גילה אלמגור

נולדה וגדלה בפתח תקווה, בשם גילה אלכסנדרוביץ. אביה, מכס אלכסנדרוביץ, שהיה שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה ב-30 במרץ 1939 על ידי צלף ערבי, אשר רצח קודם לכן באופן סדרתי שנים-עשר שוטרים יהודים עד שנתפס והוצא להורג בתלייה. גילה נולדה ארבעה חודשים לאחר הרצח, ואמהּ חיה, שנפטרה בשנת 1988, סבלה ממחלת נפש קשה. בשנת 1952 התחתנה אמהּ בשנית, ומנישואין אלו נולדו לגילה שתי אחיות. לאחר נישואיה השניים של אמה נשלחה גילה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים", שם למדה בחוג דרמה בהדרכת צבי רפאל. לאחר שנתיים, ב-1954, החליטה ביוזמתה להיות עצמאית, עזבה את הדסים ועברה לגור בתל אביב ליד תיאטרון הבימה, ולמדה משחק בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה בהדרכת צבי פרידלנד.

בצעירותה הייתה אלמגור בת זוגו של עודד קוטלר. בשנת 1958 נישאה לשחקן אילי גורליצקי. ב-1962 השניים התגרשו. בשנת 1963 נישאה ליעקב אגמון, שהכירה כאשר היה מנהל התיאטרון הקאמרי, שבו שיחקה אלמגור בהצגה "מריוס". לזוג בן ובת מאומצים: בן מנישואיו הראשונים של אגמון ובת משותפת לאגמון ולאלמגור, נכדים ונינים. אלמגור הייתה נשואה לאגמון עד מותו ב-2020. היא מתגוררת בתל אביב.

אלמגור הופיעה בעשרות סרטים, בעשרות הצגות תיאטרון ובכמה סדרות טלוויזיה, ברבים מהם בתפקידים הראשיים. היא ידועה כשחקנית שמסוגלת לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, כגון עובדת סוציאלית המנסה להתמודד עם העולה החדש ב"סאלח שבתי", זונה ב"מלכת הכביש", אמא בעלת ליקוי נפשי ב"הקיץ של אביה", ובעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא". לדבריה של אלמגור, ההחלטה להיות שחקנית גמלה בה בנעוריה, בשנת 1954, כאשר ראתה את חנה מרון משחקת בהצגה "פיגמליון" בתיאטרון הקאמרי. אלמגור מכונה "הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי", ולאורך השנים הוזמנה לשמש כשופטת בפסטיבלי סרטים בינלאומיים.

בעור שינינו (1956) איי לייק מייק (1956) שחור על גבי לבן (1956) הביצה (1957) נשף הגנבים (1957) סנונית בחוף מיומבה (1957) יומנה של אנה פרנק (1957) שש כנפיים לאחד (1958) מריוס (1958) הערב אימפרוביזציה (1958) הלילה השנים עשר (1959) גנרל קישוט (1960) כנרת כנרת (1961) חיי גליליאו (1962) קפקן קרגיוז (1962) האידיוטית (1963) פיטר פן (1965) לאחר הנפילה (1965) הפטנט (1967) הכלה וצייד הפרפרים (1967) רכבת תחתית (1967) ציד המכשפות (1968) לילה במאי (1969) ז'אן דארק (1971) הגברת עם הקמליות (1972) שלוש מסיבות (1974) השחף (1974) ילדי קנדי (1975) שלוש אחיות (1976) פעם בשנה (1976) יאשה גורן (1978) מסיבת פורים של אדם בן כלב (1981) ועידת פסגה (1981) נשות טרויה (1983) דבש פרא (1985) הקיץ של אביה (1987) הנאהבים (1991) כולם היו בניי (1992) דואט לאחת (1994) רוחות (1995) מאסטר קאלאס (1997) מדיאה (1998) קולות (1999) קדיש לנעמי (2000) מונולוגים מהווגינה (2000) בית ברנרדה אלבה (2001) קפואים (2003) ארטון (2004) הנסיגה ממוסקבה (2005) דירה להשכיר (2007) החגיגה (2008) רכוש נטוש (2008) אלוף הבונים (2010) ביקור הגברת הזקנה (2011) ערי מדבר אחרות (2012) מירל'ה אפרת (2013) נעצר בחצות (2015) סימני דרך (2017) שייקספיר מאוהב (2017) סיבת המוות אינה ידועה (2019) רומיאו ויוליה (2021) ברלין (2022) הנוקמים, סיפור אהבה (2022) אידה (2022) האמיני יום יבוא (2024)

שחקנית תסריטאית מצור (1969) מלכת הכביש (1971) הקיץ של אביה (1988) עץ הדומים תפוס (1994)

אלמגור זכתה בפרסים רבים: 1969 - פרס השחקנית הטובה בפסטיבל הסרטים בשיקגו, אטלנטה וסן פרנסיסקו 1964, 1967, 1969, 1970, ו-1973 - פרס כינור דוד לשחקנית השנה בתיאטרון 1969, 1971, 1973 ו-1980 - פרס כינור דוד לשחקנית השנה בקולנוע 1985 - פרס מרגלית על משחקה בתיאטרון 1988 - פרס רובינא על הצגת היחיד "הקיץ של אביה" 1989 - פרס "מנורת הכסף" לשחקנית הקולנוע המצטיינת 1996 - "אות הנשיא למתנדב" על "קרן המשאלות של גילה אלמגור" 1997 - פרס אופיר על מפעל חיים על תרומה לקולנוע הישראלי 1999 - אות הוקרה על מפעל חיים, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2000 - פרס אשת השנה בתיאטרון 2004 - פרס ישראל בתחום הקולנוע 2009 - תוארי דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב, בן-גוריון ומכון ויצמן 2015 - יקירת העיר תל אביב-יפו 2015 - אות הוקרה על מפעל חיים, אוניברסיטת בר-אילן 2019 - תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. 2022 - תואר חברת כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע.ביום העצמאות תשס"ד (2004) קיבלה אלמגור את פרס ישראל בתחום הקולנוע. בנאום שנשאה בשם מקבלי הפרס אמרה: בנימוקי מתן פרס ישראל לגילה אלמגור כתבו השופטים: ב-1997 קיים המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ערב מחווה יוצא דופן לגילה אלמגור, בו הוקרנו שבעה מתוך עשרות סרטים שבהם השתתפה.

אלמגור פעילה במיוחד בתחום הסיוע לילדים חולים. ב-1993 הקימה את "קרן המשאלות של גילה אלמגור", מלכ"ר שנועד למלא משאלות של ילדים החולים במחלות קשות ומסכנות חיים. בנוסף, חברה אלמגור בוועד המנהל של כפר נהר הירדן, כפר נופש לשירותם של ילדים חולי סרטן. בשנים 1998–2004 שימשה חברת מועצת העיר תל אביב-יפו. במסגרת זו כיהנה בתפקיד יושבת ראש ועדת התרבות של עיריית תל אביב. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013 שובצה במקום ה-28, שלא נחשב ריאלי, ברשימתו של רון חולדאי למועצת העירייה "תל אביב 01". בשנת 2015 עוררה סערה ציבורית כשהתפרצה לדברי שרת התרבות דאז, מירי רגב ואמרה: "מה את יודעת עלינו? את הרי לא באה לתיאטרון. את בזה לנו. אין לך מושג על מה את מדברת. אנחנו אלה שמכתתים את רגלינו ממקום למקום, לא את". ב-1992 הוצבה במקום ה-101 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה. ב-22 במרץ 2021, כיממה טרם יום הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הביעה אלמגור תמיכה במפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ. אלמגור הייתה חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם", שהמשיך לפרסם את שמה באתר גם אחרי שעזבה אותו. בעקבות מלחמת חרבות ברזל שבמהלכה "בצלם" האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ברצועת עזה פרסמה אלמגור הודעה בה היא מתנערת מהארגון ומגנה אותו ואמרה שהיא תומכת בצה"ל.