תיאטרון הבימה - תל אביב • הופעות קרובות

הבימה זכתה לפרסום רב, ובכך תרמה לפרסום של תחייה העברית והציונות. במסיבה לכבוד הבימה אמר נחום סוקולוב: "בפרסום הציונות והעברית עשתה הבימה גדולות בכל העולם. יש רבים שאינם יודעים על הציונות והם יודעים על הבימה. הנני מעיד כאן בשם ההסתדרות הציונית שהבימה הביאה תועלת לא תשוער לציונות בעולם כולו."

עם עליית חברי הבימה לארץ ישראל עלתה שאלת הקמת בית קבוע לתיאטרון. כבר באוגוסט 1929 החליטה העירייה עקרונית להקציב לתיאטרון מגרש, אם התיאטרון יראה יכולת לבנות עליו תיאטרון. בתחילת 1932 הוחל באיסוף כספים למען בניית בית הבימה והוקמו "חוגי הבימה" ברחבי ארץ ישראל בערים ובמושבות. בינואר 1933 החליטה העירייה על הקצבת המגרש לתיאטרון במקומו הנוכחי. ביולי 1933 הוחלט במועצת העירייה על התנאים להחכרת המגרש לתיאטרון, על פיהם המגרש יהיה רשום על שם העירייה ותוחכר במחיר סמלי לתיאטרון למטרות אמנותיות בלבד. כן נדרש שלא יהיו הצגות בבית הבימה בשבתות ומועדים. החוזה נחתם במהלך חודש אוגוסט 1933. ב-1935 הונחה אבן הפינה לבניין לפי תוכניות של האדריכל אוסקר קאופמן והאדריכל אויגן שטולצר מהשנה שלפני כן. המבנה נועד לקום בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד בתל אביב, ולהיות המבנה הראשון של המתחם התרבותי של העיר לפי תוכנית גדס. בטקס נכחו הנציב העליון הבריטי, סר ארתור ווקופ, משה שרת וראש העירייה מאיר דיזנגוף. באוגוסט נחפרו יסודות הבניין. רק בשנת 1945 נחנך האולם הגדול, וב-1946 נפתח בית תיאטרון הבימה באופן רשמי. ב-1962 נחנך בבניין אולם נוסף, קטן יותר, שנועד למחזות קאמריים ולמחזות נסיוניים. מראה הבניין שונה פעמים רבות. ב-1958 הוסיפו לו האדריכלים דב כרמי וצבי מלצר מרפסות שנתלו בין עמודיו וגרם מדרגות שהוביל לכניסה מוגבהת. בשנת 1970 שינה הבניין את פניו שוב בתכנון האדריכלים דוד דה מאיו ויהודה לנדאו. הבניין צופה באבן ונוסף לו קיר מסך מזכוכית, כמו כן נערך עיצוב פנים מחודש למבנה כולו. עוד נוסף בבנין אולם שלישי - אולם ה"בימרתף" להעלאת הצגות יחיד. השינויים נמשכו גם בשנות ה-70 ובשנות ה-80. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1991, נפרש על חזיתו המזוגגת של בית הבימה דגל ישראל ענקי, התרסה של תושבי העיר, שנשארו בעיר על אף איום הסקאדים ונחבאו בחדרים אטומים, כנגד עולם ומלואו באמצעות רשת CNN. בשנת 2007 החל פרויקט שיפוץ בית "הבימה" בתכנונו של רם כרמי, יחד עם שיפוץ כללי למתחם הבימה כולו שהופקד בידיו של דני קרוון. השיפוץ כלל בנייה כמעט מחדש של כל המבנה למעט חזיתותיו, והסתיים בספטמבר 2011. הפרויקט, שעלותו הסתכמה בכ-100 מיליון ש"ח, מומן על ידי עיריית תל אביב (עיקר המימון) ומשרד התרבות. ששת העמודים המקוריים של המבנה נחשפו ובראשם הותקנה מערכת תאורה בדמות מטריה. מעטפת זכוכית שקופה בגובה של 10 מטרים הורכבה בחזית המבנה. בבניין יש ארבעה אולמות: "אולם רובינא" (930 מושבים), "אולם מסקין" (320 מושבים), "אולם ברטונוב" ("הבימרתף") (220 מושבים) ו״אולם בלאנש רפפורט״ (״הבימה 4״) (עד ל-170 מושבים). שטח המבואות הורחב ועוצב מחדש. הן משתרעות על פני שלושה מפלסים שמכולם ניתן להשקיף אל מחוץ למבנה דרך קיר הזכוכית. משרדי ההנהלה הועתקו לקומת הגג החדשה, סדנאות התיאטרון וחדרי החזרות שופצו והורחבו, וכל תשתיות הבניין שודרגו.

ב-22 בינואר 2012, נחנך משכנה החדש של "הבימה" במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, שרת התרבות והספורט לימור לבנת וראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי. בין ההצגות הבולטות שהועלו מאז כניסת התיאטרון למשכנו החדש: מחזאות ישראלית עכשווית: "המאהב" (על פי א.ב יהושע), "יהוא" (גלעד עברון), "עשר דקות מהבית" (מאיה ערד יסעור), "אשה בורחת מבשורה" (על פי דוד גרוסמן), "פליישר" (יגאל אבן אור); מחזאות ישראלית קלאסית: "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (נתן אלתרמן וסשה ארגוב), "איש חסיד היה" (בעריכת דן אלמגור), "לא ביום ולא בלילה" (אברהם רז); מחזאות יהודית קלאסית: "מירל'ה אפרת" (יעקב גורדין), "אדם לא מת סתם" (על פי דבורה בארון), "סיפור פשוט" (על פי ש"י עגנון); מחזאות מודרנית בת זמננו: "פרסונה" (אינגמר ברגמן), "ערי מדבר אחרות" (ג'ון רובין בייטס), "משהו טוב" (איילין מרפי), "חיזור גורלי" (ג'יימס דירדן), "מה עושים עם ג'ני?" (דונלד ר. ויילד); מחזאות קלאסית: "הסוחר מוונציה", "קוריולנוס" (ויליאם שקספיר), "הדה גאבלר" (הנריק איבסן), "החייל האמיץ שוייק" (ירוסלב האשק), "ליזיסטרטה" (אריסטופאנס), "הקמצן" (מולייר), "אדיפוס המלך" (סופוקלס), "אבא גוריו" (על פי אונורה דה בלזאק), "לבד בברלין" (על פי הנס פאלאדה) "תמונתו של דוריאן גריי" (על פי רומן מאת אוסקר ויילד); מחזות זמר: "גבירתי הנאווה" (אלן ג'יי לרנר), "אוויטה" (טים רייס ואנדרו לויד ובר), עלובי החיים (אלן בובליל וקלוד מישל שונברג על פי הרומן מאת ויקטור הוגו), סימני דרך (מחזמר משיריה של נעמי שמר), מיקה שלי (מחזמר משיריו של יאיר רוזנבלום), מאמה מיה! (קת'רין ג'ונסון, בני אנדרסון וביורן אולבאוס), מצדה 1942 (דייוויד גולדסמית׳ ושוקי לוי, על פי מחזה מקורי מאת גלן ברנבוים), עוד חוזר הניגון (מוטי לרנר, על פי הביוגרפיה "אלתרמן" מאת פרופסור דן לאור), השנה היפה בחיי בשיתוף תיאטרון חיפה (אוהד חיטמן), קזבלן (יואל זילברג, ויגאל מוסינזון על פי מחזה מאת יגאל מוסינזון);עם המעבר למשכן החדש, הורחבה פעילותה של קבוצת "צעירי הבימה" בניהולו של שי פיטובסקי. שחקני ויוצרי הקבוצה השתלבו בהמשך בהצגות התיאטרון כשחקנים וכיוצרים מן המניין, בהם הדרמטורגית שחר פנקס והבמאית שיר גולדברג. בשנים האחרונות, הצגות התיאטרון הועלו במרכזים החשובים באירופה דוגמת ורשה, מוסקבה, לונדון וברלין. בהמשך, מונה מנהלו האמנותי של התיאטרון, אילן רונן, לנשיא "איגוד תאטרוני אירופה" (UTA). בשנת 2014 מונה משה קפטן לבמאי הבית של התיאטרון לצידו של חנן שניר. משנת 2015 מאמץ התיאטרון חלק מהפקות בית הספר למשחק "סמינר הקיבוצים", ומשלב אותן ברפרטואר שלו. בשנת 2016 שרת התרבות מירי רגב הורתה על הקמת ועדה בראשות יגאל עמדי, יו”ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות לבחינת מעמדו של תיאטרון הבימה. הוועדה קבעה בין השאר כי נדרשת רפורמה בתכנים לטובת תכנים יהודיים, וקבעה כי יינתן מענק בגובה 12 מיליון שקל לפרעון חובות ויימחקו חובות היסטוריים בהתאם לתנאים מסוימים. עד היום טרם פורסמו מסקנות הוועדה וטרם מומשו. באפריל 2016 הכריז אילן רונן על סיום כהונתו כמנהל אמנותי וקפטן מונה לממלא מקומו. ב-17 בנובמבר 2019 הכריז שח"ם על סכסוך עבודה מול הבימה בעקבות עיכוב בתשלומי משכורות, דמי חבר לשחקנים ותמלוגים למחזאי המחזה "סימני דרך". למחרת, בוטלה ההצגה "מאחורי הגדר" בכיכובה של ליא קניג. בהמשך פתחו שחקנים בתיאטרון במחאה ובמסגרתה הקריאו הודעה בדבר עיכוב תשלום המשכורות בסיום הצגות. ב-25 בנובמבר קבע נשיא בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין, כי מדובר בחובות של עשרות מיליוני שקלים, השעה את סמכויות המנכ״לית אודליה פרידמן והדירקטוריון ומינה את עורכת הדין דורית לוי טילר, ואת עורך הדין חן ברדיצ'ב כשני נאמנים זמניים לטיפול במשבר. ב-10 בדצמבר 2019 מונה כמנכ"ל מטעם הנאמנים ובית המשפט המחוזי, נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי לשעבר, שהחליף את אודליה פרידמן. ב-1 בספטמבר 2023 נכנס לתפקיד מנכ"ל התיאטרון דני וייס, יו"ר פורום מוסדות תרבות בישראל ומנכ"ל המדיטק לשעבר, שהחליף את נעם סמל.

עם הגעתו ארצה ועד ראשית שנות השמונים פעל בהבימה ארכיון בהנהלתו של יעקב רפאלוביץ', מוותיקי התיאטרון. כשלושים שנים לאחר סגירתו, ב-12 בספטמבר 2013, נחנך מחדש ארכיון תיאטרון הבימה. הארכיון ממוקם במשכן הבימה וכולל למעלה מ-800 תיקי הצגות (התיק כולל טקסט, תכניה, תצלומים, קטעי עיתונות וכרזה), מקטים, מסכות, סקיצות, ספרי תיאטרון ותצוגת תמונות מהצגות הבימה שהועלו מראשיתו ועד היום. בארכיון קיים גם חדר צפייה בו ניתן לצפות בהצגות התיאטרון שצולמו במהלך השנים. פתיחתו המחודשת של הארכיון הוא פרי יוזמתה של חני זליגסון, שכיהנה כמזכירת התיאטרון ובהתנדבות שימרה, אספה ותיעדה את תכולת התיקים עד לפתיחתו המחודשת. במקביל, הקימה זליגסון ארכיון וירטואלי באתר התיאטרון, בו ניתן למצוא אינפורמציה על הצגות הבימה באמצעות תמונות, ביוגרפיות של שחקנים ויוצרים, רישומים, קטעי עיתונות וביקורות.

מתחם הבימה

דורי פרנס, 80 לילה ולילה, "הבימה" 1918-1998, הוצאת משכל, תל אביב, 1998. כרמית גיא, המלכה נסעה באוטובוס - רובינא ו"הבימה", הוצאת עם עובד, 1995. שלמה שבא (עורך), שבעים השנים הראשונות : סיפור הבימה, כתר הוצאה לאור, 1987. מרגוט קלאוזנר, יומן הבימה, הוצאת מועדים ידיעות אחרונות, 1971 בוכמן, נ' (1998). הבימה שלי. ת"א: ירון גולן. ברטונוב, י' (1969). אורות מבעד למסך. ת"א: רשפים. ברץ, א' (1954). אמן הבמה. ת"א: הקיבוץ המאוחד. בר-שביט, ש' (2001). הנשמה התשיעית. לוד: זמורה-ביתן. גנסין, מ' (1946). דרכי עם התיאטרון העברי. ת"א: הקיבוץ המאוחד. (הספר בקטלוג ULI) גרובר, ח' (1973). משני צדי המסך. (יוסף אחאי (מתרגם)). חיפה: פינת הספר. הלוי, מ' (תשט"ו). דרכי עלי במות. ת"א: מסדה. ורדי, ד' (1982). בדרך הלוכי. ת"א: עקד. לוי, ע' (1981). התיאטרון הלאומי הבימה. קורות התיאטרון בשנים 1917-1979. ת"א: עקד. נורמן, י' (עורך). (1966). בראשית הבימה: נחום צמח מייסד הבימה בחזון ובמעש. ירושלים: הספרייה הציונית. פינקל, ש' (1968). במה וקלעים. (מהד' מחודשת). ת"א: עם עובד. טרטקובסקי, י' (2013). הבימה: המורשת הרוסית. ת"א: ספרא - אסף מחקרים. זר-ציון, ש', ירושלמי, ד', קינר-קיסינגר, ג' (עורכים). 2017. הבימה, עיונים חדשים בתיאטרון הלאומי, רסלינג