סוף העולם שמאלה

השנה 1968. האדם עומד לנחות על הירח, וסטודנטים מפגינים ברחובות פריז, אך נדמה כי דבר ממאורעות אלה אינו משפיע על החיים בעיירה קטנה ומבודדת במדבר הישראלי. שתי משפחות שעלו לישראל, האחת ממרוקו והשנייה מהודו, מוצאות את עצמן חיות בשכנות. אין להן דבר במשותף מלבד החלום ושתי בנות בגיל ההתבגרות. למרות ההבדלים ביניהן, ניקול המשוחררת והקלילה ושרה, ההודית, השקולה והרצינית, הופכות לחברות טובות. הנעורים והתשוקה שלהן לחופש עוזרים להן להתגבר על דעות קדומות, בזמן שבעיירה לא רק שההודים מוצאים עצמם במקום המרוחק מה"מערב" הנשאף, אלא הם אף נגררים למלחמות תרבות עם המרוקאים. המרוקאים היצירתיים והיצריים, המחשיבים עצמם "צרפתים", מתנשאים מעל ההודים "השחורים". ההודים המאופקים והשקטים, המחשיבים עצמם "בריטים", רואים במרוקאים בני אדם בורים וגסי רוח. ההתנגשות בין המהגרים משתי "האימפריות" אינה עוזרת לפתרון המשבר הכלכלי ותחושת הנטישה והאובדן. שתי הנערות הבוחנות את גבולות המוסר המרדני, מתמרדות כנגד הוריהן בעוד הן רוקמות חלומות על כוכבות בסגנון המערב, ובמשפחות שלהן הכול הרבה יותר מורכב. המהלך ה"רגיל" של החיים נעצר בבת אחת כאשר אביה של ניקול, איזק, מארגן שביתה במפעל היחיד בעיירה. הדבר משבית את העיירה כולה ומוביל למשבר כלכלי וחברתי. כתוצאה מהמצוקה הקולקטיבית והפרטית, נראה כי כל הגבולות התרבותיים קורסים: מכיוון שאין כלל מקורות עבודה אחרים באופק, אנשי העיירה מוצאים לעצמם "הרפתקאות" שונות על מנת להימלט מהשעמום ולמצוא משמעות כלשהי. בעוד רוג'ר, אביה של שרה, מוצא עצמו מעורב ברומן לוהט עם סימון, רקדנית לשעבר מקזבלנקה, רייצ'ל, אשתו, מנסה להציל את נישואיה בעזרת כישופים. איזק מגלה שאשתו האהובה (אמה של ניקול) גוססת מסרטן הדם ובתם ניקול ממשיכה ברומן האסור עם המורה הצעיר. שרה אינה מתנגדת לחיזוריו של גבי, בריון העיירה, ושאר התושבים מכלים זמנם לריק בבית הקפה השכונתי. השביתה אינה מובילה לשום מקום, אך העובדים, מתוך כעס וייאוש, מחליטים להילחם עד הסוף המר. רק נס יכול להציל את המצב, והוא לא מאחר להגיע: רוג'ר וחבריו מנסים לשמור על ניצוץ של זהות אימפריאלית דרך הדבקות במשחק הקריקט היומי. מכיוון שחסרים להם ציוד ומדים, הם פונים לקונסוליה הבריטית בתל אביב לעזרה. הבריטים, המצפים ליחסי ציבור רבים סביב המשחק, עוזרים לא רק על ידי הקצאת תמיכה אתלטית אלא גם על ידי הבטחה לשלוח את אלופת הקריקט של אנגליה למשחק ידידותי נגד "הקבוצה" של העיירה. החדשות אודות אירוע הספורט ההיסטורי מאחדות את העיירה כולה, את ההודים והמרוקאים גם יחד, מאחורי משחק שרק מעטים מהם מבינים את חוקיו. אך האירוע שמבטיח שהעיירה תהיה "על המפה" גורם למשפחות לקוות שאולי סוף סוף יגיע השינוי שכולם מחכים לו. ביום הגדול, בעוד חברי פרלמנט וסלבריטאים שונים מגיעים למקום מתל אביב, נראה כי הגאולה באופק, אך תושבי העיירה אינם מצליחים לעמוד בקצב האיטי והמהורהר של המשחק. החלטת שופט יוצרת מהומה קטנה, המתפתחת למהומה גדולה, שנהפכת בסופו של דבר לתוהו ובוהו מוחלט והקבוצה הבריטית נמלטת בקושי מן המקום. סופה העגום של העיירה נראה ודאי. אלא שנראה כי המשחק בכל זאת הביא עמו ברכה: השביתה הפכה למבוכה פוליטית. כתוצאה מפרסומו של המשחק, מאלצת הממשלה את בעלי המפעל להיענות לדרישות העובדים. וכך, בצורה עקיפה, ה"נס" אכן מתרחש.

הסרט מגולל לכאורה את סיפורה של העיר דימונה, אך הצילומים נערכו בחודשי מרץ ואפריל ביישובים מדרשת בן-גוריון ובירוחם. המיקומים בהם צולמו הסצנות נבחרו כך שיהיו כמה שיותר קרובים למקור. הסצנה של משחק הקריקט המופיעה בסרט צולמה במגרש הקריקט של שדה בוקר ואחד מהבניינים בסרט, הבניין בו גרה סימון, הוא שיחזור של בניין אמיתי שהיה.

הסרט זכה להצלחה קופתית רבה, ומאות אלפים צפו בו בבתי הקולנוע בישראל. הסרט השתתף בפסטיבלים בינלאומיים לקולנוע בארצות הברית, באוסטרליה, בהודו ובמדינות אירופה, וזכה במספר פרסים, בהם פרס חביב הקהל בפסטיבל טאורמינה ופרס חבר השופטים בפסטיבל טוקיו, יפן. בישראל זכה הסרט בשני פרסי אופיר. בשנת 2005 יצא ה-DVD של הסרט, אליו התווספו קטעים מיוחדים. גם ה-DVD זכה להצלחה גדולה בישראל. סכסוך משפטי מתוקשר נוצר בין השחקנית רובי פורת-שובל, המשחקת בסרט, ובין הבמאי אבי נשר, כאשר שובל דרשה להיות רשומה גם כיוצרת הסרט בטענה כי הוא מבוסס על חייה. ב-2011 הגיעו הצדדים להסכם, במסגרת הליך בוררות חשאי, במסגרתו רכשו מפיצי הסרט את חלקה של פורת שובל. בנוסף, במאי 2011 פסק בית המשפט כי היא תקבל חצי מיליון שקל על זכויות היוצרים לסרט.

בשנת 2023, הועלה "סוף העולם שמאלה" כמחזמר תיאטרלי בתיאטרון הארצי לילדים ולנוער בשיתוף עם תיאטרון חיפה. בבימויו של אודי גוטשלק, שגם כתב את ההצגה ועם שירים שכתב נעם חורב.