עמית סגל

Amit Segal

אודיה קורן

OdeyaKoren

דן כנר

Dan Kanner

יהודית כץ

Judith Katz

יונתן צ'רצ'י

Jonathan Cherchie

דניאל גל

Daniel Gal

עמרי אסנהיים

Omri Osenheim

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז חיפה

Haifa District

מרכז אמנויות הבמה פרדס חנה כרכור

מחוז חיפה קיים עוד מתקופת האימפריה העות'מאנית, והמנדט הבריטי (מבוססת על נפת חיפה המנדטורית) אך במשך השנים עבר שינויים רבים ומגוונים בגבולותיו, צביונו וההיבט החוקתי והמשפטי בו שונה.
הממונה על מחוז חיפה הוא רואה החשבון פאיז חנא.
מתכננת המחוז היא ליאת פלד.

היסטוריה

אוניברסיטת חיפה
הטכניון

אוניברסיטאות

בשנת 2023 מנתה אוכלוסיית המחוז 1,134,000 נפש, מתוכם:
651,500 מאוכלוסיית המחוז הם יהודים.
151,600 מהאוכלוסייה הם מוסלמים.
15,200 מהאוכלוסייה הם ערבים נוצרים.
29,300 מהאוכלוסייה הם דרוזים.
מעורב (חיפה) 293,100.
41,900 מהאוכלוסייה הם ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לתחילת 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

הערות שוליים

מחוז חיפה הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. המחוז הסובב את בירתו והעיר הגדולה ביותר שבו חיפה, כולל מלבדה את הערים נשר, הקריות, טירת כרמל, חדרה, חריש, אור עקיבא וכן את הערים הערביות אום אל-פחם, באקה אל-גרבייה וכפר קרע.

יהורם גאון

Yehoram Gaon

ערב שירי לוחמים -יהורם גאון | היכל התרבות מועצה אזורית באר טוביה | Tickchak LIVE

ערב שירי לוחמים -יהורם גאון

מחוז דרום

באר טוביה

היכל התרבות מועצה אזורית באר טוביה

יהורם גאון – הזמר הלאומי | מועדון הגריי מודיעין | Tickchak LIVE

יהורם גאון – הזמר הלאומי

מחוז מרכז

מודיעין מכבים רעות

מועדון הגריי מודיעין

יהורם גאון והגבעטרון
שרים נעמי שמר | בנייני האומה ירושלים | Tickchak LIVE

יהורם גאון והגבעטרון
שרים נעמי שמר

מחוז ירושלים

ירושלים

בנייני האומה ירושלים

יהורם גאון במופע | לאונרדו קלאב אילת | Tickchak LIVE

יהורם גאון במופע

אילת

לאונרדו קלאב אילת

שרים נעמי שמר - יהורם גאון והגבעטרון | בית האופרה תל אביב | Tickchak LIVE

שרים נעמי שמר - יהורם גאון והגבעטרון

מחוז תל אביב

תל אביב יפו

בית האופרה תל אביב

יהורם גאון והגבעטרון - שרים נעמי שמר | בית פרנקפורט | Tickchak LIVE

יהורם גאון והגבעטרון - שרים נעמי שמר

Hessen

Frankfurt am Main

בית פרנקפורט

נולד כבן זקונים לשרה לבית חכים ולהיסטוריון, המשורר ועיתונאי הלאדינו משה דוד גאון. אביו, צאצא למגורשי ספרד, נולד בסרייבו שבבוסניה בשנת 1889, ועם עלייתו לארץ ישראל שימש כמורה לעברית. לאחר זמן מה נשלח ללמד עברית בקהילה היהודית באיזמיר שבטורקיה, שם הכיר את שרה, אמו של יהורם. לאחר זמן קצר עלו שניהם יחדיו לארץ ישראל והקימו משפחה.
גאון נולד בהר הצופים, גדל והתחנך בשכונת בית הכרם שבירושלים. בילדותו למד בבית הספר העממי "בית הכרם" ואחר כך בתיכון בית הכרם (שלימים נקרא תיכון ליד"ה), והיה חבר בתנועה המאוחדת.

את שירותו הצבאי עשה גאון בלהקת הנח"ל, אליה התקבל ב-1957 כשחקן. לצדו שירתו בלהקה חבריו לספסל הלימודים, תובל פטר ועליזה רוזן. גאון לא נתפס בתחילה כזמר במהותו, עד כדי כך שבמהלך הקלטת השיר "רוח סתיו", אורי זוהר, מפקד הלהקה, המליץ לו לדקלם את שתי השורות שניתנו לו במקום שישיר אותן.

ביוגרפיה

גאון השתתף בתוכנית "בדרך כלל" בשנת 1959 בבימויה של נעמי פולני, שהכירה בכישרונו כזמר. סרטו הראשון, היה "תיקון קטן" (1960) בהשתתפות חברי להקת הנח"ל.
לאחר שחרורו נמנה גאון עם יוצאי להקת הנח"ל, שביקשו מנעמי פולני להמשיך לעבוד עמה. כך קמה להקת "התרנגולים", שבה החל לשיר לראשונה, אם כי גם בה לא היה זמר דומיננטי, לצד הכוכבים העולים של אותה תקופה, בהם מי שעתידים להיות חלק משלישיית "הגשש החיוור": שייקה לוי וישראל פוליאקוב. בין השירים שבהם התבלט בזמרתו בתוכנית הראשונה מ-1961 היו "זמר אהבה לים" ו"ערב במסחה".
במקביל החל לשחק בתיאטרון הקאמרי במחזה "כנרת כנרת" של נתן אלתרמן, וכן בהצגה "שורש כל רע" במועדון החמאם, שבמסגרתה שר את "שיר הנשים". בהמשך הקים יחד עם חברו ללהקת הנח"ל, אריק איינשטיין, ועם בני אמדורסקי, את "שלישיית גשר הירקון". רבים משיריה של הלהקה היו להיטים גדולים בזמר העברי, ובהם "לילה בחוף אכזיב", "סרנדה לך", "אותך" ו"איזה יום יפה". השלישייה הקליטה יחד את האלבום "אהבה ראשונה". גאון פרש כשנה לאחר הקמת השלישייה, על מנת להתרכז בקריירת סולו.
בשנת 1965 הוציא גאון אלבום סולו ראשון, בשם "כל העיר מרכלת עלינו". האלבום הורכב כולו משירים שכתב יוסי גמזו, ובהם הלהיט "איפה הן הבחורות", שנכתב על פי לחן עממי, שלושה שירים מתוך האלבום, "ליל אביב", "אמרו לי" ו"אולי תפסיקי כבר", הולחנו על ידי יעקב הולנדר. כמו כן נכללה באלבום גרסה עברית לשירה של להקת הביטלס "I Want to Hold Your Hand", שבגרסתו של גמזו נקרא "זה נדבק". כעבור שנה הוציא גאון מיני-אלבום בשם "קיץ אחד של כושר", ובו ארבעה שירים שכתב גמזו והלחין סשה ארגוב.
ב-1966 נסע גאון לארצות הברית על מנת ללמוד משחק. הוא שב ארצה לאחר שיואל זילברג, שעמד לביים את המחזמר "קזבלן", נזכר בזמר הכישרוני, ופנה אליו כדי שיגיע לארץ למבחני במה. המחזה, אותו כתב יגאל מוסינזון, על רקע "השטח הגדול" ביפו, עובד למחזמר, הופק על ידי גיורא גודיק ב-1966 וזכה להצלחה גדולה, שהפכה את גאון לאחד הזמרים המובילים בארץ. שני שירים מתוכו, "כל הכבוד" ו"יש מקום" מזוהים עמו עד היום.

גאון, שהפך מאז אמצע שנות השישים לכוכב גדול בעולם הבידור והזמר הישראלי, נחשב לאחד הזמרים הגדולים והחשובים במוזיקה הישראלית.
בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 זכה בשני המקומות הראשונים, עם השירים "בלדה לחובש" שכתב דן אלמגור ללחן של אפי נצר ולעיבוד של שמעון כהן ו"עץ האלון" שכתב יורם טהרלב ללחן של מוני אמריליו ולעיבוד של שמעון כהן. גאון שר בפסטיבל שיר נוסף, "לילה בהיר", שהלחין משה וילנסקי למילים של שמרית אור. השיר נכלל באלבומו של גאון "בשירי משה וילנסקי", שיצא באותה שנה והוקדש כולו לשיריו של וילנסקי. האלבום כלל להיטים כ"אמא אמא", "יש לי חלום", "לילה של פריחות", "שלכת בלב" ו"כשהיינו ילדים".
עוד באותה שנה הוציא גאון אלבום בשם "רומנסות בלאדינו", ובו שירים ששר בלאדינו, וכן אלבום בשם "שירי שבת". אלבום נוסף שהוציא באותה שנה היה "איפה את אהובה", שכלל גם הוא להיטים רבים, כ"איפה את אהובה" (תרגום עברי של תלמה אליגון-רוז לשיר בספרדית בביצוע הזמר הארגנטינאי לאונרדיו פאביו), "גשר אלנבי", שהקליט עבור סרט הקולנוע "המלחמה שלאחר המלחמה", "אזכור את הדרך" ו"רוח שטות".
בשנת 1971 העלה גאון תוכנית יחיד, שתועדה על גבי אלבומו מאותה שנה, "בתוכנית יחיד". בין שירי התוכנית בלט הלהיט "רוזה", שכתב חיים חפר והלחין דובי זלצר. שירים מוכרים נוספים מהתוכנית היו "אל תשטה באהבה", "רחל" ו"אני זוכר", שנכתב עבור סרט הקולנוע "לופו". כמו כן נכללה בה גרסתו של גאון לשירם של אהוד מנור ונורית הירש "אולי על שפת הים", ששרה במקור להקת "השוקולדה".
באותה שנה יצר גאון את הסרט "אני ירושלמי" על משפחתו הירושלמית ועל העיר ירושלים, שבמסגרתו שר מספר שירים. שירי הסרט תועדו על גבי האלבום "אני ירושלמי" שיצא באותה שנה. נמנו עליהם להיטים רבים, כ"הנני כאן", "אני עושה לי מנגינות", "השר משה מונטיפיורי" ו"מעל פסגת הר הצופים".
ב-1972 הוציא את האלבום "שלכם לשעה קלה", וב-1973 את האלבום "אהבה ים תיכונית", ובו השיר "קומי צאי", שהלחינה נעמי שמר על פי מילים של חיים נחמן ביאליק.
בשנת 1975 הוציא גאון את האלבום "אותך שרים". בין שיריו המוכרים היו "אנחנו לא נפסיק לשיר" ו"בית אבי", שניהם של חיים חפר ודובי זלצר. באותה שנה יצא אלבום הופעה של גאון, שתיעד את הופעתו בהיכל התרבות. באלבום זה נכלל לראשונה שירו של גאון "המלחמה האחרונה". כמו כן נכללו בו גרסאותיו של גאון לשירים "שיר העבודה והמלאכה", "גולני שלי" ו"לילה לילה".

בשנת 1976 הוציא גאון אלבום בשם "קסם מולדת", ובו גרסאות מחודשות בביצועו לשירים שהלחין מרדכי זעירא, כ"ניגון עתיק" ו"מה אומרות עינייך".
ב-1977 הוציא את האלבום "עוד לא אהבתי די". שיר הנושא של האלבום, שכתבה והלחינה נעמי שמר, היה להיט גדול, והפך לריקוד עם נודע. שיר נוסף שהתפרסם מהאלבום הוא "שלום לך ארץ נהדרת" (גרסה עברית של אילן גולדהירש). באותה שנה הוציא גאון אלבום נוסף, "שמש עולה".
ב-1979 העלה גאון תוכנית יחיד שהורכבה משיריהם של חיים חפר ודובי זלצר. התוכנית לא זכתה להצלחה רבה, אך התפרסמו מתוכו השירים "שמרי לי על המנגינה" ו"את בת שש עשרה". שירי התוכנית תועדו על גבי האלבום "79".
באמצע 1980 הוציאה חברת "סי.בי.אס" לגאון את האוסף "להיטי זהב מספר 2" שכלל את מיטב להיטיו עד זה ואת השיר החדש "רבותי ההיסטוריה חוזרת" (מילים: תלמה אליגון רוז, לחן: דובי זלצר, עיבוד: בני נגרי)
ב-1981 הוציא את האלבום "סימני דרך". בין שיריו המוכרים היו "סימני דרך" ו"על כל אלה" של נעמי שמר, לחניה של נורית הירש לשירים "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק ו"לילה טוב לאהבה" של אילן גולדהירש, וכן גרסתו של גאון לשירו של יוסף שריג "אור וירושלים".
בשנת 1983 הוציא גאון על גבי תקליט שדרים את השיר "איתך בלעדייך", שכתב נתן אלתרמן והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה.
בשנת 1984 יצא אלבומו "אמצע הדרך" ובו הלהיט "בפרדס ליד השוקת", שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה, ודורג במקום השני במצעד הפזמונים העברי השנתי לשנת תשמ"ד. שירים מוכרים נוספים באלבום היו "לא תנצחו אותי", שכתבה והלחינה נעמי שמר, ו"בואי נשוב אל הטנגו", שכתב יורם טהרלב והלחין שייקה פייקוב. ננסי ברנדס עיבד וניהל מוזיקלית את האלבום.
בשנת 1986 יצא האלבום "אלף נשיקות". שיר הנושא של האלבום, שאת הטקסט שלו עיבדה מירית שם אור (בהשראת מכתב האהבה "אלף נשיקות לך, אהובתי" של אבשלום פיינברג איש מחתרת ניל"י לאהובתו) והלחין צביקה פיק, היה להיט גדול. פרט לו, הצליחו מהאלבום גם השירים "אישה חופשייה" (מילים: חיים חפר, לחן: יאיר קלינגר), "כמו חצב" ו"דיוקן אמי" (בשניהם - מילים ולחן: נעמי שמר), "כן כן" (גרסה עברית: חיים חפר), "ואולי אותה שתיקה" (מילים: שמרית אור, לחן: נורית הירש). רמי לוין עיבד והפיק מוזיקלית את שירי האלבום.

בשנת 1988 הקליט גאון בדואט עם ירדנה ארזי את השיר "אדם אחר" (מילים: רחל שפירא, לחן: נורית הירש, עיבוד: עדי דגני). השיר זכה להצלחה גדולה, ודורג במקום ה-10 במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ח של רשת ג'. השיר נכלל באלבומה של ארזי "עוד יום אחד".
במרץ 1989 יצא אלבומו "ירח מלא", בהפקתו המוזיקלית של מתי כספי. מבין שיריו התפרסמו הדואט שלו עם בעז שרעבי "מה יביא איתו הרוח" ו"ליבבתיני" (שכתבה והלחינה שמר). למרות ההפקה המושקעת, האלבום נכשל מסחרית. באותה שנה חזר גאון לשחק במחזמר "קזבלן" שבה גילם את התפקיד שעמו זוהה יותר מכל. את המחזמר הפיק בעצמו בעזרת חברת ההפקה שהקים "הפקות חמש חמש". המחזמר זכה אמנם להצלחה בקופות, אך ההפקה נקלעה לחובות כבדים וירדה לאחר זמן מה מהבמה. גאון נקלע לחובות כבדים שאותם הצליח להחזיר רק לאחר מספר שנים.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוציא גאון מספר אלבומים נוספים, שלא זכו להצלחה רבה. עליהם נמנו "נשמה", שיצא ב-1992 וכלל שירי מסורת ודת דוגמת "פתח לנו שער", "שיר המעלות", והבן יקיר לי אפרים". את שירי שירי האלבום עיבד תמיר קליסקי. ב-1993 הוציא אלבום שהתבסס על שירי התוכנית "ישראל מחכה לגאון" (על משקל הסיסמה "ישראל מחכה לרבין"), וכלל שירים חדשים לצד שירים ישנים בהקלטות מחודשות. ב-1996 אלבום שנשא את שמו. בשנת 1997 תכנן גאון להוציא אלבום אוסף שיכלול את שיריו המוכרים. מכיוון שהתקשה להשיג זכויות יוצרים על ההקלטות המקוריות ועל מנת לחסוך בכסף, הקליט מחדש, בעיבוד מחודש, את השירים ושיווק אותם כאוסף בן חמישה תקליטורים.
בשנת 2007 גילם את עצמו במחזמר "כמו בסרט", כזמר ומנחה המגיע לעיירת פיתוח כדי לאתר כישרון צעיר.
בסוף שנת 2008 העלה מופע זמר ובידור בשם "בכל הכבוד", בו סיכם עשרות שנות פעילות על הבמה ושילב שירים ישנים וחדשים לצד מונולוגים משעשעים שאותם כתב במיוחד למופע. המופע זכה להצלחה גדולה, ואף היה מועמד לפרס הצגת הבידור של השנה.
בשנת 2013 שב גאון להקליט שירים חדשים. באותה שנה יצא אלבומו "כביום היוולדי", שאת כל שיריו כתב והלחין עמיר בניון. את שירי האלבום עיבדו ליאור שושן ואודי תורג'מן. מבין שיריו התפרסמו השירים "תן לי כוח", "בסוף היום" ו"לא אני ולא אתה", שאותו שר גאון בדואט עם בניון.
ביולי 2014 הקליט גאון גרסה מחודשת לשיר "ארץ צבי", לו נוסף בית חדש שנכתב על ידי תלמה אליגון לזכרו של רועי קליין, קצין גולני בעל עיטור העוז שנהרג במלחמת לבנון השנייה כאשר זינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. ב־21 בספטמבר 2014 הקליט גאון את השיר "שלומי" שכתבה זלדה, אותו עיבדה נורית הירש, לזכרו של רס"ן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג במבצע צוק איתן.
בדצמבר 2019 הוציא לכבוד יום הולדתו ה-80 את השיר "אם רק תסכימי" שכתבה עדית פאנק והלחין ועיבד עידן רייכל.
בשנת 2021 לקח חלק בפרויקט "יעלה ויבוא", כמחווה לשיריו של יורם טהרלב, ובו ביצע את השיר "עוד לא תמו כל פלאייך".
בנובמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הגיע לבקר חיילים וביצע עבורם דרך הקשר את השיר "המלחמה האחרונה" אותו ביצע במעמד זהה 50 שנה קודם לכן, במלחמת יום כיפור. מאוחר יותר באותו החודש, ב-27 בנובמבר, הוציא גאון לבקשת מערך החינוך של צה"ל, גרסה חדשה לשירו "לא תנצחו אותי" שהקליט יחד עם הלהקות הצבאיות. הביצוע הגיע למקום השביעי במצעד השבועי של מדיה פורסט ולמקום ה-34 במצעד "היטליסט" של מאקו.

ההצלחה כזמר

גאון נחשב לזמר מבוקש הן על ידי הקהל והן על ידי כותבי שירים ומלחינים שרצו שיבצע משיריהם. כך זכה להיות המבצע המוכר בהרבה להיטים של נעמי שמר (כגון: "עוד לא אהבתי די", "לא תנצחו אותי", "כמו חצב" ו"סימני דרך") ושל הפזמונאי חיים חפר והמלחין דובי זלצר (בשיריהם "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי", "רוזה", "לא נפסיק לשיר" ועוד). הוא הוציא אלבומים רבים, בהם אלבומים עם שירים ורומנסות בלאדינו ושירי שבת ומועדים. הוא הרבה לבצע שירים רומנטיים ונחשב כמי שמיזג בשיריו בין מזרח למערב, כשביצועיו שילבו מוזיקת פופ עם נגיעות מזרחיות (כמו בשיר "רוזה"). גאון הרבה לבצע שירי אהבה לארץ ישראל ולירושלים (בהם "שלום לך ארץ נהדרת", "מעל פסגת הר הצופים" ועוד).
במשך תקופה נחשב גאון ל"זמר הבית" של סיירת מטכ"ל ואף כתב לכבודה את "שיר היחידה" שאותיותיו חקוקות באנדרטה לזכר קרב קולה.
כמו כן ביצע את השיר "גולני שלי". לאחר מבצע "צוק איתן" פנה עופר מנדלוביץ', אביו של סמ"ר עוז מנדלוביץ' שנהרג במבצע, אל יוצרי השיר אפי נצר ועמוס אטינגר, כדי שיוסיפו לו עוד בית המדבר על המבצע. שלושתם פנו אל יהורם גאון כדי שיבצע את השיר מחדש, וזה הסכים לכך. בעקבות מבצע זה הוציא גם ביצוע מחודש לשיר "אל ארץ צבי" שנכתב על ידי תלמה אליגון במקור לסרט מבצע יונתן, אך היא הוסיפה לו בית לזכרו של רס"ן רועי קליין, סמג"ד מגדוד 51 של גולני, שנפל במלחמת לבנון השנייה כשזינק על רימון שהושלך אל עבר חייליו.
גאון קשר קשרי ידידות עם בכירים בצה"ל, כרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר, האלוף רחבעם זאבי והרמטכ"ל לשעבר דן שומרון.[דרוש מקור] במלחמות ישראל, החל ממלחמת ששת הימים ואילך, הופיע כרבים מהאומנים בפני חיילים בשדות הקרב.

סגנונו כזמר

גאון שיחק במספר סרטים ישראלים, אשר רובם זכו להצלחה. "תיקון קטן" מ-1960, "כל ממזר מלך" מ-1968, "מצור" ב-1969 ו"הפריצה הגדולה" מ-1971 שבהן שיחק את דמות הצבר הלוחם.
ב-1964 שיחק בסרטו של מנחם גולן "דליה והמלחים".
ב-1971 כתב, ביים ושיחק בסרט "אני ירושלמי", אוטוביוגרפיה מצולמת עליו ועל משפחתו הירושלמית. הסרט לווה בשירים בביצועו של גאון שכתבו חיים חפר ודובי זלצר, ובהם שירים שהפכו ללהיטים, כגון: "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי" ו"אני עושה לי מנגינות".
סרטים נוספים ששיחק בהם: "קזבלן" מ-1973 הגרסה הקולנועית והמצליחה של המחזמר. בסרט "מבצע יונתן", המגולל את סיפור "מבצע אנטבה", בו שוחררו חטופי המטוס שנחטף לאוגנדה, גילם גאון את דמותו של המפקד שנפל במבצע, יוני נתניהו. הסרט, אשר הופק זמן קצר לאחר האירוע, זכה להצלחה בינלאומית ואף היה מועמד לפרס אוסקר. עבור הסרט הקליט גאון את השיר "ארץ צבי". כמו כן שיחק בשנות השמונים בסרטים "כביש ללא מוצא", ו"המאהב" (על פי ספרו של א.ב. יהושע).
ב-2004 עשה גיחה מחודשת לקולנוע לאחר שנים רבות, כששיחק בתפקיד אורח בסרטו של יוסף סידר "מדורת השבט".
בשנת 2014 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "מבצע חמניה".
ב-2015 גילם את דמותו של בוריס השומר בסרט "גויאבות". ב-2017 השתתף בסרט הקולנוע "מבצע ביצה".
ב-2023 גילם את ראובן בסרטו של עמיחי גרינברג "הבריכה".

משחק בקולנוע

הקריירה הטלוויזיונית שלו עשירה אף היא. בין השנים 1983–1986 הוא כיכב בקומדיית המצבים המצליחה "קרובים קרובים" בדמות יורם, האב ההיפוכונדר. בשנת 1998 שיחק במיני סדרת הדרמה "בלש בירושלים" וב-1999 שיחק בסדרת הדרמה "מר מאני". בשנים 2003–2005 הגיש בערבי שבת את תוכנית האירוח והבידור "שישי בגאון" בערוץ הראשון. בשנת 2005 הופיע בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". כמו כן, באותה שנה חתם על חוזה טאלנט בשידורי קשת והחל להגיש תוכנית אירוח בשם "ערב טוב ישראל". בשנת 2007 שימש כשופט בתוכנית הכישרונות "הדבר הגדול הבא" בשידורי רשת, ובראשית 2008 שיחק בתוכנית הסאטירה "גם להם מגיע" בערוץ 10.
משנת 2009 עד 2012 הנחה את תוכנית הילדים "גאון של אבא" ששדורה בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2010 כיכב לצד יוסי פולק במיני-סדרה הדרמטית "נבלות", ששודרה ב-HOT 3.
בשנת 2011, שיחק בסדרת הדרמה של yes, "אורים ותומים" בתפקיד הרב גרנט. החל משנת 2011 משחק בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בתפקיד סילבן חסון.

בשנים 2011–2016 השתתף גאון בצוות המנטורים של תוכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה", במסגרת ערוץ 2, בשלוש עונות ברצף.
בקיץ 2015 שימש כשופט אורח בתוכנית המציאות "הפייטן" של ערוץ 20. באותה שנה גילם את דמותו של סיימון בסדרה "המדרשה".

קריירה בטלוויזיה

קריירה

גאון נהנה מתמיכה כלל ישראלית ואינו מזוהה עם עמדה או מגזר מסוים, וזאת על אף שבמהלך כל שנות פעילותו הרבה לעסוק בעניינים פוליטיים-ציבוריים. כשחקן, היה לגאון תפקיד בולט במחזמר הביקורתי מבחינה פוליטית "קזבלן". משני תפקידים אחרים הוא פרש מנסיבות פוליטיות-חברתיות; הוא הפסיק להגיש את פרקי הסדרה "תקומה", משום שסבר כי אחד מפרקיה, "בילאדי בילאדי", הוא פרו-פלסטיני, וכן עזב את התוכנית "גם להם מגיע" לאחר שהתקשה לעמוד בגל הביקורות שהופנו כלפי התוכנית וספציפית אליו.
ביוני 1991 הכריז על מועמדותו לראשות עיריית ירושלים, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1993. לצורך כך הקים מפלגה בשם "אני ירושלמי". תחילה נראה שסיכויו לזכות היו טובים, מאחר שראש העירייה הוותיק, טדי קולק, הודיע על כוונתו לא לרוץ שוב. לאחר שקולק כן החליט לרוץ שוב, ואהוד אולמרט נבחר כמועמד מטעם הליכוד, החליט גאון לרוץ למועצת העיר בלבד. הוא נבחר ומונה למחזיק תיק התרבות. גאון נבחר למשך שתי קדנציות למועצת העיר ירושלים מטעם רשימת "אני ירושלמי". בתפקידו זה הוא קידם תמיכה בלימודי נגינה בכלים המקובלים במוזיקה מזרחית קלאסית. בפברואר 2003, לאחר שראש העירייה אולמרט פרש לטובת חברות בכנסת, הודיע שירוץ לראשות העירייה בבחירות בנובמבר 2003, לבסוף החליט לא להתמודד שוב הן לראשות העירייה והן למועצת העיר.
הדימוי של גאון כזמר לאומי הביא לבחירתו לשיר בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-1994, בו זכו יצחק רבין ושמעון פרס. בשנת 2000, כאשר ראש הממשלה אהוד ברק נתקל בהתנגדות רחבה בישראל ליוזמתו המדינית לחלוקת ירושלים, גייס את תמיכתו של גאון במאבקו על דעת הקהל, על ידי שימוש בתדמיתו הירושלמית השורשית. למרות זאת, בתוכנית הרדיו שלו ביום שישי גאון משמיע לא פעם אמירות אוהדות כלפי המתנחלים. גאון הביע תמיכה גם בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה.
גאון מגיש החל מ-1997 תוכנית אישית בימי שישי בצהריים ברשת ב' בשם "גאון ברדיו", בה הוא מדבר על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע ומביע את דעותיו האישיות לגביהן. לאחר סגירת רשות השידור ב-2017, גאון עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.
בשנת 2011 התראיין גאון לאלון כץ, אז סטודנט מאוניברסיטת אריאל, ותקף בחריפות את התמלילים של חלק מהמוזיקה הים-תיכונית שהשתלטה לטענתו על הרדיו. הוא כינה אותם "זבל איום שהשטן לא ברא". עם זאת, ציין לטובה זמרים מזרחיים מסוימים כגון שלמה בר ואביהו מדינה. הראיון צוטט בידיעות אחרונות וגרר תגובות זועמות מצד הזמרים המזרחיים וקהל המוזיקה המזרחית. בתוכניתו השבועית הסביר גאון, שאין הוא חוזר בו מדבריו, אך הבהיר שהמוזיקה המזרחית היא ראויה וטובה, אף על פי שיש בה, "הרבה חצץ", כלשונו. דבריו של גאון זכו לתמיכה והזדהות מפי אביהו מדינה, שאמר, בין השאר: "אני איתו, וכל הכבוד שהוא אומר זאת באומץ".
בשנת 2013 הודיע גאון על כוונתו להופיע בסבסטיה אשר בשומרון. למרות ביקורת בשמאל, הוא לא ביטל את הופעתו ואמר בריאיון לערוץ 7 כי הוא "מרשה לעצמו להופיע בגאווה בכל חלק של ארץ ישראל".

באותה שנה, על רקע ביקורת חריפה שספג הציבור החרדי, ביקר אותם בעצמו בתוכניתו ברשת ב', אך אמר בין היתר על הביטויים החריפים נגדם: "לא הייתי מעז בחלומות הכי רעים שלי לראות באלה שלא נוטלים בנטל או שלא רוצים לימודי ליבה, ושהם אחיי ואחותי ובני עמי, מוקצים מחמת מיאוס. לאחר מה שראיתי ושמעתי בכנסת, בכנסת ישראל, מצאתי את עצמי צועק בקול ולאות הזדהות מוחלטת עם החרדים מצאתי את עצמי צועק 'אני חרדי!' בפירוש כך, כן, 'אני חרדי!'".
ב-18 במאי 2015 אוניברסיטת בר-אילן העניקה ליהורם גאון תואר דוקטור לשם כבוד.
ב-2017 נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות לרגל יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, שעמד בסימן יובל לאיחוד ירושלים.
באפריל 2017, הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "עוד אני פוסע – סיפור חיי", שכתב עם שי פלד.

בפברואר 2018, בעקבות הפיכתו של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שלמה פילבר, לעד מדינה בחקירות נתניהו, הגדיר בתוכניתו "גאון ברדיו" בגלי צה"ל, את עד המדינה כ"מלשן" ו"איש קריות", הדגיש את היותו "קודם כל עבריין", וציטט גם מתפילת שמונה עשרה שבה נאמר "למלשינים אל תהיי תקווה". גאון גם סייג את דבריו ואמר "הביטוי מלשן שנוי במחלוקת ותלוי מי הלשין כדי לטהר את החברה ומי הלשין כדי למלט רק את עצמו".
ב-16 במאי 2021 הכריז גאון באורח רשמי על התמודדותו לתפקיד נשיא מדינת ישראל, ופתח באיסוף חתימות של חברי הכנסת לקראת הבחירות לנשיאות, אך לבסוף לא התמודד. באותו חודש השתתף בפרק של הסדרה התיעודית "הופרדו בלידתם" של תאגיד השידור הישראלי.

במשך השנים היה גאון מעורב במספר מיזמים עסקיים. בשנת 1976 היה שותף במיזם שביקש להקים מועדון ומסעדה בשכונת מוצא בירושלים. אך מאחר שהשכנים התנגדו והתוכנית הייתה בניגוד לתוכנית המתאר, המיזם לא הוקם. באוקטובר 1984 פתח חנות תקליטים וחנות מזכרות ברחוב "הקארדו" ההיסטורי בעיר העתיקה של ירושלים. בשנת 2000, הקים יחד עם אחיו בני גאון את חברת "גאון תקשורת", כחברת בת של קבוצת גאון אחזקות. "גאון תקשורת" הוקמה במטרה להתמודד במכרז לערוץ מסחרי חדש (שאז נקרא "הערוץ השלישי" לימים ערוץ עשר). וגיבשה קבוצה של משקיעים, שגאון החזיק 10% ממניותיה. לאחר פרסום המכרז החליטה הקבוצה לפרוש ממנו, עקב חוסר כדאיות כלכלית. עם זאת התמודדה במכרז לערוץ ייעודי ברוסית, אך הפסידה לחברת אפריקה ישראל להשקעות. ביוני 2002 התמודדה הקבוצה במכרז להקמת תחנת רדיו מסחרית בערבית וזכתה. רדיו א-שמס בה הייתה שותפה, החל לשדר שנה אחר כך. באפריל 2001 גם רכשה 23% מזכיניית ערוץ 2, חברת טלעד. גאון גם הקים חברת הפקות לצורך הפקת התוכנית "שישי בגאון".

קריירה עסקית

עשייתו הציבורית ודעותיו

בשנות ה-60 ניהל גאון מערכות יחסים מתוקשרות עם נורית מקובר (שנישאה לימים ליהונתן גפן), מונה זילברשטיין ועם השחקנית פייר אנג'לי, שאותה הכיר כאשר שיחקו יחד בסרטו של אורי זוהר, "כל ממזר מלך".
בשנת 1976, כשהוא כמעט בן 37, הכיר גאון את אורנה גולדפרב שהייתה אז בת 16 בלבד. לאחר כחצי שנה, במרץ 1977 השניים ביקשו להינשא, אך עקב גילה הצעיר של גולדפרב, שטרם מלאו לה 17 שנים, היא הגישה בקשה מיוחדת לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך הוא לא התיר להם להינשא. לאחר מספר ימים הגישו השניים ערעור לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. בסופו של דבר השניים התחתנו כחוק ב-26 ביולי 1977 בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בירושלים בחופה שסידר הרב עובדיה יוסף. במאי 1978 נולד בנם הבכור משה, וב-1981 נולדה בתם השנייה הילה.
בשנת 1986 תוך כדי דיונים סוערים, התגרשו השניים לאחר סכסוך מתוקשר שחשף בין היתר כי גאון שכר שני בלשים פרטיים (שאחד מהם הוא הכיר באופן אישי), אשר עקבו, צילמו והקליטו את גולדפרב בסיטואציות מיניות עם גבר אחר. זמן קצר לאחר מכן ניסתה להתאבד, אך לבסוף משפט הגירושים הסתיים בהצלחה.
ב-1990 גולדפרב התחתנה בשנית עם עורך דין זרח רוזנבלום, מי שהיה עורך דינה לאורך כל משפט הגירושים מגאון.
לגאון היו שלושה אחים: כלילה גאון (1925–2010), יגאל גאון (1926–2019) ובני גאון (1935–2008).
גאון אמנם נולד וגדל בירושלים, אך למרות דימויו הציבורי כירושלמי, הוא מתגורר ברמת השרון.

חיים אישיים

דיסקוגרפיה

פילמוגרפיה

גאון הוא קונסול הכבוד של הונדורס בישראל.
שימש כחבר נשיאות עמותת ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל (שהתפרקה ב־2020).
1963 – פרס כינור דוד
1964 – פרס כינור דוד
1969 – זכייה בפסטיבל הזמר והפזמון
2004 – חתן פרס ישראל
2007 – פרס תמוז
2008 – כוכב בשדרת הכוכבים, אודיטוריום חיפה
2011 – חתן פרס ליבהבר מטעם מכון שכטר למדעי היהדות. הפרס ניתן עבור תרומה משמעותית להשגת סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל.
2012 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב
2014 – פרס על מפעל חיים – פסטיבל הקולנוע היהודי-ספרדי בלוס אנג'לס
2015 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
2015 – יקיר מוזיאון נחום גוטמן
2017 – הדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות
2019 – "הקול של המדינה" מטעם כאן גימל
2019 – אות יצחק נבון
2019 – "שרים בגאון" - אירוע הוקרה ליהורם גאון לכבוד יום הולדתו ה-80
2019 – מופע מחווה של תאגיד השידור הישראלי
2019 – מופע מחווה בערב ראש השנה ואות הוקרה מיוחד על תרומתו למוסיקה הישראלית, מטעם "כאן גימל"
2020 – פרס פול האריס מאת ארגון "רוטרי"
2020 – ערב הוקרה ועמית כבוד של בית הספר רימון
2021 – הוענק לו התואר "דוקטור לשם כבוד" של המרכז האקדמי שלם
2021 – נקרא רחוב על שמו בשכונת גבעת זמר בחיפה
2023 – פארק רחב ידיים בשכונת "משכנות אומנים" בקריית מוצקין נקרא על שמו
2023 – תואר "עמית כבוד" האקדמית מכללת שאנן

בפברואר 2020 נבחר יהורם גאון ליקיר העיר ירושלים, בחירה שספגה ביקורת כיוון שגאון אינו מתגורר בעיר.
בנובמבר 2020 בחר ראש עיריית רמת השרון אבירם גרובר את גאון ליקיר העיר רמת השרון לשנת 2020, כבחירה אישית, חרף התנגדות של תושבי העיר. ההתנגדות באה על רקע דברים שאמר גאון בראיון שנערך איתו באוקטובר 2017 לעיתון "מעריב" ושהופיע גם באתר "ערוץ 7". בראיון השווה גאון את פעילותם של דתיים וחילוניים תושבי רמת השרון שפעלו נגד ישיבת הסדר שהשתלטה על מבנה ציבור ללא אישורים לפרסומי "דר שטירמר", שהיה חלק מהתעמולה הנאצית.

יקיר ערים

פרסים והוקרה

יהורם גאון, עוד אני פוסע, סיפור חיי, ידיעות ספרים, 2017

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של יהורם גאון יהורם גאון, ברשת החברתית פייסבוק
 יהורם גאון, סרטונים בערוץ היוטיוב
יהורם גאון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 יהורם גאון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יהורם גאון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יהורם גאון, באתר ספר הקולנוע הישראלי
יהורם גאון, באתר שירונט
 יהורם גאון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 יהורם גאון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
 יהורם גאון, באתר Discogs (באנגלית)
 יהורם גאון, באתר Songkick (באנגלית)
יהורם גאון, באתר Tab4u
יהורם גאון, באתר סטריאו ומונו
יהורם גאון, דף שער בספרייה הלאומית
יהורם גאון, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
עמוד התוכנית של יהורם גאון בגלי צה"ל

יהורם גאון, קורות חיים באתר פרס ישראל
נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל ליהורם גאון, באתר פרס ישראל
 טקס פרסי כינור דוד 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
טורים של יהורם גאון, באתר ynet
יהורם גאון מסייר בנופי ילדותו - בשכונת בית הכרם בירושלים, כתבה בטלוויזיה הקהילתית – בית הכרם
ירעם נתניהו, שליפות עם יהורם גאון, באתר nrg‏, 26 במאי 2009
ירעם נתניהו, קולו של אבא, באתר ערוץ 7, 24 בדצמבר 2009
ציפורי לילה מתגעגעות עם שחר סגל ורועי בר נתן, 8 במאי 2011
אורית נבון, ‏"אני רגיש וסגור, לא נותן לאנשים לגעת בי", באתר ‏מאקו‏, 14 באפריל 2013
יהורם גאון, שלום לך, ארץ נהדרת, באתר ישראל היום, 15 באפריל 2013
 בן שלו, כשהפאתוס של יהורם גאון כבר לא מפחיד אף אחד, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2013
מיוחד: יהורם גאון על התחנות הגדולות בקריירה שלו, באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2013
אבי שושן, יהורם גאון בראיון: "הנכד שלי לא יודע אם הוא ספרדי או אשכנזי", באתר ynet, 6 בינואר 2014
יובל אברמוביץ', ליהורם גאון יש הרבה מה להגיד לכם, באתר ישראל היום, 17 בינואר 2014
ריקי רט, עוד לא אמר די: יהורם גאון לא מצטער על כלום, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2014
 בן שלו, יהורם גאון חושב שלציבור נמאס מהשירים שלו, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2014
אסף וייס‏, יהורם גאון: "הימין יותר בוטה ויותר מסית? זה לא נכון", באתר וואלה!‏, 18 בדצמבר 2014
יובל אברמוביץ', "הרוח שלנו כבתה וזו עיקר הבעיה", באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2015
  איתי סגל, אלף זכרונות, באתר "ידיעות אחרונות", 26 באפריל 2017
דנה ויס, ‏יהורם גאון פותח את הלב, רגע לפני המשואה, באתר ‏מאקו‏, 29 באפריל 2017
 בן שלו, האוטוביוגרפיה של יהורם גאון: מקושטת ומסולסלת כמו שיריו, באתר הארץ, 11 במאי 2017
רן בוקר, יהורם גאון: "הטלוויזיה היום אלימה מאוד", באתר ynet, 11 באוקטובר 2017 
שגיא בן נון‏, יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי", באתר וואלה!‏, 25 במאי 2017
יעקב בר-און, ‏יהורם גאון תומך בנתניהו ורגב: "מאחל שהשרה תממש את כל ההבטחות", באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2017
דרור אידר, חשוב שיידעו: היינו פה לפנֵי, באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018
 יואב גינאי משוחח עם יהורם גאון בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
שי פלד‏, יותר כבוד, באתר וואלה!‏, 27 בדצמבר 2019
רן בוקר, מ"קזבלן" ועד מלחמת לבנון: ראשית הקריירה של יהורם גאון בתמונות, באתר ynet, 27 בדצמבר 2019
נעמה לנסקי, "את התקופה האחרונה חוויתי כקרובה למוות", באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2020
שיחה עם יהורם גאון
יהורם גאון: מי שלא מתחסן רוצח
מידע על יהורם גאון בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
חיפוש יהורם גאון בעיתונות יהודית היסטורית
"אנחנו צריכים להסתכל על 99% הכוס המלאה", באתר הגאולה, 21 בפברואר 2022
 פגישה עם רוני קובן עונה 7 | פרק 9 - יהורם גאון, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 29:50)

יהורם גאון (נולד ב-28 בדצמבר 1939, ט"ז בטבת ה'ת"ש) הוא זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי, מפיק ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי.

אורנית

היכל התרבות אורנית

לאחר המהפך בבחירות 1977, החליטה ממשלת הליכוד לשנות את המדיניות הממשלתית לגבי רכישת קרקעות בשטחים, ולאפשר לאנשים פרטיים ולחברות לקנות קרקעות ביהודה ושומרון. אריאל שרון, שכיהן כשר החקלאות בין השנים 1977 ל-1981, קיבל תחת אחריותו את נושא הקמת התנחלויות, וסגן שר החקלאות מיכאל דקל, פעל באופן ספציפי לסייע לאנשי עסקים לרכוש קרקעות ולהקים בהם התנחלויות. את הקרקע בשטח של כ-600 דונם, שעליה הוקם היישוב, רכש סוחר הקרקעות שמואל עינב מתושבי הכפר סניריא, באמצעות חברה בשם "דווקא". עינב מצידו מכר אותה לקבוצת יזמים שהקימו חברה בשם "דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ" שהוקמה בפברואר 1982. "דלתא" הוקמה בידי שבעה שותפים: אלי ישראלי, משה קליין, ניסים יניב, ניסן חכשורי, משה צפריר וישעיהו חכשורי. בדצמבר 1982, הביא סגן השר מיכאל דקל את תוכנית ההקמה לאישור בוועדת השרים להתיישבות, אך היא לא אושרה עקב קשיים ברישום הבעלות על הקרקע.

לאחר שנרכש השטח החל שלב מכירת המגרשים. "דלתא" הציעה למכירה מגרשים בשטח של 600 מ"ר במחיר של 15,000 דולר כולל פיתוח ו-500 מ"ר במחיר של 13,500 דולר, כולל פיתוח. הסדרי התשלום: מחצית מראש והשאר ב־5 תשלומים. כעשירית מעלות מגרש בשטח דומה באזור המרכז באותן שנים. תוך חודשים ספורים מיום הקמתה מכרה "דלתא" כ-500 מגרשים. שמואל הורמן, מנכ"ל "דלתא", היה מהנדס שעבד קודם בתעשייה האווירית וכ-100 מהרוכשים היו עובדיה. כ-80 מגרשים נמכרו למשפחות של יהודים בארצות הברית, לאחר מסע שיווק. משפחות שתכננו לעלות לישראל ולהתיישב בשומרון. בחוזה רכישת המגרש נדרש הקונה לחתום על סעיף שבו הוא מצהיר, שהוא מודע למצב המשפטי הקיים לגבי רכישת הקרקעות באזור. אם יקרה הבלתי צפוי והממשלה תחליט על נסיגה מיהודה ושומרון עוד לפני אישור הפרויקט על ידי ועדת השרים להתיישבות, החברה אחראית לגורל ההשקעה. לאחר מועד זה האחריות חלה על הרוכש עצמו. ב-13 בדצמבר 1982, ערך סגן השר דקל והיזמים טקס לציון פריצת הדרך ליישוב החדש.
בשלב הבא החלה חברת "דלתא" לתכנן ולשווק 700 וילות ובסך הכל תכננה יישוב ל-1,200 משפחות, שכולל גם מרכז מסחרי שני בתי ספר יסודיים וקאנטרי קלאב. במקביל ביקשה חברת "דלתא" לקבל מעמד של "חברה משכנת" (חברה אשר רושמת אצלה את כל רישומי המקרקעין המוסדרים, הן של הרוכשים והן של הבנקים למשכנתאות), אך הדבר לא התאפשר מכיוון שנרשמה כחברה על פי החוק הירדני החל בשטחים, ברשם החברות ברמאללה ולא בישראל. כך שרוכשי הווילות והמגרשים לא יכלו לקחת משכנתה.
ב-19 באפריל 1983 אישרה ועדת השרים להתיישבות את הקמת היישוב, ובמאי 1983 זכתה חברת "א.צ. ברנוביץ" במכרז להקמתו.

הקמת היישוב

בסוף 1984 החל אכלוס היישוב ועד סוף 1985 גרו במקום כ-100 משפחות, אך מחלוקת על הבעלות בקרקעות היישוב, הביאה לעיכוב בהתפתחותו. רוב הבעלות בקרקעות שרכשה חברת "דלתא" מחברת "דווקא" בכפר סניריא, לא נרשמו על שמה של "דלתא". תושבי הכפר טענו שהקרקעות נגזלו מהם במרמה, והם מעולם לא מכרו אותן. בדצמבר 1985 נפתחה חקירת משטרה לבדיקת הטענות של התושבים שהאדמות שעליהן נבנתה אורנית נגזלו מהם. המתווך הערבי שסייע ברכישה, אחמד עודה, נעצר בחשד לזיוף ומרמה, ושני עורכי דין ישראלים הועמדו לדין.
כדי לפתור את בעיית הקרקעות של היישוב, הוסכם שחברת "דווקא" תעביר קרקעות אחרות שהיו ברשותה לחברת "דלתא". בנוסף סייעה המדינה על ידי הפקעת קרקעות בשטח היישוב המתוכנן, ובהכריזה עליהן כאדמות מדינה, בהתאם לחוק הירדני התקף ביהודה ושומרון. גם קרקעות פרטיות, שנמכרו ליזמים הוכרזו אדמות מדינה. זאת, במטרה למנוע את חשיפת זהות המוכרים. חברת "דלתא" נרשמה מחדש כחברה ישראלית ברשם החברות וקיבלה מעמד של "חברה משכנת". בתי היישוב נרשמו בספרי החכירה של החברה ותושבי אורנית נאלצו אז להסתפק ברישום החכירה בלבד, ולא בבעלות מלאה. "דלתא" חתמה על חוזה עם המדינה, שעל פיו המשיכה להיות בעלת החזקה בקרקעות, והתחייבה להקים את כל התשתיות בישוב.
בשנת 1985 הקים שמואל הורמן, מנכ"ל "דלתא", חברה נוספת בשם "שי צמרות (אורנית) למסחר ולבניין בע"מ", שגם רכשה קרקעות באורנית ומכרה מאות מגרשים, בגדלים שונים, מעבר למספר המגרשים שהיה קיים בפועל, בשטח שבבעלותה. חלק מהמגרשים שימשו גם כבטוחה לעסקים אחרים. כך נוצר מצב של ריבוי בעלי זכויות למגרשים, נושים שטענו לבעלות, עסקאות נוגדות, שעבודים כפולים וחופפים. חברת "שי צמרות" פשטה את הרגל ואחר כך נמכרה, ורבים מהרוכשים הפסידו את כספם. בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, כי חברת "שי צמרות" חייבת בתשלום מס ערך מוסף ממנו התחמקה, מאחר שהתאגדה ברמאללה על פי החוק הירדני. בית המשפט קבע כי אם ניהול החברה נעשה על ידי אזרחים ישראלים, היא חייבת בתשלום מע"מ.

מחלוקות על הבעלות בקרקעות היישוב

היישוב זכה למעמד של מועצה מקומית בשנת 1990.
במרץ 1997, בוטלה בלעדיותה של חברת "דלתא" בפיתוח אורנית וגם חברות אחרות הורשו לגשת למכרזים לרכישת מגרשים ובנייה. בספטמבר 1997 החלה מע"צ בסלילת כביש גישה חדש ליישוב, שמתחבר ישירות לכביש חוצה שומרון. במקום הכביש הקיים שהוביל לתוך כפר קאסם. לצורך סלילת הכביש הופקעה אדמה פרטית בבעלות ערבית.
בשנת 2003 רכשה חברת משהב מתחם בן 127 דונם ביישוב, ובנתה במקום 250 קוטג'ים. בשנת 2006 רכשה חברת אשדר 150 דונם ביישוב.
בשנת 2005, רוכשי דירות ובתים ביישוב הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בקשה לאישור תובענה ייצוגית בהיקף של 20 מיליון שקל נגד חברת "דלתא". התובעים ביקשו לחייב את החברה לרשום את זכויות הבעלות שלהם בנכסים ולשאת בכל תשלומי המנהל בקשר עם רישום הזכויות. לטענתם, החברה דרשה מהם לשלם לה בעבור העברת הזכויות סכום מופקע.
בינואר 2021 אישרה ממשלת ישראל בניית 66 יחידות דיור נוספות ביישוב.

המשך התפתחות היישוב

ביולי 2002, פרסם משרד הביטחון מכרז להקמת גדר ההפרדה לאורך מרחב התפר. על פי התכנון אז, הגדר הייתה אמורה להקיף את אורנית, ואת ההתנחלויות הסמוכות שערי תקווה ואלקנה, כך שהכפר הסמוך עזון עתמה מוקם בין הקו הירוק לבין גדר ההפרדה, ואילו שטחם הבנוי של הכפרים האחרים באזור יימצאו ממזרח לגדר ההפרדה, כאשר חלק ניכר מאדמותיהם יישארו בשטח שבין גדר ההפרדה לקו הירוק. תושבי הכפרים עתרו לבג"ץ נגד תוואי הגדר. בעקבות העתירה הכפר עזון עתמה, שבשלב הראשון נכלל על פי התוכניות בצד הישראלי של הגדר, עבר לצד שבתוך שטחי הרשות הפלסטינית. עם זאת, הכפר הוקף לגמרי בגדר, והוקמו בו מעברים לכניסה לשטחי הרשות. המועצה מקומית אורנית, הוועד המקומי של שערי תקוה וחברת "דווקא" גם עתרו בג"ץ בטענה שהתוואי קרוב מדי לבתי היישובים. טענת המדינה הייתה שהתוואי המתוכנן עתיד להיבנות באזור מורכב מבחינת צפיפות היישובים הישראליים והפלסטיניים, שאינה מותירה מרווח רב לתמרון או ליצירת מרחבי ביטחון אופטימליים. עקב כך, חלקו המזרחי של היישוב מוקף בגדר ההפרדה משלושה צדדים.

הקמת גדר ההפרדה

באורנית מרכז מסחרי קטן, ארבעה בתי ספר – שלושה יסודיים ותיכון – המשמש גם יישובים אחרים באזור. כמו כן קיימים ביישוב מועדוני ספורט ותרבות ופועלות בו מספר תנועות נוער, ובהן בני עקיבא המונה כ-200 חניכים, והצופים (שבט להב, בשיתוף עם צופי שערי תקוה) המונה למעלה מ-700 חניכים. באורנית קאנטרי קלאב והיכל תרבות המכיל אולם גדול וספרייה.

חינוך ותרבות

באורנית צולמו מספר פרקים בצילומי חוץ לטלנובלה לגעת באושר. בין אתרי צילומי החוץ ניתן למנות את הקאנטרי, מגרש הטניס וכן מבנה חטיבת הביניים.

במדיה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים באורנית 9,353 תושבים (מקום 181 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.0%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 90.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 12,729 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

הציבור הדתי מהווה כ-15% מכלל האוכלוסייה באורנית, כ-5% גרים ברחבי היישוב וכ-10% מתגוררים בשכונה הדתית.

נתונים סטטיסטיים

חברת תנופה מפעילה קווי אוטובוס סדירים בין אורנית לפתח תקווה, תל אביב וערים נוספות. תחנת הרכבת הסמוכה לאורנית היא תחנת הרכבת ראש העין צפון ומופעלים מהיישוב 'שאטלים' לתחנה.

תחבורה

אתר האינטרנט הרשמי של אורנית

 פרופיל אורנית נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
 אורנית (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית

אורנית (אֳרָנִית) היא התנחלות קהילתית במעמד של מועצה מקומית, השוכנת בשיפולים הדרום-מערביים של הרי השומרון, דרומית לאפיק נחל קנה. גובלת במערב ביער חורשים, צפונית–מזרחית לכפר קאסם, מזרחית לעזון עתמה ודרומית–מערבית לאבו סלמאן. אורנית שוכנת על גבול הקו הירוק, מצפון–מזרח לראש העין.
בבחירות המקומיות של שנת 2024 נבחרה אור פירון-זומר לכהן כראש מועצת אורנית.

ג'קי לוי

Jacky Levy

לוי נולד בבת ים, לאיילה ושמואל לוי, בנו של המקובל הרב יעקב לוי, שהיה דיין בבית דינו של הרב רפאל אנקווה. דודיו היו הרב ציון לוי, שכיהן כרבה של פנמה והרב משה לוי, רבה של בת ים. גדל בבת ים ולאחר מכן בקריית אונו. למד בישיבה התיכונית בכפר הרא"ה, שירת בנח"ל ולתקופה מסוימת אף למד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. במשך שמונה שנים התנדב בקיבוץ בית רימון. למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, ולימד תיאטרון באוניברסיטה. כיום מורה לתיאטרון בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים.
ג'קי לוי החל את כתיבתו העיתונאית בטור "סולם יעקב" במקומון הירושלמי "כל העיר", בו חיווה את דעתו כמבקר וכמתפלל על בתי הכנסת השונים בירושלים, תוך פירוט חוויית התפילה והיחס לו זכה בכל בית כנסת. הוא כתב במשך תשע שנים ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות טור שבועי על פרשת השבוע, בו קישר בין פרשת השבוע לנושא אקטואלי עם פרשנויות אישיות. כיום יש לו טור שבועי במוסף השבת של ישראל היום.
לוי הגיש בטלוויזיה החינוכית תוכניות נוער שעוסקות בקירוב ופיוס בין דתיים לחילונים, בהן: "צו פיוס", "פיוס בע"מ" ו"מישהו דיבר?". בעבר הגיש בערוץ היהדות "התכלת" תוכנית טיולים בחו"ל בשם "היהודי הנודד". כמו כן הוא נמנה עם יוצרי ותסריטאי סדרת הדרמה "מעורב ירושלמי".
בשנת 2000 השיא משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל.
ב-2002 החל לוי להגיש בגלי צה"ל את תוכנית הרדיו "המילה האחרונה" יחד עם אברי גלעד. התוכנית כוללת פינה בה המאזינים מחדשים מונחים עבריים למושגים נבחרים, וכן פינה שבה מחדשים המאזינים "הלכות" נבחרות בנושאים שונים. הוא מקפיד לתבל את תוכניותיו עם גלעד בהומור. לוי הגיש בגלי צה"ל גם את התוכנית "ציפורי לילה ירושלמיות".
ב-2005 כיהן כמנהל התחום הרב-תרבותי בקבוצת התקשורת "כאן", שהתמודדה במכרז ערוץ 2, אך הקבוצה לא זכתה במכרז ופורקה ב-2007.
לוי הריץ את מופע הבידור "בן אדמה".
ב-2006 העלה מופע משותף עם אריאל הורוביץ בשם "לכו אתם!" והקליט בדואט עם הורוביץ את השיר "מלאך", שנכלל באלבומו של הורוביץ "זמן אמת". מאז, הוא מופיע עם הורוביץ בכל רחבי הארץ, בהופעות הכוללות בעיקר שירים משותפים.
החל משנת 2007 הוא מנחה את המופע "קלבת שבת" המועלה בימי שישי בבית אבי חי בירושלים, מופע אותו כתב יחד עם חברי תיאטרון האינקובטור.
ב-2010 העלה מופע משותף עם חנן יובל.
ב-2014 פורסם ספר ילדים שכתב בשם "אותיות מתוקות". לוי מופיע יחד עם מרב סמן טוב במסגרת מופע העוסק בירושלים תחת השם "חוברלה".
בין 2015 ליוני 2019 הגיש לוי בגלי צה"ל את התוכנית משפחה גרעינית ביחד עם מגישים נוספים.
ב-2016 הושעה משידור התוכנית בשל פרטים שסיפר בתוכנית על סכסוך עם גרושתו בנושא הסדרי הראיה של ילדיהם.
ב-2019 החל להגיש בגלי צה"ל תוכנית שבועית ביחד עם לוסי אהריש.
בפברואר 2020 יצא לאור ספרו "כאן לא בית קפה" בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.
ב-2023 קיבל את פרס תרבות יהודית ע"ש אורי אורבך בתחום מפעל חיים.
סימני ההיכר החיצוניים של לוי היו כובע ברט וקוקו, שאותם כינה "מין מניירת נעורים שלקחה את עצמה ברצינות רבה מדי", והם נועדו לדבריו למנוע קיטלוג מגזרי מראש.
לוי נשוי בשנית, לנעם דן, ולזוג שני ילדים משותפים. מנישואיו הראשונים יש לו שלושה ילדים נוספים. הוא מתגורר בשכונת קטמונים בירושלים.

אתר האינטרנט הרשמי של ג'קי לוי ג'קי לוי, ברשת החברתית פייסבוק
ירעם נתניהו, שליפות עם ג'קי לוי, באתר nrg‏, 21 במרץ 2006
ג'קי לוי, כשהתחלנו לגזור חומרות, ארץ אחרת 49 (ינואר-פברואר 2009)
ביקורת על המופע "בן אדמה" מתוך אתר נביאים אחרונים
חגית ששר, אני מקפיד שלא להקפיד, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 באוקטובר 2011
יורם יובל, שיחת נפש עם ג'קי לוי, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
יעקב בר-און, ג'קי לוי עושה מפרשת השבוע חגיגה, ומצטער על השינויים ב"מילה האחרונה", באתר מעריב השבוע, 20 בפברואר 2015
איילת קליין כהן, ג'קי לוי וקובי אריאלי לא מפסיקים לשיר, באתר nrg‏, 13 במאי 2015
ג'קי לוי, פותחים שבוע תשס"ז, פרשת בהעלותך, באזור פרשת השבוע של מכון ון ליר בירושלים, באתר YouTube
נעמה לנסקי, קולו של אבא, באתר ישראל היום, 10 ביוני 2016
יהודה שלזינגר, שלושה בסירה אחת, באתר ישראל היום, 27 באוקטובר 2016
רחלי מלק בודה, ‏ג'קי לוי מסרב להתבגר, בעיתון מקור ראשון, 2 באוקטובר 2019

יעקב (ג'קי) לוי (נולד ב-15 באוקטובר 1963) הוא עיתונאי, שדרן רדיו, מגיש טלוויזיה, מורה לתיאטרון, אמן סיפור, איש תקשורת ופובליציסט ישראלי.

ג'קי לוי וערן צנחני | זאפה ירושלים | Tickchak LIVE

ג'קי לוי וערן צנחני

זאפה ירושלים

חנן בר סלע

Hanan Bar Sela

"הניגון מת מצחוק"- ג'קי לוי וחנן בר סלע | היכל התרבות צפת | Tickchak LIVE

"הניגון מת מצחוק"- ג'קי לוי וחנן בר סלע

מחוז צפון

צפת

היכל התרבות צפת

בול בפוני - ג'קי לוי ועירן צנחני |  חוזרים לשנות ה-70 | היכל התרבות בית העם | Tickchak LIVE

בול בפוני - ג'קי לוי ועירן צנחני |  חוזרים לשנות ה-70

היכל התרבות בית העם

גורי אלפי

Guri Alfi

גורי אלפי | תיאטרון ירושלים | Tickchak LIVE

תיאטרון ירושלים

מארש דונדורמה | הצוללת הצהובה | Tickchak LIVE

מארש דונדורמה

הצוללת הצהובה

יעל כליפא

yael kalifa

הזמרת והיוצרת יעל כליפא והשחקנית והיוצרת אלינור מיכאל
במפגש משותף של סיפור אישי וכן
משולב במונולוגים, קטעי משחק, תנועה ושירה
מחיר כרטיס: 30 ש"ח
לנשים ונערות

באמצא הדרך | יעל כליפא | היכל התרבות רמות | Tickchak LIVE

באמצא הדרך

היכל התרבות רמות

אורן כהן

Oren Cohen

תום אידלסון

Tom Idelson

קרין רובנשטיין

Karin Rubinstein

איה, אאוץ', אווה | היכל פיס לתרבות ולאמנויות ירושלים | Tickchak LIVE

איה, אאוץ', אווה

היכל פיס לתרבות ולאמנויות ירושלים

להקת טספה

Tesfa Band

להקת טספה מארחת את טומבולה


להקת טספה מארחת את טומבולה | בית הקונפדרציה | Tickchak LIVE

להקת טספה מארחת את טומבולה

בית הקונפדרציה

אריק סיני

Eric Sinai

אריק סיני | זאפה ירושלים | Tickchak LIVE

אודי כגן

Udi Kagan

אודי כגן | תיאטרון ירושלים | Tickchak LIVE

"בית העם" הוקם בשנת 1907 כמקום מפגש לאירועים והרצאות על ידי בני העלייה השנייה. באוקטובר 1909 פרסם שבועון העולם "הצעת תקנות להנהלת הבית":

במשך למעלה מ-50 שנה, נדד בית העם בין מבנים שונים בעיר. ניתן לחלק את תקופה זו לשלושה פרקים עיקריים:

1907-1914: בשנים אלו "נדד" בית העם בין רחוב הנביאים (הקונסולים), רח' החבצלת 8 ורח' פראג, ונסגר על ידי השלטונות העות'מאנים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
1919-1929: בשנים אלו היה ממוקם ברחוב הנביאים 63 (או 65) ונסגר בשל בעיות תקציב.
1934-1961: בשנים אלו "נדד" בין אולם עדן, אדיסון, אוריון, ובית פרלמן ברחוב יפו 70.

הקמת בית העם

מאז ייסוד בית העם הועלו רעיונות לבניית בית עבורו. בשנות ה-40 החל איסוף תרומות והקרן הקיימת רכשה את המגרש ברחוב בצלאל למטרה זו. המבנה תוכנן על ידי האדריכל יעקב בנאור-קלטר ובנייתו החלה טרם קום המדינה, אך נפסקה בשל מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים.
ב-22 ביוני 1950 נערך טקס הנחת אבן פינה לבנייתו המחודשת, באותו מגרש ברחוב בצלאל. באותה שנה התפרסם שהכנסת תעבור למבנה עד לבניית משכן הקבע, אך היא נותרה בבניין פרומין לאחר שלא נמצא תקציב להמשך הבנייה.
בשנת 1955 הועבר בית העם לידי עיריית ירושלים, שהזמינה את האדריכל דוד רזניק להשלים את המבנה ולהתאימו לפונקציות חדשות.
בית העם הושלם לבסוף בשנת 1961. בנייתו הושלמה בחיפזון לשם קיום משפט אייכמן במבנה באותה שנה. חנה ארנדט כתבה בספרה על המשפט: "אכן, אולם לא רע לנהל בתוכו את משפט הראווה שבן-גוריון ראה בעיני רוחו כשהורה לחטוף את אייכמן". גם דיוני הערעור התקיימו במקום.

הקמת מבנה קבע לבית העם

בתחילת שנות ה-80 שופץ המבנה על ידי הקרן לירושלים באמצעות תרומת מיליונר צרפתי, ובתכנונו של האדריכל דוד רזניק, ומאז נקרא הבניין על שם בנו של התורם, ז'ראר בכר, שנהרג בתאונת דרכים. במסגרת השיפוץ חופה המבנה באבן נסורה והותקן קיר מסך מזכוכית בחזית המבנה.

מרכז ז'ראר בכר

בפברואר 2022, הסתיים שיפוץ מקיף של המבנה במימון עיריית ירושלים. במסגרת השיפוץ, הוחזר השם "בית העם" למבנה והוקם חדר הנצחה למשפט אייכמן. בנוסף נבנה חניון תת-קרקעי חדש שנפתח ביוני 2020.
השיפוץ נערך במסגרת פיתוח משולש הרחובות בצלאל, אוסישקין ומנורה כמתחם אמנות עירוני, הכולל מבנה חדש, "קמפוס האמנויות", בשטח מגרש החנייה של מרכז ז'ראר בכר. במתחם החדש מרוכזים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, הסניף הירושלמי של בית הספר למשחק ניסן נתיב, בית הספר הרב-תחומי לאמנות מוסררה והמרכז למוזיקה מן המזרח.
במתחם תוכננה גם הקמת מעונות סטודנטים, אך תוכנית זו בוטלה.

בית העם המחודש

היכל התרבות בית העם ירושלים מהווה בית ובמה להצגות ומופעים מכל תחומי התרבות עם רפרטואר עשיר ממיטב התיאטראות בארץ, מוזיקה, בידור, מחול, מופעים לכל המשפחה, כנסים ואירועי תרבות.
האולמות בהיכל כוללים את אולם ז'ראר בכר, המונה כ-500 מקומות ישיבה וציוד טכנולוגי מתקדם, ואולם ליאו מודל, המונה כ-170 מקומות ישיבה. בצמוד לאולם המופעים וכחלק מאותו קומפלקס נמצאת הספרייה העירונית המרכזית של ירושלים, שכוללת ספריות מבוגרים, ילדים וחדרי עיון.
בהיכל הוקם מיצג משפט אייכמן אשר התקיים במבנה.

פעילות

אתר האינטרנט הרשמי של היכל התרבות בית העם ירושלים
תולדות "בית העם" בירושלים משנת 1907 ועד לשנת 1963, מאי 2021. כתב מיכה כרמון ערכה בתיה כרמון באתר "כרמוניה"

היכל התרבות בית העם בירושלים (לשעבר: מרכז ז'ראר בכר) הוא מרכז למופעי תרבות ואמנות בתחומי התיאטרון, המוזיקה, הבידור והמחול בירושלים. המרכז שוכן ברחוב בצלאל 11. עם בנייתו, נקרא המרכז "בית העם" ובו התקיים משפטו של אייכמן. בתחילת שנות השמונים, הוחלף שמו לאחר שדרוג המתחם באמצעות תרומתו של מיליונר צרפתי. בשנת 2022, עם פתיחתו של המתחם המחודש, הוחזר שמו המקורי של המבנה ל"בית העם".

סוגרים שבוע בסטנדאפ פקטורי