Name: מה קרה לעולם? - הקאמרי | היכל התרבות תל אביב | Tickchak LIVE
Start: 2024-07-13T21:00:00+03:00Z
Location: היכל התרבות תל אביב

אַבּוּ טַבְּלֶה

ابو طبلة

אדיר מילר

Adir Miller

אודי כגן

Udi Kagan

שחר חסון

Shahar Hason

מתן פרץ

Matan Peretz

שלומי קוריאט

Shlomi Koriat

אוראל צברי

Orel Tsabari

אשדוד

באר שבע

קריית גת

אשקלון

נתיבות

אילת

אדיר מילר | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

מחוז דרום

היכל  התרבות אשקלון

אסף מור יוסף

Asaf Mor Yosef

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ | יד לבנים אשדוד | Tickchak LIVE

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ

יד לבנים אשדוד

אסף יצחקי

Assaf Itzhaki

אסף יצחקי | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

משכן אמנויות הבמה באר שבע

שלומי קוריאט | מיוזיק סיטי באר שבע | Tickchak LIVE

מיוזיק סיטי באר שבע

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

ליאור סושרד

Lior Suchard

ליאור סושרד | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

רביטל ויטלזון יעקבס

Revital Vitelzon Jacobs

רביטל ויטלזון יעקבס | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

גלאטיקט

הצגות

הרצאות

Southern District

היכל התרבות קריית גת

באר שבע - תמוז

המשכן לאמנויות הבמה אשדוד

מתנ"ס אלוני ציון אשקלון

המחוז כולל שתי נפות:

נפת אשקלון
נפת באר שבע

חלוקה מוניציפלית

אוכלוסיית המחוז מונה כ-1,330,600 נפש (למ"ס, נכון לשנת 2019), מתוכם, הלמ"ס מסווגת לפי שיוך דתי:953,600 (כ-71.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כיהודים.
280,300 (כ-21.1%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כמוסלמים.
6,500 (כ-0.5%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כנוצרים.
89,900 (כ-6.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

הערה: הנתונים לערים נכונים לסוף ספטמבר 2023, מועצות מקומיות ואזוריות עדכניות לסוף ינואר 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין שבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב, מישור החוף הדרומי ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע ורובו מדברי. צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ – כ-90 נפש לקמ"ר.
מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שממנו גישה לשלושה ימים – הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, ים סוף שלחופי אילת, וים המלח במזרח. בירת המחוז היא העיר באר שבע. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח שיפוט היא דימונה. בתחום המחוז פועלים מוסדות אקדמיים כגון המכללה האקדמית אשקלון, המכללה האקדמית להנדסה באשדוד, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

יונתן רוזן

Yonatan Rozen

כילד שיחק רוזן בהצגה "יהודי בחצר הדוכס" בתיאטרון חיפה בשנת 1988. הוא למד במגמת תיאטרון בתיכון ויצו לאומניות בחיפה ובסוף לימודיו השתתף בהצגה "חברים" שכתב אביו המחזאי והעיתונאי רמי רוזן, בתיאטרון חיפה, לצד לאורה ריבלין וגדליה בסר ששיחקו את הוריו.
רוזן הוא בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א. במסגרת לימודיו זכה פעמיים במלגת הצטיינות של קרן אמריקה ישראל. בהצגת הסיום של לימודיו, "המשפט" של קפקא, כתב גם את המוזיקה וביצע אותה על הבמה. עם סיום לימודיו החל לשחק בתיאטרון הבימה בהצגה "קדיש לנעמי" (2000) של המשורר אלן גינסברג, שיחק את "יוג'ין". באותה שנה שיחק בסדרה "המכון" של אורי ברבש, וכן שיחק בדרמה של רשת "בוצ'אצ'י" של נתי אדלר בתפקיד ראשי. ב-2001 העלה את הצגת יחיד "יומנו של מטורף" על פי עיבוד שעשה אביו רמי רוזן, לסיפורו של ניקולאי גוגול בתיאטרונטו הבימה. בשנה זו השתתף רוזן בסרט הקולנוע "הכוכבים של שלומי".
בשנת 2002 שיחק בהצגות "משחקים בחצר האחורית", "ירמה לה דוס", "אילוף הסוררת" בתיאטרון חיפה וזכה לפרס השחקן הצעיר המצטיין של תיאטרון חיפה לשנה זו. בשנים 2003–2007 חזר לשחק בהבימה בהצגות "חתול רחוב", "מרי לו", "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" "רומנטיקה" ובתפקיד הראשי בהצגה "סדקים בבטון" שבה שיחק מוזיקאי צעיר. בהצגה שולבו שירים מקוריים שכתב והלחין וביצע יחד עם אסתר רדא. רוזן שיחק בסרט "מכתבים מרישיקש" (2004) יחד עם לוסי דובינצ'יק, ובטלנובלה "מיכאלה" (2004) בתפקיד בן (יוסטון) שוב לצידה של דובינצ'יק. לאחר מכן שיחק בסרט הקולנוע האמריקאי "מינכן" (2005) של סטיבן שפילברג, שם שיחק את אהוד ברק הצעיר. לאחר מכן שיחק את 'אבי' בתפקיד הראשי בסרט "קולולוש" (2006) לצידו של אלון אבוטבול, בו שיחקו אחים משכונת התקווה. ב-2008 שיחק בסרטו של רשף לוי "איים אבודים" ובסרט העצמאי "מפטיר" ועוד בשנה זו בסרטי הדרמה "פנחס" ו"מרחב מוגן" שזכתה לדרמה הטובה ביותר. לאורך השנים השתתף רוזן בתפקידי אורח בסדרות "תיק סגור" "ראש גדול", "בשורות טובות", "המקום", "האי".
בשנת 2008 הצטרף לתיאטרון יידשפיל ולמד את שפת היידיש והשתתף בהצגות רבות. בין הבולטות שביניהן: "מירלה אפרת", "המגילה", "כוכבים תועים", "שני קונילמל", "הזכייה הגדולה" וה"קוסם מלובלין" בה שר חזנות. הוא זכה 3 פעמים בפרס שחקן משנה מצטיין בין השנים 2008–2012 ובשנת 2016 זכה בפרס השחקן הראשי המצטיין של תיאטרון יידשפיל.
בשנת 2016 שיחק רוזן בסרט "לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין בתפקיד חירש אילם. עבור תפקיד זה למד את שפת הסימנים.
בשנת 2023 שיחק בקופה ראשית בתפקיד אורח בפרק 18 של עונה 4.

משחק

במהלך שנות ה-20 לחייו הקים יונתן הרכב של נגנים והופיע עם שירים אותם יעד לאלבום הבכורה. לאחר שדודו טסה אותו הכיר על הסט של הסרט בוצ'אצ'י חיבר בינו ובין יאיר קז חבר להקת הג'ירפות, החלו השניים לעבוד על האלבום. בקיץ 2004 הוציא רוזן סינגל ראשון לרדיו, "הזמן להתאהב", כחלק מאלבום הבכורה שהלחין וכתב. ב-2005 הוציא סינגל נוסף הנקרא "אוטומוביל". השיר עלה לגמר בתחרות "פסטיבל השירים של ישראל" אך נפסל לאחר שהתברר כי רוזן כבר הוציא סינגל בעבר. ביוני 2007 הוציא רוזן סינגל נוסף הנקרא "איזה חיים", בהפקתו המסיקלית של דודו טסה. באותה שנה, יוני בלוך ורוזן הקליטו את השיר "הבוקר שאחרי", אך רק בינואר 2008 לאחר שהופיע בתוכנית 'הלילה עם ליאור שליין' עם השיר, החליט לשפר מעט את ההפקה יחד עם אייל מזיג, ולהוציא את הסינגל "הבוקר שאחרי" לרדיו. השיר נכנס לפלייליסט של גלגלצ. ביוני של אותה שנה הוציא את הסינגל "טוב", וחודש לאחר מכן את הסינגל "היי ילדה". באוגוסט 2008 הוציא את אלבום הבכורה "הבוקר שאחרי". בהמשך השנים עבד יחד עם להקתו ובהפקתו של אייל מזיג על אלבומו השני, "ער", שיצא לאור בשנת 2012.
בשנת 2011 הוציא את הסינגל הראשון מתוכו, "כשפתאום את מרגישה", ולאחר מכן הוציא את הסינגל "שבועה" ואת הסינגל והקליפ "צעקה בגרון". בקיץ 2011 הוציא את שיר המחאה "צדק חברתי" שהפיק מוזיקלית, וב-2012 יצאו הסינגלים והקליפים "ער" ו"מחוץ לזמן" והאלבום "ער" במלואו. בשנת 2012 זכה בפרס מטעם "הקרן לקידום היוצר והיצירה הישראלית - אקו"ם" על אלבום זה.
בשנת 2013 החל לעבוד על האלבום השלישי שלו אותו הקליט בסטודיו הביתי שלו. לאלבום זה חברו המפיקים המוזיקליים אסף תלמודי ובנו הנדלר ובו יש עוד שיתופי פעולה עם היוצר נעם רותם, שכתב טקסט לשיר החשבונות הישנים, רז שמואלי שהשתתפה בדואט "קשר השתיקה" וכן חבר להקת הג'רפות ארז רוסו הפיק שיר נוסף יחד עם יונתן.
שלומי שבן שהיה שותפו לסטודיו ניגן על הפנדר רודוס באלבום זה וכן אייל מזיג שהפיק האלבום השני ניגן בחלק מהשירים בס. מתוך אלבום זה יצאו שלושה סינגלים "בייבי" יצא בחודש פברואר 2018 והכיל בתוכו סיפור על בחורה שסבלה בחיה מהטרדות מיניות. כל נושא הMetoo דובר רבות בהקשר של השיר. השיר "קשר השתיקה" יצא בחודש אוגוסט ולאחר מכן בנובמבר יצא השיר "כל מה שאני רוצה" לשלושת השירים יצאו וידאו קליפים מקוריים בערוץ היוטיוב של יונתן. בסוף דצמבר - 31.12.18, יצא האלבום  Johnny Roze לכלל האתרים.

מוזיקה

"הבוקר שאחרי" (2008)
"ער" (2012)
ג'וני רוז (2018)

דיסקוגרפיה

קריירה

רוזן נשוי עם ילד, ומתגורר בנווה צדק תל אביב-יפו.

חיים אישיים

אתר האינטרנט הרשמי של יונתן רוזן יונתן רוזן, ברשת החברתית פייסבוק
 יונתן רוזן, ברשת החברתית אינסטגרם
 יונתן רוזן, סרטונים בערוץ היוטיוב
יונתן רוזן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 יונתן רוזן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יונתן רוזן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
 יונתן רוזן, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
יונתן רוזן, דף שער בספרייה הלאומית
 יונתן רוזן, באתר בנדקמפ
יונתן רוזן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
יונתן רוזן, בארכיון הבימה
החדש של יונתן רוזן: "כתבתי על האלטר-אגו שלי", באתר ynet, 29 באוגוסט 2012

יונתן (יהונתן) רוזן (נולד בחיפה ב-3 בספטמבר 1977) הוא שחקן תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע, זמר ומוזיקאי ישראלי.

ראש העין

Rosh Haayin

אולם סימפוניה ראש העין

שפע המים, החי והצומח באזור מעיינות הירקון משכו את האדם לאזור מאז ומתמיד. בקרבת העיר נמצאת מערת קסם, אתר ארכאולוגי חשוב משלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה, בה נתגלו שרידי אדם, כליו ומזונו. כמו כן, באמצעות צנפות שנתגלו במקום מנסים החוקרים לשחזר את אורחות החיים בתקופות קדומות.על גדות נחל רבה, מתחת למה שהיום הוא רחוב הגר"א, נתגלה כפר המתוארך לתקופה הכלקוליתית, ושמו היווה בסיס לשמה של התרבות שהקימה אותו, תרבות ואדי רבה, ששרידים ממנה מצויים ברחבי הארץ.
בתולדות ארץ ישראל שימשה ראש העין צומת דרכים, ולמעבר אפק נודעה חשיבות אסטרטגית וכלכלית. ממערב לעיר ניצב תל אפק שריד לשכבות היישוב והמבצרים שחלשו על האזור ועל מעיינות הירקון. אפק (מקור השם במילה אפיק, קרי מקום שיש בו מים) הייתה עיר כנענית, והיא נזכרה בכתבי המארות המצריים מן המאה ה-18 לפנה"ס. התרחשויות היסטוריות ומסעות צבאיים עברו באזור זה. במאה ה-15 לפנה"ס היא נכבשה על ידי מלכי מצרים, תחותימס השלישי ולאחריו על ידי אמנחותפ השני. אפק הפכה למצודה מצרית ובה שלט מושל מצרי. היא מוזכרת במכתבי אל-עמארנה במצרים. בארמון המושל מהמאה ה-13 לפנה"ס נמצא מכתב בכתב יתדות, שנשלח למושל מאוגרית שבסוריה.
אפק נזכרת ברשימות ערי כנען שנכבשו בידי בני ישראל בזמן כיבוש הארץ בהנהגת יהושע בן נון נכתב "וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"..."מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד, מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד." (ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק ז', פסוק י"ח). מאוחר יותר במאבק עם הפלשתים בתקופת השופטים בימי עלי הכהן, נערכו הפלשתים באפק למלחמה נגד בני ישראל, בשנת 1050 לפנה"ס. בני ישראל, שחנו באבן העזר (עזבת צרטה), ניגפו לפני הפלשתים. שנאמר: "וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק" (ספר שמואל א', פרק ד', פסוק א') - שני בני עלי הכהן נהרגו בקרב וארון ברית ה' נפל בשבי הפלשתים. הפלשתים גם נערכו באפק במערכה נגד שאול המלך בגלבוע.
בתקופות מאוחרות יותר נבנו בסמוך לראש העין מבצרים צלבניים וטורקיים. באזורים הסמוכים לעיר נמצאים אתרים ארכאולוגיים רבי חשיבות ומתקופות שונות (כתובת קדומה בשפה העברית, שנכתבה לפני כ־3,000 שנה, נחשפה בחפירות בסמוך לעיר), בשנת 2017 נחשף בראש העין מפעל מים בן 2,700 שנה.

פרהיסטוריה

במאה ה-5 נבנתה באזור מעיינות ראש העין כנסייה נוצרית–יוונית. במשקוף אחד הבתים נמצאה כתובת זיכרון לקדוש נוצרי, שהוצא להורג בפקודת הקיסר הביזנטי דיוקלטיאנוס; נראה שנלקחה מכנסייה או ממבנה קבורה ביזנטי.
במאה ה-12 נבנה על המוֹרָד המערבי של הרי השומרון המבצר הצלבני מיראבל, שהיווה חלק מרוזנות יפו ואשקלון, בה שלטה משפחת איבלין, משפחת אצולה פרנקית בארץ ישראל. המבצר נכבש ב-1187 על ידי אחיו של המצביא המוסלמי צלאח אל-דין, ונהרס ב-1191 בפקודתו של מצביא זה, לאחר שהכוחות המוסלמיים ניגפו בקרב ארסוף בידי ריצ'רד לב הארי.
הצלבנים בנו גם מבצר בשם סורדי פונטס. מבנה תל אפק, ששרד עד עתה, הוא למעשה חאן (מבנה) מבוצר מהתקופה הממלוכית, שהמשכו בתקופה העות'מאנית (משנת 1571). החאן מכונה בינאר באשי (שיבוש של פינאר באשי – ראש העין).

בימי הביניים

בתחילת המאה ה-20 בעת השלטון הבריטי באזור נסללה מסילת רכבת בשנים 1917–1918 והייתה לה חשיבות רבה בתנועת רכבות לצורכי הצבא הבריטי בהתקדמותו צפונה. בקרבת תחנת הרכבת של ראש העין הקימו הבריטים בסיס צבאי גדול, שכלל גם מחסני תחמושת, בתי מלאכה ומגדלי שמירה (ששומרו כאתרי מורשת). תחנת הרכבת שירתה את קווי הרכבות ממצרים דרך ארץ ישראל לסוריה וללבנון.
לתחנה בראש העין היו מביאים פרי הדר למשלוח למצרים ולאנגליה דרך פורט סעיד. בקיץ, כשהאדמה השחורה יבשה, התנועה הייתה סבירה. אולם בחורף מכיוון שלא היה כביש (גם במושבה פתח-תקווה), היה קושי רב לעבור בדרך הבוצית מפתח תקווה לראש העין. התנועה התנהלה בעגלות (חישוקי ברזל על גלגליהן), והעגלות היו שוקעות בבוץ.
ועד המושבה, ובמיוחד זלמן גיסין, פנה לנציב העליון הרברט סמואל, לוועד הצירים ולברון רוטשילד וביקש להמשיך בסלילת ענף למסילת הרכבת מראש העין לפתח תקווה. בסיועו של הברון רוטשילד נתאפשרה עבודה עברית: הביצוע נמסר ל"גדוד העבודה", אנשיו הקימו מחנה במבצר אנטיפטרוס (אחרי מאורעות 1921 הועבר המחנה לעין גנים). ב-1922 כבר הגיעה הרכבת עד פתח תקווה. נבנתה תחנה, ומשלוחי הפרי, העץ, הזבלים והנפט הגיעו לשם. נוסף על כך, יצאה בכל בוקר רכבת מיוחדת מפתח תקווה ליפו (קרון אחד או שניים), ומסלולה היה: פתח תקווה - ראש העין - לוד - תל אביב - יפו. לפנות ערב חזרה הרכבת למושבה. כיום ניתן לראות את מבני התחנה, מסילת הרכבת ומבנים מתקופת השלטון הבריטי המפוזרים באזור.

פיתוח ראש העין בשנות ה-20 של המאה ה-20

בתקופת המאורעות ראש העין הייתה בסיס צבאי של חיל האוויר הבריטי, והיא סבלה מהתנכלויות של פורעים ערביים. הערבים היו מחבלים בפסי הרכבת, מפרקים את הפסים או מניחים מוקשים, כך שהרכבות היו יורדות מהפסים. למשטרת היישובים העבריים היו נוטרים שסרקו את פסי הרכבת עם "טרולי" (קרון משמר) לפני הרכבת, כך שאם היה מוקש היו הם מתפוצצים ולא הרכבת. נוטרי פסי הרכבת עבדו בתנאים קשים במיוחד. בפרעות 1936 השתלטו ערבים על המחצבות באזור מגדל צדק שהופעלו על ידי חברות יהודיות בתקופת המנדט, אך הונסו ב-1937 על ידי פלוגת נוטרים בפיקודו של יצחק שדה.
ב-22 בנובמבר 1945 חדר כוח של אצ"ל למחנה והחרים כמויות גדולות של נשק ותחמושת. סמוך למחנה שכנה תחנת השאיבה שסיפקה מים לירושלים.

משנות ה-30

לראש העין הייתה חשיבות אסטרטגית בתקופת המנדט: בייחוד מגדל צדק על מחצבותיו סביבו שסיפקו חומרי בנייה למישור החוף, וכן ראש העין שהייתה מקור המים לירושלים ועורק תובלה מנמל חיפה למרכז ולדרום. במאי 1948 השלימו כוחות המנדט הבריטי את פינוי המחנה ותחנת השאיבה שלידו, ומיד לאחר עזיבתם ניצתו מאבקים קשים באזור בין כוחות ההגנה לבין כוחות לא סדירים מהכפרים סלמה, יהודייה, כפר ענה, בסקיה ועוד. חיילי ההגנה תפשו מתקנים ומחנות כמשטרת פתח תקווה, מחנה בכפר סירקין, ומחנה בתל-ליטוינסקי, אך את ראש העין לא הצליחו עוד לכבוש, ובמגדל צדק החזיקו רק לתקופה קצרה עד אשר נסוגו. ימים לאחר מכן כוחות עיראקיים סדירים נכנסו לכפר קאסם ולראש העין, ומטרתם הייתה להתקדם למרכז היישוב היהודי ולחצוץ את היישוב בין צפונו לדרומו.
ההתקפה הראשונה על ראש העין התבצעה ב-30 במאי, על ידי שתי פלוגות של האצ"ל מגדוד 35 של חטיבת אלכסנדרוני, שמפקדו היה איתן לבני. בהתקפה זו נכבש המקום, והצבא העיראקי נסוג לכפר קאסם. כעבור שעתיים התבצעה התקפת נגד של העיראקים. הכוח היהודי נתפס לא מאורגן בהגנה, נהרגו ארבעה חיילים, וראש העין שוב נכבשה על ידי העיראקים.
לאחר קרבות עזים נכבשו המחנה ותחנת השאיבה, במסגרת מבצע בתק.

בתקופת מלחמת העצמאות

היישוב התפתח על בסיס מעברה של עולים מתימן. כ-5,000 מיהודי תימן, שניסו לעלות לישראל בשנות ה-40 ונעצרו על ידי הבריטים במחנה חאשד ליד עדן, עלו לישראל במבצע אווירי בתקופה דצמבר 1948-מרץ 1949. מחנה זה כונה על ידי יהודי תימן כמחנה גאולה.
מאמצע 1949 ועד ספטמבר 1950 התנהל "מבצע על כנפי נשרים" להטסת יהודי תימן לישראל. 
בשנים 1949–1950 התיישבו עולים מתימן בקרבת המחנה הבריטי בראש העין, סביבו הוקמו כ-1,500 אוהלים. נראה שבמעברה שהו כ-35,000 עולים. הקשיים ששררו במדינה חלו גם על שירותי הבריאות, החינוך והרווחה במחנות העולים. תקופה זו הותירה פצעים פתוחים בחברה הישראלית עקב מחלות ומוות של ילדים, פרשה שמכונה "ילדי תימן". מאבקים על שמירת המסורת והזרמים בחינוך במחנות (שהביאו לכינונה של ועדת החקירה הממלכתית הראשונה בישראל), וכן מצוקת רעב ו"תקופת הצנע" (במעברת ראש העין ארעה הפגנה של עולים רעבים, במהלכה נהרג עולה מיריות שוטרים). בתוך המחנות, נרקמו חיים קהילתיים, אשר תורגמו להוויה חברתית ופוליטית ביישובי הקבע שקמו באתרי המעברות.
ב-1951 הוקם בראש העין יישוב קבע, שנוהל על ידי ועד מקומי. ב-1954 מינה שר הפנים ליישוב מועצה ממונה, שהוחלפה ב-1955 על ידי מועצה מקומית נבחרת. ביולי 1994 הוכרזה ראש העין כעיר.

הקמת ראש העין העברית

אוכלוסיית העיר הייתה מורכבת רובה ככולה מעולי תימן וצאצאיהם עד לתחילת שנות ה-90; בעשור זה נבנו ביוזמתו של ראש העיר, יגאל יוסף, שכונות חדשות רחבות ידיים במזרח העיר אשר אוכלסו על ידי עמותות של אנשי קבע וגמלאי צה"ל מחתך סוציו-אקונומי גבוה, זוגות צעירים ומשפרי דיור מהערים השכנות פתח תקווה ותל אביב, וכן על ידי עולים חדשים רבים, במיוחד־ממדינות ברית המועצות לשעבר. אוכלוסיית העיר שילשה את עצמה בתוך עשור (1985-1995).בין השנים 1983–2005 אוכלוסיית העיר צמחה פי שלושה, מ-11,400 תושבים ל-36,900 תושבים. בשנים 2019-2022 נבנו שכונות חדשות ובגלל מצוקת הדיור באזור מרכז הארץ הן אוכלסו במהירות. רוב האכלוס הוא בשכונת פסגות אפק. שנבנתה בדרום מזרח העיר והגדילה את שטח העיר משמעותית. שכונה נוספת שנבנתה ואוכלסה במהירות היא ניצבא הסמוכה לצומת קסם. בעקבות זאת טיפסה אוכלוסיית העיר ליותר מ-70 אלף תושבים.

הפיתוח המואץ בשנות ה-90 של המאה העשרים ושנות העשרים של המאה ה-21

תולדות ראש העין

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בראש העין 75,097 תושבים (מקום 27 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.8%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 80.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,974 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).השינוי באופן התפתחות העיר הביא לחלוקתה לשני חלקים גאוגרפיים ודמוגרפיים ברורים, המתקיימים עד היום: במערב (אזור מישורי, בגובה של כ-50 מטרים מעל לפני הים) נמצאות השכונות הוותיקות (מכונות "ראש העין הישנה"), המאוכלסות ברובן ביוצאי תימן. הבתים ברובם פרטיים (כמו ברוב חלקי העיר) המתפרסים על אדמות פרטיות גדולות אשר ניתנו לתושבים הוותיקים בהקמת היישוב. במזרח (אזור גבעות שיפולי השומרון, גובה ממוצע של כ-200 מטרים מעל לפני הים) נמצאות השכונות החדשות (מכונות "ראש העין החדשה"), המאוכלסות בתושבים שעברו מכל חלקי הארץ, בעולים חדשים ובתושבים שעברו מן השכונות הוותיקות. אוכלוסיית העיר הוותיקה היא יהודית מסורתית ברובה; אוכלוסיית השכונות החדשות, לעומת זאת, מורכבת ברובה מחילונים.
מיזמי הפיתוח הצפויים בראש העין יגדילו את כמות האוכלוסייה לכ־100,000 תושבים עד שנת 2025.

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אוכלוסייה

מעיינות ראש העין משתרעים על פני שטח של 250 דונם. לפני הקמת מפעל ירקון-נגב זרמו מי המעיינות דרך סבך של אפיקים שהצטרפו בהמשכם לאפיק אחד - הוא אפיק הירקון. סבך אפיקים זה נוצל ליצירת מאגר מים.

מעיינות ראש העין

באזור יש שני סוגי צומח: צמחי בר וצמחי תרבות. צמחי הבר שייכים לחברת בתת-הספר האופיינית לסלעי גיר קרטוני באזור הים התיכון. מידת הכיסוי של השיחים ובני השיח מגיעה ל-40–50 אחוזים. הצמחים המצויים במקום מעידים על שימוש אינטנסיבי של האדם בשטח: בנייה, חציבת אבן ורעיית צאן.
צמחי התרבות הם חלק משיקום נופי שבוצע על ידי הקרן הקיימת לישראל.
צמחי הבר המצויים בשטח מעידים על כך שהאזור היה נתון תחת לחץ פעילותו של האדם במשך דורות רבים. הכיסוי של הצמחים הרב-שנתיים אינו גדול ומשטחי הסלע מבצבצים בכל השטח.

הצמחייה

יער ראש העין הוא יער קהילתי קטן ששטחו 1,050 דונם. הוא שוכן בחלקה הצפון-מזרחי של ראש העין, לאורך יובלו של נחל רבה, ותחום בכביש 5 בצפון ובשכונת נווה אפק בדרום. היער ניטע על ידי קרן קיימת לישראל החל בשנת 1976, והוא מיוער בעצי אקליפטוס, אורן, ברוש, חרוב, שקד, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, כליל החורש ועצי בוסתן.

יער ראש העין

העיר בנויה על סלע גיר, ובשטח שיפוטה פועלות מחצבות שמספקות חומר גלם לתעשיית הבנייה, כגון מבנים, סלילת דרכים וכבישים.
הראשונה מהמחצבות הוקמה בשנת 1941. רוב המחצבות מייצרות אבני גיר. בעבר המחצבות היוו מקור פרנסה לתושבי ראש העין, העולים מתימן. תפקידם היה למלא קרונות בעזרת שקי גומי שחורים, ואת שכרם היו מקבלים לפי מספר הקרונות שהיו ממלאים. כיום השיטות הן מכניות וחוסכות עבודת ידיים. לצד המחצבות הוקמו מפעלים לבלוקים ולבטון.

המחצבות

בתחומי ראש העין ובסביבתה אתרים ארכאולוגיים רבים, כמו מערת קסם, מבצר אנטיפטרוס, מגדל אפק ועזבת צרטה (המזוהה עם אתר אבן העזר המקראי), וכן אתרי טבע: מקורות נחל הירקון, למשל, נמצאים בין פתח תקווה וראש העין, נחל רבה ויער ראש העין.

אתרי תיירות וארכאולוגיה

סביבת ראש העין

ערך מורחב – פארק התעשייה אפקפארק התעשייה אפק שבצפון העיר הוקם בשנות ה-90, וכיום שוכנות בו חברות גדולות וידועות, כגון חברת פרטנר תקשורת. הקמת פארק התעשייה לוותה במחלוקת עם כפר קאסם, שתושביו טוענים שפארק התעשייה נבנה על שטח השייך לכפר, אך לבסוף הושגה פשרה.

פארק אפק

תעשייה

אפק שכנה על ציר דרך הים והיוותה נקודה חשובה ביותר הן בשל נקודת תצפית לאורך השרון והשפלה והן בשל תנאי הטבע ששררו במקום - בעקבות דרכים אלו נסללו דרכי התחבורה המודרנית: כביש מזרח השרון, כביש בית נבאלא-ראש העין-ג'לג'וליה, אשר היווה בעצם את תוואי דרך הים. כן הסתעפו מאפק כבישי רוחב לכיוון הרי אפרים, שכם, שילה וירושלים, כביש קולה, רנטיס, בית זית. האזור היווה מעבר מהמישור להר ומהשרון לשפלה.
מבחינה תחבורתית מקושרת ראש העין בצורה טובה. כביש 5 עובר צפונית לעיר ומחבר אותה לתל אביב ולאריאל; שני מחלפים גדולים מובילים מהכביש אל העיר: מחלף קֶסֶם (על שם כפר קאסם) ומחלף ראש העין מזרח. כביש מספר 6 ("כביש חוצה ישראל") עובר מערבית לעיר; גם כביש זה מתחבר למחלף קסם, ובנוסף - למחלף נחשונים (על שם קיבוץ נחשונים הסמוך), המוביל גם כן אל העיר. כביש 444 ("כביש המחצבות") מוביל מהעיר דרומה, אל אזור בן שמן והשפלה; כביש 483 מוביל ישירות לפתח תקווה, מרחק של 15 דקות נסיעה. כדי לנסוע מזרחה מראש העין אל תוך שטחי יהודה ושומרון, יש לעבור במחסום רנתיס הצמוד לראש העין.
על מיקומה התחבורתי המצוין של העיר מעיבה העובדה שהיא אינה מקושרת במידה ראויה לערי הסביבה על ידי תחבורה ציבורית. בראש העין תחנת רכבת, אך זאת מרוחקת ממרכז העיר ומצריכה נסיעה באוטובוס אליה. מאפריל 2006 הועברה האחריות לתחבורה הציבורית לחברת "קווים" שזכתה במכרז להפעלת אשכול ראש העין-פתח תקווה ויישובי הסביבה; מהלך זה, שלווה בתקווה לשינוי במצב התחבורה בעיר, ספג ביקורת מצד רבים מהתושבים. במאי 2016 הועברה האחריות על כל התחבורה הציבורית בעיר מחברות "דן" ו"קווים" לחברת "אפיקים" שזכתה במכרז פתח תקווה-ראש העין תשעה חודשים מוקדם יותר ונוספו קווי אוטובוס חדשים.

ערך מורחב – תחנת הרכבת ראש העין צפוןבעיר קיימות שתי תחנות רכבת כאשר כיום רק תחנת הרכבת ראש העין צפון היא תחנת נוסעים פעילה. התחנה ממוקמת בפאתי העיר בסמוך למחלף קסם ומשרתת את האוכלוסייה במרחב הסובב – בעיקר תושבי העיר ראש העין, אך גם את תושבי כפר קאסם, אורנית ויישובים ממזרח ומצפון המתנקזים דרך כביש 5 וכביש 444.
בעבר שירתה את העיר תחנת הרכבת ראש העין דרום, תחנה זו ממוקמת על המסילה המזרחית בקטע דרומי ללולאת השרון ואינה משרתת נוסעים

שירות רכבתי בראש העין

תחבורה

השכונות הישנות: אביב, הרקפות, צה"ל, רמב"ם, שבזי ומשכנות המוזיקה.
השכונות החדשות: גבעת טל, מצפה אפק, גבעת הסלעים ונווה אפק (הצבאית והאזרחית), פסגת טל
השכונות בהליכי בנייה: פסגות אפק

שכונות העיר

גן לאומי מגדל אפק - הפיכתו של מגדל אפק השוכן מדרום לעיר לגן לאומי ואזור נופש מטרופוליטני. במתחם אמורים להיבנות חווה חקלאית, חוות רכיבה, שבילי אופניים, ספורט אתגרי ואמפיתיאטרון.
פארק התעסוקה לב ישראל - מרכז תעסוקה, היי טק ומגורים המתוכנן לקום בחלקה הצפון מערבי של ראש העין, סמוך לכפר קאסם. הפארק הוא תולדה של שיתוף פעולה יוצא דופן בין יישוב עירוני (ראש העין), לבין הקיבוצים גבעת השלושה וחורשים בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. במסגרת הסכם שנחתם בין ראש העין לבין הקיבוצים שהסכימו לספח קרקע משטחם לראש העין וליזום ביחד עימה את הקמת הפארק. הפארק עתיד להשתרע על שטח של כ-1,000 דונם כאשר על מחציתו האחת תוקם שכונת מגורים שתכלול כ-1,000 יחידות דיור ועל מחציתו השנייה ייבנו כ-250,000 מטרים רבועים של שטחי מסחר ותעסוקה (על 100,000 מ"ר מהם אמור להיות מוקם הקניון הגדול בארץ), אולמות קולנוע, אולמות קונגרסים ומרכזי תרבות.
טיילת צלילי המוזיקה - טיילת לאורך נחל רבה, שתמתח מיער ראש העין שבמזרח העיר, ועד לפארק לב העיר. אורך הטיילת סה"כ כ-26 ק"מ, כש-7 ק"מ מתוכם הם בתוך העיר.
מיזם שכונת פסגות אפק - מיזם משותף של העירייה עם משרד הבינוי והשיכון, שהקציב כ-1.5 מיליארד ש"ח לבניית התשתיות לשכונה. המיזם כולל בנייה הדרגתית של 6 מתחמי מגורים בגבעות המזרחיות בעיר, סלילת כביש עורקי שיחבר את כביש 444 לכביש 5 ובניית מחלף חדש בכביש 5. השכונה עתידה לכלול כ-14,000 בתי אב, ולהגדיל בכך את אוכלוסיית העיר לכ-100 אלף תושבים.

תוכניות פיתוח

מבנה העיר

ערך מורחב – מרכז מורשת תימןמוזיאון מורשת יהדות תימן נמצא בביתן האחרון שנותר מהמחנה הצבאי הבריטי. במוזיאון תמונות, תעודות, מסמכים, ספרי קודש, כתבי יד עתיקים, כלי בית, תלבושות ומוצגים רבים מחיי היהודים בתימן ומהתערותם בישראל. במקום מוקרן סרט על חיי היהודים בצנעא ועל טקס החינה.
במוזיאון קיים מרכז למידה בו מצויה ספרות עשירה העוסקת בהיסטוריה, ספרות, שירה, פולקלור ונושאים נוספים במורשת יהדות תימן.

מוזיאון מורשת יהדות תימן

הגרעין התורני "רוח חדשה" בראש העין הוא עמותה רשומה המונה כשלושים משפחות. עשרות משפחות משתתפות בפעילויות הגרעין. מטרותיו הן הקמת מרכז רוחני - ערכי לתושבים.

הגרעין התורני ראש העין

לראש העין יש את קבוצת הכדורסל עירוני ראש העין - המשחקת בליגה א' שרון, וכן יש לה את קבוצת עירוני ראש העין - מליגת כדורגל החופים בישראל. בעיר יש גם ליגת כדורגל מקומית, "ליגת השכונות בראש העין" - שבה משתתפות קבוצות מהעיר מדי שבת.
מדי שנה מתקיים בעיר מרוץ על שם שי דנור ומשתתפים בו יותר מאלף רצים בכל שנה.

ספורט

בשנים האחרונות מועצת ראש העין ממתגת את העיר כעיר המוזיקה. במסגרת זו מושקע כסף רב בחינוך מוזיקלי. נבנה הפרויקט הנופי "טיילת צלילי המוסיקה" לאורך נחל רבה, ובכיכרות רבים הוצבו פסלים של כלי נגינה ונגנים. ב-2007 הוקם המרכז למוזיקה ראש העין, המרכז את הקונסרבטוריון העירוני למוזיקה – קונסרבטוריון ראש העין, מקהלת מזמורי תימן ועוד. כמו כן בכל חג סוכות מתקיים בעיר פסטיבל מוזיקה ואוכל בפארק לב העיר הנקרא תימנה, הנמשך מספר ימים ומתחיל מאחר הצהריים ועד הלילה.

עיר המוזיקה

תרבות ופנאי

שמה של ראש העין בא מתרגום השם הערבי "ראס אל-עין", כלומר "ראש המעיינות". כך כינו הערבים את מבצר אנטיפטרוס על שום קרבתו למעיינות הירקון, ואת המחנה הבריטי הגדול שהוקם ליד הכפר הערבי מג'דל יאבא (כיום "חרבת מג'דל אפק").

מקור השם

ערך מורחב – סמל העיר ראש העין"ואשא אתכם על כנפי נשרים" - ציור כנפי הנשר בכותרת מייצג את עליית יהודי תימן מתימן במטוסי תובלה של המדינה שהוקמה.
בתים קטנים ברקע מייצגים את המהות של היישוב (עיר כיום) - יישוב עם אוריינטציה כפרית, בתים נמוכים, משיקים לקרקע באזור כפרי.
מזרקת המים - ראש העין יושבת על מקורות מים זכים - מעיינות ראש העין/מקורות הירקון הנשאבים ומהווים חלק חשוב ממקורות המים המתוקים הזורמים ליישובי הסביבה ולירקון.המזרקה מסמלת אנרגיה מתפרצת ויש בה קשת הזדמנויות, תנועה, פריצה וזינוק החוצה. כמו כן, כל קו צבעוני במזרקה נראה כמו ציפור במעופה ומתקשר לציטוט המקראי: "ואשא אתכם על כנפי נשרים..." ובכך מחזק את הקשר בין העבר לעתיד.

סמל העיר

ב-1951 הוקם בראש העין יישוב קבע, שנוהל על ידי ועד מקומי.
ב-1954 מינה שר הפנים ליישוב מועצה ממונה
ב-1955 זכריה משה היה הראשון שכיהן כראש מועצה מקומית נבחרת
שלום מנצורה 1960 - 1961, 1965 - 1972 (ככל הנראה, באמצע שנות השישים הוא טס לשליחות והמועצה נוהלה בידי ממלא מקום. לא ברורים התאריכים המדויקים של השליחות. לא ברור מי היה ממלא המקום)
יוסף מלמד במהלך שנות השבעים (המקורות סותרים לגבי תאריך חילוף מנצורה ומלמד) עד 1983 הייתה כנראה הפסקה של שנה וחצי, אחרי חצי השנה הראשונה של כהונתו, ולא ברור מי ניהל בה את המועצה.
יגאל יוסף - 1983 – 2003
משה סיני - ראש העיר 2003–2013
שלום בן-משה - ראש העיר מ-22 באוקטובר 2013 ואילך (בנו של ראש המועצה הראשון זכריה משה).

ראשי מועצה ועירייה (רשימה חלקית)

ארצות הברית ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
ארצות הברית ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית
צ'כיה פראג, צ'כיה
אוקראינה אודסה, אוקראינה
צרפת ואנבס, צרפת
הרפובליקה העממית של סין סישי, הרפובליקה העממית של סין

ערים תאומות

אתר האינטרנט של שכונת פסגות אפק
 אתר האינטרנט הרשמי של ראש העין פרופיל ראש העין נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סאתר המקהלה העירונית
שירות הידען, ‏בית חווה מרשים בן כ-2,800 שנה נחשף בראש העין, באתר "הידען", 16 בדצמבר 2014
מיכאל יעקובסון: סקירה על שכונת פסגות אפק, באתר 'חלון אחורי', 3 בספטמבר 2016
מיכאל יעקובסון, היכל התרבות של ראש העין: מרשים בפנים, מאכזב בחוץ, ועדיין פיל לבן, באתר Xnet‏, 30 במאי 2019
מידע על אתר ראש העין, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
מידע על ראש העין בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
 ראש העין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

רֹאשׁ הָעַיִן היא עיר במחוז המרכז בישראל. העיר שוכנת במרזבה המזרחית של השרון, למול הרי השומרון. 
ראש העין נקראת על שם מיקומה במוצא נחל הירקון (ראס-ראש, (מקור), עין- מזרקה, מעיין).
ראש העין הוכרזה כעיר בשנת 1994, היא משתרעת על פני שטח של כ-16,000 דונם. שכונותיה המזרחיות של ראש העין גובלות בקו הירוק והעיר מהווה גבול בין מחוז המרכז למחוז יהודה ושומרון. בראשות העיר עומד תא"ל במיל' שלום בן משה.
ראש העין היא אחת הערים שצומחות בקצב הכי מהיר בישראל, נכון לשנת 2023 אוכלוסייתה עומדת על 74,600 תושבים וקצב הגידול השנתי הוא 6%.



מארינה מקסימיליאן

Marina Maximilian

נולדה בשם מארינה בלומין (באוקראינית: Мари́на Блю́мін) בדניפרופטרובסק שבברית המועצות (לימים באוקראינה). בשנת 1990, כשהייתה בת שלוש, עלתה לישראל יחד עם משפחתה לשכונת פרדס כץ שבבני ברק. בשל היות אמה פסנתרנית ומורה לפסנתר החלה ללמוד נגינה בפסנתר כבר בגיל צעיר. בגיל עשר כבר הופיעה בפסטיבל אבו גוש, ובגיל 12 הופיעה במגדל דוד, ואף זכתה במקום שני בתוכנית הכישרונות "בראבו", ששודרה בערוץ 2. בגיל 15, במקביל ללימודיה במגמת המוזיקה של תיכון עירוני א' בתל אביב, החלה להופיע במועדוני ג'אז, בין השאר כאורחת בהופעותיו של המפיק אבי אלמן, עם השירים "סטריינג'ר" ו"שייד אוף יור מיינד", שאותם שרה באנגלית. בגיל 16 הכירה את המפיק והמוזיקאי יהודה עדר, שחשף אותה לעולם הפופ. בנעוריה הצטרפה למחזור הראשון של פרויקט המנהיגות "קו הזינוק". שרה והופיעה עם ה"קומון בנד", הרכב המשלב פיוז'ן, ג'אז, רוק ומוזיקה אתנית, בפסטיבלים ובמועדונים. במקביל, הקליטה את השיר "בית-ספר למשחק" לאלבומו של אוהד בן אבי, "בכורה". בנוסף, השתלבה בעולם התיאטרון בשתי הצגות בפסטיבל עכו, לאחת אף כתבה מוזיקה, לצד השתתפות בהצגות "המפיקים" ו"אשכבה" בתיאטרון הקאמרי.

ביוגרפיה

מקסימיליאן הייתה בת הזוג של השחקן והדוגמן אנחל בונני, הכדורסלן לשעבר גילי מוסינזון וסולן להקת "הקרטל" יונתן גלילה. ב-2012 התחתנה עם עמית קרני והייתה נשואה לו כשנה. מ-2014 היא נמצאת בזוגיות עם המוזיקאי גיא מנטש מהצמד "גיא ויהל". להם שתי בנות. בראיון של גיא ויהל לישראל היום בינואר 2018, ציין מנטש כי מארינה אימצה את שם משפחתו. בינואר 2022 השניים נישאו בחתונה אינטימית ומצומצמת.
מתגוררים במושב יגל

פרסים ומועמדויות

מארינה מקסימיליאן, ברשת החברתית פייסבוק
 מארינה מקסימיליאן, ברשת החברתית אינסטגרם
מארינה מקסימיליאן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 מארינה מקסימיליאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
 מארינה מקסימיליאן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
 מארינה מקסימיליאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 מארינה מקסימיליאן, באתר Discogs (באנגלית)
מארינה מקסימיליאן, דף שער בספרייה הלאומית
 מארינה מקסימיליאן, באתר בנדקמפ
מארינה מקסימיליאן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
בן שלו, הצליל הבא, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2006
דורון חלוץ, מ"חשופים" ועד מסע הופעות עם נינט טייב. זהו הזמן של מארינה מקסימיליאן בלומין, באתר הארץ, 20 בפברואר 2009
מיכאל הנדלזלץ, עכבר העיר אונליין, הניסוי המוצלח של מארינה מקסימיליאן בלומין, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2009
תימורה לסינגר, ניסוי בצבעים, באתר ynet, 26 בנובמבר 2009
עינב שיף‏, "אני מרגישה יותר נוח על הבמה מבחדר השינה", באתר וואלה!‏, 10 באוגוסט 2010
נמרוד דביר, אמא רוסיה: על ההופעה של מארינה מקסמיליאן בלומין, באתר nrg‏, 21 בנובמבר 2010
קרן נתנזון, מארינה מקסימיליאן בלומין: מאוהבת בשקט, באתר ynet, 4 באוגוסט 2011 
חגית רון־רבינוביץ', "התרככתי", באתר ישראל היום, 16 בדצמבר 2011(הקישור אינו פעיל, 16.3.2019)
 מארינה מקסימיליאן בלומין בהופעה חיה I Put A Spell On You, סרטון  באתר יוטיוב
מלי זיידמן, מארינה החדשה, באתר nrg‏, 12 בפברואר 2013
גילי איזיקוביץ, מארינה מקסימיליאן קרני כבר לא צריכה להסתיר דבר, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
אלעד בילו, זה קורה: מארינה מקסימיליאן קרני בדרך לאלבום ראשון, באתר Xnet‏, 11 במרץ 2013
אילן לוקאץ', ‏מרינה מקסימיליאן ממציאה את עצמה מחדש: "הייתי ילדה דחויה", באתר ‏מאקו‏, 16 באוגוסט 2013 
סטלי סולומונוב, מארינה מקסימיליאן: "עכשיו יש חתיכה ממני לכולם", באתר ynet, 20 באוגוסט 2013 
אסף נבו, ‏מארינה מקסימיליאן: "לעוף על עצמך זה לא פעולה מבחינתי", באתר ‏מאקו‏, 12 בדצמבר 2014
דניאלה לונדון דקל, מאמארינה, באתר ynet, 4 באפריל 2016
עמי פרידמן, מארינה: "מוזיקה היא כבר לא הכל בחיים", באתר ynet, 16 ביולי 2016 
ניר יהב‏, "הייתי אובססיבית לעבודה, הבת שלי איזנה אותי", באתר וואלה!‏, 20 בפברואר 2018
  אנה בורד, המלכה M, באתר "ידיעות אחרונות", 2 באוקטובר 2018
מארינה מקסימיליאן באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
אביב פרץ, אָ-אָ-אָ אני לא קרקס, בבלוג זוטי דברים, 8 במרץ 2019
אפרת וכטל, ‏אני לא בן אדם שיכול לשבת על הספה. זה לא מרגיע אותי, באתר ‏מאקו‏, 29 בדצמבר 2022

מארינה מקסימיליאן בלומין מנטש (נולדה ב-15 בדצמבר 1987) היא זמרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית. מקסימיליאן העפילה לגמר תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד 5" וזכתה בתואר זמרת השנה לשנת 2014.