קזבלן

בשיכון רעוע ביפו גרים יחדיו עולים חדשים וותיקים – חלקם מאירופה וחלקם מארצות המזרח. בשיכון גר יוסף סימן-טוב, המכונה בפי כל "קזבלן" (או בקיצור: קָזָה). קזבלן עלה לישראל ממרוקו כילד וגיבש סביבו חבורת בריונים, המציקה לתושבי יפו בכלל ולתושבי השיכון בפרט. קזבלן ממורמר דרך קבע ומרגיש מקופח, מכיוון שחבריו לשעבר מהצבא, שאיתם נלחם כתף אל כתף במלחמה, שבה קיבל צל"ש על גבורתו בקרב כשהציל את מפקדו באמצע התופת, שכחו אותו. אחת הדוגמאות בהן הוא מוכיח זאת, הן שכשאחד מהחברים התחתן ולא הזמין אותו מכיוון שהוא לא ידע את הכתובת. קזבלן מתאהב ברחל, בתו של מר פלדמן הפולני, מראשי השיכון היפואי, אולם פלדמן אינו רוצה שהוא יצא עם בתו בגלל התנהגותו של קזבלן. עוד אדם המתאהב בה הוא יאנוש, אותו קזבלן וחבורתו מכנים "גולאש", עולה מהונגריה, סנדלר ותושב השיכון. לילה אחד, רחל עוברת ברחובות יפו בדרך לביתה לאחר הלימודים ופתאום פוגשת ביאנוש, אשר המתין לה מבעוד מועד. לאחר שסירבה להצעתו, הוא מתחיל לתפוס אותה בכוח. קזבלן, שעבר גם הוא במקרה באותו המקום, עוזר לרחל ומלווה אותה לביתה, ולאחר מכן היא מזמינה אותו לארוחה. יאנוש המושפל שולח את שני עובדיו עוד באותו הלילה, ואלה תוקפים את קזבלן מאחור ומכים אותו. בינתיים, הממשלה מחליטה להרוס את השיכון שלהם, בטענה שהוא רעוע ועלול להיהרס בגשם הקרוב. תושבי היישוב מחליטים לא לוותר, אוספים כסף כדי לחזק את השיכון על מנת שיהיה ראוי למגורים, ומחביאים אותו בדירתו של פלדמן. על אף התנגדותו של פלדמן, קזבלן מגיע אליהם לארוחה. ברגע שהם לא רואים אותו, קזבלן מסתובב בדירה ורואה את הקופסה בה הם שמו את הכסף, אותה הוא מחביא טוב יותר. הארוחה עוברת מצוין, וגם הוריה של רחל מתחילים לקבל אותו. יום לאחר מכן, קזבלן ורחל נוסעים יחדיו לירושלים. בזמן שהם בירושלים, יאנוש מגיע לביתו של פלדמן בניסיון לשכנע אותו לומר לרחל להתחתן איתו. פלדמן מסרב, וברגע שהוא לא מסתכל, יאנוש רואה את הקופסה עם הכסף, לוקח את הכסף ונעלם. כולם חושבים שמי שגנב את הכסף הוא קזבלן, ועקב כך, כשקזבלן ורחל חוזרים מירושלים, מחכה לו המשטרה, שלוקחת אותו לכלא. לאחר מפגש טעון בבית הסוהר עם מפקדו לשעבר בצבא, אותו הציל בעבר, משתחרר קזבלן ומוכיח את אשמתו של יאנוש, בכך שהוא מגיע אליו, מביס את עוזריו, מוצא את הכסף וזורק אותו החוצה ביחד עם יאנוש. בעקבות זאת, אהבתו של קזבלן לרחל זוכה בברכת הוריה, וקזבלן, שקודם היה שנוא נפשם של תושבי השיכון, הופך לגיבור המקום.

מוסינזון כתב את המחזה לבקשת פרויקט "תל"ם - תיאטרון למעברות" של הסתדרות העובדים (שהפך אחר כך לעמותת אמנות לעם), שרצה מחזה שיפנה לעולים החדשים ויעודד את התנועה מן העיר אל הכפר. ב־11 בספטמבר 1954 הועלה "קזבלן" כהצגה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של יוסף ידין וחיה הררית. המחזה הוצג ברחבי המדינה מאות פעמים ועד יוני 1955, צפו בו כ-100,000 איש. בשנת 1966 הפך המחזה הרציני באופיו למחזמר קליל, בעיבודם של מוסינזון ויואל זילברג. נוספו לו שירים שנכתבו על ידי עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר, והולחנו על ידי דובי זלצר. כמו כן, הסיפור רוכך וקזבלן - שהואשם בגרסה המקורית ברצח - הואשם בגרסת המחזמר בגנבה בלבד. בנוסף, במחזמר, זוכה קזבלן בליבה של רחל, בעוד שבמחזה היא הופכת לבת זוגו של ג'וש, מפקדו בצבא של קזבלן. את המחזמר הפיק גיורא גודיק (שהפיק באותה תקופה גם מחזות זמר אחרים, כ"איי לייק מייק" ו"גבירתי הנאווה") וביים יואל זילברג. המחזמר הוצג 606 פעמים באולם בן 1,200 מקומות במתחם קולנוע אלהמברה ביפו. בתפקיד הראשי, כקזבלן, הופיע יהורם גאון שהפך למזוהה ביותר עם התפקיד, עבורו נקרא במיוחד לשוב מלימודי המשחק בארצות הברית. חלק משירי המחזמר והסרט הפכו ללהיטים ידועים בביצועו של גאון, בהם השיר המרכזי "כל הכבוד" הממחיש את מעמדו של קזבלן בקרב הבריונים ביפו, והשיר "יש מקום" - שיר סולו של גאון - המספר על געגועיו של קזבלן למולדתו, מרוקו. זמן קצר לאחר שעלה המחזמר תבע דן אלמגור את הפסקתו, מאחר שהוסר מרשימת היוצרים והמפיק גודיק סירב לשלם לו על הפזמונים שכתב. במקביל תבע גודיק את אלמגור על שלא עמד בלוחות הזמנים לכתיבת השירים. לטענת אלמגור הקרדיט לשירים שכתב נמסר לעמוס אטינגר וחיים חפר, לטענתם אמרו שהפזמונים דומים אך לא זהים. עבור שניים מהפזמונים, בהם השיר "כל הכבוד", נקבע על ידי מומחים שיש גנבה ספרותית, וגודיק נדרש מיד לציין את אלמגור כמחברם. התביעה על מספר שירים נוספים שהיו במחלוקת נמשכה שנים רבות, והגיעה לדיון בבית המשפט העליון. לבסוף זכה אלמגור בתביעה בשנת 1973, גודיק ואטינגר נדרשו לשלם לו פיצויים, ואילו חיים חפר נוכה מאשמת גנבה ספרותית. אטינגר הגיש ערעור על גובה הפיצויים וזכה חלקית בשנת 1975.

תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 11 בספטמבר 1954יוצרים: מחזאי - יגאל מוסינזון, במאי - שמואל בונים, תפאורה ותלבושות - מרסל ינקו שחקנים: קזבלן (יוסף) סימן טוב - יוסי ידין, מר פלדמן - אריה קסוינר, רחל - חיה הררית/לאה קנוט, מושיקו - זאב ברלינסקי, מריומה - אסתר גרינברג, שוטר - ישראל אברהמי, נויברג - ניסן יתיר, ג'וש - יצחק שילה, אברשה פלדמן - דן קדר, אברמוב - זלמן לביוש. תיאטרון גיורא גודיק, הצגת בכורה: 10 בדצמבר 1966 יוצרים: במאי – יואל זילברג, עיבוד למחזמר - יואל זילברג ויגאל מוסינזון, פזמונים - דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר. מוזיקה וניהול מוזיקלי - דובי זלצר, עיצוב תפאורה - אריה נבון, עיצוב תלבושות - מולי גורדון, כוראוגרפיה - קרנדל דיל, אחראי ללהקת המחול - אברהם צורי, תזמור - ארתור האריס, מנצח - רפי פסחזון. שחקנים: קזבלן (יוסף) סימן טוב - יהורם גאון/עזריאל אשרוב, משפחת באביוף: המספר, מושיקו באביוף - אריה אליאס/גבי עמרני, מריומה, אשתו - אסתר גרינברג-שבק/נורית כהן, מר פלדמן - מיכאל מסינגר, רחל פלדמן - הלה שרת/מרים פסקלסקי, יאנוש לוקאש הסנדלר - שלמה בר-שביט/יעקב ברקן, מר שפיגל - יעקב אבא, גברת שפיגל - נורית כהן/אסתר שוימר, מר ניסימוב - שלמה חרמון, גברת ניסימוב - אסתר שוימר, חבורת הברילנטינים: אושיק לוי, פופיק ארנון, עזריאל אשרוב, דודו ירדני, זאב מליכי, שלמה חזיז, קלוד דולגיצר. מר שמעון - גבי עמרני, שרלוטה - אתי גרוטס/דליה אורן, ניקו - יוסף דוידוביץ', נהג - אפי זמיר, סרבסקי - מיכאל רייסקי, ספרדיה - מרים דולגיצר, ספרדי - גבי עמרני, תימני - שלום צוברי, שרינה - חנה בנימיני, . עוד השתתפו: שלמה תרשיש, תקווה עזיז ועוד. חמש חמש הפקות, הצגת בכורה: 5 באוגוסט 1989יוצרים: במאי - אורי פסטר, מפיק - מיקי פלד, עיצוב תפאורה - איתן לוי, ניהול ועיבוד מוזיקלי - בני נגרי, כוראוגרפיה - שמעון בראון. שחקנים: קזבלן (יוסף) סימן טוב - יהורם גאון, אריה אליאס - מושיקו בביוף, רוזה - דינה גולן, ג'וש קצין המשטרה - יוסי ידין. עוד השתתפו: אריק לביא, דני שטג, רחל אטאס, דורית לוברני, אורי גבריאל, נורית כהן ושמואל אייזר.תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 21 בנובמבר 2012יוצרים: במאי – צדי צרפתי, עיבוד למחזמר - יואל זילברג ויגאל מוסינזון, פזמונים - דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר, מוזיקה - דובי זלצר, ניהול מוזיקלי - יוסי בן נון, עיצוב סאונד - ישי חממי, עיצוב תפאורה - רוני תורן, עיצוב תלבושות - עפרה קונפינו, תאורה - עמיר ברנר, עריכה - שלמה מושקוביץ, כוראוגרפיה - עוז מורג, הדרכה קולית - חדוה מלר-ברזילי, הדרכה קולית לעמוס תמם - חיים פנירי, קורפטיציה - עשור אלקיים, מפיק - חיים סלע שחקנים: קזבלן (יוסף) סימן טוב - עמוס תמם, מושיקו באביוף המספר - איציק כהן/אסף אשתר, מריומה אשתו - שרונה אלימלך/פזית ירון מינקובסקי, שרינה - שני שאולי, ניקו - זיו קלייר, מר פלדמן - שלמה וישינסקי, רחל פלדמן - תמר שם אור, יאנוש לוקאש הסנדלר - אוהד שחר/אורי רביץ/נדב אסולין, רוזה - מיי פיינגולד/גלית גיאת זובר/אייר שטיימן, ג'וש, קצין משטרה - עודד לאופולד/אביב זמר, סרבסקי פקיד העירייה - ערן שראל. חבורת הברילנטינים: אסף גולדשטיין, ציון חורי, אוהד יהודאי, שחר ישי/עומר זימרי, אופיר צמח, אסף שגב. גב' שפיגל - אסנת בן יהודה/איה שבא/כנרת לימוני, מר שפיגל - ליאור זוהר, מר שמעון - שלומי אברהם/נדב אסולין/אור משיח, גב' שמעון - נעה גודל/יפעת כהן/דנה קבסה, מר ניסימוב - אביב זמר/נדב אסולין, גב' ניסימוב - אורטל חאיק/לירן ספורטה, מוהל - ניסו שליו/אופיר צמח/עוז שושן, שרלוטה - רוני שיינדורף/ענת סלונים, השוטר מזרחי - שהם שיינר/יואב מילשטיין. תושבי השכונה: דור אוחיון/נעמה נחום, רוני דותן, עומר זימרי/יגאל משינסקי, שירן לגזיאל, שמרית לוי ששון, רביב מדר, עמית רייס/ארז צמח נגנים: מנצח וקלידים - יוסי בן נון/עשור אלקיים/גיורא ליננברג, קלרינט - אורית אורבך, חליל/כלי הקשה - עומר גונן האלה, סקסופון/גיטרה - אוהד בן אבי, טרומבון - לואיזה סלומון, קונטרבס/גיטרה בס - אבנר יפעת, תופים - מיכל רהט, סמפלר - שחר גלזר, תכנות סמפלר - איתי שמעוני תיאטרון הבימה ותיאטרון השעה הישראלי, הצגת בכורה: 8 בנובמבר 2022 יוצרים: מחזה מאת: יגאל מוסינזון ויואל זילברג, בימוי: אלדר גוהר גרויסמן, פזמונים: דן אלמגור, חיים חפר, עמוס אטינגר, מוזיקה: דב (דובי) זלצר, מנהל מוזיקלי: טל בלכרוביץ', כוריאוגרפיה: מיכל שי, מעצב תפאורה: רועי ואטורי, עיצוב תלבושות: מאור צבר, מעצב תאורה: זיו וולושין שחקנים: קזבלן (יוסף) סימן טוב - איתי לוי/עופר חיון/ויקטור סבג, מושיקו באביוף המספר - פיני קידרון, מריומה אשתו - עדי זורע, שרינה + רוזה - שירן הוברמן, מר פלדמן - שמוליק כהן, רחל פלדמן - עמית פרקש/אילי עלמני/מאי מלר, יאנוש לוקאש הסנדלר - טל קלאי, סרבסקי פקיד העירייה - עודד מנסטר, ג'וש, קצין משטרה - טל מוסרי, השוטר מזרחי - דניאל חסין/אבירם קליך, מר שפיגל - שחר רז, גב' שפיגל - טירל יגוני, מר שמעון - ניל משען, גב' שמעון - אלינור פלקסמן, שרלוטה - הילה הויזמן, חבורת הברילנטינים: שפי מרציאנו, עמית רייס/חנן שוורצברג, זיו עוז ארי, דניאל חסין/אבירם קליך, רותם יהודה, נערה / רקדנית - לירון כהן/אורי לביא נגנים בהקלטות: תופים - דקל דביר, גיטרות - רמי אוסרווסר, עוד ובוזוקי - עומרי זליג, חצוצרה - עדי מאירי, סקסופונים - שחר בלכרוביץ', טרומבון - ירון אוזנה, קלרינט וחליל - אוהד בן אבי, פסנתר וקלידים - טל בלכרוביץ', הקלטות נשיפה - קובי פרחי, מיקס הקלטות - רמי אוסרווסר

דן אוריין, 'לידת הסטריאוטיפ המרוקאי בתיאטרון הישראלי (עיון מחודש ב"קזבלן", 1954)', במה 159–160 (תשס"א), 48–66. בתיה אפלפלד, '"קזבלן ממשיך לחיות", על שובו של המודחק במחזה קזבלן', תיאטרון 34 (2012), 8–20. ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 277-276.