Name: כתובה - עונת תיאטרון - הצגה מספר 6 | היכל התרבות מנשה גן שמואל | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-21T20:30:00+03:00Z
Location: היכל התרבות מנשה גן שמואל

טונה

Tuna

אדיר מילר

Adir Miller

ישראל קטורזה

Israel Katorza

רביד פלוטניק

Ravid Plotnik

אודי כגן

Udi Kagan

אביב גפן

Aviv Gefen

ששון איפרם שאולוב

Sasson Ifram Shaulov

תל אביב יפו

הרצליה

רמת גן

אור יהודה

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

מחוז תל אביב

Tel Aviv District

מוזיאון האדם והחי

אוכלוסיית המחוז מנתה ב-31 בדצמבר 2014 1,350,000 איש, מהם:
1,258,800 (כ-93.2% מאוכלוסיית המחוז) יהודים.
15,800 (כ-1.2% מהאוכלוסייה) מוסלמים.
11,400 נוצרים.
63,800 אחרים.

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני הערים נכונים לסוף שנת 2022 על פי נתוני אוכלוסייה ארעיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

נתוני אוכלוסייה ושטח ביישובי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז תל אביב הוא אחד משבעת המחוזות של מדינת ישראל. מחוז תל אביב גובל בים התיכון ממערב ובמחוז המרכז בצפון, בדרום ובמזרח. בירתו של המחוז והעיר הגדולה ביותר בו היא תל אביב-יפו, ועל שמה הוא נקרא. במחוז יש נפה אחת, נפת תל אביב, ששטחה חופף את שטח המחוז. הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: תל אביב, רמת גן וחולון. במדד הפריפריאליות הוגדר מרחק ממחוז תל אביב ונגישות פוטנציאלית כקריטריונים.
חלוקת השטח במחוז תל אביב היא כדלקמן:

64.2% שטח בנוי
12% חקלאות
21% קרקע, שיחים, סלעים ושטח חפורחלוקת השימוש בשטח הבנוי היא כדלקמן:

62% מגורים
14% שטחי ציבור וקהילה
13% מסחר ומשרדים
8% תשתיות ותחבורה
3% תעשייה



רוית יעקב כהן

Royat Yaakov Cohen

איילת רובינסון

Ayelet Robinson

יובל סגל

Yuval Segal

שלמה בראבא

Shlomo Baraba

יעל טל

Yael Tal

עומר עציון

Omer Etzion

קובי זיסלין

Koby Zislin

כתובה - עונת תיאטרון - הצגה מספר 6 | היכל התרבות מנשה גן שמואל | Tickchak LIVE

כתובה - עונת תיאטרון - הצגה מספר 6

מחוז חיפה

גן שמואל

היכל התרבות מנשה גן שמואל

הכתובה - הצגה מס' 4 | היכל התרבות יד-לבנים רעננה | Tickchak LIVE

הכתובה - הצגה מס' 4

מחוז מרכז

רעננה

היכל התרבות יד-לבנים רעננה

ציפי שביט

Tzipi Shavit

צניחה חופשית | מרכז דוהל, תל אביב | Tickchak LIVE

צניחה חופשית

מרכז דוהל, תל אביב

משה דץ

Moshe Datz

שימי תבורי

Shimi Tavori

עפולה

Afula

הגלריה העירונית לאמנות

העיר נקראה בראשיתה "עפולה", על שם תחנת הרכבת עפולה והכפר "אל-פולה" ששכן בה. אולם המייסדים חיפשו לה שם עברי והתלבטו בין השם יזרעאל, על שם "עמק יזרעאל", לבין "ארבל" - כהצעתו של ישעיהו פרס, על סמך השערה שבמקום היה כפר בשם ארבל, ובחרו בשם "יזרעאל". כנגד כוונה זאת יצא אברהם יעקב ברור שטען שאסור לקרוא לעפולה "יזרעאל" שכן יזרעאל המקורית נמצאת בכפר זרעין שבתל יזרעאל. למרות המחאות, ב-1 בפברואר 1926 אישרה ממשלת המנדט את השם יזרעאל. אולם תושבי הארץ המשיכו להשתמש בשם "עפולה" במקביל לשם הרשמי "עיר יזרעאל". בעיתונות, במקרים רבים, כתבו "עיר יזרעאל (עפולה)" או "עפולה (עיר יזרעאל)". בשנת 1938 כתב זאב וילנאי שמקור השם עפולה הוא ערבי, אולם ייתכן שמקורו עברי, במילה "עפל", המוזכרת גם בכתבי המארות המצרים מן המאה ה-19 לפני הספירה וברשימותיו של הפרעה תחותמס השלישי. אף על פי שאין עדות ברורה ליישוב בשם זה בעמק יזרעאל, הועלתה ההשערה שהפסוק המספר על גיחזי עוזרו של אלישע הנביא שחי באזור שונם, ”וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת” מתייחס ליישוב בשם עפל בעמק יזרעאל. בסוף 1940, עם הקמת מועצה מקומית חדשה לעפולה, נקראה המועצה בשם "עיר יזרעאל עפולה" או "עיר יזרעאל (עפולה)". עם הפיכתה של עפולה לעיר שונה שמה ל"עפולה" בלבד.

שם

תל עפולה, הנמצא בלב העיר, כולל עשר שכבות המעידות על יישוב כמעט רציף של העיר למן התקופה הכלכוליתית המאוחרת ועד לתקופה האיובית במאה ה-13. האתר פתוח לציבור, והשרידים הנראים לעין כוללים סרקופגים מעוטרים מהמאה השנייה ועד למאה הרביעית לספירה ששימשו כקירות במבנה צלבני שהיה השכבה העליונה בין עשר שכבות התל. בתל עפולה נמצאו שרידי מצודה המוקפת בחומה בנויה מסרקופגים רומיים שהובאו למקום מאתרי קבורה רומיים, אשר נבנתה על ידי הערבים או שהייתה מצודה צלבנית מבוצרת.
חפירות ארכיאולוגיות בוצעו גם בתל הקטן שעליו נמצא מגדל המים הישן של עפולה. בחפירות בשנת 1950 נמצאו במקום מבנה מהתקופה הרומית בארץ ישראל ובתוכה כלי בית וכלים חקלאיים וכן קברים מהתקופה הכנענית עם שלדי אדם, כלי חרס, צור וקישוטים, וממצאים מהתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל. 
בשנת 1926 נמצאו עתיקות מהתקופה הרומית על יד הכביש למרחביה.
הכפר אל-פולה המזוהה בעפולה או במרחביה הסמוכה מוזכרת בכתבי יאקות אל-חמאווי מהמאה ה-13.

היסטוריה עתיקה

בתקופה העות'מאנית הייתה העיר נחלתה של משפחת סורסוק העשירה מביירות, שרכשה את אדמות עמק יזרעאל בשנות ה-70 של המאה ה-19. במקום בו נמצאת כיום עפולה הייתה אחוזה פיאודלית של משפחת סורסוק שכללה כמה בניינים, בנקודה שכונתה "אל פולה". בשנת 1905 הקימו הטורקים באל פולה, בסיוע גרמני, תחנת רכבת של רכבת העמק. בשנים 1912–1915 נסללה מסילת השומרון מעפולה דרך ג'נין אל שכם ואל טולכרם.
בשנת 1917 שימש המקום כבסיס לצבא הטורקי, ובקרב מגידו בספטמבר 1918 נכבש על ידי הבריטים. בשנת 1922 הוקם בית ספר לרגלי גבעת המורה, וב-1923 הוקם במורדות גבעת המורה בית החולים "העמק". במפקד האוכלוסין בארץ ישראל של שנת 1922 נמנו בעפולה 471 מוסלמים, 62 נוצרים, 2 בהאים ו-28 יהודים (24 מתוכם גברים).

המאה ה-19 עד להקמת היישוב העברי

העיר העברית עפולה נוסדה בשנת 1925 על ידי חברה ציונית מיישבת בשם קהילת ציון אמריקאית. החברה רכשה את אדמות עפולה כיחידה אחת מהכשרת היישוב עבורה רכש יהושע חנקין את האדמות מהפאודל אליאס סורסוק שישב בביירות. האריסים שעיבדו עבורו את הקרקע ישבו בכפר זעיר בשם "אל-פולה" שמיקומו היה בלב השטח העירוני של עפולה כשזו נבנתה. בכפר, שבתיו היו בקתות חימר רעועות, התגוררו כחמש מאות תושבים. עם מכירת אדמות עפולה לחברת קהילת ציון, פונו מהן האריסים הערבים תמורת פיצוי נמוך. המועצה המוסלמית העליונה בירושלים הציעה לממשלת המנדט הצעה חלופית, לפיה תימכרנה האדמות לאריסים באותו מחיר שהוצע על ידי חברת קהילת ציון, שישולם על ידי המועצה המוסלמית. המועצה שכרה עורך דין, אך עד שזה הכין את הצעתו, נסתיימה עסקת רכישת האדמות על ידי חברת קהילת ציון.
חברת קהילת ציון אמריקאית הועידה לעפולה תפקיד של מרכז עירוני שיעניק שירותים מסחריים ותרבותיים לקיבוצי ומושבי עמק יזרעאל. החברה שכרה את שירותיו של האדריכל ומתכנן הערים הידוע מגרמניה ריכרד קאופמן, שתכנן תוכנית מתאר מקומית מפורטת לעפולה, לרבות חלוקת שטחה לגושים וחלקות, שאומצה במרוצת הזמן ברישום שנעשה בלשכת רישום המקרקעין המנדטורית בשנים 1938 עד 1940 ואשר בשינויים שהזמן גרמם ממשיכה לחול עד היום.
האדריכל קאופמן חילק את אזורי העיר המתוכננת לאזורי מגורים, אזורי מסחר ושירותים ואף לשטחים המיועדים לתרבות ואמנות. מכאן נוצרה האגדה המפורסמת על "האופרה של עפולה". החברה מכרה את המגרשים למתיישבים מיועדים בשני מקומות, בארצות הברית ובפולין. רוב רוכשי המגרשים בארצות הברית לא באו להתיישב בעפולה וראו ברכישת מגרש בה משהו שבין תרומה להתיישבות הציונית לבין השקעה לאחרית הימים. יהודי פולין שקנו מגרשים בעפולה אכן באו להתיישב בה, והם היו ראשוני המתיישבים בעיר שנוסדה במקום בשנת 1925. רבים מרוכשי המגרשים בפולין נספו בשואה ועם גל העלייה מארצות חבר העמים בשנות התשעים הגיעו גם יורשים של אחדים מהם שדרשו את ירושתם. כבר בשנת 1926 כונן במקום מועצה מקומית, תוך קביעה שבמיסים ישתתפו כל בעלי המגרשים בין אם הם יושבים במקום ובין אם לאו.
בעיר הוקמה שדרה מרכזית, בה ניטעו דקלי וושינגטוניה חסונה. השדרה, שנקראה לימים שדרות ארלוזורוב הייתה המרכז המסחרי והמנהלי של העיר עפולה במשך שנים רבות, עד לשנות ה-80, והדקלים הפכו לסמל ויזואלי המזוהה עם עפולה.
בימיה הראשונים של עפולה, בשנת 1928, נוסד בנק מיוחד למימון ההתיישבות בעיר בשם "בנק להתפתחות עפולה בע"מ". הבנק נסגר בשנת 1934.
הכוונה המקורית של מקימי העיר להקמת מרכז עירוני משגשג ליישובי העמק נכזבה בראשיתה. העיר לא התפתחה כמצופה ועם קום המדינה היה מספר תושביה כ־2,500 איש בלבד.
מוסד אחד שקיים את התקוות הגדולות שתלו בו מייסדיו הוא בית חולים העמק (לשעבר "בית החולים המרכזי בעמק") שהוקם בשנת 1923.
ב-14 בנובמבר 1942 הגיעה קבוצה של אנשי היישוב שהוחזרו מאירופה הנאצית לעפולה והתקבלו בה על ידי רבים מתושבי עפולה שהגישו להם ארוחה חמה. מעפולה הועברו אנשי הקבוצה למחנה המעצר בעתלית, ממנה שוחררו לבתיהם.

הקמת העיר העברית

בשנותיה הראשונות של המדינה קלטה עפולה אלפי עולים, רובם מעיראק ומתימן ומיעוטם מרומניה. בתקופת המעברות היו בעיר קטנה זו שלוש מעברות גדולות. במשך הזמן נוספו לעיר שלושה אזורי מגורים שיועדו להתיישבותם של העולים ושוכני המעברות: בשטח העירוני של עפולה הוקמה "שכונת גאולים" שחולקה למגרשים גדולים שיועדו למשקי עזר. שכונה זאת הפכה במרוצת הזמן לשכונת יוקרה והיא כיום אזור הווילות העיקרי של העיר.
במרחק של כ-5 ק"מ מעפולה הוקמו על אדמות מינהל מקרקעי ישראל שתי שכונות: עפולה עלית שהוקמה בשנת 1951, שהיא שכונה של בתי קרקע ובנייני דירות לא גדולים השוכנת מצפון־מערב לכביש עפולה - טבריה, וממולה שכונת גבעת המורה. השכונה נמצאת במעלה ההר שגובהו 515 מטר מעל פני הים. הוא נקרא בשמו המקראי גבעת המורה, שם המעיד, ככל הנראה, "מורה" מלשון "יורה" (לבה), ביחד עם סלעי הבזלת הרבים בו, כי היה בעידנים רחוקים הר געש. השכונה הוקמה בשנת 1953 והיא מטפסת במעלה ההר מכביש עפולה - טבריה. רוב בתי השכונה הם בניינים מרובי דירות שבהם נקלטו גלי העלייה שהגיעו לעיר במרוצת הזמן. בראשית שנות השבעים הוקמה בצמידות לשכונה זו שכונת הווילות "רוממה" שאוכלסה במסגרת "בנה ביתך".
שטח חקלאי באורך של כ-4 קילומטר הפריד בין שני חלקי עפולה ובמשך שנים רבות דרשה עפולה לחבר את שכונותיה. בשנת 1971 דרשה עפולה לקבל כ-500 דונם לצורך הקמת אזור תעשייה.
בנובמבר 1972 הוכרזה עפולה כעיר והרשות המקומית שלה הפכה ממועצה מקומית לעירייה. עפולה הייתה אז העיר ה-31 בישראל, השתרעה על שטח של 30,000 דונם, הייתה לה אוכלוסייה של כ-18,650 נפש והיא שירתה אוכלוסייה של כ-110,000 תושבים. שינוי המעמד נחגג בטקס רשמי בינואר 1973.
במשך שנים רבות, משנות השבעים שבהן הוכרזה עפולה כעיר ועד לראשית שנות התשעים, היה מספר תושביה של עפולה יציב ועמד על כ-25,000 נפש. בשנות התשעים קלטה העיר עולים מאתיופיה. גל העלייה הגדול מחבר המדינות הביא לגידול ניכר במספר תושבי העיר והגיע בשנת 2005 ל-42,000 תושבים.
ב-2016 החלה מתיחות בעיר כאשר נודע כי קבוצת ערבים ישראלים זכו במכרז קרקעות בשכונה חדשה בעיר, לאחר זמן החליט בית המשפט לפסול את המכרז בעקבות חשדות לפגמים ותיאום מחירים, לאחר כשנה הפך בית המשפט חלקית את החלטתו והחליט כי בשכונה יגורו יהודים וערבים יחד ורק קבוצה אחת תיאמה מחירים והשאר זכו במכרז באופן הוגן וחוקי.
ב-2018 אושרה תוכנית להקמת שכונת מגורים נוספת לעיר, במסגרת התוכנית יוקמו בדרום העיר כ-7,800 דירות, פארק עירוני בשם פארק נחל בוהו בגודל 120 דונם ואף מתחם מלונות קטן. על מנת לתת מענה תחבורתי לתושבי העיר הגרים בה כבר כיום ובעתיד לתושבים נוספים התוכנית כוללת הקמת כביש טבעת נוסף לעפולה.

מקום המדינה ועד היום

היסטוריה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בעפולה 63,305 תושבים (מקום 32 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.1%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 79.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,388 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

אוכלוסייה

ארבעת חלקי העיר הנכללים בתחום השיפוט של עיריית עפולה:

עפולה - נוסדה בשנת 1925 בלב עמק יזרעאל (המכונה בפי תושביה "עפולה תחתית" או "עפולה העיר"), מרוחקת כ-4 ק"מ מן השכונות "עפולה עילית" ו"גבעת המורה", שבינה לבינן מפרידים שדות וכן בית החולים העמק, בתוכה נמצאים שכונות פנימיות כמו "שכונה מערבית", "שכונת הוילות" הנמצאת בצפון מזרח העיר ו"שיכון גאולים" הנמצא בדרום מערב העיר. שטח חלק זה עומד על 3,500 דונם.
עפולה עילית - נוסדה בשנת 1950 בחלקה הצפוני של עפולה, לרגלי גבעת המורה וממערב לשכונת גבעת המורה. עד שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה עפולה עילית קבוצת מעברות (ביחד עם גבעת המורה), ששימשו כבית זמני להמוני העולים שהגיעו לארץ, בעיקר ממדינות ערב. רבים מהעולים לישראל במבצע שלמה התיישבו בשכונה. כך, מספר התושבים בה גדל בעשרות אחוזים. במשך הזמן, התפתחה השכונה ובסוף שנות ה-80, החלו להגיע אליה עולים מקצוות ברית המועצות. מספר העולים בשנות ה-90 למקום הכפיל את עצמו, לאחר קריסת ברית המועצות. כיום, מתגוררים בעפולה עילית כולה, כ-4,000 נפש. בשנת 2012 החלה הגירה גדולה של זוגות צעירים חרדים מחסידות ויז'ניץ לשכונת עפולה עילית שהגיעה לשיאה בשנת 2017 כאשר מאוכלסת שכונת עפולה עילית במשפחות חרדיות רבות. במהלך קיץ תשע"א בהוראת הרב שטיינמן נפתחה ישיבה בשם "הישיבה הגדולה עפולה". בראשות הישיבה עומדים ראש הישיבה הרב רפאל בלום והמשגיח הרב בנימין ברויאר, כעת הישיבה מונת כ-220 תלמידים.
עפולה הצעירה - שכונה הנמצאת מערבית לעפולה עילית. בשנת 2020 השכונה החלה להתרחב משמעותית עם בניית מאות דירות חדשות, ובכך הפכה לשכונה חדשה.
עפולה הירוקה - שכונת וילות פרטיות חדשה עם בנייני יוקרה לא גבוהים. בשכונה נבנה פארק ענק, בתי כנסיות, גן לחינוך מיוחד, סמינר לבנות. רחוב יצחק שמיר הוא הרחוב הראשי והבולט בשכונה, בנוסף לכביש החורשה, כביש חדש המחבר בין השכונה לכביש החדש "עוקף עפולה".
גבעת המורה - נוסדה בשנת 1955 על שיפולי גבעת המורה. תופסת כיום גם חלק נרחב משטחה הצפוני. זוהי השכונה הגבוהה ביותר בעפולה והיא נמצאת בגובה של 250 עד 300 מטר מעל פני הים. שכונה זו קלטה את מרבית עולי ברית המועצות לשעבר וגם חלק מעולי אתיופיה. בין השנים 2015–2020 החלה הגירה משמעותית של חרדים לשכונה וכעת השכונה מאוכלסת במשפחות חרדיות רבות במקביל לשכונת עפולה עילית.
נוף יזרעאל - שכונה פנימית הנמצאת בחלקה הדרום-מזרחי של גבעת המורה, השכונה מאוכלסת בעיקר על ידי עולי ברית המועצות לשעבר.
רובע יזרעאל - שכונה חדשה המוקמת בשטח חקלאי באורך של כ-4 קילומטר אשר הפריד בין שני חלקי העיר. בשכונת רובע יזרעאל מתוכננות 4600 דירות, אשר מתוכן מאוכלסות כבר כ-1800 יחידות דיור. השכונה ממוקמת כ-20 דקות הליכה רגלית מתחנת הרכבת. הוא נגיש לדרכים ראשיות מרכזי בילוי ובית חולים העמק, והוא עתיד לשנות את הצביון החברתי דמוגרפי בעיר על ידי משיכתם של זוגות צעירים מכל הארץ הרוצים בחיים איכותיים ובמחיר סביר.
C1 (שכונת הרכבת, נקראת גם שכונת "לב העמק") - השכונה החדשה ביותר בעפולה, נמצאת עדין בשלבי בניה, אם כי השכונה כבר מאוכלסת חלקית, נמצאת בסמוך לתחנת הרכבת ומכאן שם השכונה.

שכונות

התעשייה בעפולה מושתתת על תעשייה מסורתית בכ־100 מפעלים, בהם מועסקים
כ־7,500 עובדים (נכון ל-2015).
בעפולה קיימים שני מרכזי מסחר ובילוי פתוחים (פאוור סנטרים) וכן קניון העמקים. כמו כן יש בעיר שוק המשמש למסחר ולבילוי.
אזור התעשייה אלון תבור הוקם ביוזמת עיריית עפולה בשיתוף עם מועצה אזורית עמק יזרעאל מצפון מזרח לעיר, ליד כביש 65. עד דצמבר 2009 פעל בעיר מפעל "תדיראן־אמפא" למקררים ומזגני אוויר, שהיה מהבולטים בעיר. כיום קיימים בעיר מספר אזורי תעשייה מרכזיים, בהם "קריית אמיתי" בעיר התחתית, המאופיין ברובו במסחר ותעשייה קלה. אזורי תעשייה נוספים שוכנים בעפולה עילית, בהם מפעל "חוגלה קימברלי", מכבסת "תל-בר", שהיא המכבסה התעשייתית הגדולה בישראל וכן אזור התעשייה "המשולש", בו ממוקמים כמה עשרות מפעלים ובתי מלאכה נוספים.
עיריית עפולה פועלת להקמת פארק לתעשיות עתירות ידע, על קרקע בשטח של כ-
400 דונם בסמוך לשכונת רובע יזרעאל, לתחנת הרכבת ולמרכז רפואי "העמק". בנוסף, הוקם בעפולה מרכז חדשנות ויזמות טכנולוגית, אשר יתמקד בפעילות
מיזמים ובפרויקטים מסוג החקלאות, המזון, אגרו ביו וביו רפואי.

כלכלה ומסחר

נכון לשנת 2015, מונה מערכת החינוך העירונית 11,217 תלמידים הלומדים ב־22 בתי ספר (7 בתי ספר ממלכתיים דתיים ו-15 בתי ספר ממלכתיים) ו-76 גנים, מתוכם 20 בחינוך הממלכתי דתי.
בשנת 2010 הוקמה בעיר הישיבה הגדולה עפולה.

חינוך

על בסיסו של בית קולנוע שנסגר הוקם בעיר מבנה היכל תרבות עירוני ולצידו גלריה עירונית. בנוסף, בעיר פועלים גם ספרייה עירונית וקונסרבטוריון ובו התזמורת הייצוגית של עפולה, כיתות לימוד, אודיטוריום, אולפן הקלטות ופעילות של חבורות זמר.
קבוצת הכדורסל של הפועל עפולה משחקת בליגה הלאומית בכדורסל. קבוצת הכדורגל של הפועל עפולה משחקת בליגה הלאומית בכדורגל.
פארק עפולה נפתח בתחילת אוקטובר 2007 כחלק מרובע יזרעאל, בין עפולה עילית לעפולה התחתית, באזור הסמוך לבית החולים "העמק". הפארק משתרע על שטח של כ-120 דונם והוא נגיש כולו לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.
בפארק יש אמפיתיאטרון גדול ובו 2400 מקומות ישיבה וכן כ-10,000 נוספים במדשאות פתוחות למופעים, פסטיבלים והצגות, אגם, מסלול היקפי של שבילי הליכה ורכיבה על אופניים באורך של 1.5 ק"מ, מגרשי ספורט, מתקני כושר שדה, פינת חי, רחבת משחקים רב תכליתית מקורה, המשלבת פארק חבלים ייחודי, בית קפה, מדשאות ושולחנות לפיקניק.
ב-24 ביוני 2019 הודיעה העירייה על סגירת הפארק במהלך יולי-אוגוסט בפני מי שאינם תושבי העיר. ארגון עדאלה עתר נגד ההחלטה. לאחר שבית המשפט המחוזי בנצרת הבהיר לעירייה כי המהלך בלתי חוקי, הכריזה העירייה על פתיחת הפארק לציבור הרחב החל מ-16 ביולי.

תרבות ובילוי

החל משנת 2015, את התחבורה הציבורית העירונית בעפולה מפעילה חברת סופרבוס אשר זכתה במכרז ההפעלה לאשכול עפולה, קודם לכן פעלה בעיר חברת קווים ולפניה אגד. בעפולה עוברים שלושה צירי תחבורה עיקריים: כביש 60 (מגיע מכיוון אזור יהודה והשומרון וממשיך לנצרת), כביש 65 (כעורק תחבורתי חשוב המחבר בין מישור החוף לגליל) וכביש 71 (מחבר בין עפולה לבית שאן).
בינואר 2021 נפתחה תחנה מרכזית עפולה החדשה.
באוקטובר 2016 נחנך קו העמק מחיפה לבית שאן, בעפולה הוקמה תחנת רכבת אשר משרתת את העיר וסביבתה, מהתחנה יוצאות רכבות לכיוון בית שאן ולכיוון חיפה פעם בשעה ובשעות שיא פעמיים בשעה.

תחבורה

בימי מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט (ובהמשך עד להקמת מדינת ישראל השתייכו רבים מתושבי עפולה לארגון "ההגנה" וחלקם התגייסו למשטרת היישובים העבריים. באותה תקופה הקימו שלטונות המנדט הבריטי במרכז העיר מצודת טגארט מן הדגם הגדול, הממשיכה להתקיים גם בתקופת המדינה ומשמשת כתחנת המשטרה של העיר.
בימי מלחמת העולם השנייה שכנו בעפולה בסיסים בריטיים. במרכז העיר, בסמוך לתחנת המשטרה, היה מחנה שבויים איטלקיים. מול בית החולים המרכזי בעמק (כיום בית חולים העמק), היה בסיס לחיילים מהאימפריה הבריטית, מאוסטרליה וממושבות אפריקה.
במלחמת העצמאות הייתה העיר עפולה נקודה אסטרטגית בין ג'נין בדרום לבין נצרת בצפון. ב-4 ביוני 1948 העיר הופצצה מן האוויר על ידי מטוסים עיראקיים. פצצה פגעה באחד הבתים ונהרגו גבר, שלוש נשים וילד. למחרת הופצצה העיר בשנית אך הפעם לא נגרם כל נזק. הפצצות נוספות אירעו ב-12 ביולי וב-18 ביולי ושוב ללא נפגעים. עם פרוץ המלחמה נערכו בעפולה חפירות ביצורים מסיביות ובעיר הייתה הרגשה של כעין מצור. מצבה הביטחוני של העיר הוקל עם כיבוש הכפר זרעין (באתר בו שוכן כיום קיבוץ יזרעאל) מדרום וכיבוש נצרת מצפון.
במלחמת ששת הימים הוטלו על מבואות העיר תשע פצצות, על ידי מפציץ טופולב Tu-16 עיראקי, שמטרתו הייתה הפצצת מחנה צבאי בשולי העיר. המטוס הופל באש נ"מ מן הקרקע.
במלחמת יום הכיפורים שימש בית העלמין הצבאי בעפולה כמקום קבורה ארעי לחיילי צה"ל שנפלו בקרבות רמת הגולן, עד שהובאו לקבורה במקומות מגוריהם לאחר תום המלחמה.
עפולה שימשה מטרה לפיגועי טרור. ב-25 במאי 1965 פוצץ מטען חבלה שהוצמד לבית דירות ברחוב קינמון בעיר ולבניין נגרם נזק קל. בשנת 1970 התפוצץ מטען חבלה בשוק העירוני, שהיה אז על פסי מסילת הברזל של רכבת העמק, ואדם אחד נהרג. הפיגוע הכבד מכל היה פיצוץ מכונית תופת ליד אוטובוס ב-6 באפריל 1994, שבו נספו 8 מבני העיר ותושבי הסביבה ונפצעו כחמישים איש. ב-30 בנובמבר של אותה שנה החיילת ליאת גבאי הייתה בדרכה לביתה בעפולה מבסיס חיל התותחנים בו שירתה. בלב העיר, מול תחנת המשטרה, הותקפה על ידי מחבל שעקב אחריה, הלם בראשה מאחור באמצעות גרזן והרג אותה במקום. ב-4.10.2001 בצהרים אירע פיגוע ירי במרכז עפולה. המפגע לבוש במדי צה"ל וכומתה אדומה פתח בירי לעבר עוברים ושבים בתחנה המרכזית. הוא הגיע למקום באוטובוס סמוך לשעה 14.00 ומיד כשירד ממנו פתח באש. 3 בני אדם נהרגו ו-18 נפצעו. המפגע נורה למוות על ידי השוטרים שהיו במקום. כבר ב-27.11.2001 אירע פיגוע נוסף, כאשר סמוך לשעה 11.30 שני מפגעים (מפת"ח ו-"הג'יהאד האסלאמי") פתחו בירי לעבר אוטובוס שחנה בתחנה המרכזית. בפיגוע נהרגו 2 בני האדם וכ-50 נפצעו (10 קשה ו-2 במצב בינוני). המפגעים נמלטו, תוך שהם ממשיכים בירי, לעבר השוק העירוני הסמוך, אך נורו לבסוף על ידי כוחות המילואים ואנשי המשטרה שנכחו במקום. פיגוע קשה אירע בקניון העמקים שבעיר ב-19 במאי 2003, ובו נהרגו 3 אנשים ומאבטחת נפצעה. בסך הכל נספו בפיגועי הטרור השונים בעפולה 28 אנשים.
במלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 נורו לעבר עפולה מספר רקטות שנפלו בשדות שמחוץ לעיר ולא גרמו לנזקים. ב-28 ביולי 2006 בשעה 15:30 שוגרו לעבר העיר חמש רקטות פג'ר 5 בעלות ראש נפץ במשקל של כ-100 ק"ג. רקטה אחת שנפלה סמוך לכפר דחי שבגבעת המורה, לא גרמה לנזק.
ב-13 בנובמבר 2013 נרצח בתחנה המרכזית בעפולה טוראי עדן אטיאס בעת שישן באוטובוס בדרך לבסיסו על ידי נער פלסטיני שוהה בלתי חוקי.
בגל הטרור שפקד את ישראל באוקטובר 2015 התרחשו בעיר עפולה 2 פיגועי דקירה, הפיגוע הראשון התרחש ב-8 באוקטובר 2015 בשדרות ארלוזורוב בעיר כאשר פלסטיני דקר חייל ופצע אותו באורח קשה, פיגוע נוסף התרחש למחרת ב-9 באוקטובר כאשר מחבלת, ערבייה ישראלית מנצרת ניסתה לדקור אזרחים בתחנה המרכזית בעיר, המחבלת נוטרלה ולא נרשמו פצועים אולם 5 לקו בהלם.עפולה היא העיר המאמצת של חטיבת כפיר. ב-7 בספטמבר 2010 נחנך מול בית חולים העמק אתר ההנצחה החטיבתי של חטיבת כפיר, והצומת המוביל אל האתר, ואל מרכז הקניות שמצפון לו, נקראה "צומת כפיר".

רבים מבני העיר נפלו חלל במערכות ישראל, ולזכרם הוקמה אנדרטה ממול לבניין העירייה. את האנדרטה תכנן אדריכל ישראל רחום, שנולד בעפולה ופעל רבות לשימור אתריה ומורשתה. בשנת 2004 נחנך בעיר בית יד לבנים. כן מצויות בעיר מספר רב של אנדרטאות לזכר בני עפולה שנספו בפיגועים. בנוסף לאנדרטה בצורת מגן דוד בכיכר מרכזית בעפולה, המנציחה את נספי הטרור, מונצחים בני עפולה והעמק במקומות רבים נוספים - גן ציבורי ליד תחנת האוטובוס המרכזית קרוי "גן השלושה", על שם חיים שטורמן, יהודה אטקין ודוד מוסינזון, שנהרגו בשנת 1938, בית הספר "יהודה" בעפולה קרוי על שמו של בן העיר, יהודה מרמלשטיין, שנהרג בפיצוץ מלון המלך דוד, בשנת 1946, והנספים בפיגוע התופת בשנת 1994 מונצחים במספר אנדרטאות ואבני זיכרון המוצבים במקום הפיגוע, בבתי הספר בהם למדו, בתחנת משמר אזרחי ובתחנה המרכזית בעפולה.

הנצחת נספים בני העיר

הגנה וביטחון

אקלים

ראשי המועצה המקומית

שניאור זלמן הוז (1926–1928)
יעקב קינמון (1928–1930)
פייבוש טבצ'ניק (1930–1931)
מאיר שפירא (1931–1932)
אפרים מזרחי (1932–1933)
פייבוש טבצ'ניק (1933–1939)
מאיר שפירא (1939–1940)
דב ברכאן (1940–1942)
בנימין שיינבוים (1942–1945)
יוסף ברזילאי (1945–1950)ראשי העירייה

דוד קניאל (1950–1959)
יואש דובנוב (1959–1969)
שמשון שחורי (1969–1979)
עובדיה עלי (1979–1991)
צדוק נאווי (1991–1998)
יצחק מירון (1998–2005)
אבי אברהם אלקבץ (2005–2013)
יצחק מירון (2013–2018)
אבי אברהם אלקבץ (2018 ואילך)

ראשי העירייה

גלריית אתרים

גרמניה אינגלהיים אם ריין, אוסנבריק, גרמניה
ארצות הברית פרובידנס, רוד איילנד, ארצות הברית
ארצות הברית ווסטר, מסצ'וסטס, ארצות הברית
ארצות הברית סטמפורד, קונטיקט, ארצות הברית
ארצות הברית ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית
ארצות הברית פרזנו, קליפורניה, ארצות הברית
ארגנטינה סנטה פה, ארגנטינה
מקסיקו טפוזלן, מקסיקו
ישראל מועצה אזורית גלבוע, ישראל (במסגרת שותפות ביחד של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, אזור עפולה בקשר עם 12 קהילות יהודיות בדרום ניו אינגלנד שבארצות הברית)

ערים תאומות

זאב וילנאי, עפולה עיר יזרעאל, הוצאת המועצה המקומית עפולה, 1966 (הספר בקטלוג ULI)
ציפורה גוטקוביץ עפולה שלי, הוצאת אביבים, 1992 (הספר בקטלוג ULI)
שבתאי גל און (עורך), עפולה לגבורות - שמונים שנה לעיר יזרעאל. בהוצאת עיריית עפולה, 2005
החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, אנציקלופדיה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת מסדה, ירושלים, 1970
תום שגב, ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט, כתר הוצאה לאור. 1999, עמ' 199–200
עמי שנער, "מאה שנים של תכנון עירוני: עפולה כמשל", זמנים 96, סתיו 2006 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

ספרים תיעודיים על עפולה

יהודה סלוצקי, מעמק זבולון עד ים כנרת, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1942 - העלילה נפתחת בעפולה בימי הבראשית שלה.
גל אמיר, עפולה, רחוב האופרה 3, הוצאת זמורה ביתן, 1998 - רומן מתח משפטי המתרחש בעפולה
גל אמיר, המתמחה, הוצאת זמורה ביתן, 2007 – רומן בלשי המתרחש בעפולה(הספר בקטלוג ULI)
עוזי גדור, עפולה, הוצאת גוונים, 2004 - רומן המתרחש בעפולה ערב הקמת המדינה ופורש את סיפור השכונה הארץ ישראלית

ספרים עלילתיים על רקע עפולה

לקריאה נוספת

אתר האינטרנט הרשמי של עפולה
 פרופיל עפולה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"סעפולה, באתר הרשות לפיתוח הגליל
מידע על אתר עפולה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
מידע על עפולה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
עפולה ואתריה, באתר "טבע ונופים בישראל"
יונתן גת, ניתוח לב פתוח, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 14 ביוני 2015
סופו של אצטדיון וולפסון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בדצמבר 2015
גדעון צור, עפולה – גלגוליה של עיר, באתר "e-mago", ‏19 באפריל 2017
 נעמה ריבה, השכונה שתקלקל את התוכנית להשיב לעפולה את כתר פנינת העמק, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2017
תצלום אוויר של עפולה עם כיתוב המתייחס לאתרים, 1:10,000, 1946 (באנגלית) - אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
יעקב בנדה, ‏החרדים נוהרים לפריפריה: העילית בחרה בעפולה – אלפי משפחות מצטרפות, באתר JDN‏
עפולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 טקס הנחת אבן הפינה לבית ספר אזורי עמק יזרעאל בעפולה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1935
מידע על עפולה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
 עפולה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

עֲפוּלָה היא עיר במחוז הצפון בישראל. היא מכונה "בירת העמק" משום שהיא שוכנת במרכז עמק יזרעאל, על כביש 65, בין הערים חדרה וטבריה. כינוי נוסף לעיר הוא "עיר יזרעאל". עפולה נוסדה בשנת 1925 והוכרזה רשמית כעיר ב-25 בפברואר 1973.

אהוד בנאי

Ehud Banai

בנאי נולד בירושלים למרים ויעקב בנאי, שחקן ממשפחת בנאי, שרבים מהם זכו לפרסום בתחומי התרבות והבידור. בילדותו עברה משפחתו לשכונת רמת יצחק ברמת גן, והוא למד בבית הספר כצנלסון ולאחר מכן בתיכון קלעי בגבעתיים. בשנת 1962, כשהוא בן 8, שיחק ילד בדואי בסרט "סיניה", לצידם של דינה דורון (בתפקיד אימו) ושמעון ישראלי (בתפקיד איש צבא). כנער צעיר למד לנגן בצ'לו. היה חניך בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל, במסגרתו שהה בשל"ת בקיבוץ ניר אליהו, תקופה שהשפיעה עליו רבות. במהלכה איבד את חברו הטוב מגרעין הנח"ל, בני ברק. בתקופת שרותו הצבאי החל לנגן בגיטרה. תקופה זו מאוזכרת בספריו ובשיריו של בנאי.
ב-1974 לאחר שחרורו, בנאי נסע לטיול של שנה וחצי באירופה. כשהגיע ללונדון נגמר לו הכסף, וזה הביא אותו לנגן בתחנות הרכבת התחתית של לונדון. באותה התקופה בלונדון צפה בהופעותיהם של הזמרים סנדי דני וניק דרייק. לאחר שחזר לארץ התגורר בראש פינה ועבד כפועל בניין. בעקבות לחץ של משפחתו, חזר להתגורר בסמוך להוריו בגבעתיים ועבד בעבודות מזדמנות. הופעתו הראשונה על הבמה הייתה בתור גיטריסט אילם במחזה "כמו ציפורים" אותו הפיק דודו יוסי. במהלך החזרות אמו נפטרה, והכיר את אשתו ששימשה אז רקדנית במחזה, עמה התחתן כחמישה חודשים אחרי שאמו נפטרה.

ביוגרפיה

במשך שנים רבות ניסה להיכנס למודעות המוזיקלית בישראל, אך ללא הצלחה. הוא ניסה לעניין מפיקים שונים בשיריו, וקיבל מכולם תשובות שליליות. אף ניסה להתקבל ללהקת "הברירה הטבעית", ונדחה. בשנת 1982 הוציא בנאי על חשבונו סינגל ראשון בשם "איידישע ראסטה מאן" (שני עשורים לאחר מכן נכלל השיר באלבומו "טיפ טיפה"). השיר כמעט ולא שודר ברדיו אך משך את תשומת לבו של זוהר ארגוב, שרצה לשתף עם בנאי פעולה. התמכרותו של ארגוב לסמים מנעה את שיתוף הפעולה ביניהם. הסרט התיעודי "חייב לזוז", בבימויו של אבידע ליבני, מתאר תקופה זו בחייו של בנאי ואת פריצת הדרך הראשונה שלו.
בשנת 1985 כתב ללהקת משינה את הלהיט "רכבת לילה". בנאי כתב את השיר על פי לחן של גיטריסט הלהקה שלומי ברכה - שכתב לו במקור מילים אחרות, אך לא היה מרוצה מהמילים, ולכן פנה סולן הלהקה יובל בנאי לבן דודו אהוד, שיכתוב לשיר מילים חדשות. בנאי שכתב את השיר לגרסתו המוכרת, והשאיר את שתי השורות הראשונות שכתב ברכה. השיר נכלל באלבומה הראשון של הלהקה שנשא את שמה. באותה שנה, בגיל 32, ובעידודה של אשתו אודליה ואביו יעקב, עשה בנאי ניסיון אחד נוסף כדי לזכות בהכרה כזמר והקליט את השיר "עיר מקלט" באולפני DB. השיר הזה, יחד עם השיר "עגל הזהב", שיצא שנה אחר כך, בשנת 1986, הביא לבנאי את ההכרה לה קיווה ואת הפריצה המיוחלת לתודעת הקהל. שני השירים זכו להצלחה, גם במצעדי הפזמונים, והושמעו רבות בתחנות הרדיו. עוד סימן להצלחת השירים היה הראיון שנתן בטלוויזיה בתוכנית "עד פופ", שם גם הוקרן לראשונה הקליפ ל"עגל הזהב". עוד נקודת ציון חשובה בשנת 1986, הייתה השתתפותו של בנאי יחד עם להקתו "הפליטים" באופרת הרוק "מאמי", שזכתה להצלחה גדולה.
בשנת 1987, כשהיה כבר בן 34, הוציא בנאי את אלבומו הראשון "אהוד בנאי והפליטים", שנחשב לאחד האלבומים החשובים ברוק הישראלי של שנות ה-80, וכלל שירי זעם ומחאה חברתית. למשל, בשירו "עבודה שחורה" הוא מוחה על אפליית היהודים בני העדה האתיופית וקורא לשוויון בישראל ("ומי ידע אם אברהם לא היה שחור"; "הם שָנִים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות, גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות"). בשיר "ערבב את הטיח", שר בנאי על הפועלים הערבים מעזה, על דרכם בין המחסומים, על עבודתם הקשה ומשכורתם הדלה. בשיר "דם" מקונן בנאי על הרעות החולות של העיר אמסטרדם. בשיר "ממשיך לנסוע" בנאי מבטא את סלידתו מהעיר הגדולה ואת הרגשת החופש כשהוא יוצא ממנה ("הלב שקפא הפשיר / לא חוזר לעיר / ממשיך לנסוע...").
בשנת 1988 כתב בנאי את המילים לשיר "עטוף ברחמים" (לחן: רמי קלינשטיין), שנכלל באלבומה השני של ריטה, "ימי התום".
בשנת 1989 הוציא בנאי את אלבומו השני, "קרוב", בעל צליל יותר מזרחי ופחות רוקיסטי, וכלל שירים רבים שהפכו ללהיטים, כגון "רחוב האגס 1", "כולם יודעים" ו"רוחות הצפון". מתוך האלבום התפרסם גם השיר "החזיון לפרנצ'סקו גויא", אותו ביצע בנאי בדואט עם יהודית תמיר. השיר נכתב בידי פנחס שדה, ומתכתב עם הציור Fantastic vision של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויא (התפרסם בספר "שירים, 1947-1970" שיצא ב-1970). מפגש זה עם שדה הוביל את בנאי גם לערב משותף איתו בתחילת שנות ה-90.
באותה שנה הוציא בנאי גם תקליט עם אביו יעקב בנאי, הנקרא "תחת שיח היסמין" והוקדש לאגדות-עם פרסיות שעיבד וסיפר אביו של בנאי. בתקליט סיפר יעקב סיפורים ששמע מבית סבו, אליהו בנאי, ואהוד ליווה אותו בנגינה על עוד.
ב-1992 יצא אלבומו השלישי של בנאי, בהפקת אוסי שילוח, שאף מתפקדת כמנהלת האישית של בנאי מאז עד היום, ובהפקתה המוזיקלית של יהודית רביץ. אלבום זה, הנושא את השם הסמלי "השלישי", כלל להיטים כגון "דוד ושאול", "פלורנטין", ו"אל תפחד". הוצאת האלבום לוותה בסיבוב הופעות מוצלח.

ב-1996 יצא אלבומו הרביעי של בנאי, "עוד מעט", אשר כלל בין היתר את השירים: "סרט רץ", "יוצא לאור", "אביא לך", "בוא הביתה", והלהיט הגדול ביותר של בנאי עד אז, "מהרי נא" ("הילד בן שלושים"). השיר הפך לסמל החוויה של אדם שאינו מצליח לגבש זהות של מבוגר ולמצוא כיוון בחיים, גם כשמלאו לו כבר שלושה עשורים, והוא שאוב מהחוויות האוטוביוגרפיות של בנאי עצמו, שנכשל כליל מבחינה מקצועית עד סוף שנות העשרים לחייו ועסק בעיקר בעבודות כפיים, בשיר מביע בנאי געגוע לאמו שנפטרה. לחן השיר מבוסס על שיר של דימיטריס מיטרופּאנוס. שיר נוסף ידוע מהאלבום הוא "כשחיכיתי לך על הספסל".
בשנת 1998 יצא אלבומו החמישי של בנאי "טיפ טיפה", שהיווה אסופה של שירים וקטעים כליים מסרטים ומהקלטות שונות. בין היתר כלולים באלבום השירים: "טיפ טיפה", "ניצוץ האהבה", "הכוכב של מחוז גוש דן", "ל"ג בעומר" ו"אנחת האדמה", אותו ביצעה במקור יהודית תמיר ב-1988 ולא יצא עד אז על גבי אלבום שלם.
בשנת 2001 הוציא בנאי את ספרו "זוכר כמעט הכל", בעריכתו של שמעון אדף, הכולל רשמים ממסעות, אירועים ואנקדוטות שונות.
ב-2004 הוציא בנאי את אלבומו השישי, "ענה לי". את השירים באלבום כתב והלחין בנאי לבדו, פרט לשיר "סטארטר" שנכתב על ידי יוסי אלפנט. בחלק מהשירים השתתף בלחן מפיק האלבום גיל סמטנה. בין היתר מצויים בו הלהיטים: ״בלוז כנעני", "היום", "גבולות", "ברוקלין" ו"היברומאן". האלבום זכה להצלחה רבה, ובעקבותיו יצא בנאי למסע הופעות רחב. בעקבות האלבום זכה בנאי בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובתארים "זמר השנה", "תמלילן השנה" ו"אלבום השנה" בטקס פרסי עמ"י של ערוץ 24.
ב-2005 העלה שני מופעים, "פרפרי הבטון" ו"רפרפי הנבוט", בהם הופיע תחת השם "עזרא טיסונה". במופעים אלה ניגן בנאי עם להקתו בעיקר גרסאות כיסוי לשירים של יוצרים שהשפיעו עליו. באותה שנה זכה בפרס משרד החינוך והתרבות.
ב-2006 יצא לאור האוסף המשולש "ממשיך לנסוע", המאגד 39 משיריו כפי שבוצעו בהופעות. מתוכו יצא כסינגל הביצוע ל"רוחות הצפון".
בספטמבר 2008 הוציא בנאי אלבום זמירות בשם "שיר חדש". באלבום זה מילות השירים מבוססות על טקסטים מסורתיים - זמירות, פיוטים, תפילות המושרים בהזדמנויות שונות. את הלחנים שאב בנאי ממספר מקורות - משפחתו, בתי הכנסת התימני והאשכנזי שבשכונתו והרב שלמה קרליבך. במספר שירים באלבום משתתפים אשתו של בנאי אודליה ואביו יעקב. מתוך אלבום זה יצאו הסינגלים "שלשה דברים", "אל אדון על כל המעשים", "השמיעיני את קולך" ו"הנשמה לך". האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך שבוע מיום צאתו לחנויות.
בסוף שנת 2008 יצא הסרט "חייב לזוז" לאקרנים בסינמטקים. הסרט בבימוי של אבידע ליבני, מציג את תחילת דרכו של בנאי, עת היה חבר בלהקת "הפליטים".
באפריל 2011 הוציא את האלבום "רסיסי לילה", הכולל 14 רצועות, לרבות שלושה קטעים אינסטרומנטליים הנקראים כל אחד מהם "רסיס לילה". באופן מובהק, השירים המילוליים באלבום זה מכילים כמות רבה מאוד של טקסט יחסית לאלבומים קודמים. גם באלבום זה שיתף בנאי פעולה עם גיל סמטנה, שהפיק את האלבום, והלחין יחד עם בנאי שלושה משיריו. את השיר "כמו ציפור ושרה" מהאלבום כתב בנאי יחד עם בתו מרים ושר בדואט עם אשתו אודליה. כמו כן נכלל באלבום שיר בשם "עד הפעם הבאה", ששימש כשיר הנושא של הסרט "שרון עמרני: זכרו את השם". הסינגל הראשון מהאלבום, "אני הולך", זכה להצלחה והגיע לראש מצעדי הפזמונים. שירים נוספים שהתפרסמו מהאלבום הם "אבן ספיר" ו"פרפרי הקצב". כשלושה שבועות לאחר יציאתו הגיע האלבום למעמד של אלבום זהב.
באוגוסט 2012 הוציא ספר בשם "זה המקום". בספר שישה סיפורים קצרים, הנעים בין חייו בהווה לבין זכרונות מעברו. באותה שנה יצא גם אלבומו "באופק אחר", ובו הקלטות מחודשות לשיריו בעיבודים חדשים של המוזיקאי עמי רייס. האלבום כלל גם שני שירים חדשים, שלא נכללו קודם לכן על גבי אלבום: "הסביבה הזמן והמצב" ו"על דרך שיר".
בשנת 2016 הוציא ביחד עם להקת "הדג נחש" את הסינגל "רעדה האדמה". השיר, אשר זכה להצלחה רבה ביוטיוב וברדיו, נכלל באלבום השביעי של "הדג נחש": "שותפים בעם". באפריל באותה שנה, יצא האלבום "ילד תוף - אופרת רוק" מאת ישראל כסיף, בו התארח בנאי בשיר "תן וקח".
בשנת 2017 הוציא יחד עם ברי סחרוף את האלבום היא הופיעה כמו הרוח, שכולל 12 שירים שתורגמו מלאדינו, ברובם בידי סחרוף ובנאי. באותה שנה הוציא גם אלבום אולפן בשם "EB=MC²", יחד עם המוזיקאי האנגלי מייקל צ'פמן .
בינואר 2020 הוציא את האלבום "הולך ומתקרב" ובו 12 שירים חדשים.
בשנת 2021 שיתף פעולה יחד עם המשורר יונתן ברג והוציא איתו אלבום EP שבו שישה שירים מהספר 'אור וזמן' של ברג.
בשנת 2022 יצא לסיבוב הופעות משותף עם תום כהן ותזמורת ירושלים מזרח ומערב. כחלק משיתוף הפעולה הם הוציאו גרסה משותפת מהופעה חיה לשיר "עבודה שחורה".

קריירה מוזיקלית

במוזיקה של בנאי ניכרות השפעות של רוק ובלוז משנות השישים, וגם השפעות ממקורות עתיקים יותר, כמו מוזיקה הודית וערבית. לדבריו זו גם המוזיקה שהוא עצמו שומע. במילות שיריו ובספרים שכתב ניכרת התבוננות בזולת, הוא פחות מכונס בעצמו ופחות שר על האהבה והפרידות שלו, ויותר על תופעות שנתקל בהן, על תהליכים חברתיים, על המדינה ועברה, על עצב וגעגוע. ברבים משיריו נוהג בנאי להדגיש את הקשר שלו לנושאים יהודיים.
מהשפעותיו ניתן למנות את בוב דילן, לאונרד כהן, קט סטיבנס, פנחס שדה, מארק נופלר, ניל יאנג, ג'טרו טאל, אלן גינסברג, ג'ק קרואק, פיירפורט קונבנשן, ניק דרייק, מייקל צ'פמן (איתו הוציא אלבום משותף בשנת 2017), מאיר אריאל וכן גם מוזיקה מן המזרח.
בהופעות מופיע כמעט תמיד על גיטרה חשמלית, הוא מנגן גם על מפוחית לעיתים ועל גיטרה אקוסטית. הוא מוקיר את קטעי הסולו-גיטרה בהופעות, ואף התבטא בבדיחות בראיון שאצלו כל השירה וההפקה הם רק תירוץ כדי לעשות את הסולו-גיטרה.
בנאי שיתף פעולה במופעים ובהופעות עם אמנים רבים, ביניהם משינה, ברי סחרוף, רמי פורטיס, דודי לוי, ארקדי דוכין, יהודית רביץ, כנסיית השכל, מאיר בנאי, יוסי אלפנט, מיכה שטרית, גידי גוב, יזהר אשדות, שלום חנוך, שולי רנד, משה לוי, עמיר לב, רונה קינן וקלקסיקו.

מאפיינים

בנאי היה במהלך רוב הקריירה המוזיקלית שלו שומר מסורת, ובתחילת שנות האלפיים חזר בתשובה בעקבות אחיו הבכור אליהו.
בנאי נשוי לאודליה, ולהם שלוש בנות. הוא משמש כגבאי בבית הכנסת האשכנזי "אוהל יוסף" בשכונת קריית בורוכוב ברמת גן.

חייו האישיים

דיסקוגרפיה

זוכר כמעט הכול (2001)
זה המקום (2012)

ספרים

אילן יוחסין

אתר האינטרנט הרשמי של אהוד בנאי אהוד בנאי, ברשת החברתית פייסבוק
 אהוד בנאי, ברשת החברתית אינסטגרם
 אהוד בנאי, סרטונים בערוץ היוטיוב
 אהוד בנאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אהוד בנאי, באתר שירונט
 אהוד בנאי, באתר Last.fm (באנגלית)
 אהוד בנאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 אהוד בנאי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
 אהוד בנאי, באתר Discogs (באנגלית)
אהוד בנאי, באתר Tab4u
אהוד בנאי, באתר סטריאו ומונו
אהוד בנאי, דף שער בספרייה הלאומית
אהוד בנאי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
אהוד בנאי, בארכיון הבימה
שמעון אדף, לא סוגר את הדלת בפני אף אחד, ריאיון עם אהוד בנאי, באתר ארץ אחרת, אוקטובר 2000
תימורה לסינגר, לכל שיר יש ג'אם, באתר ynet, 7 באוקטובר 2008
מאיה כהן, "אני כואב את המציאות הגזענית", באתר ישראל היום, 26 בדצמבר 2010
תימורה לסינגר, צמח חדש משורש ישן, באתר ynet, 5 באפריל 2011
עינב שיף‏, ממשיך לצלוע: "רסיסי לילה" של אהוד בנאי - לא מספיק טוב, באתר וואלה!‏, 5 באפריל 2011
בועז כהן, הלב שקפא הפשיר: אלבום חדש לאהוד בנאי, באתר nrg‏, 9 באפריל 2011
יואב קוטנר, עומד על גשר ההלכה מחפש את דרך השלום, באתר ישראל היום, 18 באפריל 2011
ריאיון עם אהוד בנאי על האלבום החדש "רסיסי לילה" מתוך תוכנית הרדיו "המגבר", 22 ביוני 2011
בן שלו, אור הכתוב: על ספרו החדש של אהוד בנאי , באתר הארץ, 31 באוגוסט 2012
נדב מנוחין‏, אהוד בנאי באלבום והופעה שמסכמים את דרכו - אבל מה הלאה?, באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2012
נדב מנוחין‏, חוגגים 60 לאהוד בנאי: תחנה מוזיקלית על כל עשור, באתר וואלה!‏, 31 במרץ 2013
אור ברנע, אהוד בנאי: "כבר אין לי את כל הזמן שבעולם", באתר ynet, 23 ביולי 2013 
פסקול ישראלי - אהוד בנאי באתר יוטיוב 
סטלי סולומונוב, אהוד בנאי: "המציאות מחלחלת, גם ליצירה", באתר ynet, 11 באוגוסט 2015 
עמי פרידמן, "ניסיתי להאיר את אחמד כאדם ולא כאויב": אהוד בנאי והפליטים חוגגים 30, באתר ynet, 1 בדצמבר 2017
אהוד בנאי באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
הדר בן-יהודה, השביל הזה מתחיל כאן: הסיפור מאחורי שיר המסע של אהוד בנאי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 ביולי 2018
 מאיה קוסובר, מהרי נא - אהוד בנאי, בפודקאסט "שיר אחד", 20 ביולי 2020
נועם כהן, ‏אהוד בנאי חוגג 70: "מרגיש היום בהרבה מובנים יותר צעיר ממה שהייתי בגיל 30", באתר ‏מאקו‏, 29 במרץ 2023
 בן שלו, אהוד בנאי מציין יום הולדת 70, באתר הארץ, 1 באפריל 2023מכתביו

  השביל הזה מתחיל כאן, באתר "ידיעות אחרונות", 14 באפריל 2018

אהוד בנאי (נולד ב-31 במרץ 1953, ט"ו בניסן ה'תשי"ג) הוא זמר-יוצר ישראלי, בן למשפחת בנאי.

חנן יובל

Hanan Yuval

יובל נולד בקיבוץ משמרות כחנן בוליבסקי לבלה ויצחק, ממייסדי הקיבוץ, שעלו לארץ ישראל מלטביה ומאוקראינה, כבן זקונים ולו שתי אחיות גדולות. הוא בן דורם של בני הקיבוץ, שלום חנוך (אביו של חנוך ואמו של יובל קרובי משפחה) ומאיר אריאל. בעודו תינוק, באוגוסט 1947, נהרגה אחותו הבכורה יעל בהיותה בת 11, מכדור תועה שירה באוויר חייל אנגלי שיכור.
יובל התחיל ללמוד לנגן בגיטרה באזור מגוריו לאחר בר המצווה שלו, ומאוחר יותר המשיך בלימודי גיטרה קלאסית אצל חיים אסולין בתל אביב. 
יובל למד בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה והופיע עם שלום חנוך, מאיר אריאל ואחרים, במסגרת להקת הנוער של הקיבוץ, שנקראה "המשמרון". הוא השתתף בחוג הדרמטי בבית ספרו וכישוריו אלו הובילו אותו ב-1965 לשירות הצבאי בלהקת הנח"ל. לאחר סיום שירותו הצבאי, למד פילוסופיה כללית ויהודית באוניברסיטת תל אביב.

ב-1967 הצטרף להרכב "יואל דן ושלישייתו", עמו נסע למסע הופעות לארצות הברית למשך שנה. עם חזרתו לישראל, הצטרף לבני אמדורסקי ושלום חנוך בהקמת "השלושרים", שלישיית זמר מצליחה שפעלה בשנים 1969–1970. הוא שימש כחבר בהרכב ולעיתים היה סולן בחלק מהשירים. השיר המפורסם ביותר אותו ביצע יובל במסגרת השלישייה כסולן ראשי הוא "צרות טובות". לאחר תקופת "השלושרים", הקים את להקת "כיף התקווה הטובה", שכללה את ג'וזי כץ, שלמה מזרחי, אלי מגן וזהר לוי. הלהקה הקליטה מספר שירים, כ"בלדה לעוזב קיבוץ", "שני צבים" ו"ד"ר יארינג", אך לא סיימה את הקלטת אלבומה והתפרקה. חלק משיריה ("בלדה לעוזב קיבוץ", "דוקטור יארינג" ו"שני צבים") הופיעו באלבום האוסף של שמוליק קראוס "שבעים שמונים". לאחר הפירוק, יובל הצטרף להרכב "שובבי ציון", שכלל גם את קובי רכט ואת קובי אשרת. עם הרכב זה הופיע יובל עד 1971. השלישייה הוציאה אלבום אחד בלבד שממנו בלטו שירים כמו "נגה" (אחותו של חנן יובל; את המילים חיבר מאיר אריאל, בן קיבוץ משמרות ואת הלחן חיבר שלום חנוך) ו"איש גדול", והשתתפה בתחרויות הזמר של תחילת שנות השבעים שם ביצעה שירים בהם "ישראל ישראל בטח בשם" ו"בגללי או בגללו".
במשך מספר שנים בתחילת שנות ה-70, במקביל לתחילת קריירת הסולו שלו, שיתף יובל פעולה עם אמנים רבים, בהם שלמה ארצי, איתו הופיע וגם הקליט את "ציונות בלי מירכאות" ועם ג'וזי כץ, איתה הקליט את השיר "אֵרְאֶלֳה". בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (1973) ביצע ביחד עם ירדנה ארזי ואפרים שמיר בליווי שלישיית אף אוזן גרון את השיר "ליל חניה", מהשירים המזוהים ביותר עם התחרות.
ב-1991 חזר יובל לשיתוף פעולה עם בני אמדורסקי וישראל גוריון, שהיו צמד הדודאים, והפיק את מופע הטלוויזיה "שלושרים על גשר הירקון". אלבום המופע שיצא באותה שנה ונקרא גם הוא "שלושרים על גשר הירקון" זכה להצלחה. ב-1993 השתתף בתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לאמדורסקי חודשים ספורים לפני מותו, ובה התאחדו "השלושרים" לשירים אחדים. אחרי מותו של אמדורסקי, הצטרף יובל אל גוריון וצמד "הפרברים" (יוסי חורי ואורי הרפז), להרכב שנקרא "החברים של בני". הרכב זה העלה מופע לזכרו של אמדורסקי בפסטיבל ערד 1994, וב-1997 הוציא אלבום שכלל שירים של הרכבים שבהם השתתף אמדורסקי ("הדודאים", "שלישיית גשר הירקון" ו"השלושרים"). הרכב זה המשיך להופיע במשך 21 שנה ברציפות.
עם תום פרק "החברים של בני" ופרישת אורי הרפז מ"צמד הפרברים", יזמו והפיקו יובל והרפז, יחד עם חברתם הזמרת דורית ראובני, מופע הרכב חדש, שנקרא "שלושתנו". באוגוסט 2017 יצא לאור האלבום "שלושתנו" שהוקלט בהופעה חיה במועדון "זאפה" בחיפה.
במאי 2022 יצא יובל במסע הופעות בליווית נגנים ואורחים, בשם "יובל וחצי".

קריירה

בספטמבר 2001 לאחר מותו הפתאומי של דודו דותן נבחר יובל לעמוד בראש אמ"י (איגוד אמני ישראל). ולאחר זמן קצר ב-2002 פרש מתפקיד זה. כמו כן, שימש כחבר מליאת רשות השידור בשנים 2005–2002 וחבר הנהלת פסטיבל ישראל בשנים 2004–2002, בין השנים 2009–2018 שמש חנן יובל יו"ר העמותה לחינוך המוזיקלי בקריית אונו.
מינואר 2021 משמש יובל דירקטור בחברת "אשכולות" הדואגת לזכויות המבצעים.

פעילות ציבורית

באוקטובר 2016 הפיק היכל התרבות בפתח תקווה אירוע מחווה לציון יום הולדתו ה-70 של יובל.
בשנת 2018, קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים, "פרס מפעל חיים ליוצר". מדברי השופטים בוועדת הפרס: "נדמה כאילו בכל צומת חשובה של המוזיקה הישראלית נמצא תמיד חנן יובל. שיריו של חנן הפכו לחלק מההוויה הישראלית ומלווים את ישראל בשמחה, בכאב, בגעגוע ותמיד ביופי רב".
פרס שר התרבות לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין לשנת 2021, בתחום הזמר העברי, על תרומה משמעותית לתרבות בארץ ועל השארת חותם וסיוע להתפתחות התרבות בארץ לאורך השנים
במאי 2022 קיבל יובל אות הוקרה על מפעל חיים מידי נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' אריה צבן, "על תרומתו החשובה לתרבות הישראלית, בהיותו מלחין ומבצע של שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי".
2023 ערב מחווה לכבודו - הקאמרי

פרסים והוקרה

יובל, המתגורר בקריית אונו, נשוי ליאירה, ולהם שני ילדים: דור (עורך וידאו; עליו נכתב שירו של יובל, "דור") ושירה, אשר הפכה לזמרת בזכות עצמה והתפרסמה בזכות המופע המשותף לה ולאביה שזכה להצלחה, שנקרא בפשטות "שירה וחנן יובל". השניים הוציאו לרדיו סינגל שנקרא "אמא מחכה בבית", אותו הלחין יובל למילים של אהוד מנור, והשתתפו בפסטיבל הזמר והפזמון ב-2001 עם השיר "לא הכל לא תמיד", שהגיע למקום השני וזכה בהמשך להצלחה. הוא סב לנכדים.
יובל, שיש לו רישיון נשק מזה שנים, חשף בראיון בגלי צה"ל שבמהלך אימון שגרתי לחידוש הרישיון הוא שכח להרכיב אוזניות מגן ושמיעתו נפגעה.
יובל ידוע באהדתו לקבוצות הכדורגל והכדורסל הפועל תל אביב, ובשנת 1981 אף ביצע יחד עם יצחק קלפטר ויגאל בשן את שיר האליפות של קבוצת הכדורגל.

חיים אישיים

"חנן יובל", 1974 - אלבומו הראשון של יובל, בו הלחין את רוב השירים, וביניהם נמצא השיר המזוהה איתו "אתם זוכרים את השירים"
"עוצם עיניים ושר", 1976
"אתם זוכרים את השירים", 1977 - גרסאות חדשות ללהיטים קודמים לצד שירים חדשים
"הקוסקוס והסרפן", 1982 - אלבום משותף ליובל ולדודו אלהרר בעקבות הופעה בשם האלבום, שהיה בעל גוון מחאתי נגד קיפוח עדות המזרח
"דור", 1985
"אמצע החיים", 1987
"כשהיונים חוזרות", 1989 - אלבום עם גרסאות חדשות לשירים ישנים של יובל שהוקלטו, חלקם דואטים
"הכל דיבורים", 1990
"באורות גבוהים", 1992
"זה אתה", 1998
"סידור אישי", 2009
"תמונה מאלבום ישן", 2022

חנן יובל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
חנן יובל, באתר שירונט
 חנן יובל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
 חנן יובל, באתר Discogs (באנגלית)
חנן יובל, באתר Tab4u
חנן יובל, באתר סטריאו ומונו
חנן יובל, דף שער בספרייה הלאומית
חנן יובל, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
ערוץ רשמי ביוטיוב
חנן יובל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
כרמית ספיר ויץ, אני וסוד רוחי: חנן יובל מתכתב עם היהדות, באתר nrg‏, 23 בספטמבר 2009
תחנות התרבות של חנן יובל, באתר nrg‏, 20 ביולי 2014
 חנן יובל, הפרויקט של מפעל הפיס  לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
אסף נבו, חגיגות היובל, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2018
דויד פרץ, "שירי ארץ ישראל? במהות, אני רוקנרול", באתר ישראל היום, 9 במאי 2019
שיר זיו, חנן יובל: "הקצב ירד, אין ספק, אבל האמנות קיימת. מוכרחים להמשיך", באתר ישראל היום, 19 בנובמבר 2020
 בן שלו, חנן יובל בן 75 ולא שם על מה שחושבים עליו, באתר הארץ, 26 באפריל 2022

חנן יוֹבֵל (בוליבסקי) (נולד ב-3 באוקטובר 1946) הוא זמר ומלחין ישראלי.

אהוד בנאי | היכל התיאטרון קריית מוצקין | Tickchak LIVE

קריית מוצקין

היכל התיאטרון קריית מוצקין

אהוד בנאי  חוזר לבמות בהרכב מלא! | בארבי בנמל יפו | Tickchak LIVE

אהוד בנאי  חוזר לבמות בהרכב מלא!

בארבי בנמל יפו

אהוד בנאי – מופע להקה | מועדון הגריי מודיעין | Tickchak LIVE

אהוד בנאי – מופע להקה

מודיעין מכבים רעות

מועדון הגריי מודיעין

אהוד בנאי | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

בנימינה גבעת עדה

זאפה אמפי שוני

אהוד בנאי | גבעת ברנר - אולם מופעים | Tickchak LIVE

גבעת ברנר

גבעת ברנר - אולם מופעים

אהוד בנאי - מופע שקיעה | זאפה אמפי שוני | Tickchak LIVE

אהוד בנאי - מופע שקיעה

אהוד בנאי ולהקת ג'יש | מתחם האירוח הכפרי אבו עאטף (מול טחנת הנזירים) | Tickchak LIVE

אהוד בנאי ולהקת ג'יש

מחוז צפון

מתחם האירוח הכפרי אבו עאטף (מול טחנת הנזירים)

חנן יובל - "אתם זוכרים את השירים" | מרכז התרבות סביון | Tickchak LIVE

חנן יובל - "אתם זוכרים את השירים"

סביון

מרכז התרבות סביון

חנן יובל – יובל וחצי | אורח מיוחד: אהוד בנאי | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

חנן יובל – יובל וחצי | אורח מיוחד: אהוד בנאי

זאפה הרצליה

בימת הזמר - חנן יובל | היכל התרבות כפר סבא | Tickchak LIVE

בימת הזמר - חנן יובל

כפר סבא

היכל התרבות כפר סבא

"שלושתנו": חנן יובל / דורית ראובני / אורי הרפז | קתדרה - תיכון חוף השרון | Tickchak LIVE

"שלושתנו": חנן יובל / דורית ראובני / אורי הרפז

שפיים

קתדרה - תיכון חוף השרון

חנן יובל בבית תרבות שרת

חנן יובל | Petah Tikva, Israel | Tickchak LIVE

פתח תקווה

Petah Tikva, Israel

חנן יובל - אתם זוכרים את השירים | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

חנן יובל - אתם זוכרים את השירים

היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה

הגבעטרון וחנן יובל | היכל התיאטרון קריית מוצקין | Tickchak LIVE

הגבעטרון וחנן יובל

פבלו רוזנברג

Pablo Rosenberg

פבלו רוזנברג | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

דר' יובל דרור | המלחמה השנייה: פוליטיקה, שקרים ומדיה חברתית | מרכז נגה, בן גוריון 7 הרצליה | Tickchak LIVE

דר' יובל דרור | המלחמה השנייה: פוליטיקה, שקרים ומדיה חברתית

מרכז נגה, בן גוריון 7 הרצליה

נורית גלרון

Nurit Galron

נורית גלרון - קורא לי לבוא | היכל בעיר (בית האזרח) הרצליה | Tickchak LIVE

נורית גלרון - קורא לי לבוא

ארקדי דוכין

Arkadi Duchin

ארקדי דוכין - שני סיפורים ביום אחד של אהבה | זאפה הרצליה | Tickchak LIVE

ארקדי דוכין - שני סיפורים ביום אחד של אהבה

קובי זיסלין

Koby Zislin

הופעות בהשתתפות קובי זיסלין

קובי זיסלין - הופעות קרובות