחק, עיבוד למחזה הגרמני "Norway Today", היא פרי עבודה עצמאית שלו ושל נטע שפיגלמן, והועלתה במשך למעלה משנה.
השתתף בעשרות הצגות, סרטים ותוכניות טלוויזיה שונות. הפרסומת לבנק איגוד בה לקח חלק ב-2008, זכתה בפרס אפי לאותה שנה. למד בקורסים למשחק מול מצלמה אצל רות דייכס ואיוואנה צ'בק בשנת 2010. במסגרת תפקידיו בתיאטרון, הופיע בפסטיבלים בינלאומיים רבים, בין היתר בניו-יורק, מוסקבה ובייג'ינג. בשנת 2010 זכה במלגת הצטיינות בתיאטרון מטעם משרדו של עו"ד אלי זהר.
יניב חבר ה"אקטורס סטודיו" מבית סדנאות הבמה, בהדרכת עודד קוטלר ואמנון מסקין.
בספטמבר 2013 נבחר לוועד המנהל של שח"ם, ומאז מכהן גם כיו"ר ועד שחקני גשר.
בשנת 2014 יצר את סדרת הרשת "הרומן שלי עם דאעש" בה הוא מככב. הפיילוט זכה בתחרות "יוצרים ברשת 2.0", והסדרה נרכשה לשידור על ידי Hot VOD.
בשנת 2016 סיים בהצטיינות תואר ראשון במדעי-המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה.
בשנת 2017 השתתף יניב בארבע פרסומות של חברת "סנפרוסט" בתפקיד חקלאי מתלמד.
בשנת 2018 שיחק יניב בסדרה "עיר מקלט".
בשנת 2019 זכה בתחרות פרסי האקדמיה לטלוויזיה בתואר "סדרת הרשת הטובה ביותר" על "הרומן שלי עם דאעש".
בנוסף למשחק יניב הוא גם מדריך סקי.

יניב נשוי לגלי אלון, זמרת ומורה לפיתוח קול, ולהם בן ובת. מתגורר בתל אביב.

טלוויזיה

תיאטרון

קולנוע

סרטים קצרים

דיבוב

אורי יניב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 אורי יניב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורי יניב, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אורי יניב, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אורי יניב באתר תיאטרון גשר (אורכב 29.10.2020 בארכיון Wayback Machine)
טל פרי, ‏משחקים אותה, באתר גלובס, 6 באוקטובר 2009
 יאיר אשכנזי, השחקן אורי יניב מסביר מה גורם לעולה חדש מתוסכל מרוסיה להצטרף אל שורות דאעש, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015
עידוא דגן, הרומן: איתי אנגל ועוז זהבי מצטרפים לדאע"ש, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2015
ליאת רון, ‏"במקצוע שלנו אנחנו תמיד מובטלים, גם כשאנחנו עובדים, אנחנו נמצאים בראיונות עבודה לדבר הבא", באתר גלובס, 15 בפברואר 2019
 חגית גינזבורג, 16 שנים נדרשו לאורי יניב לקבל תפקיד ראשי — "כל המקצוע הזה הוא טרגדיה", באתר הארץ, 31 באוקטובר 2022
אורי יניב - שואוריל "הומלנד"
"הרומן שלי עם דאעש" ב-Tablet Magazine

אורי יניב (נולד ב-23 ביוני 1982) הוא שחקן ישראלי.



מיכל ויינברג

Michal Weinberg‎

נועם טל

Noam Tal

דורון תבורי

Doron Tavori

אלכסנדר סנדרוביץ'

Alexander Senderovich

אלי מנשה

Eli Menashe

שיר סייג

Shir Sayag

שלומי ברטונוב

Shlomi Bertonov

ישראל סשה דמידוב

Israel Sasha Demidov

ריצ'רד III - תיאטרון גשר | תיאטרון גשר - תל אביב | Tickchak LIVE

ריצ'רד III - תיאטרון גשר

מחוז תל אביב

תל אביב

תיאטרון גשר - תל אביב

אפרת בן צור

Efrat Ben Zur

נטשה מנור

Natasha Manor

אבי אזולאי

Avi Azoulay

טלי אוסדצ'י

Tali Osadchi

אלון פרידמן

Alon Friedman

מיקי לאון

Miki Leon

יובל ינאי

Yuval Yanai

גיל פרנק

Gil Frank

אנה קרנינה | תיאטרון גשר | אולם קיבוץ יפעת יפעת | Tickchak LIVE

אנה קרנינה | תיאטרון גשר

מחוז צפון

יפעת

אולם קיבוץ יפעת יפעת

מי כמוני | תיאטרון גשר - תל אביב | Tickchak LIVE

מי כמוני

אסף אשתר

Asaf Ashtar

מופע ייחודי ומיוחד של אסף אשתר
חגיגת זמר סוחפת עם סיפורים מאחורי השירים, אנקדוטות מחיי היוצרים, שעשועונים מוסיקליים בערב מבדר ומפתיע

מי כמוני

מי מופיע?

אירועים נוספים לאומני המופע

ארועי הצגות נוספים