בחוק יסוד: הכנסת מוגדרת הכנסת כבית הנבחרים של המדינה. בחוק המעבר, בראשית ימי המדינה, היא הוגדרה כבית המחוקקים במדינת ישראל.

ערך מורחב – הבחירות לכנסתשיטת הבחירות לכנסת היא ארצית-יחסית. ההתמודדות בבחירות לכנסת היא בין רשימות מועמדים, בהן ניתן להעמיד לבחירה רק אזרחי ישראל שמלאו להם 21 שנה, שאין להם עבר פלילי קרוב ושאינם נושאים בתפקיד ממלכתי בכיר אחר. לאנשי כוחות הביטחון מקובלת תקופת צינון הקבועה בחוק. ועדת הבחירות המרכזית, שמנהלת את הבחירות, רשאית, בעקבות תיקון שהתקבל ב-1985, לפסול רשימה או מועמד ברשימה שמציגים מצע גזעני, או שוללים את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפי חוק יסוד: הכנסת, הבחירות נערכות אחת לארבע שנים, ביום ג' השלישי של חודש חשוון. במספר מקרים תיתכן הקדמת הבחירות: בחוק שחוקקה הכנסת עצמה (דוגמה: חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת, התשע"ט-2019, וחוקי התפזרות נוספים). במקרה שבו חוק התקציב לא אושר עד למועד הקבוע לכך (בדרך כלל: 31 במרץ) בסעיף 36א לחוק יסוד: הכנסת. על פי חוק יסוד: הממשלה, אם אף אחד מחברי הכנסת לא הצליח להרכיב ממשלה, ואם ראש הממשלה פיזר אותה בצו בהסכמת נשיא המדינה, והנשיא לא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אף אדם אחר.הכנסת יכולה גם להחליט בנסיבות מיוחדות על הארכת כהונתה, אך לשם כך נדרש רוב של 80 חברי הכנסת. בחוק הבחירות נקבע שכל אדם שהוא בעל אזרחות ישראלית, תושב ישראל, ואשר מלאו לו 18 שנה, זכאי להצביע לכנסת. המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות". רשימות אשר עברו את אחוז החסימה מקבלות מספר מושבים בכנסת ביחס לכוחן האלקטורלי. בבחירות לאספה המכוננת נקבע מודד למושב בכנסת על ידי חלוקת מספר הקולות הכשרים שניתנו לרשימות ב-121; המושבים העודפים חולקו לרשימות שנכנסו לכנסת לפי המודד למושב הגבוה, בכנסות השנייה עד השביעית חולקו המושבים העודפים לרשימות שהיו להן את עודפי הקולות הגבוהים ביותר. לקראת הבחירות לכנסת השמינית (1973) שונו כללי חלוקת העודפים בחוק בדר-עופר: המושבים העודפים מחולקים למפלגות שמספר הקולות שקיבלו לכל מושב הוא הגבוה ביותר. החוק הקיים גם מאפשר לרשימות לחתום ביניהם הסכם עודפים כך שמספר המושבים המגיע להן יחושב ביחד בהתאם לסכום הקולות שניתנו לשתי הרשימות. לפי סעיף 12 לחוק יסוד: הכנסת, "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה, לאחר פרסום תוצאות הבחירות, בתוך ארבעה עשר ימים מיום הבחירות לכנסת..."

שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל. מסורות הכנסת הושפעו מכנסת ישראל, מהקונגרס הציוני ומאספת הנבחרים, שהחזיקו בסמכויות דומות לסמכויותיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לקום המדינה. זרח ורהפטיג שהיה מיוזמי השם אמר: בנוסף, הושפעו דרכי פעולתה מהפרלמנט הבריטי, לאור שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשלושים השנים שקדמו לעצמאות המדינה. לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם, על פי מפתח מפלגתי שנקבע על סמך הרכב אספת הנבחרים שכיהנה באותה עת. במועצת העם כיהנו 37 חברים ומתוכם נבחרה מִנְהלת העם, שהיוותה רשות מבצעת עבור החלטות המועצה. ב-14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהא הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד לקיום בחירות. האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר (ט"ו בשבט ה'תש"ט) בירושלים. שמה של האספה המכוננת נקבע במגילת העצמאות, בה הוגדר תפקידה של האספה בכינון חוקה לישראל: האספה נתכנסה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט – 14 בפברואר 1949 (ומאז הכנסת חוגגת את יום ייסודה בט"ו בשבט), אך לא הספיקה לכונן חוקה, משום שבתוך יומיים מיום כינוסה הביאה סיעת מפא"י את חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת לכנסת הראשונה (למפא"י ולמפלגות הלוויין שלה היה רוב רחב בכנסת). מהלך זה שנוי במחלוקת עקב שאלת הלגיטימיות של אספה מכוננת לחוקק חוק ולהפוך לפרלמנט מבלי שהובהר על כך טרם הבחירות, שהרי הבחירות היו לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה ולאחר מכן להתפזר. כדי לפתור את בעיית החוקה, הוחלט בשנת 1950 לקבל את פשרתו של חבר הכנסת יזהר הררי, שקבעה כי הכנסת תחוקק חוקי יסוד, שבבוא היום יאוגדו לחוקה.

כללי ההתנהלות של הכנסת נקבעו בחוק יסוד: הכנסת ובחוק הכנסת. על פי חוק היסוד, כפופה הכנסת לשלושה מקורות: חקיקה בנושא עבודת הכנסת, תקנון הכנסת, וכן "הנוהג והנוהל המקובלים". מושב הפעילות השנתי של הכנסת מתחלק לשני כנסים: כנס החורף, הנמשך בין סוכות ופסח, וכנס הקיץ, הנמשך מיום העצמאות ועד לחודש אוגוסט. בתקופת הכנסים מתנהלות באופן סדיר ישיבות מליאת הכנסת וועדותיה. בין הכנסים מתקיימת תקופת פגרה, במהלכה ממשיכות לפעול ועדות הכנסת ומחלקות הכנסת השונות. המליאה מתכנסת בתקופה זו אך ורק לכינוסי פגרה מיוחדים, שמזומנים לבקשת הממשלה או בחתימת 25 חברי הכנסת. סדר היום של ישיבות הכנסת נקבע על ידי יושב ראש הכנסת. ישיבות המליאה מתקיימות בימים קבועים ובשעות קבועות והן מוקדשות לדיונים על הצעות חקיקה של הממשלה ולדיון בהצעות חוק פרטיות והצעות לסדר היום של חברי הכנסת. על שולחנות חברי הכנסת במליאה מונחים באופן תדיר תקנון הכנסת, חוברת חוקי היסוד וחוקים הנוגעים לעבודת הכנסת, סדר היום השבועי וניירות רקע על הנושאים הנידונים. במליאה מתקיימים דיונים אישיים, בהם נרשמים חברי הכנסת לקבלת זכות הדיבור, ודיונים סיעתיים, בהם זהות הדוברים מוכתבת על ידי סיעות הבית.

נשיאות הכנסת – הנשיאות מורכבת מיושב ראש הכנסת ומסגניו והם האחראים על אישור הצעות חוק פרטיות ודחיפוּת הצעות לסדר היום בטרם הבאתן לדיון במליאת הכנסת. חברי הנשיאות נבחרים על ידי חברי הכנסת. מזכיר הכנסת – תפקידו לנהל את העבודה הפרלמנטרית של הכנסת, החל בייעוץ ליושב ראש הכנסת בענייני תקנון ונוהל, אחריות לקשרי הכנסת עם הממשלה וכן ניהול רשימות הנואמים במליאת הכנסת. המזכיר נבחר על ידי נשיאות הכנסת ועד שנת 2006 כלל תפקידו את סמכויותיו של מנכ"ל הכנסת. מנכ"ל הכנסת – תפקידו לשמור על הסדר המנהלי של הכנסת, תפעול המערכת הלוגיסטית ופיקוח על עבודת עובדי הכנסת האדמיניסטרטיביים. התפקיד נוצר בשנת 2006 והמנכ"ל ממונה במינוי אישי על ידי יושב ראש הכנסת. היועץ המשפטי לכנסת – עומד בראש הלשכה המשפטית של הכנסת, אשר אמונה על ייעוץ משפטי לכנסת ולמוסדותיה וייצוג הכנסת בערכאות משפטיות. מרכז המחקר והמידע – גוף העוסק באספקת מידע אובייקטיבי ובלתי תלוי לחברי הכנסת ולוועדותיה, לשם עבודתם הפרלמנטרית. גופים נוספים העוסקים באספקת מידע לכנסת הם ספריית הכנסת וארכיון הכנסת. משמר הכנסת – אחראי על אבטחתו השוטפת של משכן הכנסת ורחבתו ושמירת הסדר בתחומי המשכן. לאנשי משמר הכנסת תפקיד ייצוגי בטקסים ממלכתיים הנערכים במשכן הכנסת ומטעם הכנסת. על המשמר מפקד קצין הכנסת.

ערך מורחב – חבר הכנסתחבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות. אדם מעל גיל 21 רשאי להיבחר לתפקיד, ובנוסף לחברותו בכנסת, יכול חבר הכנסת לכהן כחבר בוועדות הכנסת ולכהן כשר או סגן שר בממשלת ישראל. ראש הממשלה, ממלא מקומו וסגני שרים חייבים לכהן גם כחברי הכנסת. חובותיו וזכויותיו של חבר הכנסת מעוגנות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א–1951. מטרת חסינותו של חבר הכנסת היא להבטיח שצעדיו לא יוצרו על ידי גורמים שלטוניים אחרים. החל מהכנסת השש עשרה החסינות אינה מוענקת אוטומטית וניתנת לחבר הכנסת על פי בקשתו. זכויות נוספות של חברי הכנסת כוללות זכות לקבלת דרכון שירות בעת נסיעתם מחוץ לישראל, זכאות לנסיעה חינם בתחבורה ציבורית ברחבי המדינה, פטור מחובת שירות סדיר בצה"ל, קבלת רכב ותשלום הוצאות אחזקתו, קצובת ביגוד, וכן החזר הוצאות על משלוח דברי דואר ומנוי על שני עיתונים יומיים. חובותיו של חבר הכנסת כוללות, בראש ובראשונה, שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל ונאמנות לעקרונותיה. חבר הכנסת מחויב להקדיש את זמנו ומרצו למילוי תפקידו ונאסר עליו לקבל הנאה חומרית מתוקף מעמדו. פעילותו של חבר הכנסת היא עיסוקו הבלעדי, מלבד פעילות בשליחות המפלגה, והשימוש בתואר "חבר הכנסת" ייעשה אך ורק לצורך מילוי תפקידו. פעילותו במסגרת מליאת הכנסת וועדותיה תיעשה בכפוף לתקנון הכנסת ולהוראות יושב ראש הכנסת ויושבי ראש הוועדות. חברי הכנסת הם נציגי ציבור האזרחים במדינת ישראל. מתוקף תפקידם הייצוגי, נעשו לאורך השנים ניסיונות לשימור המרקם החברתי והפלורליזם האידאולוגי בין חברי הכנסת. במפלגות בהן נהוגה ועדה מסדרת מקובל שרשימת מועמדי המפלגה מורכבת כך שתכיל בה ייצוג לאישים תושבי אזורים שונים בארץ, בעלי התמחות מקצועית שונה ושהם נציגי מגזרים שונים מבחינת דת ומגדר. במפלגות בהן מתקיימות בחירות מקדימות מקובל לקיים משבצות שריון ברשימת המפלגה לצורכי העדפה מתקנת.

הכנסת וחברי הכנסת עומדים בקשר מתמיד עם הציבור לצורכי עבודתם. במהלך השנים התרחבה מעורבות הכנסת גם בקשרי חוץ, לצורכי הסברה ולימוד משותף של נהלים פרלמנטריים. בשנת 1951 הוקמה במסגרת ועדת הכנסת ועדת משנה לפניות הציבור, בה מטופלות באופן שוטף פניות ציבור ומתנהלים דיונים הנוגעים למצוקות הפרט ולהגנת הצרכן. החל בכנסת הארבע עשרה מתקיימת הוועדה במעמד של ועדה מיוחדת. לרשות חבר הכנסת עומד תקציב שנתי לקיום קשר עם הציבור ושכירת לשכה פרלמנטרית מחוץ לכנסת. חבר הכנסת רשאי לשלוח מכסת מכתבים ודברי דואר ללא תשלום. מוסד הכנסת פעיל במסגרת האיגוד הבין-פרלמנטרי ומזכיר הכנסת חבר באיגוד המזכירים הכללים של פרלמנטים. לכנסת מעמד של משקיפה במועצת אירופה ובפרלמנט האירופי, והיא משתתפת כמשקיפה באספות נאט"ו, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה והארגון לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות הים השחור. חברי הכנסת רשאים לקיים, באישור יושב ראש הכנסת, אגודות ידידות פרלמנטריות ולקיים באמצעותן קשרים ישירים עם נציגים בפרלמנטים זרים. חברי הכנסת משתתפים גם במסגרת משלחות פרלמנטריות רשמיות, המייצגות את הכנסת ומתארחות בפרלמנטים זרים. אתר האינטרנט של הכנסת מספק לציבור מידע על הכנסת ופעילותה, ומאז העשור הראשון של המאה ה-21, החלה הכנסת להעלות בו את הפרוטוקולים של דיוני המליאה החל מהכנסת הראשונה ועד לעדכונים ישירים מדיוני המליאה המתקיימים ברגע אמת. חלקים מהאתר מתורגמים לערבית, אנגלית ורוסית. החל משנת 2004 פועל מכוח חוק, ערוץ הכנסת, המשדר באופן רציף במשך חמישה ימות השבוע, ובו משודרים דיוני המליאה, דיונים נבחרים מהוועדות ותוכניות מגוונות בנושאי מדע המדינה. שידוריו ניתנים לצפייה גם באמצעות אתר האינטרנט של הכנסת ובשידורים הישירים מדיוני הוועדות ניתן, לעיתים, לאזרחים להשתתף באופן מקוון. החל משנת 2017 הושק לכל ח"כ תת-אתר ובו מדווח על כל פעילותו.

הכנסת מקיימת קשרים עם פרלמנטים במדינות אחרות. כן מתקיימים בכנסת ביקורים של מנהיגי מדינות אחרות. אחד הביקורים הנודעים ביותר היה זה של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, שהגיע לביקורו ההיסטורי ב-20 בנובמבר 1977, ונשא נאום במליאת הכנסת. ביקור זה היה שלב ראשון לקראת הסכמי קמפ דייוויד.

ב-29 באוקטובר 1957 הושלך רימון במליאת הכנסת בתקופה שהכנסת שכנה בבית פרומין. המשליך משה דואק שהיה אז בן 24, עשה זאת ממניעים לא ברורים, באמצעות רימון יד שגנב מצה"ל. פיצוץ הרימון גרם לפציעתו הקשה של שר הדתות משה שפירא, וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר, ושר התחבורה משה כרמל. בזמן המשבר הפוליטי בישראל (2019–2022), היו שתי כנסות (ה-21 וה-22) שפוזרו מבלי להקים ממשלה חדשה. כנסות אלה היו הכנסות הקצרות ביותר מכל כהונות הכנסת. בתקופה שארכה שנתיים ורבע, מאז פיזור הכנסת העשרים ועד להקמת הממשלה בכנסת העשרים וארבע פעילות הכנסת הצטמצמה מאוד, והדבר ניכר ביבול החקיקה הדל בתקופה זו. ב-16 במרץ 2020, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה בישראל, הכנסת העשרים ושלוש הושבעה כאשר אולם המליאה ריק, וביציע האורחים נכחה אך ורק השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון. חברי הכנסת נכנסו לאולם ונשבעו אמונים בקבוצות של עד שלושה אנשים.

זקן חברי הכנסת ותיק חברי הכנסת

אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות, פרק 10 - פעולתה של הכנסת: סדרי עבודתה, הליכי החקיקה והפיקוח על הממשלה נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", שלושים שנה לכנסת, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 112-113, באתר דעת.