הופעות ואירועים בלוד

רובו של שטח הבקעה מישורי, וללא קפלי קרקע בולטים, אך יש בו הפרשי גובה זעירים המאפשרים את ניקוז מי הגשמים אל נחל איילון ונחל נטוף, הזורמים בקרבת העיר ומנקזים את מימי הבקעה ובכך מונעים היווצרות ביצות. נוסף על הנחלים הללו, לוד עשירה במי תהום מתוקים הנמצאים בעומק לא רב. לוד נמצאת באזור המהווה את הקצה המערבי של השפלה בעלת קרקעות סחף, וגובל בקרקעות כורכר. הקרקע באגן שפלת לוד היא אדמת סחף עמוקה, העשירה בסידן בחלקה המזרחי יותר, ועל כן מהווה אדמה פורייה. יחד עם האקלים הנוח של האזור, מהווה שפלת לוד בית גידול נוח מאוד, והצמחייה הטבעית בה עשירה ומגוונת. האזור מתאים לרוב סוגי הגידולים האופייניים לארץ ישראל, גם סביבת לוד הייתה אזור חקלאי, שבו ענף גידול הדגנים היה ענף חשוב.לוד העתיקה שכנה סמוך לגדה הדרומית של נחל איילון, שרוב יובליו מתאחדים סמוך לעיר, בעוד לוד המודרנית מתפרשת דרומה יותר. נתונים טבעיים אלו סייעו להתפתחות יישוב בלוד כבר בתקופות קדומות מאוד. מנגד, הימצאותה של לוד בבקעה נטולת אמצעי הגנה טבעיים, הפכו אותה לעיר הנוחה להיכבש.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בלוד 86,795 תושבים (מקום 20 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.3%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 67.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,085 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב: לוד היא עיר מעורבת בה גרים יהודים, מוסלמים ונוצרים. בסוף שנת 2006 מנתה אוכלוסיית העיר כ-66,800 נפשות ונחלקה לקבוצות האתניות הבאות: יהודים: 69.2% ערבים: 23.6% (כוללים 1.1% נוצרים) אחרים: 7.2%אחוז הערבים בה היה 19.7% בשנת 2001 ו-22.0% בסוף שנת 2004. ההפרדה האתנית הטבעית האופיינית לערים מעורבות אינה כה חזקה בלוד וקו התפר בין השכונות הערביות ליהודיות כולל אזורים מעורבים רבים. עזיבת תושבים יהודים יצרה היצע נרחב של דירות בשכונות היהודיות הוותיקות, מצוקת הדיור בשכונות הערביות יצרה ביקוש רב לדירות אלה, והכלכלה ניצחה את הסגרגציה. עם זאת, שכונות מעורבות אלה הן לא אחת מקור לאלימות ולביטויי גזענות. כ־33% מקרב אוכלוסיית העיר הם עולים חדשים, רובם מארצות חבר העמים ומקצתם מאתיופיה. 36.6% מכלל האוכלוסייה הם ילדים עד גיל-18, 12.4% בגיל 65 ומעלה. מקרב העולים, 11,860 הם יוצאי חבר העמים, 2,680 יוצאי אתיופיה, 10,380 מארצות אחרות. מס' הנפשות הממוצע למשק בית עומד על 4.3 (במגזר הערבי 7.1), כ־90% מקרב בני הנוער מתגייסים לצה"ל. ניתן לחלק את השכונות בלוד לשלוש קבוצות: השכונות הערביות (שכונת הרכבת ופרדס שניר) המופרדות גאוגרפית על ידי מסילת הרכבת, השכונות היהודיות החדשות שנבנו לכיוון רמלה, ושכונות "גני אביב", "גני יער" ו"גני איילון" המנותקות גאוגרפית מהעיר. אזור מרכז העיר, שהיה בעבר ערבי כולו, הפך ליהודי כולו בשנות ה-50, אם כי כיום מסתמנת חזרה איטית של האוכלוסייה הערבית לאזור זה.

העיר לוד משופעת בכ-70 בתי כנסת, רובם קטנים ומשרתים את האוכלוסייה המזרחית. בשכונת נווה זית שבמרכז העיר קיימת תופעה ייחודית של שורה רציפה של כעשרה בתי כנסת המיועדים ליוצאי עדות שונות והשוכנים זה צמוד לזה. במקום הוקם פארק מפואר ובכוונת העירייה להפוך את המקום למוקד תיירותי הממחיש את סיפורם של קהילות ישראל השונות. בשל תופעת החזרה בתשובה, שהתעצמה בעשור האחרון, נפתחים מוסדות דת רבים במבנים ישנים ובדירות. מורגשת בעיר פעילות רבה של מפלגת ש"ס. בעיר נרשמו תקריות בין על רקע לבוש לא צנוע או מכירת מזון לא כשר. מנגד, גורמים דתיים אחרים בעיר טוענים לקיפוח. יוצאי אתיופיה חנכו בית כנסת ראשון לעדתם לאחר מאבק בן עשר שנים. המוסלמים מנהלים מאבק עיקש לבניית מסגד גדול בפרדס שניר.

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון, כנסייה יוונית אורתודוקסית בה על פי המסורת נקבר גאורגיוס הקדוש (סנט ג'ורג'). גאורגיוס הוא הקדוש החשוב בכנסייה האורתודוקסית ופטרונן של מספר מדינות בהן אנגליה. הכמרים בכנסייה הם ברובם יוונים. לצד הכנסייה ניצב מסגד אל-עומרי ובית הכנסת "שערי שמיים". מסגד אל-עומרי מסבנת אל–פאר, הוא מבנה בית בד ומסבנה (מפעל לייצור סבון) השוכן בעיר העתיקה בלוד, מצפון למסגד אל-עומרי ולכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. המבנה הוקם בתקופה העות'מאנית, ונעשה בו שימוש גם בימי המנדט הבריטי. חאן חילו, מבנה חאן השוכן מצפון למסגד אל-עומרי ולכנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון. החאן הוקם בידי הממלוכים, ונעשה בו שימוש גם בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט הבריטי. פסיפס לוד - הפסיפס הנחשב לאחד הגדולים, השמורים והיפים בישראל. סביל "סובייח" גשר ביברס או גשר ג'ינדאס בית הקשתות (בית בד) "באר השלום", בשדרות ירושלים בלוד, המבנה הוא מהתקופה הממלוכית (מאה ה-13 עד ה-15). בערבית נקראת הבאר "ביר זיבאק" (באר הכספית) בשל המים המרים שלה.באוקטובר 2009 כלל ה-World Monuments Fund, מלכ"ר שמושבו בניו יורק, את העיר העתיקה של לוד ברשימה של 93 אתרי מורשת עולמית בסיכון.

אזור התעשייה הצפוני של לוד, המשתרע על שטח של כ-500 דונם, נחשב לאחד מאזורי התעשייה החשובים באזור המרכז, וזאת בזכות קרבתו לנמל התעופה בן-גוריון. רבים מהמפעלים באזור התעשייה הם מתחום הלוגיסטיקה. אזור התעשייה נהנה מקרבה לצירי תחבורה מרכזיים, סמוך לתוואי כביש חוצה ישראל, בצומת הרכבות המרכזי של המדינה. מפעלים חשובים נוספים בעיר הם חברת ציוד התקשורת "טלרד", מפעל הקרטון "קרגל", "קפה-קו" - חברת-בת של עלית (כיום חלק משטראוס גרופ) לייצור קפה, "קשב" - מרכז המחשבים של בנק לאומי.

בעיר לוד פועלות מספר תנועות נוער. ביניהן: הצופים, בני עקיבא, עזרא, אריאל

פסח לב - מונה על ידי משרד הפנים ב-5 במאי 1949. שימש בתפקיד עד 1959 אלכסנדר קמיל - 1959 עד 1964 שרגא שוולבה - פברואר 1964 עד נובמבר 1965 צבי איצקוביץ - נובמבר 1965 עד 1978 משה אפרת - 1978 עד 1983 מקסים לוי - 1983 עד 1996. עם היבחרו של לוי לכנסת הוא פרש מראשות העיר. בני רגב - 1996‏-1998. בעקבות פרישת מקסים לוי נבחר רגב לתפקיר ראש העיר על ידי מועצת העיר. הוא שימש לפני כן כממלא מקום ראש העיר. פנחס עידן - 1998‏-2000. זכה בבחירות ולאחר שנה בתפקיד פנה לשר הפנים וביקש למנות ועדה קרואה לעיר. לאחר שפרש מכהונתו שב לתפקידו כיושב ראש ועד העובדים ברשות שדות התעופה. אריה ביבי - 2000‏-2002, יושב ראש הוועדה הקרואה. בשנת 2002 החליט שר הפנים, אלי ישי, על עריכת בחירות לראשות העיר ולמועצה. מקסים לוי - מאי עד אוקטובר 2002. לוי זכה בבחירות ונפטר במהלך כהונתו. בני רגב - מנובמבר 2002. בעקבות פטירתו של לוי מונה רגב, שהיה ממלא מקומו, לראש העיר. רגב זכה בבחירות שנערכו באוקטובר 2003. בשנת 2007, בעקבות מינויה של ועדת חקירה לתפקוד העירייה, החליט שר הפנים, רוני בר-און לפטר את רגב מתפקידו, לפזר את המועצה ולמנות ועדה קרואה לניהול העיר למשך 4 שנים. בני רגב הורשע בלקיחת שוחד מן הקבלן דוד אפל. אילן הררי - 2007 עד 2011. יושב ראש הוועדה הקרואה. מאיר ניצן - החל מפברואר 2011 עד 2013. יושב ראש הוועדה הקרואה. יאיר רביבו - החל מאוקטובר 2013.

סמלה הרשמי של העיר והעירייה עוצב על ידי זאב פבזנר. הסמל מורכב ממגן מוטען בקשת אבן, המהווה מעין "שער פתוח לכל באיו", מאחוריו צללית של עץ המסמל את החורשות הנמצאות באזור העיר, ולמרגלותיו שדה חרוש, המסמל את סביבתה החקלאית. בשני צידי הסמל ענפים עם עלים ובתחתיתו פסוק מספר ירמיהו: משמעות הביטוי בסמל העיר היא כדי לסמל את חזרתם של היהודים מהגולה כעולים לארץ ישראל שהתיישבו בעיר.

גאורגיה סמטרדיה, גאורגיה גאורגיה גורי, גאורגיה רומניה פיאטרה ניאמץ, רומניה אוקראינה ברדיצ'ב, אוקראינה אתיופיה אווסה, אתיופיה (מ־2019)

ספרים על לודבן ציון רוזנפלד, לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשנ"ז-1997. אלון קדיש, אברהם סלע, ארנון גולן, כיבוש לוד, יולי 1948, הארכיון לתולדות ה'הגנה', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב, תש"ס-2000 רם גופנא ויצחק בית אריה, סקר ארכאולוגי של ישראל - מפת לוד (80), רשות העתיקות, ירושלים, תשנ"ז. לאון מג'רו, לוד - זכרונות ד"ר לאון וחנה מג'רו, ירושלים, תשכ"ה. אורה וקרט, לוד: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב, תשל"ז-1977 (הספר בקטלוג ULI). הספר "לוד; גאוגרפיה היסטורית", באתר "סימניה"מאמרים על לודמרדכי דב יודלביץ, העיר לוד, סיני, יא', ירושלים, תש"ב; עמ' לב - מ; רנד - רנט; שיג - שיט. הרב שי עילם, "פורים דלוד", כתב העת "קולמוס" גיליון 148, תשע"ז.ספרים כלליים עם חומר על לודאלחנן אורן, בדרך אל העיר - מבצע "דני" יולי 1948, הוצאת מערכות, תל אביב, תשל"ו. בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1991. שנת ה-49 לשחרור לוד, חוברת מטעם עיריית לוד (1997). ל. א. מאיר, י. פינקרפילד, ח. ז. הירשברג (מבוא), בניינים דתיים של המוסלמים במדינת ישראל, ירושלים, תש"י (לוד, עמ' כו - כח). שמואל קליין, ספר היישוב, כרך ראשון, חלק ראשון: היישוב למקומותיו, מימי חורבן בית שני עד כבוש ארץ ישראל על ידי הערבים, הוצאת מוסד ביאליק על ידי דביר, ירושלים, תרצ"ט. על העיר לוד, ר' עמ' 99 - 103 (55 מקורות). על דרום, דרומה (בעיקר העיר לוד), ר' עמ' 36 - 38 (33 מקורות). יואב רגב, הגדות תש"ח, נתניה: אחיאסף, 2013.