Name: העולם כולו-ננסי ברנדס ודודו פישר | היכל התרבות נס ציונה | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-23T20:30:00+03:00Z
Location: היכל התרבות נס ציונה

חנן בן ארי

Hanan ben Ari

אדיר מילר

Adir Miller

עדן חסון

Eden Hason

ישראל קטורזה

Israel Katorza

אודי כגן

Udi Kagan

זהו זה

Zehu Ze

אַבּוּ טַבְּלֶה

ابو طبلة

יפעת

כרמיאל

טבריה

עפולה

מעלות תרשיחא

יקנעם עילית

כרמל קנדל

Carmel Kandel

ליאור בן יהודה

Lior Ben Yehuda

סהר עודאי

Sahar Udai

מאיה פופלינגר

Maya Poplinger

אלוף בצלות ואלוף שום", תיאטרון המדיטק | בית גבריאל כנרת | Tickchak LIVE

אלוף בצלות ואלוף שום", תיאטרון המדיטק

מחוז צפון

בית גבריאל כנרת

אפרת בן צור

Efrat Ben Zur

נטשה מנור

Natasha Manor

אבי אזולאי

Avi Azoulay

טלי אוסדצ'י

Tali Osadchi

אלון פרידמן

Alon Friedman

קארין סרויה

Karin Serrouya

מיקי לאון

Miki Leon

יובל ינאי

Yuval Yanai

גיל פרנק

Gil Frank

נטע רוט

Neta Roth

אנה קרנינה | תיאטרון גשר | אולם קיבוץ יפעת יפעת | Tickchak LIVE

אנה קרנינה | תיאטרון גשר

אולם קיבוץ יפעת יפעת

להקת יאמאס

Yamas

יאמאס | להקת יאמאס | פאב הפרה, שבי ציון | Tickchak LIVE

יאמאס

שבי ציון

פאב הפרה, שבי ציון

לילה באופרה 2 - שלושת הטנורים | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

לילה באופרה 2 - שלושת הטנורים

היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן

אלי יצפאן

Eli Yatzpan

אלי יצפאן במופע בידור חדש | פרינדס טבריה | Tickchak LIVE

אלי יצפאן במופע בידור חדש

פרינדס טבריה

משה דץ

Moshe Datz

שימי תבורי

Shimi Tavori

שירים שנשארים. | היכל התרבות עפולה | Tickchak LIVE

שירים שנשארים.

היכל התרבות עפולה

תמיר בוסקילה

Tamir Buskila

תמיר בוסקילה | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

אירועים לנשים

הצגות ילדים

קרן פלס

Keren Peles

קרן פלס במופע אקוסטי | מגדה - תרבות במגידו | Tickchak LIVE

קרן פלס במופע אקוסטי

עין השופט

מגדה - תרבות במגידו

הופעות חיות

חן מזרחי

Hen Mizrahi

חן מזרחי | בית-העם כפר בלום | Tickchak LIVE

כפר בלום

בית-העם כפר בלום

יונתן ברק

Jonathan Barak

יונתן ברק | היכל התרבות יקנעם | Tickchak LIVE

היכל התרבות יקנעם

סטנדאפ

חנה לסלאו

Hana Laslo

חנה לסלאו היא ד"ר רות וסטהיימר | היכל התרבות כרמיאל ע''ש נרקן | Tickchak LIVE

חנה לסלאו היא ד"ר רות וסטהיימר

הצגות

הרצאות

Northern District

אטריום להבות הבשן

אוכלוסיית המחוז, נכון לשנת 2018, מונה כ-1,448,100 תושבים.
לפי חלוקה לדתות:
43% יהודים – 603,400 תושבים.
39% מוסלמים – 545,500 תושבים.
8% דרוזים – 112,200 תושבים.
7% נוצרים – 98,100 תושבים.
3% ללא סיווג דת – 42,100 תושבים.הצפיפות במחוז הצפון עומדת על כ-261 אנשים לקמ"ר.

דמוגרפיה

נפות ואזורים טבעיים

חלוקה מוניציפלית

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2021, היו במחוז כ-1,469,424 תושבים ישראלים ב-419 יישובים.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח לפי רשות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הצפון הוא אחד משבעת המחוזות המנהליים אליהן מחולקת מדינת ישראל לפי חלוקת משרד הפנים. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד עמק בית שאן ורמות מנשה בדרום. העיר הגדולה ביותר במחוז היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב הכנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.
חלוקה למחוזות משתנה בין משרדי הממשלה וגופים ממשלתיים שונים. 



עודד מנשה

Oded Menashe

עדן הראל מנשה

Eden Harel

מופע מרתק ומשעשע על הזוגיות המתוקשרת של עדן הראל ועודד מנשה, ההצלחה, החיפוש, ההתקרבות לדת, הסביבה המופתעת והתמודדות היומיומית…
שעה של סיפורי חיים משעשעים, מרגשים ובעיקר מעוררי מחשבה .

לא רואים עין בעין - עדן הראל ועודד מנשה | ביהכנ"ס שירת חיים | Tickchak LIVE

לא רואים עין בעין - עדן הראל ועודד מנשה

מחוז תל אביב

קרית אונו

ביהכנ"ס שירת חיים

בית חב"ד בוואלי מזמין אתכם לערב שלא ישכח עם עדן הראל ועודד מנשה

עודד מנשה ועדן הראל בוואלי | אהבת ישראל | Tickchak LIVE

עודד מנשה ועדן הראל בוואלי

מחוז ירושלים

ירושלים

אהבת ישראל

בית חב"ד בוואלי מזמין אתכם לאירוע מרגש, לתושבי ותושבות הוואלי-טירת שלום בלבד

עדן הראל ועודד מנשה בוואלי | העומרים 3 | Tickchak LIVE

עדן הראל ועודד מנשה בוואלי

מחוז מרכז

נס ציונה

העומרים 3

עדן הראל ועודד מנשה במופע זוגי בועט לרגל ט"ו באב - לא רק לזוגות 

לא רואים עין בעין - עדן הראל ועודד מנשה | אולם עליון, מתנ"ס קרית עקרון | Tickchak LIVE

קרית עקרון

אולם עליון, מתנ"ס קרית עקרון

באז בניהו יום טוב

מנשה נולד בתל אביב, לציון ואורנה מנשה. התבלט כשחקן עוד בזמן לימודיו בבית הספר התיכון "אליאנס" שבתל אביב, והיה גם חניך ומדריך בתנועת הצופים שבעיר.
את שירותו הצבאי עשה כזמר בלהקת חיל החינוך וכשחקן בתיאטרון צה"ל.

ביוגרפיה

לאחר שהשתחרר, הקים יחד עם ירון כפכפי, נועה ברנר ושרון שר, את רביעיית "רקע דומה". הם הופיעו בשירים ומערכונים מקוריים בפינה קבועה בתוכנית "זהו זה!".

בקיץ 1990, בעקבות הפינה בזהו זה, החל להגיש את התוכנית "רואים 6/6" בטלוויזיה החינוכית בערוץ הראשון.
ב-1991, נבחר להיות מנחה בערוץ הילדים שנתיים לאחר שהוקם הערוץ. מנשה שימש כמנחה בערוץ הילדים במשך 14 שנה, משנת 1991 ועד קיץ 2005, בו הודיע על פרישתו מהערוץ, כאשר באותה עת היה המנחה הוותיק ביותר בערוץ (בהמשך שיאו נשבר על ידי טל מוסרי). כמו כן, השתתף במחזות זמר, פסטיגלים ומופעים לילדים. בשנת 1998, הוציא אלבום הנקרא "עודד אמר!", המלקט עשרה שירים שלו, ממחזות זמר, תוכניות ועוד.
עודד מנשה השתתף בתוכנית מיוחדת לכבוד חנוכה בשם הסופגנייה המעופפת לצד איתי שגב ומיכל ינאי וכוכבים נוספים. הוא השתתף כמפקד הסופגניה המעופפת.
מנשה הנחה מספר שעשועונים בטלוויזיה: בין השנים 1994–1997 הנחה את תוכנית הבידור הטלוויזיונית "קיץ על החוף" (לצד שלום אסייג ובהמשך סנדי בר). בין השנים 1993–1998 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "הכיתה המעופפת" ששודרה בערוץ הילדים. ב-2002 הנחה את התוכנית "הפירמידה" ששודרה בערוץ 2. בין השנים 2002–2005 השתתף בהנחיית "אולפן ערוץ הילדים". ב-2008 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "קרב סכינים" בערוץ 10 ואת תוכנית הרדיו קולה של אמא בגלי צה"ל. בשנים 2008–2010 הנחה מנשה את התוכנית "פוקר כוכבים" בערוץ אגו. בשנת 2010 הגיש מנשה לצד אשתו, עדן הראל את תוכנית הבישול "עושים שכונה" בערוץ 2, במסגרת שידורי קשת. בשנת 2012 שימש כשופט בתוכנית הסטנדאפ "תצחיק אותי" בערוץ 24 לצד ציפי שביט. במהלך אותה שנה, הגיש מנשה את התוכנית "מאז ועד היום" בערוץ 24, ובהמשך עבר להנחות את התוכנית "רק טוב עם עודד מנשה" המשודרת אף היא בערוץ 24.
בשנת 2012 השתתף מנשה בתוכנית "מי יפיל את המאסטר" ואף העפיל לשלב השני של התוכנית, לאחר שביצע קסם שהמאסטר מקס מייבן לא גילה את סודו.
בתחילת 2013 החל מנשה להנחות לצד עדן הראל את התוכנית "טובים השניים" בערוץ 24.
מ-2014 מנחה מנשה יחד עם אשתו, עדן הראל, את תוכנית המציאות "אהבה על האש" בערוץ 10. באותה שנה הם החלו להגיש את התוכנית "עדן ועודד משפחה בע"מ" בערוץ 20.
בקיץ 2015 יצר ושימש כמנחה בתוכנית המציאות המוזיקלית "הפייטן" של ערוץ 20.
בשנים 2015–2016 הגיש את התוכנית "שישי בבוקר" בערוץ 10 לצד אשתו עדן הראל.
כיום מנחה מנשה תוכנית יומית בשם "משאל עם" בערוץ עכשיו 14 וגם את התכנית "עדן ועודד" עם אשתו.

הנחייה

ב-1992 גילם את עודד, אח של אביב (אביב גפן) בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן". באותה שנה השתתף בסרט "ללקק ת'תות".
ב-1994 גילם את מעוז צור בסרט הטלוויזיה "הסופגנייה המעופפת" ששודר בערוץ הילדים והיה פרודיה על "מסע בין כוכבים". באותה שנה השתתף לראשונה בפסטיגל וביצע את השיר "כל דבר הוא שיר" שהגיע למקום השני באותה שנה בתחרות.
בשנת 1995 השתתף בקלטת הילדים "הקסם של ימבה 1" לצידם של דנה דבורין, ואבי יפה. 
בשנת 1996 השתתף גם בקלטות הילדים "פיץ העכבר" בתפקיד ד"ר גידי וגידי הסטודנט, ו"הקסם של ימבה 2", ובמחזמר "בן המלך והעני" בתפקיד מיילס הנדון.
בשנת 1997 השתתף בשנית בפסטיגל עם השיר "רכבת שדים".
בשנת 1998 השתתף במחזמר "סיסי הנסיכה" בתפקיד הנסיך פרנץ יוזף לצידה של דנה דבורין, כתבה סמדר שיר, וביים גדי ענבר.
ב-1999 גילם את פיליאס פוג במחזמר שביים ירון כפכפי "סביב העולם בשמונים יום", והשתתף בסרט הילדים "הכבש השישה עשר".
בשנת 2000 השתתף בפעם השלישית בפסטיגל עם השיר "אני ג'וקר", והשתתף בסרט הילדים "כובע קסמים".
בשנת 2001 גילם את המלך ארתור במחזמר שביים ירון כפכפי "המלך ארתור ואבירי השולחן העגול", והשתתף בסרט הילדים "ורק אני לא".
בשנים 2002–2003 שיחק בסדרה "לחיי הערבה", אשר הייתה פרודיה על הטלנובלה "לחיי האהבה".
בשנת 2003 שיחק בסדרת המערכונים "ברוכים הבאים לבית ספר חגבים" ששודרה בערוץ הילדים, וגילם את האקלברי פין במחזמר "תום סוייר והאקלברי פין".
ב-2004 גילם רופא וגילם את מנהל "ערוץ הילדים" בסדרת הטלוויזיה "הפיג'מות" ושיחק בדמות המלך הרע בפסטיגל 2004 – "לא יאומן כי פסטיגל" ושר את השיר "רוצה להיות רשע". כמו כן, באותה שנה גילם את עצמו בסדרה "כל שבת שנייה" ששודרה בערוץ הילדים.
בשנת 2005 שיחק בסדרת המערכונים "הצלצול הוא בשבילי", והשתתף במופע "שיר נולד" שביים משה קפטן.
ב-2007 גילם את ג'וש ברנר בטלנובלה "האלופה".
ב-2008 גילם את צ'ארלס בסדרת הטלוויזיה "משמורת".
בחנוכה תשע"ו שיחק במחזמר "יוסל'ה קמצן קדוש" שהפיקה איילת ריפס.
ב-2015 שיחק לצידה של אשתו בסרט הילדים "גויאבות".
ב-2017 השתתף בסדרה "אחותי קפצה כיתה" בערוץ KIDZ.
ב-2018 השתתף בקמפיין של משרד החקלאות לעידוד אכילת מאכלים בריאים בקרב ילדים.
מנשה השתתף בפסטיגל 2020 – My פסטיגל. בתור כוכב עבר שהשתתף בארבעה פסטיגלים, במופע הנחה קטעי קישור לצד שותפתו ל"צעצוע של פסטיגל" יעל בר זוהר וביצע עם שאר המשתתפים את המנון הפסטיגל "יד ביד".

משחק

בתחילת שנות ה-90 החל להשתתף בדיבוב לעברית של סרטים וסדרות טלוויזיה. תפקידו הראשון בדיבוב היה כשתרם את קולו לצוף הצפרדע בסדרת הטלוויזיה "חבורת הצב המעופף". ב-1991 דיבב את ביל בסדרת הטלוויזיה "פיטר פן" ששודרה בערוץ הראשון. באותה שנה, דיבב בסרט "בן המלך והעני". ב-1992 דיבב את הדוד ארתור המבוגר בסדרת הטלוויזיה "מסיפורי המלך בבר", ודיבב את גרשון בסדרת הטלוויזיה "פשוש". במהלך אותה שנה, דיבב מנשה בסרט האנימציה "ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה ". ב-1993 דיבב את סנופקין בסדרת הטלוויזיה "המומינים". ב-2001 דיבב את מיילו בסרט "אטלנטיס: האימפריה האבודה". בשנת 2004 שימש כמדבב בתוכנית המצוירת "על מה ולמה".
בשנת 2018 נתן את קולו לסרט האנימציה של חנן קמינסקי "אגדת המלך שלמה".

דיבוב

קריירה

ב-2007 נשא לאשה את עדן הראל. לזוג שלושה בנים ושתי בנות משותפים, והם מגדלים יחד גם את בנה של הראל מנישואיה הקודמים. הם מתגוררים ברעננה.
מנשה ואשתו עברו תהליך חזרה בתשובה והם שומרים שבת, וילדיהם חובשים כיפה. התקרב לרב יעקב אדלשטיין, רבה של רמת השרון.

חיים אישיים

עודד מנשה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 עודד מנשה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עודד מנשה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
 עודד מנשה, באתר AllMovie (באנגלית)
 עודד מנשה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
עודד מנשה, דף שער בספרייה הלאומית
עודד מנשה בפייסבוק
עמית קוטלר, עודד אמר להישאר שבת, באתר ynet, 3 באפריל 2009
  הולה! השעשועון של עודד מנשה מצליח בספרד, באתר של "רשת 13", 7 באוגוסט 2012 (במקור, מאתר "nana10"); במקור, מתוך "ערב טוב עם גיא פינס"
אלכסנדרה לוקש, ניר (שוקו) כהן, עודד מנשה: “אישה בת 70 אמרה לי שהיא גדלה עליי”, באתר ynet, 13 במרץ 2018 
שיר זיו, "רבתי עם חבר טוב שלי. היה לו חשוב להגיד שאין בורא לעולם", באתר ישראל היום, 14 במאי 2020

עודד מנשה (נולד בי"ז בתשרי ה'תש"ל, 29 בספטמבר 1969) הוא שחקן, מנחה טלוויזיה, זמר, מדבב ובדרן ישראלי. התפרסם בראשית דרכו כמנחה בערוץ הילדים, וכיום מנחה בערוץ עכשיו 14.

בר צברי

Bar Tzabary

שלומי שבת

Shlomi Shabat

גיל שוחט

Gil Shohat

גיורא זינגר

Giora Zinger

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

אודיה קורן

OdeyaKoren

אשקלון

Ashkelon

מרכז כנסים אשקלון

אשקלון שוכנת במישור החוף, בקצה הדרום־מערבי של חבל לכיש, המפריד בין הנגב לשפלה, וכעיר המערבית ביותר בישראל, גבולה הדרומי של העיר רחוק מרצועת עזה כ־7 ק"מ. לכל אורכה של העיר עוברת "דרך הים" (ויה מאריס העתיקה). אשקלון, אחת הערים העתיקות בעולם, שימשה בכל תקופותיה עיר מעבר של דרכים ונתיבות ים, מסילת רכבת שירדה ממרכז הארץ (מסילת לוד ותל אביב) אל רצועת עזה, בואכה מצרים. מסילה זו הותקנה ב־1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, בידי הצבא הבריטי, שכבש אז את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. כביש החוף העולה מצפון סיני בואכה רצועת עזה אל גוש דן, הוא ציר התנועה החשוב ביותר במישור הים התיכון.
שני נחלי אכזב, נחל שקמה בדרום ונחל אבטח בצפון, זורמים סביב אשקלון, מנקזים מדי חורף את מי השיטפונות ונשפכים לים התיכון.
אשקלון, העיר החדשה, משתרעת על שטח של כ־45,000 דונם. בתחומה גם התל העתיק של אשקלון הקדומה, המשתרע על יותר מ־2,000 דונם בתחומי הפארק הלאומי שבדרום־מערב העיר. שם, לחוף הים התיכון, מצויים גם שרידי הנמל העתיק וכן שני נמלים קטנים עם שוברי גלים בולטים אל תוך הים: נמל הנפט של קצא"א ונמל מי הקירור של תחנת הכוח רוטנברג, שהקימה חברת החשמל בסוף שנות ה־80.
אדמות אשקלון חוליות ברובן, להוציא אדמות שכונת גבעת ציון שבדרום־מזרח העיר. העיר שוכנת על כמה גבעות השוברות את קו הרקיע וקו החוף, ומגיעות לגובה של 60 עד 80 מטר מעל פני הים.
להקות בני־כנף חולפות בשמיה, ובפארק הלאומי מקננות ציפורים מסוגים שונים. תנים, שועלים, ארנבות ונמיות, דרבן לעת מצוא ולעיתים רחוקות גם צבאים תועים הבאים מחבל לכיש בתקופת היובש.
אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בממוצע השנתי נרשמים בה רק 33 ימי גשם, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל־515 מ"מ בשנה.

גאוגרפיה ואקלים

ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה.
ראשית היישוב במקום לפני כ־5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. סוחרים פיניקים מאשקלון השתתפו במסעות סחר והתיישבות מעבר לים. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב, עם נוכחות פיניקית. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. על פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס המלך בנה את בית המועצה הענק ששרידיו המרשימים נמצאים בפארק אשקלון. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא־יהודים לצדם של יהודים.

אשקלון העתיקה

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנות ה-70 של המאה ה-11 איבדו הפאטמים את שליטתם בארץ ישראל לבית סלג'וק. הם השיבו את השליטה לזמן קצר לפני הגעת מסעי הצלב לארץ. עם פלישת הצלבנים נכבשה מרבית הארץ; אקורד הסיום של הכיבוש, קרב אשקלון, שנערך בסמוך לעיר, נגמר בניצחון הצלבנים. עם זאת, לא נפלה אשקלון בידיהם, ואשקלון נותרה אחד ממעוזיהם היחידים של הפאטמים בסוריה רבתי. היא שימשה להיערכות הצבא הפאטמי וגם כבסיס ימי לצי. בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים.
שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בהמשך המאה הייתה העיר בסיס צלבני למתקפות על מצרים בהנהגת צלאח א־דין, וכוחותיו של א־דין תקפו בעיר מספר פעמים. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי צלאח א־דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר אשקלון על ידי המוסלמים בהנהגת א־דין, שהרס את מבני העיר, גירש את האוכלוסייה והעלה הכל באש, כדי למנוע הקמה מחדש של המקום כבסיס צלבני. לאחר מכן נסתם נמלה.
העיר זכתה לתחייה בינואר של שנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. תוך כמה חודשים הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. אך בסוף אותה שנה צלאח א־דין וריצ'רד החליטו לפרק את אשקלון שוב. האתר נשאר נטוש עד נובמבר 1239, עד שנכבש שוב על ידי הצלבנים תחת הפיקוד של הרוזן טיבו הרביעי משאמפאן. בשנה שלאחר מכן, נבנה מבצר בפינה הצפון־מערבית של העיר על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. המוצב נפל בידי המצרים תחת פח'ר א־דין באוקטובר 1247. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר ולא נבנתה שוב.
המסגד הראשי של אשקלון נבנה מחדש על ידי עבד אל-מלכ אבן מרואן (685–705) לאחר שהעיר נכבשה מידי הביזנטים. לא ברור אם הבניין החליף כנסייה ביזנטית והאם זהו אותו מסגד שנבנה שוב ב־772 יחד עם מינרט. אולם בסוף המאה העשירית אלמקדסי מתאר את המסגד הגדול כעומד בשוק של סוחרי הבדים ומרוצף בשיש. המסגד והשוק מוזכרים ששים שנה לאחר מכן על ידי נאסר א־ח'וסרו (1047). בשנת 1092 בנה הגנרל הארמני הפאטימי בדר א-דין אלג'מאלי מנבר עבור ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד, שנכרת בקרב כרבלא ב-680. סביב הראש הקבור במקום הוקם משהד שיעי (מקום קדוש) ששימש מקום לעלייה לרגל.
אחרי נפילת אשקלון לידיים צלבניות באוגוסט 1153, והמסגד הגדול הומר לכנסייה שהוקדשה לסנט פול. ב־1123 הרוזן היו מיפו העניק "את אחד המסגדים הטובים ביותר בעיר של אשקלון" שהיה אז עוד בידיים מוסלמיות למנזר של סנטה מריה בעמק יהושפט. ב־1153 המנזר חיזק את טענותיו ביחס למסגד הגדול. המסגד המדובר הכיל את ראשו של אלחסין, נכד הנביא. הראש הוצא והועבר לקהיר ממש לפני שאשקלון נפלה בידי הצלבנים ב־1153. צלאח א־דין החריב את הקתדרלה הצלבנית, אך המנבר של בדר א-דין אלג'מאלי הועבר למערת המכפלה בחברון, שם הוא מצוי עד היום.

אשקלון בימי הביניים

אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה.
על חוף הים שכן בקרבתה משהד נבי חוסיין - מבנה עתיק מסוף המאה ה־11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל.
בתקופת המנדט הייתה מג'דל חלק מנפת עזה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל השתרע שטחה העירוני על 1,346 דונמים (מתוכם 202 דונמים שטחים ציבוריים). בקיץ 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, תקפו מאות ערבים ממג'דל ומכפרים נוספים את באר טוביה שהיה אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל, רצחו שנייים מתושביה, שרפו את כל הבתים והחריבו את המושבה.ערב מלחמת העצמאות התגוררו במג'דל כ־10,000 תושבים. באוקטובר 1948 נוספו להם אלפי פליטים ערבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. אלה התגוררו ברחובות העיירה, במבנים ציבוריים ובפרדסים.
בזמן המלחמה חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיירה מספר פעמים.
בין 30 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1948, נטשו החיילים המצריים את העיירה יחד עם רבים מתושביה.
התושבים נמלטו לערים ברצועת עזה.
העיר נכבשה ב־5 בנובמבר 1948, יחד עם איסדוד ויבנא, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב.
בעת כניסת צה"ל לעיירה, נמצאו בה בין 1,000 ל-2,000 תושבים.
לדברי ההיסטוריון בני מוריס, מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, ככל הנראה הורה לגרש את התושבים שנותרו בעיירה, אולם ההוראה לא בוצעה על ידי המפקדים בשטח. באותו חודש הועברה האחריות על העיר ליחידה של הממשל הצבאי ולמושל העיר מונה עשהאל צוקרמן, שכיהן בתפקידו עד קיץ 1949. בשבועות הראשונים של הממשל הצבאי גדלה אוכלוסיית העיירה, ובתחילת ינואר 1949 דווח על 2,600 נפש. נראה כי חזרו אליה פליטים רבים שהסתתרו בחורשות ובכפרי הסביבה וכן פליטים שהסתננו מרצועת עזה.
בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי העיירה מג'דל, יחד עם ישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.
כיום מג'דל היא שכונת מגדל באשקלון ובה שוכן המרכז המסחרי העיקרי בעיר. כמו כן נמצא בה מוזיאון במבנה הח'אן והשוק העירוני.

העיירה הערבית אל־מג'דל

ב-1 בדצמבר 1948 ערך צה"ל סריקה בעיירה וגירש כ-500 ערבים שלא נפקדו במפקד בעת כיבוש העיירה ולכן נחשבו לתושבים בלתי חוקיים. בהמשך גורשו מסתננים ותושבים שנחשדו בסיוע להם.
ההסתננות מעזה למג'דל החלה בסוף 1948 ונמשכה למעשה עד לפינוי העיר. חלק מהמסתננים הגיע להתיישב מחדש בעיר ואחרים עסקו בגניבות.
ב-31 בדצמבר 1948 החליטה ועדת השרים לענייני רכוש נטוש, ליישב את מג'דל ביהודים. במחצית הראשונה של מרץ 1949 הגיעו הגברים החלוצים ובסוף אפריל כבר היו בעיר כ-200 משפחות יהודיות שרוכזו בשני רחובות. בסוף השנה כבר התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים ושמה הוסב ל"מגדל־גד". לצדם התגוררו בסוף 1949 כ־2,500 ערבים, עבורם הקימו השלטונות בית ספר ומרפאה. הממשל סיפק מורה וספרי לימוד באנגלית ובערבית. בתחילת 1950 עוד שבו למקום ערבים מעזה במסגרת איחוד משפחות. הערבים במגדל גד היו בעיקר מדלת העם, לאחר שהשכבות המשכילות ברחו במהלך המלחמה. התושבים הערבים רוכזו בצפון העיר, במתחם שכונה על ידי הפקידים והחיילים הישראלים "הגטו", והם חיו תחת הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהיה בפיקודו של דוד איל.
המתחם היה מגודר בגדרות תיל ונתון תחת שמירה של שתי מחלקות מגדוד 141. כל יציאה ממנו וכניסה אליו הייתה טעונה אישור של צה"ל. הפועלים הערבים הפשוטים עבדו והשתכרו, אולם בעלי הקרקעות נותקו מאדמותיהם ומפרנסתם. הממשל הצבאי רשם את התושבים הערבים, חילק להם תעודות זהות ודאג לאספקת מצרכים עבורם. הוא דאג לתעסוקתם, בעיקר בקטיף, וכך יכלו התושבים לשלם עבור המצרכים שקיבלו. בנוסף לכך, טיפל במקרי סעד. בדצמבר 1949 פונתה הפינה הדרום-מערבית של "הגטו" מתושביה הערבים והמתחם צומצם כדי לפנות בתים ליהודים.
בינואר 1950 הגיעה למג'דל יחידה של כ-30 חיילים מצריים, שהוציאו את שרידי גופותיהם של חללי הצבא המצרי מבית הקברות המוסלמי שבעיר כדי לקבור אותם בשטח המצרי.
בפברואר 1950 כבר יישבו מוסדות המדינה כ־3,500 עולים חדשים: כשליש מתימן, 15% מטורקיה, 10% מצפון אפריקה וכ־40% מדינות מרכז אירופה. באותו חודש החלו להישלח תושבי מג'דל לרצועת עזה.
בתחילת יולי 1950 כ־400 ערבים שהיו פליטים בעיר עברו לאזור רמלה. באותו חודש פוצץ צה"ל את מסגד מקאם א־נבי חוסיין, מבנה מהמאה ה־11, ובעקבות מחאתו של שמואל ייבין, ראש מחלקת העתיקות, נטל משה דיין, אלוף פיקוד דרום, את האחריות למעשה. בהמשך הקיץ, בעקבות תלונות של הקומוניסטים, הבהירו בממשל הצבאי שהערבים המועברים מהעיר הם פליטים שהגיעו אחרי המלחמה ומועברים לגליל לכפרי פליטים, או ערבים שביקשו מרצונם לעבור לרצועת עזה. על פי הודעת הממשל, ביקשו הערבים לעבור לעזה לקרוביהם, לאחר שבהיעדר שלום אפסו הסיכויים שקרוביהם יוכלו לחזור למגדל גד. בקשות אלו לעבור לעזה נתקבלו לאחר שערביי מגדל גד הוזמנו אל מרכז השלטון ושם הוצגו להם אפשרויות המעבר והם נשאלו באיזו אופציה הם מעוניינים. כלפי המסרבים הופעלו פעולות שכנוע שכללו אזהרות מצרות שעלולות לבוא על אלו שלא יעברו.

מלבד הלחץ שהופעל על התושבים הערבים שנותרו על ידי השלטון הישראלי, גם התעמולה המצרית בדבר עריכת "סיבוב שני" למלחמה תרמה לרצונם להגר לרצועת עזה ולהתאחד עם בני משפחותיהם. ערביי מג'דל כנראה חששו שילכדו במתקפה המצרית הצפויה או שבמקרה של ניצחון מצרי, הם ייחשבו כבוגדים. אלא שהוצאת שרידי החללים המצריים התפרשה על ידם כהוכחה לכך שאין בכוונת המצרים לערוך "סיבוב שני" ומכך הסיקו כי אם ברצונם להתאחד עם משפחותיהם תחת שלטון ערבי, עליהם לעקור לעזה. לכך נוספו הידיעות על גורלם הקשה של בני עירם שבחרו להישאר בתחום מדינת ישראל ועברו לרמלה. התושבים גם ידעו כי כאשר יעברו לעזה, יקבלו מעמד של פליטים ויזכו לתמיכה של מוסדות האו"ם. כאמצעי כלכלי לעידוד ההגירה לעזה ולא למקום אחר בתחומי המדינה, החלו השלטונות, במדיניות חד פעמית, להחליף כל לירה ישראלית בידי התושבים המתפנים בלירה ארץ ישראלית (מנדטורית) שהייתה בשימוש ברצועה, כאשר שער החליפין בה היה בין 3 ל-4.5 לירות ישראליות ל"י ללא"י אחת. במהלך הקיץ הפך ה"גטו" ליריד בו מכרו הערבים העוזבים את רכושם ליהודי הסביבה. בשל המחסור בישראל במוצרים שונים, מכרו המתפנים את מיטלטליהם לשכניהם–יורשיהם היהודים במחירים מופקעים. כסף זה הצטרף לסכומים בלירות ישראליות שחסכו התושבים הערבים בעבודתם, ובסיום מבצע ההעברה, לקחו עמם היוצאים למעלה מ-170,000 לא"י.
ב-14 בפברואר 1950, במסגרת "תוכנית איחוד המשפחות", חזרו למג'דל 102 מפליטיה ששהו בעזה, והתקבלו בה בהתלהבות. אלא שהעברה זו הייתה חד-פעמית ויומיים אחר כך התבצעה ההעברה הראשונה של תושבי מג'דל לעזה. במרץ-אפריל נעשו העברות נוספות. ביום העצמאות פתח הממשל את מחסומי ה"גטו" והתושבים הערבים הצטרפו לחגיגות התושבים היהודים. ב-14 ביוני החל מבצע הפינוי הרשמי. המפונים הוסעו לגבול במשאיות צבאיות. המשלוח הראשון נעשה ללא תיאום עם שלטונות מצרים, אולם המשלוחים בחודשים הבאים כבר היו מתואמים. ביולי הועברו לרמלה 200 ערביי קטרה ששכנו זמנית במג'דל. מספר דומה בחר לעבור לירדן. כמעט כל המתפנים הוחתמו על הצהרה שהם עוזבים מרצון ושהם מוותרים על בעלותם על נכסיהם ועל זכות השיבה. המשאיות יצאו מרחבה ליד בית העירייה, הגיעו למחסום ארז, משם הובלו על ידי המצרים במשאיות למחנות הפליטים. אדמותיהם ובתיהם עברו לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש.
בסוף אוגוסט 1950 נותרו בעיר כ־1,300 ערבים.
ב-21 בספטמבר 1950 פרסם ראש מטה משקיפי האו"ם ויליאם אדוארד ריילי דו"ח על גירוש ערבים מישראל, ובין השאר כתב על מעבר ערביי מגדל גד, שיש שמועות שהכוונה היא לגרש את כל התושבים הערבים. משרד החוץ הישראלי דחה את האשמותיו וטען כי "לא הופעל שום לחץ על שום ערבי" לעזוב את מג'דל, וגם בעיתונות הישראלית הכחישו את הטענות על גירוש.
אלא שבמהלך ספטמבר ואוקטובר לחצו שלטונות הצבא על הערבים הנותרים לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות" והפסקות באספקת המזון. ב-8 באוקטובר יצאה הוראה לסגור את בית הספר. ב-12 באוקטובר יצא המשלוח האחרון לעזה, שכלל 229 נפשות, ובעיר נותרו עתה 17 משפחות בלבד. ב-13 באוקטובר הועברו 15 משפחות ללוד ושתי משפחות לעזה, ובכך התרוקנה העיר לגמרי מערבים.
בעקבות תלונה של מצרים על ה"גירוש" ממג'דל, ב-17 בנובמבר 1950 ניתנה החלטה 89 של מועצת הביטחון של האו"ם. ב-30 במאי 1951 דרשה ועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים שישראל תאפשר את שובם של המפונים, אולם ישראל דחתה את ההאשמות ואת הדרישה. רבים מהמפונים התחרטו זמן-מה לאחר הגיעם למחנות הפליטים בעזה וביקשו לחזור, אולם ישראל לא הסכימה לכך.

מגדל־גד תחת ממשל צבאי 1948–1950

בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל־עזה, אחר כך מגדל־גד ולאחר מכן מגדל־אשקלון. ביולי 1950 הוקמה הוועדה העירונית של מגדל־גד. יושב ראש הוועדה (ראש העיר בפועל) היה אפרים צור. בשבועות הבאים חולקו הבתים הנטושים של הערבים המפונים לעובדי ציבור.
היישוב היהודי תוכנן כיישוב חקלאי ועורף לוגיסטי ליישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל־אשקלון כעיר. אליעזר מילרוד מונה לשמש כראש העירייה הראשון.
באותה שנה החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל־אשקלון בשם אפרידר. השם נגזר מהמילים אפריקה ועמידר.
ב־1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעיתים אשקלון החדשה. כמו כן, נבנתה בשנים אלו על ידי היזם צבי סגל שכונת ברנע על אדמות הכפר אלג'ורה שחרב ב-1948. ד"ר יחזקאל זונאבנד מונה כראש המועצה המקומית.
ב־1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת בשם "אשקלון". ד"ר זונאבנד מונה כראש העיר המאוחדת.
בין 1949 לתחילת שנות השישים של המאה הקודמת היה ניסיון שלא צלח, להקמת עיר הסרטים ברנע באשקלון על ידי צבי סגל.
בשנת 1956 הקים יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת, את "קולנוע רחל", שנקרא על שם אמו. את בית הקולנוע תכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שתכננו במשרדם התל אביבי באותה תקופה עוד מספר בתי תרבות ברחבי הארץ, בעיקר ביישובי הפריפריה.
בשנים אלו נשיא המדינה יצחק בן-צבי היה מבקר רבות בעיר ואף ראש הממשלה דוד בן-גוריון מסר את התפטרותו לנשיא בעיר, בן צבי הקים בעיר ספרייה לזכר בנו בשם בית עלי ולאחר מותו הוריש את המקום לתושבי העיר אשר הפכו את המקום למרכז פדגוגי למורים, בן צבי הונצח באשקלון בשני רחובות ובבית ספר.

שנות ה-50

שנות ה-60 ואילך

בתחילת שנות ה-2000 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שהעיר נמצאת קילומטרים ספורים מרצועת עזה, צפונית לה בקו החוף, עובדה אשר גרמה לעיר להיות המטווחת ביותר ומספר רקטות רב נורו אליה מרצועת עזה. ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופה של ירי הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות.
ב־14 במאי 2008, בעת ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, שוגרה רקטת גראד מבית להיא שבצפון רצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה בקניון חוצות שבכניסה לאשקלון, ללא שהופעלה לפני כן מערכת האזעקה, היא חדרה את הקומה העליונה, וגרמה לקריסת הקומה כולה. בעקבות כך מד"א, בית החולים ברזילי ומשטרת ישראל הכריזו על אר"ן - אירוע רב נפגעים ופינו מן המקום עשרות רבות של פצועים בהם תשעה במצב קשה לבית החולים ברזילי.
בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של רקטות גראד שכוון כגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה שגרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר. כמו כן במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו מאות רקטות לעבר העיר. במהלך מבצע צוק איתן נורה המספר הגבוה ביותר של רקטות לעבר העיר. מרביתן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. בין המבצעים נורו לעבר העיר במהלך הסלמות ביטחוניות עשרות רקטות.
ב-25 בדצמבר 2019 בביקורו בעיר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כחלק ממסע בחירות, נורו לעבר העיר שתי רקטות אשר יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל.
ב-11 במאי 2021, בתחילתו של מבצע שומר החומות נהרגו בעיר שתי נשים ונפגעו עשרות מפגיעות רקטות.
במהלך המבצע ספגה העיר למעלה מאלף רקטות שנורו לעברה ב-12 ימים בלבד, וזה המספר הגבוה ביותר מבין כל ערי ויישובי הדרום.
במהלך מלחמת חרבות ברזל נורו מעל 1,000 רקטות לעבר העיר ואף ניסיונות חדירה שלא צלחו.

ירי רקטות במאה ה-21

היסטוריה

חמישה כוכבים – מסמלים את חמש שכונותיה העיקריות של העיר
עמוד שיש עם כותרת – סמל לעיר העתיקה אשקלון
סרט – מסמל את תכנונה של אשקלון כעיר הסרטים של ישראל
גלגל שיניים – מסמל את מפעלי התעשייה בעיר
גלי הים – מסמלים את היותה עיר חוף
רקע – הכחול מסמל את הים והתכלת את השמים הבהירים של העיר

סמל העיר

עשהאל צוקרמן-1948-1950 בנובמבר 1948 מונה למושל הצבאי הראשון כשאחריותו על אזור הדרום בהמשך משנת 1948 עד שנת 1950 מונה למושל מגדל לימים -אשקלון
אפרים צור – 1950–1951
אליעזר מילרוד – 1951–1953
יחזקאל זונאבנד – 1953–1956
אריה תגר – 1956–1965
רחביה אדיבי – 1965–1972
אברהם בלסבלג (כממלא מקום) – 1972–1974
אהרן חייבי – 1974–1978
אלי דיין – 1978–1991
בני וקנין – 1991–2003
שבתאי צור (כממלא מקום) – 2003
רוני מהצרי – 2003-2008
בני וקנין – 2008-2013
איתמר שמעוני – 2013-2017
אפרים מור (כממלא מקום) – 2017–2018
תומר גלאם – מ־2018

ראשי העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באשקלון 158,348 תושבים (מקום 13 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 80.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,644 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בשנות ה־90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה. במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום.
אחוז הבתים צמודי הקרקע בעיר הוא מהגבוהים בערי ישראל. אשקלון היא העיר ה־13 בגודלה במדינת ישראל.

סטטיסטיקה ודמוגרפיה

עם זאת, ישנם אזורים בעיר המכונים בכינויים שונים. כך למשל, רסקו - אזור שהיה בעבר חלק מאפרידר וכיום חלק מהסיטי, שכונת הטייסים שהיא למעשה חלק מאפרידר (לאורך רחוב "הטייסים"), שכונת מגדל המים - כינוי לאזור המרכזי של אפרידר, בו עומד מגדל המים, שכונת רמת רפאלי שהיא למעשה שכונת רמת כרמים, שכונת הגולף היא השכונות ברנע ב' ו־ג'. כמו כן, ישנם שמות רבים שנקבעו בעבר ולאחר מכן שונו, כגון שכונת "גבעת ציון" שכונתה בעבר "שיכונים" על שמם של שיכוני העולים שנבנו בה, ושכונת "שמשון" שכונתה בעבר "עתיקות" על שם העתיקות שנמצאו בקרבתה (היום בפארק הלאומי).

שכונות העיר

באשקלון פועלים למעלה מ־50 מוסדות חינוך ובהם, המכללה האקדמית אשקלון. בשנת 2007 קיבלה המכללה הכרה כמוסד להשכלה גבוהה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית.
בעיר פועלים כ־38 בתי ספר יסודיים וכ־24 בתי ספר על־יסודיים. בעיר קיימים כחמישה בתי ספר ייעודיים, כגון בית הספר לאמנויות (כיתות א'–י"ב), ובית ספר אחד של החינוך המיוחד. כמו כן פועלת בעיר תוכנית תלמ"א – תוכנית לאומית למצוינות באנגלית, המביאה כ־60 מורים מארצות הברית לישראל למשך הקיץ כדי שילמדו אנגלית בבתי הספר. התלמידים נהנים ממגוון פעילויות באנגלית, ביניהן מופע קסמים, סדנת שפת סימנים, תיפוף וסדנאות אוכל.
בין השאר, בעיר פועלים ארבעה בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים-מדעיים של רשת אורט ישראל, הוותיק מביניים, "אורט אפרידר" נוסד בשנת 1955. השניים האחרים הם, תיכון 4 שנתי עם מכללה טכנולוגית ע"ש רחביה אדיבי, תיכון 6 שנתי אורט מקיף א׳ ומקיף ומכללה ע"ש הנרי רונסון.
בנוסף, בעיר פועל מכון התורה והארץ – מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, בו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. ב־2001 הוקם באשקלון גרעין תורני בשם "אורות אשקלון". בראש הגרעין עומד הרב אופיר כהן ובמסגרתו פועלת בעיר גם ישיבת הסדר וכן גם ישיבה גבוהה.
בעיר קיים פרויקט עמ"ן (עיר מתנדבת נוער) של ג'וינט ישראל ומשרד החינוך, אשר מעודד נוער להתנדב. הפרויקט פועל בשיתוף עם מועצת הנוער העירונית ומשתתפים בו כ־51% מבני הנוער בעיר.
קיימים גם פרויקטים וארגוני נוער נוספים המקיימים פעילות לנוער.

תנועות נוער

חינוך

אַשְׁקְלוֹן היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, במישור החוף הדרומי, השוכנת בין הנגב לשפלה בקצה המערבי של חבל לכיש. העיר מונה כ־164,000 תושבים, השלישית בגודלה במחוז הדרום, וה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל.
העיר הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.
העיר היא אחת מהעתיקות בעולם. היא בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפים שנה ונמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: ”חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני”.
העיר חברה בארגון פורום ה-15.

העולם כולו-ננסי ברנדס ודודו פישר

מי מופיע?

אירועים נוספים בהיכל התרבות נס ציונה

אירועים נוספים בנס ציונה