אנריקו מסיאס וזהבה בן

מסיאס נולד בעיר קונסטנטין באלג'יריה בשם גסטון גרנאסיה למשפחה יהודית-ספרדית. אביו היה כנר בתזמורת של שיח' רימונד, וגסטון הלך בעקבותיו והיה לגיטריסט. את הנגינה בגיטרה למד מחברים צוענים שהדביקו לו את הכינוי "אנריקו", שלימים הפך לחלק משם הבמה שלו. כשבגר עסק בפיקוח הוראה, ובמקביל ניגן בגיטרה כתחביב, בין היתר בתזמורת של שיח' רימונד בה ניגן גם אביו. כשהחלה מלחמת הגרילה של מחתרת ה-FLN האלג'יראית לעצמאות מהקולוניאליזם הצרפתי, חש שחייו בסכנה. הסכנה קיבלה עבורו משמעות מוחשית במיוחד ב-1961, עם הירצחו של שייח' רימונד בידי מוסלמים. ב-1961 הצטרף, יחד עם אשתו סוזי (בתו של רימונד), לרבבות צרפתים ויהודים שעזבו בשברון לב את אלג'יריה לחיים חדשים בצרפת. לימים כתב את השיר "Adieu mon pays" ("להתראות, מולדתי") שהפך לסמל עבור הצרפתים הגולים. בפריז החל בקריירה מוזיקלית, ותוך התאמת הרפרטואר שלו לטעם הצרפתי יצר בתוכן אישי שהתבסס על ניסיונו וגעגועיו למולדתו. בשנת 1962 קיבל חשיפה טלוויזיונית ראשונה, שבישרה את תחילת תהילתו. בשם הבמה אנריקו מסיאס החל בסיבובי הופעות וזכה להצלחה אדירה, תחילה בצרפת ובהמשך ברחבי העולם. הופעותיו מילאו אולמות, מה"אולימפיה" בפריז, דרך אצטדיון "דינמו" במוסקבה, "קרנגי הול" בניו יורק ו"אלברט הול" בלונדון, ועד יפן, קנדה, ספרד, איטליה, ישראל וטורקיה. בשנת 1978 הזמין אותו נשיא מצרים אנואר סאדאת לשיר בפני קהל של 20,000 איש לרגלי הפירמידות. הוא שר ונשא מסר של שלום, בתקופה בה התנהל המשא ומתן לשלום בין מצרים וישראל. בשנת 1981 הכתיר אותו מזכ"ל האו"ם קורט ולדהיים בתואר "זמר השלום", לאחר שתרם ליוניצ"ף את תמלוגי שירו "Malheur à celui qui blesse un enfant" ("גנאי לפוצע ילד"). באותה שנה חיבר את השיר "Un berger vient de tomber" ("רועה נפל") לזכרו של אנואר סאדאת שנרצח. ב-1985 העניק לו ראש ממשלת צרפת לורן פביוס את "אות לגיון הכבוד", וב-1997 היה מועמד לתואר "שגריר עולמי למען שלום והגנת ילדים" מטעם מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. במקביל, המשיך לאורך כל התקופה בסיבובי הופעות ברחבי העולם והוציא עשרות אלבומים. לצד תמיכתו בשלום ובשמאל, מסיאס הוא תומך מובהק של ישראל ושל צה"ל ובשנת 2006 אף קיבל משר הביטחון שאול מופז ומשמעון פרס עיטור מיוחד על תמיכתו בחיילי צה"ל. בצד הצלחתו הבינלאומית כנושא מסר אוניברסלי של שלום ואחווה בין העמים, מסיאס מוכר בצרפת בעיקר כקולם ונציג תרבותם של ה"פייה-נואר" (pied-noir) – יוצאי הקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה. למרות שיצירתו של מסיאס רווייה באהבה ובגעגועים למולדתו אלג'יריה, הוא נחשב בה אורח בלתי רצוי בשל תמיכתו הבלתי-מסויגת בישראל, ובהזדמנויות אחדות נמנעו ביקורים שלו במדינה. בשנת 2008 הפסיד סך 20 מיליון יורו, בעקבות הנפילה הפיננסית באיסלנד. הוילה שלו בסן טרופה הייתה משועבדת לבנק האיסלנדי (Landsbanki). בשנת 2014 נקנס בסך 30 מיליון יורו, והיה עליו להעביר את הוילה לבעלות הבנק. אך הוא התנגד לשיעבוד מתוקף החוק האירופאי. בדצמבר 2008 נפטרה רעייתו סוזי. בשנת 2014 אמר "ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפסיד במלחמה משום שהיא נאבקת על קיומה". בהמשך דבריו אלה, הוסיף הזמר: "הפלסטינים מוחזקים כבני ערובה לא רק בידי צה"ל אלא גם בידי חמאס עצמו שמשתמש בבתי ספר ובתי חולים כמקומות מסתור, חמאס משתמש בילדים כבני ערובה. זה מגעיל". בשנת 2019 שיחק מסיאס בתפקיד עצמו בקומדיה של נטפליקס "עסק משפחתי".

בשנת 1971 הופיע כאורח ב פסטיבל הזמר המזרחי. בשנת 1973, הקליט עם הזמרת אילנית את השיר "הישארי נאמנה לאהבה". הלחן של השיר "מרלן" בביצועו של זוהר ארגוב (מילים של עוזי חיטמן), לקוח משירו של מסיאס "Le violon de mon père" (כינורו של אבי). להקת טיפקס מחשיבה את מסיאס כאחד ממקורות ההשראה שלה, וכמחווה הוא מוזכר בשיר "שיר התקווה של מסייה רונסיה". השיר "זינגרלה", של מלחין קרואטי, הושר לפני כן על ידי להקת הפסגות בתרגום שרית בר נס.