הופעות ואירועים בגבעת ברנר

גרעין הקבוצה התגבש בשנת 1926 ברחובות והיה מורכב מחלוצים יוצאי ליטא ומחלוצים מווהלין. נרכש שטח של 200 דונם. ב-4 במרץ 1928 עלתה למקום הקבוצה הראשונה למרות התנגדות המוסדות המיישבים ובראשם אברהם הרצפלד. ב-29 ביוני אותה שנה עלו כל חברי הקיבוץ לשטח. בגלל השטח המצומצם התפרנסו החברים מעבודה שכירה בפרדסי הסביבה והחלו עזיבות בגלל הקשיים. בשנת 1929 הצטרפה לקיבוץ קבוצת "חרות" מגרמניה. באותה שנה הצליח חבר הקיבוץ ממוצא איטלקי אנצו סרני לאסוף באיטליה סכום כסף הדרוש לרכישת 1,000 דונמים נוספים בסביבה. במאורעות תרפ"ט פונה הקיבוץ למספר ימים. בגלל מיעוט הקרקע היה הקיבוץ מהראשונים שפיתח תעשייה. נוסדו בית החרושת "רימון" למיצים וריבות שהיה ספק ראשי לצבא הבריטי, ובית החרושת "מטר" למוצרי השקיה. גבעת ברנר היה הקיבוץ הראשון שפתח בית הבראה בתחומו. בית ההבראה נקרא "בית ישע" על שם ישע סמפטר, משוררת יהודייה מארצות הברית שבחרה לגור בקיבוץ והשקיעה את כספה בבנית בית ההבראה. פרשה זו מתוארת בספרו של משה שמיר - "יונה מחצר זרה". מצבו הכלכלי של הקיבוץ השתפר והוא המשיך לקלוט חברים עד שהיה בשעתו גדול הקיבוצים במדינת ישראל. הקיבוץ נקרא "הקיבוץ של האיטלקים" בגלל ריבוי המשפחות ממוצא איטלקי שבחרו להיות חברים בו. בתחילת 1950 נסלל כביש גישה לקיבוץ מכביש 40, באורך קילומטר. הקיבוץ השתייך לקיבוץ המאוחד ובשנת 1952 בעת הפילוג, פרשה ממנו קבוצה גדולה של חברים שהתאחדו עם קיבוץ נצר. בעקבות האיחוד, שונה שם הקיבוץ המשותף לנצר סרני, על שם אנצו סרני שהיה ממקימי גבעת ברנר. עם משבר הקיבוצים נקלע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה ובתי החרושת ובית ההבראה נסגרו. כיום הקיבוץ מופרט. הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל. במאי 2017 הופקדה תוכנית להקמת פארק התעסוקה גבעת ברנר. שטח הפארק צפוי להיות כ-526 דונם שיאכלסו בין היתר בתי אריזה בשטח של כ־102,000 מ"ר וכן מתחם למחסנים לוגיסטיים בשטח של 86,000 מ"ר, בנוסף לכל אלו יוקם גם מוזיאון לכלים ותהליכים חקלאיים.

במרכז הקיבוץ על גבעה נמצא "בית סרני" שהיה המבנה הראשון שנבנה. הערבים קראו בזמנו למקום "קלעת אל - אביאד" (המבצר הלבן). הבית שימש למגורים, מרפאה, דואר ומזכירות. אחר כך הפך לספרייה וחדר זיכרון לחברי הקיבוץ ונקרא על שם חבר הקיבוץ אנצו סרני שהוצא להורג בדכאו לאחר שצנח ב-1944 באירופה על מנת לארגן שם קבוצות פרטיזניות. הוצמד לו אולם מופעים גדול. בחזית המבנה - פסל של לוחם פצוע מאת הפסל, חבר הקיבוץ, יעקב לוצ'אנסקי וגן זיכרון לחללי הקיבוץ שנפלו במערכות ישראל. כמה מחברי הקיבוץ הקימו במבנה הישן של מחסן הקיבוץ, מוזיאון נוסטלגי בשם "אוצרות". במוזיאון פריטים נוסטלגים רבים מההיסטוריה של הקיבוץ כמו כלים לעבודה חקלאית, מוצגים מבתי החרושת "רמון" ו"מטר" חדר הרופא ועוד. בבית הקברות של הקיבוץ קבור יצחק שדה שנקבר ליד אשתו מרגוט שהייתה חברת הקיבוץ. במקום גם בית קברות לקבורה אלטרנטיבית. על האסם של הקיבוץ נמצא שעון הקיר הגדול בארץ שנבנה בשנת 1984 על ידי יובל צמח ניר יעקובי וגלי חצור מחומרים וחלקים שהיו בקיבוץ. אורך מחוג גדול מהציר עד הקצה: 2.4 מטר. אורך מחוג קטן מהציר עד הקצה: 1.6 מטר. קוטר השעון כ-5 מטר. בצד הנגדי של כל מחוג, יצוקה משקולת מעופרת של מצברים ישנים. במקור עבד השעון על טיימר תעשייתי מ"מפעל רימון". כיום הוא מפוקד על ידי בקר של חברת המחשבים של גבעת ברנר "גביש". הגיר שלו הוא גיר של משאבות מ'רימון' וכן חלקים נוספים הם של מכשירים שונים מ'רימון'. המחוגים מצינורות אלומיניום שנלקחו מ'מטר'. לכבוד שנת ה-80 לקיבוץ הורכב ברקע השעון פסיפס של לוח השנה על-פי ציור של אריה חצור, מראשוני גבעת ברנר. כיום המבנה משמש כפאב קהילתי. בחורשה עם תצפית לכיוון מזרח נמצא שובך יונים בו גודלו יוני דואר בתקופת מלחמת העצמאות. בעזרת תוכנית מורשת של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שופצו חורבות השובך הישן ב-2014. כיום צוות מתנדבים מהקיבוץ מטפל בלהקת יונים של כמה עשרות פרטים, טיפול שכולל טיבוע הגוזלים ואילופם לחזור ממרחק לשובך. בקרבת השובך נמצאת גם סככה גדולה המכילה כלים חקלאיים ישנים שצוות מסור של חברי הקיבוץ מתחזק בשבתות. ברחבי הקיבוץ נבנו מספר בתים מפוארים שהיו שייכים למשפחות פרטיות וביניהם בית רוקס, בית זקס ובית טננבאום. בקיבוץ נמצא בית ישע ששימש כבית הבראה. פארק המים "בית חלומותי" בכניסה לקיבוץ, שנסגר ונהרס. כיום משמש כמרכז חנויות. פינת החי: כניסה בתשלום בשבתות. משתלה: פתוחה רק בימי חול. "חוויה וטבע"-מקום פעילות לילדי גנים ובתי ספר יסודיים הכולל חדר טבע.

בין השנים 2006–2007 הוחלט על בניית שכונה קהילתית בצמוד לקיבוץ. בתחילה נקראה השכונה החדשה "ההרחבה הקהילתית", אך לאחר שנתיים הקהילה החליטה לשנות את השם ל"שכונת הדקלים".

קטגוריה:גבעת ברנר: אישים

סיפורי קיבוצים בעריכת זאב ענר הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998.