Name: הפרח בגני - המחזמר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE
Start: 2024-05-25T21:00:00+03:00Z
Location: תיאטרון הצפון

שפיטה

Shefita‎‏

נופר סלמאן

Nofar Salman

ירדן ניקפהמה

Yarden Nikfahama

שרון חזיז

Sharon Haziz

יוסי שטרית

Yossi Shitrit

הילה סעדה

Hila Saada

חולון

ראשון לציון

נתניה

מודיעין מכבים רעות

ראש העין

נס ציונה

בת ים

זהבה בן

Zehava Ben

בן זיני

Ben Zini

ליה שקד

Lia Shaked

דני שטג

Danny Steg

שמרית לוי ששון

shimrit levi sasson

המחזמר מברוכ | היכל התרבות רמלה | Tickchak LIVE

המחזמר מברוכ

מחוז מרכז

רמלה

היכל התרבות רמלה

אירועים לנשים

הצגות ילדים

הופעות חיות

סטנדאפ

הצגות

הרצאות

Central District

היסטוריה

אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2007, כ-1,730,500 נפש, מתוכם:
1,523,600 יהודים (כ-88%)
141,100 ערבים (כ-8%)
65,800 ללא סיווג דת (כ-4%)
אוכלוסיית המחוז מנתה בסוף שנת 2019, כ-2,233,000 נפש, מתוכם:
1,943,400 יהודים (87%)
190,300 ערבים (8.5%)
מתוכם: 178,600 מוסלמים ו- 11,700 נוצרים
99,100 ללא סיווג דת (4.4%)

דמוגרפיה

חלוקה מוניציפלית

נתוני אוכלוסייה נכונים לסוף שנת 2023 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ערים

מועצות מקומיות

הערה: נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2021.

מועצות אזוריות

נתוני אוכלוסייה ושטח בערי המחוז

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מחוז המרכז הוא אחד משבעת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל. שטחו של המחוז 1,293 קילומטר רבוע, והצפיפות בו היא 1,434 איש לקמ"ר. בירת המחוז היא העיר רמלה, והעיר הגדולה במחוז היא ראשון לציון. בית המשפט המחוזי מרכז שוכן בלוד. המחוז כולל ארבע נפות:

נפת רמלה
נפת השרון
נפת פתח תקווה
נפת רחובות



ג'ולייטה

Julietta

דנה לפידות

Dana Lapidot

בר צברי

Bar Tzabary

קובי מאור

Kobi Maor

ניצן אשל

Nitzan Eshel

שלומי יפרח

Shlomi Ifrah

ליבי פנקר

Libi Panker

מאיר טולדנו

Meir Toledano

נירו סעדון

Niro Sadon

נינה דבש אמדורסקי

Nina Dvash Amdorski

הפרח בגני - המחזמר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

הפרח בגני - המחזמר

מחוז חיפה

חיפה

תיאטרון הצפון

הפרח בגני | המשכן לאמנויות הבמה אשדוד | Tickchak LIVE

הפרח בגני

מחוז דרום

אשדוד

המשכן לאמנויות הבמה אשדוד

הפרח בגני - המחזמר | היכל התרבות לוד | Tickchak LIVE

לוד

היכל התרבות לוד

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | בית החייל תל אביב | Tickchak LIVE

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי

מחוז תל אביב

תל אביב יפו

בית החייל תל אביב

סנדרה שדה

Sandra Sade

נתן דטנר

Nathan Datner

שי גבסו

Shay Gabso

כנר על הגג | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

כנר על הגג

הפרח בגני | משכן אמנויות הבמה באר שבע | Tickchak LIVE

באר שבע

משכן אמנויות הבמה באר שבע

הפרח בגני המחזמר - בכיכובו של בר צברי | היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן | Tickchak LIVE

היכל התרבות ראשון לציון מאיר ניצן

נולד בשם יעקב מרציאנו וגדל בירושלים. בוגר בית הספר התיכון "אורט אולייסקי". בוגר בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" (2004), וסדנת רותי דייכס למשחק מול מצלמה.
הוא נשוי לדנה ואב לאריאל והלני.

משנת 2011 עד שנת 2021, גילם את מני חסון בנם של סילבן ורחל חסון, בסדרה הקומית "סברי מרנן" במסגרת שידורי קשת בערוץ 12.
משנת 2013 משחק בסדרה הקומית "חברות" של ליטל שוורץ כניסים חכם בעלה של פזית (לירית בלבן).
בסדרה "מטומטמת" של בת חן סבג מגלם "ריבי" טראנסג'נדרית ב-HOT3.ב "טקסי דרייבר" שיחק את "חרא" (מיכה לילך), מהתפקידים הראשיים בסדרה.
בסדרה "כפולה" המשודרת ב־KidZ, מגלם את אבא של נועה קירל, לצד שלום אסייג, עפר שכטר ואחרים.
דיבב את בנימין נתניהו בסאטירה של ערוץ כאן 11 "מדינת הגמדים".
בתוכנית הסאטירה "זה המצב" בערוץ 2 (רשת), בהשתתפותם של ירון ברובינסקי, מולי שולמן, אסף פריינטא, גיתית פישר ואחרים.
בערוץ הילדים "סופשלי" בכיכובם של שחר חסון, זאב רווח, עדי הימלבלוי ואחרים.
בדרמת הפשע "עספור" ב־HOT בתפקיד משטאווה, יד ימינו של קובי (אביב אלוש).
"פרופיל 64" בערוץ 10 גילם את רס"ר רצאבי.
"השועלים" בתפקיד ראשי, מנחם, מנהל המשמרת. בYes.
שיחק בסדרה הקומית "כאן גרים בכיף" בערוץ 10 בתפקיד קובי, חברו של יאיר (גיא לואל) ושותפו לעסק.
סדרת הנוער "סוסי פרא" בערוץ זום, גילם את דמותו של אליקו אביטל, אביו של נתי אביטל (דניאל גד) מאור משחק לצד כוכבי נוער מוכרים כגון: דניאל גד, יון תומרקין, ניב סולטן, שירה נאור ואחרים.
ילדות רעות בתפקיד קובי לוי, אחיו של שימי (אורי בנאי) שמנהל רומן סודי עם סוזי (אוולין הגואל).
תפקידי אורח בסדרות: דאוס ערוץ הילדים, "שולץ" בתוכנית הבידור של רועי בר-נתן, "החיים זה לא הכל" ורמזור", "בובה של לילה" בערוץ הספורט, "הפיג'מות" בערוץ הילדים, "70 מיליון סיבות לעושר" בערוץ 2, משפחה שולטת" ערוץ הילדים למנויי Yes, "בנות הזהב" בתפקיד אבשה, בנה של שוש.
בשנת 2019, שיחק בתוכנית הראליטי 2025 את ראש העיר - מר בלאק.
בשנת 2019, התחיל לשחק את המספר בסדרת ״בת אל הבתולה" של חברת HOT.
בשנת 2021 שיחק בסדרה מלכת היופי של ירושלים שמבוססת על ספר בעל אותו השם.
באותה שנה השתתף בתוכנית הריאליטי "הישרדות VIP 4", והודח עשירי ביום-23 למשחק, והפך למושבע הראשון.

בטלוויזיה

בתיאטרון הבימה: גבעת חלפון אינה עונה בתפקיד ויקטור חסון, הצמה של אבא, ז'ק, פאניקה, החייל האמיץ שוייק, ליזיסטרטה, סופה של בדיחה.
בתיאטרון הקאמרי: המלט, בית ספר לנשים, משרתם של שני אדונים, זה הים הגדול.
בתיאטרון בית ליסין: תמונות יפואיות, חלום ליל קיץ
תיאטרון צוותא: מלחמה - אופרת רוק.
תיאטרון אורנה פורת: הלילה הזה.
תיאטרון מדיטק: שמשון בר לשון.
בתיאטרון הספרייה: "עד התביעה", כשאנו המתים מתעוררים, מקבת', קייטנים, הקרון, קאמיל, האחים קרמזוב, דירתה של זוויה, ניקולס ניקלבי, טלמכוס קליי, הצל, יוסף וכתונת הפסים האריה, המכשפה וארון הבגדים, משחקי חופשה, הצודקים, כולם היו בני, הים, מסעותיו של פרישון, אמדיאוס, גברים צריכים לבכות, נשות וינדזור העליזות וריצ'רד השני.

בתיאטרון

ב-2006 שיחק בסרט ידיים קשורות בבימויו של דן וולמן. ב-2007 שיחק בסרט וסרמיל שביים מושון סלמונה. ב-2009 השתתף בסרט אצבע אלוהים בבימויו של יגאל בורשטיין. ב-2010 שיחק בסרט חצי טון ברונזה שכתב וביים יפתח חוצב לצידם של מיכאל הנגבי ושלמה בראבא.
ב-2014 שיחק בסרט כיפה אדומה בבימויו של ארנון צדוק. באותה השנה השתתף בסרט הדילרים בבימויו של עודד דוידוף, לצד איתי תורג'מן, אלון אבוטבול, יובל שרף וצחי גראד. ב-2014 שיחק בסרט שושנה חלוץ מרכזי בבימויו של שי כנות תחת השם קובי מורן.
ב-2015 השתתף בסרט הדרמה סוף עידן התמימות שכתבה וביימה וידי בילו. ב-2017 שיחק בסרט להציל את נטע, סרט של ניר ברגמן בכיכובם של רותם אבוהב, בני אבני, ועירית קפלן. ב-2021 שיחק בסרט "הרפסודה" בתפקיד משנה בתור ראובן כספי אבו של עידו.

בקולנוע

ביוגרפיה

קובי מאור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
 קובי מאור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קובי מאור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
רועי חסן, מתחיל מחדש: כך הפך קובי מרציאנו לקובי מאור, באתר mynet רמת השרון, 12 במאי 2015

קובי מאור (נולד ב-23 בדצמבר 1977) הוא שחקן, תסריטאי, וסטנדאפיסט ישראלי.

אדיר מילר

Adir Miller

אודי כגן

Udi Kagan

אַבּוּ טַבְּלֶה

ابو طبلة

אלי יצפאן

Eli Yatzpan

שחר חסון

Shahar Hason

עמית סגל

Amit Segal

מני ממטרה

Meni Mamtera

אנפרנד - תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE

אנפרנד - תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון חיפה

תיאטרון חיפה

רוחלה  מתחתנת | נתן דטנר | תיאטרון הצפון | Tickchak LIVE

רוחלה  מתחתנת

אמירם טובים

Amiram Tovim

אמירם טובים | בית נגלר קרית חיים | Tickchak LIVE

בית נגלר קרית חיים

אביחי הולנדר

Avihai Hollender

אביחי הולנדר | מועדון הביט - חיפה | Tickchak LIVE

מועדון הביט - חיפה

מאור כהן

Maor Cohen

קורין אלאל

Corinne Allal

קורין אלאל | אורח: מאור כהן | זאפה חיפה | Tickchak LIVE

קורין אלאל | אורח: מאור כהן

זאפה חיפה

דניאל סטיופין

Daniel Styopin

דניאל סטיופין במופע סטנד אפ | תיאטרון חיפה | Tickchak LIVE

דניאל סטיופין במופע סטנד אפ

יוחאי ספונדר

Yohay Sponder

יוחאי ספונדר | בית נגלר קרית חיים | Tickchak LIVE

Haifa

מרכז רפפורט לתרבות

ראשיתה של חיפה אינה ידועה, וגם מקור שם-העיר אינו ידוע בוודאות. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. גם מן המשנה הוא נעדר, אם כי במקורות תנאיים אחרים מהתקופה ההיא - מוזכר "ים/ימה של חיפה" (בביאור של הפסוק מהתורה: "כי שפע ימים יינקו וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חול"). בתלמוד (כמו גם במדרשים מאוחרים שזמנם הוא מתקופת התלמוד), ניתן למצוא את הכתיבים "חיפא", "חיפה", "חפה". אחת הפרשנויות קושרת את השם חיפה עם המונח העברי המקראי חוף (ואחרת מפרשת זאת בתור - נוטריקון הרבה יותר מאוחר - של "חוף יפה"). אמנם - מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה העיר - לכן קשה לחקור את שורש שמה, אבל אחת ההשערות היא שהמקור של שם-העיר (כמו של עצם המילה המקראית "חוף") הוא בשורש של המילה העברית המקראית "חִפָּה" שפירושה הוא כיסה/הטמין - בין אם ברמיזה למימי חוף חיפה שעליהם מחפה ומכסה חול החוף (שהרי היותם "ספונים" ו"טמונים" תחתיו מוזכרת בפסוק הנ"ל מהתורה שפירושו הניתן על ידי חז"ל מזכיר כאמור את ה"ים של חיפה") - ובין אם ברמיזה להר הכרמל שצילו מחפה על העיר. פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית כיפא שמשמעותה סלע. מיקומה של חיפה על צוק הסלע הבולט אל הים - ייתכן שהוא העניק לה את השם הארמי כיפא. על בסיס פרשנות זו, עולי רגל נוצרים מאז מסעי הצלב במאה ה-12 וה-13 גרסו שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול כייפא ("קיפא"; על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא".בתקופת הצלבנים נודעה חיפה גם בשם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima) או פּוֹרְפִירְיוֹן: פירוש "העיר הסגולה" - על שם צבע הארגמן היוקרתי המופק מחילזון ממין ארגמון קהה קוצים שהיה מצוי בשפע באזור, חיפה מופיעה בהקשר זה בתלמוד הבבלי: "ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה". (בבלי, שבת;כו-ע"א).
ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا - "חיפא", במקור יווני עתיק נכתב Χάιφα, "חַיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ז'אן זואלארט כתב בשנת 1586 על "Caifas" (נהגה כֶּפַה), ואף על "Caface" (נהגה כַּפַס). בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זטצן כי בפי הפרנקים נקרא היישוב Ha'ipha (נהגה הַאִיפַה). הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם כתב ספר על טיולו בארץ ישראל בשנת 1815, ובו מופיעה העיר כ-"Caypha" (כנראה נהגה כַּיְפַה). הכומר ויליאם ג'ון וודקוק, שטייל בארץ בשנת 1848, כתב בספרו על "Caipha" (כנראה נהגה גם כַּיְפַה). בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר - "Haifa" (נהגה הַיְפַה). תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל עד היום.

מקור שם העיר

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת, העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. עקב כך בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לציין את הגובה הממוצע של חיפה מעל פני הים בשני מספרים: 5 (גובהו הממוצע של החלק על שפת הים) ו-380 (גובהו הממוצע של החלק שעל הכרמל). לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל קישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. ממערב, בולט אל תוך המים חצי האי כף הכרמל. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שהוא ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרומי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של מדינת ישראל.
חיפה בנויה לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים משפלת זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.
לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו, יחד עם אזורים לא מיושבים סמוכים, מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל קישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב אחד הנחלים המזוהמים בישראל, כיוון שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל, הגובל בשטחה המוניציפלי הדרומי של העיר, ומהווה דוגמה טיפוסית של אקוסיסטמה ים-תיכונית. הפארק כולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי. שרידים של סביבה טבעית זו ניתן למצוא גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. הוואדיות של חיפה הם גאיות מכוסי חורש המפרידים בין שכונות הכרמל. החורש הטבעי כולל אלונים, אורנים ושיחים צפופים, שביניהם יורדים מספר פלגים קטנים. הגדול בין הוואדיות הוא נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), שחורץ עמק גדול למרגלות ההר. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי הארץ, ובחלקם עוברים גם שבילי טיול מסומנים. אזורים אלו מצטיינים בעולם חי וצומח ייחודי. מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים טבעיים השתמר בהם. בשכונות מסוימות ניתן עד היום לשמוע בלילות יללות של תנים, וחלקים מהעיר משוטטים חזירי בר בחפשם אחר מזון. בשל החשש מתקיפה של התושבים על ידי החזירים, נעשים מאמצים להרחיק את החזירים מהשכונות, באמצעות ציד ושיטות אחרות. אזור חיפה הוא אזור התפוצה העיקרי של הנחשיל חד-הראש.
מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות של חיפה, חוקק חוק-עזר עירוני המונע את הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. ועם זאת, עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח, כמו גם יזמויות תחבורה שונות, הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה.
מלבד לחצי הפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הטבעיים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. נצפית התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודונאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.
ראש הכרמל, בצפון-מערב העיר, הוא המקום שבו נפגש ההר עם הים; נחשב ייחודי בתצורה הפיזית הגורמת למשבי רוחות שאינם נצפים בחלקים אחרים בארץ. הכרמל ממשיך בשיפועו מתחת לפני המים ויוצר שונית ייחודית.

טבע בתחומי העיר

אקלים חיפה נוח ולח. הוא מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור מפרץ חיפה, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא קריר יותר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992, בינואר 1998 וכן בינואר וגם בפברואר שנת 2015.

אקלים

גאוגרפיה

ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפהראשיתה של חיפה אינה ידועה בבירור. חלק מהחוקרים סבורים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2[דרוש מקור]. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום, אתר שמוכר בשנות האלפיים כ"חיפה אל-עתיקה", חיפה המודרנית הוקמה בצורה רשמית על ידי השליט הבדואי דאהר אל-עומר בשנת 1761 והוכרזה כעיר בשנת 1834 בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל.

ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר ששימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד התקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה שבו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.
התייחסות לאירועים באזור בממצאים שבכתב אנו מוצאים החל ממאה ה-3 לפני הספירה. שני מקומות באזור חיפה, נקשרו על פי המסורת לאירועים שהתרחשו במאה ה-9 לפני הספירה עוד בתקופת ממלכת ישראל. המערה בה השתמש אליהו הנביא מיוחסת כיום לאתר מערת אליהו (נמצאת בסמוך לשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר), והכינוס הציבורי הגדול בהר הכרמל במעמד של אליהו הנביא כנגד נביאי הבעל. מיוחס כיום לפי מסורות שונות לאתר המוחרקה.
מהעיר יצאו רבנים ידועים, הנזכרים במשנה ובתלמוד, וביניהם "יוסף החיפני", עוזרו של רבי יהודה הנשיא, והאמורא רבי אבדימי דמן חיפה (שציון קברו נמצא בדרך יפו בסמוך למפגשה עם דרך העצמאות). כמו כן, חיפה נזכרת כיישוב שיהודיו לא הורשו לעלות לתורה, בשל אי הקפדתם על הגייה נכונה בעברית: ”אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין”. במדרש איכה רבה נזכרת חיפה כעיר יהודית שסבלה מהאוכלוסייה הנכרית של העיר קסטרא הסמוכה.

בימי קדם

מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף המאה העשירית אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה העיר להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות. בתקופה זו הח'ליף של בגדאד, אשר משל על האזור, מסר את העיר לרשות היהודים בעבור תשלום של מס שנתי. לקהילה היהודית בעיר באותה תקופה היה שם הן בארץ והן בחו"ל ור' אליהו בן שלמה הכהן, ראש ישיבת ארץ ישראל, מאחרוני גאוני ארץ ישראל, כינס בה בשנת 1084 ועידה חשובה.
על פי מגילת אביתר, הוא חידש באותה שנה את ה"גאונות ואת הסמיכה בחיפה בבית הוועד".
במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו, ובמהלך ימי הביניים העיר בוצרה.
ביולי 1100 ערכו הצלבנים מתקפה צבאית על העיר (שהייתה באזור בו נמצאת שכונת בת גלים כיום). על פי ספרות המחקר, התגוררה בחיפה באותה תקופה קהילה יהודית גדולה.
מונאכוס, הנזיר מוונציה, כינה בשנת 1116 את חיפה בשם "עיר השטן" ואת הלוחמים המגינים עליה "שונאי האלוהים", רמז ברור ליהודים, ש"הגנו בחזקה, באש ובחרב, על עצמם ועל חייהם". אלברט מאאכן מתאר את המערכה: "כאשר הקריבו אבירי צרפת את המכונה העצומה לחומה...עלו התושבים - יהודים על פי מוצאם...על החומה ובחימה עזה נלחמו בנשקם נגד הנוצרים.
ההיסטוריון בן-ציון דינור הדגיש את דימויה: "העיר היא עיר יהודית ... אזרחיה - יהודים (סארצינים [מוסלמים] נמצאים רק בחיל-המצב!), הגנתה - הגנת יהודים, וניצחונה - חרפת הנוצרים. ואת העובדה הזאת מזכירים האחד לשני וחוזרים ומזכירים" מנהיגי הצלבנים ולוחמיהם. ההתקפה הצלבנית על העיר מוקפת החומה, שילבה כוחות מן היבשה ומן הים. כוחות הימיָה שנעו בכ-200 כלי שיט אל חיפה, הגיעו מהרפובליקה של ונציה. התושבים היהודים הצטרפו אל חיל המצב הפאטימי הקטן; "הם עמדו על נפשם איתנים", עד שהכוחות הצלבנים התייאשו ונסוגו. כאשר חזרה הסתערות הצלבנים, עמדו היהודים והמוסלמים "בפניהם בגבורה ללא הפוגה". לאחר הפוגה, חזרו הכובשים הצלבנים והפעילו כוחות מסתערים איתנים.
אלברט מאאכן מספר כי טאנקארד עודד את אביריו "להילחם ביהודים, המגינים באומץ-לב כזה על העיר... ואולם האזרחים היהודים ביחד עם גדודי הסארצינים התנגדו להם בכל תוקף, ומעל החומה יצקו עליהם למטה שמן וזפת רותחת ואש ושיחים השליכו עליהם ועל המכונה".
לאחר כ-27 ימי מצור, נפל "מבצר חיפה" כשמו העברי, או "Castellum Caiphas" כשמה הלטיני, בידי הכובשים הצלבנים.
חלק מהתושבים נמלטו אל קיסריה ועכו, שאר התושבים, שלא הספיקו להימלט, נרצחו בידי הצלבנים. ההיסטוריון בנימין זאב קדר מציין כי "הייתה זו הפעם האחרונה, לפני הופעתם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שכוח יהודי נטל חלק במערכה צבאית על אדמתה של ארץ-ישראל".
מדברי אלברט מאאכן משתמע שחיפה הייתה עיר יהודית ואילו גדודי הסארצינים באו אל העיר כדי לעזור בהגנתה. על פי הידוע, עסקו היהודים בחיפה בבניית אניות.
לאחר הכיבוש הפכה חיפה ליישוב שעיקר אוכלוסייתו היא נוצרית ומוסלמית. חומות העיר שנהרסו שוקמו על ידי הצלבנים, אולם המספנות לא שוקמו. בשנת 1187 בקירוב עברה חיפה לשלטונו של צלאח א-דין ותחת חסותו התיישבו בעיר יהודים רבים והקימו קהילה משגשגת. בשנת 1265 נכבשה העיר על ידי ביברס, חומותיה נהרסו והיא הפכה ליישוב דייגים קטן. בספר מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל מתוארת חיפה כעיר שהייתה בעבר עיר טובה של נוצרים אך חרבה.במאה ה-14 אנו מוצאים אזכור של העיר בתיאוריהם של רבי אשתורי הפרחי (משנת 1322) ושל רבי יצחק חילו (מ-1334). במקורות אלה מתואר שבחיפה חזרה להתקיים באותן שנים קהילת יהודית משמעותית. במאות ה-15 ה-16 וה-17 חיפה מוזכרת מעט מאוד ונראה שלא התקיים בה יישוב יהודי משמעותי.

ימי הביניים

ערכים מורחבים – חיפה בתקופה העות'מאנית, התיישבות נתיני המעצמות בחיפהחיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר המקורית, ובנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. אל עומר הקיף את העיר חומה והציב עליה מגדלי-שמירה מעוגלים. בצלע ההר הקים מצודה וקרא לה בורג' א-סלאם, לאמור: מצודת השלום. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, שבו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19 הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ואף על פי שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.
הרצל תיאר את חיפה כ"עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא בשנת 1902, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה ”הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית”.

העת החדשה

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה החל מאמצע המאה ה-18. בשנת 1742 התגוררה בעיר קהילה יהודית קטנה, המורכבת בעיקר מעולים ממרוקו ואלג'יריה. בשנת 1839 מנה היישוב היהודי 124 נפש, ב-1864 המספר עלה ל-384 נפש, ובשנת 1901 המספר עלה ל-1,041 נפש. רובם המכריע של היהודים באותה עת היו יוצאי מרוקו ואלג'יריה, בנוסף למעט עולים מטורקיה, ואשכנזים בודדים.

חידוש היישוב היהודי

במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש, הונחה בהדר אבן הפינה לטכניקום - בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.
בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת הראשונה, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק - מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.
ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

המאה ה-20

אונית הנוסעים הראשונה שהגיעה לנמל חיפה ועל סיפונה 214 עולים, הייתה האונייה קמפידוליו שהגיעה ביולי 1948 מאיטליה והתקבלה בהתלהבות רבה על ידי עובדי הנמל.בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.
בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים, לכאורה, ליחס מועדף לעומת העולים המזרחים. המאורעות בוואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.
ב-1959 גם נחנכה הכרמלית - הרכבת התחתית של חיפה, שנעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל.

ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס על רכס הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר עד לבניית מגדל המפרש ב-2003 ובניית מגדל חברת החשמל ב-2003 שניהם כל אחד בגובה 137 מטרים.
בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים - ובו תחנת הרכבת חיפה – בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר - תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת מרכזית המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.
בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים - קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שתי אלו מהוות כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. כמו כן, ב-1996 נפתח בדרום העיר מרכז הקונגרסים, קומפלקס גדול בעל מבנה ייחודי המשמש לאירועים כמופעים, כנסים ותערוכות, ובין היתר מארח מדי שנה את טקס בחירת מלכת היופי.
בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.
במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור שבהם נרצחו עשרות בני אדם - הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת מקסים שבמערב העיר (אוקטובר 2003).
ב-2003 נבנו בעיר שני המגדלים הגבוהים ביותר שבה בשני צדדים שונים של העיר, מגדל המפרש בעיר התחתית של חיפה ומגדל חברת החשמל במערב חיפה, כיום ליד שכונת נאות פרס ואצטדיון סמי עופר.
במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.
בנובמבר 2016 פונו כ-90,000 מתושבי 12 שכונות העיר ברבעים נווה שאנן רובע כרמל ורמות הכרמל בעקבות שרפה שפרצה כהצתה במספר מוקדים בעיר כחלק מגל השרפות בישראל באותה תקופה.

לאחר קום המדינה

לאורך השנים נודעה חיפה כעיר פועלים שבה אחוז חברי הסתדרות גבוה במיוחד, ומכאן הוצמד לה הכינוי "חיפה האדומה".

חיפה האדומה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים בחיפה 295,837 תושבים (מקום 3 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.6%‏.   אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 76.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,651 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21. מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890‏. נכון לשנת 2008 הקשישים מהווים 18% מאוכלוסיית העיר. שיעור האקדמאים מכלל התושבים עמד ב-2007 על 31%.
עם זאת בעשור השלישי של המאה ה-21 חזרה אוכלוסיית העיר לצמוח גם כתוצאה מקליטת הפליטים מאוקראינה בישראל ב-2022 מה שגרם לחיפה לצמוח בקצב גידול שנתי גבוה במיוחד של 2.4% ולהגיע ל-295,000 תושבים.
חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר הכרמל, בקריית חיים המערבית ובשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.
נכון ל-2020, מתגוררים בחיפה 33,694 ערבים (כ-12% מאוכלוסייתה), מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים. המוסלמים רובם סונים ומקצתם אחמדים, והנוצרים מתחלקים בין יוונים-אורתודוקסים, יוונים-קתולים, רומים-קתולים, מרונים-קתולים, ארמנים ופרוטסטנטים. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("העצמאות"), נמצא בכיכר פייסל שבמרכז העיר.
קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תתי-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים - מלבד בקריית שמואל - שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים היא הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית). הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות.
עולי אתיופיה התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר - בעיקר במבצע ולאחריו - מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים בעיקר במזרח העיר.
בחיפה אחוז הגמלאים הוא כ-18% מכלל תושבי העיר (כ־48,000 איש), והעיר היא העיר בעלת אחוז הגמלאים השני הגבוה בישראל נכון לשנת 2010 (אחרי בת ים). עיריית חיפה, באמצעות תאגיד מיל"ב - מועדוני הגמלאים, יוזמת ומארגנת פעילות ענפה של תרבות פנאי ורווחה לגמלאים.

אוכלוסייה

ערך מורחב – המרכז הבהאי העולמיחברי הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים.העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות - זהו המספר הקדוש עבור הבהאים - חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.
הקהילה הבהאיית בחיפה כוללת מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים - ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים - הבאים בתחלופה מוסדרת, לעיתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעיתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו - הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה - כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את תשעת הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסם במשכן "בית הצדק העולמי" בשדרות גולומב, הדר. המרכז העולמי הבהאי מיוצג במדינת ישראל על ידי ד"ר ג'ושוע לינקולן, המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבינלאומית וסגניו ג'לאל חתאמי ואנתוני ואנס, ממשרדיהם ברחוב הפרסים. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאיים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים - ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.
יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה'מנדט' המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הדת רואה עצמה כדת גלובלית, ואת מיקומם של מוסדותיה בחיפה שבישראל היא רואה כ"יד ההיסטוריה". ככזו, אין אנשיה מתערים או פעילים ברמות כלשהן בחייה המקומיים של העיר חיפה. מתוך עיקרון זה, נאסר על חבריה להתחבר עם מקומיים, מחשש שהדבר יסיט אותם מהמסלול של שהותם. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היווה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.

הבהאים וחיפה

בחיפה ניתן למצוא תמהיל של בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי ומרכז חינוך ליאו בק, של התנועה ליהדות מתקדמת.
בשנת 1912 הוקמה בחיפה האוניברסיטה הטכנולוגית, "הטכניקום", שהייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו קידם הטכניון את חיפה כאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בישראל.
בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה. בשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון וב-1973 הושלם המהלך.
בשנת 1913 הוקם בעיר בית הספר הריאלי העברי.
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. בשנות ה-90 כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, וכמו כן נבחנה האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור. עד שנת 2002, מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר.
בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב - קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.
מבחינת חינוך מוזיקלי קיימים בעיר קונסרבטוריון דוניה ויצמן, קונסרבטוריון רובין ו"מרכז יובל למוזיקה ותזמורות נוער חיפה".
בעיר פועלות תנועות נוער שונות, ביניהן אריאל (תנועת נוער), בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר, בנות בתיה, נוער מרצ, הצופים העבריים, פרחי הדגל, חוגי סיירות של קק"ל ע"ש אורי מיימון ו-חוגי סיירות של החברה להגנת הטבע.

מוסדות השכלה בחיפה

חיפה היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בצפון והתעשיות המובילות בה מהוות את הליבה של הכלכלה המקומית בחיפה ותורמות רבות לפיתוחה הכלכלי והטכנולוגי של העיר. ענפי התעשיה המובילים הם:
תעשיית הכימיקלים והנפט: חיפה מארחת מתקנים גדולים לייצור כימיקלים ונפט. העיר מכילה מפעלים של חברות כימיקלים בינלאומיות ומקומיות, כולל חברת בז"ן, אחד המתקנים הגדולים ביותר בישראל לטיפול בנפט גולמי.
תעשיית ההייטק והטכנולוגיה: חיפה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בישראל לתעשיית ההייטק והטכנולוגיה, עם מגוון חברות גדולות וסטארט-אפים המתמקדים בפיתוח טכנולוגיות חדשניות.
התעשייה הימית והנמל: נמל חיפה הוא אחד משני הנמלים הראשיים בישראל ומהווה מרכז חשוב לסחר הימי. הוא משמש כנקודת כניסה ויציאה למגוון סחורות ומשמש גם כבסיס לתעשיות הימיות.
תעשיית המתכות והייצור: בחיפה פועלות מספר חברות גדולות המתמחות בייצור מתכות ומוצרים מתכתיים, כולל ייצור חלקים לתעשיות שונות.
מחקר ופיתוח: בחיפה נמצאות מוסדות אקדמיים חשובים, כמו הטכניון, המהווים מרכזים למחקר ופיתוח בתחומים רבים, ותורמים לחדשנות ולקידום התעשיות המקומיות.
תעשיית המזון והשתייה: חיפה מכילה מספר מפעלים לייצור מזון ושתייה, המשרתים את השוק המקומי וגם מייצאים לשווקים בחו"ל.

תעשייה

אולפני רדיו חיפה שוכנים בגרנד קניון (ובעבר במתחם חוצות המפרץ), במגדל הנביאים פועלים תחנת הרדיו - רדיו מכאן, ובעבר פעל באותו מתחם אולפן טלוויזיה מיוחד בו שודרה תוכנית הרדיוויזיה הראשונה בישראל ובעולם: 'ממעמקים - דה פרפונדיס' בהגשתו ובעריכתו של אריה יאס. באוניברסיטת חיפה קיים חוג לתקשורת. בתחום העיתונות קיים "ידיעות חיפה" של ידיעות תקשורת וכן מקומונים עירוניים.

תקשורת

מוזיקה קלאסית - את חיפה מייצגת בתחום המוזיקה הקלאסית התזמורת הסימפונית חיפה. בנוסף, פועלים בעיר הרכבים קלאסיים נוספים כגון רביעיית המיתרים "רביעיית כנרת".
מוזיקה חסידית - למרות היקפו הקטן של הציבור החרדי בעיר, הרי שחיפה נחשבת כמובילה מבחינת תרומתה להתפתחות המוזיקה החסידית. חצר סערט ויז'ניץ ידועה בעולם החרדי כבית יוצר למאות ניגונים חסידיים המושרים בבתים רבים. המלחין החסידי חיים בנט, שהוציא עשרות דיסקים וחיבר מאות לחנים, מתגורר בחיפה. גם בנו, פייטן היידיש רובי בנט, התגורר בחיפה. הזמר החסידי אודי אולמן והמלחין העובד לצדו, יובל סטופל, חיים ויוצרים אף הם בעיר.
רוק ומטאל - כמה להקות ואמני רוק ומטאל החלו את דרכם בחיפה. אחת מהלהקות הראשונות הייתה הרכב הרוק "קילר הלוהטת" שהוקם בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והושפע הן מהגלאם רוק הבריטי והן מהפאנק הבריטי. חלק משירי הלהקה הושמעו ברדיו והפכו ללהיטים. בתחילת שנות ה-90 קמה בחיפה להקת "סטלה מאריס", שהטביעה את חותמה על הרוק הכבד בארץ. בתחילת שנות האלפיים קמה בחיפה להקת הרוק הכבד "לאוד נ' קליר", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004, ואף זכתה ללוות את הופעתו של ענק הרוק הכבד האנגלי פול דיאנו (שהופיע גם בחיפה). לא רק למטאל הפופולרי יש ייצוג בחיפה אלא גם למטאל הקיצוני: להקה הפועלת בעיר היא להקת הדת' מטאל "להבות", שהופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004 ו-2005. החל משנת 1990 מתקיימים בסינמטק חיפה אירועי ה"רוקולנוע", אותם עורך ומנחה יורם מארק-רייך, לשעבר סולן "קילר הלוהטת" וכתב ידיעות חיפה לענייני מוזיקה. במסגרת אירועי ה"רוקולנוע" מוקרנים בימי שישי, אחת לחודש, קליפים וקטעים מהופעות של להקות רוק שונות מזמנים שונים. כל ערב מתרכז בנושא אחר הקשור בתולדות הרוק, או מוקדש ללהקות ולאמנים בולטים.פאנק - בחיפה החלו את דרכן מספר להקות פאנק. אחת המפורסמות בהן היא יוסלס איי.די.
בחוף דדו מתקיימים אירועים קבועים בתקופת האביב והקיץ, ובהם משתתפים מאות רוקדים בכל הגילים (בעיקר מבוגרים), בתחום ריקודי העם הישראליים בהדרכת מרקידים מקצועיים לרוב על פי הקצב והתוכן של המוזיקה הישראלית.

מוזיקה

במשך השנים פעלו בחיפה בתי קולנוע שכונתיים רבים, אך אלה הלכו ופחתו לטובת בתי קולנוע במתחמים גדולים יותר, כחלק מהתופעה בישראל.
עד לסוף המאה ה-20 נסגרו רוב בתי הקולנוע שפעלו בעיר, ותרבות הצפייה עברה אל הקניונים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה בקריון ולאחר מכן גם בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניון חיפה, במרכז חורב, במרכז פנורמה וב"גרנד קניון", ובהמשך נסגר גם "גלובוס הקונגרסים" (לשעבר "גלובוס סיטי") בסוף 2011. בשנת 2016 נסגר גם "סינמה קפה מוריה", בית קולנוע שכונתי אשר פעל משנות ה-40 ברחוב מוריה, כלל אולם יחיד והתמקד בסרטים זרים או שאינם עתירי תקציב.
בתי הקולנוע שעדיין פועלים בחיפה נכון ל-2023: "סינמה קפה עממי", קומפלקס אולמות ההקרנה "פלאנט" בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), וכן בית קולנוע הפועל באודיטוריום של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית ומוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות. באפריל 2016 נפתח מתחם קולנוע של רשת "גלובוס מקס" ב"גרנד קניון", אשר בהמשך עבר לרשת "הוט סינמה" של חברת HOT. באוקטובר 2019 נפתח גם מתחם קולנוע של רשת "מובילנד" בקניון עזריאלי חיפה (כעשור לאחר סגירת מתחם הקולנוע הקודם אשר פעל בו). בנוסף, פועל בכרמל סינמטק עירוני ותיק הנמצא סמוך לאודיטוריום.
תיאטרון חיפה החל לפעול בעיר בשנות ה-60. התיאטרון מעלה הצגות בהפקה מקורית וכן רפרטואר הצגות מתיאטראות אחרים. משכנו הראשי הוא בשכונת הדר במתחם תרבות הכולל את התיאטרון, ספרייה עירונית ו"במה 3".
משנות ה-80 ועד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 פעלה זרוע אוונגרד בעיר התחתית ("במה 2" במתחם אל-פאשה).

במרכז הכרמל בבניין בית הכט הוקם בשנת 2005 תיאטרון פרינג' הנקרא תיאטרון סטודיו. התיאטרון מעלה הצגות מקוריות שהשתתפו בפסטיבלים שהוא עורך. הוא מזמין הצגות מתל אביב, חיפה ובעיקר הצגות פרינג'. במקום הוקם בית ספר ללימודי תיאטרון, משחק וכתיבת מחזות.
בקריית חיים פועל מאז שנות ה-90 תיאטרון הצפון, המציג הפקות של תיאטראות רפרטואריים מישראל.
עוד פועלים בעיר תיאטראות ערביים כמו תיאטרון אל-מידאן ותיאטרון בית הגפן (הנקרא גם תיאטרון אל-כארמה), התיאטרון האנגלי, וקבוצות תיאטרון קהילתיות כמו "תיאטרון הסטודיו" בבית הכט או תיאטרון הטכניון.

קולנוע ותיאטרון

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה - מתקיים בכל חג סוכות ובו מוקרנים סרטי איכות ממדינות רבות בעולם. הזירה המרכזית היא הסינמטק שבכרמל.
פסטיבל יוצרים יוצאים - מתקיים בכל חודש מרץ ובו מתקיימות הופעות ותחרויות של בני נוער מהמטרופולין.
פסטיבל חיפה להצגות ילדים - מתקיים מדי שנה בחג הפסח, בחסות התיאטרון העירוני, ונערך במספר מוקדים בעיר.
החג של החגים - מדי חודש דצמבר בוואדי ניסנאס. משלב קונצרטים בכנסיות, דוכני מזון ויריד אמנויות ומוקדש לדו-קיום. נערך בחסות בית הגפן.
פסטיבלי מוזיקה שנערכו בעיר שלא על בסיס קבוע כללו את "פסטיבל רוק ונשמה" בנמל, פסטיבל רוק ישראלי במעגן הקישון ואירועים המוניים נוספים.
פסטיגל - מחזמר ישראלי לילדים שהחל את דרכו בשנת 1981 בחיפה ומאז נערך מדי שנה בחודשים נובמבר-ינואר. מספר שנים לאחר הפסטיגל הראשון, הפסטיגל הפך לאירוע המוצג בכל רחבי הארץ.

פסטיבלים

תרבות

כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.
מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה-נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (בשנות האלפיים, "חטיבת גולני"), כיכר חמרה (בימינו, "כיכר פריז") ומשם בשם "דרך יפו" עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכים (באנגלית: Kingsway), כיום דרך העצמאות, העוברת לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב - דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הופך הרחוב לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.

גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.
הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".
שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים - ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.
הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, צפונה ואז מזרחה דרך העיר התחתית - שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה שב כביש 4 ויוצא צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.
מאזור הצ'ק פוסט יוצאים מזרחה הכבישים 752 ו-75 המקשרים את חיפה עם צפון-מזרח הארץ, ומהווים את הכניסה העיקרית אל העיר ממזרח. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור.
כביש 705 שנסלל בדרום-מזרח העיר מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לבאים ממזרח לכיוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.
בסוף 2010 נחנכו "מנהרות הכרמל", תוכנית הנדסית עתירת-משאבים שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שנכרו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן תוך שהן מפגישות בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות תוכננו כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה והן מופעלות ככביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך הוקמה יציאה שלישית מהמנהרות, המתחברת אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ומשרתת את הבאים לקנות בו, כמו גם את תושבי נווה שאנן ורוממה.
בשנת 2013 נחנך כביש "נתיבי המפרץ" או בשמו האחר כביש 22, הכביש מקשר בין העיר התחתית בחיפה למבואות עכו.

תשתיות כבישים

תחבורה

חֵיפָה (בערבית: حيفا; בעברית ניתן למצוא במקורות את הכתיבים חיפא, חיפה, או חפה) היא עיר באזור הכרמל, השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל (אחרי ירושלים ותל אביב-יפו), בעלת אוכלוסייה מעורבת עם מיעוט ערבי. היא חברה בארגון פורום ה-15, משמשת מרכזה של מטרופולין חיפה, בירת מחוז חיפה והיא מרכז עירוני חשוב והגדול ביותר בצפון ישראל. חיפה היא העיר עם השטח ה-6 בגודלו בישראל.חיפה היא מרכז תחבורה, תעשייה ותרבות חשוב ומשפיע על כל מדינת ישראל ואחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל. מראשית ימיה, הייתה עיר נמל. גם בשנות האלפיים, אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהוא אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל.

קובי מאור

Kobi Maor

הופעות בהשתתפות קובי מאור

קובי מאור - הופעות קרובות

הכל על קובי מאור