שלגיה ושבעת הגמדים

ביום חורפי אחד ישבה המלכה על יד החלון, ובעודה רוקמת היא נדקרה במחט ומאצבעה נשרו שלוש טיפות דם וצנחו על השלג הלבן. מראה זה ריגש את המלכה חשוכת הילדים והיא מבקשת כי תייוולד לה תינוקת שעורה יהיה לבן כשלג, שפתיה אדומות כדם ושיערה שחור כעץ שבמסגרת החלון. משאלתה התגשמה, אך היא מתה בעת הלידה. שנה לאחר מכן נשא המלך אישה יפה וגאוותנית (על פי חלק מהגרסאות קראו לה אווילי, והיא נתנה למלך שיקוי אהבה כדי שיינשא לה), שלא יכלה לשאת שמישהי תעלה עליה ביופיו. לאותה אישה הייתה מראת-פלאים, בפניה הייתה ניצבת ושואלת מדי יום: מראת קסמים, שעל הקיר, מי היפה בכל העיר? והמראה ענתה: גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.כשהמלכה שמעה את דברי המראה האלה היא הייתה מרוצה ובטוחה בעצמה, שכן ידעה כי המראה דוברת אמת. השנים חלפו ושלגיה גדלה. יבהגיעה לגיל שבע, היא יפתה מאוד. כאשר שאלה המלכה את המראה מראת קסמים שעל הקיר מי היפה בכל העירהשיבה המראה שאינה משקרת: כאן גברתי אין יפה ממך אך יופייה של שלגיה עולה על יופייךכשהמלכה שמעה זאת, הוריקה ובקנאתה הרבה ציוותה על הצייד להרוג את שלגיה. הצייד לקח את שלגיה ליער, ובדרך סיפר לשלגיה על ציווי המלכה. שלגיה התחננה בפני הצייד לתת לה לחיות והבטיחה להישאר ביער. הצייד חס על חייה והניח לה ללכת, בטוח שחיות הפרא יטרפו אותה. הוא הבחין בחזיר בר צעיר, דקר אותו והביא את ריאתו וכבדו למלכה, כהוכחה לכך שהרג את שלגיה. המלכה בישלה את הריאה והכבד במלח ואכלה אותם בחשבה שהיא אוכלת את ריאתה וכבדה של שלגיה. שלגיה נמלטה אל היער ולאחר ימים של נדודים היא גילתה בית קטן ונכנסה לתוכו. שם אכלה מן הצלחות על השולחן ונרדמה באחת המיטות. מאוחר יותר, הגיעו לבית בעליו, שבעה גמדים. תחילה כעסו, אך כשראו עד כמה יפה שלגיה ומה חביבים מנהגיה, סלחו לה. הם הציעו לה מחסה, בתמורה לניקוי הבית, בישול וטיפול בכל צורכיהם, ושלגיה הסכימה. הגמדים הזהירו אותה: "אמך החורגת תדע שאת כאן במהרה, אל תאפשרי לאיש להיכנס". כעבור זמן קצר שבה המלכה ושאלה את המראה מי היפה בכל העיר, והמראה השיבה: כאן גברתי אין יפה ממך, אך יופייה של שלגיה מעבר להרים אי שם בבקתה אצל שבעת הגמדים עולה בהרבה על יופייךהמלכה הבינה כי רומתה ובזעמה התחפשה לרוכלת זקנה, וטיפסה דרך שבעת ההרים אל ביתם של שבעת הגמדים, דפקה על הדלת והציעה את מרכולתה. שלגיה התפתתה לתת לה להיכנס, והמלכה המחופשת הציעה לה מחוך. היא הידקה סביבה את המחוך כה מהר וכה חזק עד שנשימתה של שלגיה נעתקה והיא נפלה כמתה. כאשר חזרו הגמדים, נבהלו לראות את שלגיה, אך במהרה גילו את המחוך, חתכו אותו וחילצו את שלגיה מתוכו. שלגיה ניצלה. המלכה גילתה את דבר הצלתה של שלגיה מדברי המראה, ובאמצעות ידיעותיה בכישוף הכינה מסרק מורעל. פעם נוספת התחפשה לזקנה, הגיעה לביתם של הגמדים ונקשה בדלת. שלגיה סירבה להכניסה פנימה, בשל אזהרתם השנייה של הגמדים, אך הזקנה שכנעה אותה להציץ בסחורה ופיתתה אותה לפתוח את הדלת. המלכה סרקה את שערה במסרק המורעל ושלגיה נפלה מחוסרת הכרה. משוכנעת כי חיסלה את מתחרתה, הסתלקה המלכה מן המקום, אך הגמדים שבו במהרה, גילו את המסרק, שחררו אותו משערה והשיבו את שלגיה לחיים. שוב הבינה המלכה שסוכלה מזימתה וזאת מדברי המראה. בזעמה היא קראה: "שלגיה חייבת למות, גם אם יעלה לי הדבר בחיי". הפעם היא הכינה תפוח מורעל, תאווה לעיניים, שכל מי שינגוס ממנו אפילו מעט ימות מיד. היא התחפשה לאיכרה והגיעה בשלישית לבית הגמדים. שלגיה סרבה לפתוח לה את הדלת אך האיכרה לא התעצלה והציעה לה תפוח בחינם ומכיוון ששלגיה התאוותה אל התפוח אך פחדה שאולי הוא מורעל, הציעה שהאיכרה תאכל ראשונה את חציו של התפוח. אך התפוח הוכן בערמה כך שרק הפלח האדום שלו מורעל, והאיכרה נגסה מן החלק הירוק, שאינו מורעל, ובלעה אותו ללא פגע. שלגיה התפתתה שוב להאמין, נגסה מן החצי המורעל ונפלה מתה ארצה. המלכה שבה לארמון ושאלה את המראה על יופייה. הפעם זכתה לתשובה כלבבה: גבירתי המלכה, את היפה בכל הממלכה.הגמדים שבו הביתה וגילו את שלגיה מתה. הם ביכו את מותה, אך כשהבחינו כי לחייה עדיין יפות ואדומות סירבו לקבור אותה. הם הכינו ארון מתים שקוף מזכוכית שיאפשר לראותה מכל הצדדים, השכיבו אותה בתוכו וכתבו באותיות זהב את שמה על הארון, ושהיא הייתה בת מלך. שלגיה שכבה בארון שנים ארוכות, כישנה, עד שיום אחד נקלע בן מלך ליער והגיע לבית הגמדים כדי ללון בו. הוא הבחין בארון על גבעת הדשא ונשבה בקסמה של שלגיה. תחילה סירבו הגמדים לתת לו לקחתה, אף לא בעבור כל הזהב שבעולם, אך הנסיך הבטיח להם לאהבה, לכבדה ולרוממה כאוצרו הגדול ביותר, והגמדים נעתרו לבקשתו. הנסיך הורה למשרתיו לשאת את הארון, אך אחד מהם מעד על שיח ומן הזעזוע נפלטה חתיכת התפוח המורעל מגרונה של שלגיה. היא פקחה את עיניה, הרימה את מכסה הארון וניעורה לחיים. שלגיה נישאה לנסיך ברוב פאר והדר, וגם האם החורגת המרשעת הוזמנה למסיבה. כשהיא שאלה את המראה, עטויה בבגדיה היפים, מי היפה בכל העיר, היא השיבה לה: כאן גברתי אין יפה ממך אך יופייה של שלגיה עולה על יופייך.המלכה נתקפה בהלה וחרדה, ותחילה החליטה בליבה שלא לבוא לחתונה, אך חוסר מנוחה השתלט עליה והיא חשה שהיא חייבת לראות את המלכה הצעירה. כשהיא הגיעה לחתונה, היא זיהתה את שלגיה מיד וקפאה על מקומה. כעונש על מעשיה אילצו אותה לנעול סנדלי ברזל שהוכנו עבורה ולובנו באש, ולרקוד בהם עד אשר נפלה ומתה.

בתחילת הסיפור, מוצגת מלכה האם הזקנה והטובה, הניצבת על ערש דווי (מסגרת החלון השחורה, החורף) ומבקשת לשוב ולחיות באמצעות הדור הבא, בתה שלגיה. כאשר היא מתה, היא מוחלפת במלכה הרעה, זו שאינה מוכנה לקבל את חלוף העתים, ההשתנות והזקנה, ומבקשת באמצעות רמייה וכישוף למנוע את הבלתי נמנע, להשחית את הטהור ולהשליט על מקומו עולם שבו מושלת הזקנה המושחתת. הסיפור כולו שזור סביב השאלות החוזרות של המלכה את המראה, ומהלכו מונע על–ידיהם. המלכה שבה ושואלת את המראה אותה שאלה, ותגובותיה לתשובות הן המחוללות את ההתפתחויות העיקריות בסיפור. לצד נושא זה, קיימת תמת ההתבגרות של שלגיה. תחילה, היא שוהה במחיצת הגמדים, אך כאשר היא מבשילה מעולם הילדות שהם מייצגים, היא ננעלת בארון זכוכית, עד לרגע בו תהיה בשלה להימסר לידיו של בעלה לעתיד, הנסיך.

מחקרים רבים עוסקים בשאלות הקשורות להיבט המגדרי ורואים בסיפורי ילדים כלי רב עוצמה המשפיע על החוויות וההתנסויות שלהם ויוצר ציפיות, דפוסי חשיבה וסנדרטים חברתיים על תפקידיהם של הגבר והאישה. לפי כך נטען כי מעשיות ילדים, כגון שלגיה ושבעת הגמדים, נותנות בטוי לתפקידים מינים מסורתיים ומציגות דמויות סטריאוטיפיות של נשים יפות, פסיביות וכנועות מול גברים אמיצים, חכמים ואסרטיביים.חוקרת ספרות הילדים, אריאלה קרסני, רואה בסיפור שלגיה ושבעת הגמדים, הצטיירות של דמות האישה באופן סטראוטיפי המתבטאת בהתפצלות הדיכוטומית של הדמויות לאישה/נערה טובה, חלשה ויפה ולאישה רעה, חזקה ומכוערת. האישה הטובה יולדת לפני מותה ואילו האישה הרעה מכונה בשם מלכה, אם חורגת ומכשפה ומייצגת את הדגם המסורתי של רשעות כוחנית ומהווה מקור אימה ופחד. שלגיה מוצגת כיפה, עדינה, שברירית ופסיבית. היא קורבן, היא סובלת וחסרת אונים. היא צריכה לשבת בצייתנות עד שנסיך על סוס לבן יבוא ויציל אותה. התרדמה אליה היא נופלת מפורשת כציפייה לנסיך הגואל. השם 'שלגיה' מאפיין את מראה החיצוני. הפה האדום מרמז על חושניות ועורה הלבן על בתוליות - תיאור סטראוטיפי המאפיין תיאור נסיכות, וקנאת המלכה ביופייה של שלגיה מייצג את היופי כערך עליון.בחינת הנושא המגדרי מנקודת מבט חברתית רואה במעשיות לילדים כלי המוביל לתהליך סוציאליזציה מוטה ומזיק. הטענה היא כי קיים קשר ברור בסיפור בין הנערה החושנית והנחשקת לבין היותה קורבן מושפל, נרדף וחסר אונים. המסר כאן הוא שנשים אינן צריכות להתאמץ וליזום - אושרה של שלגיה תלוי בנסיך שיבוא ויציל אותה. תפיסה המחדדת את הציפייה המסורתית של נשים לאהבה רומנטית שתמיד מסתיימת בנישואים שהיא חיזוק נוסף לתפיסה חברתית סטריאוטיפית-סקסיסטית, הרואה בגברים מתחרים על מעמד ועוצמה חברתית וכלכלית, בעוד נשים שואפות לנישואים בלבד. לדעת מחקרים מסוג זה, זהו 'מודל' החיקוי המוצג לילדים. היות שדמותה של שלגיה אמורה לעורר בילדים אמפתיה והזדהות מובילה הדרך מכאן להפנמת הסטראוטיפ או דגם ההתנהגות.מאמר שראה אור ב-IJALEL (‏International Journal of Applied Linguistics and English Literature) עוסק גם בדמויות הגמדים בסיפור. לטענת מחקר זה דמותם של הגמדים מחזקת את צורך הגברים להיות חזקים. בדמותם הקטנה הם פחותים מבחינה פיזית ולכן מצוירים כחלשים וחסרי ביטחון. הם מבודדים חברתית ולמרות עושרם יש בתיאור שלהם הרגשת ניכור וחולשה, בשונה מהנסיך בעל העמדה, הכוח והסמכות. הגמדים מבטיחים לשלגיה שאם תמשיך לרצות אותם, תמלא את תפקידה כעקרת בית - בישול, ניקוי, תפירה, סידור המיטות - לא יחסר לה דבר. וכאן, על פי ניתוח זה, ניתן שוב חיזוק לתפקידים המסורתיים ולסטריאוטיפ האישה שסופם ביצירת החיבור עם הנסיך והנישואים הרצויים.

לפי דעת מיעוט, מקורה של המעשייה הוא ככל הנראה בעיר לור אם מיין (Lohr am Main) בצפון מערב בוואריה שבגרמניה. במקום קיימת עד היום טירה בשם טירת שלגיה (Schneewittchen-Schloss) בה התגורר בעבר אציל שבתו לא חיה בשלום עם אמה החורגת. בלור אם מיין פרחה במאות השבע עשרה והשמונה עשרה תעשיית זכוכית והעיר נחשבה ליצרנית החשובה ביותר של מראות. אוסף נאה של מראות שמור עדיין בטירה, וביניהן אחת הנחשבת למראת שלגיה (Schneewittchenspiegel) הודות לכיתוב עליה הטוען כי היא מדברת. באזור העיירה פעלו מכרות בהם הועסקו בעיקר ילדים או אנשים נמוכים בתנאים קשים בבקתות עלובות. ייתכן ואנשים נמוכים אלו הם המקור לגמדים בסיפור, החיים בבקתות זעירות מעבר לשבעת ההרים (גבעות שפס, שרשרת הגבעות שבין צפון-מערב בוואריה למדינת הסה). אולם מרבית החוקרים סוברים, שיש מעשייה רומית עם מוטיבים דומים חלקיים, שכנראה הוותה בסיס למעשיית שלגיה. כמו כן, כנראה שדמות שלגייה התגבשה באמצע המאה ה-17, באיטליה.

חוקר הספרות הגרמני ז'אק ציפס(גר') (Jack Zipes) מצא שהאחים גרים ליקטו מעשיות וסיפורי עם עתיקים, שהתהלכו במשך מאות שנים במדינות ובחברות שונות, ומתוך הגרסאות השונות הללו יצרו את סיפוריהם. הם אף רשמו בהערותיהם שלכל מעשייה עממית יש היסטוריה חברתית משלה. חוקרים נוספים כמו ארנסט בקלן (Ernst Böklen) וסטיבן סוון ג'ונס (Steven Swann Jones) רשמו וערכו השוואות בין עשרות גרסאות שונות של הסיפור 'שלגיה'. מחקר חשוב של הפולקלוריסט הקלטי אלפרד נויט (Alfred Nutt) מהמאה ה-19, קבע שסיפורי העם באירופה פוזרו מחצי האי הבלקני לאיסלנד ומרוסיה לקטלניה, כשרוב הגרסאות נמצאו בגרמניה ובאיטליה. הגרסה המוכרת ביותר היא הגרסה הגרמנית, רוב הגרסאות האחרות לא כוללות את דמויות הגמדים, ובכל הגרסאות היופי הוא סיבת הפורענות הבאה על הגיבורה.

שלגייה ושבעת הגמדים הוצג על במות ישראל פעמים רבות וביניהן: ב-2001, 2002, ו-2005 עלה המחזמר שלגיה, שדפנה דקל כתבה והלחינה את שיריו ושיחקה בו בתפקיד הראשי, כשלצידה הופיעו גילת אנקורי בתפקיד המלכה הרעה,עודד מנסטר בתפקיד הנסיך, ישראל ארנסט בתפקיד הראי, ספי ריבלין בתור המשרת וחנן סביון וגיא עמיר בתור הגמדים. ב-2007 עלתה הפקה של משגב עורי הפקות לאגדה אותה כתב אבי דור וביים נתן דטנר. את הפזמונים כתבה סמדר שיר ומשה דץ היה על הלחנים. את שלגיה שיחקה אגם רודברג ומאוחר יותר גם אורנה דץ, מיכל אמדורסקי וכוכבת הילדים מיקי. את הנסיך, הצייד ומשרת המלכה שיחק קלוד דדיה ומאוחר יותר גם עודד מנסטר ודורון אורן ואת תפקיד המלכה הרעה שיחקו מיכל צפיר, מיכל מוכתר, נירית אהרוני שוויצר וקרן ראובן. בשנת 2013 הוצגה הפקה נוספת, של המחזמר "שלגיה והצייד", בו שיחקה יעל בר-זוהר בתפקיד שלגיה, לצד גיא זוארץ בתפקיד הצייד, גלית גוטמן בתפקיד המלכה הרעה, טל מוסרי בתור שפיץ, ראש שבעת הגמדים וחנה לסלאו בתור משרתת.

המעשייה על הנסיכה המתה ושבעת האבירים שלגיה במאה העשרים גרסאות נוספות