ג׳וני גרינווד

ג'וני גרינווד נולד ב-5 בנובמבר 1971 באוקספורד, אנגליה. הצעיר מבין אחיו, בסיסט רדיוהד קולין גרינווד ואחותם הגדולה סוזן. אביו שירת בצבא כמומחה לסילוק פצצות. כשהיה ילד, נהגה משפחתו להאזין לקלטות במכוניתם, וביניהן הקונצ'רטו לקרן של מוצרט, מחזות הזמר "Flower Drum Song" וגבירתי הנאוה, וגם גרסאות כיסוי לשירי סיימון וגרפונקל. בזמן שלא האזינו לקלטות, נהג ג'וני להקשיב לרעש המנוע ולנסות להיזכר בכל פרט של המוזיקה. את החשיפה שלו ללהקות רוק כמו The Beat וניו אורדר הוא מייחס לאחיו הבוגרים.כלי הנגינה הראשון של גרינווד היה חלילית שניתנה לו בגיל ארבע או חמש. הוא לקח את הכלי ברצינות רבה והשתמש בו עד לבגרותו. כנער ניגן מוזיקת בארוק בקבוצת נוער שניגנה בחלילית. באותה תקופה למד לנגן בויולה והצטרף לתזמורת הנוער "Thames Vale" שאותה תיאר מאוחר יותר כ"חוויה מעצבת": "הייתי בתזמורות בבית הספר ומעולם לא ראיתי טעם לכך, אבל ב-Thames Vale הייתי פתאום עם כל בני ה-18 שידעו לנגן (ברמה מקצועית), אני זוכר שחשבתי לעצמי: 'או, כך אמורה להישמע תזמורת!'".ההופעה המוזיקלית הראשונה שבה נכח הייתה של להקת "The Fall" במסגרת סיבוב ההופעות שלהם ב-1988, הופעה שתיאר כ"מדהימה". עוד באותו זמן בילה רבות בתכנות, התנסה בשפת BASIC ושפת מכונה בסיסית לבניית "משחקי מחשב שטותיים"(כהגדרתו). כפי שתיאר גרינווד: "ככל שהתקרבתי אל הקרביים של המחשב, כך מצאתי את זה יותר מרגש".יחד עם אחיו קולין, למד גרינווד בבית הספר הפרטי לבנים Abingdon, שם פגש את הזמר טום יורק, הגיטריסט אד או'בריאן, והמתופף פיל סלוואי אליהם הצטרף ללהקתם "On a Friday". עוד קודם לכן היה חבר בלהקה שנקראה "Illiterate Hands" יחד עם נייג'ל פאואל, מאט הוקסוורת', סיימון ניוטון, בן קנדריק ואחיו של יורק, אנדי. כחבר הצעיר ביותר בלהקת "On a Friday", גרינווד היה האחרון להצטרף, בתחילה כנגן קלידים ומפוחית אך במהרה הפך לגיטריסט המוביל בלהקה. גרינווד למד מוזיקה ב'רמה A', אשר הקנתה לו את הידע כיצד למזג כוראלים של באך לכדי הרמוניה, מיומנות שבה הוא משתמש עד היום.

גרינווד מושפע ממגוון סגנונות של מוזיקה, כולל ג'אז, רוק קלאסי, רגאיי, היפ הופ ומוזיקה אלקטרונית. אמני הג'אז אשר השפיעו עליו במיוחד כוללים את לי מורגן, אליס קולטריין ומיילס דייוויס. יחד עם יתר חבריו לרדיוהד, הוא מעריץ את סקוט ווקר, את להקת הקראוטרוק "Can", ואת סוניק יות'.גרינווד שמע לראשונה את "סימפוניית טורנגאלילה" של המלחין הצרפתי אוליבייה מסייאן בגיל 15, וזו הפכה עבורו ל'השפעה אובססיבית' ממש. מסייאן היה 'החיבור הראשון' של גרינווד למוזיקה קלאסית, ונשאר בעל השפעה, כפי שסיפר גרינווד: "הוא היה עדיין חי כשהייתי בן 15, ומסיבה כלשהי הרגשתי שאני יכול להשוות אותו עם הלהקות האהובות עלי ... אז אני עדיין מאוד אוהב לכתוב דברים באותם מצבים של טרנספוזיציה מוגבלת שבה השתמש". על פסקול הסרט "זה ייגמר בדם" אמר המלחין המינימליסטי, סטיב רייך: "הוא 'בחור למסייאן', לא הייתי מנחש שנכתב על ידי רוקר".גרינווד שהוא מעריץ נלהב של המלחין הפולני קשישטוף פנדרצקי, הגדיר את הקונצרט שלו מתחילת שנות ה-90 כ"חוויית המרה". מלחינים נוספים שהוא מעריץ : ג'רג' ליגטי, אנרי דיטייה וסטיב רייך. לאחר שביצע את היצירה "Electric Counterpoint" של רייך על הגיטרה, הקליט גרסה לאלבום "Radio Rewrite" של רייך משנת 2014.גרינווד הוא מעריץ של להקת הפוסט פאנק "Magazine". הוא סירב להצעה למלא את מקומו של הגיטריסט ג'ון מק'גוך, שנפטר ב-2004 במהלך סיבוב האיחוד של הלהקה. לדברי אדם בוקסטון, המקורב לגרינווד: "אני חושב שג'וני היה פשוט המום, כי הוא המעריץ מספר אחד בעולם של "מגזין", הוא היה ביישן מדי, אני חושב. אני בטוח שיש את כל מהלכי האקורדים (של מגזין) אצלו בלוקר".

גרינווד הוא רב-נגן המנגן על מגוון כלי נגינה, כולל גיטרה, פסנתר, סינתיסייזרים, ויולה, גלוקנשפיל, מפוחית, חלילית, אורגן ובנג'ו. בראיון מ-2014 אמר: "אני תמיד הכי מאושר לנסות כלים חדשים, ובאמת נהנה לנגן, נגיד, בגלוקנשפיל עם רדיוהד כמו שאני מנגן בגיטרה ... אני נהנה 'להיאבק' עם כלים שאני לא ממש יודע לנגן בהם."גרינווד מנגן ב-Fender Telecaster Plus עם פיקאפים מסוג "Lace Sensor", הוא משתמש גם ב-Fender Starcaster מאמצע שנות השבעים ו-גיבסון לס פול. גרינווד הידוע בסגנון הנגינה האגרסיבי שלו, סבל בשנות התשעים מפציעת מאמץ חוזרני, שהצריכה תמיכה לזרועו הימנית, שאותה השווה ל"חבישת האצבעות לפני קרב אגרוף". לעיתים קרובות הוא משתמש במכשירי אפקטים ולפעמים מנגן עם קשת כינור. גרינווד אינו אוהב את המוניטין שנבנה סביב גיטרות ככלי 'נערץ', וככזה שסוגדים לו, ואמר שהוא רואה אותן ככל כלי, ממש כמו מכונת כתיבה או שואב אבק.בשנת 2010, ציין מגזין המוזיקה NME את שמו של גרינווד כאחד הגיטריסטים החיים הטובים ביותר. עוד באותה שנה, נבחר כגיטריסט השביעי הטוב בכל הזמנים בסקר שנערך בין יותר מ-30,000 מאזיני רדיו 6 של ה-BBC. בשנת 2011, הגיע אל המקום ה-48 ברשימת הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון. וב-2012 דורג במקום ה-29 במגזין SPIN באותה קטגוריה. בשנת 2008, דירג המגזין "Guitar World" את סולו הגיטרה של גרינווד ב-"Paranoid Android" במקום ה-34 ברשימת הסולואים הטובים בכל הזמנים. שלושה סולואים של גרינווד ("Paranoid Android", "Just" and "The Bends") הופיעו ברשימת הסולואים הטובים בכל הזמנים של NME בשנת 2012.יחד עם חברים נוספים מרדיוהד, משתמש גרינווד לעיתים קרובות בכלים אלקטרוניים שונים. את הקצב עבור "Idioteque" (מתוך "Kid A") יצר באמצעות סינתיסייזר מודולרי על ידי דגימה של ארבעת האקורדים המבוצעים בו מיצירת מוזיקה ממוחשבת של המלחין פול לנסקי. גרינווד משתמש ב-Kaoss Pad כדי להקליט, לתפעל ולהשמיע את השירה של יורק במהלך הופעות של "Everything in its Right Place". גרינווד עושה שימוש בטכניקת רדי מייד סאונד, על ידי שילוב של סאונד טלוויזיה ורדיו טרנזיסטור ב-"Climbing Up the Walls" (מתוך "Ok Computer") ו-"The National Anthem" (מתוך "Kid A"). גרינווד הוא אחד הנגנים הידועים ב"אונד מרטנו", מכשיר אלקטרוני מוקדם המנוגן על ידי הזזת טבעת לאורך חוט, ומפיק צלילים דומים לטרמין. ג'וני השתמש בכלי בשירים כמו "How to Disappear Completely" (מתוך Kid A) ו"Where I End and You Begin" (מתוך Hail to the Thief). הוא החל להתעניין בכלי בגיל 15 לאחר ששמע את התזמורת הסימפונית של אוליבייה מסייאן. ב-2012 התראיין על ידי סוזאן בינט-אודט על החיבה שלו לכלי בסרט התיעודי "Wavemakers". כאשר הייצור המקורי של האונד מרטנו נפסק ב-1988, הייתה לגרינווד רפליקה שנוצרה במיוחד עבור סיבוב ההופעות עם רדיוהד ב-2001, מחשש לפגיעה בדגם המקורי שלו.ב-2014 כתב גרינווד על המשיכה שלו לכלי נגינה הודיים, במיוחד הטנפורה: "לכאורה הם רק נשמעים כ'דרון' המשמש כרקע לליווי זמרים, אבל למעשה הם מייצרים 'קיר סאונד' מורכב ומרשים, עם שכבה על שכבה של הרמוניות סוחפות. התחלתי להשתמש באמצעות חלק מהכלים האלה במוזיקה שלי, כי אני לא יכול לחשוב על שום דרך אחרת להפקת צלילים שכאלו, כולל על ידי שימוש באלקטרוניקה".עבור פסקולי הסרטים שהוא מלחין, גרינווד מנסה לשמור על הכלים האופייניים לתקופה של הסיפור; למשל, בפסקול הסרט Norwegian Wood השתמש בגיטרה קלאסית יפנית בעלת מיתרי ניילון מ-1960 תוך שימוש בציוד הקלטה ביתי מאותה תקופה, מתוך ניסיון ליצור הקלטה שאולי הייתה נוצרת על ידי אחת הדמויות בסרט. מרבית יצירותיו הן מיקרוטונאליות. גרינווד הוא מתכנת מחשבים וכותב תוכנה המשמשת במוזיקה של רדיוהד. על פי הצעתו של מפיק רדיוהד, נייג'ל גודריץ', גרינווד החל להשתמש בשפת התכנות למוזיקה 'Max'. כפי שתיאר זאת: "אני צריך להתחבר מחדש כמו שצריך עם מחשבים ... לא הייתי צריך להשתמש ברעיון של מישהו אחר כדי להבין מה זה 'דיליי' (Delay), או 'ריוורב' (Reverb), או מה סקוונסר צריך לעשות, או צריך להישמע כמו - אני יכול להתחיל מההתחלה, ולחשוב במונחים של צליל ומתמטיקה, זה היה כמו לרדת מהמסלול". גרינווד כתב את התוכנה ששימשה את רדיוהד לדגימת הנגינה באלבום (The King of Limbs" (2011".תרומות הכתיבה העיקריות של גרינווד לרשומות המוקדמות של רדיוהד כוללות את 'Just' (שיורק תיאר כ"תחרות ביני לבין ג'וני על כמה אקורדים אפשר להכניס לשיר אחד") ו'My Iron Lung' (שיורק כתב יחד עם גרינווד) מתוך "The Bends", הגשר "rain down" בשיר 'Paranoid Android' מתוך "OK Computer", והמלודיה בשיר 'Kid A' מתוך האלבום "Kid A". גרינווד כתב גם את קטע הגיטרה בשיר 'A Wolf at the Door' מתוך "Hail to the Thief", האיכות ה"מתוקה" שהיוותה השראה עבור טום לשיר את מילות השיר ה"כועסות". הניו יורק טיימס תיאר את תפקידו של גרינווד כ"בחור שיכול לקחת רעיון מופשט של יורק ולהביא בעזרת הכלים הנדרשים לביצועו בעולם האמיתי". גרינווד תיאר את תפקידו בלהקה כמעבד: "זה לא באמת האם אני יכול לעשות את החלק של הגיטרה שלי עכשיו, זה יותר... מה ישרת את השיר בצורה הטובה ביותר?, איך לא נהרוס את השיר ה'כל כך' טוב הזה? חלק מהבעיה היא, למשל, שהנה טום יישב ליד הפסנתר וינגן שיר כמו 'Pyramid Song' שאנחנו עומדים להקליט, איך לא נהפוך אותו לגרוע יותר, איך נעשה את זה טוב יותר מאשר איך שהוא מנגן את השיר לבדו, כשבעצם, (בשלב הזה) השיר בדרך כלל כבר ממש מעולה." כשנשאל על העבודה עם גרינווד, אמר יורק: "בכל פעם שאני עייף, הוא שם והוא ער".

ב-1995 נישא גרינווד לשרונה קטן, אמנית חזותית ישראלית ילידת קריית אונו, אשר עבודותיה מופיעות בין השאר על עטיפת "Bodysong" של גרינווד ועל עטיפת פסקול הסרט "There Will be Blood". השניים נפגשו לראשונה במהלך סיבוב ההופעות הראשון עם רדיוהד בישראל במועדון "רוקסן" בתל אביב (1993). לזוג 3 ילדים בעלי שמות עבריים, לבכור, תמיר, הוקדש אלבומה של רדיוהד "Hail to the Thief". משפחת גרינווד-קטן המחשיבה את עצמה כ"משפחה יהודית" מתגוררת באוקספורד.

2003 – Bodysong 2007 – There Will Be Blood 2010 – Norwegian Wood 2011 – We Need to Talk About Kevin 2012 – The Master 2014 – Inherent Vice 2017 - חוטים נסתרים (Phantom Thread) 2017 - You Were Never Really Here 2017 - Molly's Game 2017 - The Snowman 2021 - The Power of the Dog

2004 - smear לשני אונד מרטנו ואנסמבל קאמרי עם תשעה נגנים. 2004 - Piano for Children לפסנתר ותזמורת. 2005 - Popcorn Superhet Receiver לתזמורת כלי מיתר. 2007 - There Will Be Blood בגרסת live film. 2010 - Doghouse לשלישיית כלי מיתר ותזמורת. 2011 - סוויטה מתוך Noruwei no Mori‏ (Norwegian Wood) לתזמורת. 2011 - Responses ‏48 יצירה ל-48 כלי מיתר. 2012 - סוויטה מתוך There Will Be Blood לתזמורת כלי מיתר. 2014 - Water לשני חלילים, פסנתר עומד, עוגב, שני טנפורה ותזמורת כלי מיתר.