הופעות ואירועים ברמלה • 2025

העיר שימשה מהיווסדה ועד לשנות השבעים של המאה ה-20, תחנת ביניים בדרך בין ירושלים ליפו ובהמשך לתל אביב, עד שנסלל כביש 1 שעקף אותה מצפון, ועד היום היא משמשת מוקד אזורי, בעיקר ליישובים ממועצה אזורית גזר. בשנות השמונים כונתה רמלה "עיר הדיסקוטקים", בשל הדיסקוטקים הרבים שהיו בה, והיוו מוקד משיכה, ומקום בו עשה הזמר המזרחי המתחדש את צעדיו הראשונים לקראת פופולריות בקרב כל שכבות הציבור הישראלי. בעיר ישנם תחנת משטרה, כיבוי אש, מד"א אזורית, בית משפט השלום, משרדי ממשלה כגון משרד הפנים, משרד הרישוי, ביטוח לאומי, וכן רבנות ראשית ומועצה דתית מקומית. אזורי התעשייה של העיר מרוכזים בצידה המזרחי והצפוני, והמפעלים המוכרים והגדולים ביותר באזור הוא מפעל נשר, פוליבה בתחום המזון והאפייה, ג'נרל מילס ישראל בתחום המזון והאפייה, מאפיית מַן המייצרת ופלים ועוגיות וקבוצת תעבורה חברת ההובלה והלוגיסטיקה הגדולה בישראל. וכן גם נמצא מתקן הכליאה הגדול ביותר בארץ והמטה של שירות בתי הסוהר אשר כולל בתוכו את בית הסוהר מעשיהו, בית הסוהר איילון, בית הסוהר גבעון ובית הסוהר נווה תרצה. כמו כן, גם נמצא מטה מחוז המרכז של משטרת ישראל. כמו כן, נבנה בעיר בסיס קליטה ומיון חדש שעתיד להחליף את תל-השומר בסמוך למפקדת פיקוד העורף בדרום העיר בבסיס מחנה רחבעם, וכן בנק דם לאומי חדש אשר החליף אף הוא את הקיים במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר. הבנק נבנה מתחת לפני הקרקע ויהיה חלק מקריית מד"א שמוקמת בעיר. בנק הדם נחנך במאי 2022. בסיס מרכזי של הרבנות הצבאית - "מחנה שורה" שוכן גם הוא בעיר. העיר ידועה בזכות "שוק יום רביעי", בו רוכלים פורסים את מרכולתם הססגונית, ברחובות בסביבות השוק. בעיה אורבנית שקיימת ברמלה היא בנייה בלתי חוקית, שנפוצה בעיקר בשכונות של המגזר הערבי בעיר.בשנת 2016 הודיע ראש העיר יואל לביא כי לא יתמודד לראשות העיר לאחר שהודיע על פרישה מהעירייה. ב-18 באפריל 2017 הגיש מכתב התפטרות לשר הפנים אריה דרעי ובכך סיים 23 שנים רצופות כראש עיריית רמלה.ב־13 ביוני 2017 התקיימו בחירות לראשות העיר. המועמדים הסופיים היו: מיכאל וידל, מוטי יצחקי ועדי שטרנברג. וידל ניצח בבחירות ברוב של 53.7% מהקולות שהם 10,824 קולות.ב-1 ביוני 2020 אושרה להפקדה תוכנית להקמת פארק תעשיות רג"מ אשר יהווה מנוף כלכלי חשוב לעיר ויצור כ-20 אלף מקומות עבודה חדשים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף נובמבר 2023 (אומדן), מתגוררים ברמלה 81,350 תושבים (מקום 24 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.7%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 74.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,102 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).רמלה היא עיר מעורבת, והתפלגות האוכלוסייה בה היא כדלקמן: יהודים ואחרים 72.9% מזה יהודים 70.7% ערבים 27.1% מזה מוסלמים 22.6% ונוצרים 4.5% להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בעיר פועל מרכז להשכלה גבוהה בשם קמפוס נבון - קמפוס לימודים לתואר אקדמי של האוניברסיטה הפתוחה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2018, ברמלה רק 2.8% מהצעירים בגילאי 21–29 מגיעים לאוניברסיטה[דרוש מקור][מפני ש...]. החינוך העל יסודי ברמלה מורכב מ-4 קריות חינוך בתי-ספר תיכוניים, בית-הספר קריית החינוך הרב תחומי ע"ש יגאל אלון של רשת עמל, בית-הספר קריית חינוך ע"ש לילנטל, וקריית החינוך למדעים ואומנויות ע"ש זאב ביסטריצקי של רשת אורט, קריית חינוך אית"ן ע"ש הרב צבי נריה של רשת עתיד ממלכתי דתי. למגזר הדתי בעיר פועלים בית ספר תיכון דתי לבנים ולבנות בנפרד "איתן" של רשת עתיד, מרכז טכנולוגי דתי של רשת אמי"ת. כמו כן, פועל בעיר בית הספר ברנקו וייס רמלה המיועד לנוער בסיכון. בנוסף ישנם שני בתי ספר למגזר הערבי בעיר תיכון דרור רמלה, תיכון מקיף ערבי של רשת אורט ותיכון אורתודוקסי. הגרעין התורני "עמיחי" בעיר הוקם בשנת תשס"ג (2003). ברמלה פועלות מספר תנועות נוער שהותיקה שבהם היא תנועת בני עקיבא המפעילה סניף במרכז העיר. בעיר פועל מטה עמותת תפוח הפועלת ליצירת שיוון דיגיטלי בישראל, מטרת העמותה היא להוות גשר בין אומת הסטרט-אפ הצומחת ובין אוכלוסיות הפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל.

העיר שוכנת בין כביש 44 העובר מצפון לה ומחבר בין יפו לבית שמש, לבין הכביש המהיר 431 שנפתח לתנועה בראשית שנת 2009, ומחבר בין ראשון לציון למודיעין. עוד שוכנת העיר בסמוך לכבישי האורך 40 ו-6 העוברים ממזרח לה. תחנה מרכזית רמלה שנמצאת במתחם קריית הממשלה היא אחת מהתחנות העמוסות ביותר בשפלה, ויוצאים ממנה אוטובוסים לרחבי השפלה, גוש דן וירושלים. חברת קווים מפעילה את הקווים העירוניים ברמלה, ואת רוב הקווים הבינעירוניים, חברת אגד מפעילה מספר קטן של קווים העוברים בתוך ובסמוך לתחנה מרכזית רמלה, וחברת אלקטרה אפיקים מפעילה 2 קווים לעיר אשדוד. בנוסף עוברים בתחנה קו אחד של חברת בית שמש אקספרס העובר בין בית שמש לתל אביב, חברת תנופה מפעילה קו אחד לאוניברסיטת אריאל עם נסיעה אחת ביום לכל כיוון. בצפון העיר בסמוך לתחנה המרכזית שוכנת תחנת הרכבת רמלה ובה שתי מסילות רכבת ושני רציפי צד. בתחנה שירות רכבות פרבריות ובינעירוניות. התחנה ממוקמת בסמוך לתחנה המרכזית. שדה התעופה רמלה בעל מסלול אחד, הוקם בשנת 1916 דרום-מזרחית לעיר, במקום בו נמצאת מפקדת פיקוד העורף, ופעל עד 1948. כל קורסי הטיס במחלקת הטיס של הפלמ"ח נערכו בשדה תעופה זה.

שכונת עמישב (אג"ש) - נמצאת בסמיכות ל"עיר העתיקה". מורכבת מאוכלוסייה מעורבת (יהודים וערבים). העיר העתיקה - נמצאת במרכז הדרומי של העיר רמלה. העיר העתיקה מאופיינת ברוב מוסלמי והיא בעצם מכילה את כל המבנים ההיסטוריים של העיר, לצידה של העיר העתיקה משולבת העיר החדשה הכוללת בתוכה את הקניון ושדרת הקניות של רמלה. נווה דוד - שוכנת בצפון מערב העיר המאופיינת בבתי קרקע גדולים. נאות יצחק רבין (לשעבר נווה הדרים) - נמצאת בדרום העיר סמוך לבית הקברות החדש מאופיין בבתי קרקע גדולים. נווה רם - שכונה ותיקה יותר. רמת דן - שכונה חדשה המאופיינת במגדלי מגורים רבי קומות ומגדל פנורמה בגובה של 18 קומות. משכנות - בעצם כוללת את רוב השיכונים בעיר רמלה, האוכלוסייה היא ברובה יהודית. המקום מאופיין בשיכונים ישנים אך העירייה פועלת לשקמם. שכונת ויצמן - אוכלוסייה ותיקה במרכז העיר. שפרינצק - שכונה מעורבבת הסמוכה לצומת השעון. בן-גוריון - השכונה מאופיינת בבניינים גבוהים, השכונה שינתה את אופי האוכלוסייה בה בשנות ה-90 עם העלייה מברית המועצות ומאתיופיה. נווה יהונתן - שכונה שנבנתה בשנות ה-80 עד לשנות ה-90. בעיקר בניינים נמוכים ובתי קרקע ותיקים (הקוטג' המאפיין את שנות ה-80). נאות בגין (לשעבר: קריית מנחם בגין, נקראת גם אפקה) - השכונה שוכנת מצפון לכביש 44, צפונית לעיר, ומתגוררים בה בעיקר עולים שעלו מחבר העמים בשנות ה-90 של המאה ה-20. בצמוד לשכונה, נבנית שכונת פארק צפון של חברת מ. אביב. קריית האומנים - שכונה חדשה שנבנתה בעשור השני של המאה ה-21 בין כביש 40 וכביש 431 ועוד כביש 4304. השכונה נקראת כך מפני שרחובותיה נקראים על שם אנשי תרבות בולטים שנפטרו בעיקר בשנות התשעים ובעשור הראשון של המאה ה-21. רחובות בה נקראו על שמותיהם של יוסי בנאי, אהוד מנור, שושנה דמארי, אריק לביא, נתן יונתן, עופרה חזה, דליה רביקוביץ', עוזי חיטמן, דודו דותן ומאיר אריאל. השופטים צפון - שכונה ותיקה מאוד היום מאופיינת באוכלוסייה מבוגרת. השופטים דרום - בעבר אזור פחות מאוכלס היום אוכלוסייה מעורבת. נווה דוד החדשה - נמצאת בין נווה דוד ובין מסילת הברזל שמצפון. נאות שמיר - שכונה חדשה במערב העיר, גובלת בבאר יעקב, קרויה על שם יצחק שמיר. רחובות השכונה נקראו על שמם של אישים מתחום הביטחון, ביניהם משה ארנס ומשה לוי.

ערך מורחב – סמל העיר רמלהסמל העיר מורכב ממגן בצבע ירוק כהה, ובו נראים בלבן ענף ועלי עץ זית, זכר לכרמי הזית הנרחבים שהיו מרכיב בכלכלת העיר בימים עברו, גלגל שיניים המדגיש את פיתוחה התעשייתי של העיר ומגן דוד המסמל את זהותה העברית של העיר. הסמל עוצב על ידי צבי נרקיס ונבחר ב-1952 על ידי ועדה בראשות יעקב בן-סירא.

שייח' מוסטפא אל-ח'רירי: 1920–1948. ראש העיר גורש מרמלה לעבר הירדן בתחילת יולי 1948. רב-סרן זיגה יעבץ (המושל הצבאי) - יולי 1948 – מאי 1949 מאיר מלמד: 1949–1965 יהודה שטיין: 1965–1971 אליהו סאלם לוי: 1971–1972 (נפטר בעת כהונתו) אהרן אבוחצירא: 1972–1977 הנרי חדד: 1978–1983 יורם רבי: 1983–1988 משה פרץ: 1988–1993 יואל לביא: 1993–2017 (התפטר) מוטי יצחקי: (ראש עירייה זמני) מיכאל וידל: 2017–מכהן

הרבנים האשכנזים: הרב יוסף שלום אלישיב – 1948 הרב ישראל גלזר 1948–2008 (תלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק)הרבנים הספרדים: הרב יצחק אבוחצירא 1949–1970 (ה"באבא חאקי") בנו הרב אברהם אבוחצירא 1970–1973 אחיו הרב יחיאל אבוחצירא החל מ-1975

גרמניה מרס (אנ'), גרמניה (מ־1987) ארצות הברית קנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית (מ־1998) ארצות הברית טוסון, אריזונה, ארצות הברית קנדה ווהאן (אנ'), אונטריו, קנדה (מ־1993) לטביה דאוגבפילס, לטביה (מ־2003) אלבניה קוצ'ובה, אלבניה (מ־2010) רוסיה ויבורג, רוסיה (מ־2010) פולין קיילצה, פולין אתיופיה מקלה, אתיופיה (מ־2013) ליטא פוניבז', ליטא פרו איקיטוס, פרו (מ־2022) רוסיה צ'ליאבינסק, אורל, רוסיה

אייל מירון (עורך), רמלה וכל נתיבותיה - לסייר עם יד יצחק בן צבי, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2019 כרך 135 של כתב העת קדמוניות מוקדש להיסטוריה וארכאולוגיה של רמלה, 2008 נמרוד לוז, ‏רמלה האֻמַיית – חידוש עירוני בארץ-ישראל – היבטים גאוגרפיים-היסטוריים, קתדרה 79, מרץ 1996, עמ' 22–52 שמעון גת, ‏עיר מוסלמית משגשגת – כלכלתה של רמלה בימי הביניים, קתדרה 123, ניסן תשס"ז, עמ' 39–66 מרים רוזן איילון, רמלה, האנציקלופדיה לחפירות, ד', 1471–1474. שמעון גת, רמלה אלף רמלה בית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: עת־מול גיליון 178 (2), נובמבר 2004 משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (634–1099), כרך א' – עיונים היסטוריים, אוניברסיטת תל אביב ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור (תל אביב, תשמ"ג–1983). זאב וילנאי, רמלה – הווה ועבר, הוצאת עיריית רמלה, תשכ"א–1961. מיכאל אסף, תולדות השלטון הערבי בארץ ישראל, הוצאת דבר, תל אביב, תרצ"ב. שמחה אסף וליאון אריה מאיר, ספר היישוב, כרך שני: מימי כיבוש ארץ ישראל על ידי הערבים (637) עד מסעי הצלב (1098), הוצאת מוסד ביאליק על ידי דביר, ירושלים, תש"ד. המקורות על העיר רמלה בעמ' 56–63 (מובאים 43 מקורות) ועמ' 133 (השלמות לעמ' 63). ליאון אריה מאיר, יעקב פינקרפלד, חיים זאב הירשברג (מבוא), בניינים דתיים של המוסלמים במדינת ישראל, ירושלים, תש"י (על העיר רמלה, ראה עמ' כ"ב-כ"ו, כולל תמונות). יוסף לנג, בעיר המצער רמלה - חידוש היישוב היהודי בעיר בשנות העלייה הראשונה (תרמ"ה - תרס"ד), ביטאון "על אתר", גיליון יז – כסליו תשע"ג.