אביהו מדינה ותזמורת חיבה | מופע פיוט מסורת ומורשת

מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב כבנם השלישי של לאה לבית מיסק, ילידת ירושלים שהוריה עלו ארצה מתימן, ואהרן לוי מדינה, יליד תימן שעלה ארצה בשנת 1939. בהמשך עברה משפחתו לגור בחולון. כשהיה בן 12 נפטרה אמו. שנה לאחר מכן התחתן אביו מחדש, ומדינה סיפר שמאז לא הרגיש בנוח בבית. הוא עבר להתגורר עם אחיו הגדול נדב, ובהמשך הלך לעליית הנוער, ביקש להשתלב בקיבוץ והופנה לקיבוץ כיסופים, שם חי מגיל 14 עד הגיוס לצבא. מדינה אהב מאוד את החיים בקיבוץ, בעיקר את החופש שחווה לראשונה, חופש שהיה חסר לו בבית. בקיבוץ ספג השפעות מוזיקליות שרווחו בשנות ה־60, כגון מוזיקת רוק, "הביטלס" ועוד. לימים הדגיש מדינה עד כמה הרוק נטמע בו ונוכח בשיריו ואף תיאר את המוזיקה שלו במילים ”פחות מזרח ויותר רוק מערבי”. הוא טען כי חלק מהייחודיות שלו כמחבר שירים היא שילוב בין המוזיקה שספג בבית התימני המסורתי שבו גדל, שבו היו שירת קודש, טקסטים של רבי שלום שבזי ולחנים של הדיוואן, לבין הרוק שספג בקיבוץ. בשנת 1967 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים במסגרת גדוד 113 של חטיבה 217. במהלך המלחמה שימש כמפקד ותותחן בחזית הדרום והחליף מספר טנקים לאחר שהטנקים עליהם פיקד נפגעו. השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה אף שיכול היה להשתחרר מהשירות בשל היותו אמן.

בין השנים 2006–2011 כיהן כיו"ר אקו"ם.

בשנת 2021 הוציא לאור את הספר ״קורות ומנגינות״ (הוצאת א.מ.ל. הפקות בע״מ) – אוטוביוגרפיה שכתב במהלך תקופת מגפת הקורונה.

בשנת 2015 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות. בשנת 2016 הוענק לו פרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה. בשנת 2022 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת ה'תשפ"ב.

מדינה היה מהדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מהסגנון הים-תיכוני, כבר מראשית דרכו. להשקפתו, המוזיקה המכונה "מזרחית" היא חלק בלתי-נפרד מהזמר העברי בכלל, וראויה לקבל במה מרכזית בכלי התקשורת. לדבריו, יצירתו היא בראש ובראשונה יצירה ישראלית, וכשם שאין מכנים את מתי כספי "יוצר מערבי" כך אין לראות בו "יוצר מזרחי". לאחר שחרורו ממילואים, בתום מלחמת יום הכיפורים, החל במאבק כדי ששיריו ושירים אחרים בסגנון הים-תיכוני יושמעו בתחנות הרדיו של קול ישראל, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויבוצעו בפסטיבלים מרכזיים כפסטיבל הזמר והפזמון, שלא קיבל אף אחד משיריו, במקום שיידחקו לתוכניות נפרדות ולאירועים משלהם. ב-1980 האשים את רשות השידור בכך שזמרים כמו ג'ו עמר, בעז שרעבי ועליזה עזיקרי עזבו את ישראל, ואחרים נאלצו לוותר על הז'אנר הים-תיכוני כדי למצוא חן בעיני עורכי המוזיקה. ב-2013, במהלך ראיון שערך עמו ניב רסקין בגלי צה"ל, מתח ביקורת קשה על גל"צ וגלגלצ ואמר: "למה אתם מציגים אותי כמזרחי ולא כישראלי? שמים אותנו בגטו, כמו משהו שאמור לעבור מהעולם. אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל ומהתרבות הישראלית".

מדינה גרוש מיהודית, גיורת ממוצא גרמני, ואב לשלוש בנות. מתגורר בקריית מטלון בפתח תקווה. אחותו היא השחקנית והזמרת נאווה מדינה. לצד פעילותו האמנותית עסק גם בליטוש יהלומים ואף היה בעליה של מלטשה, כדי שפרנסתו לא תהיה תלויה בהכנסותיו ממוזיקה.

1988: אלבום כפול – "פרחי גני" – הכולל דואטים עם שימי תבורי באלבום היה אמור להשתתף גם זוהר ארגוב, אך מותו הטרגי של האחרון מנע את השתתפותו. 1990: "אשר אהבתי" – כלל את "אישה ילדה", "שיר לאחותי" (בדואט עם אחותו נאוה), "בלדה לחבר" (לזכר זוהר ארגוב) ו"שמחי עניה" (מילים: רבי שלום שבזי). אביהו מדינה ניהל מוזיקלית, ועיבודי השירים נחלקו בין יעקב למאי ואריה ברקוביץ'. 1992: "מה יהיה?" – כלל את שיר הנושא, "אישה משגעת", "לב זהב", וביצועים של מדינה לשירים שכתב לחיים משה וישי לוי; "רעיה", למה אל" ו"לבד יושבת". יעקב למאי עיבד את שירי האלבום. 1995: אלבום כפול – "סימנים של דרך" – הכולל בין היתר שירים מסורתיים. האלבום כולל שיר לכבוד אביו, "תפילה של אבא". 1996: הגדה של פסח – סדר פסח בלחן מקורי, ביחד עם עוזי חיטמן. 1998: "אני נשבע לך" – שיר הנושא הפך ללהיט המושמע עד היום בתחנות הרדיו והטלוויזיה. 2004: "אין לי מנוח" – האלבום כולל חידוש ללהיט "אל תשליכני", וכן דואטים עם ג'ו עמר ושימי תבורי. 2012: "המיטב – קלאסיקה ישראלית" – אוסף כפול הכולל 36 משיריו הגדולים של אביהו מדינה בביצועים של מיטב האומנים. 2014: "רק אלוהים יודע" – 12 שירים חדשים, חלקם דואטים עם זמרים כגון שימי תבורי, יואב יצחק ופאר טסי.

תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון, כנרת זמורה-ביתן דביר, נובמבר 2020, עמוד 515