הבילויים

בשנת 1996, בעודם תלמידי תיכון, הקליטו "הבילויים" אופרת רוק בשם "עכשיו תהיו עבדים שלנו". את קטעי הקריינות קרא הסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו), אביו של ימי ויסלר. האלבום הועלה על גבי קלטת אודיו, נגנז ויצא רק ב-2010 להורדה חופשית בבלוג "אטמי אוזניים". בשנת 2001 הצטרף ללהקה המתופף שלומי ("כרובי") לביא, ולאחר מכן הוחתמה הלהקה בחברת אן אם סי. אלבומה הראשון של הלהקה, "הבילויים", יצא בשנת 2003, וכלל בין היתר את הלהיטים "אוטו זבל", ו"כשנפוליאון יכבוש את עכו". האלבום, שהופק על ידי ברי סחרוף, זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. לקראת צאת האלבום הצטרפו להרכב גם מאיה דוניץ ויוני סילבר. בשנת 2006 הקליטה הלהקה אלבום שני בהפקתו של תמיר מוסקט. האלבום, "שכול וכישלון", כשם הרומן מאת יוסף חיים ברנר, הוקלט בניו יורק ויצא באוגוסט 2007, גם הוא בחברת אן אם סי. האלבום זכה לכיסוי תקשורתי נרחב ולשבחים רבים. האלבום הוגדר על ידי ענבר וויסלר כ"פס-קול למחזמר פיקטיבי, המחדש כביכול את הרומן של ברנר, ומעבירו לימינו אנו". בשנת 2007 השתתפו חברי ההרכב בהקלטות "עיר", אלבומו השני של שלומי שבן, אשר הקליט לאחר מכן גרסת כיסוי לשירם "שגר פגר". הלהקה הפסיקה את פעילותה השוטפת בינואר 2008, לאחר 11 שנות פעילות. לסיבוב ההופעות האחרון הצטרפו להרכב הקלרינטן אייל תלמודי ואחיו האקורדיוניסט אסף תלמודי. בשנת 2011 התארח נועם ענבר בתוכנית הרדיו "ציפורי לילה" עם השיר "תנשב הרוח" מהאלבום השני של הלהקה, וביצע שיר חדש בשם "ילד נרות". הוא אף סיפר על אלבום מתוכנן חדש של הלהקה, שלישי במספר. ב-1 ביולי 2011 הופיעו "הבילויים" בהופעת איחוד סודית במועדון לבונטין 7 בתל אביב, אך הזדהו בשם להקת "בולימיה" (אנגרמה של "הבילוים"). כמו כן הופיעה הלהקה על רקע מחאת האוהלים ב-7 באוגוסט 2011, במאהל שבשדרות רוטשילד. ב-31 ביולי 2012 הודיעה הלהקה על חזרתה לבמות, לסיבוב הופעות ראשון אחרי פגרה בת חמש שנים, לקראת הקלטת אלבום חדש. ב-19 באוקטובר 2012 הופיעה הלהקה בפסטיבל אינדינגב במצפה גבולות. הייתה זו ההופעה הרשמית הראשונה מאז שנת 2008. מלבד ענבר, ויסלר ודוניץ, עם ההרכב הופיעו גם המתופף שיקו סיני, והנשפנים אייל תלמודי וגרשון וייסרפירר. ההופעה הגדולה הראשונה בסיבוב ההופעות החדש נערכה ב-26 באוקטובר 2012 במועדון הבארבי בתל אביב. בעקבות הביקוש הרב ומכירת כל הכרטיסים בתוך מספר ימים, הוחלט על הופעה שנייה ב-29 בנובמבר 2012, וגם להופעה זו נמכרו כל הכרטיסים בזמן קצר. בשתי ההופעות השמיעה הלהקה שירים רבים מאלבומם השלישי. הופעות נוספות נערכו במהלך נובמבר ודצמבר 2012 ברחבי ישראל. גם להופעות אלה נמכרו כל הכרטיסים. שתיים מההופעות שנערכו בתל אביב במהלך דצמבר 2012 הוקדשו לשני אלבומיהם הראשונים, בהן, בהתאמה, ניגנו את כל השירים על פי סדרם המקורי באלבומים. ב-14 בדצמבר הכריזו הבילויים על התחלת מכירתו המוקדמת של אלבומם השלישי, שיופק ללא חברת תקליטים, וימומן על ידי מכירה מוקדמת דרך אתר האינטרנט של הלהקה. בינואר 2013 הכריזה הלהקה כי בחודשים מאי-ספטמבר 2013 תערוך סיבוב הופעות מיוחד להשקת האלבום החדש. האלבום, שיצא ב-1 במאי 2013, נקרא "הורה הסלמה!", וגם הוא הופק מוזיקלית על ידי תמיר מוסקט. שירים ראשונים מתוכו: "הורה הסלמה!" ו"הזמן האחרון" שוחררו ב-10 במרץ 2013. בספטמבר 2013 ולאחר קרוב ל-30 הופעות שנערכו בכל הארץ מאז חזרו להופיע באוקטובר 2012, הודיעה הלהקה כי תפסיק את פעילותה שוב עם תום סיבוב ההופעות התומך באלבומם "הורה הסלמה!". בספטמבר 2021 התאחדה הלהקה להופעה אחת כחלק מפסטיבל "Teleport" אשר התקיים בנמל חיפה. ב־2023, ללהקה היו מספר ההופעות ביולי ובספטמבר בבארבי.

שירי הלהקה עוסקים בחוויית החיים הישראלית מנקודת מבט ביקורתית ופוליטית, ולעיתים עושים שימוש בפרובוקציות. כך לדוגמה, בשיר "שאול מופז" מוצג הרמטכ"ל דאז כשהוא רכוב על מזחלת, עובר בין בתים של הורים שכולים ומשיב להם את הרגליים והידיים הכרותות של בניהם החיילים. בשיר "עצות מאמא", אם ממליצה לבתה לבצע הפלה, כדי לחסוך את הצער שבגידול ילדים. הטקסטים המרים והקודרים מושרים בדרך כלל לצלילי מוזיקה שמחה וקצבית, השואבת השראה ממסורת הכליזמר, ממוזיקת עם רוסית, איטלקית ובלקנית, וממלחינים כקורט וייל והנס אייזלר.

ימי ויסלר, בנו של הסופר פוצ'ו, יצר וביים את התוכניות "מקום לדאגה" ששודרה בערוץ 10 ו"המגפה" ששודרה ב-HOT, והוא הגיטריסט וכותב השירים העיקרי בהרכב "ערפדי הראגטיים" לצידם של דידה פלד וערן ויץ. נועם ענבר היה סולן להקת הכלייזמר אוי דיוויז'ן, חבר בהרכב "גרידיאדם" לצידם של אדם שפלן ואריאל ערמוני, וחבר במקהלת גיא בן הינום.

עכשיו תהיו עבדים שלנו (2010, הוקלט ב-1996) הבילויים (2003) שכול וכישלון (2007) הורה הסלמה! (2013)

עודד ארז, ‏הפרקטיקה של ציטוט היומיום: הציטוט כמעשה פוליטי בשירים של להקת הבילויים, תיאוריה וביקורת 45, חורף 2015