הופעות סופ״ש במצפה רמון - הרשימה המלאה

בשנת 1953 החלה סלילת הכביש לאילת, ועל שפת מכתש רמון, הוקם מחנה העצמאות, אשר שירת את סוללי הכביש, פועלים, אנשי צבא ובדואים. ב-26 במאי 1956 הגיעו המתיישבים הראשונים למקום, בהנהגת חגי אבריאל, וייסדו יישוב קואופרטיבי של עובדי מפעל לניצול מחצבים ממכתש רמון. לאחר כשנה פורק הקואופרטיב, תוך שהמוסדות המיישבים לקחו עליהם את חובותיו, ומצפה רמון הייתה לעיירה. בשנותיו הראשונות הובאו ליישוב מים במכליות והיו בעיות באספקת החשמל, המים ובפינוי האשפה. בנוסף לעבודה במכתש בכריית חרסית וגבס, התושבים התפרנסו מעבודות בנייה במקום, משירותים וממסחר (בין השאר עם הנוסעים בדרך לאילת). לאחר חמש שנים התגוררו במקום 370 תושבים ובהם 160 ילדים, רובם ותיקים בישראל. באותה תקופה נבנו במקום 180 יחידות דיור במטרה לקלוט עולים חדשים. אף על פי שהעיירה הייתה בתחום המועצה האזורית רמת הנגב, היא נוהלה על ידי משרד הביטחון. בשנת 1959 תיאר יאיר קוטלר את המקום: ”אין זה מן הדברים הקלים להתקבל למגורים במצפה רמון. זהו יישוב אקסקלוסיבי שכל תושב בו עובר סלקציה קפדנית לפני שמאשרים לו מגורי קבע בעיירה. ... להזרים למצפה רמון צעירים בריאים בעלי כושר עבודה וקצת חזון. הסייג הביטחוני הוא קפדני ביותר. מצפה רמון מיושבת בעיקר על ידי חברי מפא"י שגילם הממוצע בין 25 ל-35.”בסוף שנת 1961 הגיעה למקום חבורה של כ-80 צעירים שביקשו להקים בקרבת מקום עיר קואופרטיבית, אך קיבלו אישור להצטרף רק ליישוב הקיים. לאחר כשנה, הקבוצה התפרקה ועזבה את המקום. באותן שנים הגיעו ליישוב עולים חדשים מצפון אפריקה ומרומניה, וב-1972 התגוררו בו כ-1,400 תושבים בכ-300 משקי בית. היישוב ספג מהלומה כלכלית עם סיום סלילת כביש הערבה בספטמבר 1967, ומעבר התנועה לאילת לכביש זה. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים תוכננה העברת הבסיסים הצבאיים מסיני ופתחת רפיח למצפה רמון. לצורך כך הוקמו שכונות חדשות צמודות קרקע למאות אנשי קבע. בעקבות מבצע שלום הגליל השתנו פני הדברים ורוב אנשי הקבע נשלחו צפונה, אולם בסיס חיל האוויר איתם שפונה מסיני והוקם בקרבת מקום כבסיס חיל האוויר רמון הביא להגדלת האוכלוסייה ביישוב. בשנת 1988 מנתה מצפה רמון כ-3,000 תושבים. החל בשנת 1990, עם קליטת העלייה מחבר העמים, המשיך היישוב להתרחב. בשנת 2000 הוקמה במצפה רמון ישיבת מדברה כעדן, בראשות הרב צבי קוסטינר, שעברה ליישוב מדימונה. ב-2013 פורסם על תוכנית המתאר של מצפה רמון, במסגרת התוכנית יוקמו שמונה בתי מלון חדשים, כפר נופש חדש ואף שיפוץ מרכז ההנצחה לאילן רמון. מרכז הנצחה רשמי לאילן רמון. בפברואר 2013 נפתח מחדש מרכז ההנצחה לאחר שיפוץ מקיף. ב-2018 פורסם כי קיימת תוכנית להקמת שכונה חדשה במקום, בשכונה יוקמו כ-1,200 יחידות דיור.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים במצפה רמון 5,308 תושבים (מקום 225 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.6%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 75.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,463 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב: אוכלוסיית היישוב מורכבת מקהילות רבות ומגוונות: קהילת המייסדים - ותיקי היישוב, עולים מצפון אפריקה, עולים מברית המועצות, קהילת העבריים, משפחות אנשי צבא קבע מבסיסי צה"ל באזור, גרעין תורני וקיבוץ עירוני. לצד אלו, בעשרים השנים האחרונות, קיימת הגירה חיובית של צעירים ומשפחות שבוחרים להתיישב במצפה רמון. הגרעין התורני "ועליתם בנגב" הוקם סביב ישיבת מדברה כעדן, בראשות הרב צבי קוסטינר. הגרעין פעיל ביישוב בתחומי החינוך והתרבות התורנית וכן בתחום הרווחה. בסוף שנת תשפ"ב חנך הגרעין התורני את בית הכנסת "משכן אהוד". לפי תחקיר שפורסם בספטמבר 2023, כחמישית מבעלי זכות הבחירה ביישוב הם אנשי הגרעין התורני אשר צברו כוח פוליטי, הובילו לשינוי ציביונה של מצפה רמון ופועלים נגד קהילת הלהט"ב וסמליה. בשנת תשס"ג הוקמה במצפה רמון קהילת "עץ חיים" לבעלי תשובה (המקושרת גם היא לגרעין התורני). הקהילה היא חלק מרשת הקהילות "נטיעות". הקיבוץ העירוני של תנועת דרור-ישראל פועל ביישוב משנת 2006 ומונה כמה עשרות אנשי חינוך.

היישוב מצפה רמון ממוקם בלב הר הנגב כ־80 ק"מ מדרום לבאר שבע ו-150 ק"מ צפונית לאילת על שפת מכתש רמון הצפונית בגובה של כ-850 מטר מעל פני הים. חלקו המזרחי של מכתש רמון נכלל בתחום השיפוט של המועצה. תחום זה הוא מובלעת בתוך שטחי המועצה האזורית רמת נגב. רק כ-3,500 דונם מתוך 64,500 דונם שבתחום השיפוט של המועצה מיועדים למגורים, תיירות ותעשייה. נכון ל-2017, הגובה הממוצע של השטח העירוני הכלול בתחום השיפוט של המועצה הוא 714 מטר. קו פרשת המים עובר בקרבת מצפה רמון מערבית לה. המיקום והגובה מעניקים למצפה רמון אקלים מדברי מיוחד בכל עונות השנה- מזג האוויר בקיץ חם ויבש כאשר בשעות אחר הצהריים מתחילות לנשב רוחות עזות. בחורף קר מאוד ואחת לכמה שנים אף יורד שלג. כמות הגשם השנתית הממוצעת היא כ-80 מ"מ.

במצפה רמון ישנם ארבעה בתי-ספר יסודיים: בית ספר ממלכתי "רמון", בית ספר ממלכתי דתי "הראל", דמוקרטי - רותם ותורני-סביבתי. בנוסף קיימים בית ספר על יסודי "השלום", התיכון החברתי מצפה רמון, פנימייה בשם חברת הנוער מצפה רמון, ישיבה תיכונית מצפה רמון, ישיבה גבוהה מדברה כעדן והישיבה הקטנה מדברה כעדן לצעירים. בנוסף, ישנה גם מכינה קדם צבאית ״אשר רוח בו״. כמו כן ביישוב פועלות שלוש תנועות נוער המהוות מרכזי פעילות לנוער ביישוב: קן של תנועת הנוער העובד והלומד, סניף בני עקיבא, וסניף של תנועת אריאל. בנוסף קיימת תנועה יישובית בשם לב רמון.

מרכז הצעירים במצפה רמון הוקם בשנת 2011. במרכז מוצעים מגוון שירותים לתושבים בגילאי 18–40 ולמבוגרים צעירים ברוחם, בהם מתן ייעוץ ללא עלות בנושאי יזמות, השכלה גבוהה, מעבר ליישוב, דיור ותעסוקה. בנוסף, המרכז מארגן, מארח ומלווה מפגשים ומיזמים חברתיים, קהילתיים וסביבתיים ביישוב. במקום קיים חדר מחשבים, חדר ישיבות וכיתת לימוד לשימוש הציבור.

אחוז האבטלה במצפה רמון גבוה מאוד יחסית למקומות אחרים בארץ. גם סלילת כביש הערבה (באמצע שנות ה-60) בדרך לאילת פגעה בהתפתחות הכלכלית של מצפה רמון, שכן עד אז הנוסעים לאילת היו עוברים בכביש 40 העובר ליד היישוב. למרות כך, בשנים האחרונות מתחיל שינוי בתחום זה. ביישוב התיישבו אמנים מרחבי הארץ ובהם להקת המחול "אדמה" (שעזבה את היישוב ב-2016). אמנים אלו פתחו גלריות ומקומות אמנות רבים, הם יצרו תרבות של לקיחת יוזמה ויצירתיות עסקית. אזור התעשייה הישן הוסב לאזור תיירות ("רובע דרכי הבשמים") ובו נפתחו חנויות בתוצרת מקומית, מסעדות, בתי קפה וגלריות. מצפה רמון בכלל ו"רובע דרכי הבשמים" בפרט, מנוהלים ברוח כלכלה מקומית מקיימת: רוב מקומות התעסוקה אינם רשתות גדולות, אלא עסקים המנוהלים ומתוחזקים בידי תושבי היישוב. בשנת 2004 נפתח ב"רובע דרכי הבשמים" מפעל ניחוח טבע- FARAN, המעסיק נכון ל-2015, כ־20 עובדים מקומיים. בשנת 2011 נפתח מלון "בראשית" על ידי רשת ישרוטל, המספק תעסוקה לעשרות מתושבי המקום. מקאן ואלי היא סוכנות פרסום דיגיטלית הממוקמת במצפה רמון. המשרד הוא שלוחה של משרד הפרסום מקאן אריקסון ונוסד ב-2013 על ידי חנה רדו כיוזמה עסקית-חברתית, אשר התחייבה לפיתוח הנגב בעיקר מצפה רמון. וכיום מועסקים במקאן ואלי למעלה מ-50 עובדים, מחציתם העתיקו את מקום מגוריהם למצפה-רמון.

במצפה רמון פאבים, מסעדות, בתי קפה, מתנ"ס המספק אירועי תרבות, חוגים, הצגות וסרטים, ומרכז הצעירים ביישוב נותן מענה למפגשים קהילתיים רבים. ליישוב יש מקומון, "המצפה", ירחון שעוסק בנושאי חברה, איכות סביבה, תרבות וקהילה, וסוקר את המתרחש בשטח המועצה המקומית. הירחון יוצא לאור מאז שנת 2014. בנוסף, ישנה תחנת רדיו מקומי (אינטרנטי) בשם "רדיו סבתא". מצפה רמון שוכנת על שפתו של מכתש רמון – המכתש הטבעי הגדול ביותר בעולם. הנוף הנשקף ממנה הפך אותה למרכז תיירות וחוויה מדברית. ביישוב שוכן מרכז מבקרים מכתש רמון, הצופה אל מכתש רמון. במרכז, שהיה בשיפוצים משנת 2010 ועד סוף שנת 2012, פועלים מרכז הדרכה וגן זואולוגי מדברי קטן בשם חי רמון, שבו תצוגה של כ-40 מיני בעלי-חיים מדבריים קטנים ובהם נחשים, לטאות, מכרסמים, קיפודים, דרבנים, עקרבים ועוד. מרכז המבקרים מפעיל גם את חניון בארות במכתש רמון ואת הגן הגאולוגי והגן הארכאולוגי. כמו כן משלב מרכז המבקרים את סיפור חייו של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון לצד הסברים על תופעות הנוף והמכתש הגדול. התפתחות ענף התיירות ביישוב הביאה לפתיחת צימרים רבים, ומספר בתי הארחה ובתי מלון, שהידועים בהם הם מלונות ישרוטל, ישרוטל פונדק רמון ומלון בראשית. פונדק רמון הוקם בשני בתי מגורים מוארכים רגילים במרכזו של היישוב אשר חוברו זה לזה בקומת המסד ולצידם הוקמו חדר אוכל ובריכת שחייה, ואילו מלון בראשית שנחנך בשנת 2012 צופה אל מכתש רמון ומציע חדרים יוקרתיים. בשנת 2011 נפתח במצפה רמון מרכז מטיילים ובית הארחה על ידי שליח חב"ד, הרב צבי סלונים, המתפעל גם בית חב"ד במרכז העיר. ייחודיותו של המבנה הוא בכך שהוא העתק חיצוני מדויק לבית מרכז חב"ד העולמי – 770 שבניו יורק. חלק נכבד מענף התיירות במצפה רמון מתבסס על תיירות אקטיבית עם מפעילים רבים המציעים מגוון פעילויות שטח, אשר רובן מתקיימות במכתש רמון ובמדבר סביבו. ביישוב נמצאת חוות האלפקות, המגדלת למות ואלפקות והיא מהגדולות מסוגה בעולם. עוד שוכן ליד היישוב בית ספר שדה הר הנגב. ב-24 במרץ 2013 אישרה רשות התעופה האזרחית את הפעלתו של מנחת מצפה רמון שמצפון ליישוב. במצפה רמון נמצא מצפה הכוכבים על שם וייז שהוא הגדול בארץ (הטלסקופ הממוקם בו בעל קוטר של מטר אחד). הוא שייך לאוניברסיטת תל אביב שמיקמה אותו שם בגלל מספר הימים הבהירים הרבים בשנה באזור (כ-250). בינואר 2017 נפתח על יסודו של האנגר אדמה שנסגר, 'מֵעֵבֶר'- משכן ליצירה תרבותית וחברתית, ביוזמתם של צעירים תושבי המקום, שנועד להוות בית למפגשי תרבות ופסטיבלים. המקום נסגר בשנת 2020 עקב מגפת הקורונה.

מאז תחילת שנות ה-60 החלו לפעול קבוצות ספורט תחרותיות בעיירה. בענף הכדורגל קבוצת "הפועל מצפה רמון" שהתקיימה עד אמצע שנות ה-80, ומעולם לא הצליחה להעפיל מעל לליגה ג'. וכן בענף הכדוריד התקיימה קבוצה בשם "הפועל מצפה רמון" באמצע שנות ה-70 בליגה א'. נכון ל-2017 לא קיימות בעיירה קבוצות ליגה תחרותיות.

אורי וולטש – 1957–1968 צבי הזן – 1969–1973 אליהו שפירא – 1974–1978 שמואל כהן – 1978–1993 שלמה (סמי) שושן – 1993–1998 דרור דבש – 1998–2003 שלמה (סמי) שושן – 2003–2006 פלורה שושן – 2006–2013 רוני מרום (מרציאנו) – 2013– 2024 אליה וינטר - 2024- הווה