אדיפוס

על בסיס האגדה כתב המחזאי היווני סופוקלס את המחזות "אדיפוס המלך" ו"אדיפוס בקולונוס". המלחין איגור סטרווינסקי כתב אורטוריה לסולנים, תזמורת ומקהלת גברים בשם "אדיפוס רקס" (אדיפוס המלך בלטינית), לליברית מאת ז'אן קוקטו. על פי סיפור זה טבע זיגמונד פרויד את המונח תסביך אדיפוס, לאדם המאוהב באמו ושונא את אביו. התסביך המקביל לו (אצל בנות) נקרא תסביך אלקטרה, על שם אלקטרה בתו של אגממנון. הביטוי "נבואת אדיפוס" מתייחס לנבואה המגשימה את עצמה, מכיוון שליוס, אביו של אדיפוס, מסר את בנו כדי לחמוק מגורל הנבואה שלפיה ליוס ייהרג על ידי אדיפוס, אך בזאת בעצם גרם לנבואה להתממש. בשיר the end של להקת הדלתות מתואר בין השאר תסביך אדיפוס

תסביך אדיפוס

גוסטאב שוואב, אלים וגיבורים, (מגרמנית: חנה לבנת), אור יהודה: דביר, 2007. עמ' 257–275. מעין מזור, אדיפוס – לידתו של מיתוס, הוצאת כרמל, 2011 רות נצר. הקומפלקס האדיפלי - תסביך אדיפוס. מתוך: מסע הגיבור. עמ' 162–165. מודן. 2011. ולדיסלב אוזרוב - עֶדיפ בעיר אתונא - שעשוע־אבל בחמש מערכות. העתקה חֹפשית מאת ישעיה הארילאווסקי. סדרת "סְדָר - לספרות גנוזה", הוצאת 'דחק', 2022.