Name: פסטיבל הבירה של תל אביב - Hoppy Tel Aviv Summer 2024 | פסטיבלי הבירה בישראל | Tel Aviv-Yafo, Israel | Tickchak LIVE
Start: 2024-07-03T18:00:00+03:00Z
Location: Tel Aviv-Yafo, Israel

עדן חסון

Eden Hason

אדיר מילר

Adir Miller

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

אודי כגן

Udi Kagan

ישראל קטורזה

Israel Katorza

אביתר בנאי

Eviatar Banai

יהורם גאון

Yehoram Gaon

אשדוד

באר שבע

אשקלון

אילת

שלומי קוריאט

Shlomi Koriat

שלומי קוריאט במופע עצמאות | תיאטרון סינמה סיטי - באר שבע | Tickchak LIVE

שלומי קוריאט במופע עצמאות

מחוז דרום

תיאטרון סינמה סיטי - באר שבע

שלומי קוריאט במופע עצמאות | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

היכל  התרבות אשקלון

אסי כהן

Esi Cohen

אסי כהן - שאולי | המשכן אשדוד | Tickchak LIVE

אסי כהן - שאולי

המשכן אשדוד

מני ממטרה

Meni Mamtera

מיכל הקטנה

Little Michal

מיקי ומני - ביחד ננצח עושים שמח | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

מיקי ומני - ביחד ננצח עושים שמח

דב נבון

Dov Navon

לירית בלבן

Lirit Balaban

גיא לואל

Guy Loel

בעלה של אישתי- קומדיה חדשה | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

בעלה של אישתי- קומדיה חדשה

משכן אמנויות הבמה באר שבע

עדי כהן

Adi Cohen

האחים אסנר

H'haim Essner

לירון לב

Liron Lev

ניר שיבר

Nir Sheaber

האחים אסנר - כמו בסרט | FRIENDS אילת | Tickchak LIVE

האחים אסנר - כמו בסרט

FRIENDS אילת

ג'ולייטה

Julietta

דנה לפידות

Dana Lapidot

בר צברי

Bar Tzabary

קובי מאור

Kobi Maor

ניצן אשל

Nitzan Eshel

שלומי יפרח

Shlomi Ifrah

ליבי פנקר

Libi Panker

מאיר טולדנו

Meir Toledano

נירו סעדון

Niro Sadon

נינה דבש אמדורסקי

Nina Dvash Amdorski

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | המשכן אשדוד | Tickchak LIVE

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי

אירועים לנשים

הצגות ילדים

מיכה שטרית

Micah Sheetrit

מיכה שטרית | החלוץ 33 באר שבע | Tickchak LIVE

החלוץ 33 באר שבע

הופעות חיות

שלישיית מה קשור

Shlishiat Ma Kashur

מה קשור | שלישיית מה קשור | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

מה קשור

ישראל קטורזה | היכל  התרבות אשקלון | Tickchak LIVE

אורי ברויר

Ori Broyer

אורי ברויר | יד לבנים אשדוד | Tickchak LIVE

יד לבנים אשדוד

אסף מור יוסף

Asaf Mor Yosef

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ | באר שבע - תמוז | Tickchak LIVE

אסף מור יוסף במופע סטנדאפ

באר שבע - תמוז

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

Southern District

המחוז כולל שתי נפות:

נפת אשקלון
נפת באר שבע

חלוקה מוניציפלית

אוכלוסיית המחוז מונה כ-1,330,600 נפש (למ"ס, נכון לשנת 2019), מתוכם, הלמ"ס מסווגת לפי שיוך דתי:953,600 (כ-71.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כיהודים.
280,300 (כ-21.1%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כמוסלמים.
6,500 (כ-0.5%) מאוכלוסיית המחוז רשומים כנוצרים.
89,900 (כ-6.7%) מאוכלוסיית המחוז רשומים ללא סיווג דת.

דמוגרפיה

הערה: הנתונים לערים נכונים לסוף ספטמבר 2023, מועצות מקומיות ואזוריות עדכניות לסוף ינואר 2022.

ערים

מועצות מקומיות

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין שבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב, מישור החוף הדרומי ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע ורובו מדברי. צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ – כ-90 נפש לקמ"ר.
מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שממנו גישה לשלושה ימים – הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, ים סוף שלחופי אילת, וים המלח במזרח. בירת המחוז היא העיר באר שבע. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח שיפוט היא דימונה. בתחום המחוז פועלים מוסדות אקדמיים כגון המכללה האקדמית אשקלון, המכללה האקדמית להנדסה באשדוד, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

דרור קרן

Dror Kerenn

דרור קרן - מפגש אומן | אולם מרכז קלור כפר בלום | Tickchak LIVE

דרור קרן - מפגש אומן

מחוז צפון

כפר בלום

אולם מרכז קלור כפר בלום

אסנר | אהבה וג'אז | היכל התרבות מוזה - חוף הכרמל | Tickchak LIVE

אסנר | אהבה וג'אז

מחוז חיפה

כרם מהר"ל

היכל התרבות מוזה - חוף הכרמל

רועי ניק

Roy Nik

בית
Home
ישראל ,2023 | עברית | 111 דקות
בימוי: בני פרדמן
משחק: רועי ניק, דרור קרן, ירדן תוסיה כהן

תקציר
צעיר חרדי שזה עתה התחתן, חולם לפתוח חנות מחשבים בשכונה חרדית בירושלים. עד מהרה הופך חלומו למאבק מתמשך מול הממסד החרדי בשכונה, הרואה בו ובחנותו איום קיומי. המאבק הופך לאלים, מעמיד למבחן הרה גורל את יחסיו עם רעייתו ומשפחתה ומטלטל את עולמו של הגיבור שחווה על בשרו את מחיר הבחירה. מבוסס על סיפור אמיתי.


https://youtu.be/5iuaOYwnvsc?si=TkO7x9V7veR-uLQ_

בית -  סרט ומפגש עם השחקנית ירדן תוסיה כהן | סינמכתש | Tickchak LIVE

בית -  סרט ומפגש עם השחקנית ירדן תוסיה כהן

מצפה רמון

סינמכתש

סוס אחד נכנס לבר | דרור קרן | תיאטרון הקאמרי | Tickchak LIVE

סוס אחד נכנס לבר

מחוז תל אביב

תל אביב יפו

תיאטרון הקאמרי

מותר לאהוב - דרור קרן וגוני כנעני | בית יד לבנים תל אביב | Tickchak LIVE

מותר לאהוב - דרור קרן וגוני כנעני

בית יד לבנים תל אביב

ימים טובים פי אלף | פרינדס נהריה | Tickchak LIVE

ימים טובים פי אלף

נהריה

פרינדס נהריה

ימים טובים פי אלף | FRIENDS דימונה | Tickchak LIVE

דימונה

FRIENDS דימונה

ימים טובים פי אלף | אודיטוריום עירוני קרית אתא | Tickchak LIVE

קרית אתא

אודיטוריום עירוני קרית אתא

קרן נולד בשכונת גבעת המורה בעפולה. משפחת אביו ברחה מפולין לברית המועצות בימי השואה. אביו היה קצין בחיל האוויר ולאור קידומו ושינוי הבסיסים בהם שירת, עברה המשפחה להתגורר בילדותו בבאר שבע, ובשנות העשרה שלו - בכפר סבא. החל את דרכו המקצועית בחוג הדרמטי של חטיבת הביניים שז"ר ובקבוצת התיאטרון של תיכון כצנלסון בכפר סבא. שירת בתיאטרון צה"ל, ובתום שירותו החל לשחק בתיאטרון חיפה. אחר כך נסע ולמד משחק ב-"Mountview theater school" בלונדון. הוא חזר אחרי שנה, שיחק כשנה נוספת בחיפה ואחר כך עבר לתיאטרון הבימה. בשנים 1994–1998 היה השחקן ה"צבר" הראשון ששיחק בתיאטרון "גשר".

ביוגרפיה

תפקידו הראשון בטלוויזיה היה בתוכנית האמנות "בקצה המכחול" בערוץ הראשון בשנת 1991, בה השתתף לצד קרן מור, עמוס שוב, שרון כהן ועוד. בשנת 1998 שיחק בתפקיד רב-פקד זלצר במיני-סדרת המתח הישראלית "ארץ קטנה, איש גדול". שנה לאחר מכן החל לגלם את יואל בסדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים", ששודרה במשך חמש עונות בערוץ 3. הודות לתפקיד זה זכה לפרסום נרחב. בשנת 2000 השתתף קרן בקלטת הילדים "דוד פומפה" לצידה של דפנה דקל. קרן השתתף גם בסרטי הטלוויזיה "יונה סידס - מורה דרך", "לילה ללא לולה", אני פורים, בתפקיד הראשי בסרט "רינה ואריק לנצח" (2003) וכן בסדרות "20 פלוס", "מילואים", "בטיפול" ו"לא הבטחתי לך". כמו כן השתתף בסדרת המתח הטלוויזיונית "דאוס" בתור מר גולד. במקביל, הופיע בתוכניות הבידור "של מי השורה הזאת?" ו"שערורייה". קרן השתתף בתוכניות הילדים "פרפר נחמד" של הטלוויזיה החינוכית, "סיפורי סומסום" בערוץ הופ!, "סיפורי גן חיות" בערוץ 2 ובקלטות וידאו לילדים כגון "הדוד פומפה" והופיע ב"קצה של חוט", מופע משותף עם המוזיקאי אורי לשמן.
בשנת 2011 שיחק בסדרה "סימני שאלה", ובשנת 2012 בסדרה "יום האם" לצד קרן מור. בשנת 2013 החל להגיש את התוכנית "תמונה חדה", העוסקת בקולנוע דוקומנטרי ששודרה בערוץ הראשון,
בשנת 2014 השתתף במספר פרקים בעונה השנייה של הסדרה "זגורי אימפריה" בתפקיד רב מקובל מאופקים.
בשנת 2015 שיחק במיני-סדרה "חשודה" בערוץ 10. בשנת 2016 החל לשחק בסדרה "מטומטמת".
מאז 2021 דרור קרן מקריין את פרקי הסדרה "הבלתי חשובים" בכאן 11.
קרן גם שימש כפרזנטור של מספר חברות מסחריות - סלקום (2004), עוף טוב (2006-2008) והפניקס חברה לביטוח (החל מ-2019).

בטלוויזיה

קרן שיחק בסרטים "לילסדה", "מייד אין איזראל" (Made in Israel), "כלבת", "אדם בן כלב", "סיפורי תל אביב" "רחמים", "מסוכנת" וב"אביבה אהובתי". בשנת 2009 הופיע בסרט "חמש שעות מפריז", של הבמאי לאון פרודובסקי. בשנת 2010 שיחק בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי", ושיחק בסרט הילדים "אני לא מאמין אני רובוט". בשנת 2012 שיחק בתפקיד ד"ר שמואל בסרטו של שמי זרחין "העולם מצחיק". בשנת 2015 שיחק בסרט "קאפו בירושלים" בבימויו של אורי ברבש. בשנת 2018 שיחק בסרטו של יעקב גולדווסר "שרוכים". בשנת 2023 שיחק בסרטו של מתן יאיר "חדר משלו".

בקולנוע

דיבב את שריף וודי בארבעת סרטי "צעצוע של סיפור" של דיסני ופיקסאר (באנגלית דיבב את הדמות טום הנקס), וילי וונקה בעיבוד של טים ברטון ל"צ'רלי בממלכת השוקולד" (באנגלית: ג'וני דפ), ברט מנקה הארובות בגרסה העברית של "מרי פופינס" (באנגלית: דיק ואן דייק), מדבב את דמותו של "רנגו", ואת החתול במגפיים בשני סרטי "החתול של שרק". באלו הדב ספר הג'ונגל.
קרן זכה פעמיים בפרס האקדמיה לשחקן הטוב ביותר בדרמה לטלוויזיה על תפקידיו ב"רינה ואריק לנצח" וב"קצכן".

קריירת דיבוב

קרן שיחק בהצגות רבות:

בתיאטרון הקאמרי שיחק בהצגות: "אשכבה", "קברט לוין" ו"יעקובי ולידנטל" מאת חנוך לוין, "טובים השניים", "הנפש הטובה מסצ'ואן", "אורזי מזוודות", בואינג בואינג, במחזמר "המפיקים", בתפקיד הראשי בהצגה "משרתם של שני אדונים", במחזה "אשה בורחת מבשורה" (בשיתוף עם תיאטרון הבימה), "אישה בורחת מבשורה", בשנת 2017 שיחק בתפקיד הראשי ב"סוס אחד נכנס לבר", על פי ספרו של דויד גרוסמן שבעיבודו למחזה השתתף וגם ביים אותו. בשנת 2020 שיחק במחזה "הבן" בקאמרי מאת פלוריאן זלר שביים גלעד קמחי בתרגום של דורי פרנס. בשנת 2022 שיחק במחזה הדוד וניה
בתיאטרון צוותא שיחק ב"אוי אליאס אליאס", מופע קברט במלאת 70 להולדתו של חנוך לוין, וב"אִישְׁ'ל ורוֹמַנְצקָה" מאת חנוך לוין (2019).
בתיאטרון חיפה שיחק ב"שוליים קשים", "הבולשת חוקרת", "בונבנטורה" ו"עיר חופשית".
בתיאטרון הבימה שיחק בהצגות "ליל העשרים", "לב טוב", "ההולכים בחושך".
בתיאטרון גשר שיחק בהצגות "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", "טרטיף", "בשפל", וב"עיר - סיפורי אודסה".בסוף 2008 העלה מופע סטנד-אפ "מצד שני", אותו גם כתב. המופע רץ במשך כשלוש שנים.
בשנת 2015 כתב את המחזה "על האש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי בבימויו. במחזה זה קרן חוזר אל מחוזות ילדותו ומעמת בערב יום העצמאות את ההורים, דור המייסדים, ואת הבית שחלמו עליו, עם ילדיהם ועם מה שהוא היום. על מחזה זה זכה קרן בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית מחזאי השנה.
באוקטובר 2020, גלם את ראש הממשלה בנימין נתניהו, במסגרת פרויקט בו שמונה שחקנים ויוצרים הקליטו את תמלילי חקירות ראש הממשלה, בתיקי 1000, 2000 ו-4000.

קריירה בתיאטרון

קריירת משחק

קרן זכה במספר פרסים עבור פועלו בתיאטרון, בהם פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל, פרס פינקל עבור תפקיד נפתלי ב"ליל העשרים", פרס רוזנבלום לשנת 1997, זוכה פרס השחקן המצטיין בתיאטרון הקאמרי עבור תפקידו ב"טובים השניים". ב-2018 זכה בפרס התיאטרון הישראלי, בקטגוריית השחקן הראשי הטוב של השנה, עבור תפקידו ב"סוס אחד נכנס לבר".

פרסים והוקרה

קרן היה נשוי למאיה חנוך, בתו של שלום חנוך, ולהם שני בנים, בהם עמרי קרן שהוא מוזיקאי.
בשנת 2003 נישא בשנית לשירה רוזנפלד ונולדו להם תאומות. ב-2011 השניים התגרשו.
כיום קרן נמצא בזוגיות עם זמרת האופרה גוני כנעני.

חיים אישיים

דרור קרן, ברשת החברתית פייסבוק
דרור קרן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 דרור קרן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דרור קרן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
 דרור קרן, באתר AllMovie (באנגלית)
 דרור קרן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
 דרור קרן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דרור קרן, דף שער בספרייה הלאומית
דרור קרן, בארכיון הבימה
דרור קרן, באתר תיאטרון הקאמריריאיונות

שחר מגן, טלוויזיה: השורה של דרור קרן, באתר ynet, 31 ביולי 2000
שי גרינברג ואבי שניבאום, העיר, דרור קרן והפרמיירה העצובה של 'חמש שעות מפריס', באתר הארץ, 11 בנובמבר 2009
ליאת רון, ‏דרור קרן | שחקן, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2010
משת"פים: אבי גרייניק ודרור קרן על המחיר שמשלמים שחקנים, השמחה שבאבהות והפחד מזיקנה, באתר וואלה!‏, 8 בנובמבר 2013 
רון שוורץ, ‏"אדם מגדיר את עצמו קודם כל ע"י זה שהוא שם זין עליך", באתר גלובס, 11 באפריל 2015
רותי זוארץ, ‏דרור קרן חוזר למסך ב"יום האם": "אני צוחק ובוכה. נופל וקם. יש ברירה?", באתר מעריב אונליין, 19 במאי 2016
קובי מידן, חוצה ישראל (תוכנית טלוויזיה) - שיחה עם דרור קרן, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, סרטון באתר יוטיוב

דרור קרן (נולד ב-3 באפריל 1964) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, מדבב, מחזאי ובמאי ישראלי, זוכה פרס אופיר ופרס האקדמיה לטלוויזיה.

קרית שמונה

FRIENDS קרית שמונה

בו' בטבת תש"י, 26 בדצמבר 1949, הוקמה קריית שמונה כמעברה על חורבות הכפר הערבי "אל-ח'אלצה" (חלסה) הנטוש, שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות במעלה ההר לדרום לבנון.קריית שמונה היא אחת ממאות יישובים חקלאיים וכשלושים ערים ועיירות פיתוח חדשות, רובם באזורי הספר, שהוקמו על ידי ממשלת ישראל מעט לאחר הקמת המדינה, בשנות החמישים והשישים. הקמת היישוב בעמק החולה, ארבעה ק"מ מן הגבול היה במסגרת היעדים של הממשלה לפזר את האוכלוסייה ברחבי המדינה ולמנוע את ריכוזן בערי החוף, לחזק את השליטה הביטחונית באזורים המרוחקים מן המרכז ולמנוע את שובם של הערבים. כמו כן, לפי "תוכנית האדריכל אריה שרון", שאומצה של ידי הגורמים המיישבים, קריית שמונה כמו עיירות פיתוח אחרות אמורה הייתה לשמש כמרכז עירוני קטן (עד 5,000 תושבים) באזור פיתוח (עיירת פיתוח) כמרכז שירותים ליישובי אצבע הגליל החקלאים. למעשה העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. בבניית העיר לא הייתה התייחסות לנחל עין זהב ונחל שושן (נחל הטחנות) העוברים בתוכה - בתי המגורים נבנו על גדות הנחל, ורצועה צרה בלבד יוחדה לאפיק (מלבד החלקים של פארק הזהב). בשל כך נוצר מגע ישיר ויומיומי בין האוכלוסייה לנחל - מצב נדיר בערי ישראל.

בין מאי 1948 עד סוף 1951 עלו לישראל שלוש קהילות שלמות: 123 אלף יהודים מעיראק, 31 אלף מלוב ו-45 אלף מתימן. עליות אלה התאפיינו בהרכב משפחה עם מספר ילדים גבוה. 14 משפחות ראשונות מקרב עולי תימן הגיעו לבתים העזובים של חלסה ב-18 ביולי 1949 כדי לאכלס את היישוב החדש, ככפר חקלאי למחצה שנקרא תחילה "'קריית יוסף"" על שמו של יוסף טרומפלדור. באביב-קיץ 1950 גדל מספרם ל-218 משפחות, שהקימו במעברת חלסה ועדים שנאבקו לחינוך ברוח המסורת היהודית, בית כנסת ומקווה וקבלת אדמות חקלאיות כפי שהובטח להם. כמו כן, הם דאגו לסילוקו של מנהל המעברה בשל היחסים העכורים בינו לבינם ועוד. חלק הארי ממשפחות העולים שדרישותיהן לא נענו עזב את המקום בשנים 1952 עד 1953 והקימו את מושבים תנובות ושער אפרים בשרון.
בתחילת יוני 1950 הוסב שם היישוב ל"קריית שמונה" על מנת להנציח את שמונת מגיני תל חי וטרומפלדור בראשם שנפלו בשנת 1920 במאורעות תל חי. שם היישוב שונה ללא דיון עם 800 התושבים שכבר התגוררו ביישוב שהפך למעברה. ללא דיון עמם גם הוחלט על הפיכתה של קריית שמונה מיישוב בעל אופי חקלאי למחצה, כפי שציפו עולי תימן, ליישוב עירוני, לעיירה.
באותה עת גופי הממשלה תכננו בניית 250 יחידות דיור על ידי חברת סולל בונה ולהפיכתה לעיירה על שטח של 970 דונם, פחות מעשירית מאדמות הכפר הערבי חלסה. סולל בונה הכשיר את העולים במקצועות הבניין.
באוקטובר 1950 נמנו ביישוב 1,500 תושבים. בעקבות ניסיונם המר עם התימנים בדצמבר 1950, המוסדות המיישבים החליטו על שינוי נרחב בהרכב האוכלוסייה במעברה וקבעו כי מעתה ייקלטו במקום משפחות מקרב עולי אירופה בלבד. ההחלטה מומשה במהרה ובסוף 1950 הגיעו המשפחות הראשונות מרומניה והונגריה אל אוהלי המעברה. בעקבות גלי העלייה ההמונית לישראל הגורמים המיישבים חזרו בהם מהחלטתם ובמהלך 1951 הם הפנו עולים גם מעיראק, מהודו, מפרס, ומחבלים כורדיים שבפרס ובעיראק. מספרם של העולים מעיראק, פרס והודו עלה על מספר העולים ממזרח אירופה וביולי 1951 נמנו 4,000 תושבים שהועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עמק החולה ובבניית בתי מגורים.
בחורף הסוער והקשה של סוף 1950 ותחילת 1951 לקח צה"ל אחריות "במבצע מעברות" על מעברת חלסה, אבל במהלך 1951 הצבא צמצם את מעורבותו למינימום ומועצה אזורית הגליל העליון המשיכה לשאת בעול, ועד מאי 1953 היה הניהול המוניציפלי של קריית שמונה בידיה, אז הוכרה קריית שמונה כמועצה מקומית. בין מאי 1953 לקיץ 1955 פעלו בה שלושה ראשי מועצה ממונים שנשלחו למעשה על ידי מפלגת מפא"י. בקיץ 1955 התמנה ראש המועצה הראשון, אשר נזרי, בעקבות קיום הבחירות המקומיות הראשונות.האטת העלייה אפשרה אכלוס העולים הראשונים מעיראק, פרס, ורומניה בבתים החדשים בשיכון א, ב', ו-ג' ולהמשיך ולבנות בתים נוספים. חלק מן התושבים הראשונים קבלו בנוסף לבית גם משק עזר של שני דונמים לצורך השלמת ההכנסה שבהם הם גידלו יונים למאכל, כוורות לדבש, כבשים, עצי פרי וירקות. התושבים קבלו את "ההדרכה" ממשרד החקלאות.

המתיישבים הראשונים 1948 עד 1951

בקיץ 1954 בעקבות תהפוכות פוליטיות בצפון אפריקה החלה העלייה הגדולה ממרוקו ומתוניסיה. עד סוף 1956 עלו לארץ 100 אלף עולים, מתוכם כ-90 אלף באו ממדינות אלה. קליטתם של העולים התבצעה בתאום רב בין רשויות הקליטה בשיטה שכונתה בשם "מהאונייה לכפר". בשנים הראשונות לקריית שמונה הופנו אליה עולים שכבר שהו באחד ממחנות העולים או באחת המעברות במרכז הארץ. רבים התנגדו ואחרים נטשו את קריית שמונה. בגל העלייה של 1954 עד 1956 הופקו הלקחים על ידי רשויות הקליטה והעולים הופנו ישירות מן האוניות למושבי העולים שהיו בהם בתים למכביר. לאחר מכן הם הופנו למקום מגורים קבוע ומסודר בעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה. בשל האצת קצב העלייה הוקמו פחונים וצריפים בקריית שמונה אשר שימשו דיור זמני עד למעבר הקבע. בגל העלייה השני שהחל בסוף 1961 ונמשך שלוש שנים עלו יותר מ-115 אלף עולים מתוניסיה ומרוקו לעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה.

המתיישבים מצפון אפריקה 56–1954, 1961-64

בסוף שנת 1963 אוכלוסיית קריית שמונה עמדה על 15,000 תושבים, כשהצפי אז היה ל-30,000 תושבים בשנת 1980. הצפי הזה לא התממש עד היום בשל הגירה שלילית מסיבית במהלך שנות ה-60 ולאחריהן. העיר נותרה בגודל דומה (15,200 תושבים) בשנת 1983 מיד לאחר סיום מבצע שלום הגליל, וגדלה בכמאה תושבים נוספים עד שנת 1989, לפני גל העלייה מברית המועצות לשעבר. מאזן ההגירה בשנים אלו היה תמיד שלילי והוא התאזן בזכות הריבוי הטבעי. בניגוד למצב כיום, כשקריית שמונה מהווה דוגמה לעיר חדשה ו"עיר גנים", בפועל היא הייתה עיר כושלת במשך עשורים רבים. תחלופת התושבים בעיר הייתה גבוהה, ולפי הערכה עברו דרכה כ-75 אלף תושבים ב-25 השנים הראשונות לקיומה. הגורמים העיקריים להגירה השלילית היו:

ריחוק היישוב ממרכז הארץ המייקר את הוצאות הייצור לא משך יזמים והון פרטי;
חוסר נכונות הממשלה להשקיע משאבים בפיתוח העיר (פיתוח מוקדם של אזור תעשייה ובניית מוסדות ממשלתיים בתחומה. לדוגמה, רק בשנת 1958 הוקם בה מפעל טקסטיל שהיה בית החורשת הראשון במקום. ולא רק זאת ראשי הרשות המקומית ותושביה היו תלויים בחסדי ההסתדרות והממשלה ביוזמותיהן והשקעותיהן).
העדר תשתית עירונית נאותה ושירותים מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר;
תחרות סמויה וגלויה עם המועצה האזורית גליל עליון על אדמות, הקמת מפעלים, אזורי מסחר ועוד.
המצב הביטחוני הקשה מחמת קרבתה של העיר לגבול. התושבים סבלו מפגיעות בנפש וברכוש ובחוסן החברתי ומתדמיתם הנמוכה בעיני תושבי ישראל.בשל מיקומה של של העיר בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון, סבלה העיר מאז שנות ה-60 מפיגועי חדירות מחבלים, שהגיעו מעבר לגבול, וכן מירי טילי קטיושות שהחלו בסוף שנות ה-1960. אחת התקריות החמורות הייתה ב-11 באפריל 1974, עת חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה. לבד מאובדן חיי אדם במעשי החבלה, הורגלו אז התושבים לחיות בפחד, והתקשו לשמור על שגרת עבודה והעיר ספגה ממעשי החבלה נזקים קשים לרכוש. סיבות אלו תרמו רבות ליציאה למלחמת לבנון הראשונה, וכן למבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" ולעצירת התפתחותה של העיר ולפגיעה קשה נוספת בתדמיתה, שהיה גם ככה נמוך ביותר.

אמצע שנות השישים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הביאה לשינויים מבניים עמוקים ומהירים בקריית שמונה: גידול ניכר במספר התושבים ובשטח הבנוי, שינויים בהרכב החברתי ובמבנה הכוח הפוליטי.
גידול ניכר במספר התושבים - בשנת 1989, טרם גל העלייה הגדול, אוכלוסיית קריית שמונה נאמדה ב-15,300. משנת 1990 עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר ועד 2001 אוכלוסייתה גדלה ב-6,100 תושבים ונאמדה ב-21,400 תושבים מתוכם 3,800 עולים (לא כולל ילדים שנולדו בישראל לאימהות שעלו מברית המועצות). העולים אז היוו 18% מכלל תושבי קריית שמונה. בשנתיים הראשונות לעלייה (בשנים 1990 עד 1991) אוכלוסיית העיר גדלה ב-3,100 ומאזן ההגירה היה חיובי. במהלך עשר שנים הבאות (משנת 1992 עד 2001) אוכלוסייתה גדלה ב-3,000 תושבים נוספים. בעשר השנים הללו מאזן ההגירה היה שלילי (1,356-). מספר הנכנסים לקריית שמונה נאמד ב-6,339 והיוצאים ממנה ב-7,837. במרוצת 12 השנים, 1990 עד 2001, מספר הנכנסים לעיר היה 12,290 והיוצאים ממנה 9,075. עבור 3,944 עולים קריית שמונה הייתה היישוב הראשון בו השתקעו.לפי נתונים של משרד העלייה והקליטה המתבססים על נתוני משרד הפנים, מספר העולים מברית המועצות משנת 1989 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה הוא 3,751, המהווים כ-16.5% מתוך 24,669 תושבי העיר.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר העולים מברית המועצות משנת 1990 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה קטן יותר, ועומד על 3,293 איש המהווים 14.6% מתוך 22,624 תושבי העיר.
גידול ניכר בשטח הבנוי - ממשלת ישראל העניקה לכל עולה סל קליטה עבור שכירות דירה בכל מקום בהתאם ליכולותיו ולצרכיו. מדיניות זו של "קליטה ישירה" גרמה לעליה חדה במחירי הדיור בישראל, וכבר בשנת 1990 הדירות בשוק החופשי אזלו וממשלת ישראל יזמה בניית אלפי דירות על ידי קבלנים בהבטחה לרכוש מהם את הדירות שלא יימכרו. בקריית שמונה הוקמה שכונה חדשה בשם "שכונת הוורדים". מרבית השכונות נבנו על מורדות הרי נפתלי. הפעם השכונה נבנתה מעבר לגבעת השחומית, כאשר חלקה בנוי על הצלע המזרחית של גבעת השחומית. הבניה בה מגוונת וכוללת בתים צמודי קרקע, דו-משפחתיים, קוטג'ים טוריים ובניינים בני 6 עד 7 קומות.
שינויים בהרכב החברתי - העלייה מברית המועצות הייתה שונה במהותה מעליותיהם של עולי ארצות המזרח, הן ברקע הכלכלי והתרבותי שלה, והן במנטליות של העולים. היא הייתה מורכבת ברובה מאוכלוסייה עירונית בעלת מקצועות חופשיים עם מספר שנות השכלה גבוהה. עולים אלה הגיעו ארצה, לאו דווקא מטעמים אידאולוגיים ציוניים, אלא בעיקר מחמת גילויי אנטישמיות בברית המועצות, וההזדמנות שניתנה להם להגר בעקבות מדיניות הגלסנוסט. במהלך העשור של שנות ה-90 הייתה ירידה ממוצעת בשנות ההשכלה ועלייה במספר העולים שאינם יהודים.
הפיזור של העולים בקריית שמונה בשנים הראשונות נקבע בהתאם לפיזור של הדירות הריקות בה. גם לאחר בניית שכונת הוורדים לא נוצרה שם מובלעת הומוגנית של העולים. הבתים החד-קומתיים הקטנים אבל עם עתודה להרחבה, הדיור הזול, והמשכנתאות הזולות הביאו עולים רבים לשכונה, אבל גם הביאו תושבים ותיקים. המעבר של תושבים וותיקים אל השכונה שחררה דירות רבות בשכונות הוותיקות לטובת עולים נוספים שעברו להתגורר ברחבי העיר. כל הסיבות הללו מנעו יצירת מובלעות גאוגרפיות של עולים בקריית שמונה אלא מרחבים הטרוגניים בינם בין התושבים שרובם ממוצא צפון אפריקה, אבל הומגניים מבחינה מעמדית. כניסת העולים לקריית שמונה לא העלתה את מעמדה הסוציאלי אקונומי אבל גם לא לנסיגה כפי שקרה בערי פיתוח אחרות. העולים החדשים יצרו דפוס ההתבדלות מובחנת מהוותיקים והם התאפיינו בגבולות אתניים ותרבותיים ברורים, גם בקרב בני הנוער.
כמו כן, המלאי הגדול של דירות לא הביא לתחרות בין העולים הנזקקים לבין התושבים הוותיקים והמוחלשים על דירות בדיור הציבורי. כמו כן, בקריית שמונה לא הייתה עלייה מסיבית במספר הפונים למחלקת הרווחה. העולים החדשים, שחששו לחשוף עצמם לשלטונות, פתרו את בעיותיהם לבד. למשל, כדי לצאת לפנימיות הייתה פנייה לעליית הנוער והסבתות סייעו בגידול הילדים. מאידך, הייתה עליית גדולה במספר הקשישים שפנו למחלקת הרווחה כדי לזכות בהטבות (למשל: מענק חימום וסיוע בחגים). מאות קשישים ללא עורף משפחתי היוו ומהווים נטל כבד על מחלקת הרווחה. הדור הצעיר שהגיע לקריית שמונה עזב את העיר וחלקם אף ירד מן הארץ והותיר את הוריהם לבד ולעיתים עם חובות.
התחרות בין התושבים הוותיקים לבין העולים הייתה בתחום התעסוקה. מאידך, העולים הביאו לפריחת העסקים הקטנים וגידול משמעותי של ילדים בבתי הספר.
שינויים במבנה הכוח הפוליטי - המקרה הראשון בישראל של התמודדות מפלגת עולים בבחירות לרשויות המקומיות היה בקריית שמונה בשנת 1993. ולא רק זאת אלא שמפלגת קידמה בעיר הצליחה להכניס את פרופסור מיכאל נודלמן כחבר מועצת העיר ויו"ר ועדת הכספים במועצה עד שנת 1996, שנה בה נבחר לכנסת ה-14 מטעם ישראל בעלייה. מפלגת קידמה הוקמה בגלל מצבה העגום של האינטליגנציה הרוסית שהתרכזה בקריית שמונה.
שיעור אבטלה גבוה, ריחוק מהמרכז ואיום ביטחוני מתמיד היו מקור בלתי נדלה לתסכול מצטבר בעיר.

העלייה מברית המועצות לשעבר משנת 1990 ואילך

מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 והנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון שרר שקט יחסי בעיר בניגוד לתחזיות הפסימיות והשקט נשמר במהלך הלחימה בספטמבר 2000. השקט הופר בשנת 2006 בעת מלחמת לבנון השנייה, בה ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של רקטות שנורו מלבנון, מאז המלחמה ישנו שקט מלבנון אך פעם בכמה שנים נורו טילי קטיושה לעבר העיר מלבנון. במהלך שנים אלו נבנו שתי שכונות חדשות בצפון העיר, 'מורדות נפתלי' ו'יובלים' והורחבו הקניונים בעיר ומספר בתי הארחה והצימרים לתיירות. בבחירות לרשויות המקומיות שנת 2018 נבחר אביחי שטרן לראש העיר והיה לאחד מראשי העיר הצעירים בישראל.

ראשית המאה ה-21: נסיגת צה"ל מלבנון ומלחמת לבנון השנייה

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הוחלט על פינוי העיר קריית שמונה, כמו גם עשרות ישובים בגליל העליון,  לבתי הארחה בירושלים, נתניה וחיפה במימון המדינה . זאת מחשש למתקפה מצד צפון בידי ארגון הטרור חיזבאללה. במהלך המלחמה ועד אמצע דצמבר 2023, הופגזה העיר בירי טילים מלבנון, יחד עם ישובים אחרים באצבע הגליל ובגליל המערבי.

מלחמת חרבות ברזל -2023

היסטוריה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בקריית שמונה 23,246 תושבים (מקום 104 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.7%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 75.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,172 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).כיום יש זליגה של כ-1,000 משפחות אל ההרחבות בקיבוצים באזור.
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אוכלוסייה

פארק הזהב - פארק עירוני המהווה מרחב טבע אורבני ייחודי מסוגו בישראל, בליבה של קריית שמונה. זהו השטח הציבורי הפתוח הגדול והמרכזי בעיר, המשתרע על שטח של כ־110 דונמים. שמו ניתן לו על שם "נחל עין זהב" החוצה אותו והוא שוכן בחלקה המזרחי של קריית שמונה, למרגלות גבעת שחומית. לאחר שיקום הנחל והפארק מקיים האזור מערכת אקולוגית טבעית בלב העיר.
חורשת קק"ל - חורשה הנמצאת בדרום העיר ובה גן משחקים, מתקני כושר ושטחי צמחייה פורייה.
המוזיאון לתולדות קריית שמונה - ממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישוב אל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בניין המסגד נבנה על ידי כאמיל אפנדי בשנת 1906. בשנת 1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים. בשנת 1968 הפך הבניין למשכנו של בית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת 1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.
בית הספר לילדי הבדואים - בניין אבן הנמצא במרכז העיר אשר עד היום נראים שרידיו. בנין זה נבנה על ידי הבריטים בשנת 1936 על מנת לפייס את התושבים הערבים הממורמרים. במסגרת מאמציהם של הבריטים להשתלב במרחב הכללי של האוכלוסייה הוחלט להקים בכפר חלסה שני בתי ספר לילדי הבדואים היושבים במקום. בית ספר כללי שילמד אותם לימודים רגילים כגון כתיבה וקריאה ובית ספר חקלאי שילמד את ילדי הפלחים יסודות החקלאות המודרנית. הבניין השני נבנה בדרום העיר באזור משתלת הקרן הקיימת ונהרס על ידי קק"ל בשנות ה-80. בשנת 1948 ננטש המבנה כפי שננטשה כל העיירה הערבית חלסה. בשנת 1949 כשהגיעו ראשוני העולים לכפר חלסה, המבנה היה נטוש לחלוטין. רק בשנות החמישים כאשר קריית שמונה מנתה מעל 1,500 נפש והמעברה מנתה כ-3,000 נפש הוחלט להעביר למבנה זה חלק מתלמידי היישוב שלמדו בחאן והכינו את המקום לקליטת מספר תלמידים לבית ספר שנקרא בית-חינוך ב' ללימודים של שומרי מסורת ודת. בית ספר זה היה בית הספר הממלכתי הדתי הראשון של היישוב. בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים ננטש המבנה כאשר התלמידים הועברו למבנים אחרים ביישוב המתפתח. המבנה שימש כספרייה עירונית ראשונה, אחר כך שימש כמועדון טכני משגשג וכן כמקום של תנועת הצופים. המבנה ננטש בראשית שנות השבעים כאשר המצב הביטחוני לא איפשר לקיים שם פעילות ציבורית. כיום המבנה נטוש כאשר ישנם מספר תוכניות לשיפוצו ולהופכו למוזיאון או למסעדה, אם כי קיימת תוכנית מוכנה להורסו ולבנות במקומו בניין העירייה חדש.
בית החאן - ביתו של כאמיל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל-ח'אלצה. המבנה נבנה על ידו בשנת 1906 וננטש בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת 1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.
טחנת הקמח - שרידי טחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידי משפחת חסין העשירה מהכפר הונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. טחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
בניין המשטרה - בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת 1939, לאחר פרעות תרפ"ט, ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיום המנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחות הפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. תחילה שימש המבנה הנטוש כמרכז האזורי לנתינת שירותים שונים כגון הדואר, השמירה ומשרדי הממשל. רק בשנת 1949 הועברו יחידות שוטרים עבריים ממטולה לאייש את התחנה, בעת שהחל גל העלייה הגדול ליישוב חלסה והיה צורך בשוטרים לפקוח ושמירה על הסדר הציבורי. המבנה חולק לשניים. חלק אחד היה משרדים אזרחיים ששימשו את ראשי היישוב הראשונים והחלק השני שימש כתחנת משטרה לכל דבר. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר.

אתרים בקריית שמונה

למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי של אצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה (אינו פועל), המלון היחידי בה הוא בית החייל של האגודה למען החייל ויש בה מעט צימרים. בעיר פועלות מספר מסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.
לעיר שני אזורי תעשייה: אחד צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון היישוב דן, ואחד דרומי הנמצא סמוך לכניסה הדרומית לעיר. שניהם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה, מסגריות, מוסכים ונגריות. הבולטים בהם[דרושה הבהרה] הם מפעל "לודזיה" לייצור גרביים, מפעל "מיצי הגליל העליון" (יצרן המותג "סיידר הגליל") ומפעל של חברתנביעות.
שטח כלל האזורים המוקצים לתעשייה ומלאכה הוא 1,530 דונם, מתוכם 1,281 הם בגדר "שטח תפוס" והיתר, 249, הם בגדר "שטח פנוי". מספר העובדים בכלל אזורי התעשייה הוא 1,037.להלן טבלת המפעלים על פי גודל שטח הקרקע:
במרץ 2011 התקבלה בוועדת הכספים של הכנסת החלטה לפיה משרד האוצר ומשרד התמ"ת יסייעו לחברת "איתוראן" להעתיק את מרכז השרות שלה מיהוד לקריית שמונה. מהלך זה היה עשוי להוסיף לעיר 300 מקומות עבודה. בעקבות חילוקי דעות, התבטל המהלך.באוגוסט 2019 פרסם משרד הכלכלה קול קורא בנוגע להקמת מתחם תעשייה חדש בעיר, שצפוי לאכלס בין היתר מכון לחדשנות בתחום המזון ומתחם פודטק של הרשות לחדשנות. גודל המתחם צפוי להיות כ-17 דונם.בסוף 2019 החלו העבודות להקמת מעונות סטודנטים בעיר. מפני שמרבית מעונות הסטודנטים בישראל מתפקדים רק עשרה חודשים בשנה, בקיץ המתחם יתפקד כמלון בו ניתן יהיה להשכיר לתיירים את חדרי המתחם. על פי התכנון הפרויקט ישתרע על שטח של כ-17 אלף מ"ר ויכלול קומת מסחר, מעליה קומת משרדים ומעליהן שמונה קומות עם 316 דירות שישמשו כ-400 סטודנטים. על מנת לתת מענה ראוי לדיירי המעונות יבנה במבנה לובי מפואר, חדר כביסה, קולנוע, חדר כושר, וחדר לשיעורי ספורט.ב-2 בספטמבר 2020 הושק מרכז הפודטק הבינלאומי של ישראל בקרית שמונה "מרגלית סטארט-אפ סיטי בגליל" (Margalit Startup City Galil), שמצטרף למרכזי החדשנות הבינלאומיים שהקים אראל מרגלית בירושלים, בניו יורק, בבאר שבע, בחיפה ובתל אביב.

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם  התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים. לתושבי יישוב זה ניתן זיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.

הטבות בחקיקה

תעשייה ומסחר

היכל התרבות המופעל על ידי מחלקת התרבות של העירייה, משמש גם כקולנוע העירוני, בו מוקרנים סרטים בסופי שבוע תמורת תשלום דמי כניסה סמליים.
בעיר פועלת להקת המחול הייצוגית "הורה גואל" ע"ש גואל קמרי, וקבוצת התיאטרון "אנסמבל צפונית'לה". בעבר פעלו בעיר תיאטרון מראה, שהוקם על ידי השחקן מנחם עיני, ומסעדת "קפה חברותא", שהוקמה בעקבות המחאה החברתית ב-2011.בעיר מצויים מספר מתנס"ים:

בית ונקובר (מתנ"ס כל-נדרי) - בית הנוער העירוני נפתח בשנת 2007, ונותן מענה חברתי לכלל בני הנוער בעיר. בית הנוער משמש כמוקד פעילותם של עיד"ן, נוער בסיכון, מרכז אתגרים, נוער עולה, נוער צד"ל ומנהיגות נוער במהלך שנת הלימודים ובחופשות. כמו כן מהווה המקום מקור לשיתופי פעולה עם מסגרות נוספות הפועלות בתוכו כגון: מטמון, קפה מותק לתשושי נפש, חוגים וציון מועדים על פי הלוח העברי.
מרכז תקוותנו - מבית קרן ילדנו. המרכז הקהילתי הממוקם ברחוב טרומפלדור הוא הגדול באצבע הגליל, ומשרת את תושבי העיר והסביבה משנת 1973. מרכז תקוותנו מפעיל חוגי ילדים, הרצאות בנושאים שונים, הכשרה מקצועית, וקליטת עולים מבני מנשה וחבר העמים – בשיתוף משרד הקליטה. מרכז תקוותנו מפעיל גם 2 מעונות
בית החאן - מרכז אומנויות אזורי.
מתנ"ס ארתור פוקס.בקריית שמונה שני מקומונים - "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973, ו"חדשות הגליל" היוצא לאור מאז 2005. העיתונים מפעילים אתרי אינטרנט ומופצים מדי יום שישי.

תרבות

בעיר ישנם שישה בתי ספר יסודיים המונים כ-1,800 תלמידים. ארבעה מתוכם ממלכתיים: מצודות, תל חי, המגינים וקורצ'אק; שניים מתוכם ממלכתיים דתיים: עוזיאל ורמב"ם. בית ספר "יצחק הנשיא", שפעל בעבר, נסגר ב-2020 עקב מספר תלמידים נמוך.כמו כן ישנם ארבעה בתי ספר תיכוניים המונים כ-1,750 תלמידים: מקיף דנציגר, המתמיד, אולפנית, ברנקו-וייס.
בעיר ממוקם בית הספר רננים, בית ספר על-אזורי לחינוך מיוחד המונה כ-125 תלמידים. מוסדות חינוך נוספים בעיר הם מרכז פיסג"ה, החווה החקלאית, שפ"י, מתי"א.
בעיר נמצאת ישיבת ההסדר קריית שמונה בראשות רב העיר צפניה דרורי בשיתוף עם הרב ישראל קירשטיין, המהווה מרכז תורני לכל יישובי הגליל העליון. תלמידיה משלבים לימוד תורה עם שירות ביחידות הקרביות של צה"ל. הישיבה הוקמה בשנת 1977 בקריית שמונה במטרה לחזק את העיר.
בסמוך לעיר נמצאת המכללה האקדמית תל חי, מעונות הסטודנטים של המכללה ממוקמים כשני קילומטר מערבית אליה, בחלקה הצפוני של קריית שמונה. לימודי המכללה מתקיימים בשני קמפוסים, האחד המצוי כשני ק"מ צפונית לקריית שמונה, והשני, אשר נחנך בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, ממוקם מזרחית לקמפוס הראשון.

תנועת הצופים - שבט גונן
צמרת בשדה - תנועת נוער שהקימו בוגרי שנת שירות של ארגון צמרת.
תנועת בני עקיבא
תנועת כנפיים של קרמבו
תנועת עיד"ן (עולם יפה דרך נוער) - תנועה מקומית אשר נוסדה בקריית שמונה בשנת 2001.
חוגי סיור של החברה להגנת הטבע במסגרת מרכז לימודי שדה גליל מזרחי.
איגי - ארגון נוער גאה.
תנועת תרבות.

תנועות נוער

חינוך

לקריית שמונה קבוצת כדורגל מקצוענית, עירוני קריית שמונה. הקבוצה נוצרה מאיחודן של הקבוצות הפועל ומכבי קריית שמונה בשנת 2000. בשנת 2007 היא עלתה לראשונה בתולדותיה לליגת העל, ובסיום העונה הראשונה שלה בליגה סיימה במקום השלישי, שהוביל אותה להשתתפות בגביע אופ"א. בסוף עונת 2008/2009 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית, אך בחלוף עונה אחת שבה לליגת העל. בסיום עונת 2011/2012 זכתה הקבוצה באליפות והגיעה עד לשלב הפלייאוף של מוקדמות ליגת האלופות. בתום עונת 2022/2023 נשרה שוב הקבוצה לליגה הלאומית. אצטדיונה הביתי הוא האצטדיון העירוני שבקריית שמונה.
קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון-קריית שמונה, המשחקת בליגת העל ובליגה הבלקנית, היא קבוצה משותפת למועצה אזורית גליל עליון וקריית שמונה. היא נוצרה בשנת 2014 מאיחוד של קבוצת הפועל גליל עליון הוותיקה והפועל קריית שמונה, אשר הייתה פעילה משנת 1996, ושיחקה בליגה ב' צפון.בעיר נמצא המרכז לטניס בישראל - קריית שמונה של המרכז לטניס בישראל.

ספורט

קִרְיַת שְׁמוֹנָה היא העיר הצפונית ביותר בישראל. היא שוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה בשירותי בריאות, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר.

פסטיבל הבירה של תל אביב - Hoppy Tel Aviv Summer 2024

אירועים נוספים של פסטיבלי הבירה בישראל