יהודה כץ

כץ נולד ברמת-גן ליוסף ושרה כץ, ניצולי שואה. כילד גילה כישרונות בלימודים, ובעיקר ללימודי קודש. כץ למד בישיבת נחלים ובהמשך בישיבת כרם ביבנה, בראשות הרב חיים יעקב גולדוויכט. כתלמיד במסלול ההסדר התגייס כץ לשירות קרבי בחיל השריון.

ערך מורחב – קרב סולטאן יעקוב כשפרצה מלחמת לבנון, הצטרף יהודה לחבריו שם ולחם בטנק יחד עם סגן זוהר ליפשיץ ששימש כמפקד הטנק. הם נשלחו לקרב סולטאן יעקוב, ב-11 ביוני 1982, עשרה ימים בלבד לפני מועד שחרורו מהצבא. בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש, נהרגו 20 חיילים ישראלים ורבים נפצעו, לאחר שכוח צה"ל נקלע לתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילרי כבד תוך שהוא משאיר מאחוריו מספר כלי רק"מ פגועים. בסיום הקרב, שישה חיילים הוכרזו נעדרים. מתוכם היו שני שבויים, שהוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, והרוג אחד - מפקד הטנק זוהר ליפשיץ - שגופתו הוחזרה. כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן נחשבו במשך שנים רבות כנעדרי קרב סולטאן יעקוב. בשנת 2019 אותרה גופתו של באומל והובאה לישראל במרץ. במאי 2025 אותרה גופתו של צבי פלדמן. גורלו של כץ לא נודע עד היום.

מאז הכרזתו של כץ כנעדר עסקו צה"ל ובני משפחתו בניסיונות שונים להשגת מידע על גורלו. מנגד, על פי אגף המודיעין של צה"ל, מי שהחזיקו בנעדרים ובמידע על גורלם היו גורמים פלסטיניים בסוריה, בהכוונת אש"ף ומנהיגו באותו עת, יאסר ערפאת, יחד עם סגנו לעניינים צבאים אבו ג'יהאד, שהוביל מאמץ הסתרה והונאה על מנת להקשות על צה"ל להשיג מידע על גורלו של כץ. בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך. ב-18 בדצמבר 2010 דיווח העיתון "ג'ואיש כרוניקל" כי ברשות ממשלת בריטניה דיווח משגריר בריטניה בסוריה, איוור לוקאס, שכלל עדות על שביית החיילים בידי הכוחות הסוריים. באדר ב' תשע"א (2011) נפטרה אימו של כץ, שרה. שלוש שנים אחר כך, באב תשע"ד (2014), נפטר אביו יוסף. מאז ועד היום נישאת תפילה יומית למענו על ידי תלמידים בישיבת "כרם ביבנה". ארוניתו של יהודה כץ בישיבה עדיין נושאת את שמו ואיש לא נגע בה מאז היעדרותו. בשנת תשס"ו נפתחה בתוך ספריית ישיבה כרם ביבנה ספריית "יהודה יעלה" לזכותו של יהודה, שנבנתה מספריו האישיים ומתרומת משפחתו. כמו כן משפחתו פתחה קרן מלגות לעידוד כתיבת מאמרים תורניים.