שמואל במופע "תן לי תפילה"

במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים כתוב כי מוצאו משבט לוי ומצאצאי קורח. בספר שמואל נאמר על אביו, אלקנה כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי" הפרשנות המסורתית מניחה כי היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בנחלת שבט אפרים שכן לשבט לוי לא הייתה נחלה משלו והלויים חיו בנחלות השבטים האחרים. בחקר המקרא המודרני מקובל כי מחבר ספר דברי הימים המציא לשמואל שושלת יוחסין אלטרנטיבית, כיוון שלתפיסתו רק מי שנמנה עם שבט לוי רשאי לשרת במקדש.

עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה. רבי נהוראי מפרש את הפסוק: ”וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ”, שנדרה חנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אמו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת. ראיה לכך מצויה בסיפורו של שמשון, שגם עליו נאמר "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ - כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן". על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשתי הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם השלישית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. בנבואתו בישר לו ה' על עונשו הצפוי של בית עלי, אולם בבוקר חשש לגלות את נבואתו לעלי, ועשה זאת רק לאחר שעלי תבע ממנו שיספר לו. לאחר התגלות האל שמואל זכה לתואר נביא. לאחר מותם של עלי ובניו במהלך המלחמה בפלשתים, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהודגש שהנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה שהייתה יותר "רוחנית". דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל, אך לא הצליח בו באופן מלא, כך שלאחר זמן העם דרש מלך בשר ודם, שיעמוד בראש העם ככל העמים, וכך נדחתה צורת ההנהגה הכריזמטית והנבואית של השופטים, לטובת משטר מלוכני העובר בירושה. בתחילה שמואל מתנגד בחריפות לרעיון המלוכה, ורואה בה מרד בשלטון ה', אך לבסוף הוא ממלא את בקשת העם, בהוראת ה'.

לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא נחשב כמנהיג האופטימלי, לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חֲמוּרֵי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם). בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד ב' נאמר: רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; "ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עולים" עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (פירוש - "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות שניים עולים, אחד שמואל והשני משה רבנו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה: שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו.) בברייתא שבמסכת בבא בתרא המייחסת את ספרי התנ"ך למחברם, מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל (מלבד הקטעים שלאחר מותו, שנכתבו על פי המסורת בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות.

הרמב"ם מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטשטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של האל, ככתוב "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי".

עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי". משה גרנות, התנ"ך - כף החובה, הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12 : דמויות מופת, פרק משנה ד': שמואל, עמוד 119. שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996. משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998. אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008. אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד.