סווינג

סווינג הוא תת-ז'אנר של מוזיקת ג'אז, שהתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-20 ומאופיין בקצביות שיש לה ביטוי חיצוני בתנועה בולטת לעין (של מתופף, של רגל, הכאה באצבע צרדה או תנועת גוף), או קלילות והתאמה לריקוד. שמו ניתן לו מהתכונה של קטע ג'אז או של ביצועו, הגורמת לו להישמע קליל, במקצב מיטלטל קלות ומעט קופצני. כדי ליצור את תחושת הסווינג משתמשים במקצב של ארבעה רבעים, והדגשים הם על הרבע השני והרביעי (בשונה ממוזיקה קלאסית ורוק בו הדגשים הם ברבע הראשון ובשלישי). כמו כן המקצב מחולק לצמדים של שמיניות. שמיניות אלו נקראות "שמיניות סווינג" ולעיתים נשמעות כטריולה שאורך השמינית הראשונה בה הוא רבע.
בין מובילי הביג בנדס המפורסמים בתחום הסווינג נמצאים בני גודמן, קאונט בייסי ודיוק אלינגטון.
יש גם סגנון ריקוד הנקרא סווינג.
בג'אז המודרני משתמשים לרוב במקצב סווינג.
הסווינג היה אסור בגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה כיוון שנכתב גם על ידי יהודים ושחורים. מועדוני סווינג היו בלתי-חוקיים ונסגרו על ידי הממשל הנאצי. הסרט "נערי הסווינג" עוסק בתקופה זו ובהתמודדות בני הנוער (שנקראו "נערי הסווינג") עם האיסור על האזנה וריקוד לצלילי הסווינג.
ה"סווינג הצועני" נוצר על ידי הגיטריסט הצועני ג'אנגו ריינהארדט שנחשב אחד מנגני הג'אז האירופאיים הבודדים שהשפיעו גם על הג'אז האמריקאי.
במאה ה-21 זכה הסווינג לתחייה מחודשת, כחלק מאופנת הרטרו והווינטג' המאפיינים זרם תרבותי זה. התחייה המחודשת הזו כללה גם את לידתו של סגנון מוזיקלי חדש, אלקטרו סווינג, שמשלב את הסווינג עם מוזיקת האוס וסוגים אחרים של מוזיקה אלקטרונית.