Name: סוניה - מחזמר מקורי - תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-29T20:30:00+03:00Z
Location: תיאטרון חיפה

מעלות תרשיחא

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז צפון

Northern District

סינמטק טבריה

אוכלוסיית המחוז, נכון לשנת 2018, מונה כ-1,448,100 תושבים.
לפי חלוקה לדתות:
43% יהודים – 603,400 תושבים.
39% מוסלמים – 545,500 תושבים.
8% דרוזים – 112,200 תושבים.
7% נוצרים – 98,100 תושבים.
3% ללא סיווג דת – 42,100 תושבים.הצפיפות במחוז הצפון עומדת על כ-261 אנשים לקמ"ר.

דמוגרפיה

נפות ואזורים טבעיים

חלוקה מוניציפלית

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2021, היו במחוז כ-1,469,424 תושבים ישראלים ב-419 יישובים.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח לפי רשות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הצפון הוא אחד משבעת המחוזות המנהליים אליהן מחולקת מדינת ישראל לפי חלוקת משרד הפנים. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד עמק בית שאן ורמות מנשה בדרום. העיר הגדולה ביותר במחוז היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב הכנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.
חלוקה למחוזות משתנה בין משרדי הממשלה וגופים ממשלתיים שונים. 



שרי גבעתי

Sarai Givaty

יניב פולישוק

Yaniv Polishuk

גיל וסרמן

Gil Wasserman

דניאל היב

Danielle Eve

פיני טבגר

Pini Tavger

אני פה בגלל אישתי | היכל התרבות דרום השרון | Tickchak LIVE

אני פה בגלל אישתי

מחוז מרכז

נוה ירק

היכל התרבות דרום השרון

טוביה צפיר

Tuvia Tzafir

סנדרה שדה

Sandra Sade

הכל נשאר במשפחה | פרינדס נהריה | Tickchak LIVE

הכל נשאר במשפחה

נהריה

פרינדס נהריה

הכל נשאר במשפחה | פרינדס יהוד | Tickchak LIVE

יהוד

פרינדס יהוד

הכל נשאר במשפחה | FRIENDS דימונה | Tickchak LIVE

מחוז דרום

דימונה

FRIENDS דימונה

הכל נשאר במשפחה | בית החייל תל אביב | Tickchak LIVE

מחוז תל אביב

תל אביב יפו

בית החייל תל אביב

הכל נשאר במשפחה | FRIENDS אילת | Tickchak LIVE

אילת

FRIENDS אילת

תיקי דיין

Tiki Dayan

יונתן צ'רצ'י

Jonathan Cherchie

נתי קלוגר

Nati Kluger

קרובים קרובים | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

קרובים קרובים

מחוז חיפה

חיפה

תיאטרון הצפון

אני פה בגלל אשתי - התיאטרון העברי | היכל התרבות דרום השרון | Tickchak LIVE

אני פה בגלל אשתי - התיאטרון העברי

קרובים קרובים הדור הבא - תיאטרון העברי | היכל התרבות פתח תקווה | Tickchak LIVE

קרובים קרובים הדור הבא - תיאטרון העברי

פתח תקווה

היכל התרבות פתח תקווה

קרובים קרובים הדור הבא - תיאטרון העברי | היכל התרבות נתניה | Tickchak LIVE

נתניה

היכל התרבות נתניה

אני פה בגלל אשתי - התיאטרון העברי | המשכן אשדוד | Tickchak LIVE

אשדוד

המשכן אשדוד

אני פה בגלל אשתי- התיאטרון העברי | המרכז לאומנויות הבמה שוהם | Tickchak LIVE

אני פה בגלל אשתי- התיאטרון העברי

שוהם

המרכז לאומנויות הבמה שוהם

פולישוק נולד בפתח תקווה ולמד בתיכון ברנר פתח תקווה. הוא אחיין של חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק-בלוך. לאחר שירותו הצבאי עבד כצלם חתונות ולמד משחק בבית צבי.
בשנת 1995 התארח בסדרה "פרפר נחמד".
בשנת 1996 השתתף פולישוק במופע הילדים "הממלכה הקסומה של הוגו".
בשנת 1998 שיחק פולישוק בהצגת הילדים "אלאדין ומנורת הקסמים".
בתחילת שנות האלפיים השתתף כאורח בסדרה שמש. 
ב-2002 שיחק בסדרת הטלוויזיה "שחר" בתפקיד המורה לספורט שרון שניידר. בשנת 2004 שיחק תפקיד אורח (לכמה פרקים) בסדרה "השיר שלנו" בתור יותם, החוקר הפרטי שגבעון שכר.
משנת 2003 עד שנת 2015 השתתף פולישוק בסדרה "הפיג'מות" וגילם את דמותו של גרי מנדלבאום - בעל מסעדה כושלת בשם "המבורגרי". בשנת 2009 החל לגלם את הדמות, והפעם כדמות הראשית, בסדרת הבת "מנדלבאום בלש פרטי". כן המשיך בגילום הדמות גם בסדרות הבת הנוספות של "הפיג'מות": "הפיג'מות בקפה קר סול" ו"הפיג׳מות במופע של דובל'ה".
בשנת 2005 השתתף פולישוק בפסטיגל "גיבורי על" בתפקיד מנהל בית הספר. באותה שנה שיחק בסדרה "השמיניה" בתפקיד עו"ד חלבי.
בשנת 2007 שיחק פולישוק בתפקיד קבוע בסדרת המדע בדיוני "הנפילים" בתפקיד אסף חן, סגן קצין האבטחה.
בשנת 2010 שיחק בתוכנית "מה בכריש?" בתפקיד טוסיה, כרוז האונייה והעבד של גבי, הקפטנית של האונייה (בגילומה של יעל עמית).
בשנת 2011 יצר יחד עם רובי דואניאס את הסדרה "סברי מרנן" שמשודרת בקשת 12, ומאז הוא אף מגלם בה את איתמר רוזן. באותה שנה השתתף בתוכניות "הפרויקט הירוק" של HOT, התארח בתוכנית "סבבבנט", ובתוכנית "המקום האמיתי" בערוץ הילדים.
בשנת 2013 יצר וכתב יחד עם רובי דואניאס וימית סול את הסדרה "משפחה שולטת", שעלתה בשנת 2014, ואף התארח בה בעונה הרביעית.
בשנת 2016 השתתף בספיישל הטלוויזיוני "התכנית" בערוץ הראשון.
בשנת 2021 החל לשחק במחזמר "התחנה" בתיאטרון חיפה.
בשנת 2022 החל לשחק בהצגה "משוגע עליה" בתיאטרון הבימה ובקומדיה "אני פה בגלל אשתי" בתיאטרון העברי.

ביוגרפיה

פולישוק  רווק, אל־הורי ומתגורר בתל אביב.

חיים אישיים

יניב פולישוק, ברשת החברתית פייסבוק
 יניב פולישוק, ברשת החברתית אינסטגרם
יניב פולישוק, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 יניב פולישוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יניב פולישוק, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יניב פולישוק, בארכיון הבימה
שרי מקובר, שחר של יום חדש, באתר nrg‏, 11 בפברואר 2002
חגית גינזבורג, אני, יניב פולישוק, באתר ynet, 22 באוקטובר 2008
כרמית ספיר ויץ, הנשק הסודי: יניב פולישוק מתרוצץ בין הטלוויזיה לבמה, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2011
שיר זיו, יניב פולישוק: "אני לא מרגיש שאני חייב לעשות ילדים כי צריך או כי לכולם יש", באתר ישראל היום, 30 בדצמבר 2021

יניב (פולי) פולישוק (נולד ב-27 ביוני 1969) הוא שחקן, תסריטאי וקומיקאי ישראלי. הוא ידוע בעיקר בשל גילום דמותו של גרי מנדלבאום ב"הפיג'מות" וב"מנדלבאום בלש פרטי" וכאחד מיוצריה ושחקניה של "סברי מרנן".

אבי גרייניק

Avi Grainik

רויטל זלצמן

revital zalcman

אסתי קוסוביצקי

Esti Kosowitzki

צחי הלוי

Tsahi Halevi

לוד

מתנס דנוור

רובו של שטח הבקעה מישורי, וללא קפלי קרקע בולטים, אך יש בו הפרשי גובה זעירים המאפשרים את ניקוז מי הגשמים אל נחל איילון ונחל נטוף, הזורמים בקרבת העיר ומנקזים את מימי הבקעה ובכך מונעים היווצרות ביצות. נוסף על הנחלים הללו, לוד עשירה במי תהום מתוקים הנמצאים בעומק לא רב.
לוד נמצאת באזור המהווה את הקצה המערבי של השפלה בעלת קרקעות סחף, וגובל בקרקעות כורכר. הקרקע באגן שפלת לוד היא אדמת סחף עמוקה, העשירה בסידן בחלקה המזרחי יותר, ועל כן מהווה אדמה פורייה. יחד עם האקלים הנוח של האזור, מהווה שפלת לוד בית גידול נוח מאוד, והצמחייה הטבעית בה עשירה ומגוונת. האזור מתאים לרוב סוגי הגידולים האופייניים לארץ ישראל, גם סביבת לוד הייתה אזור חקלאי, שבו ענף גידול הדגנים היה ענף חשוב.לוד העתיקה שכנה סמוך לגדה הדרומית של נחל איילון, שרוב יובליו מתאחדים סמוך לעיר, בעוד לוד המודרנית מתפרשת דרומה יותר. נתונים טבעיים אלו סייעו להתפתחות יישוב בלוד כבר בתקופות קדומות מאוד. מנגד, הימצאותה של לוד בבקעה נטולת אמצעי הגנה טבעיים, הפכו אותה לעיר הנוחה להיכבש.

גאוגרפיה

גילה של לוד נאמד בכ-8,000 שנה, והיא אחת הערים העתיקות בארץ והיחידה שהייתה מיושבת בכל אחת מהתקופות הארכאולוגיות וההיסטוריות. נמצאו בעיר שרידי יישוב מתקופת האבן החדשה. מן השרידים והממצאים נראה כי תושבי לוד הקדומים התגוררו בבתי טיט ועיבדו את הקרקע באמצעות כלי אבן. גידוליהם העיקריים היו חיטה, שעורה ועדשים. נוסף על כך, הם החזיקו בעדרי צאן. לא ידוע מה עלה בגורל יישוב זה, שכן בתקופה מאוחרת יותר נמצאו יישובים בעלי מאפיינים חומריים שונים.

פרהיסטוריה

ערך מורחב – תקופת הברונזה בארץ ישראלתקופת הברונזה (3500-1150 לפנה"ס): העדות הכתובה הראשונה להתיישבות בלוד נמצאה ברשימה מן המאה ה-15 לפנה"ס, הסוקרת את ערי כנען שנכבשו על ידי פרעה תחותימס השלישי ומוזכרת בשם "רותן" המקביל על פי עדיה חורון ל"לתן", ועל פי יוחנן אהרוני ל"לדן" בכנענית[דרוש מקור]. הכיבוש המצרי בתקופה הברונזה הקדומה בלוד נמשך כ-300 שנה (בערך משנת 3,000 עד 2,700 לפנה"ס), באותה תקופה חיה במקום אוכלוסייה מעורבת של כנענים בני המקום ומצרים. על הנוכחות המצרית ביישוב מעידים שרידים רבים של כלי החרס האופייניים לתרבות מצרים העתיקה, בתקופה שבה הופיעה השושלת הראשונה של הפרעונים, שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות בשנות ה-2000. בדיקות מעבדה הראו כי הם יוצרו מטין שמקורו במצרים.בתקופה זו, לוד היה אחד היישובים הגדולים בסביבתו. תושביו עסקו בחקלאות, והחלו לגדל זיתים, שקדים, תאנים וקטניות. לעומת יישובי התקופה הכלקוליתית, יישובי תקופה זו היו מאורגנים בסדר חברתי ותרבותי מפותח יותר. דבר זה התבטא הן בגודל היישובים והן בהיותם מוקפים חומה לעיתים. ואמנם, לאחרונה[דרושה הבהרה] נתגלו בלוד שרידי חומות המתוארכים לתקופה הכנענית, ומתנהלות בעיר כמה וכמה חפירות של רשות העתיקות[דרוש מקור].

תקופת הברונזה

ערך מורחב – תקופת הברזל בארץ ישראלממצאים מתקופת הברזל מלמדים כי העיר הייתה מיושבת בתקופה זו. העיר מוזכרת במקרא בספר דברי הימים א (ח, יב) מוזכר כי: "... בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה". ככל הנראה ההתיישבות הישראלית ארעה בתקופת מלכותו של יאשיהו, עת התיישבו באזור בני שבט בנימין בעקבות הרחבת הממלכה הישראלית מערבה.
לפי מסורת חז"ל הייתה העיר לוד עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון: ”לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון” (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ד', עמוד א').
על פי ספר עזרא תושבי לוד גלו עם חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפנה"ס, ושבו אליה עם שיבת ציון: ”בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה” (ספר עזרא, פרק ב', פסוק ל"ג) (הכוונה למספר העולים לארץ, מבני לוד, חדיד ואונו). גם בפרק י"א בספר נחמיה מובאת לוד כחלק מהערים שחודש יישובם בימי בית שני: ”וּבְנֵי בִנְיָמִן, מִגָּבַע, מִכְמָשׂ וְעַיָּה, וּבֵית-אֵל וּבְנֹתֶיהָ. עֲנָתוֹת נֹב, עֲנָנְיָה. חָצוֹר רָמָה, גִּתָּיִם. חָדִיד צְבֹעִים, נְבַלָּט. לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים. וּמִן-הַלְוִיִּם--מַחְלְקוֹת יְהוּדָה, לְבִנְיָמִין” (פסוקים כ"ב - ל"ו). מאוחר יותר, מופיעה לוד כאחת מהערים ששלחו מתושביהן לחזק את ירושלים בפקודת נחמיה: ”וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים... לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים”. עובדה זו מראה כי לוד הייתה חלק מפחוות יהודה בימיו של נחמיה.
בתקופה הפרסית, נכללה לוד דווקא בשומרון.[דרושה הבהרה]

תקופת הברזל

לאחר כיבוש האזור בידי אלכסנדר מוקדון, בשנת 333 לפנה"ס, נותרה לוד במחוז שומרון.
במהלך מרד החשמונאים שהחל במודיעים הסמוכה, שחרר יהונתן החשמונאי את לוד מידי היוונים, וסיפח אותה ליהודה. סיפוח זה קיבל אישור שלאחר מעשה מידי השליט הסלאוקי אלכסנדר באלאס ואחר כך זכה לאישור נוסף של דמטריוס השני. לוד נזכרת באיגרות שקיבל יהונתן החשמונאי מדמטריוס הראשון ומדמטריוס השני. מאותן איגרות משתמע כי לוד שימשה מחוז מנהלי המסופח ליהודה. השגשוג הכלכלי במדינה החשמונאית, שגרר גידול אוכלוסין והתקדמות טכנולוגית, לא פסח על לוד. במהלך התקופה החשמונאית, עד לתקופת השלטון הרומאי, שמרה לוד על מעמדה כיישוב המרכזי בשפלת לוד, והיא אף נזכרת באיגרת ששלח יוליוס קיסר להורקנוס השני.השלטון הרומאי על לוד החל בשנת 63 לפנה"ס, עם כיבוש יהודה על ידי פומפיוס. בשנת 48 לפנה"ס קיבלה לוד מידי הרומאים מעמד של טופרכיה - עיר מחוז. בשנת 43 לפנה"ס, הטיל קאסיוס מיסים כבדים על האזור שנמצא בסוריה של ימינו, כדי לממן את מלחמתו הצפויה כנגד יורשיו של יוליוס קיסר. תושבי יהודה לא הצליחו לאסוף את סכומי הכסף שדרש מהם קאסיוס, וכעונש הוא מכר לעבדות תושבי ארבע ערים, אחת מהן לוד. שנתיים מאוחר יותר, הורה שליט מזרח האימפריה, מרקוס אנטוניוס לשחרר את העבדים, ונראה שרוב תושבי לוד שבו לעירם.
בימי הורדוס המשיכה לוד לשמש כעיר מחוז, ככל הנראה עד חורבן בית המקדש השני. העיר מוזכרת במעשי השליחים ט' ל"ב - ל"ה כמקום בו ריפא פטרוס, תלמידו של ישו, איש נכה ושמו אניס.
יוסף בן מתתיהו תיאר את לוד, ערב המרד הגדול, כ"כפר שאינו נופל בגודלו מעיר". בימי המרד הגדול, עת הגיע קסטיוס גאלוס ללוד לאחר השתלטו על הגליל, מצא אותה ריקה מתושבים - היות שכולם, פרט לחמישים איש - עלו לרגל לירושלים. גאלוס הורה להרוג את הנשארים והעלה את העיר באש. תושבי לוד הצטרפו למורדים לאחר כישלונו של גאלוס בדיכוי המרד, והעיר לוד הוכפפה לפיקודו של יוחנן האיסיי. אספסיינוס כבש את לוד במהלך מסעות המלחמה שלו ביהודה, אולם מועד כיבושה אינו ברור, וייתכן שנכנעה ללא קרב. על כל פנים, באביב שנת 68 הייתה לוד מחוץ לאזורי הלחימה של המרד הגדול, ונראה שפליטים רבים נהרו אליה מאזורי הלחימה המתמשכת.

התקופה ההלניסטית והרומית

בתקופה הביזנטית הייתה לוד מרכז נוצרי חשוב. היא נודעה בזכות פעילותו של פטרוס וכמקום הולדתו של גאורגיוס הקדוש. לכבודו הוקמה כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. היא מוזכרת בשלושת שמותיה (לוד לודיא ודיוספוליס) במפת מידבא. העיר ניחנה בעורף יישובי מפותח, שבו יישובים וחוות חקלאיים כגון חדידה (תל חדיד), בית עריף (דיר טריף), צריפין וג'ינדאס.בשנת 636 לספירה, לאחר קרב הירמוך, כבשו המוסלמים את העיר מידי הביזנטים. חלוקת ארץ ישראל המערבית למחוזות לא השתנתה אף כי שמותיהם וערי הבירה שלהם שונו. פלשתינה הראשונה (פרימה), מחוז ביזנטי שכלל את דרום הארץ ואת מרכזה, הפכה לגֻ'נד פלסטין. בירת המחוז עברה מקיסריה אל לוד. כעבור מספר שנים עברה הבירה לעיר חדשה שהוקמה בסמוך - רמלה. הדבר היה בימי מושל ג'נד פלסטין סלימאן בן עבד אלמלכ, בימי שלטון אחיו הבכור, הח'ליף אל וליד ששלט מ-705 עד 715. חלק מהעיר נהרס ותושביה עברו לרמלה. במאה העשירית שוקמה העיר.
בתקופה הצלבנית נקראה העיר "סן ז'ורז' דה לידה" והוקמה בה הבישופות הקתולית (לטינית) הראשונה בארץ. כנסיית גאורגיוס הקדוש הוקמה מחדש. העיר נשארה צלבנית עד 1260.

ימי הביניים

במאה ה-16 הייתה לוד כפר גדול, בעל מערך יישובי מפותח. בכפר התגוררו כ-500 חייבי מס, מוסלמים ונוצרים, והתקיים בו יריד מסחרי חשוב. חלק מהכנסות המיסים של לוד הוקדשו למוסד העימארה אל-עאמרה, מוסד הצדקה הגדול שהקימה הורם סולטאן, אשתו המועדפת של סולימאן הראשון בירושלים בתקופה העות'מאנית.במאה ה-18 וה-19, הייתה לוד מרכזה של נפה רחבת-ידיים שהשתרעה מתחומי העיר מודיעין-מכבים-רעות בדרום ועד העיר אלעד בצפון, וממורדות הערים במזרח, דרך עמק לוד ועד לפאתי יפו במערב. בשטח זה התגוררו אלפי תושבים בעשרים כפרים, ולרשותם עמדו מאות אלפי דונמים של אדמה פורייה.בשנת 1834, במרד הפלאחים, פשטו אנשי הר שכם על לוד וצרו על רמלה ויפו. ב-1885 הגיעה ללוד קבוצת מתיישבים יהודים, עקב ביקורו בארץ ישראל של זאב קלונימוס ויסוצקי שקרא להתיישבות יהודים בערים הערביות. התיישבות זאת נכשלה כעבור זמן קצר והמשפחות היהודיות עזבו את העיר. אמנם בכך לא תמו ניסיונות ההתיישבות. בשנת 1890 הגיע לא"י יהודי בשם מרדכי סלמון, הוא התיישב בלוד והפך לבעלים של טחנת קמח בעיר. כעבור זמן לא רב מדווח עיתון האור שבלוד גרות שש משפחות יהודיות ובכל יום מתקיים מנין בבית סלמון. אמנם הצלחה זאת לא נמשכה זמן רב ובשנת 1898 מדווח א"מ לונץ שבלוד לא גרות כלל משפחות יהודיות. בפרעות תרפ"א נמלטו היהודים מהעיר ושבו אליה רק לאחר שנכבשה בידי צה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
ב-1872 נבנתה כנסייה חדשה על חורבותיה של כנסיית גאורגיוס הקדוש 'קוטל הדרקון' בעזרת שתי משפחות מהעיר, אל-מונייר ואל-חבש. שינוי משמעותי בעיר חל עם בנייתה של מסילת הרכבת יפו–ירושלים שקישרה בין יפו לירושלים והקמתה של תחנת הרכבת לוד שנחנכה בספטמבר 1892.

העת החדשה

ב־1947 הוחלט בתוכנית החלוקה של האו"ם שלוד תסופח למדינה הערבית, יחד עם נמל התעופה הבינלאומי וצומת הרכבות הראשי הסמוכים לה, כיוון שבתקופה ההיא לא היו יישובים יהודיים בסביבת לוד, פרט לכפר הנוער בן שמן. בנוסף, הכללת נמל התעופה וצומת הרכבות בשטח המדינה הערבית באה כפיצוי על סיפוח נמל חיפה למדינה העברית, והפיכת יפו על נמלה למובלעת.

בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות הייתה לוד מרוחקת ומנותקת ממוקדי העימות (ניתן להשוות זאת למעורבותה של רמלה שכנתה). נראה שהפיקוד המקומי של העיר ביקש לבודד ככל הניתן את העיר מלחימה. לדוגמה, הודעה של מפקד אזור לוד ממרץ 1948 אסרה פתיחה באש על שיירות (לבן שמן הנצורה בעיקר) ללא רשות, וכן על פגיעה במסילות הברזל.עם פרוץ קרבות, שימש אזור לוד כשטח התארגנות ובסיס יציאה ליחידות בפיקודו של חסן סלאמה. סלאמה קיבל מינוי מצבא ההצלה על אזור שפלת לוד. לעומתו, המפקד הצבאי של לוד, שחאדה חסונה, היה לוחמני הרבה פחות, וביקש לשמור על יחסי שכנות טובים עם יהודי בן שמן.
באפריל 1948 הגיעו ללוד אלפי פליטים מיפו וסביבתה, והקימו מחנות ארעיים בחצרות הבתים ומחוץ לעיר. הגעתם גרמה לירידה במורל של האוכלוסייה המקומית ולתפוצה של מחלות.ב־1948, כחלק ממבצע דני, הגיעה חטיבת יפתח (בפיקודו של מולה כהן) אל כפר הנוער בן שמן הנצור, תוך כיבוש דאניאל וג'ימזו. בבוקרו של 11 ביולי, יצאו שתי פלוגות מהגדוד השלישי של החטיבה מכפר דניאל אל עבר לוד. הפעולה הוגדרה על ידי יגאל אלון כפטרול אלים ואושרה ככל הנראה על סמך הנחת המודיעין כי לוד ורמלה הופקרו על ידי הלגיון הירדני. בנוסף, הניחו כי לוד אינה מבוצרת מכיוון מזרח, כיוון שמאזור זה לא ציפו תושבי העיר להתקפה. שתי הפלוגות נתקלו בהתנגדות חזקה, ונאלצו להוסיף ולהילחם במשך מספר שעות בפאתיה המזרחיים של העיר, מחוץ למערך העמדות העיקרי.
לאחר שמולה כהן ויגאל ידין נוכחו לדעת כי יש חשש ששתי הפלוגות יכותרו, פנו לגדוד הטנקים מס' 82 של חטיבה 8 לבקשת סיוע. בשל תקלה במכשירי הקשר, שמע את הבקשה מפקד גדוד 89 (מחטיבה 8), משה דיין, והחליט על דעת עצמו לצאת לכיוון לוד. גדוד הקומנדו (ג'יפים משוריינים בלוחות פלדה) של משה דיין החל לעשות את דרכו מדיר טאריף, אל עבר לוד. בסביבות השעה 18:20 יצאה שיירה שכללה שריונית שלל (שכונתה הנמר הנוראי) בראש, ואחריה שתי פלוגות זחל"מים וכעשרים ג'יפים. תוכנית הפעולה של דיין הייתה להיכנס בבליץ אל העיר תוך ירי כבד, ולזרוע בלבול והרס כדי להכניע את מגיני העיר. הטור של דיין נכנס בסערה אל לוד, הגיע עד פאתי רמלה, סב על עקביו ויצא מלוד כלעומת שבא. כל המבצע כולו ארך כ-47 דקות, אשר במהלכן אנשי חטיבת יפתח הצליחו להבקיע את דרכם אל מזרחה של לוד העתיקה.
לפני הלחימה, במהלכה ואחריה גורשו באיומים כמעט כל התושבים הערבים את העיר. בני מוריס כתב כי "ההתקפות על שתי הערים נועדו מלכתחילה לזרוע בהלה בקרב אזרחיהן ולגרום להם לנוס על נפשם, כאמצעי להחיש את המפלה הצבאית ואולי גם כמטרה בפני עצמה". לעומתו, אלון קדיש ואברהם סלע סברו כי "כמקובל בפעולות צבאיות נגד יישובים ערביים, איפשר צה"ל ואף עודד בריחת תושבים בשלבי הכיתור והלחימה", אך לא הייתה מחשבה לגרש את כלל התושבים. רק לאחר תקריות הירי ב-12 ביולי "הוחלט במטה 'דני' שיש להפעיל לחץ על האוכלוסייה לעזוב". גם לדעת יואב גלבר העדויות אינן מצביעות על מדיניות של גירוש מכוון. על קביעתו של מוריס כתב מרדכי בר און כי "אין לה אחיזה בתיעוד ובעדויות שעליהן הוא עצמו מסתמך". על פי הפלמ"ח, במהלך כיבוש לוד נהרגו שמונה לוחמים עבריים ו-250 ערבים, לוחמים ואזרחים. על פי מקורות ערביים מספר ההרוגים נע בין 400 ל-1,700 בני-אדם.

כיבוש לוד במלחמת העצמאות

כ-1,000 תושבים בלבד נותרו בעיר החרבה, רובם בשכונת הרכבת (כעובדי רכבת חיוניים) ומיעוטם בלוד העתיקה (מקום שזכה לשם "הגטו" או "גטו לוד"; כיום רמת אשכול).
בדצמבר 1948 הסיר דוד בן-גוריון את האיסור על יישוב יהודים בלוד, ובסוף דצמבר או בתחילת ינואר 1949, החלו עולים חדשים להיכנס לעיר.
לאחר המלחמה עברו אליה יהודים מהמעברות הסמוכות (בעיקר מצריפין) והיא הוכרזה כעיר. במקביל התמידה "התגנבות יחידים" ערבית חזרה לעיר, וכן עברו או הועברו אליה ערבים מיישובים אחרים שהפכו ליישובים יהודים. בתקופה זו נעוץ גרעין הבעייתיות בעיר כ"מגנט" של אוכלוסייה חלשה. כאן הופיע העירוב האופייני לעיר של ערבים ויהודים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
במהלך השנים עלו טענות כי מדינת ישראל התייחסה אל העיר העתיקה כאל מפגע שיש לחסלו, ותרמה בכך לנתק ההיסטורי. ב-1955, בהתאם לתוכנית האב של האדריכל מיכאל בר, נהרסה העיר העתיקה עד היסוד. התושבים היהודים שוכנו בבתי שיכון מודרניים בדרום העיר בשכונה בשם "נווה זית", בעוד הערבים שוכנו בשכונה חדשה בשם "נווה ירק" במזרח. ההפרדה המובנית הזו קיימת עד היום. מפעלים חדשים בעיר פתרו חלקית את בעיית האבטלה, והעיר צמחה ל־25,000 איש.
בשנות השישים חודשה תוכנית המתאר בהתאם לצמיחה המהירה. כקודמתה, התוכנית התעלמה כליל ממרכז העיר הישן ומהריכוזים הערביים.[דרוש מקור] התוכנית העתיקה את המע"ר לעיר החדשה, ומיקמה בתי שיכון על חורבות העיר העתיקה.[דרוש מקור]
בתחילת מלחמת ששת הימים, לפני כניסת צה"ל לשומרון, הופגזה לוד בירי תותחים מקלקיליה.באמצע שנות השמונים, ידעה העיר שקט יחסי ביחסים בין העדות השונות. בתקופה זו נפתחו בתי ספר חדישים, התפתח אזור תעשייה, וכן הוקמו מרכזי קניות ובתי קולנוע. במהלך שנות ה-90 התחזקה מגמת העזיבה של יהודים מבוססים, למרות ההתייצבות ביחסי העדות. היהודים החלו לחשוש פן יהפכו למיעוט, והדבר מהווה עד היום מוקד מתיחות בין אוכלוסיות העיר.
החל משנות ה-90 מתקיימת עזיבת תושבים מבוססים ליישובים הסמוכים מודיעין ושוהם. דלדול מקורות ההכנסה החל להעיק על קופת העירייה בתקופה זו, ולעיר מונתה ועדה קרואה מספר פעמים. לאחר הדחתו של ראש העירייה בני רגב ב-2007, מונה אילן הררי, שהיה קצין חינוך ראשי, לעמוד בראש הוועדה הממונה (שלמעשה מתפקדת כמועצת העירייה). ב-16 ביולי 2009 התפטר הררי. כעבור שבוע חזר בו הררי מהתפטרותו. הוא שימש בתפקיד עד פברואר 2011, אז הוחלף בראשות הוועדה הקרואה על ידי מאיר ניצן.
באוקטובר 2013, אחרי עשר שנים בהן לא יצאו תושבי לוד לקלפיות, ניצח יאיר רביבו, ששימש כמנכ"ל העירייה תחת מאיר ניצן, את יורם מרציאנו בהפרש ניכר ונבחר לראשות העיר.
באוקטובר 2018, זכה רביבו שוב בבחירות המקומיות ברוב גדול, מולו התמודדו משה בונפיל ופכרידין שראיעה.
ב-2019–2020 אושרו והתחילו להבנות שני פרברי מגורים חדשים בלוד. שכונת גני איילון (סמוך לשכונה גני יער, על קרקעות יישוב אחיסמך שסופחו ללוד) ושכונת נופי בן שמן (על קרקעות יישוב בן שמן שסופחו ללוד). שתי השכונות נמצאות באזור היציאה מהעיר, בצד המזרחי של כביש 40. כמו כן, על קרקעות יישוב ניר צבי שסופחו ללוד, בצמוד לצד המערבי של שכונת גני אביב, לאורך כביש 200 העתידי, אושרה והתחילה להבנות שכונה נוספת "קדמת ניר צבי".
מבנה העירייה הישן הוחלף במבנה חדש באזור העיר העתיקה. בצמוד לתחנת הרכבת לוד הוקמה התחנה המרכזית של לוד וכמו כן נבנה באזור בנין משרדים הכולל את מנהלת רכבת ישראל, וכן אזור של מסעדות וחנויות שעומדים להיפתח במתחם.

מקום המדינה ועד היום

ב-12 במאי 2021 הוכרז בעיר אירוע חירום אזרחי, שכלל עוצר לילי, בעקבות המהומות בלוד שכללו עימותים אלימים בין תושבים ערבים ליהודים שבהם נרצח תושב יהודי שמכוניתו הותקפה באבנים ותושב ערבי שנורה למוות במהלך השתתפותו בהתפרעות. מהומות אלה התקיימו כחלק ממה שנודע כמהומות בישראל.

מבצע "שומר החומות"

היסטוריה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בלוד 86,795 תושבים (מקום 20 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.3%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 67.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,085 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

לוד היא עיר מעורבת בה גרים יהודים, מוסלמים ונוצרים.
בסוף שנת 2006 מנתה אוכלוסיית העיר כ-66,800 נפשות ונחלקה לקבוצות האתניות הבאות:

יהודים: 69.2%
ערבים: 23.6% (כוללים 1.1% נוצרים)
אחרים: 7.2%אחוז הערבים בה היה 19.7% בשנת 2001 ו-22.0% בסוף שנת 2004. ההפרדה האתנית הטבעית האופיינית לערים מעורבות אינה כה חזקה בלוד וקו התפר בין השכונות הערביות ליהודיות כולל אזורים מעורבים רבים. עזיבת תושבים יהודים יצרה היצע נרחב של דירות בשכונות היהודיות הוותיקות, מצוקת הדיור בשכונות הערביות יצרה ביקוש רב לדירות אלה, והכלכלה ניצחה את הסגרגציה. עם זאת, שכונות מעורבות אלה הן לא אחת מקור לאלימות ולביטויי גזענות.
כ־33% מקרב אוכלוסיית העיר הם עולים חדשים, רובם מארצות חבר העמים ומקצתם מאתיופיה.
36.6%
מכלל האוכלוסייה הם ילדים עד גיל-18, 12.4% בגיל 65 ומעלה. מקרב העולים,
11,860 הם יוצאי חבר העמים, 2,680 יוצאי אתיופיה, 10,380 מארצות אחרות.
מס' הנפשות הממוצע למשק בית עומד על 4.3 (במגזר הערבי 7.1), כ־90% מקרב בני הנוער מתגייסים לצה"ל.
ניתן לחלק את השכונות בלוד לשלוש קבוצות: השכונות הערביות (שכונת הרכבת ופרדס שניר) המופרדות גאוגרפית על ידי מסילת הרכבת, השכונות היהודיות החדשות שנבנו לכיוון רמלה, ושכונות "גני אביב", "גני יער" ו"גני איילון" המנותקות גאוגרפית מהעיר. אזור מרכז העיר, שהיה בעבר ערבי כולו, הפך ליהודי כולו בשנות ה-50, אם כי כיום מסתמנת חזרה איטית של האוכלוסייה הערבית לאזור זה.

נכון לסוף שנת 2004, התגוררו בלוד 14,661 תושבים ערבים, כ-22.0% מאוכלוסיית העיר. גידול מסוף שנות ה-80, אז היוו התושבים הערבים 12% בלבד מאוכלוסיית העיר. רוב התושבים הערבים גרים בשלוש שכונות מצוקה, אם כי חלקם עבר עם הזמן לשכונות היהודיות, שהפכו לשכונות מעורבות. האוכלוסייה הערבית בלוד נמצאת ביחסים מתוחים בינה לבין עצמה ועם היהודים בעיר, עם משתפי פעולה שיושבו בעיר במהלך שנות האינתיפאדה, ועם רשויות החוק והעירייה בשל בעיית פשיעה, בעיית סמים ובנייה בלתי חוקית שנפוצה באוכלוסייה הערבית בעיר.
את האוכלוסייה הערבית ניתן לחלק לארבע קבוצות עיקריות:

האוכלוסייה הערבית

15 אלף עולים חדשים מברית המועצות לשעבר נקלטו בלוד בשנות התשעים, והם מהווים כיום כ-23% מתושבי העיר. [דרוש מקור]

עולי חבר המדינות

ערך מורחב – קהילת הסטודנטים בלודלאחר המחאה החברתית בקיץ 2011 הוקמה בעיר קהילת הסטודנטים של התאחדות הסטודנטים בישראל, הכוללת כ-250 סטודנטים מלמעלה מ-23 מוסדות לימוד במרכז הארץ. הסטודנטים פועלים בעיר בתחומי התרבות, החינוך הבלתי פורמלי וההעצמה האזרחית בשיתוף פעולה עם עיריית לוד.

קהילת הסטודנטים

אוכלוסיית העיר

העיר לוד משופעת בכ-70 בתי כנסת, רובם קטנים ומשרתים את האוכלוסייה המזרחית. בשכונת נווה זית שבמרכז העיר קיימת תופעה ייחודית של שורה רציפה של כעשרה בתי כנסת המיועדים ליוצאי עדות שונות והשוכנים זה צמוד לזה. במקום הוקם פארק מפואר ובכוונת העירייה להפוך את המקום למוקד תיירותי הממחיש את סיפורם של קהילות ישראל השונות.
בשל תופעת החזרה בתשובה, שהתעצמה בעשור האחרון, נפתחים מוסדות דת רבים במבנים ישנים ובדירות. מורגשת בעיר פעילות רבה של מפלגת ש"ס. בעיר נרשמו תקריות בין על רקע לבוש לא צנוע או מכירת מזון לא כשר.
מנגד, גורמים דתיים אחרים בעיר טוענים לקיפוח. יוצאי אתיופיה חנכו בית כנסת ראשון לעדתם לאחר מאבק בן עשר שנים. המוסלמים מנהלים מאבק עיקש לבניית מסגד גדול בפרדס שניר.

קהילת חב"ד, שהגיעה לעיר כבר בשנת 1949, בהוראתו של האדמו"ר הקודם של חסידות חב"ד ליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון, (שבעצמו ביקר בעיר בשנת 1929, בשעה שהרכבת בה נסע לירושלים, עצרה במקום וקיבל בה יהודים שבאו להתברך מיישובים סמוכים כמו רחובות ונס ציונה שהיו אז יישובים צעירים) מונה כיום יותר מ-800 משפחות המתגוררות ב"שיכון חב"ד" ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות ל"שיכון חב"ד" בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים, רמז פנקס ויוספטל. בסמיכות לשכונה נמצאת גם ישיבת תומכי תמימים ה'ישיבה קטנה' הגדולה ביותר של חב"ד בעולם.
לקהילת חב"ד יש בשכונה מוסדות חינוך לכל הגילאים החל ממעונות, גנים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה. בית ספר יסודי ותיכון לבנות. רב הקהילה הוא הרב ברוך יורקוביץ. בשכונה חיים זה לצד זה יהודים אשכנזים, יהודים ספרדים, יהודים תימנים, יהודים גרוזינים ויהודים בוכרים. בית הכנסת הגדול הנמצא במרכז השכונה משמש מדי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.
בפברואר 2019 אוכלסו הבניינים הראשונים בפרויקט מגורים "שער העיר - לוד" שמהווה הרחבה לשכונת חב"ד, אך רק חלק מתושבי השכונה משתייכים לחסידות חב"ד.

שיכון חב"ד

בשנת תשנ"ו (1996) הוקם בעיר גרעין תורני בשם "אלישיב", הנחשב כיום לאחד הגדולים, הוותיקים והמצליחים בארץ. הגרעין מפעיל ישיבה תיכונית, אולפנה לבנות, מדרשה ללימודי יהדות המופעלת על ידי בנות שירות לאומי, בתי ספר יסודיים, מעונות לפעוטות וגני ילדים. עוד יסד הגרעין בעיר את המכינה הקדם-צבאית "מעוז", שראשיה הם הרב עוזיאל חובב והרב דודי אברמוביץ', בה מושם דגש על נתינה חברתית בעיר לוד. רב הגרעין מאז 2008 הוא הרב ישראל סמט.
הגרעין הקים שכונה בצפון העיר בשם "רמת אלישיב", וכמו כן תושביהם של שכונות דתיות נוספות כמו "נוף נריה" ו"רמת החשמונאים" מזוהות עם הגרעין. קהילת הגרעין גדלה עם השנים בקצב מהיר במיוחד: בעוד בשנת 2010 מנה הגרעין כ-250 משפחות, בשנת 2013 הגיע מספר המשפחות בגרעין לכ-500 ובשנת 2018 מספר המשפחות המזוהות עם הגרעין היה מעל לאלף. במסגרת הגרעין פועל מרכז סיור ולימוד "בשבילוד" העוסק בטיפוח המחקר ההיסטורי והתיירות בעיר, בדגש על ההיסטוריה היהודית והציונית שלה.בשנת 2009 הקים הגרעין סניף "בני עקיבא", המונה כ-300 חניכים.
יותר מאוחר בשנת תשע"ו (2016) הקים הגרעין שני סניפי "אריאל" בנים ובנות שמונים כיום יחד כ-300 חניכים, סניף בנים המכונה "סיירת אריאלוד" הוא אחד הסניפים הגדולים של תנועת אריאל.
בעיר קיימים שני סניפי בני עקיבא נוספים: סניף לוד נצח, שהוקם בשנת 2001, הסניף מונה כ-50 חניכים, ובסוף שנת התשע"ז (2017) קם סניף לוד איתן המונה כ-350 חניכים. הסניף הפך לסניף הגדול ביותר תחת מחוז יהודה של התנועה.

גרעין תורני אלישיב

דת

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון, כנסייה יוונית אורתודוקסית בה על פי המסורת נקבר גאורגיוס הקדוש (סנט ג'ורג'). גאורגיוס הוא הקדוש החשוב בכנסייה האורתודוקסית ופטרונן של מספר מדינות בהן אנגליה. הכמרים בכנסייה הם ברובם יוונים. לצד הכנסייה ניצב מסגד אל-עומרי ובית הכנסת "שערי שמיים".
מסגד אל-עומרי
מסבנת אל–פאר, הוא מבנה בית בד ומסבנה (מפעל לייצור סבון) השוכן בעיר העתיקה בלוד, מצפון למסגד אל-עומרי ולכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. המבנה הוקם בתקופה העות'מאנית, ונעשה בו שימוש גם בימי המנדט הבריטי.
חאן חילו, מבנה חאן השוכן מצפון למסגד אל-עומרי ולכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. החאן הוקם בידי הממלוכים, ונעשה בו שימוש גם בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי.
פסיפס לוד - הפסיפס הנחשב לאחד הגדולים, השמורים והיפים בישראל.
סביל "סובייח"
גשר ביברס או גשר ג'ינדאס
בית הקשתות (בית בד)
"באר השלום", בשדרות ירושלים בלוד, המבנה הוא מהתקופה הממלוכית (מאה ה-13 עד ה-15). בערבית נקראת הבאר "ביר זיבאק" (באר הכספית) בשל המים המרים שלה.באוקטובר 2009 כלל ה-World Monuments Fund, מלכ"ר שמושבו בניו יורק, את העיר העתיקה של לוד ברשימה של 93 אתרי מורשת עולמית  בסיכון.

אתרים בלוד העתיקה

אזור התעשייה הצפוני של לוד, המשתרע על שטח של כ-500 דונם, נחשב לאחד מאזורי התעשייה החשובים באזור המרכז, וזאת בזכות קרבתו לנמל התעופה בן-גוריון. רבים מהמפעלים באזור התעשייה הם מתחום הלוגיסטיקה. אזור התעשייה נהנה מקרבה לצירי תחבורה מרכזיים, סמוך לתוואי כביש חוצה ישראל, בצומת הרכבות המרכזי של המדינה.
מפעלים חשובים נוספים בעיר הם חברת ציוד התקשורת "טלרד", מפעל הקרטון "קרגל", "קפה-קו" - חברת-בת של עלית (כיום חלק משטראוס גרופ) לייצור קפה, "קשב" - מרכז המחשבים של בנק לאומי.

תעשייה

בעיר לוד פועלות מספר תנועות נוער. ביניהן: הצופים, בני עקיבא, עזרא, אריאל

תנועות נוער

חלק ניכר מהתושבים הערבים בלוד חיים על קרקע חקלאית הרשומה על שמם בטאבו, אך לא הופשרה לשימוש כקרקע למגורים. אחרים הגרים בבתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית על אדמות מדינה. לעירייה אין יכולת כלכלית להתמודד עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית, כיוון שפעולות הריסה של בתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית הן פעולות יקרות, והעירייה נתונה במצוקה כלכלית. בנוסף, הריסת בנייה בלתי חוקית בלוד היא בעייתית כיוון שפעולות ההריסה חייבות להיות מלוות באבטחה כבדה על הקבלנים המבצעים את ההריסה. הבטחות רבות מצד הממשלה לפיהן לוד תקבל סיוע נרחב על מנת להתמודד עם הבנייה הבלתי חוקית, העלו חרס וסיוע מעולם לא הגיע לידי העיר. כדי להימנע מהתמודדות עם בעיות האבטחה והבעיות הכלכליות של ההריסה, החליטה עיריית לוד להפשיר ולהכיר בבנייה בלתי חוקית בעיר (תוכנית ל"ד). פתרון נוסף להתמודדות עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית בעיר היה הקמת שכונה ערבית חדשה, "נווה שלום" על ידי משרד השיכון. המבקרים מקרב הציבור הערבי טוענים כי השכונה נבנתה ללא שיתוף הציבור ובבנייה שבלונית ולא איכותית שאינה מתאימה לצרכים של המשפחות הערביות (משפחות מרובות ילדים, מגורים בחמולות וכו'), וכי השכונה היא מס שפתיים בידי הרשויות כנגד טענות הקיפוח של הערבים. בעיות של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי קיימות גם בעיר השכנה רמלה.
בעקבות הריסת מבנה בלתי חוקי ב-22 בנובמבר 2018 יצאו מאות תושבים מהמגזר הערבי בלוד להפגנות וחסימת צירים במשך שלושה ימים.גם בשנת 2020 נהרסו מבנים בלתי חוקיים, דבר שגרם למחאה של התושבים הערביים, שהבעירו מספר כלי רכב בשכונות גני אביב ונווה נוף בעיר.

בנייה בלתי חוקית

ערך מורחב – המהומות בלודבזמן מבצע שומר החומות השתוללה הפשיעה. בעיר מספר שכונות ערביות אשר אין ליהודים היכולת ליכנס לתוכם מחמת הפשיעה כנגד יהודים. בעיר היו מספר חיסולים בין חמולות

פשיעה

בעיות איתן העיר מתמודדת

פסח לב - מונה על ידי משרד הפנים ב-5 במאי 1949. שימש בתפקיד עד 1959
אלכסנדר קמיל - 1959 עד 1964
שרגא שוולבה - פברואר 1964 עד נובמבר 1965
צבי איצקוביץ - נובמבר 1965 עד 1978
משה אפרת - 1978 עד 1983
מקסים לוי - 1983 עד 1996. עם היבחרו של לוי לכנסת הוא פרש מראשות העיר.
בני רגב - 1996‏-1998. בעקבות פרישת מקסים לוי נבחר רגב לתפקיר ראש העיר על ידי מועצת העיר. הוא שימש לפני כן כממלא מקום ראש העיר.
פנחס עידן - 1998‏-2000. זכה בבחירות ולאחר שנה בתפקיד פנה לשר הפנים וביקש למנות ועדה קרואה לעיר. לאחר שפרש מכהונתו שב לתפקידו כיושב ראש ועד העובדים ברשות שדות התעופה.
אריה ביבי - 2000‏-2002, יושב ראש הוועדה הקרואה. בשנת 2002 החליט שר הפנים, אלי ישי, על עריכת בחירות לראשות העיר ולמועצה.
מקסים לוי - מאי עד אוקטובר 2002. לוי זכה בבחירות ונפטר במהלך כהונתו.
בני רגב - מנובמבר 2002. בעקבות פטירתו של לוי מונה רגב, שהיה ממלא מקומו, לראש העיר. רגב זכה בבחירות שנערכו באוקטובר 2003. בשנת 2007, בעקבות מינויה של ועדת חקירה לתפקוד העירייה, החליט שר הפנים, רוני בר-און לפטר את רגב מתפקידו, לפזר את המועצה ולמנות ועדה קרואה לניהול העיר למשך 4 שנים. בני רגב הורשע בלקיחת שוחד מן הקבלן דוד אפל.
אילן הררי - 2007 עד 2011. יושב ראש הוועדה הקרואה.
מאיר ניצן - החל מפברואר 2011 עד 2013. יושב ראש הוועדה הקרואה.
יאיר רביבו - החל מאוקטובר 2013.

ראשי העיר

סמלה הרשמי של העיר והעירייה עוצב על ידי זאב פבזנר. הסמל מורכב ממגן מוטען בקשת אבן, המהווה מעין "שער פתוח לכל באיו", מאחוריו צללית של עץ המסמל את החורשות הנמצאות באזור העיר, ולמרגלותיו שדה חרוש, המסמל את סביבתה החקלאית. בשני צידי הסמל ענפים עם עלים ובתחתיתו פסוק מספר ירמיהו:

משמעות הביטוי בסמל העיר היא כדי לסמל את חזרתם של היהודים מהגולה כעולים לארץ ישראל שהתיישבו בעיר.

סמל העיר

גאורגיה סמטרדיה, גאורגיה
גאורגיה גורי, גאורגיה
רומניה פיאטרה ניאמץ, רומניה
אוקראינה ברדיצ'ב, אוקראינה
אתיופיה אווסה, אתיופיה (מ־2019)

ערים תאומות

ספרים על לודבן ציון רוזנפלד, לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ז-1997.
אלון קדיש, אברהם סלע, ארנון גולן, כיבוש לוד, יולי 1948, הארכיון לתולדות ה'הגנה', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תש"ס-2000
רם גופנא ויצחק בית אריה, סקר ארכאולוגי של ישראל - מפת לוד (80), רשות העתיקות, ירושלים, תשנ"ז.
לאון מג'רו, לוד - זכרונות ד"ר לאון וחנה מג'רו, ירושלים, תשכ"ה.
אורה וקרט, לוד: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב, תשל"ז-1977 (הספר בקטלוג ULI). הספר "לוד; גאוגרפיה היסטורית", באתר "סימניה"מאמרים על לודמרדכי דב יודלביץ, העיר לוד, סיני, יא', ירושלים, תש"ב; עמ' לב - מ; רנד - רנט; שיג - שיט.
הרב שי עילם, "פורים דלוד", כתב העת "קולמוס" גיליון 148, תשע"ז.ספרים כלליים עם חומר על לודאלחנן אורן, בדרך אל העיר - מבצע "דני" יולי 1948, הוצאת מערכות, תל אביב, תשל"ו.
בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1991.
שנת ה-49 לשחרור לוד, חוברת מטעם עיריית לוד (1997).
ל. א. מאיר, י. פינקרפילד, ח. ז. הירשברג (מבוא), בניינים דתיים של המוסלמים במדינת ישראל, ירושלים, תש"י (לוד, עמ' כו - כח).
שמואל קליין, ספר היישוב, כרך ראשון, חלק ראשון: היישוב למקומותיו, מימי חורבן בית שני עד כבוש ארץ ישראל על ידי הערבים, הוצאת מוסד ביאליק על ידי דביר, ירושלים, תרצ"ט. על העיר לוד, ר' עמ' 99 - 103 (55 מקורות). על דרום, דרומה (בעיקר העיר לוד), ר' עמ' 36 - 38 (33 מקורות).
יואב רגב, הגדות תש"ח, נתניה: אחיאסף, 2013.

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של לוד
 פרופיל לוד נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סאתר הקרן לפיתוח לוד
דובי זכאי, לוד: שכנות טובה בתוספת חומוס, באתר ynet, 21 במאי 2001
איילה חננאל‏, סיפורה של לוד: על האפליה בין ערבים לחרדים, באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2010
מיכאל יעקובסון, סיבוב בלוד כולל שכונת הרכבת, 13 בפברואר 2009, (תמונות של שכונת הרכבת, שכונת רמת אשכול והמרכז האזרחי)
יהושע שוורץ, ‏על תולדות לוד בתקופה הפרסית, קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 12-3
רויטל חובל, דו"ח מבקר המדינה על השלטון המקומי - מצבה של לוד לא השתפר למרות 3 תוכניות ממשלתיות והזרמת 250 מיליון שקל, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2012
 שש שנים לשחרורה של לוד, יומני כרמל 1954
הילה לוטן, לוד, עיר עם חזון, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 4 בספטמבר 2013
מה יש לעשות בלוד?, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2021
יותם יעקבסון, עבור מי שיצליח להסתכל מעבר להזנחה - סיור בלוד יכול להיות מסע היסטורי מרתק, באתר ynet, 14 ביולי 2021
 משה גלעד, לוד: אוצרות שכדאי להכיר, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2023
"לוֹד", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 1–2, באתר היברובוקס
לוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 לוד (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

לוד (לֹד, בערבית: اللد, תעתיק: אל-לִד) היא עיר במחוז המרכז בישראל ואחת הערים העתיקות בארץ ובעולם. מצפון ללוד נמצאים היישובים זיתן ואחיעזר, בדרומה העיר רמלה, ממזרחה גנתון, בן שמן ואחיסמך וממערבה דהמש וניר צבי.

קרן פלס

Keren Peles

פלס נולדה וגדלה ביבנאל, כבת בכורה לדורון ולמרים, ולה אח ואחות קטנים ממנה. דוד של אביה הוא הזמר בני אמדורסקי.בילדותה, למדה נגינה בפסנתר ובחליל צד. היא ניגנה בתזמורת הילדים ביבנאל, ומאוחר יותר בתזמורת הייצוגית של עמק הירדן, שם אף הייתה הסולנית. את לימודי התיכון עשתה פלס בתיכון בית ירח בעמק הירדן. לדבריה, בבית הספר התקשתה להתרכז בשיעורים, ולחבור לילדים אחרים, ולימים אובחנה כלוקה בדיסלקסיה.את שירותה הצבאי עשתה תחילה כמאבחנת פסיכוטכנית, ולאחר מכן, עברה לשרת כתאורנית ב"להקת אט"ל", להקה צבאית המבצעת שירים בסגנון ים תיכוני.לאחר שירותה הצבאי למדה בבית הספר הגבוה למוזיקה "רימון" במשך שלוש שנים. במהלך לימודיה השתתפה בתחרות "רוק-רימון", תחרות להרכבים עם חומר מקורי, וזכתה בה פעמיים במקום הראשון.
עם סיום לימודיה ברימון, היא למדה משחק אצל סופי מוסקוביץ', ובמקביל החלה בכתיבת שירים לתיאטרון, וביניהם שירים למחזות מוכרים כמו "חתונת הדמים", "טרטיף" של מולייר, "שיץ" של חנוך לוין, "יתוש בראש" ו"נפוליון - חי או מת!".
בשנה הראשונה שלה ברימון, כשהייתה בת 22, השתתפה בקומדיית המצבים "שמש" בערוץ 2 ושיחקה את עצמה.
במהלך לימודי המשחק זכתה פלס במלגת הצטיינות של "קרן התרבות אמריקה-ישראל" ובמספר מלגות נוספות של בית הספר במסגרת תחרויות מונולוגים.

ביקורות רבות פורסמו על פלס ועל עבודתה. בביקורת שלילית תקפו את דעותיה, את שיריה ואת המסרים שהיא מעבירה, אך גם את המראה שלה ואת גופה, ומתחו ביקורת על צילומים חושפניים שלה. ביקורות חיוביות שיבחו את המופעים שלה ואת יכולתה של פלס להלהיב קהל.

ביקורת

דיסקוגרפיה

קרן פלס, ברשת החברתית פייסבוק
 קרן פלס, ברשת החברתית אינסטגרם
 קרן פלס, סרטונים בערוץ היוטיוב
קרן פלס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 קרן פלס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרן פלס, באתר שירונט
 קרן פלס, באתר ספוטיפיי
 קרן פלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 קרן פלס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
קרן פלס, באתר Tab4u
קרן פלס, דף שער בספרייה הלאומית
קרן פלס, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
קרן פלס, בארכיון הבימה
קרן פלס באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
הכל אודות קרן פלס - זמן ynet
קרן פלס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הילה מירו ואורית מרלין-רוזנצוייג, לאשה, קרן פלס מצטלמת ומדברת, באתר ynet, 17 בדצמבר 2006
אור ברנע, קרן קיימת, באתר ynet, 11 בפברואר 2008
נועה רום, הבת של השכן, באתר ynet, 30 באפריל 2008
יובל אברמוביץ', אודי וחמודי כובשים את התיאטרון, באתר nrg‏, 27 במרץ 2009
דורון חלוץ, עכבר העיר אונליין, קרן פלס: אני רוצה שכולם יאהבו אותי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
יואב איתיאל, פצצה מתקתקת: ריאיון עם קרן פלס, מגזין המושבות, 29 בספטמבר 2010
עמי פרידמן, כמעט מקסימה, תמיד כובשת, באתר ynet, 10 באוקטובר 2010
אורלי מירקין, ספי קצב, ‏מאמאזון, באתר ‏מאקו‏, 31 בינואר 2013 
איריס אברמוביץ', אם אלה החיים: קרן פלס לא נותנת לאמהוּת לעצור אותה, באתר Xnet‏, 21 בפברואר 2013
אלינור פוקס, ‏"לא מפחדת מבר רפאלי, אלא מזאת שנועם עוד לא פגש", באתר ‏מאקו‏, 3 בדצמבר 2014
שגיא בן נון‏, קרן פלס: "אני אתיש את המערכת ובסוף המערכת תיכנע לי", באתר וואלה!‏, 15 באוקטובר 2015
רותי שילוני, ‏"זאת אני, אני חיה", באתר ‏מאקו‏, 24 בספטמבר 2016
ליהי עטר בכר‏, על המסך, בגדול: התפקיד המפתיע של קרן פלס, באתר וואלה!‏, 20 בדצמבר 2017
קרן פלס: "לאישה יש זכות להיות מינית בלי להתבייש", באתר וואלה!‏, 31 בדצמבר 2017
מעין רודה‏, בגידות, חרמנות והמון סקס: הצד האמיץ של קרן פלס נחשף על הבמה, באתר וואלה!‏, 09 בינואר 2018
ויטה קיירס, ‏50 גוונים של קרן פלס, באתר ‏מאקו‏, 25 בינואר 2018
רוני קובן, פגישה עם קרן פלס, תאגיד השידור הישראלי ,7 במרס 2018
יונתן ריגר, ‏הסודות של קרן פלס, באתר ‏מאקו‏, 13 ביולי 2018
שגיא בן נון‏, קרן פלס: "בגיל 40 החלטתי לשים את עצמי בצד ואת המוזיקה במרכז", באתר וואלה!‏, 26 ביוני 2019
בר זגה, קרן פלס: "עליתי במשקל, אני יודעת את זה", במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 14 בינואר 2020
אוראל סבג, קרן פלס חושפת: "לא מתביישת במה שעושה אותי שונה", באתר "NOW14", ‏ 11 באוגוסט 2021
רעות ברזילי, ‏״אמרתי ׳למה הסביבה שלי צריכה לסעוד אותי׳״: קרן פלס מספרת על הבעיה הרפואית שהשביתה אותה, באתר ‏מאקו‏, 12 ביוני 2022

קרן פלס טור (נולדה ב-11 במרץ 1979) היא זמרת-יוצרת, מלחינה, פזמונאית ושחקנית ישראלית, זוכת פרס אקו"ם. סינגל הבכורה שלה, "איתי", יצא ב-2006 ומאז הוציאה חמישה אלבומים, שלושה מהם הגיעו למעמד של אלבום זהב. בין שיתופי הפעולה הבולטים שלה ניתן למנות את מירי מסיקה, חברתה, לה כתבה שירים רבים במהלך השנים ואת רמי קליינשטיין, איתו הוציאה שני אלבומים ויצאה עמו למסע הופעות ב-2016. נוסף ליצירתה כזמרת, פלס כתבה שירים לזמרים ישראלים רבים והלחינה מוזיקה לתיאטרון; עבור עבודתה בתחום זה זכתה פעמיים בפרס "מלחינת השנה בתיאטרון".

קרן פלס - אקוסטי | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

קרן פלס - אקוסטי

הרצליה

זאפה הרצליה

קרן פלס | מיני ישראל | Tickchak LIVE

לטרון

מיני ישראל

קרן פלס | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

בנימינה גבעת עדה

זאפה אמפי שוני

קרן פלס
אקוסטי | זאפה תל אביב - מתחם מידטאון | Tickchak LIVE

קרן פלס
אקוסטי

תל אביב

זאפה תל אביב - מתחם מידטאון

קרן פלס
אקוסטי | זאפה ירושלים | Tickchak LIVE

מחוז ירושלים

ירושלים

זאפה ירושלים

קרן פלס | זאפה תל אביב - מתחם מידטאון | Tickchak LIVE

קרן פלס | גבעת ברנר - אולם מופעים | Tickchak LIVE

גבעת ברנר

גבעת ברנר - אולם מופעים

רוית יעקב כהן

Royat Yaakov Cohen

איילת רובינסון

Ayelet Robinson

יובל סגל

Yuval Segal

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

יעל טל

Yael Tal

עומר עציון

Omer Etzion

קובי זיסלין

Koby Zislin

הכתובה | תאטרון חיפה | מגדה - תרבות במגידו | Tickchak LIVE

הכתובה | תאטרון חיפה

קרן פלס במופע אקוסטי | מגדה - תרבות במגידו | Tickchak LIVE

קרן פלס במופע אקוסטי

סוניה

מי מופיע?