Name: ONE BEN SHOW - בן פרי | תיאטרון הבימה - תל אביב | Tickchak LIVE
Start: 2023-04-20T21:00:00+03:00Z
Location: תיאטרון הבימה - תל אביב

טונה

Tuna

אדיר מילר

Adir Miller

ישראל קטורזה

Israel Katorza

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

אודי כגן

Udi Kagan

אביב גפן

Aviv Gefen

ששון איפרם שאולוב

Sasson Ifram Shaulov

תל אביב יפו

הרצליה

רמת גן

אור יהודה

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז תל אביב

Tel Aviv District

מוזיאון האדם והחי

אוכלוסיית המחוז מנתה ב-31 בדצמבר 2014 1,350,000 איש, מהם:
1,258,800 (כ-93.2% מאוכלוסיית המחוז) יהודים.
15,800 (כ-1.2% מהאוכלוסייה) מוסלמים.
11,400 נוצרים.
63,800 אחרים.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני הערים נכונים לסוף שנת 2022 על פי נתוני אוכלוסייה ארעיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז תל אביב הוא אחד משבעת המחוזות של מדינת ישראל. מחוז תל אביב גובל בים התיכון ממערב ובמחוז המרכז בצפון, בדרום ובמזרח. בירתו של המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא תל אביב-יפו, ועל שמה הוא נקרא. במחוז יש נפה אחת, נפת תל אביב, ששטחה חופף את שטח המחוז. הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: תל אביב, רמת גן וחולון. במדד הפריפריאליות הוגדר מרחק ממחוז תל אביב ונגישות פוטנציאלית כקריטריונים.
חלוקת השטח במחוז תל אביב היא כדלקמן:

64.2% שטח בנוי
12% חקלאות
21% קרקע, שיחים, סלעים ושטח חפורחלוקת השימוש בשטח הבנוי היא כדלקמן:

62% מגורים
14% שטחי ציבור וקהילה
13% מסחר ומשרדים
8% תשתיות ותחבורה
3% תעשייה



בן פרי

Ben Perry

ערב קומי- משלב סטנד-אם, נונסנס, שירה, ריקוד ו-בורקס!

ONE BEN SHOW - בן פרי | תיאטרון הבימה - תל אביב | Tickchak LIVE

ONE BEN SHOW - בן פרי

תיאטרון הבימה - תל אביב

רינגו - תיאטרון הקאמרי | Tickchak LIVE

רינגו - תיאטרון הקאמרי

תיאטרון הקאמרי

החלילן מהמלין - תיאטרון ארצי לילדים ונוער | היכל התרבות נוף הגליל | Tickchak LIVE

החלילן מהמלין - תיאטרון ארצי לילדים ונוער

מחוז צפון

נוף הגליל

היכל התרבות נוף הגליל

רינגו | תיאטרון הקאמרי | Tickchak LIVE

רינגו

מני ממטרה

Meni Mamtera

משפחת ספיר

Sapir family

ענת מגן שבו

Anat magen Shabo

נופיקי

Nofiki

חיפה

Haifa

אודיטוריום חיפה

ראשיתה של חיפה אינה ידועה, וגם מקור שם-העיר אינו ידוע בוודאות. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. גם מן המשנה הוא נעדר, אם כי במקורות תנאיים אחרים מהתקופה ההיא - מוזכר "ים/ימה של חיפה" (בביאור של הפסוק מהתורה: "כי שפע ימים יינקו וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חול"). בתלמוד (כמו גם במדרשים מאוחרים שזמנם הוא מתקופת התלמוד), ניתן למצוא את הכתיבים "חיפא", "חיפה", "חפה". אחת הפרשנויות קושרת את השם חיפה עם המונח העברי המקראי חוף (ואחרת מפרשת זאת בתור - נוטריקון הרבה יותר מאוחר - של "חוף יפה"). אמנם - מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה העיר - לכן קשה לחקור את שורש שמה, אבל אחת ההשערות היא שהמקור של שם-העיר (כמו של עצם המילה המקראית "חוף") הוא בשורש של המילה העברית המקראית "חִפָּה" שפירושה הוא כיסה/הטמין - בין אם ברמיזה למימי חוף חיפה שעליהם מחפה ומכסה חול החוף (שהרי היותם "ספונים" ו"טמונים" תחתיו מוזכרת בפסוק הנ"ל מהתורה שפירושו הניתן על ידי חז"ל מזכיר כאמור את ה"ים של חיפה") - ובין אם ברמיזה להר הכרמל שצילו מחפה על העיר. פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית כיפא שמשמעותה סלע. מיקומה של חיפה על צוק הסלע הבולט אל הים - ייתכן שהוא העניק לה את השם הארמי כיפא. על בסיס פרשנות זו, עולי רגל נוצרים מאז מסעי הצלב במאה ה-12 וה-13 גרסו שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול כייפא ("קיפא"; על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא".בתקופת הצלבנים נודעה חיפה גם בשם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima) או פּוֹרְפִירְיוֹן: פירוש "העיר הסגולה" - על שם צבע הארגמן היוקרתי המופק מחילזון ממין ארגמון קהה קוצים שהיה מצוי בשפע באזור, חיפה מופיעה בהקשר זה בתלמוד הבבלי: "ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה". (בבלי, שבת;כו-ע"א).
ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا - "חיפא", במקור יווני עתיק נכתב Χάιφα, "חַיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ז'אן זואלארט כתב בשנת 1586 על "Caifas" (נהגה כֶּפַה), ואף על "Caface" (נהגה כַּפַס). בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זטצן כי בפי הפרנקים נקרא היישוב Ha'ipha (נהגה הַאִיפַה). הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם כתב ספר על טיולו בארץ ישראל בשנת 1815, ובו מופיעה העיר כ-"Caypha" (כנראה נהגה כַּיְפַה). הכומר ויליאם ג'ון וודקוק, שטייל בארץ בשנת 1848, כתב בספרו על "Caipha" (כנראה נהגה גם כַּיְפַה). בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר - "Haifa" (נהגה הַיְפַה). תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל עד היום.

מקור שם העיר

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת, העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. עקב כך בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לציין את הגובה הממוצע של חיפה מעל פני הים בשני מספרים: 5 (גובהו הממוצע של החלק על שפת הים) ו-380 (גובהו הממוצע של החלק שעל הכרמל). לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל קישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. ממערב, בולט אל תוך המים חצי האי כף הכרמל. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שהוא ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרומי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של מדינת ישראל.
חיפה בנויה לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים משפלת זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.
לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו, יחד עם אזורים לא מיושבים סמוכים, מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל קישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב אחד הנחלים המזוהמים בישראל, כיוון שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל, הגובל בשטחה המוניציפלי הדרומי של העיר, ומהווה דוגמה טיפוסית של אקוסיסטמה ים-תיכונית. הפארק כולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי. שרידים של סביבה טבעית זו ניתן למצוא גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. הוואדיות של חיפה הם גאיות מכוסי חורש המפרידים בין שכונות הכרמל. החורש הטבעי כולל אלונים, אורנים ושיחים צפופים, שביניהם יורדים מספר פלגים קטנים. הגדול בין הוואדיות הוא נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), שחורץ עמק גדול למרגלות ההר. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי הארץ, ובחלקם עוברים גם שבילי טיול מסומנים. אזורים אלו מצטיינים בעולם חי וצומח ייחודי. מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים טבעיים השתמר בהם. בשכונות מסוימות ניתן עד היום לשמוע בלילות יללות של תנים, וחלקים מהעיר משוטטים חזירי בר בחפשם אחר מזון. בשל החשש מתקיפה של התושבים על ידי החזירים, נעשים מאמצים להרחיק את החזירים מהשכונות, באמצעות ציד ושיטות אחרות. אזור חיפה הוא אזור התפוצה העיקרי של הנחשיל חד-הראש.
מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות של חיפה, חוקק חוק-עזר עירוני המונע את הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. ועם זאת, עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח, כמו גם יזמויות תחבורה שונות, הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה.
מלבד לחצי הפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הטבעיים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. נצפית התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודונאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.
ראש הכרמל, בצפון-מערב העיר, הוא המקום שבו נפגש ההר עם הים; נחשב ייחודי בתצורה הפיזית הגורמת למשבי רוחות שאינם נצפים בחלקים אחרים בארץ. הכרמל ממשיך בשיפועו מתחת לפני המים ויוצר שונית ייחודית.

טבע בתחומי העיר

אקלים חיפה נוח ולח. הוא מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור מפרץ חיפה, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא קריר יותר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992, בינואר 1998 וכן בינואר וגם בפברואר שנת 2015.

אקלים

גאוגרפיה

ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפהראשיתה של חיפה אינה ידועה בבירור. חלק מהחוקרים סבורים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2[דרוש מקור]. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום, אתר שמוכר בשנות האלפיים כ"חיפה אל-עתיקה", חיפה המודרנית הוקמה בצורה רשמית על ידי השליט הבדואי דאהר אל-עומר בשנת 1761 והוכרזה כעיר בשנת 1834 בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל.

ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר ששימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד התקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה שבו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.
התייחסות לאירועים באזור בממצאים שבכתב אנו מוצאים החל ממאה ה-3 לפני הספירה. שני מקומות באזור חיפה, נקשרו על פי המסורת לאירועים שהתרחשו במאה ה-9 לפני הספירה עוד בתקופת ממלכת ישראל. המערה בה השתמש אליהו הנביא מיוחסת כיום לאתר מערת אליהו (נמצאת בסמוך לשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר), והכינוס הציבורי הגדול בהר הכרמל במעמד של אליהו הנביא כנגד נביאי הבעל. מיוחס כיום לפי מסורות שונות לאתר המוחרקה.
מהעיר יצאו רבנים ידועים, הנזכרים במשנה ובתלמוד, וביניהם "יוסף החיפני", עוזרו של רבי יהודה הנשיא, והאמורא רבי אבדימי דמן חיפה (שציון קברו נמצא בדרך יפו בסמוך למפגשה עם דרך העצמאות). כמו כן, חיפה נזכרת כיישוב שיהודיו לא הורשו לעלות לתורה, בשל אי הקפדתם על הגייה נכונה בעברית: ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין”. במדרש איכה רבה נזכרת חיפה כעיר יהודית שסבלה מהאוכלוסייה הנכרית של העיר קסטרא הסמוכה.

בימי קדם

מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף המאה העשירית אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה העיר להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות. בתקופה זו הח'ליף של בגדאד, אשר משל על האזור, מסר את העיר לרשות היהודים בעבור תשלום של מס שנתי. לקהילה היהודית בעיר באותה תקופה היה שם הן בארץ והן בחו"ל ור' אליהו בן שלמה הכהן, ראש ישיבת ארץ ישראל, מאחרוני גאוני ארץ ישראל, כינס בה בשנת 1084 ועידה חשובה.
על פי מגילת אביתר, הוא חידש באותה שנה את ה"גאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הוועד".
במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו, ובמהלך ימי הביניים העיר בוצרה.
ביולי 1100 ערכו הצלבנים מתקפה צבאית על העיר (שהייתה באזור בו נמצאת שכונת בת גלים כיום). על פי ספרות המחקר, התגוררה בחיפה באותה תקופה קהילה יהודית גדולה.
מונאכוס, הנזיר מוונציה, כינה בשנת 1116 את חיפה בשם "עיר השטן" ואת הלוחמים המגינים עליה "שונאי האלוהים", רמז ברור ליהודים, ש"הגנו בחזקה, באש ובחרב, על עצמם ועל חייהם". אלברט מאאכן מתאר את המערכה: "כאשר הקריבו אבירי צרפת את המכונה העצומה לחומה...עלו התושבים - יהודים על פי מוצאם...על החומה ובחימה עזה נלחמו בנשקם נגד הנוצרים.
ההיסטוריון בן-ציון דינור הדגיש את דימויה: "העיר היא עיר יהודית ... אזרחיה - יהודים (סארצינים [מוסלמים] נמצאים רק בחיל-המצב!), הגנתה - הגנת יהודים, וניצחונה - חרפת הנוצרים. ואת העובדה הזאת מזכירים האחד לשני וחוזרים ומזכירים" מנהיגי הצלבנים ולוחמיהם. ההתקפה הצלבנית על העיר מוקפת החומה, שילבה כוחות מן היבשה ומן הים. כוחות הימיָה שנעו בכ-200 כלי שיט אל חיפה, הגיעו מהרפובליקה של ונציה. התושבים היהודים הצטרפו אל חיל המצב הפאטימי הקטן; "הם עמדו על נפשם איתנים", עד שהכוחות הצלבנים התייאשו ונסוגו. כאשר חזרה הסתערות הצלבנים, עמדו היהודים והמוסלמים "בפניהם בגבורה ללא הפוגה". לאחר הפוגה, חזרו הכובשים הצלבנים והפעילו כוחות מסתערים איתנים.
אלברט מאאכן מספר כי טאנקארד עודד את אביריו "להילחם ביהודים, המגינים באומץ-לב כזה על העיר... ואולם האזרחים היהודים ביחד עם גדודי הסארצינים התנגדו להם בכל תוקף, ומעל החומה יצקו עליהם למטה שמן וזפת רותחת ואש ושיחים השליכו עליהם ועל המכונה".
לאחר כ-27 ימי מצור, נפל "מבצר חיפה" כשמו העברי, או "Castellum Caiphas" כשמה הלטיני, בידי הכובשים הצלבנים.
חלק מהתושבים נמלטו אל קיסריה ועכו, שאר התושבים, שלא הספיקו להימלט, נרצחו בידי הצלבנים. ההיסטוריון בנימין זאב קדר מציין כי "הייתה זו הפעם האחרונה, לפני הופעתם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שכוח יהודי נטל חלק במערכה צבאית על אדמתה של ארץ-ישראל".
מדברי אלברט מאאכן משתמע שחיפה הייתה עיר יהודית ואילו גדודי הסארצינים באו אל העיר כדי לעזור בהגנתה. על פי הידוע, עסקו היהודים בחיפה בבניית אניות.
לאחר הכיבוש הפכה חיפה ליישוב שעיקר אוכלוסייתו היא נוצרית ומוסלמית. חומות העיר שנהרסו שוקמו על ידי הצלבנים, אולם המספנות לא שוקמו. בשנת 1187 בקירוב עברה חיפה לשלטונו של צלאח א-דין ותחת חסותו התיישבו בעיר יהודים רבים והקימו קהילה משגשגת. בשנת 1265 נכבשה העיר על ידי ביברס, חומותיה נהרסו והיא הפכה ליישוב דייגים קטן. בספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל מתוארת חיפה כעיר שהייתה בעבר עיר טובה של נוצרים אך חרבה.במאה ה-14 אנו מוצאים אזכור של העיר בתיאוריהם של רבי אשתורי הפרחי (משנת 1322) ושל רבי יצחק חילו (מ-1334). במקורות אלה מתואר שבחיפה חזרה להתקיים באותן שנים קהילת יהודית משמעותית. במאות ה-15 ה-16 וה-17 חיפה מוזכרת מעט מאוד ונראה שלא התקיים בה יישוב יהודי משמעותי.

ימי הביניים

ערכים מורחבים – חיפה בתקופה העות'מאנית, התיישבות נתיני המעצמות בחיפהחיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר המקורית, ובנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. אל עומר הקיף את העיר חומה והציב עליה מגדלי-שמירה מעוגלים. בצלע ההר הקים מצודה וקרא לה בורג' א-סלאם, לאמור: מצודת השלום. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, שבו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19 הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ואף על פי שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.
הרצל תיאר את חיפה כ"עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא בשנת 1902, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה ”הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית”.

העת החדשה

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה החל מאמצע המאה ה-18. בשנת 1742 התגוררה בעיר קהילה יהודית קטנה, המורכבת בעיקר מעולים ממרוקו ואלג'יריה. בשנת 1839 מנה היישוב היהודי 124 נפש, ב-1864 המספר עלה ל-384 נפש, ובשנת 1901 המספר עלה ל-1,041 נפש. רובם המכריע של היהודים באותה עת היו יוצאי מרוקו ואלג'יריה, בנוסף למעט עולים מטורקיה, ואשכנזים בודדים.

חידוש היישוב היהודי

במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש, הונחה בהדר אבן הפינה לטכניקום - בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.
בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת הראשונה, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק - מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.
ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

המאה ה-20

אונית הנוסעים הראשונה שהגיעה לנמל חיפה ועל סיפונה 214 עולים, הייתה האונייה קמפידוליו שהגיעה ביולי 1948 מאיטליה והתקבלה בהתלהבות רבה על ידי עובדי הנמל.בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.
בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים, לכאורה, ליחס מועדף לעומת העולים המזרחים. המאורעות בוואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.
ב-1959 גם נחנכה הכרמלית - הרכבת התחתית של חיפה, שנעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל.

ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס על רכס הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר עד לבניית מגדל המפרש ב-2003 ובניית מגדל חברת החשמל ב-2003 שניהם כל אחד בגובה 137 מטרים.
בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים - ובו תחנת הרכבת חיפה – בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר - תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת מרכזית המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.
בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים - קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שתי אלו מהוות כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. כמו כן, ב-1996 נפתח בדרום העיר מרכז הקונגרסים, קומפלקס גדול בעל מבנה ייחודי המשמש לאירועים כמופעים, כנסים ותערוכות, ובין היתר מארח מדי שנה את טקס בחירת מלכת היופי.
בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.
במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור שבהם נרצחו עשרות בני אדם - הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת מקסים שבמערב העיר (אוקטובר 2003).
ב-2003 נבנו בעיר שני המגדלים הגבוהים ביותר שבה בשני צדדים שונים של העיר, מגדל המפרש בעיר התחתית של חיפה ומגדל חברת החשמל במערב חיפה, כיום ליד שכונת נאות פרס ואצטדיון סמי עופר.
במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.
בנובמבר 2016 פונו כ-90,000 מתושבי 12 שכונות העיר ברבעים נווה שאנן רובע כרמל ורמות הכרמל בעקבות שרפה שפרצה כהצתה במספר מוקדים בעיר כחלק מגל השרפות בישראל באותה תקופה.

לאחר קום המדינה

לאורך השנים נודעה חיפה כעיר פועלים שבה אחוז חברי הסתדרות גבוה במיוחד, ומכאן הוצמד לה הכינוי "חיפה האדומה".

חיפה האדומה

היסטוריה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בחיפה 295,837 תושבים (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.6%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 76.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,651 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21. מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890‏. נכון לשנת 2008 הקשישים מהווים 18% מאוכלוסיית העיר. שיעור האקדמאים מכלל התושבים עמד ב-2007 על 31%.
עם זאת בעשור השלישי של המאה ה-21 חזרה אוכלוסיית העיר לצמוח גם כתוצאה מקליטת הפליטים מאוקראינה בישראל ב-2022 מה שגרם לחיפה לצמוח בקצב גידול שנתי גבוה במיוחד של 2.4% ולהגיע ל-295,000 תושבים.
חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר הכרמל, בקריית חיים המערבית ובשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.
נכון ל-2020, מתגוררים בחיפה 33,694 ערבים (כ-12% מאוכלוסייתה), מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. המוסלמים רובם סונים ומקצתם אחמדים, והנוצרים מתחלקים בין יוונים-אורתודוקסים, יוונים-קתולים, רומים-קתולים, מרונים-קתולים, ארמנים ופרוטסטנטים. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("העצמאות"), נמצא בכיכר פייסל שבמרכז העיר.
קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תתי-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים - מלבד בקריית שמואל - שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים היא הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית). הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות.
עולי אתיופיה התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר - בעיקר במבצע ולאחריו - מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים בעיקר במזרח העיר.
בחיפה אחוז הגמלאים הוא כ-18% מכלל תושבי העיר (כ־48,000 איש), והעיר היא העיר בעלת אחוז הגמלאים השני הגבוה בישראל נכון לשנת 2010 (אחרי בת ים). עיריית חיפה, באמצעות תאגיד מיל"ב - מועדוני הגמלאים, יוזמת ומארגנת פעילות ענפה של תרבות פנאי ורווחה לגמלאים.

אוכלוסייה

ערך מורחב – המרכז הבהאי העולמיחברי הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים.העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות - זהו המספר הקדוש עבור הבהאים - חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.
הקהילה הבהאיית בחיפה כוללת מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים - ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים - הבאים בתחלופה מוסדרת, לעיתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעיתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו - הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה - כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את תשעת הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסם במשכן "בית הצדק העולמי" בשדרות גולומב, הדר. המרכז העולמי הבהאי מיוצג במדינת ישראל על ידי ד"ר ג'ושוע לינקולן, המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבינלאומית וסגניו ג'לאל חתאמי ואנתוני ואנס, ממשרדיהם ברחוב הפרסים. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאיים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים - ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.
יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה'מנדט' המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הדת רואה עצמה כדת גלובלית, ואת מיקומם של מוסדותיה בחיפה שבישראל היא רואה כ"יד ההיסטוריה". ככזו, אין אנשיה מתערים או פעילים ברמות כלשהן בחייה המקומיים של העיר חיפה. מתוך עיקרון זה, נאסר על חבריה להתחבר עם מקומיים, מחשש שהדבר יסיט אותם מהמסלול של שהותם. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היווה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.

הבהאים וחיפה

בחיפה ניתן למצוא תמהיל של בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי ומרכז חינוך ליאו בק, של התנועה ליהדות מתקדמת.
בשנת 1912 הוקמה בחיפה האוניברסיטה הטכנולוגית, "הטכניקום", שהייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו קידם הטכניון את חיפה כאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בישראל.
בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה. בשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון וב-1973 הושלם המהלך.
בשנת 1913 הוקם בעיר בית הספר הריאלי העברי.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. בשנות ה-90 כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, וכמו כן נבחנה האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור. עד שנת 2002, מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר.
בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב - קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.
מבחינת חינוך מוזיקלי קיימים בעיר קונסרבטוריון דוניה ויצמן, קונסרבטוריון רובין ו"מרכז יובל למוזיקה ותזמורות נוער חיפה".
בעיר פועלות תנועות נוער שונות, ביניהן אריאל (תנועת נוער), בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, בנות בתיה, נוער מרצ, הצופים העבריים, פרחי הדגל, חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מיימון ו-חוגי סיירות של החברה להגנת הטבע.

מוסדות השכלה בחיפה

חיפה היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בצפון והתעשיות המובילות בה מהוות את הליבה של הכלכלה המקומית בחיפה ותורמות רבות לפיתוחה הכלכלי והטכנולוגי של העיר. ענפי התעשיה המובילים הם:
תעשיית הכימיקלים והנפט: חיפה מארחת מתקנים גדולים לייצור כימיקלים ונפט. העיר מכילה מפעלים של חברות כימיקלים בינלאומיות ומקומיות, כולל חברת בז"ן, אחד המתקנים הגדולים ביותר בישראל לטיפול בנפט גולמי.
תעשיית ההייטק והטכנולוגיה: חיפה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בישראל לתעשיית ההייטק והטכנולוגיה, עם מגוון חברות גדולות וסטארט-אפים המתמקדים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות.
התעשייה הימית והנמל: נמל חיפה הוא אחד משני הנמלים הראשיים בישראל ומהווה מרכז חשוב לסחר הימי. הוא משמש כנקודת כניסה ויציאה למגוון סחורות ומשמש גם כבסיס לתעשיות הימיות.
תעשיית המתכות והייצור: בחיפה פועלות מספר חברות גדולות המתמחות בייצור מתכות ומוצרים מתכתיים, כולל ייצור חלקים לתעשיות שונות.
מחקר ופיתוח: בחיפה נמצאות מוסדות אקדמיים חשובים, כמו הטכניון, המהווים מרכזים למחקר ופיתוח בתחומים רבים, ותורמים לחדשנות ולקידום התעשיות המקומיות.
תעשיית המזון והשתייה: חיפה מכילה מספר מפעלים לייצור מזון ושתייה, המשרתים את השוק המקומי וגם מייצאים לשווקים בחו"ל.

תעשייה

אולפני רדיו חיפה שוכנים בגרנד קניון (ובעבר במתחם חוצות המפרץ), במגדל הנביאים פועלים תחנת הרדיו - רדיו מכאן, ובעבר פעל באותו מתחם אולפן טלוויזיה מיוחד בו שודרה תוכנית הרדיוויזיה הראשונה בישראל ובעולם: 'ממעמקים - דה פרפונדיס' בהגשתו ובעריכתו של אריה יאס. באוניברסיטת חיפה קיים חוג לתקשורת. בתחום העיתונות קיים "ידיעות חיפה" של ידיעות תקשורת וכן מקומונים עירוניים.

תקשורת

מוזיקה קלאסית - את חיפה מייצגת בתחום המוזיקה הקלאסית התזמורת הסימפונית חיפה. בנוסף, פועלים בעיר הרכבים קלאסיים נוספים כגון רביעיית המיתרים "רביעיית כנרת".
מוזיקה חסידית - למרות היקפו הקטן של הציבור החרדי בעיר, הרי שחיפה נחשבת כמובילה מבחינת תרומתה להתפתחות המוזיקה החסידית. חצר סערט ויז'ניץ ידועה בעולם החרדי כבית יוצר למאות ניגונים חסידיים המושרים בבתים רבים. המלחין החסידי חיים בנט, שהוציא עשרות דיסקים וחיבר מאות לחנים, מתגורר בחיפה. גם בנו, פייטן היידיש רובי בנט, התגורר בחיפה. הזמר החסידי אודי אולמן והמלחין העובד לצדו, יובל סטופל, חיים ויוצרים אף הם בעיר.
רוק ומטאל - כמה להקות ואמני רוק ומטאל החלו את דרכם בחיפה. אחת מהלהקות הראשונות הייתה הרכב הרוק "קילר הלוהטת" שהוקם בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והושפע הן מהגלאם רוק הבריטי והן מהפאנק הבריטי. חלק משירי הלהקה הושמעו ברדיו והפכו ללהיטים. בתחילת שנות ה-90 קמה בחיפה להקת "סטלה מאריס", שהטביעה את חותמה על הרוק הכבד בארץ. בתחילת שנות האלפיים קמה בחיפה להקת הרוק הכבד "לאוד נ' קליר", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004, ואף זכתה ללוות את הופעתו של ענק הרוק הכבד האנגלי פול דיאנו (שהופיע גם בחיפה). לא רק למטאל הפופולרי יש ייצוג בחיפה אלא גם למטאל הקיצוני: להקה הפועלת בעיר היא להקת הדת' מטאל "להבות", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004 ו-2005. החל משנת 1990 מתקיימים בסינמטק חיפה אירועי ה"רוקולנוע", אותם עורך ומנחה יורם מארק-רייך, לשעבר סולן "קילר הלוהטת" וכתב ידיעות חיפה לענייני מוזיקה. במסגרת אירועי ה"רוקולנוע" מוקרנים בימי שישי, אחת לחודש, קליפים וקטעים מהופעות של להקות רוק שונות מזמנים שונים. כל ערב מתרכז בנושא אחר הקשור בתולדות הרוק, או מוקדש ללהקות ולאמנים בולטים.פאנק - בחיפה החלו את דרכן מספר להקות פאנק. אחת המפורסמות בהן היא יוסלס איי.די.
בחוף דדו מתקיימים אירועים קבועים בתקופת האביב והקיץ, ובהם משתתפים מאות רוקדים בכל הגילים (בעיקר מבוגרים), בתחום ריקודי העם הישראליים בהדרכת מרקידים מקצועיים לרוב על פי הקצב והתוכן של המוזיקה הישראלית.

מוזיקה

במשך השנים פעלו בחיפה בתי קולנוע שכונתיים רבים, אך אלה הלכו ופחתו לטובת בתי קולנוע במתחמים גדולים יותר, כחלק מהתופעה בישראל.
עד לסוף המאה ה-20 נסגרו רוב בתי הקולנוע שפעלו בעיר, ותרבות הצפייה עברה אל הקניונים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה בקריון ולאחר מכן גם בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניון חיפה, במרכז חורב, במרכז פנורמה וב"גרנד קניון", ובהמשך נסגר גם "גלובוס הקונגרסים" (לשעבר "גלובוס סיטי") בסוף 2011. בשנת 2016 נסגר גם "סינמה קפה מוריה", בית קולנוע שכונתי אשר פעל משנות ה-40 ברחוב מוריה, כלל אולם יחיד והתמקד בסרטים זרים או שאינם עתירי תקציב.
בתי הקולנוע שעדיין פועלים בחיפה נכון ל-2023: "סינמה קפה עממי", קומפלקס אולמות ההקרנה "פלאנט" בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), וכן בית קולנוע הפועל באודיטוריום של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ומוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות. באפריל 2016 נפתח מתחם קולנוע של רשת "גלובוס מקס" ב"גרנד קניון", אשר בהמשך עבר לרשת "הוט סינמה" של חברת HOT. באוקטובר 2019 נפתח גם מתחם קולנוע של רשת "מובילנד" בקניון עזריאלי חיפה (כעשור לאחר סגירת מתחם הקולנוע הקודם אשר פעל בו). בנוסף, פועל בכרמל סינמטק עירוני ותיק הנמצא סמוך לאודיטוריום.
תיאטרון חיפה החל לפעול בעיר בשנות ה-60. התיאטרון מעלה הצגות בהפקה מקורית וכן רפרטואר הצגות מתיאטראות אחרים. משכנו הראשי הוא בשכונת הדר במתחם תרבות הכולל את התיאטרון, ספרייה עירונית ו"במה 3".
משנות ה-80 ועד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 פעלה זרוע אוונגרד בעיר התחתית ("במה 2" במתחם אל-פאשה).

במרכז הכרמל בבניין בית הכט הוקם בשנת 2005 תיאטרון פרינג' הנקרא תיאטרון סטודיו. התיאטרון מעלה הצגות מקוריות שהשתתפו בפסטיבלים שהוא עורך. הוא מזמין הצגות מתל אביב, חיפה ובעיקר הצגות פרינג'. במקום הוקם בית ספר ללימודי תיאטרון, משחק וכתיבת מחזות.
בקריית חיים פועל מאז שנות ה-90 תיאטרון הצפון, המציג הפקות של תיאטראות רפרטואריים מישראל.
עוד פועלים בעיר תיאטראות ערביים כמו תיאטרון אל-מידאן ותיאטרון בית הגפן (הנקרא גם תיאטרון אל-כארמה), התיאטרון האנגלי, וקבוצות תיאטרון קהילתיות כמו "תיאטרון הסטודיו" בבית הכט או תיאטרון הטכניון.

קולנוע ותיאטרון

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה - מתקיים בכל חג סוכות ובו מוקרנים סרטי איכות ממדינות רבות בעולם. הזירה המרכזית היא הסינמטק שבכרמל.
פסטיבל יוצרים יוצאים - מתקיים בכל חודש מרץ ובו מתקיימות הופעות ותחרויות של בני נוער מהמטרופולין.
פסטיבל חיפה להצגות ילדים - מתקיים מדי שנה בחג הפסח, בחסות התיאטרון העירוני, ונערך במספר מוקדים בעיר.
החג של החגים - מדי חודש דצמבר בוואדי ניסנאס. משלב קונצרטים בכנסיות, דוכני מזון ויריד אמנויות ומוקדש לדו-קיום. נערך בחסות בית הגפן.
פסטיבלי מוזיקה שנערכו בעיר שלא על בסיס קבוע כללו את "פסטיבל רוק ונשמה" בנמל, פסטיבל רוק ישראלי במעגן הקישון ואירועים המוניים נוספים.
פסטיגל - מחזמר ישראלי לילדים שהחל את דרכו בשנת 1981 בחיפה ומאז נערך מדי שנה בחודשים נובמבר-ינואר. מספר שנים לאחר הפסטיגל הראשון, הפסטיגל הפך לאירוע המוצג בכל רחבי הארץ.

פסטיבלים

תרבות

כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.
מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה-נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (בשנות האלפיים, "חטיבת גולני"), כיכר חמרה (בימינו, "כיכר פריז") ומשם בשם "דרך יפו" עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכים (באנגלית: Kingsway), כיום דרך העצמאות, העוברת לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב - דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הופך הרחוב לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.

גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.
הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".
שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים - ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.
הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, צפונה ואז מזרחה דרך העיר התחתית - שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה שב כביש 4 ויוצא צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.
מאזור הצ'ק פוסט יוצאים מזרחה הכבישים 752 ו-75 המקשרים את חיפה עם צפון-מזרח הארץ, ומהווים את הכניסה העיקרית אל העיר ממזרח. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור.
כביש 705 שנסלל בדרום-מזרח העיר מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לבאים ממזרח לכיוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.
בסוף 2010 נחנכו "מנהרות הכרמל", תוכנית הנדסית עתירת-משאבים שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שנכרו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן תוך שהן מפגישות בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות תוכננו כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה והן מופעלות ככביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך הוקמה יציאה שלישית מהמנהרות, המתחברת אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ומשרתת את הבאים לקנות בו, כמו גם את תושבי נווה שאנן ורוממה.
בשנת 2013 נחנך כביש "נתיבי המפרץ" או בשמו האחר כביש 22, הכביש מקשר בין העיר התחתית בחיפה למבואות עכו.

תשתיות כבישים

ערך מורחב – תחבורה ציבורית בחיפה
חברת האוטובוסים העיקרית שפועלת בחיפה היא אגד. שני מסופי אוטובוסים מרכזיים משרתים את מטרופולין חיפה - אף לא אחד מהם במרכז העיר; האחד, מרכזית חוף הכרמל במבואותיה הדרומיים של העיר, והשני, מרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה מספר נסיעות סדירות המקשרות את כפרי הגליל עם כיכר פלומר ועם אוניברסיטת חיפה, וחברת סופרבוס מפעילה קווים (וקווי לילה) מהעיר לאזור יקנעם עילית, קריית טבעון, דלית אל-כרמל ועפולה בנוסף מפעילה את קווי המטרונית השונים לאזור קריות ונשר.
חיפה היא מהערים בעלות רוב יהודי היחידות שבה מופעלים קווי אוטובוס בימי שבת. בנוסף פועל בה שירות אוטובוסים חלקי (3 קווים) שבעה לילות בשבוע (במשך כל הלילה).
קווי המטרונית (אוטובוס תלת-מפרקי) שסלילתם החלה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, יועדו להוות את התשתית המרכזית להסעת-המונים במרכז הכרך. הפרויקט כלל סלילתם של מסלולי תחבורה ציבורית לאורך מספר צירים ראשיים במטרופולין, וכלי הרכב הנע עליהם הוא סוג של אוטובוס מפרקי רב-קיבולת שייעזר במערכת של אותות מגנטיים לנסיעה עם מינימום רמזורים בדרך. למטרונית חמישה קווים: הקו הראשי נוסע מהקריות, דרך המפרץ והעיר התחתית לחוף הכרמל, וקווים נוספים מקשרים מהקריות ונשר לבת גלים, הדר וגרנד קניון. בראשית דרכו שוּוק המיזם לציבור כ"רכבת קלה", אולם בהמשך "הוחלף" באוטובוסים. חברת דן בצפון זכתה במכרז להפעלתה של המטרונית, באוקטובר 2021 הפעלת המטרונית מופעלת על ידי סופרבוס.
בעיר שש תחנות רכבת הפרושות לאורך מסילת החוף. התחנות (מדרום לצפון) הן חיפה – חוף הכרמל, חיפה – בת גלים, חיפה מרכז – השמונה, מרכזית המפרץ, חוצות המפרץ וקריית חיים. תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהייתה המרכזית והראשונה בחיפה, אינה פעילה כיום כתחנת נוסעים, ובמקום שוכן מוזיאון רכבת ישראל. מסילת החוף נמתחת לאורך קו החוף המערבי של חיפה, וממנה יוצאות שלוחות של מסילות ברזל המשרתות את הנמל, את מוסכי רכבת ישראל, את ממגורות דגון ואת בתי הזיקוק. בנוסף, מתחברת למסילת החוף בעיר מסילת העמק שמקשרת את חיפה לעפולה ולבית שאן.
בחיפה פועלות מוניות רגילות ("ספיישל") המקושרות למספר תחנות מוניות מרכזיות. מוניות שירות משרתות את קהל הנוסעים החיפני שבעה ימים בשבוע. מוניות עירוניות נוסעות לאורך נתיביהם של רוב קווי האוטובוסים שבחיפה. קווי השירות העיקריים שלהן מקשרים את הדר הכרמל לאוניברסיטה ולטכניון דרך נווה שאנן. מוניות בינעירוניות, שתחנתן המרכזית ברחוב החלוץ שבהדר, נוסעות בין חיפה לטירת כרמל בדרום, לקריות, עכו, נהריה וכרמיאל בצפון, לנצרת במזרח וכן מקשרות בין חיפה לתל אביב ולנמל התעופה בן-גוריון, לרבות שירות נמל-תעופה האוסף ומחזיר נוסעים מ- ואל פתח ביתם.
רכבל חיפה מקשר בין מתחם סטלה מאריס בקודקוד הצפוני של הר הכרמל לבין חוף בת גלים. רכבל נוסף הרכבלית, מחבר בין מרכזית המפרץ והצ'ק פוסט, הטכניון ואוניברסיטת חיפה. הרכבל מופעל על ידי חברת "כבל אקספרס", אשר משותפת ל"נתיב אקספרס" ולבורסה הטורקית. הרכבלית אינה משמשת ככלי תיירותי, אלא ככלי התחבורה הציבורית הראשון והגדול מסוגו בישראל, והוא גם הרכבל הארוך בישראל, ומשמש את הסטודנטים ואנשי הסגל האקדמיים להגיע ישירות לקמפוסים ללא צורך ברכב פרטי או באוטובוסים. בנוסף הרכבלית תוכננה להוות גם כאטרקציה תיירותית הגדול מסוגו בישראל שמשמש את תושבי הסביבה הקרובה והרחוקה.
הכרמלית, שהיא פוניקולר (רכבת הנמשכת על ידי כבלים במעלה מדרון) יחיד מסוגו בישראל - שהוא גם הרכבת התחתית היחידה בישראל, נוסע בקו נוסעים אחד ובו שש תחנות, בין מרכז הכרמל לכיכר פריז שבעיר התחתית דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית נחנכה ב-1959 ופעלה ברציפות עד 1986, במקביל לדעיכה ההדרגתית בהיקף הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הקרון. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, חידש המיזם את פעילותו ב-1992 במעמד ראש הממשלה יצחק רבין. הכרמלית פועלת עד היום ונותנת שירות לתושבי חיפה ותיירים. הכרמלית מקשרת בין קווי האוטובוס על הר הכרמל לבין המטרונית שפועלת בעיר התחתית.

תחבורה ציבורית

נמל התעופה חיפה הוא שדה תעופה שמשמש לטיסות פרטיות וטיסות לאילת, ולעיתים לטיסות בינלאומיות ליעדים קרובים. השדה נבנה בזמן המנדט כשדה תעופה בינלאומי והתאים למטוסי בוכנה, אולם מסלולו היה קצר מדי עבור טיסת מטוסי נוסעים מודרניים.
ב-1995 הוחלט על תוכנית הארכת המסלול ל-2.5 ק"מ, התאמה שהייתה אמורה להביא לעיר טיסות בינלאומיות וכך להגדיל את מספר התיירים בה, ואולם שנתיים אחר כך התוכנית הוקפאה.
במאי 2016 החלה חברת "טוס אירוויס" לפעול בנמל. כיום היא מפעילה טיסות בינלאומיות ללרנקה ופאפוס בקפריסין. החלטה עקרונית על העתקת השדה ממפרץ חיפה אל אזור מגידו. בצמוד לשדה התעופה נמצא בית הספר הטכני של חיל האוויר.
נמל חיפה משמש להובלת נוסעים ושינוע סחורות, משתרע לאורך קו המים במרכז העיר.
נמל קטן יותר המשמש לשינוע סחורות ולדיִג הוא נמל הקישון, ובו מעגנה לסירות פרטיות וכן נקודת המוצא של ספינת ה"כרמלית" התיירותית המשייטת במימי המפרץ. בתחום נמל הקישון נמצא נמל מספנות ישראל – הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל.

נמלי אוויר וים

תחבורה

בין האתגרים העיקריים שבפניהם עומדת העיר ניתן לציין את:

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צמצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

אובדן המרכזיות

קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השרפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה, הקרובה ביותר אל האזור המיוער.
כמו כן, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה בחיפה.

בעיות אקולוגיות

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש פרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חניה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון ה"סינמול", חוצות המפרץ והמתחמים "פאואר סנטר" ו"ביג", ובדרום – קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".
אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כמעט כל בתי הקולנוע שהציגו ברחבי העיר. בעיר חיפה על שכונותיה נותרו אז, מלבד הסינמטק, רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים, והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבת אלה שנסגרו. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה, נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניונים שבעיר.
משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים בהדר.

התנוונות מרכזים עירוניים

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרוורים או לעבור אל "המרכז". על כך מצביע בין היתר מחקר שערך פרופ' ברוך קיפניס מאוניברסיטת חיפה, שהראה כי בין השנים 2001–2008 חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות בחיפה לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר, בשעה שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות. העיר חיפה אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. סיבות עיקריות הן:

תעסוקה - לא קיים היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. המענה שנותן מת"ם למהנדסים ולמהנדסות הצעירים, מוגבל - עקב הפרץ בתעשיית ההיי-טק המצמיח עוד ועוד אנשי מקצוע צעירים ששואפים לשכר גבוה, שאותו מציעים להם שלל פארקי-תעשייה בשרון. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן.
מגורים - ברבעים הנחשבים כאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים. חרף העובדה כי בחלקים אחרים של העיר עומדות קרוב ל-20% מהדירות ריקות, הרי שדירות אלו אינן עונות לביקוש בקרב אוכלוסיית-היעד העירונית העיקרית בשל היותן ברובן מיושנות וקטנות, מצויות במבנים שבחלקם נגישות גרועה (מדרגות רבות, היעדר מעלית, טופוגרפיה קשה) ואינן מתאימות לסטנדרט הבנייה העכשווי שאותו מחפשים זוגות צעירים. - ולעומת זאת, ביישובי הלוויין של חיפה נבנים פרויקטים של דיור המתאימים יותר לצעירים, ומחירי הדירות בהם נמוכים בהשוואה לאלו שבעיר, דבר שמהווה תמריץ נוסף לצעירים לעזוב את העיר.
תחבורה - מיום שחלק ניכר מאוכלוסיית חיפה עבר אל שכונות הרכס, טרם התגבש בעיר פתרון סביר של תחבורה ציבורית לאלו שגרים באזורי הביקוש ועובדים בפאתי העיר. במקביל, מוקדי תעסוקה רבים עקרו מלב העיר וחל ביזור חריף של שימושי-קרקע בין האזורים המעמיד בסימן שאלה את יכולת המענה של המערך התחבורתי המטרופוליטני בכללותו. תוואי הכרמלית הפך לבלתי-רלוונטי לצורכי אותה אוכלוסייה ואינו פותר בעיות נגישות מעבר לשש תחנותיו. המטרונית נוסעת בתוואי כמעט מקביל אל הרכבת שנוסעת בין מערב העיר ומזרחה, ובכך לא נותנת גם היא מענה לצורך זה. מנהרות הכרמל תוכננו כך שיוכלו לסייע בעיקר לבאים מדרום לעיר ומצפון לה לחצות אותה, אולם אותו חלק מתושבי העיר שיוכל לכאורה להגיע באמצעותן מהר יותר מהבית אל מקום העבודה, יצטרך להיות מושתת על רכב פרטי, מה שלטענת הגופים המתנגדים לפרויקט ישים לאל כל ניסיון לחשיבה על פתרונות תחבורתיים אינטגרליים, ולא יעודד את חיזוק מרכז העיר; לאור כל אלה נותר בעינו הצורך של משפחות צעירות להחזיק מכונית פרטית ולהשתמש בה ליוממות חרף העובדה שלעיתים מפריד קו אווירי של שני קילומטרים בלבד בינן לבין מקום עבודתן. ריבוי המכוניות אחראי לפקקי תנועה בדרכים שמובילות מרכס הכרמל אל מקומות-התעסוקה במת"ם ובמפרץ חיפה, ולכך שנסיעה מהפרוורים אל מרכזי התעסוקה קצרה יותר מהנסיעה משכונות העיר אליהם - מצב זה, יחד עם העובדה שמחירי הדיור והארנונה מחוץ לחיפה נמוכים יותר, תורם למגמת העזיבה של העיר ולהמשך הפרבור.

הגירה שלילית

על שגשוגה של חיפה מאיימת זה שנים היעלמות של מקורות תעסוקה ומנגד, ירידה ברמת ההכנסה ביחס לערים גדולות אחרות.
על פי מחקרו של פרופסור קיפניס, נכון למחצית העשור הראשון של המאה ה-21, בחיפה חל פיחות במספר משלחי יד ניהוליים והגידול באחוז העובדים העוסקים במקצועות אקדמיים קטן יחסית לתל אביב ולאזור המרכז. על פי המחקר, בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים (לעומת 16% בתל אביב); במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הכנסתו הממוצעת של שכיר חיפני הייתה במאה ה-20 גבוהה מההכנסה הממוצעת של שכיר בתל אביב.
בשנת 2003, לעומת זאת, הרוויח השכיר החיפני הממוצע, לפי הלמ"ס, 6,739 שקל לחודש, ואילו עמיתו התל אביבי הרוויח 7,634 שקל (88.28%).
ב-2005 היה הפער כ-16.08%.
ב-2007 השתכר החיפני 7,654 שקל לחודש - פחות מעמיתו בתל אביב שהשתכר 9,208 שקל בחודש בממוצע, פער של 16.88%.

בעיות תעסוקה

ערכים מורחבים – המרינה בבת גלים, מנהרות הכרמלבחיפה, שנודעת כעיר בעלת ערכי סביבה מפותחים, מתקיים מתח מתמיד בין שאיפות גופי נדל"ן ותחבורה להביא לפיתוח ובינוי של אזורי הטבע העירוני - רבות בתמיכת העירייה, ובין אלו מקרב התושבים והאזרחים המבקשים לשמור על מבנה התנהלות עירונית שמכבדת את הנוף והמקומות הציבוריים, ההיסטוריים והירוקים. "מגדלי חוף הכרמל" שקמו בשנות ה-90 על החוף מול נוה דוד, סימנו בבנייתם את אוזלת-היד המסוימת של גופי התושבים במאבקם נגד מיזמים שנחשבים כנוגדים עקרונות של פיתוח בר-קיימא, עקרונות שבראשם כבוד לערכי-נוף ולמרקמים אורבניים ותיקים. באותה עת ומעט לאחר מכן קידמה העירייה את תוכנית הקמת המרינה בשכונת בת גלים, שאיימה הן על אזור ראש הכרמל והן על תמהיל הפעילות העירונית הייחודי לשכונה. במקרה זה מאבק-הנגד כבר היה מוצלח יותר, עם זאת התוכנית עדיין לא נגנזה סופית.
פרויקטים אחרים שנמצאים במחלוקות עקרוניות כוללים את הרחבת הנמל, ומספר תוכניות לכבישי גישה חדשים ולשכונות שיוקמו לכאורה על חשבון מקומות ירוקים. במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל נסלל כביש מהיר מפתח המנהרה המרכזי שבנווה שאנן צפונה אל מרכז העיר בערוץ נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), וכן יציאות שונות שמסתעפות מהמנהרה לנווה שאנן ולאחוזה, כל אלה משולבים במחלף שהוא מהגדולים בארץ. על-פי התכנון, אמנם, אמור הוואדי לעבור שיקום נופי לאחר תום עבודות הסלילה, אולם לא ברור כמה שטח ירוק יישאר ומה תהיה ערכיותו כאשר תעבור במקום מערכת הכבישים הענפה המתוכננת. כל זאת על רקע הדיון בעצם הלגיטימיות של פרויקט-ענק שמיועד לשמש תחבורה פרטית בתוואי שלא ישרת את מרכז העיר והתחדשותו, בשעה שבמקומות אחרים נעשה מעבר לחשיבה על פתרונות תחבורתיים בני-קיימא.
סמוך לתום העשור הראשון של המאה ה-21 התגלה כי חיל הים מתכנן את הרחבת שטחו הבנוי של בסיסו בבת גלים אל תוך הים. החלק העיקרי בתוכנית הוא מבנה מעגן הפולינום המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. הוא מיועד להיבנות על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים.פרויקטים אחרים שסביבם התעורר פולמוס:

על המדרונות המערביים של אחוזה, באזור לינקולן-תל אהרון, מתוכננת בנייה של שכונה חדשה.
תוכנית להרחבת שכונת כבאביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על אזור נחל שיח. נחל זה הוא האתר היחיד בישראל בו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים.
תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על נחל עובדיה ונחל נדר.
באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום.
בגבול פארק הכרמל מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של הפארק.
שפך הקישון - אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים - האתר היחיד בארץ) למרות הזיהום הרב בנחל. כיום מתוכננת באזור הרחבת נמל חיפה.
כביש המחבר בין רמת בגין לכביש פרויד - מעורר התנגדויות בקרב תושבי רמת בגין בכך שהתשתיות בשכונה אינן מתאימות לעומסי תנועה
רמת גוראל - שכונה חדשה המתוכננת מתחת לשכונת רמת בגין - קיימות התנגדויות רבות על הפגיעה בנוף ובשטחים הירוקים

פיתוח מעורר מחלוקת

אתגרים

ערך מורחב – רובעי חיפהעל פי עיריית חיפה מתחלקת העיר לרבעים כדלהלן:

ערכים מורחבים – קריית חיים, קריית שמואלהרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר.
נכון ל-2008 מתגוררים בו 32,600 תושבים המהווים 12.3% מתושבי העיר. הרובע מחולק לשתי קריות, קריית חיים (שבעצמה מחולקת לקריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית) וקריית שמואל.

קריית חיים - קריית שמואל

ערך מורחב – מפרץ חיפה (רובע)רובע מפרץ חיפה הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה ונחצה על ידי נחל קישון. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה מאז הניחו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל. שטח הרובע מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה אולם אוכלוסייתו מועטה. בדרומו נמצא הצ'ק פוסט. לפי החלוקה הסטטיסטית העירונית רובע המפרץ מתחלק בחלוקת משנה לשלושה תתי-רובע: "חלוצי התעשייה", "לב-המפרץ" ו"נמל חיפה - נמל הקישון".

מפרץ חיפה והצ'ק פוסט

ערך מורחב – העיר התחתיתהעיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי ושכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.
ברובע, שבמשמעותו המצומצמת שטחו כ-3% מכלל השטח העירוני, מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.

העיר התחתית

ערך מורחב – מערב חיפהברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר. ברובע מתקיימת זהות בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון, המושבה הגרמנית בצפון-מזרח, שכונות הכרמל במזרח וטירת כרמל מדרום. רוב שכונות הרובע שוכנות במישור החוף, למורדות הכרמל. אלו כוללות את בת גלים, קריית אליעזר, עין הים, קריית שפרינצק, שער העלייה, נווה-דוד, רמת הנשיא ואזור התעסוקה והפנאי בדרום-מערב העיר, הכולל את פארק מת"ם ולצידו שכונת נאות פרס.

מערב חיפה

ערך מורחב – כרמל (רובע)הכרמל הוא רובע הבנוי לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה. שטחו הוא כ-7.85 קמ"ר, והוא הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, עם כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.
הכרמל היה מאוכלס עוד טרם תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים בו היו כרמלהיים, המנזר הכרמליתי, המגדלור וכבאביר. ההתיישבות היהודית החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית. בין שכונות הכרמל נמנות כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כרמל צרפתי ואחרות.

כרמל

ערך מורחב – הדר הכרמלהדר הכרמל (קרויה בקיצור "הדר") היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-מגורים מרכזי וצפוף. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ונמצאים בה כמה מבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית. כיום כולל רובע הדר את אוסף השכונות שבין העיר התחתית והכרמל. שכונת הדר המקורית הייתה מצומצמת יותר והשתרעה ממזרח לשכונת הרצליה, שהוקמה בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור של היום. השכונות המזרחיות יותר הן רמת ויז'ניץ ושכונת נחלה, שהיום נשכח שמה והיא כלולה ב"הדר הכרמל". בדרום, במעלה ההר, משתרעת הדר-עליון.

הדר הכרמל

ערך מורחב – נווה שאנן (חיפה)נווה שאנן שבליבה שכונת זיו, שדרות טרומפלדור ורחוב חניתה היא הגדולה בין שכונות העיר. בתיה הראשונים הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה משמעותית. כיום מורכבת אוכלוסייתה מתושבים הבאים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה, נכון לשנת 2005, 37,200 תושבים מה שהופך אותה לאחת השכונות הגדולות בישראל.

נווה שאנן

ערכים מורחבים – אחוזת שמואל, דניה"רמות הכרמל" הוא השם שהעניקה העירייה לרובע שנמשך לאורך גב ההר ושלוחותיו הדרומיות, כאשר שיפוליו הצפוניים-מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים-מערביים על מישור חוף הכרמל. הרובע כולל את אחוזה, הרוממות (רוממה ורמת בן-גוריון), שכונות ציר חורב ובהן רמת בגין ורמת אשכול, ושכונות ציר אבא חושי ובהן דניה, רמת גולדה ורמת אלמוגי.
אחוזה (או בשמה המלא אחוזת שמואל) נקראה על שם הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל, סר הרברט סמואל. השכונה הוקמה בשנות ה-20 וה-30 כהתרחבות של היישוב היהודי בכרמל, בעיקר על ידי עולים מרומניה ומגרמניה. אחוזה היוותה את גרעין ההתיישבות על הרכס וסביבה התפתחו השכונות הנוספות.

רמות הכרמל

שכונות ורבעים

בחיפה מועדוני ספורט רבים הפועלים במגוון תחומים, לרבות כדורגל, כדורסל וספורט ימי (מועדון בשם "בים הקרוב"). הגדול בהם הוא אגודת מכבי חיפה, שבראשה עומד רועי שווץ, והיא מאגודות הספורט הגדולות והוותיקות בארץ, ומאגדת ענפי ספורט בכל התחומים: כדורסל, כדוריד, שחייה, כדורמים, שחמט, טניס, טניס שולחן, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות, סיף ועוד. אגודת הפועל חיפה, השנייה בגודלה, מטפחת בעיר בין היתר את ענפי הסיף והאתלטיקה.

בחיפה פועלים מספר מועדוני כדורגל, כשהבולטים שבהם הם מכבי חיפה והפועל חיפה.

מכבי חיפה הוא אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בישראל ובעל היסטוריה הכוללת 15 אליפויות, 6 גביעים, 5 גביעי טוטו ושלוש העפלות לשלב הבתים בליגת האלופות. בשנת 1992 נרכשה הקבוצה מידי אגודת מכבי חיפה על ידי חברת "קשר ספורט" בבעלותו של יעקב שחר, והמשיכה להתבסס כשם דבר בכדורגל הישראלי. בשנת 2006, זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות. בשנת 2023 זכתה מכבי חיפה באליפות בפעם השלישית ברציפות וה-15 בסהכ.הפועל חיפה זכה באליפות יחידה ב-1999 ובארבעה גביעים, אך מאז שנת האליפות הידרדר מצבו של המועדון. נכון לשנת 2021 הקבוצה משחקת בליגת העל ובראשה עומד איש העסקים יואב כץ. מגרשן הביתי של שתי הקבוצות תחילה היה אצטדיון קריית חיים, לאחר מכן אצטדיון קריית אליעזר עד סגירתו בשנת 2014 וכיום אצטדיון סמי עופר.
בנוסף, משחקות בליגות נמוכות יותר מספר קבוצות, שהבולטת מביניהן היא קבוצת האוהדים הפועל רובי שפירא חיפה המשחקת ליגה ב' (כדורגל).

כדורגל

בתחום הכדורסל יש לעיר חיפה שתי נציגות, מכבי חיפה, המשחקת בליגה לאומית אשר זכתה באליפות המדינה בכדורסל לעונת 13–2012. הקבוצה אף הייתה אחת משמונה הקבוצות שייסדו את "ליגת המבחן" בשנת 1954, מגרשה של הקבוצה הוא היכל הספורט רוממה, בנוסף קיימת קבוצת כדורסל נשים מכבי חיפה בליגת העל לנשים.
קבוצה נוספת הפועל חיפה, משחקת בליגת העל ומנוהלת על פי מודל קבוצת אוהדים (שבה האוהדים הם בעלי הקבוצה) בנוסף מחזיקה הקבוצה בבעלות על קבוצת הנשים של הפועל חיפה נשים המשחקת כיום בליגה השלישית.

כדורסל

"אגודת מכבי חיפה" מועדון ספורט רב ענפי מהכדולחם במדינה שכולל 17 ענפי ספורט אולמפיים
"מועדון השייט חיפה" ע"ש רב החובל ראובן סדנאי, הנמצא בשכונת בת-גלים, נחשב לאחד ממועדוני השייט החזקים בישראל ונציגיו ממלאים מדי שנה את נבחרת השייט הישראלית.
לחיפה מועדון הוקי קרח בשם "נצים חיפה", מליגת ההוקי הישראלית.
"חיפה אנדרדוגס" היא קבוצת פוטבול המשחקת בליגת הפוטבול הישראלית.
בשכונת נווה שאנן נבנה אצטדיון האתלטיקה ע"ש קרלי קריגר.

ענפי ספורט אחרים

ספורט

במשך שנים היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. עם הזמן הפכו היהודים לרוב, ובשנת 1940 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי. מאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה כל ראשי עיר השתייכו למפלגת העבודה. בשנת 2003 נבחר לראשונה ראש עיר שאינו חבר במפלגה זו, יונה יהב.

1873–1877 - נג'יב אפנדי אל-יאסין
1877–1881 - אחמד אפנדי ג'לבי
1881–1884 - מוסטפא בר אל-סאלח
1885–1903 - מוסטפא פאשה אל-ח'ליל
1904–1910 - ג'אמל צאדק
1910–1911 - רפעת אל-צאלח
1911–1913 - אברהים אל-ח'ליל
1914–1920 - חסן שוכרי - על שמו נקרא הרחוב בהדר הכרמל שבו שוכן בניין העירייה.
1920–1927 - עבד אל-רחמן אל-חאג'
1927–1940 - חסן שוכרי
1940–1951 - שבתי לוי - ראש העיר היהודי הראשון, על שמו נקרא רחוב ראשי המפריד בין הדר וואדי ניסנאס במרכז העיר.
1951–1969 - אבא חושי - על שמו נקרא הציר המרכזי של דניה ופארק הכרמל, שדרות אבא חושי, שבו נמצאת אוניברסיטת חיפה שהוקמה ביוזמתו ועומדת על גבעה הנקראת כיום "רמת אבא חושי". כמו כן נמצא בנווה שאנן המרכז הקהילתי "בית אבא חושי"
1969–1973 - משה פלימן - על שמו בית החולים הגריאטרי בעיר, בית הספר עירוני ה' וכן רחוב ראשי בדרום-מערב העיר.
1974–1975 - יוסף אלמוגי - על שמו שכונת רמת אלמוגי.
1975–1978 - ירוחם צייזל - שמו ניתן לדרך המובילה ממחלף פז אל כיכר פייסל.
1978–1993 - אריה גוראל
1993–2003 - עמרם מצנע - עזב לאחר זכייתו בבחירות לראשות מפלגת העבודה.
2003 - גיורא פישר - מראשי המנהיגים הפוליטיים של קריית חיים, שימש ממלא מקום ראש העיר בתקופה שלאחר התפטרות עמרם מצנע.
2003–2018 יונה יהב - בעבר כיהן כחבר מפלגת העבודה וח"כ מטעמה, בהמשך עבר ל"שינוי" ועם הקמתה של "מפלגת קדימה" הצטרף אליה.
2018 – עינת קליש-רותם  - בעברה אדריכלית, מתכננת ערים ואזורים ישראלית.

ראשי העיר

הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרקוס. מרקוס נולד בליטא והוסמך בה לרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל, ייסד בירושלים את ישיבת "אור חדש". בשנת 1906 התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקיד זה 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בעיר. כתב את הספר "אמרי ברוך".
במקביל כיהן כרב ראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.
כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה, שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לתפקיד הרב הראשי הספרדי בקהילת חיפה.
משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. הוא כיהן עד לפטירתו בשנת 1974.
בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, אשר התפטר בשנת 2011, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל בשנת 1993, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה, עד לפטירתו בשנת 2014.

רבני העיר

בחיפה יושב בישוף יווני-קתולי שתוארו הרשמי הוא ארכיבישוף של חיפה. היום משמש בתפקיד זה יוסף מתא.

הבישופות היוונית-קתולית בחיפה

דת בחיפה

לחיפה 23 ערים תאומות (בסוגריים - שנת חתימת הברית):

הסכמי ידידות

איטליה טורינו, איטליה
איטליה לה ספציה, איטליה
ארצות הברית דייטון, ארצות הברית
רוסיה סנט פטרסבורג, רוסיה

הסכמי שיתוף פעולה

ערים תאומות

גלריית תמונות נוף של חיפה

יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה: היסטוריה מקומית, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח (הספר בקטלוג ULI)
תמיר גורן, ההיסטוריה של חיפה, אוניברסיטת חיפה ועיריית חיפה, תשס"ח 2007
דוד דה פריס, אידיאליזם וביורוקרטיה: שורשיה של חיפה האדומה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1999, 380 עמ' (הספר בקטלוג ULI)
דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים), תה על מרפסת הקזינו - דו-קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי 1920–1948, הוצאת משפטון חיפה, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
ענת קדרון, בין לאום למקום: הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2012 (הספר בקטלוג ULI)
נילי שרף גולד, חיפה אהובתי, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2018 (הספר בקטלוג ULI)מאמריםפנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה, בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי), "אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל" 37–39, הוצאת אריאל, ירושלים, 1985
נתן שור, חיפה במסע נפוליאון, אריאל, חוברת 37–39, 1985, עמ' 61

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של עיריית חיפה
 עיריית חיפה, ברשת החברתית פייסבוק
 עיריית חיפה, ביישום טלגרם
 עיריית חיפה, ברשת החברתית אינסטגרם
 סרטונים בערוץ של עיריית חיפה, באתר יוטיוב
 פרופיל חיפה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סמוזיאוני חיפה, אתר האינטרנט של המוזיאונים בעיר
Tour Haifa - תור חיפה - מידע תיירותי על העיר והאתרים בה
מידע על חיפה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
חיפה 3D - תמונות בתלת-ממד מחיפה, באתר "המימד השלישי" 
 חיפה בראשית שנות העשרים, 1923, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
 חיפה 1928, סרטון  באתר יוטיוב
אוסף מאמרים על ההיסטוריה של חיפה, באתר העמותה לתולדות חיפה
מידע על אתר חיפה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
מפות היסטורית של חיפה, 1912 עד 1964, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, באתר הספרייה הלאומית
  נאס"א, חיפה - תמונות מהחלל, באתר סוכנות החלל הישראלית, 8 במרץ 2016
וידאו המראה את העיר חיפה
תמונות מאוסף היחידה לשימור אתרים, עיריית חיפה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
חיפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 חיפה המופצצת, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 4 באוגוסט 2021
 חיפה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

שמעון שטרן, ‏המאבק על הקמת נמל חיפה בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה , אוקטובר 1981
נדב מן, הצלם האלמוני שתיעד את חיפה, באתר ynet, 30 בינואר 2009 (מתוך פרויקט ביתמונה)
יונתן הללי, למי קראתם פריפריה: תנופת התפתחות בחיפה, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2010
 נעמה ריבה, מרכזי הבילוי של חיפה מתעוררים, אבל למה אחד על חשבון השני?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2018
מאיה פולק, ‏העיר באפור, בעיתון מקור ראשון, 19 בנובמבר 2018
ולריה גסלב, כרמלית ושמה תשוקה, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2018
 הדר חורש, "דירות עומדות ריקות": המשקיעים נוטשים את העיר הזאת - אבל האם שווה להמר עליה?, באתר TheMarker‏, 19 בפברואר 2021

מהעיתונות

ביאורים

חֵיפָה (בערבית: حيفا; בעברית ניתן למצוא במקורות את הכתיבים חיפא, חיפה, או חפה) היא עיר באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל (אחרי ירושלים ותל אביב-יפו), בעלת אוכלוסייה מעורבת עם מיעוט ערבי. היא חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזה של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה והיא מרכז עירוני חשוב והגדול ביותר בצפון ישראל. חיפה היא העיר עם השטח ה-6 בגודלו בישראל.חיפה היא מרכז תחבורה, תעשייה ותרבות חשוב ומשפיע על כל מדינת ישראל ואחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל. מראשית ימיה, הייתה עיר נמל. גם בשנות האלפיים, אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהוא אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל.

עילי בוטנר וילדי החוץ

Elai Botner and Yaldei Hachutz

בסוף שנת 2011 החל בוטנר בשיתוף פעולה עם הזמרים אדר גולד ואוהד שרגאי, שהתפרסמו שניהם כשהשתתפו בתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד". לאורך שנת 2012 יצאו חמישה סינגלים של ההרכב: "רץ אלייך", "תיתן לי יד", "תם ולא נשלם", "נעים עכשיו" ו"קדימה הלאה". שירים אלו זכו להצלחה רבה במצעדי הפזמונים השונים, והביאו לזכייתו של ההרכב בתואר "תגלית השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' לשנת תשע"ב. בינואר 2013 יצא אלבום הבכורה של ההרכב, "תם ולא נשלם", בהפקתם המוזיקלית של הצמד גיא מנטש ויהל דורון. בוטנר כתב והלחין את כל שירי האלבום. בשיר "כל עוד נשאר לאהוב" השתתפה גולד בכתיבה. בוטנר גם שר שיר אחד באלבום, "נהר".
באוגוסט 2013 זכה האלבום "תם ולא נשלם" בתואר אלבום זהב. בספטמבר 2013 נבחרו עילי בוטנר וילדי החוץ - לאנשי השנה במצעד של גלגלצ ו-ynet, הרכב השנה ברשת ג' ברדיו קול רגע. בשנת 2013 זכה שירם "תם ולא נשלם" בטקס נבחרי הילדים (של ערוץ הילדים) בתואר שיר השנה.
בשנת 2014 התפרסמו שני סינגלים של ההרכב: "בוקר יעלה" ו"תצרח". בינואר 2015 יצא הסינגל "טיפות", בו בוטנר הוא הסולן. השיר הגיע למקום הרביעי במצעד השבועי של מדיה פורסט. שירים אלו נכללו באלבום הכפול "מילים, לחן, גיטרות: עילי בוטנר" שיצא במרץ 2015. תקליטור אחד של האלבום כלל את השירים החדשים של ההרכב וכן אוסף של שירים מאלבומיו הקודמים של בוטנר, והתקליטור השני כלל הופעה חיה של "עילי בוטנר וילדי החוץ". מן השירים החדשים התפרסם כסינגל גם השיר "על קצות האצבעות".
בדצמבר 2016 הצטרפו להרכב שני זמרים נוספים: תום גפן וגל לוגסי. בספטמבר 2017 יצא אלבומם השני של עילי בוטנר וילדי החוץ, "בית". האלבום הוא אלבום קונספט הסובב סביב גירושי הוריו של בוטנר והשפעתם עליו. באפריל 2018 עזבה לוגסי את ההרכב.
באפריל 2020 הוציא ההרכב שיר ראשון מזה שלוש שנים: "ניפגש בחלומות", אותו כתב נעם חורב והלחין עילי בוטנר, העוסק בהתמודדות עם הבדידות שהגיעה בעקבות התפשטות נגיף הקורונה. כל אחד מחברי ההרכב הקליט את השיר וצילם את הקליפ מביתו.
ב-20 ביולי 2023 הוציאו את הסינגל "זוכר הכל". השיר הגיע למקום העשירי במצעד השבועי של מדיה פורסט.

דיסקוגרפיה

פרסים ומועמדויות

אתר האינטרנט הרשמי של עילי בוטנר וילדי החוץ עילי בוטנר וילדי החוץ, ברשת החברתית פייסבוק
עילי בוטנר וילדי החוץ, באתר שירונטמידע על עילי בוטנר וילדי החוץ (להקה) בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
 עילי בוטנר וילדי החוץ - בית - האלבום המלא ברצף, סרטון  באתר יוטיוב
מערכת mako מוזיקה, ‏"היי": שיר חדש לעילי בוטנר וילדי החוץ, באתר ‏מאקו‏, 19 בדצמבר 2016

עילי בוטנר וילדי החוץ הוא הרכב מוזיקלי המורכב מעילי בוטנר, אדר גולד, אוהד שרגאי ותום גפן. בעבר כלל ההרכב גם את גל לוגסי. להרכב שני אלבומים: "תם ולא נשלם" אשר זכה בתואר אלבום זהב והאלבום "בית". בספטמבר 2013 נבחרו חברי ההרכב לאנשי השנה במצעד של גלגלצ ו-ynet.

עברי לידר

Ivri Lider

לידר נולד בקיבוץ גבעת חיים איחוד, כילד שלישי של דליה ואשר לידר, זוג עולים לישראל מארגנטינה. אמו היא ניצולת שואה מגטו ורשה שבפולין. כשהיה בן חמש עברה המשפחה לבת ים ואחרי כשנה להרצליה. האם עבדה כמעצבת תלבושות ללהקת בת-שבע ואביו ניהל עסק לכלי כתיבה. ההורים התגרשו בשנות התבגרותו. בילדותו היה ספורטיבי וחשב להיות כדורסלן או כדורגלן.
את דרכו המוזיקלית החל בגיל חמש, אז למד לנגן בפסנתר. מאוחר יותר למד לנגן גם בגיטרה ובסינתיסייזר. כבר בגיל שבע החל לכתוב מנגינות.
בוגר תיכון אלון ברמת השרון, במגמת מוזיקה.
כנער ניגן לידר בלהקות שונות, האחרונה והבולטת בהן הייתה "כך עושות כולן". "כך עושות כולן" הופיעו כמה פעמים במועדון רוקסן ואף ניהלו מגעים להוצאת אלבום בכורה, אך אלה לא צלחו.
ב-1992 התגייס לצה"ל ושובץ כעוזר אפסנאי - חרף רצונו לשרת בלהקה צבאית - והשתחרר בטרם עת לאחר כחודש של שירות, מסיבות רפואיות.

ביוגרפיה

לידר הוא אחד מהאמנים הראשונים בישראל שהכריזו בגלוי על נטייתם המינית בתקשורת. הוא רואיין על ידי גל אוחובסקי ל"מעריב" בדצמבר 2001 וסיפר על היותו הומוסקסואל, ועל בן זוגו לשעבר, יניב ויצמן. רבים רואים בראיון זה את רגע יציאתו מהארון, אם כי מעולם לא הכחיש או הסתיר את נטייתו. עוד לפני הראיון היה לידר מהמופיעים הקבועים בהפנינג שנערך בסיום מצעד הגאווה בתל אביב.
בראיון צוטט לידר בהתייחס למושג היציאה מהארון:
”אני לא אוהב להגדיר את עצמי דרך המושג הזה. כי אני לא מרגיש אותו בכלל בחיים שלי. אף פעם לא שיקרתי בעניין הזה, ואף פעם לא הכרזתי הכרזות”.
נטייתו המינית השפיעה רבות על השירים שכתב ושר עוד לפני הריאיון עם אוחובסקי, שבהם שירי אהבה ששר גבר לגבר אחר. וכדבריו:
”מי שקורא את הטקסטים שלי ומקשיב לשירים, כבר מזמן היה צריך להסיק את המסקנות לבד”.
מגמה זו נמשכה באלבומו הרביעי "זה לא אותו דבר", שיצא לאור בשנת 2005:

ב-2002 שר ביצוע מחודש ללהיטה של ריטה "בוא", שנכלל אחר כך כחלק מפסקול הסרט יוסי וג'אגר. השיר מדבר אל גבר, ומשמעותו משתנה מאוד כששורות כגון "בוא נפזר את מסך הערפל, בוא נעמוד באור ולא בצל" מושרות על ידי גבר ולא אשה.
דוגמה לשיר בעל עמימות מגדרית שכתב ניתן למצוא, לדוגמה, בשיר "זכיתי לאהוב" שבאלבום הרביעי. זהו שיר אהבה של גבר, שלכל אורכו אין שיוך מגדרי של נשוא/ת האהבה:

לכבוד מצעד הפזמונים הבין-לאומי השנתי של גלגלצ לשנת 2008 הקליט לידר ביצוע מלנכולי לשיר של קייטי פרי "נישקתי בחורה" ("I Kissed a Girl"). הפיכת המגדרים בשיר מתבטאת בשיר זה באופן שונה כאשר לידר מתאר יחסים עם אישה במקביל לזוגיות הומוסקסואלית: "נישקתי בחורה רק כדי לנסות, מקווה שלחבר שלי לא אכפת".
בנובמבר 2011 השתתף לידר בקמפיין "אחרי כל לילה מגיע יום", שנולד בעקבות ארבעה מקרי התאבדויות בקהילה הגאה, מספר חודשים לפני כן. לצד לידר השתתפו בקמפיין גם גל אוחובסקי, שורטי, ג'ייסון דנינו-הולט, אביעד קיסוס, עומרי חיון, ציונה פטריוט, אוריאל יקותיאל, קיי לונג, אבנר דפני, שי דויטש, יניב ויצמן ואחרים.
בשנת 2012 עבר עברי לגור עם בן-זוגו הגרמני, יאן, בתל אביב. השניים נפרדו בתחילת שנת 2015.
בשנת 2018 החל לצאת עם בן זוגו השוודי, יונתן. הם מתגוררים במושב רשפון.
באפריל 2019 חשף עברי בפוסט באינסטגרם כי הוא מצפה לילד בתהליך פונדקאות בארצות הברית. עוד הוסיף וכתב בפוסט על היחס המפלה לקהילה הגאה וזוגות חד מיניים בכל אשר קשור לאימוץ ילדים בישראל.
בספטמבר של אותה שנה נולד אלבי, בנו הבכור.

חיים אישיים

מלטף ומשקר (1997) - אלבום פלטינה (+40,000 עותקים)
יותר טוב כלום מכמעט (1999) - אלבום פלטינה (+40,000 עותקים)
האנשים החדשים (2002) - אלבום זהב (+20,000 עותקים)
זה לא אותו דבר (2005) - אלבום זהב (+20,000 עותקים)
Live CD (2006) - מתוך המופע "זה לא אותו דבר".
בקצב אחיד בתנועות של הגוף (2008)
מישהו פעם (2012) - אלבום זהב (+20,000 עותקים)
ניו יורק בשמש EP (2013)
עברי לידר ותזמורת המהפכה בהופעה חיה (2013)
האהבה הזאת שלנו (2015)
עברי לידר עופר מאירי (2016)
עברי לידר קיסריה (2016)

אלבומים

אתר האינטרנט הרשמי של עברי לידר עברי לידר, ברשת החברתית פייסבוק
 עברי לידר, סרטונים בערוץ היוטיוב
עברי לידר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 עברי לידר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עברי לידר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עברי לידר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
 עברי לידר, באתר AllMovie (באנגלית)
 עברי לידר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
עברי לידר, באתר שירונט
 עברי לידר, באתר ספוטיפיי
 עברי לידר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 עברי לידר, באתר דיזר
 עברי לידר, באתר Discogs (באנגלית)
עברי לידר, באתר Tab4u
עברי לידר, באתר סטריאו ומונו
עברי לידר, דף שער בספרייה הלאומית
 עברי לידר, באתר בנדקמפ
עברי לידר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
עברי לידר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עברי לידר, במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
מה אתם באמת יודעים על עברי לידר?, באתר חדשות 13, 5 במאי 2019
עברי לידר, באתר רשת 13
שרי מקובר-בליקוב, עברי על הגל, באתר nrg‏, 21 בינואר 2000
גל אוחובסקי, האנשים החדשים לא מתביישים, באתר nrg‏, 21 בדצמבר 2001
אלון הדר, באור ולא בצל, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
ערן סויסה, אוהב להיות בבית: עברי לידר מסכם עשור, באתר nrg‏, 22 ביוני 2008
ליאת רון, ‏עברי לידר | זמר, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2008
אור ברנע, היופי שבקושי, באתר ynet, 28 בדצמבר 2008
רוני קובן, ‏עברי לידר פותח את הלב, באתר ‏מאקו‏, 10 במרץ 2009
עינב שיף‏, עברי לידר חוגג 15 שנה לאלבום הבכורה "מלטף ומשקר" ומתמודד עם השדים, באתר וואלה!‏, 20 בינואר 2012
עמי פרידמן, עברית של פעם: עברי לידר מדבר על האלבום החדש, באתר nrg‏, 6 במאי 2012
ערן סויסה, "התחרות הגדולה שלי היא עם עצמי", באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2012
גלעד בנימיני, שוב כובש את המצעד: כולם אוהבים את עברי, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2012
עמית קוטלר, עברי לידר על הבמה: כמו בפעם הראשונה, באתר ynet, 30 בנובמבר 2012
עמוס אורן, ביקורת: עברי לידר בהופעה – חוויה אסתטית, באתר הבמה, 2 בדצמבר 2012
תומר חרוב, עברי לידר: "אני לא יודע אם אני רוצה להתחתן", באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 4 ביוני 2013
יוני בינרט, עברי לידר: השופט הקשוח של "אקס פקטור", באתר Xnet‏, 12 בספטמבר 2013
עמית קוטלר, עברי לידר בן 40: זכינו לאהוב אותו, באתר ynet, 10 בפברואר 2014
הילה רגב, עכבר העיר אונליין, עברי לידר: "אני לא עושה הנחות ולא פוצי מוצי", באתר הארץ, 3 בדצמבר 2014
מור אלמליח, "אני חושב שאני חי את החלום": עברי לידר בריאיון, באתר פרוגי, 16 בפברואר 2015
יוני פרוים, עברי לידר: רוצה שיהיה לי בן זוג ישראלי, באתר ynet, 27 במאי 2015 
עמי פרידמן, בלעדי: האלבום החדש של עברי לידר ועופר מאירי - חי באולפן ynet, באתר ynet, 27 בדצמבר 2016
  איתי סגל, אמי, אני והמלחמה ההיא, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באפריל 2017
יעל געתון‏, חוצפה, תשוקה וחלומות: עברי לידר חושף את אלבום התמונות הפרטי, באתר וואלה!‏, 16 במאי 2017
  רז שכניק, מסעותיי עם עצמי, באתר "ידיעות אחרונות", 8 באוקטובר 2017
אורין ויינברג, "מרגיש מוגן מאחורי המצלמה": עברי לידר פותח תערוכה, באתר ynet, 27 באוקטובר 2018
  רז שכניק, זכה לאהוב, באתר "ידיעות אחרונות", 26 במרץ 2021

עברי לידר (נולד ב-10 בפברואר 1974) הוא זמר-יוצר, מלחין פזמונאי וצלם[דרוש מקור] ישראלי, זוכה פרס אקו"ם, פרס עמ"י ופרס אופיר. שימש כשופט בשלוש עונותיה הראשונות של "אקס פקטור ישראל", ומשמש כשופט ב"דה וויס ישראל" מאז עונתה החמישית.

רן דנקר

Ran Danker

נולד בנורפוק, וירג'יניה שבארצות הברית. הוא בנם של השחקן אלי דנקר ודלית דנקר. הוא נולד בשם חליל יוסף, שם שניתן לו על ידי אביו, אך כבר בגיל 6 וחצי, בעוד הוא לומד בכיתה ב', בחר לשנות אותו לשם הפרטי רן. בשנת 2012 הוסיף את חליל כשמו האמצעי.
בגיל שנתיים וחצי עלה עם אמו לישראל. הם התגוררו בקיבוץ האון, לאחר מכן בבית זית, בתל אביב ולבסוף בנתניה.
את שירותו בצה"ל עשה כטכנאי מסוקים בבסיס חיל האוויר פלמחים. הוא שירת במשך שנה וחצי, אך השתחרר בטרם עת מסיבה רפואית.לאחר שחרורו, הופיע דנקר במספר סרטוני פרסומת, כמו פרסומת לבזוקה ופרסומת בעירום לעלייתו של ערוץ 10 ב-2002.
בשנת 2004 החל להופיע בסדרת הטלוויזיה המוזיקלית של חברת yes "השיר שלנו", לצד אניה בוקשטיין, נינט טייב, אליענה בקייר, מיה דגן ועוד. דנקר המשיך לשחק בתוכנית עד לסופה בשנת 2007. ב-2005 זכה בפרס מסך הזהב על משחקו ב"השיר שלנו", וב-2006 היה מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית "שחקן בסדרה יומית" על תפקידו בסדרה.
ב-2004 השתתף בפסטיגל "לא יאומן כי פסטיגל" ושר את השיר "כמו רובין הוד", איתו זכה במקום השלישי. כמו כן, השתתף ב-2005 ב"פסטיגל גיבורי-על", ושירו "איש הברק", זכה במקום הראשון בתחרות השירים. דנקר השתתף גם בפסטיגל 2006 (פסטיגל פנטזיה) וזכה עם השיר "לב אמיץ" במקום הראשון בתחרות השירים. בשנת 2005 הופיע במחזה "צלילי המוסיקה", לצד אפרת בוימולד ואניה בוקשטיין.
מ-2005 עד 2007 דנקר זכה בתואר "שחקן השנה" בטקס נבחרי הילדים. בנוסף, זכה ב-2008 בפרס "הרכב השנה" יחד עם עילי בוטנר ובפרס "החבר הכי טוב שאני רוצה שיהיה לי".
מ-2006 עד 2008 הוביל את קמפיין האופנה הארצי של חברת ההלבשה "דיאדורה", ומ-2007 עד 2008 את הקמפיין הבינלאומי של החברה.
בשנת 2008 החל בחברת הלוויין "YES" שידורה של סדרת הטלוויזיה "דני הוליווד", בה גילם דנקר את הדמות הראשית, "דני הוליווד" - כוכב זמר ישראלי משנת 1968.
באותה שנה הגיע לאקרנים סרט הקולנוע "חסר מנוחה" של הבמאי עמוס קולק, בו שיחק דנקר את צח, חייל מצטיין שטס לחפש את אביו (משה איבגי) שעזב אותו בגיל צעיר וברח לניו יורק. הסרט התקבל לפסטיבל ברלין ושם זכה דנקר בפרס "השחקן הכי יפה על השטיח האדום", שהוענק לו על ידי הטלוויזיה הגרמנית.
בינואר 2009 השתתף בעונה השנייה של הסדרה "מסכים" בתפקיד נמרוד מן, אדם הסובל מפיגור שכלי קל.
באוגוסט של אותה שנה יצא לאקרנים הסרט "עיניים פקוחות", בבימויו של חיים טבקמן. בסרט, שהשתתף גם בפסטיבל הקולנוע בירושלים 2009 והתמודד על פרס וולג'ין, מגלם דנקר הומוסקסואל חרדי שמנהל רומן עם גבר נשוי, המגולם על ידי זהר שטראוס. דנקר קיבל מועמדות לפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט.
בספטמבר 2009 עבר דנקר לניו יורק כדי ללמוד משחק. בקיץ 2011 חזר לישראל.
בדצמבר 2010 שיחק בסרט האימה של אהרון קשלס ונבות פפושדו "כלבת", בו גילם טניסאי צעיר שאובד יחד עם חבריו ביער. מיד עם חזרתו לארץ, בקיץ 2011, החל לככב בסדרת המתח "תא גורדין", שכתב העיתונאי והסופר רון לשם. הסדרה עלתה לאוויר בינואר 2012.
בשנת 2013 הצטרף דנקר לקבוצת הצעירים בתיאטרון "הבימה", שם הוא שיחק בהצגה "השבועה", שהחלה באוקטובר אותה שנה. בהצגה הוא משחק בתפקיד ראשי, כבן של סוחר הים. ב-2014 החל לגלם את דמותו של גבריאל בעיבוד לספר "המאהב" של א.ב יהושע. באותה השנה גילם דנקר את דמותו של ניר בסרט "מתחת קו המים". בשנת 2015 הצטרף להצגה "נעצר בחצות" בתיאטרון הבימה ולמחזמר "אוויטה" מאת אנדרו לויד ובר וטים רייס. במחזמר מגלם דנקר את דמותו של צ'ה.
זכה בפרס קלצ'קין לשנת 2016 על משחקו בהצגה "נעצר בחצות" ובמחזמר "אוויטה".
בשנת 2017 הופיע בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע "מוטלים בספק" כאסי, תסריטאי ומשורר תל אביבי, שנשלח לעבודות שירות כמורה של חבורת נערים עבריינים. דנקר היה מועמד לפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו בסרט זה.
בשנת 2018 עלתה לשידור ב-HOT סדרת הטלוויזיה "מיגל" בכיכובו. באותה שנה התקבלה הסדרה לפסטיבל קאן, שם זכתה הסדרה בפרס אנסמבל השחקנים.במאי 2019 החל לשחק בסדרת הטלוויזיה "גיבור אמיתי" מאת אורי גרוס. על תפקידו בסדרה היה מועמד לפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה כשחקן הראשי בסדרת ילדים ונוער.
בחנוכה 2019 החל לגלם את רובין הוד בהצגה "רובין הוד לוחמי הצדק", לצד רוני דלומי, חנה לסלאו, שלומי קוריאט ואגם בוחבוט. בדצמבר 2020 השתתף ב-"My פסטיגל". באותה שנה השתתף בתפקיד אורח בתוכנית ארץ נהדרת בתור יועז הנדל.
ב-22 ביולי 2021 יצא הסרט "אחד בלב" בכיכובו, של הבמאית טליה לביא, לצד השחקנית אביגיל הררי. באותו החודש, הצטרף דנקר כשופט בתוכנית המציאות "אקס פקטור ישראל".
דנקר השתתף בפסטיגל 2021, שם גילם אלמן המתחיל רומן עם מלאכית.
באוגוסט 2021 החל להוביל את קמפיין חברת האופנה "רנואר". באותה השנה, הופיע כפרזנטור של חברת סלקום.
ב-20 בפברואר 2022, הצטרף לצוות השיפוט של "הכוכב הבא", המשודרת בקשת 12.ב-20 במרץ 2023 הוא נבחר יחד עם עילי בוטנר לקבל את פרס המצוינות של אלווין ישראל ע"ש אילן גילאון עבור השיר "שווים".

רן דנקר, ברשת החברתית פייסבוק
 רן דנקר, ברשת החברתית אינסטגרם
 רן דנקר, סרטונים בערוץ היוטיוב
רן דנקר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 רן דנקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רן דנקר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רן דנקר, באתר שירונט
 רן דנקר, באתר ספוטיפיי
 רן דנקר, באתר Discogs (באנגלית)
רן דנקר, באתר Tab4u
רן דנקר, דף שער בספרייה הלאומית
רן דנקר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)דוגמה לעמוד האינסטגרם.

מידע על רן דנקר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, רן דנקר כמו שלא ראיתם אותו מעולם, באתר הארץ, 2 בינואר 2009
ערן בר-און, סופר דנקר, באתר ynet, 10 בדצמבר 2010
חגית גינזבורג‏, רן דנקר: "חוסר הבטחון עדיין קיים" - ראיון בלעדי, באתר וואלה!‏, 21 במרץ 2012
לירון שמם, ‏"אני מתחיל להכיר את הלב שלי כמו שהוא באמת", באתר ‏מאקו‏, 18 באפריל 2013
רן בוקר, רן דנקר: "אני לא חושב שאני אדם אמיץ", באתר ynet, 29 במאי 2015
איתי סגל, "ידיעות אחרונות", הולך בדרכו - רן דנקר, הראיון המלא, באתר ynet, 26 ביולי 2015
  איתי סגל, תוכנית אב, באתר "ידיעות אחרונות", 17 בינואר 2018
 רן בוקר, רן דנקר: "במצעד הגאווה בי-ם אנשים הולכים בתוך כלובים, זה נורא", באתר ynet, 13 ביוני 2019
  יואב בירנברג, "אני רק רוצה לנגן, לשיר ולהתפרנס בכבוד", באתר "ידיעות אחרונות", 9 ביולי 2020
 אורית פניני, רן דנקר: "אני נותן מענה לנוער מבולבל שמנסה להבין את הזהות המינית שלו", באתר הארץ, 9 במאי 2021
  רז שכניק, קלף משוגע, באתר "ידיעות אחרונות", 14 במאי 2021

רן חליל יוסף דנקר (נולד ב-7 בינואר 1984) הוא זמר-יוצר ושחקן ישראלי.

בן פרי

Ben Perry

הופעות בהשתתפות בן פרי

בן פרי - הופעות קרובות

הכל על בן פרי