חנן בן ארי

Hanan ben Ari

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

תמיר גרינברג

Tamir Grinberg

אביתר בנאי

Eviatar Banai

דודו טסה

Dudu Tassa

איתי לוי

Itay Levi

עודד פז

Oded Paz

ראשון לציון

נתניה

מודיעין מכבים רעות

יהורם גאון

Yehoram Gaon

יהורם גאון – הזמר הלאומי | מועדון הגריי מודיעין | Tickchak LIVE

יהורם גאון – הזמר הלאומי

מחוז מרכז

מועדון הגריי מודיעין

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

Central District

היכל התרבות ספי ריבלין

היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן

סינמה סיטי ראשון לציון

היסטוריה

אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2007, כ-1,730,500 נפש, מתוכם:
1,523,600 יהודים (כ-88%)
141,100 ערבים (כ-8%)
65,800 ללא סיווג דת (כ-4%)
אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2019, כ-2,233,000 נפש, מתוכם:
1,943,400 יהודים (87%)
190,300 ערבים (8.5%)
מתוכם: 178,600 מוסלמים ו- 11,700 נוצרים
99,100 ללא סיווג דת (4.4%)

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני אוכלוסייה נכונים לסוף שנת 2023 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2021.

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח בערי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז המרכז הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי מרכז שוכן בלוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה
נפת השרון
נפת פתח תקווה
נפת רחובות



הראל מויאל

Harel Moyal

הראל מויאל | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

מחוז תל אביב

הרצליה

זאפה הרצליה

מויאל נולד בשכונת גילה בירושלים, בן בכור מבין שני ילדיהם של יוסי, בעל חברת פוליש והדברה, ואסתר, עובדת שירות בתי הסוהר. בגיל שנה עברה המשפחה להתגורר במעלה אדומים שם גדל והתחנך. בתיכון למד במגמת אדריכלות.
בשירותו הצבאי שירת כלוחם ביחידת יס"מ במשטרת ישראל והמשיך לעוד שנתיים בקבע, בהן הוכשר כמאמן כושר של היחידה. היה לוחם הסדיר הראשון בארץ ביחידת היס״מ שהיא יחידת קבע 
.

ביוגרפיה

כילד ספג מויאל שלל סגנונות מוסיקליים בבית שמוסיקה היתה חלק בלתי נפרד מההוויה בו ממוסיקת רוח מערבית למוזיקה ערבית אתנית מוזיקה אנדלוסית קלאסית ומוזיקת עולם, אביו חזן ופייטן בבית הכנסת ומתמחה בשירת הפיוטים האנדלוסית דבר שניכר בשיריו של מויאל לאורך השנים 
בגיל 15 לימד אותו אביו לנגן בגיטרה וכבר בחודש הראשון החל לכתוב שירים למגירה , השיר הראשון שכתב היה דון חואן שיר שדרכו התקבל כמועמד לתוכנית כוכב נולד 
מויאל מלבד הנגינה על הגיטרה הוא מנגן גם על כלים שונים , בנג'ו , עוד , פסנתר , מפוחית ושלל כלי הקשה. 
בשנת 2004 התקבל מויאל כמתמודד לתוכנית "כוכב נולד", לאחר שביצע באודישן הראשון את השירים "אהבה קצרה" ו"דון חואן" (שאותו כתב והלחין) והסתמן כמועמד חזק ומעניין. בהמשך ביצע גם את "משאלה", "יש מקום" ו"שער הרחמים", ופילס את דרכו אל הגמר שהתקיים בניצנים ב-15 באוגוסט 2004, בו התמודד מול עדי כהן והראל סקעת. מויאל ביצע את שיר הניצחון "נר על החלון" (במקור של סטלה מאריס), והפך לכוכב הנולד החדש של העונה השניה עם 863,368 קולות. מויאל קיבל 60,000 קולות יותר מהראל סקעת שהגיע למקום השני. למקום השלישי הגיעה עדי כהן.

כבר בשנת 2005 כחצי שנה לאחר זכייתו הוציא מויאל את אלבום הבכורה ששמו "הראל מויאל" שהסינגל הראשון מתוכו ״ אמצע הלילה בכפר ״הפך ללהיט גדול ועד היום נחשב להמנון החיילים 
בהמשך הוציא את השירים "סימנים", "ואז תבואי", "כמו אוהבים", האלבום הגיע לאחר 5 ימים בלבד למעמד אלבום זהב שמכר מעל 20,000 עותקים.
מויאל כתב והלחין את רוב שיריי האלבום 
את האלבום הפיקו נדב ביטון ושמוליק דניאל 
באותה שנה הוזמן להופיע על בימת גמר "כוכב נולד 3" כמנצח העונה הקודמת  עם הלהיט "אמצע הלילה בכפר"

אלבום בכורה - "הראל מויאל"

בשנת 2007 הוציא מויאל את אלבומו השני "לבדי" שאת כל שיריו כתב והלחין  ואף עיבד את כולם ביחד עם המפיק נדב ביטון 
הסינגל הראשון מתוכו "לא מכירים אותך" הגיע למקום הראשון במצעד גלגל"צ וגם הסינגל השני ״באה אליי ״ בקליפ לשיר ״באה אליי ״ שיחקה יעל גולדמן כאהובתו 
מתוך האלבום הזה יצאו גם הסינגלים  - ״אינדיה ״ ו ״כבר לא ״ - אלבום זה הגיע למעמד "אלבום פלטינה". עם מכירה של למעלה מ 40,000 עותקים

אלבום שני - "לבדי"

במהלך השנים   2008-2010 עבד מויאל על אלבומו השלישי 
ב23 בפברואר 2010 הוציא הראל את הסינגל הראשון ״ בגללו ״ מאלבומו השלישי ״ מתחיל מחדש ״ אחריו יצאו גם הסינגלים ״לה לה ״ , ו ״ מתחיל מחדש 
האלבום עצמו ראה אור  ב 27 בפברואר 2011 
הראל מספר שזהו האלבום הכי אישי וקרוב אליו לליבו אך לא זכה להצלחה כמו קודמיו.
את האלבום הפיק ועיבד מויאל יחד עם אסף צרויה ואמיתי פריאנטה , גם באלבום זה כתב והלחין הראל את כל השירים מלבד השיר ״ כמו נצח ״ אותו הלחין יחד עם אסף צרויה

אלבום שלישי - "מתחיל מחדש"

ב 29 באוגוסט יצא אלבומו הרביעי של הראל 
״ כמו שמרגיש הלב ״  ובו ביצע חידוש לשיר ״ לבדי ״ מאלבומו השני אך הפעם בדואט עם הזמרת היווניה גליקריה מתוך אלבום זה יצאו הסינגלים 
"סמי"  , "שבת בחלון" , "אל תאחר לבוא" , "אחד שתאהבי" ו "יש לי אותך"
באלבום זה ביצע מויאל חידוש לשירה של נתנאלה ״ ספינת זיכרונות ״ בעיבוד חדש בסגנון יווני 
את האלבום הפיקו תמיר קליסקי חבר להקת "אתניקס" ואהרון קמיגרוב גם באלבום זה מלבד השיר ספינת זיכרונות כל השירים נכתבו והולחנו על ידי מויאל

אלבום רביעי - "כמו שמרגיש הלב"

יולי 2014 יצא הסינגל הראשון ״שוב״ מתוך אלבומו החמישי על ההפקה המוסיקלית חתום תמיר צור , על המילים והלחן מויאל בעצמו 
בשנת 2015 שיחרר מויאל את הסינגל ״ שטח אש ״ שנכתב על עיר הולדתו ירושלים ובפיזמון שר לראשונה בשפה הערבית , השיר מתאר את המצב המסוכן בירושלים באותה שנה של אינתיפאדת הסכינים בגל הטרור הפלסטיני (2015–2016) ונכתב לאחר הפיגוע ברכבת הקלה בירושלים 
ב 8 ביוני של אותה שנה שיחרר מויאל את השיר ״ אהיה לך אושר ״ אותו כתב לאחר שיחת טלפון עם אחיו אופיר שסיפר על הצעת הנישואים לבת זוגו.
השיר נכתב והולחן תוך שעה מאותה שיחה והראל אף שר אותו בחופתו של אחיו – התגובות החיוביות של האורחים הביאו להוצאת השיר כסינגל.
השיר לא זכה להשמעות רבות ברדיו אך עם הזמן הפך לאחד משיריי האהבה והחופה הכי פופולאריים בקרב הזוגות הנישאים בישראל , מאז ועד היום שר אותו מויאל בחופות וכשיר סלואו. 
שירים אלה נכללו באלבום החמישי (EP) יחד עם השירים: "פריז", "בא למסיבה", "כל מה שביקשתי"

אלבום חמישי - "אהיה לך אושר"

קריירה מוזיקאלית

בשנת 2005 הקליט את השיר "לפעמים חלומות מתגשמים" יחד עם הראל סקעת ועדי כהן (זמרת)  שכתבה : מירית שם-אור ללחן של צביקה פיק, שיר זה היה לשיר האודישנים לעונה השלישית של כוכב נולד.
בשנת 2007 הלחין לפרויקט הזיכרון : ״מנציחים בשירים את מוטקה ״ את הטקסט של החייל - אילו ניגר ז״ל  ״רכבת אחרונה למציאות ״ ואף שר את השיר לזכרו של אילן בבית הוריי החלל.
באותה שנה הלחין גם את פס הקול להצגת "הבימה" הנקראת "בתולים" בבימויו של מאור זגורי. 
בשנת 2008 חידש את השיר "עוד דקה את נעלמת" שבוצע במקור על ידי זוהר ארגוב (מילים ולחן: רמי לב) עבור הפרויקט "עבודה עברית - מחווה לשישים שנות יצירה מקורית".
בשנת 2011 הקליט את השיר "אמא" שבוצע במקור על ידי ניסים סרוסי (מילים: יוסי בכר לחן:ניסים סרוסי) עבור הפרויקט "שני צדדים למטבע"

בשנת 2007 התארח במופע של בעז שרעבי בקיסריה וביצע עמו את השיר "משאלה", איתו הופיע בחצי הגמר של "כוכב נולד 2". שיר זה הולחן על ידי בועז שרעבי למילותיו של אהוד מנור.
בשנת 2008 ביצע את שירו "שאני" יחד עם הזמר גד אלבז במופעו בקיסריה.
בשנת 2014 חידש את שירו "לבדי" מאלבומו השני עם הזמרת גליקריה.

שיתופי פעולה

פרויקטים מוסיקאלים

בשנת 2004 השתתף בתחרות הפסטיגל כשגילם את דמותו של זורו וזכה במקום הראשון  עם השיר "אני הוא זורו" שכתב עוזי חיטמן ללחן של שלומי שבת.
בשנת 2005 הקליט את שירו של בעז שרעבי "חופשי ומאושר" יחד עם מקהלת ילדי וראייטי, כל ההכנסות נתרמו לעמותת וראייטי.
בשנת 2006 השתתף במחזמר "כמו בסרט" לצד יהורם גאון, שלומי שבת, מיקי קם, ניצה שאול, גולן אזולאי ועדי כהן. המחזמר מבוסס על שירים מקולנוע ישראלי מחזמר מקורי על זמר צעיר שמתגורר בעיירה בדרום שמתגלה והופך לכוכב בתוכניתו של יהורם גאון, המחזמר היה מבוסס על שירים מקולנוע ישראלי ושם ביצע מויאל את השירים - "תני לי יד", "השוטר אזולאי", "יש מקום", "הייתי בגן עדן", "אין מדינה לאהבה" ועוד.
המחזמר המצליח יצא לסיבוב הופעות גם בארה״ב (ניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס וטורונטו)/ את המחזמר ביים משה קפטן והפיק רמי בז׳ה.  
באותה שנה נבחר כפרזנטור של חברת "ברק 013" והצטלם לפרסומת לשיחות בינלאומיות, הצילומים התקיימו ברומניה. 
בשנת 2011 השתתף בעונת ה-VIP של " הישרדות".
בשנת 2014 התארח בעונה השישית של תכנית הריאליטי האח הגדול וביצע את השיר "מיליון שאלות" שנכתב והולחן על ידי מתמודד העונה אחי נתן ובנוסף ביצע שיר מאלבומו הראשון "ואז תבואי".
בשנת 2018 השתתף במחזמר סאלח שבתי בתפקיד שמעון שבתי הבן הבכור של סאלח, לצדם של נתן דטנר, אריה מוסקונה, שרונה אלימלך, גל אמיתי ורוני נדלר, 
בהפקתו של מאור מימון ובבימויו של עומר זימרי.
בשנת 2022 נבחר לתפקיד הראשי כשגילם את דמותו של משה רבנו במחזמר "נסיך מצרים" לצד רינת גבאי והילה סעדה.

קריירת טלויזיה ומשחק

ב-15 ביולי 2008 נישא לבת זוגו שימרית, לאחר 12 שנות זוגיות. לזוג ארבעה ילדים, והם מתגוררים בגדרה.

חיים אישיים

דיסקוגרפיה

הראל מויאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הראל מויאל, באתר שירונט
 הראל מויאל, באתר אייטונס  (באנגלית)
 הראל מויאל, באתר ספוטיפיי
 הראל מויאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 הראל מויאל, באתר דיזר
 הראל מויאל, באתר Discogs (באנגלית)
הראל מויאל, באתר Tab4u
הראל מויאל, דף שער בספרייה הלאומית
הראל מויאל, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
תימורה לסינגר, ממשיך באמצע הדרך, באתר ynet, 6 במרץ 2011
יובל אברמוביץ', נולד מחדש, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2011
סמדר שילוני, הראל מויאל: אני פה בגלל אשתי, באתר Xnet‏, 2 במאי 2012
עמי פרידמן, אמצע הלילה על האי: הראל מויאל החליט שהגיע הזמן להיחשף, באתר nrg‏, 2 בספטמבר 2012
ערן סויסה, "הלכתי לאיבוד. ימים שלמים רק בהיתי, הייתי באאוט", באתר ישראל היום, 16 במרץ 2017
ליאת רון, ‏"מאשים את עצמי שהתמסרתי רק לאמנות והזנחתי העסקים", באתר גלובס, 25 באוגוסט 2017
יעל געתון‏, הראל מויאל: "מבחינתי, לשים את החיים בשביל המדינה. זאת האהבה שלי לישראל", באתר וואלה!‏, 9 באפריל 2018
יקי הפשטיין, ‏נולד מחדש, בעיתון מקור ראשון, 9 בינואר 2019
שיר זיו, "החרדות החלו כמו אחרי תאונה. באותו רגע לא הרגשתי את המכה", באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2019
  גבי בר־חיים, מחלף הראל, באתר "ידיעות אחרונות", 17 בדצמבר 2021

הראל מויאל (נולד ב-12 באפריל 1981) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, מלחין, פזמונאי, מפיק מוזיקלי ושחקן ישראלי, זוכה "כוכב נולד 2".

נשר

מתנ"ס ורדים

ערך מורחב – מפעל נשר חיפהההיסטוריה של היישוב נשר שלובה בהיסטוריה של בית החרושת למלט "נשר". בשנת 1903 עלה מרוסיה המהנדס נחום וילבושביץ. הוא סייר בארץ כדי לבחון את אפשרויות הפיתוח בה. באותה עת לא היה בארץ מפעל לייצור מלט. וילבושביץ העריך שתנופת בנייה בעתיד תגדיל הביקוש למלט, והמליץ על הקמתו של מפעל מלט בחיפה, בגלל הקרבה לנמל חיפה, מסילת הרכבת החיג'אזית ומרבצי אבן גיר מתאימים בכרמל. מלחמת העולם הראשונה דחתה את מימוש תוכניותיו של וילבושביץ. ב־1918 הוא חזר לארץ, נפגש עם יהושע חנקין וביקש ממנו שירכוש שטחי קרקע מתאימים שנמצאו ליד הכפר הערבי יאג'ור, שהיו שייכים למשפחת ח'ורי, שהתגוררה בלבנון. סלים ח'ורי הצליח לרכוש במאה ה-19 את השטח שנקרא אל ח'רייבה, הודות לקשריו הטובים עם פקידי הממשל העות'מאני. הוא גידל בשטח עצי תות והקים באזור מפעל למשי, שפעל עד 1934. המוכרים חשבו שהיהודים מעוניינים בשטח לשימוש חקלאי.
ב-1920 הגיע לארץ מזכיר ה"סינדיקט לצמנט פורטלנד בארץ ישראל" ביחד עם מהנדס בריטי, כדי לבחון מקום להקמת מפעל למלט. במסגרת התוכניות נלקח בחשבון גם שטח שיתאים לבניית משרדים ומעונות לעובדים. המהנדס הבריטי כתב בדוח שלו מ־16 ביולי 1920:

 המלצה זו שימשה בסיס להקמת יישוב הפועלים נשר.
בנובמבר 1921 קנה יהושע חנקין באמצעות חברת הכשרת היישוב את האדמות. בחיפושיהם אחר משקיע הגיעו לתעשיין היהודי־רוסי מיכאל פולק. פולק הגיע לארץ ישראל במאי 1922. הוא מצא את השטח מתאים, אבל היה מודאג מביצות הקישון וממחלת המלריה שפגעה בפועלים. פולק דאג לטפל במיגור הקדחת בעזרת צוות סניטרים שבראשם עמד צבי סליטרניק. בשלב זה הוחלט על השלמת רכישת השטח. השטח כלל מקום שנקרא "סלמיה" (באזור מחצבת נשר הישנה של היום), שבו היה חאן ששימש בעבר למגורי אריסים.
בנובמבר 1922 החלו מדידות השטח, ונשכרו שני שומרים יהודים מחיפה, שעברו להתגורר בחושות של סלמיה. זו הייתה ההתיישבות היהודית הראשונה באזור. כדי לחזק אותה הותר לתשעה מבני "קבוצת אחווה" של המרכז החקלאי, אשר יועדו להקים את קיבוץ יגור, להצטרף לשומרים. בזמן מגוריהם במקום עסקו בעבודות חקלאיות.בספטמבר 1923 התחילו עבודות הפיתוח הראשונות בסלמיה לשיפור שלושת מבני החאן. מבנה אחד שימש כמשרד טכני, ושני המבנים האחרים שימשו למגורי הפועלים שהעדיפו ללון בשטח. עבודות ניקוז השטח וחפירת יסודות המפעל ניתנה לקבוצת חלוצים מחיפה. ב־18 באוקטובר 1925 הופעל הכבשן הראשון בבית החרושת והמפעל החל בייצור מלט.

הקמת בית חרושת למלט

בסוף שנת 1923, תוך כדי התחלת הקמת המפעל, נוסד וגדל היישוב. עם התקדמות העבודות הגיע מספר הפועלים העוסקים בהקמת המפעל לכ־150, ובאתר נבנו צריפים לשיכונם. היישוב נוסד לא כתוצאה מהחלטה מסודרת, אלא כיוזמה של הפועלים שחיפשו דרך לשפר את חייהם ובנו צריפים במקום. בניית הצריפים יסדה קהילה בעלת רציפות מהקמת הצריפים ללא כל הפסקה. במקביל לבניית הצריפים נבנה מטבח פועלים, ומסעדה נוספת להאכלת הפועלים הוקמה ביוזמה פרטית בבלד א-שייח'. לשירות הפועלים נבנה בוואדי צריף המכבסה, שכלל חדר כביסה, חדר לכובסות וחדר למגורי השומרים. חלק מהמשפחות הראשונות שהקימו את נשר הורכבו מזוגות של כובסות ושומרים. הקהילה נוסדה במקביל להקמת בית החרושת אבל במובחן ממנו.באוקטובר 1925 כלל השטח הבנוי אחד עשר מבנים למנהלים, פקידים ופועלים מקצועיים, שבעה צריפי פועלים, מטבח, צריף, מכבסה ובית מרחץ.את המפעל בנו פועלים חלוצים שראו בו הגשמה של חלום ציוני. פועלי "נשר" קשרו עם המפעל את עתידם ואת ביתם. על פי תפיסת העולם של מנהל המפעל מיכאל פולק, נוצרה שכונה צמודה למפעל ובה שני מעמדות החופפים למדרג הנוהג במפעל – פועלים ומנהלים. הפועלים בשכונת הצריפים סבלו ממחסור במים והיו צריכים לסחוב מים בדליים מהבתים שנבנו למנהלים על ידי הנהלת בית החרושת. בקשותיהם מהנהלת בית החרושת לספק להם מים נענו בשלילה.כדי לשפר את מצבם הכלכלי הקימו הפועלים משקי עזר בחצרות הבתים, גידלו גינות ירק והקימו לולים לגידול עופות.
מרבית הפועלים נאלצו להתגורר בחיפה, מיעוטם חכרו קרקע בבעלות הווקף של חיפה בסמוך לבית החרושת עליה הקימו את צריפיהם הארעיים באופן עצמאי. כך קמה שכונה של צריפי עץ ללא תכנון ראשוני, רחובות או מוסדות ציבור. לאורך שנים התנהל משא ומתן בין בא כוח הפועלים והנהלת בית החרושת על הקצאת 200–300 דונם מאדמות בית החרושת לבניית שכונת פועלים, בהיעדר קרקע פנויה אחרת בסביבה הקרובה ומתוך כוונה להוציא לפועל את החזון המקורי להקים שכונת גנים עבור הפועלים. בשנת 1933, עת מנה היישוב כ־2,000 תושבים, שהתגוררו בכ־200 צריפים, התקבלה תשובה שלילית סופית מההנהלה אף שאותר שטח מתאים. מנהל המפעל פולק נסוג מהתכנית המקורית; הוא העדיף שרק גרעין של בעלי המקצוע יתגורר באזור בית החרושת. הפועלים, לדבריו, היו אמורים לגור באחד היישובים בסביבה.החיים בשכונת הצריפים היו צנועים למדי. הצריפים היו זהים וכללו חדר אחד, פרוזדור קטן ומטבח ומבנה השירותים בחוץ. בתחילת עבודתם במפעל היו רוב הפועלים רווקים יוצאי מזרח אירופה. הם השתייכו לזרמים שונים של תנועת העבודה, ומרביתם אף עברו הכשרה חלוצית. אחרי מספר חודשים הגיעו לנשר גם הפועלות הראשונות. תחילה עבדו הנשים ככובסות וכמבשלות, אולם לאחר מכן הגיעו גם פועלות שהשתלבו בעבודה כמו אריזה.
בשנת 1934, למרות מאבק התושבים היהודים של נשר ויגור, נפתח לקבורה בסמוך לחצרי המפעל ובמרכז היישוב היהודי בית הקברות המוסלמי של חיפה בנשר על קרקע בבעלות הווקף. מספר תושבים יהודים נאלצו להעתיק את צריפיהם אל מחוץ לתחום בית הקברות.
בשנת 1935 התגוררו בשכונת הצריפים סביב בית החרושת 250 משפחות. ב־19 ביולי 1936 ביקר בשטח המפעל ובשכונת נשר כתב העיתון "דבר", מ' זינגר, שדיווח על מצב האכלוס העגום של פועלי נשר בהשוואה לפועלים הערבים, הבונים לעצמם מבני פאר בבלד א-שייח'. לדבריו, בנשר לא היו תנאים סניטריים, כבישים או שבילים, וכל היישוב היה ארעי.

התהוות היישוב

כבר בימיו הראשונים של המפעל השתייכו כמה מבוניו לארגון "ההגנה" בחיפה. העובדים נסעו פעם עד פעמיים בשבוע לטכניון כדי להתאמן ולהדריך חברי ארגון חדשים. חברי "ההגנה" הסתירו בבית החרושת כלי נשק לשעת חירום. פולק התנגד לכך בתחילה, אולם לאחר שיחה עם חיים ויצמן התרצה ותרם כסף לקופת "ההגנה" בחיפה, ובתנאי שהנשק יוחבא ביגור.

ההגנה על נשר

בשטח השיפוט של העיר נשר פעלו מספר מחנות צבא בריטיים. קרבתו של האזור לעיר חיפה שהייתה מרכז השלטון של המנדט הבריטי בארץ ישראל הביאה לריבוי מחנות צבא באזור.
מחנה הצבא העיקרי שכן בקו הגבול שבין שטח נשר לשטח בלד א-שייח', צפונית לכביש 705. הבסיס גבל מדרומו בכביש חיפה–נצרת, ממזרחו בבתי שכונת נשר, ממערבו בבלד א-שייח' ומצפונו במסילת רכבת העמק. בבסיס שרתו יחידות של הצבא ההודי, הקפריסאי, האיטלקי חיילים שחורים מדרום אפריקה, ויחידות של הלגיון הערבי. לאחר פינוי הצבא הבריטי, הפך מחנה זה לבסיס של יחידת בינוי. במשך הזמן נחצה הבסיס לשניים בעקבות סלילת דרך בר יהודה, שהסיטה את כביש 752 צפונה מהכביש המקורי. לחיבור שני חלקי הבסיס נבנה גשר שעבר מעל כביש 752. במשך השנים פונה הבסיס, תחילה חלקו הדרומי, ובשנת 2009 פונה גם חלקו הצפוני.
מחנה נוסף שכן בתחילת כביש 7212 משני צדי הכביש, בחלקו על שטח בית הספר בית יהושע. המחנה היה בנוי מצריפי ניסן. חייליו היו חיילי הלגיון הערבי – לגיון הספר בעלי כאפיות אדומות. ליד הבסיס ממזרחו של כביש 7212 בנה הצבא הבריטי בעת מלחמת העולם השנייה בונקרים ועמדות תותחים להגנה על בית הזיקוק מפני הפגזות של חיל האוויר האיטלקי. בעמדות אלה הוצבו תותחי דמה. תפקיד חיילי הלגיון היה לתחזק את העמדות. בסיס זה פונה ב־1948 והפך למעון עולים.
בנוסף לשני בסיסים אלה שכנו במקום בסיסי דלק. הבסיס העיקרי היה בשטח של בלד א-שייח' (תל חנן – בקטע שבין רחוב ישורון ורחוב פרץ) בסיס נוסף היה בכניסה לכביש שעלה לחוואסה (בן דור בתחילת רחוב הביטחון). במקום זה שכנו גם מכלי דלק. המאגר העיקרי של הדלק שכן בכניסה לנחל נשר במכלים תת-קרקעיים. עם הקמת המדינה עברו בסיסים אלה לצה"ל והם פונו עם השנים. ליד המחנה הגדול שכן מפעל לייצור מכלים ("ג'ריקנים") לשימוש הצבא.

מחנות צבא בריטים

בעקבות חקיקת חוק נכסי נפקדים, עברו הבתים והאדמות של הכפרים הערביים לבעלות המדינה, ולניהולה של רשות הפיתוח. הבתים ביישובים בלד א-שייח' וחוואסה אוכלסו על ידי יהודים. שמה של בלד א-שייח' שונה לתל חנן. בשלב מאוחר יותר שונה שמה של חוואסה לבן-דור. יישובים אלה לא קיבלו כל מעמד רשמי ונוהלו על ידי מחלקת הקליטה של הסוכנות. אזור שטח בתי יאג'ור הועבר לקיבוץ יגור (בשלב מאוחר יותר נהרסו הבתים והשטח הפך לשדות הקיבוץ). מיד עם יציאת התושבים הערבים החלה הסוכנות היהודית לשכן עולים חדשים בתל חנן. בני נשר הנשואים שהיו לוחמי ההגנה, גרו בצפיפות בצריפי ההורים בנשר ורצו להיכנס לבתים שהתפנו מתושביהם הערבים בתל חנן, נתקלו בהתנגדות של הסוכנות. רק פנייה דרך מפקדיהם לסוכנות אפשרה את כניסתם לבתים כבר בתחילת חודש מאי 1948. באוגוסט 1949 הוחלט על ידי הסוכנות על מתן שלטון עצמי ליישובים הנטושים שאינם נמצאים בתחום שיפוט של הממשל הצבאי. בין היישובים האלה נכללה תל חנן. עד שנת 1952 היו לשכונות תל חנן, בן דור נשר וגבעת נשר ועדי קהילה נפרדים. תושבי השכונות היו מעוניינים להצטרף לחיפה, אבל משרד הפנים התנגד לאיחוד זה.בשנים הראשונות הייתה בעיה של אספקת מים בכל השכונות. בתל חנן תושבי המדרון ירדו בדליים לקחת מים ממכון המים, בבן דור הגיעה אספקת המים במכוניות כיבוי אש ובשכונת נשר היו תושביה מביאים מים לשתייה בבקבוקים מיישובים אחרים, כי המים במקום הכילו 1,400 מיליגרם כלור לליטר מים.בשנים אלו היגרו לארץ עולים רבים מאירופה, ורבים מהם התיישבו בכפרים הנטושים. בשנת 1952 הוכרז על כינונה של מועצה מקומית. בשנים הראשונות שאחרי מלחמת העצמאות הייתה ההתיישבות בשכונות תל חנן ובן דור חסרת סדר והכוונה. עולים חדשים הגיעו ביוזמתם ליישוב והתיישבו בבתים הנטושים. האוכלוסייה שהיגרה ליישוב הייתה מגוונת והגיעה מיותר מעשרים ארצות כולל הגירה מארצות צפון אפריקה. יוצאי מעברות שביקשו לעצמם בתים, אנשים שגרו בחיפה בבתים מאוד קטנים וחיפשו לשפר את מצבם ואחרים נכנסו אל הבתים הנטושים של הכפרים הערביים ואל הצריפים של ותיקי היישוב. חתך האוכלוסייה השתנה והפך מגוון יותר. תושבי נשר הוותיקה נטמעו בתוך העולים החדשים. בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, רק 8% מהתושבים היו ותיקים, תושבי שכונת נשר המקורית.
עם השנים התפתח היישוב ונבנו בו שיכונים רבים. במסגרת הבנייה נהרסו בתי האוכלוסייה הערבית. עד 1967 הוקמו שישה מכוני מים שהזרימו מים לשש ברֵכות והוקמה צנרת מסועפת של מים לכל הבתים בשכונות העיר. כמו כן, הוקמה מערכת חינוך, לרבות בית ספר תיכון. בסוף שנות ה־70 הוקמה שכונת גבעת עמוס, הבנייה המסיבית ביישוב החלה בשנת 1983, כששיא הבנייה היה בתחילת שנות ה־90, עם הקמת שכונת רמות יצחק אשר טיפסה על גב ההר לכיוון שכונת דניה בחיפה ואוניברסיטת חיפה. נשר הייתה ליישוב שקלט עולים רבים מחבר העמים, כמעט 30% מכלל האוכלוסייה בעיר. במקביל התחילה נשר בפרויקט שיקום שכונות ובפרויקט בנה ביתך.
תנופת הפיתוח והצמיחה הדמוגרפית לוו בהשקעה גבוהה מאוד בתשתיות כמו פיתוח אזורי תעשייה, פתרונות תחבורתיים ובעיקר השקעה בחינוך ותרבות ובנושאי איכות החיים ביישוב. שיאו של התהליך היה ב-11 בספטמבר 1995, אז הוכרזה נשר כעיר במעמד ראש הממשלה יצחק רבין.

הקמת השכונות תל חנן ובן דור וההכרזה כעיר

בחודש מאי 2022 אושרה תוכנית המתאר החדשה של העיר נשר. התוכנית פורסמה להערות הציבור בספטמבר 2020. לאחר סבב ההתנגדויות והדיונים, פרסמה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה את התוכנית המאושרת. התוכנית כוללת גידול צפוי של העיר לגודל אוכלוסייה של 67,400 תושבים. תוספת של 10,500 יחידות דיור בעיקר בשטח מחצבת נשר הישנה בצמוד למפעל נשר חיפה שחדל מלייצר מלט ובתחומו מוסיף לפעול מפעל לאריזת מלט. מרכז עסקים חדש, הקמת מוקדי תיירות כמו פארק האגמים, נשר, טיפוח פארק נשר - פארק הגשרים התלויים, יצירת מוקד תיירותי במחצבת החרייבה השוכנת על כביש 7212 מתחת לגבעת ההגנה וכן תחנת רכבת חדשה במסגרת מסילת העמק הנוסעת ממרכזית המפרץ עד בית שאן ועוברת בשטחה של העיר נשר. בתוכנית נכללת תוספת של כ-1,308,000 מ"ר עבור שטחי תעסוקה ומסחר, וכ-45,500 מ"ר לצורכי ציבור. מתחם תעסוקה בשטח מחצבת 4.5 מתחת לשכונת בן דור, דרגנועים שיחברו בין השכונות וכביש עוקף חדש לעיר.

תוכניות לעתיד תוכנית מתאר נשר

העיר נשר שוכנת בשיפולים הצפון־מזרחיים של רכס הכרמל. העיר משתרעת לאורך הרכס מכיוון צפון־מערב לדרום מזרח. גבולות העיר הם: מצפון־מערב אזור ה-צ'ק פוסט של העיר חיפה, ממערב השכונה נווה שאנן והטכניון, מדרום מערב שכונת דניה. שטח אוניברסיטת חיפה מדרום ופארק הכרמל תוחם את העיר מצידה הדרום־מזרחי. גבולה של העיר מכיוון צפון־מערב לדרום לצפון־מזרח הם שדות הקיבוץ יגור ונחל קישון. המעונות המזרחיים של הטכניון והאוניברסיטה נמצאים בתחום שיפוטה של העיר. כביש 75 נמצא מחוץ לשטח השיפוט של העיר למעט קטע קטן מצפון לכביש בסמוך לאזור הצ'ק פוסט, באזור מתחם חברת חשמל. העיר שוכנת בשוליו של אזור מפרץ חיפה הסובל מזיהום אוויר.
השטח הבנוי של העיר מתחלק לשני חלקים: אזור מגורים ואזור עסקים. אזורי המגורים משתרעים מדרומו של כביש 752 רובו על מורדות הכרמל, רק חלק קטן מאזור המגורים (בשכונות תל חנן ומרכז נשר), נמצא במישור. אזור העסקים והמסחר של העיר משתרע ברובו מצפונו של כביש 752 ועד מקום בו עברו בזמנו פסי מסילת רכבת העמק. רק בקטע המערבי של האזור המסחרי מהכביש העולה לשכונת בן דור ועד גבולה המערבי של העיר ליד הצ'ק פוסט משתרע האזור המסחרי במישור משני צידיו של כביש 752. על כביש 752 עובר שירות בינעירוני הנוסע מחיפה ליישובי עמק זבולון ועמק יזרעאל. התחבורה הציבורית של נשר משויכת למערך התחבורה הציבורית העירונית של חיפה. ומהשכונות של נשר פועלים שמונה קווים סדירים וקו לילה של אגד לרחבי חיפה.
שכונות העיר מחולקות על פי המבנה הטופוגרפי והוא מכתיב את מבנה השכונות בעיר ואת גודלן. נחל נשר חוצה את העיר ויוצר חיץ בין שכונת נשר וגבעת נשר מצידו המזרחי, לשכונת תל חנן ורמות יצחק מצידו המערבי. בין שכונת תל חנן לבן דור עובר נחל בן-דור. שכונת גבעת נשר חסומה מצדה הדרומי בפארק הכרמל ומצדה המזרחי במחצבת נשר הישנה, והגישה אליה היא רק דרך שכונת מרכז נשר וכביש 7212 היורד מהכרמל. נתיבי התחבורה העיקריים הם: כביש 752 המחבר במישור את שכונות מרכז נשר, תל חנן ובן דור. הכניסה לשכונת רמת יצחק נעשית דרך שלושה כבישים עיקריים: כביש 705 העולה לאוניברסיטה, רחוב הברוש ממרכז תל חנן לכיוון הטכניון ורחובות לוחמי חרות ישראל וצה"ל המחברים את שכונת נווה שאנן בחיפה לעיר נשר דרך רמות יצחק.
שכונת גבעת עמוס שוכנת בין שכונת בן דור ורמות יצחק. והגישה אליה היא דרך שכונות אלה. שכונת בן-דור משתרעת לאורך הכביש העולה מכביש 752 לכיוון הטכניון.

ערכים מורחבים – תל חנן, בן-דור, גבעת נשרהטופוגרפיה של השכונות הביאה ליצירת קהילות שכונתיות והזדהות תושביה עם השכונה.
 שכונת נשר – שכונה זו מבוססת על האזור בו שכנו בעבר צריפי פועלי נשר והשתרעה פעם משני צדי כביש צ'ק פוסט–יגור. במשך השנים נהרסו הצריפים בצדו הצפוני של הכביש. השכונה מורכבת משיכונים ובתים בודדים. גבולות השכונה הם בצפון מאזור בית החרושת נשר ועד כביש 705 התוחם בינה ובין שכונת תל חנן, בדרום עולה במעלה המדרון של הר הכרמל וגובלת בשכונת גבעת נשר, במזרח גובלת בכביש 7212 וב"גבעת העמדות". מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 1,062 אנשים, וב-24 בדצמבר 2017 עמד על 1,082 תושבים, מתוכם 517 גברים ו-565 נשים. בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 1,432 תושבים.
תל חנן – על שם חנן זלינגר – השכונה שוכנת בחלקה במישור של עמק זבולון ובחלקה על מורדות הכרמל. כל בתי המגורים נמצאים מדרומו של רחוב דרך השלום. השכונה נחצית על ידי הכביש הראשי, ישראל בר-יהודה (כביש 752), כשהחלק הצפוני הוא אזור מסחר ותעשייה הנושק לצ'ק פוסט. מרכז שכונת תל חנן הפך למרכז העיר נשר, וכולל בתוכו מרכז עסקים וחנויות רבות, חלקן הגדול חנויות של רשתות ארציות. בשכונה נמצאים מבנה העירייה, היכל התרבות, מרכז פעילות המתנ"ס והספרייה. מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 3,406 אנשים, ב-24 בדצמבר 2017 עמד על 3,454 תושבים, מתוכם 1,709 גברים ו-1,745 נשים. בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 3,693 תושבים.
בן דור – על שם חיים בן-דור, השכונה נמצאת ליד הטכניון ומהווה את גבולה המערבי של העיר נשר. השכונה משתרעת כמעט כולה מסביב לכביש העולה מכביש 752 לטכניון. השכונה מורכבת בעיקר משיכונים ובתים בודדים. מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 1,841 אנשים, וב-24 בדצמבר 2017 עמד על 1,657 תושבים, מתוכם 822 גברים ו-835 נשים. בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 1,506 תושבים.
גבעת נשר – משכונותיה הוותיקות של העיר. במקורה הייתה שכונה שנבנתה בשנת 1949 על ידי פועלי נשר על גבעה בהר הכרמל המשקיפה על בית החרושת. בשנה זו התיישבו שמונה המשפחות הראשונות על הגבעה. בשנים 1958–1959 נבנו בשכונה בתים רבים במסגרת הבנייה לעולים חדשים. היו אלה בתים דו־משפחתיים קטנים עם שטח אדמה גדול מסביבם. בתים אלה לא היו קשורים לאגודה. רובה של השכונה בנוי בתים פרטיים אך יש בה רבי קומות אחדים. בשכונה נמצאת האנדרטה לנופלים במלחמות ישראל, שעיצב הפסל מיכאל קארה. מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 2,322 תושבים, וב-24 בדצמבר 2017 עמד על 2,664 תושבים, מתוכם 1,275 גברים ו-1,389 נשים. בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 2,593 תושבים.
גבעת עמוס – על שם עמוס גלילי – שכונה קטנה הגובלת בטכניון ממערבה, שכונת בן דור מדרומה ושכונת רמות יצחק ממזרחה. השכונה הוקמה בסוף שנות ה־70. בקשה להנצחת עמוס גלילי בשם שכונה בעיר נשר נידונה במועצת היישוב נשר ב-28 באוקטובר 1957. אביו של עמוס גלילי פנה למועצה וביקש להנציח את בנו עמוס בקריאת מתחם בית החרושת קייזר-פרייזר על שם בנו. בהחלטת המועצה נכתב: ” ההנהלה מסמיכה את ידי ראש המועצה לבוא בדברים עם אבי עמוס גלילי שנפל חלל בתחומנו ולהודיע לו בדבר החלטתה לקרוא את החלק של בן דור העילית בה יבנה שיכון בעתיד הקרוב על שם בנו” מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 1,380 תושבים, וב-24 בדצמבר 2017 עמד על 1,276 תושבים, מתוכם 634 גברים ו-642 נשים. בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 1,152 תושבים.
רמות יצחק – על שם יצחק רוט, הוגה תוכנית בניית העיר בעת כהונתו כראש מועצת נשר בין השנים 1957–1972. השכונה נבנתה בתחילת שנות ה־90 על הר הכרמל מעל שכונת תל חנן, מימין לכביש 705 המוביל מנשר לאוניברסיטת חיפה. הבנייה בשכונה היא של מבני שיכונים גבוהים המתנשאים מעל רכס ההר ובתים בודדים. בשכונה נבנה "קמפוס חטיבות הביניים" לכל העיר נשר, ולידו מרכז אשכול פיס המשמש כמרכז פעילות של מתנ"ס נשר. כמו כן נבנו אולם ספורט גדול ומגרשי טניס. בשטח השכונה הוקם פארק נשר באזור ואדי קטיע אשר במקורו היה מיועד לבנייה והוסב לשטח ירוק. מספר תושבי השכונה נכון ל-8 בפברואר 2010 עמד על 12,556 תושבים. ב-24 בדצמבר 2017 עמד על 14,723 תושבים, מתוכם 7,252 גברים ו-7,471 נשים (הנתון ל-2017 כולל את שכונת רחוב התאנה). בספטמבר 2020, מספר תושבי השכונה עמד על 13,898 תושבים.
שכונת רחוב התאנה - שכונה חדשה שהחלה להיות מאוכלסת בשנת 2009 ונמצאת ליד שכונת דניה בחיפה. השכונה מורכבת ממספר מגדלי דירות המשקיפים על נוף המפרץ ועל כביש 705. השכונה מרוחקת מספר ק"מ משכונת רמות יצחק. השטח המפריד ביניהן הוא חורש טבעי של הכרמל. השכונה החלה להיבנות כשכונה בעיר חיפה על שטח שבמקורו היה שייך לנשר. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון (בשנת 2007) בתביעת עיריית נשר להחזרת שטחים אלה לתחום שיפוטה, הוחזר השטח לעיר נשר. עיריית נשר מתייחסת לשכונה זאת כחלק משכונת רמות יצחק. מספר תושבי השכונה, נכון ל-8 בפברואר 2010, עמד על 527 תושבים. בספטמבר 2020 עמד מספר תושבי השכונה על 905 תושבים.

שכונות

גאוגרפיה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בנשר 23,722 תושבים (מקום 101 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.1%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,563 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בנשר 23,722 תושבים (מקום 101 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.1%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 87.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,563 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

על פי נתוני משרד הקליטה לשנת 2009, מספר העולים החדשים בנשר הוא 6,907 תושבים, מתוכם 85% ממדינות ברית המועצות לשעבר. על פי נתוני העירייה שנת 2010, מספר תושבי העיר הוא 23,829 איש מחציתם נשים. מתוכם 90% יהודים, 10% אחרים. התפלגות האוכלוסייה לפי גילים: גילאי 0–21 – 27%, גילאי 22–40 – 29%, גילאי 41–60 – 26%, גילאי 60 ומעלה 18%.
הגידול העיקרי במספר תושבי העיר חל בשנות ה־90 עם הקמת שכונת "רמות יצחק" אשר הביאה לעיר אוכלוסייה חדשה שלא גדלה בעיר. בין השנים 1983 לשנת 1995 האוכלוסייה הכפילה את מספרה.
נכון ל-24 בדצמבר 2017 מונה אוכלוסיית העיר 24,856 תושבים, כ־89% מהם יהודים. גילם של כ-60% מתושבי העיר הוא עד 45 וכ-25% מהם עד גיל 20.
נכון לספטמבר 2020, מספר תושבי העיר הוא 25,208 תושבים. מתוכם 12,877 נשים, ו-12,331 גברים.בשנת 2020 אושרה תוכנית מתאר ובה תוספת של 11,000 יחידות דיור בעיר עד שנת 2040, כך שמספר התושבים יגדל לכ-69 אלף תושבים.

אוכלוסייה

בשנת 1952 החליט משרד הפנים להקים את המועצה המקומית נשר. המשרד הטיל את המשימה על יהודה שומרוני, בן היישוב שהיה בעל ניסיון ארגוני רב, פעיל במפלגת מפא"י, שהיה ממנהיגי הקהילה של נשר לפני מלחמת העצמאות והקים את מועצת פועלי אילת. משימתו העיקרית הייתה לקחת את ארבע השכונות השונות מאוד באופיין, עם בעיות קשות מאוד של תשתיות ועם הרכב אוכלוסייה שונה מאוד, ולהפכן ליישוב בעל זהות מגובשת. הישיבה הראשונה של המועצה המקומית נשר התקיימה ב-2 בנובמבר 1952.עד שנת 1989 (למעט שנה אחת) שלטה בעיר מפלגת מפא"י וממשיכתה מפלגת העבודה. בשנת 1989 נבחר דוד עמר, אשר בשנות ה־70 היה יו"ר ועד העובדים של נמל חיפה וחבר במפלגת מפא"י. בעת היבחרו לתפקיד ראש המועצה, היה חבר בליכוד. דוד עמר עמד בראש העירייה בעזרת קואליציה שנשענת בעיקר על המשולש הוותיק של המפלגות ליכוד, עבודה, מפד"ל ההיסטורית וכן ישראל ביתנו מיום הקמתה.
בבחירות 2008 התחרו על משרת ראש העירייה דוד עמר ואבי בינמו מטעם רשימה מקומית "ירוקים למען נשר". תוצאות הבחירות לתפקיד ראש העירייה היו: 66.5% לדוד עמר ו־33.5% לאבי בינמו. עמר נבחר לקדנציה חמישית. במועצת העיר, נכון לבחירות 2008, חברים 13 נציגים על פי ההרכב הבא: ארבעה נציגי הליכוד, ארבעה נציגי "ירוקים למען נשר", שני נציגים של מפלגת העבודה, נציג אחד של ישראל ביתנו, נציג אחד של הבית היהודי ונציג אחד של ש"ס. הקואליציה מורכבת מכל נציגי המפלגות למעט רשימת "ירוקים למען נשר".
בבחירות בשנת 2013 נבחר אברהם בינמו לראש העירייה.
הפעילות הכלכלית של העירייה נעשית באמצעות החברה הכלכלית "נשרים", שהיא חברת בת של העירייה הפועלת באמצעות דירקטוריון עצמאי. בראש הדירקטוריון עומד ראש העירייה. החברה הוקמה ב־1990, במסגרת תוכנית כלכלית והיא מהווה את הזרוע הביצועית של העירייה לקידום הפיתוח העירוני וביצוע מיזמים כלכליים ותיירותיים.
העיר מדורגת במדד חברתי ב"אשכול 7" כמו הערים חיפה וחולון. בשנת 2007 לערך, הפסיקה העיר לקבל ממשרד הפנים את מענק האיזון, שהוא סכום המועבר במטרה להשלים פערים בין הכנסות הרשות המקומית לבין הוצאותיה.
מאז שנת 1994 ועד שנת 2009, בכל שנה זכתה עיריית נשר ב"פרס שר הפנים" לניהול כספי תקין. הפרס לשנת 2009 הוענק בחודש אפריל 2010 על ידי שר האוצר יובל שטייניץ ושר הפנים אלי ישי.

ראשי היישוב

ערך מורחב – סמל העיר נשרהסמל עוצב על ידי דוד הולוד ואושר בישיבת המועצה המקומית ב־24 באוקטובר 1962. הוא כולל מספר מרכיבים:

הנשר מסמל את שם העיר, ואת מפעל המלט שבה
ארבע גבעות מסמלות את הנוף ההררי ואת ארבע השכונות המקוריות שהרכיבו את היישוב – בן דור, תל חנן, נשר וגבעת נשר
המפעל והארובה מסמלים את היסוד התעשייתי עליו הוקם היישוב
העץ מסמל את גדילתו וצמיחתו של היישוב.

סמל העיר

מועצה מקומית

מערכת החינוך בעיר נשר מורכבת משישה בתי ספר יסודיים, שתי חטיבות ביניים השוכנות באותו מתחם ובית ספר תיכון המשרת את כל העיר. המבנה הטופוגרפי של העיר מכתיב פיזור של מבני בתי הספר היסודיים, וזאת כדי לתת מענה לכל השכונות. בשנות ה־50 וה־60 היו בנשר שבעה בתי ספר יסודיים ממלכתיים ובית ספר אחד של זרם החינוך העצמאי החרדי.אחוז הניגשים לבחינות הבגרות במערכת החינוך היישובית בשנת הלימודים ה'תשס"ט (2008/9) הוא 95% מכלל התלמידים. מתוכם זכאים לבגרות מלאה 85% מכלל הניגשים שהם 80% מכלל תלמידי כיתות י"ב בבית הספר התיכון המקיף של נשר. לאורך השנים מסתמנת מגמת עליה באחוז מסיימי בחינות הבגרות מכלל התלמידים במערכת החינוך העירונית. הנתונים לשנת הלימודים תשנ"ה (1994/5) בהתאמה הם: אחוז הניגשים – 65%, אחוז הזכאים מכלל הניגשים – 90%, אחוז הזכאים מכלל תלמידי י"ב במערכת החינוך ביישוב – 59%.
ב-2011 - יחידת הנוער בעיריית נשר זכתה בפרס יחידת נוער מצטיינת לשנת תשע"א משר החינוך דאז גדעון סער. ולאורך השנים בוגרי היחידה זכו בפרסים מיוחדים מטעם משרד החינוך ו"קרן רמון".
ב-29 ביוני 2011, קיבלה קריית החינוך של העיר את פרס החינוך הארצי לשנת תשע"א של משרד החינוך. הטקס שנערך בנוכחות שמעון פרס וגדעון סער, ניתן על ההישגים הלימודיים של תלמידי חטיבות הביניים ובית הספר התיכון בעיר, על עשייה חברתית ואחוז הגיוס הגבוה לצה"ל.ב-31 במאי 2022, זכתה העיר נשר בפרס החינוך היישובי הארצי. הטקס התקיים בהשתתפות שערת החינוך דאז, ד"ר יפעת שאשא ביטון, בירושלים.הפרס הוענק על תחומי הצטיינות בקידום מגוון מענים לתלמידי העיר ופיתוח מנהיגת מובילה של צוותי חינוך, הורים ותלמידים, על חיזוק וגיבוש קהילת עובדי הוראה יזמית וקידום למידת עמיתים ותהליכי למידה חדשניים. כמו כן הפרס הוענק על הובלת תכנת רשותית לחיזוק הזהות הישראלית, קידום מעורבותם בתנועות וארגוני נוער, עידוד הגיוס לצה"ל ובקשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות.

בתי ספר יסודיים

בית הספר התיכון של נשר הוקם בשנת 1963 על מנת לתת מענה מקומי לתלמידי העיר שעד אז למדו מחוץ ליישוב, בעיקר בעיר חיפה. בתחילה הוקמו שני בתי ספר נפרדים, תיכון עיוני ותיכון מקצועי תלת־שנתי, כאשר שניהם פעלו כבתי ספר חילוניים. תלמידים דתיים המשיכו אותה עת ללמוד במערכת החינוך התיכונית-דתית מחוץ ליישוב.
בית הספר התיכון "נשר", שהוקם בתחילה בצריפי ניסן עבר למבנה אשר שימש קודם לכן את בית הספר "בית יהושע", סמוך לבית החרושת "נשר". בשנת 1969 אוחדו שני בתי הספר לתיכון מקיף.
בשנת 1974 הופעלה חטיבת ביניים במבנה בגבעת נשר אשר שימש את בית הספר היסודי לשעבר "גנות". בשנת 1979 עברו חטיבות הביניים והתיכון לקמפוס במעלה רחוב הברוש, הכביש המוביל לטכניון. ב-1994 הוקם בשכונת רמות יצחק, ברחוב השיטה, קמפוס חדש אשר נקרא "קריית החינוך על שם יצחק רבין". קמפוס זה משמש מאז את שתי חטיבות הביניים ביישוב והוא חולק לשני בתי ספר צמודים - "חט"ב השיטה א'" ו"חט"ב השיטה ב'".

חטיבות ביניים ותיכון

מערכת החינוך

בשטח השיפוט של העיר עובר כביש 75 שעוקף את העיר מצפון. בנוסף לו קיים כביש נופי 7212.
על "דרך בר יהודה" שהוקמה של הדרך ההיסטורית בין חיפה לנצרת עובר שירות בינעירוני רב הנוסע מחיפה ליקנעם עמק יזרעאל והגליל התחתון. ב-16 בספטמבר 2022 החל לפעול על הציר קו 5 של המטרונית. מלבד זאת מהשכונות של נשר יש 8 קווים של אגד לרחבי חיפה. ועוד קו לילה אחד.
בתחומי העיר עוברת מסילת העמק, אף על פי שאין בעיר תחנה, ותחנת הרכבת הקרובה לעיר היא מרכזית המפרץ.

תחבורה

ערכים מורחבים – פארק נשר, נחל נשר, האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל, חורשת הארבעים, גבעת העמדות, פארק האגמים, נשר, כביש 7212, פארק הכלניות, דרך נוף כרמל, בית הקברות המוסלמי של חיפה בנשר, בית הדואר המנדטורי בנשרפארק נשר – שטח השיפוט של העיר כולל גם שטחים הכלולים בשטח פארק הכרמל. בקרבת שכונת רמות יצחק יזמה העירייה יחד עם קרן קיימת לישראל את הקמת פארק נשר על השטח של "ואדי קטיע". בשטח הפארק נבנו שני גשרים תלויים ומסלול הליכה בוואדי.
נחל נשר – רובו של נחל נשר זורם בשטח שיפוטה של העיר, בחלקו העליון זורם הנחל בקניון בסדרה של מפלים בין קירות זקופים. גובהו של המפל התחתון מגיע עד שבעה מטרים. לאחר סדרת המפלים פונה הנחל בזווית של 90 מעלות צפונה ונכנס לשטח המחצבה שהוקמה בנחל. מחצבה זו נסגרה בשנת 2009 על פי דרישת עיריית נשר. בחלקו התחתון הנחל חוצה את העיר. חלקו התחתון של הנחל הוא סבך צמחייה, כמעט בלתי עביר, הכולל חורש ים תיכוני בדומה לפארק הכרמל. בוואדי זה חיים חזירי בר הנוהגים מדי פעם לצאת מהוואדי ולשוטט בשכונות גבעת נשר ורמות יצחק. בוואדי זה חיים גם חיות בר נוספות כגון נמיות אשר ניתן לראותן חוצות מדי פעם את כבישי שכונת גבעת נשר.
חורשת הארבעים – בשטח שיפוטה של נשר נמצאת גם חורשת הארבעים, חורשה של עצי אלון מצוי עתיקים המקודשים לעדה הדרוזית. ההגעה לחורשה היא דרך כביש 7212.האנדרטה לחללי נשר במערכות ישראל והגן סביבה – בשכונת "גבעת נשר", בראש הגבעה, שוכנת האנדרטה לחללי מלחמות ישראל בני העיר נשר אשר נפלו במלחמות מאז מלחמת העצמאות. האנדרטה הוקמה ביוזמתם של חברי ועדת הביטחון של ההגנה שפעלו במקום. התכנון והביצוע הופקדו בידי מהנדס בית החרושת נשר, בלה שניטלנדר, פרופ' יוחנן רטנר והאמן מיכאל קארה על בסיס עמדה שהוקמה במקום לפני מלחמת העצמאות. האנדרטה נחנכה בשנת תש"י (1950). האנדרטה מנציחה גם את "חנן זלינגר", "עמוס גלילי" ו"חיים בן דור" ומציינת את 39 האנשים אשר נטבחו בטבח בתי הזיקוק. בשנת 1956 נחנך מגרש המשחקים שליד האנדרטה. הגן נפתח בטקס חנוכה על ידי גב' שקולניק אם שכולה ממלחמת יום העצמאות. בשנת 1958 הוסף הורחב המבנה המקורי והוסף אגף הנצחה. סביב האנדרטה ומסביבו ובמורד הגבעה הוקם גן ציבורי הגן נקרא על שמו של יצחק רוט שהיה ראש המועצה במשך שנים רבות. בשנת 1998 הוסף לגן הציבורי גן פסלים שפסליו פוסלו על ידי "פרקש עליזה". לקראת יום הזיכרון תשע"ג-2013 חודש המבנה של האנדרטה ובית יד לבנים, לצד המגדל נוסף מבנה מרובע המשמש כאודיטוריום קטן, שהחליף את המבנה הקודם שהיה דמוי בונקר.
גבעת העמדות - שרידי בונקרים ממלחמת העולם השנייה – כביש 7212 עובר בתחילתו משמאל לגבעה הנמצאת מעל מחצבת נשר הישנה. בגבעה זו בונקרים מתקופת המנדט הבריטי ועמדות תותחים ששימשו להגנה במלחמת העולם השנייה. גבעה זו משקיפה על מחצבת בית החרושת שעברה שיקום.מבנים היסטוריים בבית חרושת נשר למלט – בתוך שטח המפעל ומחוץ לגדר נמצאים מבנים היסטוריים משנות ה־20 ושנות ה־30. בין המבנים נמצא בניין ההנהלה של המפעל לגביו החליטה ועדת השימור בעירייה ביום 18 במאי 2009 להכריז עליו כבניין המיועד לשימור. בנוסף, נמצאים מבנה המרפאה, בית המרחץ, שער הכניסה המקורי למפעל, מבני מגורים של מנהלי המפעל הנמצאים מחוץ לשטח המפעל, המבנה ששימש בעבר כמבנה בית הספר בית יהושע ומבנה הדואר הישן המנדטורי במרכז נשר, אשר נבנה בנחצית השנייה של שנותה-30 והיה חלק משירות הדואר המנדטורי.
פארק הכלניות - פארק עצים וחורשה שהוקם על ידי קרן קיימת לישראל בשיתוף מועצת נשר לפני הפיכתה לעיר, בשנת 1989. הפארק הוקם בצמוד לכביש 7212 שבחלקו התחתון שמו רחוב הכלניות מצידו המזרחי, ורחוב המעפילים בשכונת גבעת נשר
כביש 7212 – כביש נופי מתפתל אשר נסלל במקורו ב־1942 על ידי מפעל נשר למלט. כל הכביש נמצא בשטח השיפוט של העיר. מהכביש יש תצפיות יפות לעמק זבולון, קריית טבעון, קריית אתא וכל מפרץ חיפה. בקטעי כביש שונים אפשר היה לראות בעבר מבני בטון מעל הכביש שנבנו מתחת לרכבל המשא שעבר מעליהם. מטרתם הייתה להגן על הנוסעים בכביש מפני שפוכת חומר שהובל בקרוניות. בפיתול הראשון של הכביש שמאלה מתחיל השביל הירוק העובר על צלע הכרמל מנשר ליגור.
מחצבת נשר הישנה – המחצבה הראשונה של בית החרושת נשר למלט. החציבה בה החלה עם הקמת בית החרושת באמצע שנות ה־20. במחצבה יש מספר מעיינות שמימיהם שימשו בתהליך ייצור המלט, וכן שימשו את תושבי שכונת נשר ויאג'ור. כעת מעיינות אלה אינם בשימוש. המחצבה עברה שיקום והיא מכוסה צמחייה עבותה. האזור שייך למפעל ולא ניתן לבקר בו.
תחנת רכבת 4.5 – בשטח נשר נמצאת גם תחנת הרכבת 4.5 של רכבת העמק. תחנה זו שימשה את "מחצבת 4.5". ב־18 במאי 2009, החליטה ועדת שימור אתרים בעיריית נשר להכריז על מבנה התחנה כמבנה המיועד לשימור.
מחצבת 4.5 – המחצבה נקראת על שם הקילומטר ה־4.5 משער נמל חיפה. המחצבה הוקמה בשנת 1929 על ידי חברת תעשיות אבן וסיד ומשתרעת על שטח של 250 דונם. המחצבה שוקמה באמצעות הקרן לשיקום מחצבות, ובמסגרת השיקום הוסדרו ודופנו קירות המחצבה, נסללו דרכים וניטעו עצים רבים אשר מכסים את שטח המחצבה ואת מדרונותיה.פארק פיסול תעשייה – באזור בית החרושת למלט נמצא גן פסלים. הפסלים נבנו ועוצבו מציוד ישן שיצא משימוש בבית החרושת. את הפסלים ניתן לראות בעת נסיעה בכביש בין מחלף קישון לצומת יגור.
בתי קברות מתקופת היישוב הערבי באזור – בשטח העיר נמצאים שלושה בתי קברות מוסלמים לא פעילים שנשארו מהתקופה שלפני מלחמת העצמאות. בית קברות אחד נמצא בשטח שכונת תל חנן ושימש את בלד א-שייח', ובו נמצא מבנה קבר סגור גדול עם כיפה עגולה של שייח' עבדאללה א-סהלי שהיה שייח' דרווישי ואיש דת סופי שחי בתחילת המאה ה-16. בתוך מבנה הקבר שלושה קברים צמודים, כאשר קברו של השייח' הוא הקבר המרכזי. על הקברים אין כל כתובת. בשטח בית הקברות קברים נוספים; כמעט על כולם אין שם המזהה את שם הנקבר למעט קבר אחד מעוטר שלידו נמצאת מצבה עם הכתובת הבאה: "זהו קברו של סבע אלחאג' פצ'ל קרמאן המנוח, נפטר ב־4 בג'מאדא אלת'אני 1352, 23 בספטמבר 1933". בשטח נמצאת גם מערה שפתחה מכוסה בקיר בטון, אך בה אין קברים. שטח בית הקברות מוקף בחומה. בית הקברות מטופל על ידי הווקף. בית הקברות השני בית הקברות המוסלמי של חיפה בנשר נמצא במרכז נשר מצפון לכביש 752. בית קברות זה הוקם על ידי הווקף המוסלמי בשנת 1934. בשנת 2003, בעת הרחבת כביש 752, נבנה גשר העובר מעל אזור הכניסה לבית קברות. בית קברות שלישי נמצא מאחורי "מרכז קיט נופש וספורט" הנמצא מול בית החרושת למלט בתחום מועצה אזורית זבולון. זהו בית הקברות של יאג'ור. מבית קברות זה נשארו קברים בודדים השוכנים מתחת מספר עצי זית.
דרך נוף כרמל - דרך נופית שתחילת בכביש 7212 ב"יער היערנים", חלקה הראשון של הדרך עובר בשטח המוניציפלי של העיר נשר.
 מוזיאון מכונות תפירה - המוזיאון הוקם ברחוב המסילה 23, ביוזמה פרטית של אוריאל רוזן שאוסף כבר שנים מכונות תפירה. במוזיאון למעלה מ-500 מכונות תפירה. במוזיאון נמצאת גם מכונת תפירה של חברת זינגר האמריקאית שיוצרה בשנת 1849. המוזיאון נמצא בבית רוזן ליד סופרמרקט שופרסל ומתפרס על פני מספר קומות.
אנדרטה לזיכרון השואה - האנדרטה הקומה לצד 6 עצי פרי לזכרם של ששת המיליונים שנספו בשואה במסגרת פעילות לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה על ידי חניכי קן הנוער העובד והלומד, יחידת הנוער העירונית וראש עיריית נשר, רועי לוי.

אתרי מורשת ותיור

במסגרת התרחבות העיר החלה גם תנופת בנייה של מבני ציבור. בתחילת שנות ה־90 נבנה בשכונת תל חנן על השטח אשר היה פעם אזור מסחרי של השכונה, המבנה הגדול של המתנ"ס העירוני הכולל בתוכו אולם תיאטרון גדול, ומתקיימת בו פעילות תרבותית רבה, כולל סדרת מנויים של תיאטרון נשר ועוד. בצמוד למבנה זה הוקם מבנה הספרייה העירונית, אשר החליף את המבנה הישן של הספרייה ששכן בצריף ליד בית החרושת. בשנת 2008 הסתיימה בנייתו של אצטדיון נשר, ובשנת 2010 הסתיימה בנייתו של מרכז קיט נופש וספורט בעלות של כ־75 מיליון ש"ח, והוא מהגדולים במדינת ישראל. המרכז משתרע על שטח של כ־60 דונם, והוא נבנה ליד המחצבה הישנה של מפעלי נשר בשטחה המוניציפלי של מועצה אזורית זבולון מול בית החרושת נשר. בשטח העיר פועל גם "מרכז מוזיקה ומחול" אשר אוכלס במבנה בית הספר הממלכתי דתי "קדמי" בשכונת תל חנן שאינו פעיל יותר. "מרכז המוזיקה והמחול" משמש גם לבית שמטפח את להקות הנוער העירוניות: "כתום תפוז" להקת הנוער הייצוגית של העיר, ו"החברים של רני".
במאי 2000 נחנך בעיר, בתחומה של שכונת בן-דור, "מוזיאון הווטרנים - נשר", שהוקם ביוזמת העמותה למען הקשיש בנשר ובמימון עיריית נשר והמשרד לקליטת העלייה. מטרת המוזיאון הייתה שימור מורשת הווטרנים – לוחמים יהודים שלחמו לצד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה כנגד הנאצים. הפריטים המוצגים במוזיאון נתרמו על ידי וטרנים תושבי נשר, והם כוללים תמונות שצולמו על ידי הלוחמים תוך כדי לחימה ומדים של הלוחמים. אחד הפריטים החשובים במוזיאון הוא מכשיר טלפון שנלקח על ידי אחד הווטרנים, פוליטרוק לשעבר, מהבונקר של היטלר. הפעילות במוזיאון כוללת גם מתן הרצאות לתלמידי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים על מורשת הווטרנים.
בשנת 2008 זכתה עמותת וטרנים המפעילה את המוזיאון בפרסים ואותות הצטיינות מטעם המשרד לקליטת עלייה והכנסת על תרומתה לקהילה.בדצמבר 2020 נחנך מבנה ה"קפסולה" ברחוב עמוס כשלוחה מרכזית של יחידת הנוער העירונית בעיריית נשר, לאחר שעברו מהמבנה המרכזי במרכז הנוער בן דור בשכונה. השלוחה הצטרפה לשלוחה נוספת של יחידת הנוער, "קפה שיין" שהוקם כמועדון ובית קפה לנוער בתמיכת "שותפות ביחד נשר - בראוורד קאונטי" בדרך הטכניון.

מבני ציבור ומוסדות תרבות

מספר סופרים גדלו ביישוב, וחוויות ילדותם באו לידי ביטוי בספרים שכתבו. הידועים שבהם הם יהודית הנדל, כלת פרס ישראל לשנת 2003, וישראל לרמן, אשר זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער בשנת 1994 "על מפעל חיים בתחום ספרות הילדים". לרמן בספריו "כל השבט הזה" (1966), "יורים על השכונה, או אסור לאכול חמאה אוסטרלית" (1969), "דורבנות ליגאל" (1968), "קיץ של צוענים" (1977), "המורה שלנו חברה'מן" (1980) ו"הילד משפת הנחל" (1990), מספר על חוויות הילדות שלו בנשר. סופר ילדים נוסף הוא שלמה אבס. שני ספרים נוספים שנכתבו על נשר הם ספריהם של האח והאחות, הסופר והמשורר מאיר ריבקין, מספריו: "וליבה נקרע לגזרים", ואחותו מלכה מיכאל (ריבקין), אשר כתבה את הספר "קטיה" המספר על הוויי שכונת פועלים עם בית קברות מוסלמי וצריפים. ספר נוסף הוא ספרו של אהרון קמינקר "השכונה בצל ארובות העשן" המספר את סיפורה של השכונה.

נשר בספרות

ערכים מורחבים – עירוני נשר, אצטדיון נשר, ספורטק נשרפעילות הספורט בנשר מתרכזת בעיקר בקבוצות הגיל של ילדים ונוער. עיקר הפעילות היא אגרוף, כדורסל וכדורגל.

אגרוף – מועדון האגרוף בנשר החל בשנת 2000 כפעילות של עבודה עם חבורות רחוב. יצחק איתן, מנהל המועדון, אסף נערים מחבורות רחוב, ובסיוע מחלקת הרווחה של העירייה הקים מועדון, הפועל במתנ"ס בן-דור. במועדון פעילים בו זמנית 50 בני נוער. המועדון הגיע להישגים ברמה הארצית. בחודש מאי 2010 הוכתרו אלכס שסטקוב מנשר, זו השנה השלישית ברציפות, כאלוף ישראל לנוער במשקל עד 81 ק"ג, ואשר קאסה מנשר, זו השנה השנייה ברציפות, כסגן-אלוף ישראל במשקל עד 69 ק"ג. ב־16 במאי 2010 קיבל מייסד המועדון יצחק איתן מידי השר יצחק הרצוג את פרס חזני – מגן שר הרווחה לשירותים קהילתיים.
כדורסל – הפעילות בעיר נעשית באמצעות עמותת "הפועל נשר לכדורסל נוער" שהחליפה את פעילות מועדון הפועל גבעת נשר, שפעל כמועדון בליגת כדורסל לנשים והגיע בשנות ה־80 לליגת העל בכדורסל נשים. הקבוצה התפרקה, ובשנת 2003 הוקמה העמותה הנוכחית הפועלת בעיקר עם בני נוער מפעילה כ־170 ילדים. העמותה מאגדת בתוכה שבע קבוצות בגילאי כיתה ח'–י"ב במסגרת ליגת הכדורסל לבנים ונוער של איגוד הכדורסל. בנוסף קיימת קבוצת כדורסל בוגרים "הפועל נשר" המשחקת בליגה הארצית. במסגרת המועדון פועלת גם קבוצה בוגרת של כדורסל נשים הנמצאת בליגה הארצית.בעשור הראשון של המאה ה-21 שיחקו בנשר קבוצות הכדורסל מחיפה, ונקראו: הפועל חיפה-נשר ומ.כ. חיפה-נשר.
בין 2010–2012 שיחקה בנשר קבוצת מכבי חיפה, עקב שיפוץ אולמה הביתי ברוממה.

כדורגל – בשנות ה-60 עד שנות ה-80 פעלה ביישוב קבוצת הכדורגל "הפועל תל חנן", במגרש ששכן למרגלות שכונת בן דור. בשיאה שיחקה הקבוצה בליגה הארצית בעונת 1981/1982. במחזור הסיום של העונה הביסה הקבוצה 5 - 1 את הכח רמת גן, ובכך מנעה ממנה לשוב ולהעפיל בחזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הבכירה). מגרש זה אינו פעיל יותר. בעיר פועלת קבוצת כדורגל עירוני נשר שעלתה בסוף עונת 2013–2014 לליגה א' ולקראת תום עונת 2015/2016 עלה המועדון לליגה הלאומית. בעבר פעל באצטדיון נשר מועדון כדורגל בהנהלת אייל ברקוביץ' שהפעיל כ־400 ילדים, מתוכם כ־250 בליגת ילדים סדירה, פעילות זאת נסגרה ב-2014.
קאנטרי נשר – ב־29 באפריל 2010 נפתח קאנטרי נשר לקהל הרחב בנוכחות ראש העיר דוד עמר, לימור לבנת אז שרת התרבות והספורט ויובל שטייניץ אז שר האוצר. הקאנטרי נבנה על ידי עירית נשר במחיר של 80 מיליון ש"ח בשטח של 60 דונם על שטח אדמה ביציאה המזרחית של העיר במקום בו שכן בעבר הכפר הערבי יאג'ור, שהיה שייך במקור לקיבוץ יגור והועבר במסגרת חילופי שטחים לעיר נשר. תפעול הקאנטרי נמסר לקיבוץ יגור בחוזה למשך 23 שנים עד 2033. לקיבוץ יגור יש אופציית יציאה מהחוזה. קיבוץ יגור באמצעות חברת בת "באלגן" השייכת לקיבוץ, שכרה להפעלת הקאנטרי את חברת "ספייס". חברה זאת הפעילה את הקאנטרי עד שנת 2019. בשנה זאת הועבר המשך תפעול הקאנטרי לחברת "גרייט שייפ".

ספורט

תרבות וספורט

לעיר נשר יש קשר דרך פרויקט שותפות ביחד של הסוכנות היהודית עם קהילת בראוורד קאונטי בפלורידה. שותפות זו כוללת חילופי משלחות הדדיות.בפברואר 2019 נחתם במסגרת הוועידה לחדשנות עירונית "מוני אקספו 2019" שאורגנה על ידי השלטון המקומי, הסכם ידידות בין עיריית נשר לעיר סאן חואן ארמיתה בגואטמלה.קיים שיתוף פעולה בין העיר נשר לעיר דירן שבמחוז נורדריין-וסטפאליה בגרמניה דרך גימנסיית שטיפטישיס ויחידת הנוער בעיריית נשר ותיכון מקיף נשר.
בשנת 2022 נשר זכתה במימון של רבע מיליון שקלים מטעם המשרד לשיתוף פעולה אזורי, בתוכנית ייחודית של עיריית נשר, יחידת הנוער ותיכון מקיף נשר לפעילות משותפת לנוער ישראלי ונוער ממרוקו. בחנוכה יצאה משלחת של 20 תלמידים ותלמידות, מחנכים, ומובילי העיר למשלחת נוער היסטורית ראשונה במרוקו.

הסכמי ידידות וערים תאומות

העיר נשר ושכונותיה הוותיקות מרכז נשר, תל חנן, בן דור וגבעת נשר עברו שינויים רבים מאז שנות ה־50. בתל חנן נהרסו כמעט כל הבתים שנשארו מבלד א-שייח' וכל בתי מעברת הצריפים שהוקמה בשנותיה הראשונות של המדינה, בבן דור אין זכר לבתי חוואסה, במרכז נשר נהרסו כל הצריפים שנבנו על ידי פועלי בית החרושת נשר למלט בשנות ה־20 וה־30 ובגבעת נשר הבתים הקטנים שנבנו על ידי המייסדים והבתים שנבנו בסוף שנות ה־50 לקליטת עולים הורחבו על ידי דייריהם ונבנו גם מספר שיכונים. עם זאת, כמעט ולא חל שינוי במיקום הכבישים והדרכים בעיר. עובדה זאת מאפשרת לזהות כעת בקלות את המקומות שבהם צולמו התמונות ההיסטוריות.

עבר והווה

גלריית תמונות

בני נשר, בעריכת אברהם ברוידס, הוצאת אחדות, תל אביב, 1949
ספר יגור 40 שנה לעליה על הקרקע – י' טבת תרפ"ג, בעריכת זאב רימון, בהוצאת משק יגור והקיבוץ המאוחד, 1965, תל אביב
סקר תל חנן, הוכן עבור הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום במשרד השיכון, חברה לפיתוח תעשיות – IDC, 1970
נשר, 20 שנה לכינון המועצה המקומית, 1952–1972, הוצאת המועצה המקומית נשר, 1972
אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, חיפה 1978
המלט ויוצריו – נשר ביובלו, מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976
אטלס חיפה והכרמל, עורך ארנון סופר, בהוצאת החברה למחקר מדעי שימושי אוניברסיטת חיפה, 1980
יעל רובינשטין, התפתחות שכונת תל חנן תוך החלפה ושנוי מרכיבה הפיזיים והאנושיים, עבודת מוסמך, החוג לסוציולוגיה אוניברסיטת חיפה, דצמבר 1983
תוכנית מתאר נשר – מכ/195, המועצה המקומית נשר, 1 באוקטובר 1986
ר' בורשטיין, נשר – השכונה והמפעל, חיפה בהתפתחותה 1918 – 1948, עידן 12, ירושלים 1989
יוסי בן-ארצי ומרדכי נאור, חיפה בהתפתחותה: 1918–1948 מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד בן צבי, 1989, ירושלים
דבורה ברנשטיין, ‏יהודים וערבים במפעל 'נשר', קתדרה 78, עמ' 82–106, 1995
מרכז השלטון המקומי, ספר הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות בישראל, הוצאת טליגרף, 1998
המלט ויוצריו – הרעיון ומימושו, נשר מפעלי מלט ישראליים והוצאת יבנה, 2002
משה ברזילי, זכרונותיו של משה ברזילי, הוצאה עצמית, 2004
עמוס כרמלי, מאה שנות עשייה בחיפה רבתי 1906–2006, הוצאת נ.י.ר, 2006
ישראל בן דור, "100 שנים לנשר - משכונת צריפים לעיר מגדלים, אפי מלצר בע"מ, מאי 2023
עומר עינב, כבר לא כפר, עוד לא עיר: תל חנן בראשיתה, 1952-1948, מרץ 2024. ארכיון ההיסטורי של העיר נשר

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של נשר
 פרופיל נשר נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סארכיון היסטורי של העיר נשר - עלה למרשתת ב-16 באוגוסט 2021
מפת העיר נשר, באתר עיריית נשר
א' סמדר, המועצה המקומית נשר, דבר, 21 ביולי 1955 - כתבת סיכום על שתי שנות פעילות המועצה המקומית נשר
ש' שחור, ישוב ותיק והוא ישוב עולים, דבר, 18 ביולי 1956 - כתבת סיכום על שלוש שנות פעילות המועצה המקומית נשר
תמונות מאוסף ראשית נשר, משפחת קציר - קסטנר, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
תמונות מאוסף אורי בנדהיים - נשר, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
אלבום נשר - נעמי קרוזו, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
נשר – המרכז לחקר היישוב ומורשתו
 נשר, סרטון  באתר יוטיוב "מאה שנים לנשר (דור ראשון מספר) סרטה של יהודית יחזקאלי - גלילי, סרטון באתר יוטיוב (אורכב 21.03.2009 בארכיון Wayback Machine)
הספר " השכונה בצל ארובות העשן - זכרונות על שכונת נשר" של אהרן קמינקר, 1971, באתר פרויקט בן-יהודה
מה שווה לעשות בנשר?, באתר ‏מאקו‏, 31 במרץ 2022
ראש עיריית נשר נפגש עם קליש רותם. פארק התעסוקה המשותף הענק יוצא לדרך, בעז כהן, כלבו, 9 באוגוסט 2021
גיא נרדי, פורסם שם הזוכה במכרז על שטח בסיס הדלק בנשר - שנמכר ב-91.5 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 18 באוגוסט 2022
 נשר (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
"עמק הכרמל" - השכונה שהיא מאיץ הצמיחה של עיר העתיד נשר, באתר ynet, 13 ביולי 2022
נפתחה התערוכה: “100 שנים לנשר – מחלום על המפעל לעיר עם חלום”, עדי לסקר, חדשות חיפה והסביבה, 19 במאי 2023
 נשר, סרטון  באתר יוטיוב 100 בהיסטוריה - סדרת האנימציה לכבוד 100 שנים לעיר נשר פרק 1 באתר של עיריית נשר
 נשר בת מאה, פודקאסט עם ישראל בן דור, באתר ספוטיפיי, מרץ 2023

ביאורים

נֶשֶׁר היא עיר בישראל השוכנת בשיפולים הצפון־מזרחיים של רכס הכרמל, ובדרום־מזרח מישורי מפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה קילומטרים דרומית־מזרחית לחיפה על כביש 752, בסמוך לכביש 75. שייכת מבחינה מנהלית לנפת חיפה, מחוז חיפה.
ראשית היישוב שלובה בהיסטוריה של בית החרושת למלט, שנקרא גם הוא "נשר". הצריפים הראשונים של שכונת הפועלים, המסמלים את ייסוד היישוב העברי במקום, נבנו בסוף שנת 1923 ובתחילת שנת 1924, כיוזמה מקומית של פועלי בית החרושת "נשר". השכונה ששם המפעל דבק בה הוקמה במישור לצד המפעל ובמדרון ההר, כדי להימנע מיוממות מחיפה דרך כפרים ערבים עוינים על כביש חיפה–נצרת.במהלך מלחמת העצמאות אכלסו עולים חדשים את היישובים הסמוכים בלד א-שייח' וחוואסה, לאחר שאלו התרוקנו מתושביהם הערבים. עם הקמתם שמרו היישובים על עצמאותם ונוהלו על ידי ועדות מקומיות. שמה של בלד א-שייח' שונה לתל חנן, ואילו שמה של חוואסה נותר על כנו עד ששונה לבן דור. בשנת 1949 החלה להיבנות על צלע ההר שכונת גבעת נשר כהרחבה למתחם המגורים של פועלי בית החרושת בסמוך למפעל. תושבי שלושת היישובים העצמאיים שאפו להצטרף כשכונות לעיר חיפה, אך משרד הפנים התנגד לכך. ב־22 ביולי 1952 התקיימו בחירות בשלושת היישובים למועצה מקומית מאוחדת, והוקמה המועצה המקומית נשר המאגדת את שלושת היישובים. עם השנים הורחב היישוב, ובמעלה הכרמל נבנו שכונות חדשות: שכונת גבעת עמוס, שכונת רמות יצחק ושכונת "רחוב התאנה" ליד שכונת דניה בחיפה נשר הוכרזה כעיר בשנת 1995.

בניה ברבי

Benaia Barabi

ברבי נולד וגדל בטבריה. אביו, מרצה לפיזיקה ואמו, מורה למתמטיקה ומחנכת בתיכון. ברבי הוא בן זקונים, מבין ארבעה ילדים. בילדותו חונך במסגרת חינוך מוזיקלית, וניגן בכלים שונים: סקסופון, גיטרה ואורגן בקונסרבטוריון העירוני בטבריה. בנוסף ברבי ניגן ושר בלהקת העיר ובטקסי בית הספר. למד בבית ספר היסודי יד ששון לביא ובתיכון למד בישיבה התיכונית בחיספין. שירת בצה"ל כקצין ביחידת המעברים של המשטרה הצבאית.
לאחר שחרורו, למד בבית הספר למוסיקה "רימון" שברמת השרון.

במסגרת הלימודים בבית ספר רימון השתתף בפרויקטים מיוחדים, בין היתר: "האני האחר" – שיתוף פעולה בין מוזיקאים למתמודדים עם אתגרים, תחרות "שירימון" שבמסגרתה נבחר ברבי לחביב הקהל ונכלל בשיר השבועי במצעד של תחנת הרדיו רשת ג' במסגרת התחרות.
ברבי השתתף בפרויקט "עולים לאוויר", שיתוף פעולה בין חברת אל על לתחנת גלי צה"ל. במסגרת שיתוף הפעולה עלו לאוויר ערוצים זמינים לטסים במערכת הבידור בטיסות אל על. בפרויקט השתתפו יואב קוטנר ואנסמבל רימון בניהול מוזיקלי של רעות יהודאי. במסגרת הפרויקט ביצע ברבי עיבודים ודואטים עם אמנים שונים: אהוד בנאי, דודו טסה, עמיר בניון, עידן רייכל, לאה שבת ועוד.
בשנת 2015 יצא אלבום הבכורה שלו, "חלקים מהניגון", שהושק בפסטיבל הפסנתר. לפני צאת האלבום הוציא ברבי את הסינגלים "אמונה", "מהכפר אל העיר" ו"מיתרי הלב".
בשנת 2016 השתתף ברבי בעונה הרביעית של התוכנית "The Voice ישראל". החונך שלו היה אברהם טל. ברבי הודח בשלב ההופעות החיות בתוכנית.
ב-11 ביולי 2017 התארח בסינגל "אל תשאלי" של המוזיקאי גיל ויין. ב-12 במרץ 2018 הוציא את הסינגל "מישהו איתי כאן". שירים אלו זכו הגיעו למקום ה-11 וה-14 בהתאמה במצעד השנתי של גלגלצ ואתר ynet.ב-7 באוקטובר 2018 הוציא ברבי את השיר "תפסת לי מקום". השיר שהה במקום הראשון במצעד הרשמי של גלגלצ במשך שבעה שבועות רצופים.
ב-11 באפריל 2019 הוציא את הדואט "ממה את מפחדת" עם אייל גולן. במאי של אותה השנה השתתף בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. עוד באותה השנה הוציא את אלבומו השני, "מישהו איתי כאן", שזכה במעמד פלטינה, על מכירות של 30 אלף עותקים.ב-12 ביוני 2019 זכה ברבי בפרס אקו"ם על תגלית השנה. בהמשך השנה הוציא את השיר "במקום הכי רחוק", שהגיע למקום הראשון במצעד העברי השבועי של חברת מדיה פורסט. בינואר 2020 יצא לסיבוב הופעות בישראל עם התזמורת האנדלוסית הישראלית, עם המנצח רפי ביטון, הפייטן חיים לוק, ומני מיימון. בפברואר של אותה השנה החל ברבי יחד עם להקתו סיבוב הופעות בארצות הברית.
במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל הוציא את הסינגל "קחי את הפחדים". השיר הגיע למקום ה-33 במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ ו-ynet לשנת תש"פ. השיר שלו "במקום הכי רחוק" הגיע למקום ה-36 במצעד זה.ב-7 בדצמבר 2020 הוציא את הסינגל "כמה רקדנו", שהגיע היישר אל המקום הראשון במצעד השבועי של מדיה פורסט.ב-5 במאי 2022, יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, נבחר ברבי להשתתף בטקס הענקת האותות לחיילים המצטיינים במשכן הנשיא.באוגוסט 2022 הוציא את האלבום "קרן שמש".
בשנת 2023 ברבי שיתף פעולה עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד והמפיק המוזיקלי פטריק סבג, כשהוציאו יחדיו כולם גרסת כיסוי לשיר "שינויי מזג האוויר" של שלמה ארצי. ב-1 באוגוסט של אותה השנה הציא את הסינגל "פרפרים". הסינגל הגיע למקום השישי במצעד השבועי של מדיה פורסט. ב-14 בדצמבר הוציא את הסינגל "זה בסדר" בהשתתפות ניצולים מהטבח בפסטיבל נובה. השיר נוצר במהלך סשן כתיבה עם ניצולים במהלך מסע ריפוי והתחדשות ב"יער הסודי" בקפריסין. הקליפ לשיר צולם במרחב הטיפולי של עמותת "נערי האור". השיר הגיע למקום השישי במצעד השבועי של מדיה פורסט ולמקום ה-67 במצעד ההיטליסט.ב2023 השתתף בעונה החמישית בסדרת הנוער "זיגי" בתפקיד אייל.

קריירה

באפריל 2021 נישא לרופאה המתמחה, שיר בלקין. ולהם בן שנולד בנובמבר 2021.

פרסים ומועמדויות

אתר האינטרנט הרשמי של בניה ברבי בניה ברבי, ברשת החברתית פייסבוק
 בניה ברבי, ברשת החברתית אינסטגרם
 בניה ברבי, סרטונים בערוץ היוטיוב
בניה ברבי, באתר שירונט
 בניה ברבי, באתר ספוטיפיי
 בניה ברבי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 בניה ברבי, באתר דיזר
בניה ברבי, באתר Tab4u
בניה ברבי, דף שער בספרייה הלאומית
אפרת וכטל, ‏בלי הצלקות לא הייתי מי שאני היום, באתר ‏מאקו‏, 5 באוקטובר 2023

בְּנָיָה בָּרַבִּי (נולד ב-4 באפריל 1989) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי ומלחין ישראלי.

בניה ברבי | האנגר 11 תל אביב | Tickchak LIVE

תל אביב יפו

האנגר 11 תל אביב

בניה ברבי במתנ"ס מעלה יוסף

מופע בניה ברבי | היכל התרבות נהריה | Tickchak LIVE

מופע בניה ברבי

מחוז צפון

נהריה

היכל התרבות נהריה

ריטה

Rita

בניה ברבי מארח את ריטה – מופע יום האהבה | היכל התרבות תל אביב | Tickchak LIVE

בניה ברבי מארח את ריטה – מופע יום האהבה

היכל התרבות תל אביב

בניה ברבי - מופע להקה, הרפתקאות האביר פומפדור, הפנינג דוכנים והפעלות

 ארץ חמדה שדרות חוגגת חנוכה | בניה ברבי | בנייני האומה ירושלים | Tickchak LIVE

 ארץ חמדה שדרות חוגגת חנוכה

מחוז ירושלים

ירושלים

בנייני האומה ירושלים

פשוט מוזיקה - הופעות למפונים ומתפנים המתארחים באילת ולתושבי העיר וחבל אילת.


בעלה של אשתי

מי מופיע?