פאר טסי

Peer Tasi

אושר כהן

Osher Cohen

אייל גולן

Eyal Golan

עידן רייכל

Idan Raichel

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

חנן בן ארי

Hanan ben Ari

יסמין מועלם

Jasmin Moallem

אשקלון

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז דרום

Southern District

פארק תנועת הנוער

המחוז כולל שתי נפות:

נפת אשקלון
נפת באר שבע

חלוקה מוניציפלית

אוכלוסיית המחוז מונה כ-1,330,600 נפש (למ"ס, נכון לשנת 2019), מתוכם, הלמ"ס מסווגת לפי שיוך דתי:953,600 (כ-71.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כיהודים.
280,300 (כ-21.1%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כמוסלמים.
6,500 (כ-0.5%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כנוצרים.
89,900 (כ-6.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

הערה: הנתונים לערים נכונים לסוף ספטמבר 2023, מועצות מקומיות ואזוריות עדכניות לסוף ינואר 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין שבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב, מישור החוף הדרומי ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע ורובו מדברי. צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ – כ-90 נפש לקמ"ר.
מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שממנו גישה לשלושה ימים – הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, ים סוף שלחופי אילת, וים המלח במזרח. בירת המחוז היא העיר באר שבע. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח שיפוט היא דימונה. בתחום המחוז פועלים מוסדות אקדמיים כגון המכללה האקדמית אשקלון, המכללה האקדמית להנדסה באשדוד, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

איזי

איזי | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

מחוז חיפה

בנימינה גבעת עדה

זאפה אמפי שוני

איזי | זאפה תל אביב - מתחם מידטאון | Tickchak LIVE

מחוז מרכז

תל אביב

זאפה תל אביב - מתחם מידטאון

EZ | איזי | רדינג 3 | Tickchak LIVE

רדינג 3

איזי - חגיגות עשור | זאפה חיפה | Tickchak LIVE

איזי - חגיגות עשור

חיפה

זאפה חיפה

ארז שרון נולד ב־9 ביוני 1987 בכפר סבא, בנם של אלי שרון ושל עורכת הדין פגי שרון.
את דרכו המוזיקלית החל בגיל 12 בעקבות האזנה לאלבום "2001" של ד"ר דרה. עם הזמן החל לכתוב שירים שעסקו ברובם בחוויות היומיומיות שלו. בגילאים 15–17 איזי לקח חלק וזכה במקום הראשון במספר תחרויות היפ הופ. באחת התחרויות הוא זכה בהופעה של הראפר אמינם בלונדון, הופעה שגרמה לו להבין שהוא רוצה להיות מוזיקאי. בגיל 16 זכה בתחרות נוספת במסגרת התוכנית "יש מצב לראפר חדש" בערוץ הראשון, זכייה שזיכתה אותו בהפקת סינגל מקורי על ידי מומי לוי בשם "אלימות ונמות". בתחרות נוספת איזי זכה בהפקת דיסק על ידי אורי שוחט[דרוש מקור].
איזי הרכיב את כינויו מהאות הראשונה והאחרונה משמו באנגלית (E ו־Z של Erez).
לאחר שחרורו מצה"ל ובמקביל לעבודתו על אלבום הבכורה שלו, איזי שיתף פעולה עם DJ PM. הם הקימו ביחד את צמד "התיירים" שהוציא לאור מספר שירים כגון "פרה פרה", ו"אהלן וסהלן". במקביל, איזי השתתף בהרכב "האידיוטים" יחד עם עומרי סגל, רון ביטון ורון נשר. ההרכב הוציא לאור מיקסטייפ הנקרא "מי אידיוט?" ובו השירים "זוז כמו אידיוט", "בחור אופטימי", "עספור רמיקס" ו"לא כותבים למגרה".

ב־4 באפריל 2011 הוציא איזי את הסינגל "כלבויניקית" שזכה למליוני צפיות ביוטיוב, ללא חשיפה משמעותית בתקשורת הממוסדת. ב־12 בדצמבר 2012 יצא לאור אלבום הבכורה של איזי, "תעשו לי מקום". האלבום מכיל שירי מחאה לצד שירים הומוריסטים, ביניהם "כלבויניקית", "לא נורמלי", "מדביק אותי לקיר" ועוד. באלבום מתארחים נצ'י נצ', קאשי, שירה גבריאלוב, בוקה ועידו בי וצוקי.
בחנוכה 2012 איזי השתתף בפסטיגל, עם מחרוזת שירים שלו, שכללה את השירים "כלבויניקית", "כולי בהיי" ו"לא נורמלי". ב־2 במאי הוציא שיר עם אתניX ושחקני מכבי תל אביב שנקרא "צהוב עולה", לרגל זכיית הקבוצה באליפות ישראל בכדורגל.
ב־4 בספטמבר 2013 איזי הוכתר כ"פריצת השנה" במצעד סיכום השנה במוזיקה הישראלית של Mako. באותה השנה השתתף במופע חנוכה בשם "ג'ט לג" לצד עידו בי וצוקי, אבי קורניק, לירן כוהנר ואסף גורן.

ב־10 בפברואר 2014 הוציא יחד עם ג'ורדי את השיר "בין הבודדים" שגרף למעל מ־7 מיליון צפיות ביוטיוב. הקליפ לשיר, שבוים על ידי רומן בוצ'אצקי, הגיע למקום הראשון במצעד הרשמי וקליפ השבוע ב־MTV. בתחילת מרץ 2014 דיבב את טרזן הבוגר בגרסה העברית לסרט האנימציה טרזן – סרט משפחה מונפש גרמני-צרפתי משנת 2013. בסוף אותה שנה נבחר לקמפיין של חברת האופנה TNT. במסגרת שיתוף הפעולה הוציא שיר בשם "?" וקולקציית בגדים עם הדפסים שלו.

2011–2014: "תעשו לי מקום"

ב־15 ביולי 2015 איזי הוציא לאור את אלבומו השני, לא לילדים. באלבום איזי שיתף פעולה עם האמנים ג'ורדי, KYD ואליעד נחום. ב־29 ביולי 2015 הוציא איזי לתחנות הרדיו את הסינגל "לא הכל מן אללה" מתוך האלבום. הסינגל הגיע בסוף חודש אוגוסט למקום הראשון במצעד הפזמונים של גלגלצ.
ב־18 בדצמבר 2016 יצא השיר "תעשה טוב", הקליפ צולם בלונדון ובנתניה. את הקליפ ביים עדן שוחט.
ב־15 במרץ 2017 שיחק בסדרה פולמון של הוט בידור ישראלי בתור גורי, אח של סמדי שיושב בכלא בתאילנד בפרק 23.
בשנת 2017 הוציא את השירים "באתי לתת הצגה", "Cheap Talk" עם שרי גבעתי, "אחת כמוך" שנכתב יחד עם דודי בר דוד ו"יש לך הכל" לציון חמש שנים מצאת אלבומו הראשון.

2015–2019: "לא לילדים"

ב־2 בינואר 2020 הוציא את האלבום השלישי שלו "אין בעד מה" הכולל 14 שירים וביניהם שיתופי פעולה עם חן פורתי, עמית חשאי, ארקדי דוכין, נדב גדג' ושחר סאול.
ב־12 בדצמבר 2022 הוציא את אלבומו הרביעי "אייקון", בו שיתופי פעולה עם נועה קירל, אלי פיניש, גיא מזיג ועוד. מתוך האלבום בלטו השירים "גושפנקא" עם נועה קירל ו"כריסטופר קולומבוס" שנכתב לזכרו של רב־סרן בר פלח שנפל בהיתקלות עם מחבלים. באלבום זה איזי גם מציין עשר שנים לצאת אלבומו הראשון, "תעשו לי מקום", ולאחר שחרורו יצא לסיבוב הופעות בשם "חגיגות העשור", שכולל שירים מהאלבום הראשון ועד האלבום האחרון.
ב־1 ביוני 2023 יצא אלבומו השביעי של עומר אדם, "סוף העולם", בו התארח איזי בשיר "התעוררתי עם נמר", וגם לקח חלק בכתיבתו. ב־20 ביוני הוציא את השיר "Heat Happens, Stay Cool" במסגרת שיתוף פעולה עם ספרייט. ב־1 באוגוסט הוציא את השיר "ובלילות אנחנו על זה" בו הוא מארח את שיר דוד גדסי. ב־17 באוגוסט יצא לאור השיר "כתונת פסים 2023" בו השתתף לצד אמנים ישראלים רבים אחרים.
ב־11 באוקטובר 2023, כמה ימים לאחר פתיחת מלחמת חרבות ברזל הוציא את השיר "שבעה באוקטובר" שתוך כמה ימים הגיע למעל 200 אלף צפיות. בהמשך לכך, הוציא דואט עם אודיה בשם "חורף 23" לזכר הנרצחים.

2020–הווה: "אין בעד מה" ו"אייקון"

ביוגרפיה

ב־27 ביוני 2023 התחתן עם בת זוגו הדוגמנית שנייה הדר.

חיים אישיים

2012: תעשו לי מקום
2015: לא לילדים
2020: אין בעד מה
2022: אייקון

אלבומי אולפן

אלבומי אוסף

2011: מי אידיוט (בהרכב "האידיוטים")

מיקסטייפים

דיסקוגרפיה

גלריה

אתר האינטרנט הרשמי של איזי איזי, ברשת החברתית פייסבוק
 איזי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 איזי, באתר Discogs (באנגלית)
דף הפייסבוק של איזי
ערוץ ה-YouTube הרשמי
שי להב, אבא מבוגר ובן מתבגר הלכו להופעה של איזי, באתר ynet, 27 בינואר 2013
בגלל המוזיקה: סיפור ההצלחה של ארז שרון (איזי), באתר ‏מאקו‏, 11 ביולי 2013
קרן קוזלוב, כת"צ ראש 1, הראפר EZ באולפן: "אני לא חושב שהתמסחרתי", באתר ynet, 14 ביולי 2013
אסף נבו, ‏איזי: "שירה ואני נפרדנו רק בגלל שהיא נסעה", באתר ‏מאקו‏, 15 באוגוסט 2013
אסף נבו, ‏פריצת השנה: איזי, באתר ‏מאקו‏, 4 בספטמבר 2013
לידור אלימלך, ראיון ווטסאפ, באתר פרוגי 4 במאי 2014
 דפנה ארד, כוכב הילדים, הראפר E-Z, רוצה כבר לעלות כיתה, באתר הארץ, 3 במרץ 2015

ארז שרון (הידוע בכינוי הבמה איזי – E-Z; נולד ב־9 ביוני 1987) הוא ראפר, זמר, מדבב ושחקן ישראלי.

אדיר מילר

Adir Miller

מור רביעי

Mor Reveii

בר צברי

Bar Tzabary

קובי פרץ

Kobi Perez

אורי חזקיה

Ori Hizkiah

דודו פישר

Dudu Fisher

הבן של מושיקו הגדול | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

הבן של מושיקו הגדול

היכל  התרבות אשקלון

שלום מלחמה | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

שלום מלחמה

ירון אילן

Yaron Ilan

מהכרם עד קיסריה עם ירון אילן | פרינדס אשקלון | Tickchak LIVE

מהכרם עד קיסריה עם ירון אילן

פרינדס אשקלון

אסף יצחקי

Assaf Itzhaki

אסף יצחקי | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

תושבי אשקלון פותחים את הקיץ | אמפי פארק גן לאומי אשקלון | Tickchak LIVE

תושבי אשקלון פותחים את הקיץ

אמפי פארק גן לאומי אשקלון

🎉תושבי אשקלון פותחים את הקיץ:
 אייל גולן ומופע פותח עם מור רביעי ! 🎤

📅 תאריך: 16.07
🕣 שעה: פתיחת שערים ב-19:00, הופעה ב-20:30

🎶 מחירי כרטיסים:

יציע תחתון: 60 ש״ח
יציע עליון: 50 ש״ח
אל תחמיצו את האירוע הזה! 
יש למקום כמות מוגבלת של כרטיסים, אז מהרו לרכישה!

אייל גולן באמפי אשקלון. מופע פותח מור | אמפי פארק גן לאומי אשקלון | Tickchak LIVE

אייל גולן באמפי אשקלון. מופע פותח מור

חיפזון וזהירון מסיבת קיץ | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

חיפזון וזהירון מסיבת קיץ

יובל המבולבל

Yuval Hamevulbal

המסע אל הכוכב - יובל המבולבל | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

המסע אל הכוכב - יובל המבולבל

קוגומלו

Cogomelo

קוגומלו - ההצגה! משימה מהמאסטר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

קוגומלו - ההצגה! משימה מהמאסטר

מופע היובל של דודו פישר - מופע של פעם בחיים | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

מופע היובל של דודו פישר - מופע של פעם בחיים

מני עוזרי

Meni Ozeri

מני עוזרי | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אורי חזקיה | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

יונתן ברק

Jonathan Barak

יונתן ברק | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אסי ישראלוף

Asi Israelof

שלישיית מה קשור

Shlishiat Ma Kashur

ציון ברוך

Tzion Baruch

שלום מיכאלשווילי

Shalom Michaelshvili

מה קשור | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

מה קשור

אדיר מילר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

נופר סלמאן

Nofar Salman

מולי שולמן

Muli Shulman

שפי מרציאנו

Shefi Marziano

ענת מגן שבו

Anat magen Shabo

רונה לי שמעון

Rona Lee Shimon

הילה סעדה

Hila Saada

רובי פורת שובל

Ruby Porat Shoval

תקווה עזיז

Tikva Aziz

אורן כהן

Oren Cohen

אודי רוטשילד

Udi Rothschild

עמית זיתון

Amit Zaitun

אביבה אהובתי | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אביבה אהובתי

זה אני - מחזמר משיריו של אייל גולן | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

זה אני - מחזמר משיריו של אייל גולן

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

הכתובה | שלמה בראבא | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

הכתובה

ג'ולייטה

Julietta

דנה לפידות

Dana Lapidot

קובי מאור

Kobi Maor

שלומי יפרח

Shlomi Ifrah

ליבי פנקר

Libi Panker

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי

אליהו יוסיאן

Eliyahu Yossian

אליהו יוסיאן - מפסיקים לדבר מערביזציה | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אליהו יוסיאן - מפסיקים לדבר מערביזציה

Ashkelon

מתנ"ס נווה דקלים

אשקלון שוכנת במישור החוף, בקצה הדרום־מערבי של חבל לכיש, המפריד בין הנגב לשפלה, וכעיר המערבית ביותר בישראל, גבולה הדרומי של העיר רחוק מרצועת עזה כ־7 ק"מ. לכל אורכה של העיר עוברת "דרך הים" (ויה מאריס העתיקה). אשקלון, אחת הערים העתיקות בעולם, שימשה בכל תקופותיה עיר מעבר של דרכים ונתיבות ים, מסילת רכבת שירדה ממרכז הארץ (מסילת לוד ותל אביב) אל רצועת עזה, בואכה מצרים. מסילה זו הותקנה ב־1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, בידי הצבא הבריטי, שכבש אז את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. כביש החוף העולה מצפון סיני בואכה רצועת עזה אל גוש דן, הוא ציר התנועה החשוב ביותר במישור הים התיכון.
שני נחלי אכזב, נחל שקמה בדרום ונחל אבטח בצפון, זורמים סביב אשקלון, מנקזים מדי חורף את מי השיטפונות ונשפכים לים התיכון.
אשקלון, העיר החדשה, משתרעת על שטח של כ־45,000 דונם. בתחומה גם התל העתיק של אשקלון הקדומה, המשתרע על יותר מ־2,000 דונם בתחומי הפארק הלאומי שבדרום־מערב העיר. שם, לחוף הים התיכון, מצויים גם שרידי הנמל העתיק וכן שני נמלים קטנים עם שוברי גלים בולטים אל תוך הים: נמל הנפט של קצא"א ונמל מי הקירור של תחנת הכוח רוטנברג, שהקימה חברת החשמל בסוף שנות ה־80.
אדמות אשקלון חוליות ברובן, להוציא אדמות שכונת גבעת ציון שבדרום־מזרח העיר. העיר שוכנת על כמה גבעות השוברות את קו הרקיע וקו החוף, ומגיעות לגובה של 60 עד 80 מטר מעל פני הים.
להקות בני־כנף חולפות בשמיה, ובפארק הלאומי מקננות ציפורים מסוגים שונים. תנים, שועלים, ארנבות ונמיות, דרבן לעת מצוא ולעיתים רחוקות גם צבאים תועים הבאים מחבל לכיש בתקופת היובש.
אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בממוצע השנתי נרשמים בה רק 33 ימי גשם, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל־515 מ"מ בשנה.

גאוגרפיה ואקלים

ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה.
ראשית היישוב במקום לפני כ־5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. סוחרים פיניקים מאשקלון השתתפו במסעות סחר והתיישבות מעבר לים. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב, עם נוכחות פיניקית. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. על פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס המלך בנה את בית המועצה הענק ששרידיו המרשימים נמצאים בפארק אשקלון. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא־יהודים לצדם של יהודים.

אשקלון העתיקה

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנות ה-70 של המאה ה-11 איבדו הפאטמים את שליטתם בארץ ישראל לבית סלג'וק. הם השיבו את השליטה לזמן קצר לפני הגעת מסעי הצלב לארץ. עם פלישת הצלבנים נכבשה מרבית הארץ; אקורד הסיום של הכיבוש, קרב אשקלון, שנערך בסמוך לעיר, נגמר בניצחון הצלבנים. עם זאת, לא נפלה אשקלון בידיהם, ואשקלון נותרה אחד ממעוזיהם היחידים של הפאטמים בסוריה רבתי. היא שימשה להיערכות הצבא הפאטמי וגם כבסיס ימי לצי. בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים.
שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בהמשך המאה הייתה העיר בסיס צלבני למתקפות על מצרים בהנהגת צלאח א־דין, וכוחותיו של א־דין תקפו בעיר מספר פעמים. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי צלאח א־דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר אשקלון על ידי המוסלמים בהנהגת א־דין, שהרס את מבני העיר, גירש את האוכלוסייה והעלה הכל באש, כדי למנוע הקמה מחדש של המקום כבסיס צלבני. לאחר מכן נסתם נמלה.
העיר זכתה לתחייה בינואר של שנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. תוך כמה חודשים הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. אך בסוף אותה שנה צלאח א־דין וריצ'רד החליטו לפרק את אשקלון שוב. האתר נשאר נטוש עד נובמבר 1239, עד שנכבש שוב על ידי הצלבנים תחת הפיקוד של הרוזן טיבו הרביעי משאמפאן. בשנה שלאחר מכן, נבנה מבצר בפינה הצפון־מערבית של העיר על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. המוצב נפל בידי המצרים תחת פח'ר א־דין באוקטובר 1247. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר ולא נבנתה שוב.
המסגד הראשי של אשקלון נבנה מחדש על ידי עבד אל-מלכ אבן מרואן (685–705) לאחר שהעיר נכבשה מידי הביזנטים. לא ברור אם הבניין החליף כנסייה ביזנטית והאם זהו אותו מסגד שנבנה שוב ב־772 יחד עם מינרט. אולם בסוף המאה העשירית אלמקדסי מתאר את המסגד הגדול כעומד בשוק של סוחרי הבדים ומרוצף בשיש. המסגד והשוק מוזכרים ששים שנה לאחר מכן על ידי נאסר א־ח'וסרו (1047). בשנת 1092 בנה הגנרל הארמני הפאטימי בדר א-דין אלג'מאלי מנבר עבור ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד, שנכרת בקרב כרבלא ב-680. סביב הראש הקבור במקום הוקם משהד שיעי (מקום קדוש) ששימש מקום לעלייה לרגל.
אחרי נפילת אשקלון לידיים צלבניות באוגוסט 1153, והמסגד הגדול הומר לכנסייה שהוקדשה לסנט פול. ב־1123 הרוזן היו מיפו העניק "את אחד המסגדים הטובים ביותר בעיר של אשקלון" שהיה אז עוד בידיים מוסלמיות למנזר של סנטה מריה בעמק יהושפט. ב־1153 המנזר חיזק את טענותיו ביחס למסגד הגדול. המסגד המדובר הכיל את ראשו של אלחסין, נכד הנביא. הראש הוצא והועבר לקהיר ממש לפני שאשקלון נפלה בידי הצלבנים ב־1153. צלאח א־דין החריב את הקתדרלה הצלבנית, אך המנבר של בדר א-דין אלג'מאלי הועבר למערת המכפלה בחברון, שם הוא מצוי עד היום.

אשקלון בימי הביניים

אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה.
על חוף הים שכן בקרבתה משהד נבי חוסיין - מבנה עתיק מסוף המאה ה־11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל.
בתקופת המנדט הייתה מג'דל חלק מנפת עזה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל השתרע שטחה העירוני על 1,346 דונמים (מתוכם 202 דונמים שטחים ציבוריים). בקיץ 1929, במהלך מאורעות תרפ"ט, תקפו מאות ערבים ממג'דל ומכפרים נוספים את באר טוביה שהיה אז הישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל, רצחו שנייים מתושביה, שרפו את כל הבתים והחריבו את המושבה.ערב מלחמת העצמאות התגוררו במג'דל כ־10,000 תושבים. באוקטובר 1948 נוספו להם אלפי פליטים ערבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. אלה התגוררו ברחובות העיירה, במבנים ציבוריים ובפרדסים.
בזמן המלחמה חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיירה מספר פעמים.
בין 30 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1948, נטשו החיילים המצריים את העיירה יחד עם רבים מתושביה.
התושבים נמלטו לערים ברצועת עזה.
העיר נכבשה ב־5 בנובמבר 1948, יחד עם איסדוד ויבנא, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב.
בעת כניסת צה"ל לעיירה, נמצאו בה בין 1,000 ל-2,000 תושבים.
לדברי ההיסטוריון בני מוריס, מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, ככל הנראה הורה לגרש את התושבים שנותרו בעיירה, אולם ההוראה לא בוצעה על ידי המפקדים בשטח. באותו חודש הועברה האחריות על העיר ליחידה של הממשל הצבאי ולמושל העיר מונה עשהאל צוקרמן, שכיהן בתפקידו עד קיץ 1949. בשבועות הראשונים של הממשל הצבאי גדלה אוכלוסיית העיירה, ובתחילת ינואר 1949 דווח על 2,600 נפש. נראה כי חזרו אליה פליטים רבים שהסתתרו בחורשות ובכפרי הסביבה וכן פליטים שהסתננו מרצועת עזה.
בדצמבר 1949 הוכנה תוכנית לגירוש אנשי העיירה מג'דל, יחד עם ישובים ערביים נוספים, אך היא לא יצאה לפועל עקב התנגדותם של משה שרת ואליעזר קפלן.
כיום מג'דל היא שכונת מגדל באשקלון ובה שוכן המרכז המסחרי העיקרי בעיר. כמו כן נמצא בה מוזיאון במבנה הח'אן והשוק העירוני.

העיירה הערבית אל־מג'דל

ב-1 בדצמבר 1948 ערך צה"ל סריקה בעיירה וגירש כ-500 ערבים שלא נפקדו במפקד בעת כיבוש העיירה ולכן נחשבו לתושבים בלתי חוקיים. בהמשך גורשו מסתננים ותושבים שנחשדו בסיוע להם.
ההסתננות מעזה למג'דל החלה בסוף 1948 ונמשכה למעשה עד לפינוי העיר. חלק מהמסתננים הגיע להתיישב מחדש בעיר ואחרים עסקו בגניבות.
ב-31 בדצמבר 1948 החליטה ועדת השרים לענייני רכוש נטוש, ליישב את מג'דל ביהודים. במחצית הראשונה של מרץ 1949 הגיעו הגברים החלוצים ובסוף אפריל כבר היו בעיר כ-200 משפחות יהודיות שרוכזו בשני רחובות. בסוף השנה כבר התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים ושמה הוסב ל"מגדל־גד". לצדם התגוררו בסוף 1949 כ־2,500 ערבים, עבורם הקימו השלטונות בית ספר ומרפאה. הממשל סיפק מורה וספרי לימוד באנגלית ובערבית. בתחילת 1950 עוד שבו למקום ערבים מעזה במסגרת איחוד משפחות. הערבים במגדל גד היו בעיקר מדלת העם, לאחר שהשכבות המשכילות ברחו במהלך המלחמה. התושבים הערבים רוכזו בצפון העיר, במתחם שכונה על ידי הפקידים והחיילים הישראלים "הגטו", והם חיו תחת הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהיה בפיקודו של דוד איל.
המתחם היה מגודר בגדרות תיל ונתון תחת שמירה של שתי מחלקות מגדוד 141. כל יציאה ממנו וכניסה אליו הייתה טעונה אישור של צה"ל. הפועלים הערבים הפשוטים עבדו והשתכרו, אולם בעלי הקרקעות נותקו מאדמותיהם ומפרנסתם. הממשל הצבאי רשם את התושבים הערבים, חילק להם תעודות זהות ודאג לאספקת מצרכים עבורם. הוא דאג לתעסוקתם, בעיקר בקטיף, וכך יכלו התושבים לשלם עבור המצרכים שקיבלו. בנוסף לכך, טיפל במקרי סעד. בדצמבר 1949 פונתה הפינה הדרום-מערבית של "הגטו" מתושביה הערבים והמתחם צומצם כדי לפנות בתים ליהודים.
בינואר 1950 הגיעה למג'דל יחידה של כ-30 חיילים מצריים, שהוציאו את שרידי גופותיהם של חללי הצבא המצרי מבית הקברות המוסלמי שבעיר כדי לקבור אותם בשטח המצרי.
בפברואר 1950 כבר יישבו מוסדות המדינה כ־3,500 עולים חדשים: כשליש מתימן, 15% מטורקיה, 10% מצפון אפריקה וכ־40% מדינות מרכז אירופה. באותו חודש החלו להישלח תושבי מג'דל לרצועת עזה.
בתחילת יולי 1950 כ־400 ערבים שהיו פליטים בעיר עברו לאזור רמלה. באותו חודש פוצץ צה"ל את מסגד מקאם א־נבי חוסיין, מבנה מהמאה ה־11, ובעקבות מחאתו של שמואל ייבין, ראש מחלקת העתיקות, נטל משה דיין, אלוף פיקוד דרום, את האחריות למעשה. בהמשך הקיץ, בעקבות תלונות של הקומוניסטים, הבהירו בממשל הצבאי שהערבים המועברים מהעיר הם פליטים שהגיעו אחרי המלחמה ומועברים לגליל לכפרי פליטים, או ערבים שביקשו מרצונם לעבור לרצועת עזה. על פי הודעת הממשל, ביקשו הערבים לעבור לעזה לקרוביהם, לאחר שבהיעדר שלום אפסו הסיכויים שקרוביהם יוכלו לחזור למגדל גד. בקשות אלו לעבור לעזה נתקבלו לאחר שערביי מגדל גד הוזמנו אל מרכז השלטון ושם הוצגו להם אפשרויות המעבר והם נשאלו באיזו אופציה הם מעוניינים. כלפי המסרבים הופעלו פעולות שכנוע שכללו אזהרות מצרות שעלולות לבוא על אלו שלא יעברו.

מלבד הלחץ שהופעל על התושבים הערבים שנותרו על ידי השלטון הישראלי, גם התעמולה המצרית בדבר עריכת "סיבוב שני" למלחמה תרמה לרצונם להגר לרצועת עזה ולהתאחד עם בני משפחותיהם. ערביי מג'דל כנראה חששו שילכדו במתקפה המצרית הצפויה או שבמקרה של ניצחון מצרי, הם ייחשבו כבוגדים. אלא שהוצאת שרידי החללים המצריים התפרשה על ידם כהוכחה לכך שאין בכוונת המצרים לערוך "סיבוב שני" ומכך הסיקו כי אם ברצונם להתאחד עם משפחותיהם תחת שלטון ערבי, עליהם לעקור לעזה. לכך נוספו הידיעות על גורלם הקשה של בני עירם שבחרו להישאר בתחום מדינת ישראל ועברו לרמלה. התושבים גם ידעו כי כאשר יעברו לעזה, יקבלו מעמד של פליטים ויזכו לתמיכה של מוסדות האו"ם. כאמצעי כלכלי לעידוד ההגירה לעזה ולא למקום אחר בתחומי המדינה, החלו השלטונות, במדיניות חד פעמית, להחליף כל לירה ישראלית בידי התושבים המתפנים בלירה ארץ ישראלית (מנדטורית) שהייתה בשימוש ברצועה, כאשר שער החליפין בה היה בין 3 ל-4.5 לירות ישראליות ל"י ללא"י אחת. במהלך הקיץ הפך ה"גטו" ליריד בו מכרו הערבים העוזבים את רכושם ליהודי הסביבה. בשל המחסור בישראל במוצרים שונים, מכרו המתפנים את מיטלטליהם לשכניהם–יורשיהם היהודים במחירים מופקעים. כסף זה הצטרף לסכומים בלירות ישראליות שחסכו התושבים הערבים בעבודתם, ובסיום מבצע ההעברה, לקחו עמם היוצאים למעלה מ-170,000 לא"י.
ב-14 בפברואר 1950, במסגרת "תוכנית איחוד המשפחות", חזרו למג'דל 102 מפליטיה ששהו בעזה, והתקבלו בה בהתלהבות. אלא שהעברה זו הייתה חד-פעמית ויומיים אחר כך התבצעה ההעברה הראשונה של תושבי מג'דל לעזה. במרץ-אפריל נעשו העברות נוספות. ביום העצמאות פתח הממשל את מחסומי ה"גטו" והתושבים הערבים הצטרפו לחגיגות התושבים היהודים. ב-14 ביוני החל מבצע הפינוי הרשמי. המפונים הוסעו לגבול במשאיות צבאיות. המשלוח הראשון נעשה ללא תיאום עם שלטונות מצרים, אולם המשלוחים בחודשים הבאים כבר היו מתואמים. ביולי הועברו לרמלה 200 ערביי קטרה ששכנו זמנית במג'דל. מספר דומה בחר לעבור לירדן. כמעט כל המתפנים הוחתמו על הצהרה שהם עוזבים מרצון ושהם מוותרים על בעלותם על נכסיהם ועל זכות השיבה. המשאיות יצאו מרחבה ליד בית העירייה, הגיעו למחסום ארז, משם הובלו על ידי המצרים במשאיות למחנות הפליטים. אדמותיהם ובתיהם עברו לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש.
בסוף אוגוסט 1950 נותרו בעיר כ־1,300 ערבים.
ב-21 בספטמבר 1950 פרסם ראש מטה משקיפי האו"ם ויליאם אדוארד ריילי דו"ח על גירוש ערבים מישראל, ובין השאר כתב על מעבר ערביי מגדל גד, שיש שמועות שהכוונה היא לגרש את כל התושבים הערבים. משרד החוץ הישראלי דחה את האשמותיו וטען כי "לא הופעל שום לחץ על שום ערבי" לעזוב את מג'דל, וגם בעיתונות הישראלית הכחישו את הטענות על גירוש.
אלא שבמהלך ספטמבר ואוקטובר לחצו שלטונות הצבא על הערבים הנותרים לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות" והפסקות באספקת המזון. ב-8 באוקטובר יצאה הוראה לסגור את בית הספר. ב-12 באוקטובר יצא המשלוח האחרון לעזה, שכלל 229 נפשות, ובעיר נותרו עתה 17 משפחות בלבד. ב-13 באוקטובר הועברו 15 משפחות ללוד ושתי משפחות לעזה, ובכך התרוקנה העיר לגמרי מערבים.
בעקבות תלונה של מצרים על ה"גירוש" ממג'דל, ב-17 בנובמבר 1950 ניתנה החלטה 89 של מועצת הביטחון של האו"ם. ב-30 במאי 1951 דרשה ועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים שישראל תאפשר את שובם של המפונים, אולם ישראל דחתה את ההאשמות ואת הדרישה. רבים מהמפונים התחרטו זמן-מה לאחר הגיעם למחנות הפליטים בעזה וביקשו לחזור, אולם ישראל לא הסכימה לכך.

מגדל־גד תחת ממשל צבאי 1948–1950

בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל־עזה, אחר כך מגדל־גד ולאחר מכן מגדל־אשקלון. ביולי 1950 הוקמה הוועדה העירונית של מגדל־גד. יושב ראש הוועדה (ראש העיר בפועל) היה אפרים צור. בשבועות הבאים חולקו הבתים הנטושים של הערבים המפונים לעובדי ציבור.
היישוב היהודי תוכנן כיישוב חקלאי ועורף לוגיסטי ליישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל־אשקלון כעיר. אליעזר מילרוד מונה לשמש כראש העירייה הראשון.
באותה שנה החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל־אשקלון בשם אפרידר. השם נגזר מהמילים אפריקה ועמידר.
ב־1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעיתים אשקלון החדשה. כמו כן, נבנתה בשנים אלו על ידי היזם צבי סגל שכונת ברנע על אדמות הכפר אלג'ורה שחרב ב-1948. ד"ר יחזקאל זונאבנד מונה כראש המועצה המקומית.
ב־1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת בשם "אשקלון". ד"ר זונאבנד מונה כראש העיר המאוחדת.
בין 1949 לתחילת שנות השישים של המאה הקודמת היה ניסיון שלא צלח, להקמת עיר הסרטים ברנע באשקלון על ידי צבי סגל.
בשנת 1956 הקים יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת, את "קולנוע רחל", שנקרא על שם אמו. את בית הקולנוע תכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שתכננו במשרדם התל אביבי באותה תקופה עוד מספר בתי תרבות ברחבי הארץ, בעיקר ביישובי הפריפריה.
בשנים אלו נשיא המדינה יצחק בן-צבי היה מבקר רבות בעיר ואף ראש הממשלה דוד בן-גוריון מסר את התפטרותו לנשיא בעיר, בן צבי הקים בעיר ספרייה לזכר בנו בשם בית עלי ולאחר מותו הוריש את המקום לתושבי העיר אשר הפכו את המקום למרכז פדגוגי למורים, בן צבי הונצח באשקלון בשני רחובות ובבית ספר.

שנות ה-50

שנות ה-60 ואילך

בתחילת שנות ה-2000 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שהעיר נמצאת קילומטרים ספורים מרצועת עזה, צפונית לה בקו החוף, עובדה אשר גרמה לעיר להיות המטווחת ביותר ומספר רקטות רב נורו אליה מרצועת עזה. ירי הרקטות מהרצועה הוביל את צה"ל לבצע מבצעים על מנת לצמצם את הירי, כדוגמת מבצע גשמי קיץ, שהחל ביוני 2006. בנובמבר 2006, לאחר תקופה של ירי הושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס וירי הקסאם צומצם אם כי לא הופסק כליל. באפריל 2007 החלה הידרדרות מחודשת בגזרת גבול הרצועה כאשר עשרות רקטות נורו אל העיר וסביבתה. ההסלמה נמשכה לתוך חודש מאי, אז גבר מאוד ירי הרקטות.
ב־14 במאי 2008, בעת ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, שוגרה רקטת גראד מבית להיא שבצפון רצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה בקניון חוצות שבכניסה לאשקלון, ללא שהופעלה לפני כן מערכת האזעקה, היא חדרה את הקומה העליונה, וגרמה לקריסת הקומה כולה. בעקבות כך מד"א, בית החולים ברזילי ומשטרת ישראל הכריזו על אר"ן - אירוע רב נפגעים ופינו מן המקום עשרות רבות של פצועים בהם תשעה במצב קשה לבית החולים ברזילי.
בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של רקטות גראד שכוון כגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה שגרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר. כמו כן במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו מאות רקטות לעבר העיר. במהלך מבצע צוק איתן נורה המספר הגבוה ביותר של רקטות לעבר העיר. מרביתן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. בין המבצעים נורו לעבר העיר במהלך הסלמות ביטחוניות עשרות רקטות.
ב-25 בדצמבר 2019 בביקורו בעיר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כחלק ממסע בחירות, נורו לעבר העיר שתי רקטות אשר יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל.
ב-11 במאי 2021, בתחילתו של מבצע שומר החומות נהרגו בעיר שתי נשים ונפגעו עשרות מפגיעות רקטות.
במהלך המבצע ספגה העיר למעלה מאלף רקטות שנורו לעברה ב-12 ימים בלבד, וזה המספר הגבוה ביותר מבין כל ערי ויישובי הדרום.
במהלך מלחמת חרבות ברזל נורו מעל 1,000 רקטות לעבר העיר ואף ניסיונות חדירה שלא צלחו.

ירי רקטות במאה ה-21

היסטוריה

חמישה כוכבים – מסמלים את חמש שכונותיה העיקריות של העיר
עמוד שיש עם כותרת – סמל לעיר העתיקה אשקלון
סרט – מסמל את תכנונה של אשקלון כעיר הסרטים של ישראל
גלגל שיניים – מסמל את מפעלי התעשייה בעיר
גלי הים – מסמלים את היותה עיר חוף
רקע – הכחול מסמל את הים והתכלת את השמים הבהירים של העיר

סמל העיר

עשהאל צוקרמן-1948-1950 בנובמבר 1948 מונה למושל הצבאי הראשון כשאחריותו על אזור הדרום בהמשך משנת 1948 עד שנת 1950 מונה למושל מגדל לימים -אשקלון
אפרים צור – 1950–1951
אליעזר מילרוד – 1951–1953
יחזקאל זונאבנד – 1953–1956
אריה תגר – 1956–1965
רחביה אדיבי – 1965–1972
אברהם בלסבלג (כממלא מקום) – 1972–1974
אהרן חייבי – 1974–1978
אלי דיין – 1978–1991
בני וקנין – 1991–2003
שבתאי צור (כממלא מקום) – 2003
רוני מהצרי – 2003-2008
בני וקנין – 2008-2013
איתמר שמעוני – 2013-2017
אפרים מור (כממלא מקום) – 2017–2018
תומר גלאם – מ־2018

ראשי העיר

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים באשקלון 158,348 תושבים (מקום 13 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.7%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 80.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,644 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בשנות ה־90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה. במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום.
אחוז הבתים צמודי הקרקע בעיר הוא מהגבוהים בערי ישראל. אשקלון היא העיר ה־13 בגודלה במדינת ישראל.

סטטיסטיקה ודמוגרפיה

אַשְׁקְלוֹן היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, במישור החוף הדרומי, השוכנת בין הנגב לשפלה בקצה המערבי של חבל לכיש. העיר מונה כ־164,000 תושבים, השלישית בגודלה במחוז הדרום, וה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל.
העיר הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.
העיר היא אחת מהעתיקות בעולם. היא בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפים שנה ונמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: ”חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני”.
העיר חברה בארגון פורום ה-15.

מתנ"ס גושן,קק"ל 25 קרית מוצקין

קרית מוצקין, ישראל

מתנ"ס גושן,קק"ל 25 קרית מוצקין

כל האירועים בקרית מוצקין

הופעות חיות בקרית מוצקין

סטנדאפ בקרית מוצקין

הצגות בקרית מוצקין