אשדוד

באר שבע

אשקלון

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

מחוז דרום

Southern District

מתנ״ס יעלים

המחוז כולל שתי נפות:

נפת אשקלון
נפת באר שבע

חלוקה מוניציפלית

אוכלוסיית המחוז מונה כ-1,330,600 נפש (למ"ס, נכון לשנת 2019), מתוכם, הלמ"ס מסווגת לפי שיוך דתי:953,600 (כ-71.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כיהודים.
280,300 (כ-21.1%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כמוסלמים.
6,500 (כ-0.5%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כנוצרים.
89,900 (כ-6.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

הערה: הנתונים לערים נכונים לסוף ספטמבר 2023, מועצות מקומיות ואזוריות עדכניות לסוף ינואר 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין שבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב, מישור החוף הדרומי ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע ורובו מדברי. צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ – כ-90 נפש לקמ"ר.
מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שממנו גישה לשלושה ימים – הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, ים סוף שלחופי אילת, וים המלח במזרח. בירת המחוז היא העיר באר שבע. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח שיפוט היא דימונה. בתחום המחוז פועלים מוסדות אקדמיים כגון המכללה האקדמית אשקלון, המכללה האקדמית להנדסה באשדוד, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

הילה רוח

Hila Ruah

איפה הילד

Where Is The Kid

איפה הילד בהופעה | מועדון הבארבי | Tickchak LIVE

איפה הילד בהופעה

מחוז מרכז

תל אביב

מועדון הבארבי

איפה הילד | מועדון הגריי מודיעין | Tickchak LIVE

מודיעין מכבים רעות

מועדון הגריי מודיעין

איפה הילד | זאפה חיפה | Tickchak LIVE

מחוז חיפה

חיפה

זאפה חיפה

איפה הילד | גבעת ברנר - אולם מופעים | Tickchak LIVE

גבעת ברנר

גבעת ברנר - אולם מופעים

איפה הילד | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

הרצליה

זאפה הרצליה

איפה הילד חוגגים 30 שנים לאלבום "זמן סוכר" 
אורח: גבע אלון 
 | מועדון הבארבי | Tickchak LIVE

איפה הילד חוגגים 30 שנים לאלבום "זמן סוכר" 
אורח: גבע אלון 


הלהקה הוקמה ב-1986 בקיבוץ גבעת ברנר על ידי חמי רודנר, בן הקיבוץ, ואסף שריג, יליד קיבוץ בית השיטה, ובנו של יוסף שריג. השניים שהכירו עוד מילדות - שריג, שצעיר מרודנר בארבע שנים, למד בכיתה עם רותי, אחותו של חמי - יחד עם הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני החלו את דרכם כלהקת קאברים (בעיקר בשפה האנגלית). איחוריו של דגני בן ה-16 לחזרות הלהקה היוו את הסיבה לשמה של הלהקה כשכל פעם נשאלה השאלה "איפה הילד?". סיפור זה הוכחש בעבר בידי הלהקה, אך בסדרה "האלבומים" הודו חברי הלהקה שאכן זהו המקור לשמה. הלהקה התפרקה ב-1987 עם גיוסו של שריג וחמי רודנר עבר לתל אביב.
ב-1990 גובש הרכבה הסופי של הלהקה, כאשר שריג עבר לתל אביב, והצטרף לרודנר. ללהקה צורפו הגיטריסט אופיר בר עמי מקיבוץ חניתה והמתופף החיפאי אסף "בובי" מרוז מלהקת קילר הלוהטת.

תחילת הדרך

ראשית שנות ה-90 הייתה תקופת פריחה ברוק הישראלי. יש האומרים [דרוש מקור: מי?] שהלהקה הייתה הסנונית הראשונה שבישרה על שפע הלהקות שצצו בעשור זה.
ב-1990 יצא לאור שיר ראשון של הלהקה, "אחד אלוהים", שיצא בחברת נענע דיסק והופיע כעבור שנה באלבום "אוסף נענע מספר II". לאחר סיבוב הופעות בן שנתיים, הוחתמה הלהקה על ידי חיים שמש בחברת התקליטים "הד ארצי".
בשנת 1993 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "זמן סוכר", בהפקתו של יובל שפריר, והלהיטים נוגנו ושודרו ברדיו: "איפה הרוח", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "השמיים הגבול", "נפלת חזק", ו"אחד אלוהים". לחלק מהשירים גם שודרו בתוכניות הקליפים בטלוויזיה. האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה.
בפברואר של אותה שנה קיימה הלהקה את הופעת הבכורה החגיגית שלה בגבעת ברנר, הקיבוץ בו היא נוסדה. שבע שנים לאחר שהוקמה, הלהקה הייתה כבר מוכרת ומצליחה. חיזוק נוסף למעמדה זה קיבלה הלהקה כשהוזמנה שלושה חודשים לאחר מכן לחמם את הופעתו של בוב דילן ב"היכל התרבות" בתל אביב.
באלבום הבא של הלהקה, "שדים", שיצא בשנת 1994 בהפקתו של יובל שפריר, נעשה ניסיון להמשיך את הקו המצליח של האלבום הראשון. כדי לא ליצור את הרושם שרודנר הוא נותן הטון המרכזי וכל שאר החברים פחות חשובים, הודגשו באלבום מעורבותם של חברי הלהקה הנוספים. מעורבותו של שריג בכתיבה ובהלחנה גדלה מאוד (הוא הלחין שבעה שירים, ביניהם הלהיטים "לבן בחלום שחור", "בתוך התחתונים" ו"מישהו שומע אותי"), וגם אופיר בר עמי כתב והלחין שני שירים (ביניהם "נכנס בך השד"). רודנר עצמו גם הוא כתב והלחין חלקים רבים באלבום.
במקביל לפעילותו ב"איפה הילד?" הפיק רודנר באותה שנה את אלבום הבכורה של חברתו איגי וקסמן, "אדום", והלחין בו את השירים "אשה כפויה" ו"סוף הטיול" (למילים של וקסמן) ו"תהרוג אותי לאט" (למילים שהוא כתב). בהקלטות ניגן רודנר בבס ואיתו חבריו ללהקה: אסף מרוז בתופים, אסף שריג בגיטרה (בשיר אחד) ואף אופיר בר עמי קיבל תודה על גבי העטיפה.

הפריצה וההצלחה

בשנה שלאחר מכן הקליטה "איפה הילד?" את אלבומה השלישי, "מסעותי עם עצמי". שריג ורודנר התחלקו שוב ביצירת השירים, ואת הבולטים בהם יצרו יחד: "הביאו את הסתיו", "נביא השעמום", "זוהי סדום" ו"מסעותיי עם עצמי". ההפקה המוזיקלית של האלבום הייתה של סולן להקת משינה יובל בנאי, וחבר משינה שלומי ברכה התארח בקלידים בשיר "זוהי סדום". האלבום, בניגוד לקודמיו, נכשל בחנויות, ושיריו הושמעו פחות ברדיו מאשר שירי האלבומים הקודמים. הכישלון השפיע לרעה על היחסים בין החברים והלהקה עברה משבר. בר עמי עזב את הלהקה כדי להקדיש זמן ללהקתו "משחררי הסעיף", שריג הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של להקת אלג'יר ואחר כך נסע ללונדון בכוונה להקליט משיריו באנגלית, ורודנר החל לעבוד על שירים לאלבום הסולו הראשון שלו, ונראה היה שהלהקה הגיעה לסוף דרכה.
למרות המשבר, בהמשך 1996 חזרה "איפה הילד?" לפעילות, ואלבום הסולו של רודנר הפך לאלבום של הלהקה. הלהקה הקליטה את האלבום "איפה הילד?" עם גיטריסט חדש, שיף (שפריר) ערד, ועם שריג שחזר מלונדון. רוב השירים בכל זאת היו של רודנר, בהם הדואט "רק בשביל לקבל חיבוק" עם איגי וקסמן, "עכשיו אני לא מוותר", "הולך רגל", "לאן לאן", ו"גלגל את החלום". בהפקה המוזיקלית של האלבום השתתפו חברי הלהקה ושי להב ממופע הארנבות של ד"ר קספר, שגם ניגן בהקלטות בקלידים שונים. האלבום הוקדש לזכרו של יצחק רבין.
אחרי הוצאת האלבום, שגם הוא לא זכה להצלחה, הופיעה הלהקה בהרכבה החדש במשך כשנה, וההופעות, שלא זכו להצלחה רבה, קירבו את הלהקה בפעם השנייה אל סופה.

המשבר

באמצע 1998 הוחלט לתת תוקף רשמי לפירוק "איפה הילד?" בהופעת פרידה ובאלבום אוסף. לכבוד הפירוק הקליטה הלהקה גרסת כיסוי ל-"Moonage Daydream" של דייוויד בואי ושלושה שירים חדשים: "ונוס בטריינינג", "היא לא יודעת לשתות" ו"כולם רוצים חבר". כמעט עשר שנות פעילות הסתיימו במופע חגיגי במועדון "אלנבי 58" בתל אביב, שבו אירחה הלהקה את אביב גפן, ירמי קפלן, יובל בנאי, אופיר בר עמי ואיגי וקסמן, ובאלבום האוסף המסכם "מישהו שומע אותי" שהכיל את להיטי הלהקה ודיסק בונוס עם השירים החדשים וגרסאות בהופעה חיה ללהיטיה.

פירוק הלהקה

בשנת 2001 התאחדה הלהקה בהרכב מלא (עם אופיר בר עמי ושיף ערד) למספר הופעות נוספות, בהן במופע משותף עם מוניקה סקס ולהקת רוקפור. הלהקה גם הקליטה שיר חדש לכבוד האיחוד: "שלום עם עצמי".

הופעות האיחוד

בשנת 2008 הודיע רודנר כי הלהקה תשוב לעבוד ביחד. את האיחוד החדש, שיהיה לזמן לא קצוב, יזם רודנר. על הפרק עלה גם אלבום חדש. ב-2009 הוציאה הלהקה שני שירים חדשים בשם "מוזיקה אהבה" ו"מנסה".
באוגוסט 2010, הלהקה הוציאה לאור את הסינגל "אני במצב", סינגל ראשון מתוך אלבומה החמישי. בדצמבר 2011 הוציאה לאור הלהקה סינגל נוסף מאותו האלבום "אנחנו נהיה בסדר". ב-27 בפברואר 2012 יצא אלבומה החמישי של הלהקה "בני המאה ה-20" לאחר שלוש שנות עבודה על האלבום. הסינגל השני מן האלבום הוא "אוסטרליה בלוז".
במאי 2016 הוציאה הלהקה את "גוונים של זהוב", סינגל ראשון מהאלבום 'מתוק בחשכה'; וחודשיים לאחר מכן את הסינגל השני "רומנטיקה"'.
ב-9 במרץ 2017 יצא אלבומה השישי של הלהקה "מתוק בחשכה" בהפקתו של עופר מאירי. מתוכו בולט השיר "היא אוהבת".
בשנת 2020 השתתפה הלהקה בפסטיבל "סימנים חיוניים" אשר התקיים במשך שמונה ימים במאי 2020, ביוזמת עיריית תל אביב וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, במסגרתה עלו בשידור חי אמנים ישראלים מוכרים, עם הופעות בסגנונות אינדי-פולק-רוק, אלקטרוני, ג'אז ואקספרימנטלי.ב-5 ליוני 2023 חיממה הלהקה בפארק הירקון את להקת ההארד רוק "Guns N' Roses".

החזרה

היסטוריה

חמי רודנר - שירה ובס
אסף שריג - שירה וגיטרה
אופיר בר עמי - שירה וגיטרה
אסף מרוז - תופים

חברי ההרכב

זמן סוכר (1993)
שדים (1994)
מסעותי עם עצמי (1995)
איפה הילד? (1996)
בני המאה ה-20 (2012)
מתוק בחשיכה (2017)

אלבומים

אוספים

דיסקוגרפיה

אתר האינטרנט הרשמי של איפה הילד? איפה הילד?, ברשת החברתית פייסבוק
 איפה הילד?, סרטונים בערוץ היוטיוב
איפה הילד?, באתר שירונט
 איפה הילד?, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 איפה הילד?, באתר Discogs (באנגלית)
 איפה הילד?, באתר Songkick (באנגלית)
איפה הילד?, באתר Tab4u
איפה הילד?, באתר סטריאו ומונו
 איפה הילד?, באתר בנדקמפ
איפה הילד?, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
אור ברנע, מישהו שוב שומע אותם, באתר ynet, 23 בפברואר 2009
בן שלו, עכבר העיר אונליין, משהו טוב עובר על "איפה הילד", באתר הארץ, 22 במרץ 2009
nrg מעריב, לא מפסיקים לנסות: יום יום שיר עם איפה הילד, באתר nrg‏, 8 ביולי 2009
בן שלו, לגרש את השדים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
איפה הילד: "זה פשוט נורא כיף", באתר ynet, 26 במרץ 2012
"איפה הילד" חוגגים 20: האזינו לסקיצות נדירות, באתר ynet, 21 ביוני 2012
איפה הילד חוגגים 20 - הופעה מלאה, באתר ynet, 13 ביולי 2012
עמי פרידמן, זמן סוכר: איפה הילד נהנים מההתבגרות שלהם, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2012
 יואב קוטנר,"האלבומים" - איפה הילד זמן סוכר, סרטון  באתר יוטיוב
אסף נבו, "אל תגעו לנו בשירים", באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
שי להב, איפה הילד החדש: הניצוץ חזר, חזק מתמיד, באתר ynet, 12 במרץ 2017
מיכל רשף‏, "הריאליטי פוגע במוזיקה. הם לוקחים שיר והופכים אותו לג'ינגל", באתר וואלה!‏, 26 במרץ 2017
עידו שחם, עכבר העיר אונליין, אחרי 30 שנה: איפה הילד בראיון מיוחד, באתר הארץ, 12 במאי 2017
עכבר העיר אונליין, איפה הילד: מאחורי השירים הגדולים, באתר הארץ, 22 במאי 2017
דודי פטימר, ‏25 שנה ל"איפה הילד": התהילה, הרומן עם הרוקרית וההקלטות בעירום, באתר מעריב אונליין, 11 במאי 2018
אלכסנדרה לוקש, חמי רודנר: "'לבן בחלום שחור' נכתב מתוך פאניקת איידס נוראית", באתר ynet, 15 בינואר 2019

איפה הילד? היא להקת רוק ישראלית שהוקמה בשנת 1986, התפרקה בשנת 1998 והתאחדה שוב בשנת 2008, ומאז היא פעילה. הלהקה נחשבת לאחת מהבולטות בגל להקות רוק ישראלי שצמחו בתחילת שנות התשעים.

רשף לוי

Reshef Levy

מירית גליצקי

Mirit Glitsky

אסי כהן

Esi Cohen

עמרי אסנהיים

Omri Osenheim

גיל ארי כהן

Gil Ari Cohen

רשף לוי | תיאטראות אילת אילת | Tickchak LIVE

אילת

תיאטראות אילת אילת

אסי כהן - שאולי | תיאטראות אילת אילת | Tickchak LIVE

אסי כהן - שאולי

עדי ארד

Adi Arad

אליס בארץ הפלאות | בית פיליפ מוריי באילת | Tickchak LIVE

אליס בארץ הפלאות

בית פיליפ מוריי באילת

עמרי אסנהיים - הרצאה | FRIENDS אילת | Tickchak LIVE

עמרי אסנהיים - הרצאה

FRIENDS אילת

מירית גליצקי | בית פיליפ מוריי באילת | Tickchak LIVE

Eilat

מקור השם אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהמקור למילה "אילת", באה מהשורש העברי איל, שהוא גם השורש למילה אלה, שמשמעותה הוא האלה ארצישראלית, מין עץ ממשפחת האלתיים. השערה נוספת היא ש-"אילת" למעשה באה מהמילה איל שמשמעותה כבש ממין זכר. זאת מכיוון שהאילים מוזכרים בתנ"ך פעמים רבות, בעיקר באזור הדרום.

אטימולוגיה

ערכים מורחבים – אילת (עיר מקראית), עקבה#העת העתיקה

העת העתיקה

בכתביהם של היסטוריונים ערבים מימי הביניים, מופיע הסכם בין מוחמד ליהודי אילת, ג'רבה ואדרוח' (בעבר הירדן המזרחי). במכתב ששלח להם, מאשר מוחמד כי ליהודי אילת הזכות לשמור על דתם, ומאפשר להם לשמור על השליטה בעיר בתמורה למס שנתי שישלמו לו. עם זאת, העיר אילת ושאר ארץ ישראל נכבשו על ידי הצבא המוסלמי באמצע המאה השביעית. במהלך התקופה המוסלמית הייתה לאילת (ayla) חשיבות מסוימת, לפרקים, בתור תחנה בדרך למכה.

בתקופת הכיבוש המוסלמי

הבריטים קיימו באילת שהייתה קרויה אז אום רשרש, תחנת משטרה. דוד בן-גוריון, עוד לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע לאום-רשרש והיה ראשון החולמים בעת החדשה על הפיכתה של אילת לעיר נמל בינלאומית.בשנת 1945 נערך מסע רגלי בשליחותו של בן-גוריון, ובהובלת שמריהו גוטמן מהנקודה הדרומית של היישוב ברביבים לאום רשרש, במטרה לבחון את אפשרויות ההתיישבות בדרום הנגב והערבה, ולבחון את האפשרות לפרוץ דרך רגלית למעפילים מעיראק דרך ים סוף.
ב-22 בינואר 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת "גרעיני התיישבות באילת": "יש 600 אנשים מועמדים להתיישבות לאילת: קבוצת הצופים מהכשרת עין-גב (70 איש), נוער עובד מגבת (75), "נחשולים" מקרית-ענבים (80), נוער מקבוצת שילר (50), קבוצה מנוער המושבים (50), התנועה המאוחדת, דגניה ב' (45), חיים גבתי רוצה לקחת קבוצה של 50 איש מ"השומר הצעיר", ויש כ-70 איש בודדים. רוצים לצרף מהגדנ"ע בתל אביב (150).במסגרת מבצע עובדה, ב-10 במרץ 1949 ט' באדר, נכבשה משטרת אוּם רַשְרַש שלחוף מפרץ אילת, והנפת דגל הדיו במקום ציינה את סיומה של מלחמת העצמאות. במקומה של אום רשרש הוקמה אילת. המושל הראשון באילת היה אברהם זכאי.
העיר אילת הישראלית הוקמה כיישוב קטן ב-1950. ביישוב הקטן והמרוחק באותה עת, התגוררו מספר עובדי נמל, אנשי צבא ואסירים משוחררים. התחבורה לעיר הייתה קשה בשנים אלו ונעשתה דרך מצפה רמון או באמצעות מטוסים קלים שנחתו במנחת שהוקם בסמוך ליישוב. בתאריך 28 בפברואר 1950 נחנך באילת שדה תעופה.
בתחילת שנת 1956 הגיע ראש המועצה הראשון, חנוך ננר, למחנה מעבר לעולים במרסיי וחיפש בעלי מקצוע מקרב העולים שהיו מוכנים להגיע ולהתיישב באילת. 70 משפחות נבחרו, העולים הגיעו לארץ ולאחר מכן הובאו לאילת במטוסי חיל האוויר בשני גלים - ב-20 בפברואר וב-3 באפריל אותה שנה.

בתקופת הכיבוש הבריטי וקום המדינה

מבצע קדש נתן לאילת תנופה והיא החלה מתפתחת הן בתור מועצה מקומית, הן בזכות הנמל שלה והן בזכות התחלת ניצול היופי התיירותי שבה. בשנות ה-60 סבלו תושבי העיר מיוקר מחירים שהיו בין הגורמים לגל עזיבת תושבים בשנת 1962. ב-1960 נחנך האגף הראשון במרכז רכטר שהיה למרכז האזרחי של העיר שכלל גם את בניין העירייה, כיכר אזרחית, קולנוע "אילת" ובניין משרדים "בית סולל בונה" שבלט בנוף הודות לגובהו שהתנשא לשבע קומות והיה לבניין הגבוה באילת במשך שנים רבות.
בשנת 1966 קידם ראש העיר, יוסקה לוי, תוכנית לבניית בתי זיקוק סמוך לנמל אילת, ואפילו הונחה אבן פינה למפעל על ידי פנחס ספיר, למרות התנגדות עזה של שרים אחרים בממשלה ותושבי העיר. מלחמת ששת הימים, הפכה את אילת לעיר מעבר בדרך לסיני. אף על פי שמבחינה תיירותית, היא עמדה בצל של מקומות כגון שארם א-שייח', הרי שחשיבותה כמקום מעבר אזרחי וצבאי, תרמו לפיתוחה. בשנת 1968 נפתח בעיר בית החולים יוספטל שנועד לשרת מעבר לתושבי העיר גם את האוכלוסייה ביישובי הערבה ואת חיילי צה"ל בבסיסים השונים באזור. בתקופת מלחמת ההתשה הבסיס הצבאי והנמל האזרחי היו יעד למספר תקיפות של צוללים מצרים. באפריל 1969 נורו קטיושות מעקבה שבירדן על אילת, ושמונה אזרחים נפצעו. בתגובה הפגיז צה"ל מטרות בעקבה.

לאחר מבצע קדש

במהלך רוב שנות קיומה, נהנתה אילת משקט ביטחוני, בעיקר ממלחמת ששת הימים ובהמשך מהסכמי השלום עם ירדן ומצרים. עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21, החלו גורמי טרור שונים להתבסס בסיני ומעט גם בירדן. גורמים אלו יזמו ירי קטיושות באוגוסט 2005 ופיגוע טרור של מחבל מתאבד, בו נרצחו שלושה מתושבי העיר. מעברם של פלסטינים רבים לסיני מרצועת עזה, בצד ידיעות כי גורמי טרור מעוניינים לפגוע בתדמיתה של אילת, הגבירו את החשש מפיגוע אפשרי בעיר. בינואר 2008 נסגרו לראשונה לתנועת אזרחים אתרי תיירות מרכזיים בסביבה, כגון: הקניון האדום והר צפחות, וכן הכביש המערבי (כביש 12) המוביל לעיר. באפריל 2010 נורתה קטיושה לעבר אילת מסיני, אך פגעה בעקבה. באוגוסט 2010 חלה תקרית נוספת בה שוגרו 5 רקטות אל עבר אילת מסיני; אחת מהקטיושות פגעה בסמוך לשדה התעופה בעיר והסבה נזק, אחת נוספת התפוצצה בשטח חקלאי הסמוך לעיר. שאר הרקטות נפלו בים או בשטחי עקבה הירדנית.
ב-18 באוגוסט 2011 אירעה בכביש 12, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, מתקפת הטרור בדרום ישראל, שבה נהרגו שמונה ישראלים.
ב-13 באוגוסט 2013 יירטה כיפת ברזל לראשונה רקטה שנורתה לאילת, לאחר שנשמעה אזעקה כפולה בעיר.ביולי 2014 במהלך מבצע "צוק איתן" נפלו שתי רקטות במרכז העיר, לא היו נפגעים אך היו מספר נפגעי חרדה ונגרם נזק לרכוש.
ב-2018 החלו העבודות על הקמת לונה פארק, מערכת כבישים שתחבר בין מזרח העיר למערבה ואזור תיירות ופנאי על שטח נמל התעופה הישן במרכז העיר.בנוסף, בשנה זו, נחתם הסכם גג שבמסגרתו ייבנו 18,372 יחידות דיור חדשות בתשע שכונות חדשות, 6,930 חדרי מלון ו-146 אלף מ"ר שטחי תעסוקה, לפי ההסכם, אילת צפויה להכפיל את מספר תושביה.כמו כן הוקם פארק מים בשטח של כ-20 דונם ועלות הקמתו נאמדה בכ-60 מיליון שקל.בדצמבר 2020, כעשור אחרי שהותקן שדה סולארי ראשון באזור, אילת וסביבתה הצליחו לספק לעצמן את כל צריכת החשמל בשעות היום מאנרגיה ירוקה.באוקטובר 2023 , לאחר מתקפת הפתע על ישראל ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל פינתה רשות החירום הלאומית 35 אלף תושבים מתושבי הדרום לעיר אילת. המפונים מתארחים בכ-30 מלונות בעיר. המשפחות הגיעו מיישובי עוטף עזה, שדרות, אופקים, אשקלון ויישובים אחרים בדרום. במהלך המלחמה, נורו טילים וכטב"מים לכיוון אילת על ידי החות'ים מתימן. ב9 בנובמבר, התפוצץ כטב"ם מתאבד שהגיע מסוריה  בפתח בית ספר בעיר. התקרית הסתיימה ללא נפגעים.

המאה ה-21

בשנת 2014 נרשמו בעיר כ-48,900 תושבים. הגרעין הקהילתי, כ-13% מסך תושבי העיר, מתגוררים בה מעל 20 שנה. כ-18% חיים בה בין 10 ל-20 שנים. מכאן שכ-31% מתושבי העיר מהווים את האוכלוסייה הוותיקה (10 שנים ומעלה) בעוד ש-69% מתושבי העיר נמצאים בה פחות מ-10 שנים. ילדים: בעיר ישנם מעל 13,000 ילדים ובני נוער בגילאים 18 - 0.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באילת 53,582 תושבים (מקום 37 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 79.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,706 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בעיר היו אלפי מסתננים מאפריקה שהיוו כשמינית מאוכלוסיית העיר נכון להיום אוכלוסייה זו הצטמצמה בעקבות בלימת הסתננות המהגרים בגלל בניית הגדר בין ישראל למצרים ורובם היגרו למרכז המדינה, חלק גדול מהם עובדים בתיירות בעיר והם אינם נכללים בנתוני הלמ"ס.
אילת היא העיר הדרומית ביותר בישראל. כ-3.5% מתושביה הם ערבים-מוסלמים, כ-0.6% ערבים-נוצרים וכ-0.5% דרוזים.על פי דו"ח של משטרת ישראל שפורסם באוגוסט 2010, אילת מדורגת במקום הראשון בישראל בפשעי אלימות, עם 5 פגיעות לאלף תושבים. ירידה של 47% משנת 2009. נתון זה כמו נתונים סטטיסטיים רבים אחרים (כגון צריכת חשמל ומים ממוצעת לתושב) כוללים בתוכם גם את התיירים הרבים השוהים בעיר, לכן אינם מעידים בהכרח על תושבי העיר.

אוכלוסייה

אילת היא עיר קייט ותיירות, שהתבססה על הים האדום ושונית האלמוגים שבו שהיוו בסיס לשמורת חוף האלמוגים. על כך נוספים הטיילת הסמוכה להם, פעילויות ימיות שונות, תנאי אקלים נוחים בעונת החורף ונוף המפגיש בין מדבר והרים. באילת ישנן אטרקציות שונות, בהן המצפה התת-ימי, ריף הדולפינים, פארק הקרח עם משטח החלקה אולימפי (קניון אייסמול), בים יש ספינות תיור רבות[דרושה הבהרה] וביניהם ספינות שונות הכוללות קומה תת-ימית עם קירות זכוכית המאפשרים מבט על שמורת האלמוגים.
החלק האחרון של שביל ישראל יורד מהר צפחות אל בית ספר שדה אילת.
כמו כן, פעם בשנה משנת 1987 מתקיים באילת פסטיבל ג'אז בים האדום המושך לעיר תיירים מישראל ומהעולם, ובנוסף נערכים בה פסטיבלים אחרים המהווים מוקד משיכה לתיירות פנים: כגון התימניאדה, גם כינוסים שנתיים נוספים נערכים בעיר. שמהווים את עיקר התיירות המגיעה לעיר בעונת החורף.
באילת ישנם כ-48 בתי מלון ומספר החדרים לאורחים עומד בה על כ-11,000, לצד מרכזי בילוי ובידור (ביניהם קניון מול הים שהוא הקניון הרווחי בישראל, למ"ר[דרוש מקור]). מאז שנת 2001 אין בה בניה של בתי מלון חדשים. אמנם הוקצאה לכך לגונת הרחצה הממוקמת בחלקה המזרחי של העיר, בין מלון הרודס לגבול עם ירדן. אך לא בנו בה עקב מחדלי תכנון ובניה. תכנון לבתי מלון קיים גם על שטחי שדה התעופה שפונה.
הנסיגה הישראלית מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, החזירה את אילת למקומה התיירותי הבלעדי לחופי הים האדום בעיקר מבחינת הישראלים. בתי מלון חדשים נבנו בעיר לאורך שנות ה-80 וה-90, בהם בתי מלון מפוארים. למרות פיתוח תיירותי זה, הרי שהמחיר הגבוה של הלינה בעיר, הביאו ישראלים רבים להעדיף שלא לנפוש בעיר. גם הסכם השלום עם ירדן, היטיב בעיקר עם שכנתה הירדנית של אילת, עקבה, ופחות עם העיר הישראלית. פריצת האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000. בנוסף לכך שמחירי המלונות היו גבוהים משמעותית ממלונות בעקבה או בסיני עם רמת השירות דומה, הובילו להיעלמותה של אילת ממפת התיירות העולמית. אם בסוף שנות התשעים היו באילת כ-1.6 מיליון לינות של תיירים בשנה, בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 כמויות הלינות של תיירים שלנו באילת נעה בין 400 ל-750 אלף. (ירידה של בין 55 ל-75 אחוזים) והעיר מאז מבוססת בעיקר על תיירות פנים. לאור תפוסת המלונות הנמוכה באילת בין חג סוכות לחג הפסח, בין השנים 2015 ל-2019 משרד התיירות סבסד בסכום של כ-60 אירו על כל תייר זר שנחת בשדה התעופה הבינלאומי של אילת. אך למרות זאת, המחירים הגבוהים של הלינה הובילו לכך שאחוז ניכר מהתיירים לנו דווקא בסיני ובעקבה.
בשנת 2019 נרשמו באילת כ-7 מיליון לינות בבתי המלון מתוכם כ-90% היו לינות של ישראלים. בשל האקלים הנוח מתקיימות באילת תחרויות ספורט מרחבי העולם, בכך העיר מושכת אליה תיירות ספורט. כ-250,000 ספורטאים מגיעים מדי שנה לעיר במסגרת זו.
החל משנת 2001 מתקיים בעיר פסטיבל פאנג'ויה אשר מניב לעיר הכנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים.בקיץ 2023 נפתח באילת פארק המים "ווטרלנד" שהושקעו בו 80 מיליון שקלים. הפארק מכיל 3 מגדלי מים הכוללים 24 מגלשות שמתוכן המגלשה הגבוהה ביותר במזרח התיכון. יש בפארק קרוסלות מים לילדים, בריכת גלים ועולם מים לילדים.

תיירות

בינואר 2019, במהלך הכנס השנתי של ועידת אילת לאדריכלים ומעצבים של מרכז הבנייה הישראלי הוצגה תוכנית לשיפור התיירות בעיר. על פי התוכנית צפוי לקום מתחם "קרולינות", המתחם שישתרע על שטח של כ-22 דונמים, צפוי להיבנות בסמוך לבית ספר שדה אילת וישמש כמעיין כפר נופש קטן בו יומו אזורי לינה בשטח לצד שטחים מוצללים, אזור עבודה ואף בריכה קטנה. חלק אחר בתוכנית מדבר על הקמת טיילת שתקרא "טיילת עין סוף" שיתחיל בחוף אלמוג וצפוי להסתיים במעבר טאבה. לצד הפרויקטים האלו צפויה המרינה באילת לעבור שיפוץ יסודי ויוקמו בה מתחם משחקים לילדים, בתי קפה ומתקן שעשועי מים. לאור העובדה ששיפוץ המרינה מקל על המעבר בין האזור של המרינה לאזור מועדון השיט והחוף של משכירי הסירות צפויה לקום "רפסודה", שתכלול מרכז הדרכה לחינוך ימי ומתחם מסעדות. בנוסף, יפותחו שבילי ההליכה בהר צפחות הסמוך לעיר ויפותח קצא"א.כפר נופש נוסף שמתוכנן לקום במסגרת הפרויקט יהיה "כפר הצוללים" שיכלול מרכז הארחה קטן, אוהלי טיפי שיאכלסו צוללים בדרכם לאתר הצלילה שבשמורת חוף האלמוגים.

התוכנית אסטרטגית לשיפור התיירות בעיר

בתחילת שנת 1960 בוטל הפטור ממס הכנסה שניתן עד אז לתושבי אילת.החלת אזור סחר חופשי על אילת מעניקה תמריצי מס אחדים לפעילות כלכלית באילת. תמריץ עיקרי הוא
פטור ממס ערך מוסף לסחורות ושירותים הנקנים באילת. לתושב אילת ניתן (החל משנת 2012) זיכוי ממס הכנסה בשיעור 10% מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית שהופקה באזור אילת, בתנאי שהתגורר בעיר שנה לפחות.

הטבות מס

כלכלה

בימי המנדט הבריטי לא היה כביש לאילת וההגעה לאזור עקבה היה בדרך האוויר, או במסילת הרכבת החיג'אזית למעאן וממנה לעקבה. בסוף שנות ה-20 וביתר שאת בשנות ה-30, במסגרת ההכנות למלחמה עולמית, הוחלט לסלול כביש מבאר שבע לאילת. על פי תוכנית אחת תוכנן הכביש לעבור בממשית ועל פי תוכנית שנייה, דרך באר משאבים וניצנה. באפריל 1938 התפרסם בעיתונות שכביש באר שבע-אילת באורך 257 ק"מ הושלם. במאי 1946 פורסם שוב שסלילת כביש עקבה-באר שבע תסתיים השנה.לאחר הקמת מדינת ישראל עברה הדרך היחידה לאילת בכביש הנפט, כביש 227 ודרך הערבה. המעבר במעלה עקרבים היה מסוכן ביותר, אך שופר בשנת 1950 בידי חיל ההנדסה. עם זאת, הנסיעה מבאר שבע לאילת בג'יפ ארכה כ-10 שעות ולמשאית לקח כ-18 שעות להגיע מתל אביב לאילת.בתחילת 1953 נחנך כביש חדש לאילת דרך ירוחם, כביש 204 ומכתש רמון. הכביש התחבר באופן זמני עם כביש הערבה המשובש ובינואר 1958 הושלם. במהלך שנות ה-60 נסלל כביש 90 מסדום לחצבה והיה לדרך העיקרית לאילת. בשנת 1973, נסלל קטע כביש 40 ממשאבי שדה לשדה בוקר והמעבר על כביש 204 בדרך לאילת דרך מצפה רמון התייתר. בשנות ה-80 נפרץ כביש 10 על גבול ישראל מצרים, שהיה לדרך שלישית לאילת - דרך שהייתה חסומה שנים רבות לתנועת אזרחים על ידי מערכת הביטחון.
החל משנת 2010 עברו הכבישים המובלים לאילת שיפור משמעותי כביש 90 הכולל את כביש הערבה, וכביש הבקעה עבר שיפור תשתיות אינטנסבי, הכולל הרחבה לשני נתיבים לכל כיוון ברוב המקטעים בכביש זה, וכן כולל את כביש 12, וכביש 40 שהורחבו ברוב קטעי הכביש, וכן שופרו הצמתים והתאורה לאורך כבישים אלו.

כבישים

נמל אילת משמש כשערה הדרומי של מדינת ישראל למדינות המזרח הרחוק, אוקיאניה, מזרח אפריקה ודרומה והודו.
מרבית פעילות הנמל מקורה בייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק וכן מפעילות ייצוא של מפעלי כימיקלים לישראל.
הנמל התחיל את פעילותו בשנת 1950 ועם הקמתו, נבנה גם מגדלור אילת. ב-2005, בעקבות הרפורמה בנמלי הים בישראל, הוקמה חברה ממשלתית בשם "נמל אילת בע"מ" שבמסגרתה מתנהלים שירותי התפעול של הנמל.
נמל אילת סובל מבעיות של חוסר כדאיות כלכלית להגיע אליו, ולמעשה כמעט כל הספינות מעדיפות לעבור בתעלת סואץ ולהגיע לנמלי אשדוד או חיפה, אך עקב צווים ממשלתיים יש חלק מהענפים (כגון הובלת כלי רכב מהמזרח הרחוק) שמחויבים להגיע לנמל אילת בלבד ולא לנמלי אשדוד וחיפה.

נמל אילת

מיד לאחר הקמת אילת העברית, הקים חיל האוויר את נמל התעופה אילת כדי לשמור על קשר עם שאר חלקי ישראל, במיוחד לאור המצב הרעוע של הכביש שחיבר את אילת עם יתר המדינה. בדצמבר 1950 נוסדת חברת "ארקיע", שנקראה בתחילה "אילתה", כהמשכה הישיר של "אווירון", כדי לדאוג לקשר תעופה בין אילת ותל אביב. בתחילה קיימה החברה טיסה יומית ובהמשך שתי טיסות מדי יום. בשנת 1969, הוארך המסלול של נמל התעופה אילת והחלו להגיע לעיר טיסות שכר בינלאומיות, בעיקר מסקנדינביה. מטוסים גדולים יותר ששימשו לטיסות בינלאומיות, שהגיעו לאילת נחתו בנמל התעופה עובדה. עם השנים גדל מספר המגיעים לאילת בדרך האוויר והגיע למעל מיליון בשנה. בשנת 2013 החלו העבודות להקמת שדה התעופה בסמוך לתמנע (כ-19 ק"מ צפונה מאילת) נמל התעופה רמון, הוא השני בגודלו בישראל אחרי נמל התעופה בן-גוריון, ומתוכנן לשמש לו כשדה משנה במהלך השנים הבאות. שדה התעופה הבינלאומי החדש נפתח בינואר 2019 ובזכות כך ועקב הריסת שדה התעופה בעיר אילת, מתאפשר חיבור בין אזור המלונות לאזור המגורים בעיר. בנוסף, אילת מתפתחת צפונה בזכות הסרת הגבלות טיסה ומאפשרת בנייה רוויה יותר.

תעופה

תחבורה

במסגרת החינוך העירונית בעיר אילת פועלים עשרה בתי ספר יסודיים ממלכתיים: אופיר, אלמוג, היובל, הרי אילת, יעלים, גלים, מצפה ים, עציון גבר, צאלים וים סוף.
כמו כן ישנם שלושה בתי ספר יסודיים ממלכתיים דתיים: ימין הרצוג (שבמסגרתו פועל גם תלמוד תורה), בית ספר ממ"ד חב"ד וכן בית ספר "אור החיים", השייך לחינוך העצמאי. מערכת החינוך באילת זכתה שלוש פעמים בפרס החינוך הארצי.במסגרת החינוך העירונית ישנם שלושה בתי ספר ממלכתיים על-יסודיים: בית ספר תיכון ע"ש מנחם בגין, אילת, בית ספר תיכון עירוני מקיף גולדווטר ובית ספר תיכון עירוני מקיף ע"ש יצחק רבין, אילת. לצידם, קיים גם בית הספר העל-יסודי "אורים" לחינוך מיוחד, ובית הספר ברנקו וייס. במסגרת החינוך העל-יסודי הממלכתי-דתי, בנות לומדות במסגרת אולפנת תהילת ישראל בכיתות ז'-י"ב, ובנים במסגרת חטיבת הביניים "ימין הרצוג" עד כיתה ח' ואת לימודיהם הם ממשיכים במסגרת הישיבה התיכונית הסביבתית "צביה", ישיבה בה לומדים בתנאי פנימייה גם תלמידים מיישובים אחרים בארץ. מאז שנת 1998 פועלת באילת ישיבה גבוהה, ישיבת "איילת השחר", המושכת אליה תלמידים מכל רחבי הארץ.
החינוך האקדמי באילת כולל קמפוס של אוניברסיטת בן-גוריון, המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, שלוחה של מכללת לוינסקי לחינוך, שלוחה של מכללת ירושלים לחינוך וסניף של האוניברסיטה הפתוחה, אשר פעילותה מצומצמת. חייל או בוגר שירות לאומי שסיים שירותו החל מ-1 בינואר 2010 ולומד בקמפוסים אלה, זכאי למלגת שכר לימוד מלאה עבור שנת לימודיו הראשונה לתואר ראשון, בתמורה לפעילות חברתית (בהתאם להחלטה בדבר לימודי חיילים משוחררים במוסד להשכלה גבוהה בפריפריה).באילת פועלת ספרייה עירונית וכן מתקיימת פעילות של רשת מתנ"סים.
במשך ארבע שנים עיריית אילת סיפקה לילדי המסתננים מאפריקה לימודים במסגרת נפרדת בעקבות עתירה משפטית שהגישו המסתננים שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ניתן פסק דין, שאילץ את עיריית אילת לשלב את ילדי המסתננים במערכת החינוך העירונית.לאילת שני רבנים, הרב יוסף הכט והרב משה הדאיה.

חינוך

מדי שנה מתקיימים בעיר למעלה מ-100 אירועי ספורט בקטגוריות שונות. דוגמאות לכך הם גביע הפדרציה לטניס נשים, אליפות אירופה בגלשני רוח, אליפות אירופה בשחייה במים פתוחים ואליפות אירופה בטריאתלון. נוסף על-כך, עקב מזג האוויר הנוח, מתקיימים בעיר מדי שנה אירועי ה"ספורטיאדה" וה"מחוזיאדה". אולם ספורט צאלים אילת עומד לרשות התושבים.
אלה קבוצות הספורט הפועלות בעיר:

כדורסל: הפועל אילת - מייצגת את העיר בליגת העל בכדורסל ולה יש בית ספר לכדורסל ומחלקת הנוער בנוסף לכל אלה פועלת בעיר מזה למעלה מ-4 שנים ליגת כדורסל לבתי-הספר היסודיים של העיר שם הליגה הוא: ליגת "ארקיע" ג'וניור סל (בשיתוף של עיריית אילת, רשת המתנ"סים אילת, חברת התעופה ארקיע, בית ספר לכדורסל של הפועל אילת, מחלקת הנוער של הפועל אילת והפועל אילת).
כדורגל: בני אילת - מייצגת את העיר בליגה א'
כדוריד: מ.כ. אילת - מייצגת את העיר בליגה הארצית

ספורט

העיר אילת מחולקת ל-14 שכונות:

צפון

אורים (מערב 2)
מצפה ים (מערב 7)
צאלים (מערב 1/6)

מערב

מרכז

דרום

שכונות העיר

אילת ידועה באקלים המדברי שלה, ובכמות המשקעים הדלה: כ-22 מ"מ בשנה, מה שהופך אותה לאחת הערים הצחיחות בעולם (לשם השוואה: כמות המשקעים הממוצעת בתל אביב היא 583 מ"מ. כמות המשקעים בעיר הצחיחה ביותר בעולם, אריקה, שהיא גם עיר תאומה של אילת, היא 0.2 מ"מ).

אקלים

אילת מקיימת קשרים עם 14 ערים תאומות:

ארצות הברית לוס אנג'לס, ארצות הברית (מ־1959)
דרום אפריקה דרבן, דרום אפריקה (מ־1976)
צרפת אנטיב, צרפת (מ־1979)
גרמניה קאמן, גרמניה (מ־1979)
הולנד קמפן, הולנד (מ־1983)
בולגריה סמוליאן, בולגריה (מ־1985)
צ'ילה אריקה, צ'ילה (מ־1997)
הונגריה שופרון, הונגריה (מ־2005)
סלובקיה פיישטיאני, סלובקיה (מ־2006)
אוקראינה יאלטה, הרפובליקה של קרים, אוקראינה (מ־2011)
צ'כיה קרלובי וארי, צ'כיה (מ־2012)
הרפובליקה העממית של סין יינצ'ואן, הרפובליקה העממית של סין (מ־2012)
ליטא פלאנגה, ליטא (מ־2017)
איטליה סורנטו, איטליה (מ־2017)על שם חלק מהערים קרויים רחובות בעיר: רחובות לוס אנג'לס, דרבן, אנטיב, קאמן, קמפן, אריקה, שופרון ופישטאני.

ערים תאומות

יוסף אבירם (עורך), אילת (הכינוס הארצי ה-18 לידיעת הארץ), החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשכ"ג

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של אילת
 אילת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
מידע על אילת בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
אילת סיטי - אתר התיירות הרשמי של העיר אילת
מידע תיירותי למבקרים והנופשים באילת: אטרקציות, מקומות אירוח, חופים, קניות, חיי לילה ועוד.
 פרופיל אילת נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סאילת, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
אילת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מידע תיירותי על אילת, באתר הוטלז אילת
זאב וילנאי, אילת, "חיל הים" י' אפריל 1949, עמ' 4.
כרזה - אילת 1959-1965, מתוך אתר החינוך של הספרייה הלאומית
יורם צפריר, ‏אילת ומפרץ אילת במקורות היווניים והרומיים – מן האונומסטיקון של ארץ-ישראל, קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 192-149
רותם נועם, פועה ויצחק נועם בשיחה משפחתית גלויה, באתר ערב ערב באילת, 14 באפריל 2011 - עדות על אילת בשנים 1957–1968
 שנה לשחרור אילת, חונכים קו תעופה לוד-אילת, יומני כרמל מרץ 1950
 סרטו של נתן גרוס "הי דרומה לאילת", אילת 1954
 עשור לעיר אילת, 1959, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
 צילום אווירי של אילת בדילוגי זמן  על פני 37 שנים (1984 עד 2020), באתר Google Earth
על בראשית הקשר בין אילת וחיל הים, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
 19635782-2// נפתחת עונת התיירות באילת, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים(הקישור אינו פעיל, 14.12.2022)
עיר ששמה אילת, 1963, בארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג
 אשר שכטר, אילת 2013: יש ים, בתי מלון ותיירים - אבל אין עיר, באתר TheMarker‏, 23 באוגוסט 2013
 משה גלעד, לאן בורחים התיירים שמגיעים לאילת בסבסוד ממשלתי, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2015
 קינן ראובני, "לעיר הזאת אין עתיד. חוץ מהמלונות אילת מתה. תקרוס תוך שנה", באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2016
 רינה רוזנברג קנדל, המטרה של אילת: לחזור לשנות ה-90, באתר TheMarker‏, 21 באוגוסט 2017
 צליל אברהם, האם אילת יכולה להשתנות? מתוך הפודקאסט "חיות כיס" של "כאן". 15 בינואר 2020
אחיעד לוק, בואי לאילת: מסע בזמן אל חוף ים ציורי בלב מדבר פרא, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10.9.2023
נטע צ'חנובסקי, ‏איך העולם שכח את אילת, באתר ‏מאקו‏, 15 בספטמבר 2023

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי מפרץ אילת שבים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-53,600 תושבים.
העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד העיר עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר", ומכיוון שהשם נטמע בציבור, הוחלט לקרוא למקום אילת אף שהעדויות הארכאולוגיות אז לא הוכיחו שהזיהוי מדויק.בתקופת המנדט הבריטי שכנו במקום כפר בדואי בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ותחנת משטרת המנדט. מדרומה שוכנת העיירה טאבה בסיני שבשליטת מצרים, וממזרחה לה נמצאת העיר עקבה שבשליטת ירדן. ב־1949 נכבש המקום מצבא עבר הירדן, במסגרת מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. בשנת 1950 הוקם במקום יישוב קטן ושדה תעופה. אילת הוכרזה כעיר בשנת 1959.
שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר החמישית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים), וממסים נוספים.
החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישור, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע לעיר אילת בטיסה לנמל התעופה רמון. ממרכז הארץ, מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה הנמשכת 35 דקות, או מצפון הארץ, מנמל התעופה חיפה, בטיסה הנמשכת פחות משעה.

אדיר מילר

Adir Miller

מילר נולד למריאן, שעבדה כמורה, וליואל, מהנדס במקצועו, שניהם ניצולי שואה ילידי הונגריה, ולו שלושה אחים. נולד, גדל והתחנך בחולון. בוגר תיכון קוגל. את שירותו בצה"ל עשה ביחידה 8200 של חיל המודיעין כמפקד מחלקה. בשנת 1998 למד תקשורת ב"מכללה למינהל" בקמפוס הישן בתל אביב. עבד בחברת ביטוח וכדייל באל על.
את דרכו כאמן סטנד-אפ החל מילר זמן קצר לאחר סיום שירותו הצבאי, עת נהג להופיע ב"צוותא 2". הוא עבד כ"מחמם קהל" בתוכניות הטלוויזיה "לילה גוב" וב"זהו זה!".

ביוגרפיה

מילר נשוי ואב לשתי בנות ובן. אשתו, שלי מילר (כספי), מנחה ומאמנת קבוצות הורים ומטפלת משפחתית במכון אדלר. הם מתגוררים בגבעת רמב״ם בעיר גבעתיים.

חיים אישיים

בשנת 2010 זכתה הסדרה "רמזור" בפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר" והייתה גם לסדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזוכה בפרס אמי הבינלאומי בקטגוריית "הקומדיה הטובה ביותר".
ביוני 2016 זכה בתואר "הקומיקאי המצחיק ביותר בישראל" בתחרות של ידיעות אחרונות. באותה שנה זכה גם בפרס "מצחיקן השנה" בטקס נבחרי הילדים 2016 של ערוץ הילדים.
בשנת 2018 זכה מילר במקום הראשון בתחרות "בדרן ה-70" של עיתון ידיעות אחרונות בה נתבקשו קוראי העיתון להצביע ולדרג את הבדרן האהוב עליהם ביותר ב-70 שנות מדינת ישראל.

זכיות ותארים

פילמוגרפיה

אדיר מילר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 אדיר מילר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדיר מילר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אדיר מילר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אדיר מילר, בארכיון הבימה
רינת גור-נחום, בשבילי הכוכב זה אתה, באתר ynet, 7 באוגוסט 2002
רותה קופפר, מר ישראל, באתר הארץ, 21 במרץ 2008
הדס בשן, העצמה גברית, באתר ynet, 29 ביולי 2009
רז שכניק, הצחקתם אותנו, באתר ynet, 10 ביוני 2016
פגישה עם רוני קובן עונה 7 | פרק 7 - אדיר מילר
 אדיר מילר בשיחה עם נתנאל סמריק, בערוץ גל"ץ, אוקטובר 2022

אדיר מילר (נולד ב-16 ביוני 1974) הוא שחקן, קומיקאי, תסריטאי, במאי, סטנדאפיסט ומנחה טלוויזיה ישראלי. זוכה פרס אופיר לשנת 2010 על תפקידו בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי", פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה ופרס אמי האירופאי על הסדרה הקומית שיצר וכתב, "רמזור".

אדיר מילר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

תיאטרון הצפון

אדיר מילר | המשכן לאמנויות הבמה אשדוד | Tickchak LIVE

המשכן לאמנויות הבמה אשדוד

אדיר מילר | היכל התרבות פתח תקווה | Tickchak LIVE

פתח תקווה

היכל התרבות פתח תקווה

אדיר מילר | בית החייל תל אביב | Tickchak LIVE

בית החייל תל אביב

אדיר מילר | היכל התיאטרון קריית מוצקין | Tickchak LIVE

קריית מוצקין

היכל התיאטרון קריית מוצקין

אדיר מילר | תיאטרון ירושלים | Tickchak LIVE

מחוז ירושלים

ירושלים

תיאטרון ירושלים

אדיר מילר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

היכל  התרבות אשקלון

האחים אסנר

H'haim Essner

האחים אסנר-פיאסטה בסיאסטה | Friends ראשון לציון | Tickchak LIVE

האחים אסנר-פיאסטה בסיאסטה

ראשון לציון

Friends ראשון לציון

איש הגשם הקאמרי סדרה 15 | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

איש הגשם הקאמרי סדרה 15

היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן

איש הגשם הקאמרי סדרה 1 | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

איש הגשם הקאמרי סדרה 1

בר צברי

Bar Tzabary

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי

סיפור ישראלי - מרצה: יובל ניב | מוזיאון ראשון לציון | Tickchak LIVE

סיפור ישראלי - מרצה: יובל ניב

מוזיאון ראשון לציון

אדיר מילר | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

מני ממטרה

Meni Mamtera

מני ממטרה והלהקה - הצגה חדשה | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

מני ממטרה והלהקה - הצגה חדשה

אתר האינטרנט הרשמי של היכל התרבות מאיר ניצן ראשון לציון

היכל התרבות מאיר ניצן ראשון לציון הוא אולם הקונצרטים והתיאטרון הראשי בראשון לציון, ההיכל הוא אולם הבית של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. בטרם נחנך נערכו מופעי התרבות הגדולים בעיר בהיכל הספורט גן נחום או באולם מופת. בנייתו של ההיכל החלה בסוף שנות ה-80 וחנוכתו הייתה בדצמבר 1998. מבנה ההיכל מתנשא לגובה של כ-30 מטר ושטחו הבנוי כ-18,000 מ"ר, הוא כולל אולם ראשי בן 978 מושבים בחלל מרכזי ושני יציעים עליונים, אודיטוריום בן 250 מקומות ושני אולמות קטנים רב-תכליתיים. במבואות ההיכל מוצגות תערוכות מתחלפות.
בהיכל מתקיימים דרך קבע קונצרטים של התזמורת הסימפונית, הצגות, הקרנות סרטי קולנוע, מופעי מוזיקה, מחול וסטנד-אפ. מדי שנה מקיים את פסטיבל ראשון לציון – פסטיבל המוזיקה הגדול בישראל, כנס לשון ראשון, פסטיבל הקומדיה וההומור ע"ש ספי ריבלין ועוד.
קריאת ההיכל על שם ראש העיר מאיר ניצן, בעודו מכהן בתפקיד, עוררה ביקורת בקרב האופוזיציה המקומית וחלק מתושבי העיר. כשנשאל באחת הפעמים על הסוגיה, אמר ניצן: "כשמלאו לי 70 חברי פנו ושאלו את אשתי אם אסכים לזה, והיא אמרה שהיא חושבת שאסכים. שמעתי על זה רק אחר כך".

מרציפנים