ששי קשת

קשת נולד וגדל בקיבוץ גליל ים. הוריו הגיעו מפולין ומרוסיה, ובבית דיברו רק עברית. באמצע שנות ה-60 היה מכוכביה הבולטים של להקת הנח"ל. הוא שירת בתוכניות הלהקה "מהנח"ל באהבה" (1966) ו"הנחלאים באים הנחלאים באים" (1967), והשתתף בין היתר בהקלטות השירים "סרנדה לעדה" (לאה נאור/משה וילנסקי), "אילו ציפורים" (ז'אן ברוסול/ז'אן קלבה/נעמי שמר), "גשם בוא" (תרצה אתר/אלונה טוראל), "הייתי נער" (דוד עתיד/יאיר רוזנבלום), "ארבע אחרי הצהריים" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "גוונים" (חיים קינן/יגאל גורדון) ועוד. בין חבריו ללהקה נמנים טוביה צפיר, שולה חן, שלום חנוך, חנן יובל, מנחם זילברמן, אבי קורן (קליינמן), אביבה בנו ועוד. כמו כן השתתף באלבום "מהנח"ל באהבה" שהופק בשנת 1968 לציון 20 שנה למדינה וכלל את מיטב שירי להקת הנח"ל לאורך השנים. במלחמת ששת הימים, במהלך שהותה של להקת הנח״ל באל עריש, היה עד לכתיבת הבית הנוסף והאחרון של השיר "ירושלים של זהב" על ידי נעמי שמר. במהלך הקרבות בחצי האי סיני נפל חברו הטוב ראובן פיק, עמו נהג להופיע כצמד בנעוריהם בקיבוץ. לאחר שחרורו מהלהקה הפך לזמר סולו שנחשב כ"אליל נוער", והשתתף כחבר בלהקת פיקוד דיזנגוף בשנת 1969 עד 1970 ובמופעי בידור, פסטיבלי זמר, פסטיבלי ילדים ועוד. בשנת 1972 הכיר קשת את השחקנית יונה אליאן בצילומים לסרט הקולנוע "נורית". השניים נישאו בשנת 1973, ולהם שני ילדים: אריאל, מוזיקאי (חבר להקת "פול טראנק" ומפיק מוזיקלי) ומאי, שחקנית. קשת מתגורר ביפו.