דני סנדרסון

סנדרסון נולד ב־1950 בבית החולים הסקוטי בטבריה. הוריו, חיים ורינה, היו אמריקאים, שעלו לישראל ב־1948 מטעמים ציוניים. שניהם השתייכו לתנועה הציונית "הבונים" (שהפכה ב-1982 ל"הבונים דרור") והתגוררו בכפר בלום. כשהיה בן שנה, עברה המשפחה לחיפה וב-1958, לסביון. ב-1960 מונה אביו לנציג אל על בניו יורק, שם גדל סנדרסון עד 1968. במהלך ילדותו למד מדודו לנגן בגיטרה ובבנג'ו, והושפע מזרמים מוזיקליים שונים על ידי בני משפחתו השונים. כבר בילדות הפגין כישרונות מוזיקליים ובידוריים. במשך שמונה שנות שהותו בניו יורק נחשף סנדרסון לצלילי מוזיקה אמריקאית בכלל, ולזרמי הבלוז והרוק אנד רול בפרט. דוגמה מובהקת לכך הוא השיר "גלשן" אשר ניכרת בו היטב השפעתה של להקת "הביץ' בויז". עוד בנערותו הוא למד לנגן בגיטרה חשמלית ובפסנתר, בגיל 14 החל אף ללמד נגינה ובשנת 1966, עדיין בניו יורק, הצטרף להרכב בשם "הירח" ("The Moon"). בשנת 1968 חזר סנדרסון לישראל, והתגייס לצה"ל במסגרת להקת הנח"ל. במהלך שירותו הצבאי יצר קשרים עם מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ'יק, גידי גוב ואמנים אחרים. בשנת 1970 החל להלחין ולעבד יצירות בשביל להקות צבאיות שונות, וכן להרכב השלושרים, ולמחזה המוזיקלי "קפוץ" שנכשל מסחרית. במקביל לשירותו הצבאי ניגן בלהקת "השניצלים" שהקליטה שני שירים באנגלית. לאחר שחרורו מהשירות הצבאי ב-1971 פתח סנדרסון בקריירת זמר יחיד. בשנת 1972 הוציא סינגל שאותו כתב, הלחין ועיבד בשפה האנגלית. הסינגל לא משך תשומת לב רבה. באותה שנה יצא סנדרסון ללונדון. בסוף שנת 1972 שב סנדרסון לישראל והקים את להקת "כוורת" שהייתה להקת הרוק הישראלית הראשונה שזכתה להצלחה ונחשבת לאחת הלהקות החשובות והמשפיעות ברוק הישראלי. מלבד הקמת הלהקה היה סנדרסון דומיננטי בכתיבת השירים שהתאפיינו במלודיות עשירה ובהומור נונסנס, מאפיינים שהפכו מאוחר יותר למוטיבים בולטים ביצירתו. לאחר פירוקה של כוורת ב-1976 כתב סנדרסון ספר ראשון בשם "נחירה פומבית". בשנת 1978 הפיק מוזיקלית את תקליט המופע של יהונתן גפן, "שיחות סלון". באותה שנה הקים יחד עם גידי גוב את להקת גזוז שפעלה בהצלחה עד לשנת 1979. לאחר שלהקה זו התפרקה הקים את להקת דודה שזכתה לפחות הצלחה מקודמתה, והתפרקה לאחר שנה.

סנדרסון התאלמן ב-2005 מאשתו נעמי סנדרסון. ילדיו הם הבמאי אדם סנדרסון והשחקנית דינה סנדרסון והוא סב לארבעה נכדים. משנת 2008 הוא בן זוגה של השחקנית ענת עצמון. מתגורר בתל אביב.

דני סנדרסון הוא אחד הכותבים העבריים הפוריים בתחום שירי איגיון. לעיתים קרובות הוא יוצר פרפרזות על פתגמים עבריים, שיוצרים הומור בגלל השינוי המפתיע. כך למשל השיר 'יו-יה' פרפרזה על פתגמים, ובשינוי אות (אך לא בשינוי קול) נוצרת בדיחה על הפתגם. למשל: "יש סוף לכל דבר" הופך ל"יש סוף לכל דוור"; "טובים השניים מן האחד" הופך ל"טובעים השניים מן האחד". בשיר "גוליית" מופיעה השורה: "נמלה עוברת/ אך המנגינה נשארת" - משחק על הפתגם "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", ועל השיר הישן "הימים חולפים, שנה עוברת./...אבל המנגינה לעולם נשארת." בשיר הבלדה על ארי ודרצ'י: מספר על ארי ודרצ'י שחיים תחת בלטה. שמות הדמויות, ארי ודרצ'י, מבוססים על המילה האיטלקית "אריוֶדרצ'י" (arrivederci) שפירושה הוא "להתראות". כן מופיע הביטוי "שיכולים להוציא מטבח מכליו" - פרפרזה על "להוציא אדם מכליו". בשיר "נתתי לה חיי": "היום תמצא שהנושא לכל ויכוח/ הוא מה בא קודם - הביצה או התפוח". במקום התרנגולת הצפוי - מופיע תפוח, אבל ההפתעה אינה צורמת, כי הוא נצרך לחריזה. לצד שירים הומוריסטיים רבים, כתב סנדרסון גם שירים רציניים ("נתתי לה חיי", "היא לא תדע" ועוד רבים), שירים קלילים (כמו "גלשן") ועוד. בשנת 2017 סיפר בריאיון עיתונאי שסגנונו המוזיקלי קיבל השראה מהזמר האיטלקי רנטו קרוזונה (כגון בשיר "חתונה").

2006 – פרס מפעל חיים של אקו"ם 2021 – פרס מפעל חיים של אמ"י לשנת תשפ"ב

נחירה פומבית, הוצאת זמורה ביתן, 1976 דני סנדרסון, עם עובד, 1982 נאמן למקור, ידיעות אחרונות, 1992 תאמינו לי, הוצאת כתר, 1995 עור התוף של קרדיף, הוצאת זמורה ביתן, 2007 הבלדה על ארי ודרצ'י, הוצאת אגם, 2011

סיוון שנהב-שב, פה קבור הכלב: מאפיינים מוזיקליים בכוורת של סנדרסון, עבודת גמר (MA), אוניברסיטת בר-אילן, 2016. ((הספר בקטלוג ULI)