פתח תקווה (בניקוד: פֶּתַח תִּקְוָה), המכונה "אֵם הַמּוֹשָׁבוֹת", היא עיר במחוז המרכז, והחמישית מבחינת גודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. נוסדה כמושבה ב-1878, והוכרזה כעיר בשנת 1937. גובלת בהוד השרון ובתל אביב, בני ברק וגבעת שמואל במערב, גובלת בכמה קיבוצים מהמועצה האזורית דרום השרון (עינת, גבעת השלושה ונחשונים) והמושב כפר סירקין במזרח, ועם גני תקווה, קריית אונו ומועצה אזורית חבל מודיעין (מושב נחלים, רינתיה, מזור, בארות יצחק) ובמושבי המועצה האזורית דרום השרון (מגשימים, גת רימון, כפר מעש) מדרום.
מקור השם
השם "פתח תקווה" לקוח מספר הושע: ”וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” (ספר הושע, פרק ב', פסוק י"ז).
בשנת 1872 התכוונו אנשי החברה לקניית אדמת יריחו להתיישב בסביבות העיר יריחו, ובכך להגשים את הנבואה המוזכרת בספר הושע בהקשר לעמק עכור הנמצא באזור זה. השם אותו בחרו המייסדים היה ביטוי לתקווה כי ניתן להפוך מקום מקולל ליישוב פורח.
בסופו של דבר רכישת הקרקע בעמק עכור לא התבצעה. חלק מאנשי הקבוצה המשיכו לחפש קרקעות לרכישה, וכך הגיעו לשפלה, רכשו את אדמות הכפר הערבי אוּמְלָבָּס וקראו למושבה החדשה בשם שתוכנן למושבה ביריחו – "פתח תקווה".
באופן אירוני קיבל השם גם משמעות נוספת, בשל המצב העכור בו מצאו המתיישבים את הירקון, וניסיונם ותקוותם להפוך אותו לפתח לעתיד, להתיישבות יהודית ברחבי הארץ ולתחייה לאומית.
מיזמים עתידיים
בפברואר 2017 אישר מינהל התכנון במשרד הפנים את תוכנית השלד המראה את חזון המשרד בשטח מחנה סירקין המתפנה לבניית 12,000 יחידות דיור בשטח המחנה. באפריל 2017 הגישה עיריית פתח תקווה עתירה נגד התוכנית, על רקע מחסור בפתרונות תחבורתיים לשכונה החדשה וחששות מעומסי תנועה שהיא עלולה ליצור עם תוספות יחידות הדיור בהיקף המתוכנן. העתירה נדחתה בבג"ץ בטענת "שלב מקדמי" מאחר שהתוכנית עדיין בשלבי תכנון. במרץ 2019 אישרה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור את התוכנית. האישור הסופי לתוכנית התקבל לאחר עתירת מטה מאבק סירקין והסכם פשרה שנחתם עם מטה המאבק. לאחר עתירת "מטה המאבק לבינוי שפוי" בסירקין לבית המשפט המחוזי, הושג הסכם פשרה מול העותרים שכלל הורדת שלב א' ל-2700 דירות מתוך 20000 שתוכננו, הכנסת נציג התושבים כמשקיף בצוות ההיגוי של התוכנית, עם תום בניית 2700 הדירות תוכן תוכנית תחבורתית כוללת חדשה שתיבחן את מצב התשתיות באזור, ומתן אפשרות למטה המאבק לעתור נגד התוכנית אם מצב התשתיות התחבורתיות באזור לא ישביע את רצונם.
ב-9 בספטמבר 2021 יצאה התוכנית לדרך ופורסם מכרז מינהל מקרקעי ישראל ליזמים וקבלנים לבניית 2499 יחידות דיור על שטח מחנה סירקין המתפנה.
במאי 2020 אושר פרויקט ויתניה, פארק עסקים חדש בצפון מערב העיר. שטח הפרויקט המתוכנן כ-80,000 מ"ר. באותו החודש גם אושרה תוכנית להתחדשות עירונית בשכונת רמת ורבר, על פי התכנון יתווספו לשכונה כ-3,600 יחידות דיור חדשות ושטחי מסחר, יוקמו מגדלים בגובה 28 קומות פארק יד לבנים הנמצא בשכונה ישופץ.
אוכלוסייה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בפתח תקווה 257,680 תושבים (מקום 5 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 0.8%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-2021) היה 78.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,998 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
חינוך
בעיר פתח־תקווה לומדים קרוב ל־40,000 תלמידים, מתוכם קרוב ל־8,000 בגני הילדים, למעלה מ־17,000 בחינוך היסודי וכ־14,500 בחינוך העל־יסודי. בשנת תשס"ז נבחרה היחידה לנוער בעיר פתח־תקווה ליחידה מצטיינת ארצית. בעיר מספר רב של מתנ"סים וספריות בשכונות השונות, המשמשים את תושבי העיר לצרכיהם השונים.
בית הספר הראשון היא בית הספר יק"א פיק"א והוא הוקם בשנת 1885.
בעירייה קיימת יחידה לחינוך סביבתי וכן חווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, המנוהלת על ידי משרד החינוך, שאליה מגיעים תלמידים מרוב בתי הספר היסודיים בעיר.
בעיר פועלים שני מוסדות אקדמיים:
"מכללת העיר פתח־תקווה", מרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה בו לומדים למעלה מ־2,000 סטודנטים בתוכניות לימוד שונות.
"האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל" (UIBE). שנפתחה בשנת 2021 במבנה של בית הספר לשעבר "מעלה הזיתים" בשכונת קריית מטלון.
בבית הספר התיכון שבכפר הנוער אמי"ת, פועל בית ספר למקצועות הרכב בו לומדים תלמידים מכתות י"ב–י"ד.
בעיר פועל מסלול מחוננים.
בפתח־תקווה פועלים מספר שבטים של תנועת הצופים: שבט "ראשונים", הקיים כבר כ־60 שנה, שבט "המושבה" באם המושבות ושבט "ברק" אשר הוקם ב־2013. בעיר פועלים גם מספר קנים הנוער העובד והלומד: בשכונות אם המושבות, בכפר גנים ג', בנווה דקלים ובנוסף, סניף במרכז העיר וסניף של תנועת הנוער המחנות העולים ברחוב ביאליק. כמו כן ישנם סניפים של תנועות הנוער הדתיות בני עקיבא (8 סניפים ברחבי העיר), עזרא (7 סניפים ברחבי העיר) ואריאל הפזורים בשכונות העיר.
בפברואר 2020 הונחה אבן הפינה לפרויקט "תיכון משה ארנס" שנבנה בכפר גנים ג'. על פי התכנון יבנה התיכון ב-3 שלבים, בשלב הראשון יוקם מבנה חטיבת הביניים, לאחר מכן יוקם מבנה התיכון ובשלב האחרון יבנו אודיטוריום וספרייה. בנוסף לכך מתוכנן מבנה שיכלול חדרים לכ-48 כיתות, מעבדות, מרחבי למידה מחוץ לכיתות ואף אמפי ומגרשי ספורט מוצללים.
מועצת הנוער העירונית
בעיר פועלת מועצת נוער שתפקידה לייצג ולהשמיע את קולם של בני הנוער המתגוררים בשטחה של העיר אל מול מקבלי ההחלטות בעירייה, במשרד החינוך, ובמועצות השונות. מועצת הנוער העירונית מתחלקת לוועדות ותפקידים ובהם מתקבלים ההחלטות ומובאים לשולחן ההצבעות במליאת המועצה.
תרבות
היכל התרבות העירוני ע"ש דב תבורי ברחוב המכבים הוא אולם הקונצרטים והתיאטרון המרכזי בעיר.
ברחוב ארלוזורוב מצוי הלב התרבותי של העיר: סביב גן העצמאות (מוכר יותר בשם "פארק יד לבנים") שתוכנן בראשית שנות החמישים בידי אדריכל הנוף זוכה פרס ישראל ליפא יהלום, מתקיימים מספר מוסדות תרבות מרכזיים: מוזיאון פתח־תקווה לאמנות שנִפתח מחדש לאחר שיפוץ יסודי בשנת 2004, בית יד לבנים – הראשון מסוגו בארץ ועל כך זכה המקום בפרס ישראל, מוזיאון האדם והסביבה (לשעבר מוזיאון גוף האדם), הארכיון לתולדות פתח־תקווה ע"ש עודד ירקוני וגן החי. דרומית ומעבר לכביש נמצאת אכסניית נוער יד לבנים, וכן מתחם קיבוץ גבעת השלושה ששכן במקום עד לשנת 1952, ובתוכו בניין חדר האוכל העומד כיום בשממונו ושמיועד לשימור. בניין מרשים זה תוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל בוגר הבאוהאוס וזוכה פרס ישראל אריה שרון. כיום משמשים חלק ממבני הקיבוץ כבית אבות הנמצא בבעלות עיריית תל אביב־יפו.
ברחוב מונטיפיורי 3 שוכן בית סְוָוטִיצקי, מבנה היסטורי, ובו "בית שיח נשים – בית נשים ומשפחה", השייך למוזיאון לתולדות פתח־תקווה ומנציח את פעילותן של נשות העיר.
בעיר קיימת רשת ספריות עירוניות.
כמו כן קיימים גם הקונסרבטוריון העירוני ואנסמבל לירקה בניהולה המוזיקלי של נילי הרפז.
בין השנים 1993- 1994 צילומי הסדרה קופיקו התקיימו בחלקם בפתח תקווה ובעיקר באזור רמת ורבר ורחוב קפלן.
כמו כן, באותן השנים ערוץ הילדים ערך צילומים למגוון תוכניות בעיר ביניהם: "שש באביב" בפארק יד לבנים בעיר, "המחסן של כאילו" ו"גינת ההפתעות".
באוגוסט 2019 החלו עבודות ההקמה של אולם הספורט "רוזמרין" שנבנה בכפר גנים ג', על פי התכנון יכלול האולם כ-1,200 מקומות ישיבה, חדרי מחול וחדרי התעמלות, כמו כן האולם יוכל לארח משחקי כדוריד בינלאומיים.
בתי חולים ושירותי בריאות
בעיר פתח־תקווה פועלים מספר בתי חולים המשרתים את תושבי פתח־תקווה והאזור.
שני בתי חולים המהווים יחדיו את "המרכז הרפואי רבין".
קמפוס בית חולים בילינסון – נוסד ב-1936 וממוקם במערב העיר, על צומת הרחובות ז'בוטינסקי וקפלן. במסגרת בית החולים פועל מרכז דוידוף, מרכז ייעודי, הראשון מסוגו בישראל למניעה, לטיפול ולמחקר מחלות הסרטן ומכון רפאל רקנאטי לגנטיקה, שהוא מכון הגנטיקה הגדול בארץ.
בית חולים גולדה השרון – נוסד ב־1942 וממוקם בשכונת כפר גנים בעיר.
המרכז הרפואי שניידר לרפואת ילדים – בית החולים הגדול בישראל לרפואת ילדים. בית החולים ממוקם בסמוך לבית החולים בילינסון. את בית החולים הקים בשנת 1991 פרופסור יהודה דנון, אשר ניהל אותו עד לשנת 1997. בית החולים קרוי על שם משפחת שניידר שתרמה את מרבית הכספים להקמתו.
בית החולים גהה – בית חולים הפסיכיאטרי הגדול בישראל, שנמצא בסמוך לבילינסון ולשניידר.
בית רבקה – בית חולים גריאטרי הנמצא במזרח העיר.
המרכז הרפואי רמת מרפא – בית חולים פרטי השייך לרשת בתי החולים אסותא, ומתפרש על פני 4 קומות במבנה של קניון לב העיר לשעבר, בסמוך לעיריית פתח־תקווה. רמת מרפא, יחד עם אסותא תל אביב, מהווים את 2 בתי החולים הגדולים ביותר ברשת.
בית חולים נווה רעיה – בית חולים סיעודי גריאטרי, לבית החולים מתקבלים חולים על בסיס פרטי או בקוד משרד הבריאות.
סביבה
לפי מפת הקרן לחקר ארץ ישראל, בשנת 1880 היו ברוב שטחה של פתח תקווה שרידים של יער עתיק.בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות, במאה ה־21 הפרדסים נעקרים לטובת שטחים לשכונות חדשות. הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ומזה זמן רב, תושבי העיר אינם עוסקים עוד בחקלאות. אזורים קטנים המיועדים לשימוש חקלאי מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם הם על פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבנית. כיום שטחה הבנוי של פתח תקווה על שלושת אזורי התעשייה שבה עומד על 20,000 דונם. והשטח הבנוי למגורים עומד על 15,000 דונם.
ב־1942 הוקם בעיר גן הנשיא. בעשור השני של המאה ה־21 השיקה עיריית פתח־תקווה קמפיין לשינוי תדמיתה של העיר ל"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים.
לכבוד מלאת 130 שנים למושבה, שופצה בשנת 2008 הכיכר המרכזית בעיר – כיכר המייסדים. במקום זה הייתה הבאר הראשונה של המושבה שנחפרה ב־1878. לימים הותקנה בבאר משאבה ונמשכו ממנה צינורות לבתי המושבה. המקום שימש כגורן ומסביבו הוקמו הבתים הראשונים. המקום שימש כמרכז לבילוי ובו הייתה מנגנת תזמורת מקומית בשם "כינור ציון". ב־1938 נחנך במקום גן שנקרא על שם המייסדים. מגן זה לא נשאר כמעט דבר. הכיכר רוצפה, והוקמה במרכזה מזרקה, תבליטי הוקרה לחמשת מייסדי המושבה ואנדרטת הוקרה לתזמורת "כינור דוד".
בעיר פועלות שלוש תחנות ניטור (באזור התעשייה סגולה, על גג בית דינה ובתיכון אחד העם), המודדות בכל רגע נתון את מדד זיהום האוויר בעיר. על־פי המדדים המקובלים, הזיהום בשכונות המגורים הוא על־פי־רוב ברמת בינוני־טוב, אך לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי הזיהום הוא אחד מהגבוהים בארץ.
במאי 2019 החלו העבודות להקמת הפארק הדרומי של שכונת נווה גן וזאת בנוסף לפארק אחר שהוקם בצפון השכונה (על שטחו של אצטדיון האורווה) מספר שנים קודם לכן. חרף העובדה שהעבודות החלו רק באמצע 2019 הדיבורים והתכנונים על הקמת הפארק החלו להתפרסם מספר שנים קודם לכן.
דת
רובם המוחלט של תושבי העיר פתח תקווה הם יהודים, ומתוכם כ־40% הם דתיים לאומיים וחרדים. הציבור הדתי מתגורר בכל רחבי העיר, כשריכוזים גדולים מצויים בשכונות כפר אברהם, כפר גנים והדר גנים. בעיר פועלים למעלה מ־300 בתי כנסת בנוסחים שונים ו־9 מקוואות טהרה. לעיר מועצה דתית ושוכן בה גם בית דין רבני אזורי. גם בעבר נודעה פתח תקווה כמושבה עם אחוז נכבד של דתיים, הקפדה על קיום מצוות וקיום מוסדות דת, בניגוד למושבות אחרות.מייסדי העיר פתח תקווה היו בני היישוב הישן בירושלים, והנהיגו בה את מנהגי ירושלים, חלקם משתמרים עד היום. זמן כניסת השבת הוא על פי מנהג ירושלים ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, בשונה משאר ערי הארץ המאחרים מעט. גם מנהגי הקבורה של החברה קדישא הם על פי מנהג ירושלים.
תחבורה
העיר פתח תקווה מהווה צומת תחבורה ראשי במדינת ישראל הודות למיקומה בגוש דן, בין השרון לשפלה והודות לכך שעוברים בה עורקי תחבורה ראשיים שונים. בזכות זאת, קווי אוטובוס רבים שנוסעים מערי השרון לתל אביב או קווי אוטובוס מצפון לדרום (למשל חיפה–ירושלים) עוברים בעיר.
שכונות
נתוני האוכלוסייה מעודכנים לשנת 2018. כפר גנים – השכונה הגדולה בפתח־תקווה. השכונה ממוקמת בחלקה הדרומי של העיר ונהוג לחלק אותה לארבע תתי שכונות:
כפר גנים א' ("הישנה") – החלק הוותיק ביותר של השכונה. מתפרס מרחוב רוטשילד דרום־מערבה עד לרחוב הנשיאים ולרחוב יהלום. בחלק זה מצוי בית חולים השרון, בשכונה גרים 9,315 תושבים.
כפר גנים ב' – חלק שנבנה ברובו בשנות השמונים מתפרס מרחוב הנשיאים דרומה עד רחוב העצמאות. בתחומיה נמצאת אולפנית ישורון, בשכונה גרים 7,483 תושבים.
כפר גנים ג' ("החדשה"/"העיר הירוקה") – החלק החדש והגדול ביותר בשכונה. מתפרסת מרחוב העצמאות דרום־מערבה עד לשכונת נווה עוז החדשה. החלה להיבנות בשנים האחרונות על שטחים חקלאיים (בעיקר פרדסים) שהיו שייכים לראשוני כפר גנים. בשכונה נפתח "קניון גנים", בשכונה גרים 19,617 תושבים.
בת גנים – שכונה הממוקמת דרומה מחלקו המזרחי של רחוב העצמאות, מתוחמת ברח' זרובבל במזרח ובכביש מכבית בדרום. בתחומיה נמצאת הישיבה התיכונית פ"ת. נבנתה בשנות התשעים. בשכונה גרים 1,172 תושבים.
כפר אברהם – מושב עובדים דתי, שאוחד עם פתח־תקווה בשנת 1952. כיום מתגוררים בו 1,518 תושבים. הגדרת כפר אברהם מבחינה גאוגרפית בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה, שבשם זה נכללו שכונות רבות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי אם כן היו מצומצמים בהרבה:
במזרח – דרך ירושלים שמהווה את החלק הראשון של כביש ירושלים-תל אביב.
בצפון – רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו – החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
במערב – מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
בדרום – הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל – הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.
חן הצפון – צפונה לכפר אברהם, משקיפה על צומת סגולה.
עין גנים- מושב עובדים שאוחד עם פתח־תקווה בשנות הארבעים, בה גרים 9,836 תושבים.
רמת ורבר - שכונה במערב העיר, מצפון לכפר גנים ומדרום לרחוב ז'בוטינסקי. בתחומי השכונה נמצאים פארק יד לבנים, קריית המוזיאונים וגן החי העירוני. בשכונה גרים 9,761 תושבים.
עמישב־הדר גנים – שכונה הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של פתח־תקווה, ממזרח לכביש 40 (רחוב ירושלים).
עמישב הוקמה כמעברה בשנות ה־50 של המאה ה־20 על אדמות הכפר הערבי פג'ה. גובלת בכפר סירקין. בשלהי שנות ה־70 נכללה השכונה בפרויקט שיקום שכונות (אומצה על ידי הפדרציה היהודית של קהילת יהודי שיקגו) ושינתה את פניה. מאז נעשה בשכונה פיתוח רב. בשכונה 5,109 תושבים.
הדר גנים הוקמה בראשית שנות ה־90 בשטחה של שכונת עמישב. בין הפרויקטים החשובים של ראש העירייה גיורא לב. השכונה צמחה מאוד וכיום היא עדיין מתרחבת צפונה ומערבה, ומתחילה לגבול בצומת סירקין ובשכונת שעריה ובמזרחה מחלפון שמחברה לכביש מכבית (471). השכונה מאופיינת ב־3 שיטות בניה, העיקרית בהם היא השיטה הרוויה. השיטה הנוספת מכונה " גג־גן" – מבנים בני שתי קומות, דירה אחת מעל, כוללת גג, ואחת למטה, כוללת גן. השיטה הנוספת הנפוצה שם היא שיטת הקוטג'ים הטוריים. בשכונה נמצאת אנדרטה לחללי אסון המסוקים. בסוף שנות ה־90 התרחבה מאוד השכונה ובהמשך רחוב מנחם בגין נבנו מספר מתחמים שכל אחד מהם מיועד לציבור משלו כגון: גני הדר ויוצאי חברון (ליטאים), קריית בעש"ט (חסידים), בינת לעיתים (ספרדים), החושן (דתיים לאומיים), וכן אזור של עולי אתיופיה ואזור של עולי חבר העמים. בשכונה מתגוררים 25,916 תושבים.
שעריה – בתחומיה נמצא בית החולים הגריאטרי שיקומי "בית רבקה".
אחדות
מחנה־יהודה נוסדה בשנת 1913 על ידי המשרד הארצישראלי כמושב עצמאי, בשנת 1937 צורפה השכונה לעיר פתח־תקווה. השכונה מצויה מדרום למרכז העיר ובסמוך אליו. מדרום לשכונה נמצאות השכונות שעריה ואחדות וממזרחה עין־גנים.
בילינסון– שכונת מגורים שהוקמה בתקופת המנדט על אדמות שנקנו מהכפר הערבי פג'ה, צמודה לכפר סירקין. השכונה כוללת רק בתים צמודי קרקע. בשנים האחרונות גבר הביקוש לשכונה ובתים קטנים וישנים מפנים את מקומם לבתים מפוארים רחבי מידות.
קריית־אלון – שכונת מגורים שהוקמה לאחר קום המדינה על חורבות הכפר הערבי פג'ה, ושוכנה בעולים חדשים. בעת היווסדה נקראה בשם "פג'ה", וגם כיום מוכרת בקרב תושבי האזור בשם זה.
יוספטל – ממוקמת בין פג'ה לצומת גנים. מאוכלסת במשפחות ותיקות לצד עולים חדשים.
נווה גן – שכונה קטנה ויוקרתית בצפון העיר פתח תקווה, מצפון לציר ז'בוטינסקי ומדרום לשכונת אם המושבות. השכונה נחשבת כאחת השכונות הטובות בעיר, ובה נמצא הבניין הגבוה בעיר. בשכונה גרים 17,092 תושבים.
נווה עוז – במקור שכונת בתים צמודי קרקע ותיקה בדרום־מערב העיר פתח־תקווה. כיום כוללת גם אזור חדש של בתים צמודי קרקע דו משפחתיים. נחשבת למבוקשת ויוקרתית, בשכונה גרים 6,302 תושבים.
קריית מטלון - שכונת מגורים שנוסדה לפני קום המדינה. מאוחר יותר נוספו אליה שכונות קטנות: קריית משה בדרום ושכונה בשם גן־שלמה מצפון לרחוב מסדה. כיום שכונות אלו נבלעו בתוך שכונת מטלון הוותיקה יותר. במזרחה של שכונת קריית מטלון מתפתח לאחרונה אזור עסקי גדול, אשר נושא את השם "רמת סיב". בשכונה 2,481 תושבים.
אזור תעשייה קריית אריה – אזור תעשייה, מצפון לדרך ז'בוטינסקי.
אזור תעשייה סגולה – בצפון מזרח העיר, מצפון לשכונת כפר אברהם, ממערב לכביש 40 ומדרום לכביש 5 ולמחלף ירקון.
אם המושבות הוותיקה - היא שכונה בצפון מערב פתח־תקווה (הבניה החלה בסוף שנות ה־90), בסמוך לבית העלמין ירקון, אזור התעשייה קריית אריה, כביש 5 ומחלף תקווה, לא הרחק מבית חולים בילינסון, בית חולים שניידר והקניון הגדול של פתח־תקווה. השכונה כוללת בתי קומות שמאכלסים בעיקר משפחות צעירות מהמעמד הבינוני־גבוה, בשכונה גרים 8,500 תושבים.
אם המושבות החדשה – כוללת מספר פרויקטים שונים, ביניהם לב הסביונים, אילנות, מגדלי אם המושבות, חפציבה, א. דורי, גינדי ועוד, רובם רבי קומות 9–23 קומות. גבולות השכונה, במערב דרך ראשון לציון, בצפון מסילת הברזל לכיוון ראש העין וסגולה, במזרח רחוב פיינשטיין ובית העלמין סגולה, בדרום האחים ישראלית ורחוב גיסין. רוב תושבי השכונה הם זוגות צעירים עם ילדים. בשכונה קיימת קבוצה פתוחה של פעילים מתנדבים, הפועלים בתחומים שונים. בשכונה גרים כ-19,000 תושבים.
שיפר / נווה דקלים- היא שכונה בצפון מערב העיר, שוכנת בין רחוב שטמפפר, אזור תעשייה ירקון (סגולה) ורחוב המכבים.
המרכז השקט (מרכז העיר דרום) - שכונה במרכז העיר בין הרחובות סלנט, הרצל, פיק"א, טרומפלדור, כץ ופינס.
לב המושבה (מרכז העיר צפון) - שעונה במרכז העיר בין הרחובות אורלוב, המכבים, אחד העם, הרצל, פיק"א, יצחק שדה וקרול.
שלטון מקומי
ערך מורחב – עיריית פתח תקווהעיריית פתח תקווה היא גוף השלטון המקומי במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר פתח תקווה. ככל רשות מקומית עוסקת עיריית פתח תקווה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרות שרותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.
בתרבות הישראלית
העיר פתח תקווה מוצגת בתרבות הישראלית, בעיקר לצורכי הומור, כעיר גרועה במיוחד. היא מתוארת כעיר מכוערת, משעממת ומיושנת, ונחשבת לעיר המושמצת ביותר בישראל. תדמית זו ככל הנראה התגבשה בשנות ה-80 וה-90. השיר "פתח תקווה" של להקת אינפקציה, שמכיל את השורה "אני לא מאמין שאני גר בפתח תקווה", נחשב לדוגמה בולטת של הסטריאוטיפים האלו. הבדיחות על פתח תקווה נפוצות גם באינטרנט, ובין השאר קיימת קבוצת פייסבוק שקוראת לביטול העיר בטענה שאינה רלוונטית, ובנוסף קיימת תאוריית קונספירציה פארודית שטוענת שפתח תקווה בכלל אינה קיימת, בדומה לקונספירציית בילפלד. רוב הסטריאוטיפים על פתח תקווה הם על העיר עצמה ולא על תושביה.קיימות טענות שבדיחות אלו כבר לא מייצגות כראוי את פתח תקווה המודרנית, שעברה התחדשות ופיתוח עירוני מוגברים מאז שנות התשעים. הפוליטיקאית זהבה גלאון, תושבת העיר, טוענת ש"פתח תקווה שודרגה, הבדיחות עדיין קיימות, אבל הן כבר פחות רלוונטיות". עיריית פתח תקווה עצמה הביעה התנגדות לחלק מהבדיחות על העיר, בטענה שהן לא מיצגות את המציאות בעיר. למשל, כשהקומיקאי נדב אבקסיס העלה סרטון הומוריסטי שבו הוא הציע לריאד מנסור, השגריר הפלסטיני באו"ם, לקבל את פתח תקווה תמורת שלום מכיוון שאף אחד בישראל לא רוצה אותה, ראש עיריית פתח תקווה איציק ברוורמן הגיב שהוא נפגע מהאמירות הללו ושאין להן הצדקה. אבקסיס הגיב בהומור, ואמר שתושבי פתח תקווה יכולים להיות רגועים, מכיוון שלפיו, המצב בעירו רמת גן הרבה יותר גרוע.
ערים תאומות
פתח־תקווה היא עיר תאומה של הערים הבאות:
לקריאה נוספת
רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2004
מרדכי נאור, "ממושבה לעיר: כיצד הפכה 'אם המושבות' פתח־תקווה לעיר", אריאל, 1994
אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א:
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, אוּמלבֶּס, עד 1878 – פרק כ"ה, עמ' 243
טוביה סלומון, ייסוד פתח־תקווה, 1878–1880 – פרק כ"ו, עמ' 245
זרח ברנט, אחת המתיישבים מפתח־תקווה מספר, 1871–1882 – פרק כ"ז, עמ' 271
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, מטיפוסי המתיישבים על שפת הירקון, 1880 – פרק כ"ח, עמ' 285
זקני פתח־תקווה, חידוש היישוב היהודי בפתח־תקווה על ידי עולי ביאליסטוק, 1883 – פרק כ"ט, עמ' 294
מרדכי דיסקין, חלוץ עולי ליטא בפתח־תקווה, 1882–1886 – פרק ל', עמ' 297
יהודה ראב, בדוי יהודי בפתח־תקווה, 1885 – פרק ל"א, עמ' 305
דב חביב לובמן, מהחיים בפתח־תקווה בשנים הראשונות, 1885–1886 – פרק ל"ב : "גלוי אליהו", קורטוב של כיבוש, "קפיצת הדרך", עמ' 308
זרח ברנט, התנפלות על פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ג, עמ' 317
זקני פתח־תקווה מפי משה סמילנסקי, "סקנדר חדד" מראשוני השומרים של פתח־תקווה, 1886 – פרק ל"ד, עמ' 319
יהודה אידלשטיין, אברהם שפירא ראש השומרים בפתח־תקווה. 1884 ואילך – פרק ל"ה: "במעלליו יתנכר נער", רצח במושבה, בעקבות סוסים גנובים, עמ' 322
כרך ב': פרק ק"י, ההגנה על פתח־תקווה, מזכרונות בני המושבה, 1921, עמ' 1163–1170.
משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב – כרך א' ואחרים, תל אביב הוצאת דביר – תל אביב, 1939
חנוך ברטוב, "של מי אתה ילד", "השוק הקטן", "פצעי בגרות", רגל אחת בחוץ, "מתום עד תום" ובאמצע – פרקי ילדות והתבגרות במושבה פתח־תקוה, מאמצע שנות ה־20 של המאה ה־20 עד מלחמת העצמאות.
יוסף לנג, לפתח־תקווה, הוצאת הארכיון לתולדות פתח־תקווה, עיריית פתח־תקווה – לשכת הדובר, איתי בחור הוצאה לאור, 2013
יעקב יערי־פולסקין, ראשיתה האגדית של אם המושבות, בתוך: חולמים ומגשימים, תל אביב: הוצאת מ. מזרחי, 1967, עמודים 57–67
שמחה גרשון בורר, התקוה על הגבול, מכון זיכרון מרדכי, מודיעין עילית, התשע"ו.
Roy Marom, "A Short History of Mulabbis (Petah Tikva)," Palestine Exploration Quarterly 52, no. 2 (2019), pp. 134-145
עוזי אלידע, ״טרומפלדור מול שרה אהרונסון וגיבורי פתח-תקווה : הבניית מיתוסים מרטירולוגיים ומחוזות זיכרון בתקופת המנדט״, יעל זרובבל ואמיר גולדשטיין, (עורכים), תל חי: 1920-2020 בין היסטוריה וזיכרון, ירושלים, יד יצחק בן-צבי והמכון לחקר הציונות ,2020, עמ׳ 318-349.