פאטמה הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה

פאטמה נולדה במכה ב-605 (על פי המסורת הסונית) או ב-615 (לטענת השיעים) למוחמד וח'דיג'ה. ב-624 היא נישאה לבן דודו של אביה, עלי בן אבי טאלב, ב-625 ילדה את האימאם השיעי השני חסן בן עלי, ב-626 את האימאם השלישי חוסיין בן עלי, ולאחר מכן ילדה את הבנות זינב ואום-כולתום (הקרויות על שם אחיותיה). על נסיבות מותה ב-632 יש מחלוקת בין השיעה לסונה (ראו בהמשך).

המוסלמים מחשיבים את פאטמה כבת, אם ואישה אוהבת, אישה נדיבה שחייתה בפשטות, מוסלמית אדוקה ומודל לחיקוי עבור כל אישה מוסלמית. מספר חדית'ים (אוסף של הלכות, אגדות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, וכן אמרות וציטטות המיוחסות לנביא) המקובלים על שני הפלגים המוסלמים מוכיחים כי פאטמה הייתה קרובה לנביא מוחמד, סייעה לו ותמכה בו רבות, בתקופה שבה נרדף על ידי הערבים, שסירבו לקבל את האסלאם. חדית' המקובל על שני הפלגים מצטט את מוחמד באומרו: "פאטמה היא חלק ממני, וכל מי שגורם לה לכעוס, מכעיס גם אותי". בניה של פאטמה, חסן וחוסין היו אף הם אהובים מאוד על סבם. המוסלמים גם מכבדים את פאטמה כחלק ממשפחתו הקרובה (אהל אל-בית) של מוחמד. מסורת המקובלת על שני הפלגים מספרת על ביקורה של פאטמה בביתו של מוחמד מספר ימים לפני מותו. כשהיא ניגשה אליו, לאחר שהתנשקו הוא לחש דבר מה על אוזנה, והיא פרצה בבכי. לאחר מכן, הוא לחש משפט נוסף, והיא החלה לצחוק משמחה. כשנשאלה מה נאמר לה, היא מסרה כי בפעם הראשונה אמר לה הנביא כי הוא יפגוש את האל בקרוב (ימות), לאחר מכן הוא אמר לה לא לבכות, כי היא תהיה הראשונה ממשפחתו לפגוש אותו שם, ואז היא פרצה בצחוק. המוסלמים מסכימים על פרטים בסיסיים אלו, אולם אין הסכמה בין השיעה לסונה על קורות חייה ונסיבות מותה. הסיבה לשוני בין הסונים לשיעים נובעת מהסוגיה הטעונה של שאלת ירושת מוחמד. הסונים טענו כי היורש הראוי הוא אבו בכר, שמוחמד היה חתנו (כלומר, אבו בכר היה אביה של אשת מוחמד, עאישה), ואילו בראיית השיעים הח'ליף (מחליף) למוחמד צריך היה להיות בן דודו וחתנו, עלי בן אבי טאלב. השיעים על כן, מרוממים את פאטמה למעמד של כמעט-קדושה וצדיקה, מאחר שהיא מהווה קשר בין עלי למוחמד. כל האימאמים של השיעים לאחר עלי, היו מצאצאיה של פאטמה, ודרכה מצאצאיו של מוחמד, החל מבניה חסן וחוסיין. השליטים הסונים מבית אומיה ומבית עבאס נחשבו ללא לגיטימיים בעיני השיעים, ובראייתם - רק יוצאי חלציו של מוחמד הם יורשים ראויים לו (ולא כל בני שבטו שבט קורייש כפי שטוענים הסונים). השושלת הפאטימית השיעית ששלטה מתחילת המאה העשירית עד המאה ה-12 במגרב, ובמזרח התיכון, קרויה על שמה.

לטענת היסטוריונים סונים, פאטמה זהראא הייתה בתו החמישית הצעירה ביותר של מוחמד מאשתו ח'אדיג'ה. החדית'ים הסוניים שעוסקים בה משבחים לעיתים את שלושת הח'ליפים הראשונים, וסונים בולטים אחרים. כך, למשל, מתואר כי כאשר עלי ניגש למוחמד לבקש את ידה של פאטמה, מוחמד הסכים ושאל אותו אם יש לו משהו לתת כמוהר. עלי ענה כי אין לו, ומוחמד הזכיר לו כי יש לו מגן שאותו הוא יכול למכור. עלי פנה לעות'מאן, שקנה ממנו את המגן תמורת 100 דירהאמים, אולם כשגילה עות'מאן מהי מטרת המכירה, הוא החזיר לעלי את המגן, כמתנת חתונה. מסורת סונית אחרת מספרת על מקרה שבו פאטמה לוותה את מוחמד בעת שהתפללו בכעבה; מספר אנשים משבט קורייש התקהלו סביבו וניסו לחנוק אותו באמצעות בגדיו. פאטמה זעקה לעזרה, ואז הופיע אבו בכר, שחילץ את הנביא; הקהל תקף אז את אבו בכר, ודם פרץ מראשו. בראיית הסונים, פאטמה נפטרה בנסיבות טבעיות, בגיל 23 או 24, מספר חודשים לאחר אביה. ההיסטוריונים הסונים מתנגדים לטענות השיעים כי פאטמה סבלה הפלה ופציעות מידיהם של עומר בן אל-ח'טאב ואנשיו. במקורות הסוניים, אבו בכר ותומכיו שכנעו את עלי לתמוך באבו בכר, ללא כפייה או אלימות. על פי השקפת הסונים, פאטמה חולקת את מעמדן של עאישה וח'דיג'ה (נשותיו של מוחמד) כדוגמה מופתית לאישה המוסלמית; עם זאת, החדית'ים וההיסטוריונים הסוניים אינם עוסקים בפאטמה רבות, בשל קרבתה לעלי בן אבי טאלב.

לטענת חלק מהחוקרים השיעים, פאטמה זהראא הייתה בתו היחידה של מוחמד מאשתו ח'דיג'ה. גרסת הסונים, כי היו למוחמד בנות נוספות, פוסלת בכך את היותו של עלי בן אבי טאלב, חתנו היחיד של מוחמד (ראו בהמשך עוד סיבה מדוע השיעים מכחישים לעיתים את קיומן של אחיותיה של פאטמה). בראיית השיעים, פאטמה היא האישה המושלמת, הנחשבת לצדיקה וטהורה, ומקבילה במידה מסוימת למרים, אם ישו בנצרות, אחד מהכינויים שלה הוא "מריָם אל-כוברה" ("מריה הגדולה"). באיראן, יום הולדתה הוא יום האישה הלאומי, ונשות איראן עורכות מסיבות לכבוד האירוע. הדרשות באירועים האלו מהללות את פאטמה על הדוגמה המופתית שהיא מהווה, כבת ואשה נאמנה, בת אוהבת, ועל אורח החיים הצנוע שניהלה.