הופעות היום בערד - הרשימה המלאה

ערד ממוקמת בדרום מדבר יהודה, על גב רכס כידוד וממזרח לבקעת ערד, 23 ק"מ מערבית לים המלח, וכ-45 ק"מ מזרחית לבאר שבע. המועצה המקומית הקרובה ביותר היא כסיפה. ערד גובלת בשטח השיפוט של מועצה אזורית תמר ממזרח ובשטח גלילי ממערב. דרך ערד עוברים כביש 31 וכביש 3199 למצדה. ערד ממוקמת בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים; הנקודה הנמוכה ביותר היא 360 מטר, והגבוהה – 630 מטרים, עם נקודת ציון של 600 מ' בהר כידוד. בעיר מספר וואדיות, לרבות ערוצי נחל צאלים, יעלים, נחלי כידוד, חסד, רחמים דומייה, קינה, מלחתה ופראים. בבקעת ערד אדמת לס, וממזרחה סלעי משקע, כגון גיר, צור ודולומיט. כמות הגשם הממוצעת בערד היא כ-130 מ"מ בשנה. בממוצע אחת לשמונה שנים יורד בערד שלג קל למשך כיממה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בערד 29,341 תושבים (מקום 78 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.1%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 59.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,297 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח). להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב: כבר בשנותיה הראשונות, קלטה העיירה הקטנה עולים חדשים, שהגיעו מרומניה וממדינות אחרות, אולם קצב גידול האוכלוסייה במקום, כמו גם מקורות תעסוקה אפשריים, היה רחוק מן התחזיות. בשלהי שנת 1966 גרו במקום פחות מ-2,500 תושבים, אף שהתחזית הייתה כי באותו מועד יהיו ביישוב מעל 10,000 תושבים. בסוף שנות השישים, הוקם בעיר אולפן ייחודי, בשם מכון ווג'ס, שבו למדו אקדמאים יהודיים מכל העולם, אך בעיקר מארצות דוברות אנגלית. משנת 1971 הגיעו לערד עולים חדשים ממדינות נוספות: ארצות הברית, קנדה, ברית המועצות, דרום אפריקה, ואתיופיה. באותה תקופה התיישבו בעיירה גם כמה משפחות מקהילת העבריים (שמושבה בעיקר בדימונה). כך נוצר בעיר פסיפס רבגוני ומרתק של תרבויות וגלויות. בשנות התשעים הגיעו למקום אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, ותוך שנים אחדות הורכבה אוכלוסיית העיירה בעיקר מעולים חדשים: יותר מ-50% מהתושבים. בשנת 1995 נפתחו כמה מרכזים לקליטת עולים בשכונת "חלמיש" וליד שכונת "מעוף". המרכז שבשכונת "חלמיש" קלט רק יוצאי אתיופיה ונסגר גם הוא. כיום יוצאי חבר העמים מהווים כשליש מהתושבים בעיר, קהילה של חסידות גור, המהווה כ-20% מהאוכלוסייה, קהילת חב"ד וקהילה קטנה של חוזרים בתשובה - בעיקר חסידי ברסלב, כ-300 מבקשי מקלט מסודאן ואריתראה ועוד. בעשורים הראשונים לייסודה התאפיינה ערד באוכלוסייה בעלת מעמד חברתי כלכלי גבוה, שבידל את היישוב מיתר עיירות הפיתוח (לצד כרמיאל). לפי מספר חוקרים ובהם בתיה רודד (תושבת העיר ופעילה פוליטית) שקיעתה של העיר נבעה בעקבות שינוי סדר היום הלאומיים בעקבות עליית הליכוד לשלטון, אלפי עולים מברית המועצות שהתיישבו בעיר, העברת מפעלי התעשייה שהיו בערד למדינות העולם השלישי כחלק ממגמה גלובלית של העברת התעשייה למדינות בהן כוח האדם זול יותר, הטשטשו ההבדלים בינה לבין שאר עיירות הפיתוח בנגב. מחירי הדיור הזולים בה משכו אליה כמות נכבדת של חסידי גור שהתיישבו בערד, אשר הורידו עוד יותר את מעמדה הכלכלי חברתי. והובילו לעימותים בין חרדים וחילונים בעיר על אופייה של העיר. כמו כן נוצר בה ריכוז של כ-1,300 פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה שעברו את גבול מצרים (בעקבות נוהל גדרה-חדרה) במהלך ראשית שנות ה-2000 ולאחר שינוי הנוהל נותרו 500 איש. ב-2010 הייתה לעיר הישראלית הראשונה שבה נבחרה יוצאת חבר המדינות - טלי פלוסקוב מ"ישראל ביתנו" - לראשות העירייה. ב-2015 נבחרה פלוסקוב לכנסת ומאז מכהן כראש העיר עו"ד ניסן בן חמו, בן ערד שגדל והתחנך בה. בעיר פועלים גרעיני התנדבות רבים, הכוללים מתנדבי שנת שירות של הצופים העבריים, קדימה, צמרת ובית"ר. בנוסף על כך, בעיר ישנו כפר סטודנטים וגרעין של תנועת הבוגרים של בני עקיבא ובעבר התקיים בעיר גרעין חיילים של תוכנית "עם וארץ" מטעם מכינת עין פרת. בעיר פועלות תנועות הנוער הצופים, בית"ר, בני עקיבא והנוער העובד והלומד.

לרוב השכונות בערד ניתן שם הקשור לנושא מסוים, כשכל שמות הרחובות בהן עוסקים בנושא. שכונות יוצאות הדופן הן השכונות הראשונות ושכונות המרכז (ראשונים, נעורים, אבישור, טללים, יעלים ולבאות). שאר השכונות הן: גבים, בה הרחובות קשורים בגופי מים ונחלים, חלמיש – בפירות, מעוף – בציפורים, שקד – בפרחים, רותם – באבנים, חצבים – בנושאי צבא, הרדוף – בגופים גבוהים, ורננים – מוזיקה. מדרום לכביש 31 שוכן אזור התעשייה של העיר, המחולק לאזור תעשייה זעירה בצפון, ואזור תעשייה כבדה, שבמערבו שוכן רובע האמנים "אשת לוט".

אזור התעשייה של ערד שוכן בדרום מערב העיר, בשטח של 2,854 דונם. שני המפעלים הגדולים שהיו בו נסגרו בשנת 2014, "מגבות ערד" ומפעל "פלקסטרוניקס" (לשעבר "מוטורולה דרום"). בשנים 2015–2019 נוספו חמישה מפעלים חדשים בגודל בינוני. כיוון הפיתוח הכלכלי של ערד הוא יצירת תמהיל של תיירות בוטיק וטיולי טבע, הפיכת העיר למרכז תרבות ואמנות, תעשייה של מפעלים קטנים ובינוניים, פיתוח המנחת למטוסים קלים ושירותי אחסון ושירות למטוסים קלים, פרק מוטורי ופיתוח אנרגטי שישחרר את העיר מהתלות בחברת חשמל (ראו דף הפייסבוק של עו"ד ניסן בן-חמו.

בערד סניפי קופות חולים כללית, לאומית ומכבי. על יד בניין העירייה הוקם על ידי הרב חנוך אידלמן והרב אברהם קמינר עסקני קהילת גור בשנות ה-2000 מרכז רפואי על שם לאון ופרדה שאלר מלונדון, ובו חדר מיון. בשנת 2023 נפתח במקום מרכז דיאליזה המשמש את כל תושבי האזור. תחנת מגן דוד אדום ממוקמת בסמוך למרכז הרפואי. בעיר פועלת פנימיית "בית מזור" לילדים ונערים חולי אסתמה אשר משתלבים במערכת החינוך של ערד. תחנת משטרת ערד (האחראית על גזרת ערד וסדום), בפיקודו של קצין בדרגת רב-פקד, נמצאת גם היא על יד העירייה. בשנת 2007, זכתה משטרת ערד בתעודת הצטיינות על כך שהפחיתה משמעותית את כמות עבירות הרכוש בגזרתה. הספרייה העירונית ערד הוקמה כחודש לאחר הגעת הגרעין הראשון לעיר. מאז גדלה ועברה בין מבנים שונים עד להגעתה בשנת 1984 למבנה הנוכחי במתנ"ס ערד. הספרייה זכתה בפרס הספרייה המצטיינת של משרד התרבות לשנת 2012.

בשנות השישים והשבעים התפתחו בה קהילה תוססת ושוחרת תרבות ופעילות עסקית שוקקת. בהיותה "העיר המתוכננת הראשונה בישראל", היא הציתה את דמיונם של רבים, והיו שהכתירו אותה כ"אל דוראדו". בתחילת שנות השמונים חיו בעיר כ-13 אלף איש. באותה התקופה נרכשו מעל 1,500 מנויים לסדרת התיאטרון השנתי של "תרבות לעם", שהביאה לעיר מדי שנה 6–8 הצגות תיאטרון של מיטב תיאטראות ישראל. תפוסתו של בית הקולנוע "אורון" היא 750 מקומות כך שכל הצגה הועלתה פעמיים. ב-1981 הועלה על במת "אורון" המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת", בהפקה משותפת של תיאטרון "הקאמרי" עם קבוצת תיאטרון ערד, תזמורת ערד ואנשי ערד. מטעם הקאמרי השתתפו ששי קשת, תיקי דיין ואלברט כהן. ההצגה עלתה חמש פעמים בערד ואחר כך גם בתל אביב בתיאטרון הקאמרי עצמו. בסביבה התרבותית הזו פעלו, בין השאר, הבמאי דורון צברי, הסופר גבי ניצן, המשוררת טל ניצן, העורך רן זיו, העיתונאי יובל קרני ורבים אחרים.

ערד ידועה בנופה המדברי, ובאקלימה היבש הידוע בתכונות המרפא שלו. קרבתה למדבר יהודה מושכת מטיילים רבים שיוצאים ממנה כבסיס. בנוסף לכך, ערד ידועה באוויר הנקי שלה, ומהווה בשל כך מוקד משיכה לחולי אסתמה מכל רחבי הארץ. בכל שנה בסוכות מתקיים פסטיבל בתים פתוחים של אמנים בערד; בכל קיץ מתקיים פסטיבל הזמר בערד; במהלך חודשי הקיץ מתקיימים ערבי "חמישי ברובע" בקריית האמנים עם אמנים והפעלות; בכל שנה בסוף השבוע הראשון של חודש מאי נערכות הליכות ג'יין בשניים-שלושה מסלולים, המספרים מסיפוריה של העיר. בשטח העיר, במרחק של 9 ק"מ לכיוון מצדה מערב, נמצא כפר הנוקדים, אתר תיירות בסגנון מקראי.

ארצות הברית וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית (מ־1973) גרמניה דינסלאקן, נורדריין-וסטפאליה, גרמניה (מ־1989) ארצות הברית ברלינגטון, ורמונט, ארצות הברית (מ־1991)

מנחם תלמי ואפרים תלמי, כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל, הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, ערך: ערד, עמוד 532–533. מיכאל יעקובסון, האדריכל שתכנן את בניין העירייה, מנחם כהן - עבודות (על תכנון המרכז העירוני בערד), הוצאה עצמית, 2014 (הספר בקטלוג ULI) רודד, ב' (2010), ערד בין כסיף לבריר – ממשליות של שליטה מזניחה. א' צפדיה, וח' כץ (עורכים) מדינה מפקירה – מדינה משגיחה / המקום האחר של המדינה (עמ' 143–164). תל-אביב: הוצאת רסלינג. רודד, ב. ואהרונוביץ', י. (2011). "מנהיגות מקומית בעיר ספר שולית בין הלאומי לגלובלי: המקרה של ערד." בתוך: א. בריכטה, א. ויגודה-גדות וג. פדה (עורכים). עיר ומדינה בישראל: שלטון מקומי לקראת העשור השביעי, עמ' 86–128. רודד, ב' (2012). תכנון במצב של אי-הכרעה: המקרה של הנגב. תכנון, 9(1): 164-141. רודד, ב' (2012). התוכנית להתיישבות ב"מבואות ערד" בראי עקרונות של פיתוח בר-קיימא וצדק רב-דורי. אקולוגיה וסביבה 3(1): 116-117. רודד, ב' (2014). האם ערד שייכת לתושביה? פנים 64: 107-112. רודד, ב. (2015). הזכות לנופי המקום: מאבקים "מלמטה" על דמותה של ערד, סוציולוגיה ישראלית, טז (2): 119-139. רודד, ב. (2016). אקטיביזם חברתי בעיירת ספר: המקרה של ערד. בתוך: בארי, א. ורזין, ע. (עורכים). דמוקרטיה מקומית בישראל: ביזור, מקומיות והשתתפות (עמ' 47–67). מחקר י פלורסהיימר, המכון ללימודים עירוניים ואזוריים, האוניברסיטה העברית בירושלים. רודד, ב. (2017). 1. רודד, ב. (2017). עיר ומכרה פוספט בבקעת ערד – שחקנים במאבק. בתוך: א. גולן ור. דוניץ-קידר (עורכות). עיר תאגיד/תאגיד בעיר (85-114), תל אביב: רסלינג. רודד, ב., מאיר, א. ובן-ישראל, א. (2018). דרך כמקום-מרחב חברתי: כביש 31 וערד בין חיבור לניתוק. סוציולוגיה ישראלית. רודד, ב. (2018). התביעה לזכות לעבודה בעיר: המקרה של סגירת מפעל בערד. מגמות נג (2): 216-189.