גיל קופטש

נולד בגבעתיים. החל את הקריירה כסטנדאפיסט בתל אביב. זכה לחשיפה טלוויזיונית ראשונה כשהגיש את פינת הסרט הערבי בתוכנית "שישי חי" ב-1993, ראשית ימי ערוץ 2 המסחרי. לאחר מכן השתתף ברצועת השידור "שעון קיץ" בערוץ 3, וכן נמנה עם יוצרי סדרת הטלוויזיה הסאטירית "שתוק שואו" באותו הערוץ. פרץ לתודעה בשנת 1996, כאשר הגיש את פינת "פרשת השבוע" בתוכנית "סוגרים שבוע" בערוץ הראשון בהנחיית יאיר לפיד ומאוחר יותר אמנון לוי. בפינה הציג קופטש סוגיות מפרשת השבוע וחיבר אותן למציאות היומיומית. המפלגות החרדיות איימו להפיל את הממשלה אם פינתו של קופטש לא תרד מהמסך. אך בשל הפגנות תמיכה רבות של קהל חילוני, פינתו המשיכה להיות משודרת. ב-1995 נמנה עם צוות התוכנית "אין עם מי לדבר". בהמשך כיכב במספר תוכניות בערוץ 3 ובתוכנית "פיני הגדול" שיצר עבור ערוץ ביפ. ב-1996 השתתף בסרט הקצר "מלכה לב אדום". כמו כן יצר והנחה את תוכנית הלייט נייט "מי רוצה להיות יהודי" בערוץ 2. "פיני הגדול" הייתה רצועה יומית בה גילם קופטש את דמותו של פיני הגדול, בובה המחוברת לראשו של קופטש, שהיוותה מעין אלטר-אגו אנטי-פוליטיקלי קורקט של קופטש, "ילד רע" בפני עצמו. בשנת 2003, יצר יחד עם עורך התוכנית, גיא מרוז, מערכון בו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרברניק תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרברניק ועל ידי לנצמן, ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים. התוכנית ירדה מלוח השידורים בעקבות התקרית, אך בעונת החורף של 2004 חזרה במתכונת שבועית תחת הכותרת "פיני הגדול - אסיר מספר 1". גם בתיאטרון ובקולנוע עוסקת יצירתו של קופטש בעולם הדתי. במסגרת התיאטרונטו העלה את ההצגה "הבשורה על פי יוסף" בה גילם את אביו של ישו, וכן גילם את ישו בסרט "הבשורה על פי אלוהים", לצדו של אסי דיין. כתב את המחזות "חלק אינטגרלי". ו"חופשת סקי", והיה שותף לכתיבה ואף גילם את דמותו של דוד המלך ביצירתו של שמואל שוחט - "המשתה" מחזה תנ"כי אקטואלי על סיפורו של שאול המלך, ו"קין והבל" שעלה בפסטיבל תיאטרון קצר. כיום מרצה על נושאים שונים ביהדות וחבר בלהקת "תוהו ובוהו" שהיא להקה המתמחה בשירי עם יהודיים משעשעים. בשנת 2000 יצא ספר שיריו "מין ומלחמות אחרות" בהוצאת גוונים. הוא הוציא דיסק בשם "אני מניאק", ששיר הנושא שלו מהווה מחווה לשירו של דניס לירי, "I'm an Asshole". נטל חלק בפרויקט "המהפכה" עם ניר פרידמן, אמנון פישר וגילי שושן. קופטש עמד בראש רשימת מפלגת "עלה ירוק" בבחירות לכנסת השמונה עשרה, המפלגה זכתה ל-13 אלף קולות ולא התקרבה לאחוז החסימה. קופטש מגיש פינת יהדות דומה לזו שהגיש בזמנו ב"סוגרים שבוע", בתוכנית הבוקר של הזכיינית "רשת". בזכיינית זו לקח חלק גם בתוכנית הסאטירה "הספסל האחורי" בשנת 2009. בשנת 2010 הופיע בתוכנית "חומר טוב" בערוץ ביפ. מאוחר יותר עלתה בערוץ זה הסדרה "האזרח קופטש", המתעדת את מסע הבחירות של מפלגת "עלה ירוק" בראשותו (מאוחר יותר שודרה הסדרה בערוץ 2 במסגרת רצועת "לילה ביפ"). בהמשך השתתף בתוכנית נוספת בערוץ ביפ, "המעבדה", במסגרתה הגיש תוכנית אירוח מינימליסטית וקצרצרה בשם "מתקרבים", וכן החל להשתתף בפאנל התוכנית "נבחרת החלומות" בערוץ 1 ובפאנל התוכנית "פלאשבק" בהנחיית דורון צברי בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2011 החל להנחות את התוכנית הקומית "האיש הכי מטומטם בעולם" ברצועת "לילה ביפ" בערוץ 2. בשנת 2013 הגיש בערוץ הראשון את התוכנית "חג שמח עם הדוד קופטש" ולאחר מכן "איפה אתם בחג". בשנת 2014 החל להגיש את התוכנית "היהודי הגולש" בערוץ 20. בשנת 2015 שימש כקריין בתוכנית הסאטירה "מלחמת המינים" בזכיינית "רשת" בערוץ 2. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת התמודד קופטש בפריימריז של מרצ, קיבל 519 קולות בלבד ולא שובץ ברשימת 15 הראשונים ברשימה. באותה שנה קופטש גילם תפקיד ראשי במחזה בחזרה לאישראל - מחזה מאת נאוה סמל אשר הועלה באנסמבל עיתים בבימויה של אורלי רביניאן. בשנת 2019 פורסם בערוץ 7, כי צה"ל ביטל את ההתקשרות עם קופטש כמרצה ב"סיורי סליחות" לחיילים עקב התבטאויות בוטות בדף הפייסבוק שלו. בשנת 2020 הוציא לאור ספר ילדים בשם "סיפור קטן על יונה ולויתן". קופטש גר במכמורת עם בת זוגו, התסריטאית ענבל ברק, ולהם שני ילדים.