הספרייה הלאומית של ישראל

הספרייה הלאומית אוספת כל מידע כתוב שיצא לאור בישראל וספרים נוספים שהספרייה רוכשת או מקבלת מתרומות. על פי חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), תשס"א-2000, חייב כל מי שמוציא לאור ספר, כתב עת, עבודה מחקרית, תקליט, סרט קולנוע או כל פרסום אחר בחמישים עותקים ומעלה, לשלוח שני עותקים לספרייה הלאומית. חובה חוקית זו הייתה בעיקרה בתוקף על-פי פקודת העיתונות כבר בתקופת המנדט הבריטי. יעודה העיקרי של הספרייה הלאומית הוא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובמיוחד כאלו שיש להם זיקה לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. לייעוד זה שלושה מרכיבים: לשמש כספרייה הלאומית של העם היהודי, ובמסגרת זאת להיות אחראית, בין היתר, לאיסוף כל החומר המודפס ביודאיקה והבראיקה (ספרים באותיות עבריות), לפרסום מפתח של מאמרים במדעי היהדות ולשימוש כמוקד להנחלת מורשת התרבות היהודית והישראלית. לשמש כספרייה הלאומית של מדינת ישראל על כל מגזרי אוכלוסייתה, ובמסגרת זו להיות אחראית לאיסוף כל החומר הנדפס בישראל, בלי קשר לצורתו או לנושאו. לשמש כספריית המחקר המרכזית של העם היהודי בעולם ובישראל, כולל של האוניברסיטה העברית, מוסדות נוספים להשכלה גבוהה ומוסדות מחקר אחרים. תחומי המחקר הם במדעי הרוח, בדגש על מדעי היהדות, תרבויות המזרח התיכון, אסיה-אפריקה והאסלאם. חוקרים רבים בתחומי אקדמיה מגוונים מבצעים מחקרים ואיסוף מידע בשעות רבות של עבודת חקר בין כותלי הספרייה. תפקידי הספרייה הלאומית לפי החוק כוללים: איסוף ושימור – לאסוף, לשמר ולטפח את אוצרות הידע, המורשת והתרבות. נגישות לציבור – לאפשר לציבור, בישראל ומחוצה לה, נגישות הולמת וסבירה לאוספי הספרייה. ספריית מחקר – לשמש ספריית מחקר מרכזית בישראל בתחומי מומחיותה, ולשמש ספריית המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים. תצוגה – להציג בפני הציבור תצוגות קבועות ומתחלפות של אוספים, לרבות אוספים מושאלים. חינוך ותרבות – לקיים פעילות תרבותית, ספרותית וחינוכית המיועדת לציבור לרבות ציבור התלמידים במוסדות החינוך. ייעוץ – להעניק ייעוץ מקצועי בתחומי מומחיותה למוסדות להשכלה גבוהה, ספריות הציבוריות בישראל וספריות של קהילות יהודיות מחוץ לישראל. קשרים וחילופי מידע – לקיים קשר מקצועי עם ספריות לאומיות, ספריות ציבוריות, ארכיונים ומוסדות תרבות וחינוך במדינות אחרות.

ב-15 ביולי 1892 נפתחה שוב ספריה בירושלים, על ידי לשכת ירושלים של ארגון בני ברית שקרא את שמה, לפי הצעת מרדכי אדלמן "בית הספרים מדרש אברבנאל", על שם יצחק אברבנאל, מגדולי היהודים שגורשו מספרד, בדיוק 400 שנה קודם לכן. בניגוד לקודמותיה, ספריה זו לא נסגרה, וממנה מתחילה ההיסטוריה של הספרייה הלאומית עצמה. עם יוזמי הספרייה נמנו ד"ר זאב וילהלם הרצברג, אפרים כהן-רייס, ר' חיים הירשנזון, ר' אברהם משה לונץ, דוד ילין, יוסף מיוחס וזאב יעבץ, שחלקם היו מעורבים כבר ביוזמות הקודמות. "לספרן מנו את מר אהרן כהן, ששמש בכהונה זו לבדו עד שנת תר"פ". בשנת ה'תרנ"ג, עם עלייתו לירושלים, התמנה יחיאל מיכל פינס לחבר בהנהלת הספרייה עד לפטירתו ב-1913. פינס היה פעיל במיוחד מבחינה רוחנית-ספרותית כשאפרים כהן היה פעיל מבחינה ארגונית-כספית. פינס סבר שהספרייה מיועדת לספרים "ברוח העם ותורתו", ובכלל זה ספרים תורניים וספרי היסטוריה, לשון ומדע, אך אין בה מקום לספרות יפה. מדיניות זאת הביאה עליו ביקורת מצד אליעזר בן יהודה, יעקב רבינוביץ ואחרים, שדרשו להוציא את הספרייה מידי ארגון "בני ברית". ביוזמתו של ילין החלו להיערך הרצאות מזדמנות ושיעורים קבועים לציבור הרחב באולם הקריאה של הספרייה; בין השיעורים שניתנו בשבתות היה שיעור של פינס בספר "הכוזרי" ושיעור של דוד ילין על תולדות שירת ספרד. בתחילת ימיה של הספרייה שכנו כל הספרים בשני ארונות קטנים בביתו של לואיס אונגר, אולם עם גדילתה של הספרייה, בשנת 1894, נשכר עבורה מבנה קטן ליד שכונת אבן ישראל, שם התאפשרה גם פתיחתו של אולם קריאה. באותה השנה, ביוזמתו של יהושע סירקין, הוסכם על איחוד הספרייה עם היוזמה לאיסוף ספרים למען ספרייה לאומית, שהחלה כבר לפעול באודסה, והוקם "ועד בית הספרים הכללי", למען יסודה של ספרייה לאומית, על בסיס מדרש אברבנאל שהייתה רק ספרייה ירושלמית. בעקבות זאת אוחדה ספרייתו של בן-יהודה לתוך מדרש אברבנאל, ויצא קול קורא למשלוח ספרים וכסף.

ב-1925, שנת פתיחתה של האוניברסיטה העברית, נמסרו ניהול בית הספרים ואוצרותיו לאוניברסיטה העברית ושמו הוסב רשמית ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי". הספרייה המשיכה לקבל תרומות ואוספים מיוחדים, ביניהם אוסף האוטוגרפים והפורטרטים החשוב של אברהם שבדרון, ואף הוצגו תערוכות ממבחר הפריטים שהגיעו. אחת התערוכות, בשנת ה'תרפ"ז (1927), כללה כתבי יד של חשובי הרבנים והאדמו"רים מן המאות האחרונות, ומשכה גם את בני היישוב הישן. דבר זה הביא לחידוש חרם הרבנים משנת ה'תרל"ה על הכניסה לספריה, בידי בית הדין האשכנזי והרב יוסף חיים זוננפלד. על מנת שתשרת את הסטודנטים, המורים והחוקרים באוניברסיטה, נבנה עבור הספרייה בנין חדש על הר הצופים. ב-15 באפריל 1930 נחנך בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (בית דוד וולפסון) בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, בנוכחות הנציב העליון. ערב המעבר לבנין החדש פורסם דוח המפרט את צמיחת האוסף מ-32 אלף כרכים ב-1921, ל-200 אלף ב-1929. בעקבות המעבר לשולי העיר התרחקה הספרייה מקהל הקוראים הלא אקדמי ברחבי העיר, אך הספרייה השתדלה לחזק את ספריית בית הכנסת ישורון ברחביה, ואף פתחה סניפים של ספריה רפואית ברחבי הארץ. אוספי הספרייה המשיכו להתרחב אחרי המעבר להר, והגיעו ב-1945 לכ-450 אלף כרכים. בתקופה זו התקבל בהשאלה (ואחר כך במתנה) אוסף דפוסי ערש (אינקונבולות) מאת שלמה זלמן שוקן, שכלל 64 מתוך כ-150 ספרים עבריים מראשית ימי הדפוס. אלפי ספרים הגיעו בשנות ה-30 מספריות יהודים גרמנים שברחו לאחר עליית הנאצים ולא יכלו לקחת איתם את ספריהם, ולכן תרמו אותם לספרייה. בספטמבר 1935 סיים שמואל הוגו ברגמן את תפקידו כמנהל בית הספרים, והחליף אותו גוטהולד וייל, שכיהן בתפקיד עד ל-1946. לאחר כשנה ללא מנהל קבוע, מונה קורט וורמן לתפקיד, והוא הוביל את הספרייה עד לאחר מלחמת ששת הימים.

ב-1 בינואר 2011 הסתיים שלב המעבר והבעלות על הספרייה עברה לידי המדינה (50% מהמניות) והאוניברסיטה העברית (25%). שאר המניות לא הוקצו בשלב הראשון. באותו חודש הוקמה "החברה לבניין הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ)" שמטרתה "להקים בעבור חברת הספרייה הלאומית בע"מ (חל"צ), בניין או בניינים חדשים כפי שיוסכם עימה על מערכותיהם וציודם, שיאפשרו לה להגשים את מטרותיה ולמלא את תפקידיה, ולמסרם לחברת הספרייה". עם סיום שלב המעבר, החל תהליך ההתחדשות של הספרייה במטרה להפכה למרכז תרבות וחינוך לאומי ותרבותי. ב-27 במרץ 2011 נחתמה בירושלים "אמנת הספרייה הלאומית" על ידי נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הדירקטוריון דוד בלומברג ונכבדים אחרים. האמנה, שנכתבה בידי פרופ' אביעד הכהן וד"ר ורדית טוקטלי, מתארת את תפקידי הספרייה, חזונה ומטרותיה, ואת תהליך ההתחדשות שלה. בדצמבר 2011 הוכרז על תחרות אדריכלית לתכנון הבניין החדש של הספרייה. המשכן החדש היה צפוי להיחנך ב-26 ביולי 2016,אך השלמתו נדחתה לשנת 2019, ונדחתה שוב לסוף 2022, והבניין נחנך באוקטובר 2023. בשנת 2020, על רקע מגפת הקורונה בישראל, נקלעה הספרייה הלאומית לקשיים בהיעדר תקציב המדינה, וכתוצאה מכך נאלצה הספרייה להודיע על השבתת פעילותה באופן זמני, ובמשך חודש אוגוסט 2020 יצאו כ־300 עובדי הספרייה לחל"ת, שלאחריה חזרו לעבודה סדירה.

הספרייה הלאומית כוללת חמישה אוספים מרכזיים: אוסף יהדות, אוסף ישראל, אוסף אסלאם ומזרח התיכון, אוסף מדעי הרוח הכלליים, ואוסף המוזיקה.

הספרייה הלאומית מנהלת גם מספר מאגרים לאומיים בתחומי הספר והספרנות: היא מנהלת את הקטלוג המאוחד הישראלי (ULI),הכולל נתוני מצאי מעודכנים של ספרים וכתבי עת מספריות אקדמיות וספריות רבות נוספות בישראל, כאשר המאגר כולל למעלה מ-6 מיליון רשומות. בעבר היה גם צוות מיוחד של הספרייה שערך וניהל את הקטלוג המאוחד לכתבי עת בישראל (ULS), אך עם השינויים והשיפורים הטכנולוגיים שולב מאגר זה בתוך הקטלוג המאוחד הישראלי. הספרייה מפתחת את מאגר זהויות הלאומי. זהו תזאורוס הכולל שמות סופרים, מקומות ונושאים, המאגר הוא רב לשוני (עברית, אנגלית, ערבית ורוסית) וכולל את הערכים הראשיים בשפות שונות וכן צורות כתיב שונות. המאגר נמצא בשימוש של מרבית הספריות האוניברסיטאיות בישראל, ומבוסס בחלק האנגלי על המאגר האמריקאי המתוחזק על ידי ספריית הקונגרס (LCNA ו-LCSH). הספרייה הלאומית הפיקה את הביבליוגרפיה הלאומית – קריית ספר עד שנת 2003,וכן היא משמרת את מפעל הביבליוגרפיה העברית. מפעל הבביליוגרפיה העברית פרויקט שקטלג את כל הספרים המודפסים באות עברית שיצאו בישראל ומחוצה לה עד 1960. רשימת מאמרים במדעי היהדות (רמב"י) היא אינדקס מאמרים ממוין ומקוטלג (או ביבליוגרפיה) של אלפי מאמרים אקדמיים ואחרים בקשת רחבה של תחומים במדעי היהדות, חקר ארץ ישראל ומדינת ישראל. רמב"י היא המאגר הגדול והמקיף מסוגו בעולם. המידע הכלול ברמב"י נאסף מתוך מאות ואלפי כתבי עת מדעיים, כתבי עת ספרותיים או מתעדים, מאספים וקובצי מאמרים חד-פעמיים לנושא מוגדר, בעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ושפות נוספות ובלשונות היהודים: יידיש, ערבית, ולאדינו. מערכת רמב"י משתייכת מבחינה ארגונית לספריה הלאומית, ומשרדיה נמצאים בתוך בניין הספרייה. השירות הגניאולוגי בספריה הלאומית: הספרייה הלאומית מציעה שירות המסייע בחיפוש שורשי המשפחה. השרות ניתן לכל המעוניין לחקור את שורשי משפחתו, ולגלות מידע על אבותיו. השירות מתמקד באיתור שורשי המשפחה בקהילות יהודיות בעולם. מטרת השירות היא לעזור לפונה לפתוח פתח למחקר ולחשוף את המחפש למקורות מידע הקיימים בספרייה הלאומית ובארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. בנוסף, ספרני היעץ והמומחים בשירות מפנים את הפונים גם אל מקורות נוספים כמו אתרי אינטרנט,או ארכיונים חיצוניים לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. השירות הגנאלוגי בספריה הלאומית החל בשנת 2013.השירות נוסד כיוזמה של המכון הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית ומרכז פאול יעקבי בירושלים. שותפים נוספים לשרות הם העמותה למחקר גנאלוגי בישראל והעמותה הישראלית לחקר שורשי המשפחה-עיל"ם. בשנים הראשונות לשירות, הוא ניתן פעמיים בשבוע בספריה עצמה, באמצעות הזמנת תור. מתחילת מגפת הקורונה, השרות ניתן בזום או באמצעות דואר אלקטרוני. בסופו של השירות, הפונה מקבל סיכום של מקורות להמשך מחקר עצמי. המעוניין בשרות ממלא טופס פניה עם פרטי האדם אותו הוא מעוניין לחקור.

הספרייה הלאומית כוללת אולמות קריאה ואוספים שונים הפתוחים ברובם הגדול לציבור הרחב ללא צורך בהזדהות או בתשלום, זאת בניגוד למרבית הספריות הלאומיות בעולם, אשר אינן מאפשרות גישה חופשית לאוספיהן. אולמות הקריאה העיקריים הם: אולם קריאה כללי (הכולל גם את אוסף אסלאם), אולם קריאה יהדות (הכולל גם את אוסף ישראל ואוסף שלום לקבלה וחסידות) ואולם קריאה מיוחדים לעיון בספרים נדירים, חומר ארכיוני ותצלומי כתבי יד. בעבר, בבניין הספרייה בגבעת רם, היה גם אולם קריאה לאוסף אדלשטיין המוקדש להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, ואולם לאוסף המפות על שם ערן לאור. רוב ספרי הספרייה אינם נגישים ישירות מהמדפים, ואדם המעוניין בספר מזמין אותו ישירות באמצעות הקטלוג המקוון של הספרייה (עד 2011 בוצעה הזמנת הספרים באמצעות מילוי טופס נייר בהגעה לבניין הספרייה או בהכתבתו לספרן באמצעות הטלפון), והוא מובא מהמחסן לאולם הקריאה תוך פרק זמן של כשעה. שיטה זו קרויה שיטת "מדף סגור". באולמות הקריאה עצמם ישנו אוסף מצומצם הניתן לגישה ישירה (שיטת "מדף פתוח"). באולמות הקריאה ניתן גם לקרוא עיתונים ישנים, שצולמו על מיקרופילם, בעמדות קריאה ייעודיות. העיתונות היומית מהשנים האחרונות נגישה ברובה דרך אתר הספרייה.

בשנת 2000 החלו אנשי הספרייה הלאומית ב"מפעל הדיגיטציה על שם משפחת שאפל". מטרתו של מפעל הדיגיטציה הייתה ליצור ספרייה דיגיטלית ולהעלות לאינטרנט בתור קבצים סרוקים ספרים מסוימים שזכויות היוצרים שלהם פגו. במסגרת זו נסרקו בין השאר אוסף כתובות, מפות עתיקות של ירושלים וארץ ישראל, כתבי יד של חיבורי רש"י והרמב"ם, ואוסף הפשקווילים של יואל קרויס. כמו כן הועלה לרשת אוסף התצלומים של זאב אלכסנדרוביץ, שצולם בשנות השלושים של המאה העשרים.כן נוסד מפעל עיתונות יהודית היסטורית, בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, בו נסרקו והועלו לרשת עיתונים יהודיים רבים ובהם הצבי, חבצלת, הלבנון, המגיד, המליץ והצפירה, היינט, דער מאמענט, פארווערטס ועוד. פרופסור אלחנן אדלר הוא אחד היוזמים של מפעל הדיגיטציה ומי שניווט את פעולתו מראשיתו במשך שנים רבות. בנוסף, במסגרת מפעל הדיגיטציה הועלו לרשת מבחר של הקלטות מארכיון הצליל הלאומי, וכן פריטים מארכיונו של המלחין משה וילנסקי. ב-2019 הספרייה קיימה מיזם משותף עם גוגל ספרים, במסגרתו סרקה גוגל כ-70,000 ספרים מספרי הספרייה הלאומית שזכויות היוצרים עליהם פגו. הספרייה מאפשרת לכל אדם בתחומי מדינת ישראל לקבל גישה בחינם ל-52 כתבי העת ישראליים במאגר המידע JSTOR. הספרייה מפעילה כמה פרויקטים ואתרים שמטרתם היא הנגשה של חומרי הספרייה ומתן גישה אליהם מרחוק. ישנם פרויקטים נוספים שהספרייה הלאומית מעניקה להם סיוע מבחינה מקצועית וטכנולוגית במטרה להנגיש ולשמר מורשת תרבותית, שאיננה נכללת באוספי הספרייה. אוסף הצילומים הלאומי על שם משפחת פריצקר האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר כולל מגוון נרחב של צילומים מההיסטוריה של ארץ ישראל מסוף המאה ה-19 ועד לימינו. האוסף מורכב משבעה ארכיונים פרטיים של צלמים שונים: הצלמניה – צילומים של של רודי ויסנשטין הצילומים הם משנת 1936 עד לשנת 1980 אוסף דן הדני אוסף אברהם שבדרון – אוסף אוטוגרפים ופורטרטים אוסף מעבדת "ביתמונה" אוסף אלבומי תצלומי ארץ ישראל מארכיון יעקב ורמן אוסף זאב (וילהלם) אלכסנדרוביץ ארכיון דנצ'ו ארנון – כולל תצלומים שצולמו בשנים 1980-2021 אוסף מיתר – מורכב משלושה אוספי תצלומים שמכילים יחד למעלה מ-100,000 תצלומים. האוספים הם של בנו רותנברג, משה לוין ובוריס כרמי. רובו הגדול של אוסף התצלומים נגיש לצפייה נגיש לצפייה מרחוק. עיתונות יהודית היסטורית האתר "עיתונות יהודית היסטורית" הוא מאגר מקוון של עיתונים וכתבי עת היסטוריים מהעולם היהודי. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה מקוונת ונוחה לעיתונות העברית מימיה הראשונים, מסוף המאה ה-18 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית בשפות שונות, בהן: יידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית, הונגרית, פולנית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית, גרמנית, רומנית, שוודית וערבית. בשנת 2005 הצטרפה הספרייה הלאומית למיזם. ההצטרפות למיזם המתרחשה לאחר שבשנת 2003 החלה הספרייה בפרויקט דומה בשם "עיתונות עברית היסטורית". אוסף ג'ראייד לעיתונות ערבית הספרייה הלאומית מחזיקה במחסניה אוסף חשוב של עיתונים ופרסומים תקופתיים בשפה הערבית שהופיעו בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי החל מראשית המאה העשרים. פרסומים אלה כוללים עיתונים יומיים בעלי נופך חדשותי, עיתונים סאטירים, וכן כתבי עת בנושאי חברה, חינוך ותרבות. מספר כותרי העיתונים בערבית שזמינים באופן דיגיטלי הוא 106. כותר העיתון היחיד באתר שטווח התאריכים שלו חורג מעבר לתקופת המנדט הבריטי, הוא העיתון אל-איתיחאד⁩. באוסף ג'ראייד לעיתונות ערבית, גיליונות עיתון אל איתיחאד הם מ-14 במאי 1944 עד ל-31 באוקטובר 2017. אתר כתיב לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות שמאפשרות שימור, הצגה ונגישות לתוכן דיגיטלי, פתחה הספרייה הלאומית בתהליך של חידוש האוסף של צילומי כתבי היד העבריים. באוגוסט 2017 פתחה הספרייה את אתר האינטרנט "כתיב", שבו מוצגים עותקים סרוקים של כתבי יד עבריים מרחבי תבל. נכון לספטמבר 2023, באתר מופיעים כתשעים וארבע אלף שמונה מאות כתבי יד.מיזם "כתיב" הוא מיזם שמשותף לספרייה הלאומית ולאגודת FJMS. את אגודת FJMS הקימו אלברט ד' וננסי פרידברג. מטרת מיזם "כתיב "היא להפוך את רוב כתבי היד העבריים בעולם לנגישים דיגיטלית. תמונות כתבי היד מוצגות במיזם בטכנולוגיה המתקדמת ביותר ובאיכות הגבוהה ביותר ומשמשות קהילות של חוקרים וקוראים. המיזם מנסה לאסוף את כל כתבי היד העבריים בעולם. במסגרת מיזם נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה עם מוסדות בעולם שכתבי יד עבריים נכללים באוספיהם. פרויקט "ווארק" בשנת 2019, קרן ארכדיה, הקרן הפילנתרופית של פיטר בלדווין ואליסבת' ראוסינג, נתנה מענק כספי לספריה הלאומית על מנת להתחיל בתהליכים של דיגיטציה שירחיבו את גישה לאוסף כתבי היד האסלאמיים של הספרייה. בעקבות מתן המענק, הספרייה ייסדה את "ווראק" (בערבית: עושה הנייר),מיזם המוקדש להנגשה של האוסף לקהל החוקרים הבינלאומי ולציבור הרחב. נוסף לסריקה ברזולוציה גבוהה של קרוב ל-2,500 כתבי יד, הספרייה הלאומית בחנה ותיקנה את רשומות הקטלוג של כתבי היד. פרויקט ארכיון האינטרנט הישראלי מטרת ארכיון האינטרנט הישראלי היא לשמר את הפרסומים המקוונים באתרי האינטרנט הישראליים. במהלך השנים, נעשה האינטרנט זירה תרבותית מרכזית, שבה מתפרסם אחוז נכבד שח טקסטים וחומרים האודיו-ויזואליים. אחד מתפקידה של הספרייה הלאומית הוא לשמר את אוצרות הידע של מדינת ישראל. המטרה היא לשמר את אוצרות הידע הללו, באופן שיאפשר גישה עתידית אליהם. שימור זה דומה לשימור ספרים ופרסומים מודפסים שמבצעת הספרייה. הספרייה הלאומית מתמקדת בהעתקה של אתרי האינטרנט בדומיין הישראלי il ובשימור של אתרים אלו. עם זאת הספרייה הלאומית שואפת לשמר גם אתרים ישראליים ויהודיים שאינם מצויים בדומיין הישראלי. בלוג הספרנים בלוג שבו מתפרסמים סיפורים המבוססים פריטים ועולמות תוכן שמיוצגים באוספי הספרייה. הבלוג משמש במה לכותבים מתוך הספרייה ומחוצה לה. הבלוג מנסה להנגיש סיפורים מעולמות התוכן של הספרייה שמסווגים לקטגוריות שונות הן מבחינת תוכן והן מבחינת סוגי חומר שונים. בנוסף לכך, הבלוג כולל פודקאסט בשם "הספרנים", שמתמקד גם הוא בתכנים שונים שקשורים לאוספי הספרייה. במסגרת הבלוג, מתפרסם גם "הַמּוּסָךְ: מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה", כתב עת מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה, במקור ובתרגום.

תוכנית פרדס מטרתה של התוכנית לחזק את הקשר בין היצירה הספרותית הישראלית ובין עולמות התוכן של הספרייה הלאומית. הספרייה הלאומית שואפת להגשים את המטרה הזו על ידי בחירת ארבעה סופרים צעירים ומבטיחים, שהוציאו ספר אחד בהוצאה לאור בישראל, והם לפני הוצאתו של ספר נוסף. הסופרים יוזמנו להשתתף בתוכנית, אשר תתקיים במשכן הספרייה הלאומית בירושלים. הסופרים יעבדו וילמדו בספרייה הלאומית במשך שבעה חודשים. מטרת העבודה בספריה הלאומית היא לאפשר לסופרים ליצור שיח עמיתים עם שאר משתתפי התוכנית בנוסף השהייה בספרייה תאפשר פיתוח של שיח גם עם אנשי תוכן בספרייה הלאומית ועם קהל הקוראים. תוכנית בוסתן תוכנית בוסתן מפגישה בין יוצרים מקהילות שונות בארץ ופותחת בפניהם את האפשרות לצמוח ולהתקדם ככותבי שירה. משוררים שכותבים בערבית או בעברית מוזמנים לקחת חלק בתוכנית שבמהלכה יתמסרו ללימוד, כתיבה ויצירה. במקביל, הם ויתוודעו אל עולמות התוכן של אוספי הספרייה הלאומית. אורך התוכנית הוא ארבעה שבועות שמוקדשים ללמידה וכתיבה בבניין הספרייה הלאומית בירושלים. התקופה הזו משלבת בין הקדשת זמן לכתיבה חופשית, ובין תוכנית שמכילה למידה, מפגשים וסדנאות. בין מרכיבי התוכנית: למידה, סדנאות בעריכת שירה ובתרגום, מפגשים יוצרים וסופרים, והיכרות עם אוספי הספרייה. מרכז המבקרים בספריה הלאומית הספרייה מציעה מגוון פעילויות לקהל הרחב. הספרייה מארגנת ימי עיון במהלך השנה לסוגי קהל שונים:חוקרים, ספרנים ולקהל הרחב. מדי שנה נערכים בספרייה אירועי תרבות מיוחדים כמו פסטיבלים והופעות. מעבר לאירועים המיוחדים, מתקיימות בספרייה הרצאות, סיורים וערבי תרבות. בבניין הספרייה אולם תצוגת קבע בה מוצגים עשרות מאוצרות הספרייה. כמו כן מתקיימות תערוכות מתחלפות. במהלך תקופת מגפת הקורונה קיימה הספרייה הלאומית אירועי תרבות באופן מקוון. באתר התרבות של הספרייה הלאומית ישנו מאגר של אירועים שדרכו ניתן לצפות באירועים שהתקיימו בעבר בספרייה ובאירועי תרבות מקוונים. מחלקת החינוך של הספרייה הלאומית הספרייה הלאומית מעוניינת לקדם למידה בעלת משמעות שמקנה ידע ומיומנויות. ייחודה של הלמידה הזו היא ההתבססות שלה על פריטים מאוספי הספרייה. הכוונה בפריטים היא לכרזות, עיתונים, הקלטות, מסמכים, מפות, ותצלומים שמצויים באוספי הספרייה הלאומית. התפיסה הפדגוגית של הספרייה הלאומית היא ששימוש מושכל בפריטים שבאים מאוספי הספרייה מאפשרים לחזק את הקשר בין התלמידים למורשת התרבותית – היסטורית של ישראל. מטרה נוספת של הקשר הזה היא העצמה של המיומנויות והכישורים הדרושים לתלמידים במאה ה-21.הספרייה פועלת לממש את התפיסה החינוכית שלה באמצעות מספר פעולות מרכזיות: 1. הקמת מאגר פריטי מקור להוראה ולמידה. 2. פיתוח משאבי הוראה המבוססים על פריטים מאוספי הספרייה. 3. הכשרה של סגלי הוראה ואנשי חינוך, וקיום של תוכניות חינוך בלתי פורמליות למשפחות ולתלמידים. מאגר פריטי מקור הוא הבסיס לאתר החינוך בספרייה הלאומית. הפריטים נבחרו בקפידה על ידי מורים, באופן שיתאימו לתוכניות הלימודים במקצועות הלימודי בישראל. לצד כל פריט מקור ניתן למצוא מידע מפורט והצעות כיצד ניתן לשלב אותו במסגרת תחומי ידע שונים. באתר החינוך של הספרייה הלאומית ניתן למצוא הצעות להוראת נושאים שונים באמצעות פריטי מקור. מערכי השיעור נכתבים בשיתוף עם אגף התקשוב במשרד החינוך. בנוסף ניתן למצוא באתר החינוך של הספרייה דפי עבודה על פריטים מאוספי הספרייה. המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית מוביל בשיתוף משרד החינוך תהליך שמטרתו לחזק את מעמדם של מדעי הרוח במערכת החינוך. המרכז מאתר את הצרכים החינוכיים בתחומי מדעי הרוח, מפתח כלים חדשניים להוראה ולמידה בתחומים אלו. בנוסף לכך המרכז מטפח סגלי הוראה, ומעודד מצוינות לימודית במקצועות מדעי הרוח.. ההתמקדות היא בשלושה מישורי פעולה שיש בהם כדי לפתח ולהעצים את מקומם של תחומי הרוח במערכת החינוך:1.הדגשת תרומתם של המורים במדעי הרוח.2.הטמעה של מתודות הוראה ולמידה חדשניות. 4.יצירת שיתופי פעולה מעשירים בין גופים שונים הפועלים בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה. פרויקט שאר רוח כיתות שאר רוח הן כיתות שנתפסות כעתודה הומניסטית בחטיבות ביניים ברחבי הארץ. כיתות אלו מבקשות להוות ראש חץ של מהלך חיזוק לימודי הרוח במערכת החינוך. מטרת התכנית היא לגבש נבחרת תלמידים איכותית שרואה בתחומי הרוח בסיס חיוני לחיזוק החברה הישראלית. כיתות שמשתתפות בתוכנית פועלות בהובלת מורים מצטיינים לספרות, להיסטוריה ולתרבות יהודית – ישראלית. מורים אלו שואפים להוביל לשינוי בהוראת מדעי הרוח. התכנית מיועדת לתלמידות ותלמידים שמעוניינים להיות חלק מתהליך עמוק של למידה ודיון. בתי הספר מקיימים מפגשי לימוד קבועים בקבוצות קטנות. במהלך המפגשים מושם דגש על הרחבת תחומי הדעת ושיפור מיומנויות הקריאה והכתיבה. התלמידים המשתתפים בתוכנית נהנים מפעילות תרבותית בימי שיא בספרייה הלאומית ובמוסדות תרבות נוספים. גשר לאירופה התוכנית "גשר לאירופה" של הספרייה הלאומית מתמקדת בקשר בין הספרייה הלאומית לבין והקהילות היהודיות באירופה. היא כוללת כמה תתי – פרויקטים. במסגרת הקשר עם הקהילות היהודיות באירופה, התכנית מבקשת מן הקהילות היהודיות חומרי אמפמרה, שמתעדים את החיים ההיהודים העכשוויים באירופה. תוכנית מקור תוכנית מקור פותחה כחלק מיוזמת "גשר לאירופה" של הספרייה הלאומית כדי לספק הכשרה ופיתוח לאנשי מקצוע העוסקים במורשת יהודית במוסדות תרבות באירופה. מאז הקמתה, התוכנית הכשירה כ-60 ספרנים, ארכיונאים ואנשי מקצוע ממוסדות תרבות ברחבי אירופה. תוכנית זו הרחיבה את בקיאותם של המשתתפים באוספים היהודיים הנמצאים תחת אחריותם. במסגרת התוכנית מתקיימים קורסים, שפותחו על ידי צוות מומחים מספרייה הלאומית, ומארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. מטרת הקורסים היא לתת מענה לצורכי המשתתפים והמוסדות בהם הם עובדים. הקורסים מעניקים הכשרה תאורטית, והתנסות מעשית. זאת תוך הסתמכות על האוספים עליהם מופקדים המשתתפים. ספרי אי-טל-יה שיתוף פעולה ליצירת רשימה מאוחדת של כל הספרים העבריים שיצאו באיטליה. המיזם הושק על ידי איגוד הקהילות היהודיות באיטליה, הספרייה המרכזית הלאומית של רומא והספרייה הלאומית. תומכת נוספת בפרויקט היא קרן יד הנדיב באירופה. הקהילה היהודית באיטליה מילאה תפקיד משמעותי בהיסטוריה היהודית במשך מאות שנים. איטליה הייתה מרכז חשוב שנוצרו והופצו בו כתבי יד עבריים רבים. באיטליה מוחזקים כיום אלפי ספרים עבריים נדירים, שלא קוטלגו. ספרים אלו נמצאים באוספים ששייכים לקהילות יהודיות, וכן לספריות של ממשלת איטליה, והכנסייה הקתולית. חלק מהאוספים קוטלגו חלקית.עם זאת,לא קיימת רשימה כוללת, שכוללת קיטלוג אחיד של כלל הספרים. החשיבות המחקרית וההיסטורית של כתבי היד העבריים שנמצאים באיטליה רבה. הפרויקט מבקש להבטיח שהספרים העבריים באיטליה יהיו מוגנים, ישומרו, ויונגשו. המטרות האלו הושגו באמצעות טכנולוגיה שפותחה במיוחד עבור פרויקט זה. תחומי האחריות של הפרויקט מחולקים לשלושה. איגוד הקהילות היהודיות באיטליה מפקח על הפרויקט בכללותו. הספרייה המרכזית הלאומית של רומא משמשת כפלטפורמה לקטלוג הספרים. הספרייה הלאומית מספקת את ההכשרה והתמיכה המקצועית, ואת והידע הרלוונטי לשימורם של ספרים עבריים. הפרויקט במלואו כולל שימור של כ-35,000 כרכים מארבע עשרה קהילות יהודיות, ומעשרים וחמש מוסדות באיטליה.

ספרייה לאומית רשימת ספריות לאומיות הספריות הגדולות בעולם ארכיון המדינה

יוסף חזנוביץ, דברים אחדים בדבר בית הספרים שבירושלים, ס"ט פטרבורג, הוצאת המליץ, תרס"ג 1903 אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כרך ב'. פרק ע: ראשיתו של בית הספרים הלאומי, מזכרונות יוסף חזנוביץ (1895); פרק עא: הספרים הראשונים הגיעו לבית הספרים בירושלים, מזכרונות אפרים כהן-רייס (1895); עמ' 751–755. תולדות בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"ף, ירושלים, תר"ץ אברהם יערי, בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בירושלים: במלאת יובל לקיומו, תל אביב: הוצאת אמנות, תש"ב 1942 צבי ברס, מאה שנים של ספרים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי תרנ"ב-תשנ"ב: תערוכת היובל, ירושלים, 1992 עת־מול, גיליון 230 – הספרייה של עם הספר (גיליון המוקדש כולו לספרייה הלאומית), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2013