רנה שני

נולדה בשם "רינה שומרוני" בחדרה כבכורה מבין שני ילדים. אמה, רעיה, הייתה יוצאת ליטא. להוריה הייתה מסעדה קטנה בצומת ככר המשטרה. מגיל צעיר גילתה כישרון כתיבה יוצא דופן, והשירים הראשונים שלה התפרסמו ב"משא", המוסף הספרותי של למרחב ב-1958. מאוחר יותר קיצרה את שם משפחתה ל"שני". היא סיימה את לימודיה התיכוניים בחדרה, שירתה כקצינת חינוך בצה"ל והמשיכה לשרת כמה שנים בשירות הקבע. עברה לירושלים ושם השלימה תואר ראשון בלשונות רומאניות. במהלך לימודיה הכירה את משה לזר ודרכו את לאה גולדברג, אשר התרשמה מכתיבתה וסייעה לה לפרסם מיצירותיה. לאה גולדברג היא שהציעה לה לקצר את שם משפחתה לשני. לאחר סיום לימודיה עברה לתל אביב עם המחזאי בן-ציון תומר. תומר הפגיש אותה עם אנשי הבוהמה התל אביבית שישבו אז בבתי הקפה ברחוב דיזנגוף: קליפורניה בבעלות אייבי נתן, וכסית. עם פרסומה החלה להיות דמות מוכרת בשנות השישים. באותה תקופה הייתה בקשרי חברות עם הסופרת והמחזאית אידה צורית. ב-1964 הכירה את האדריכל דן איתן, אשר עזב למענה את אשתו הראשונה הסופרת והמשוררת רחל איתן. לבני הזוג נולדה בת, תמר, ב-1966. הם התגוררו ביפו העתיקה ושם, מתוך קשרי חברות עם דן בן אמוץ, אשתו בתיה אפולו והבוהמה של שנות השישים, נטלה לראשונה חשיש (וגם אל אס די באופן חד-פעמי) שגרמו לה לדבריה "לראות את האור" ולשנות כיוון בחיים. שני עזבה את איתן ועברה להתגורר בכפר שמריהו עם בתה, לאחר כתשע שנות זוגיות. בשנים 1975–1977 חיה שני בארצות הברית עם המשורר יעקב רוטבליט, שהיה צעיר ממנה בשמונה שנים. היא החליפה את שמה לריין שיין (Rain Shine). ב-1976 נפרדה מרוטבליט, נישאה לאמריקאי וקיבלה מעמד תושבות. שני שבה לישראל בעקבות בתה תמר ועברה להתגורר בבית שכור ברחוב האהבה במושבה מגדיאל. לאחר חוויית התעוררות חזקה ב-1979, החלו אנשים להתאסף סביבה במסגרת של פגישות שבועיות במגדיאל ולאחר מכן בזכרון יעקב. הקבוצה של שני ספגה ביקורת רבה מפיה של ח"כ מרים גלזר-תעסה. נטען כי הקבוצה היא למעשה כת ושני הכריזמטית משמשת בה הלכה למעשה גורו, תוך שטיפת מוחם של צעירים תועים וחשיפתם לסמים קשים תוך כדי ניצולם לצרכיה הפרטיים, ביניהם גם צרכים מיניים. כינתה את הקבוצה "אצבע האלוהים". תחקיר שערך העיתונאי עמנואל רוזן על הקבוצה, האשים את שני בהסתת הצעירים הנתונים להשפעתה נגד הוריהם. במקביל התנהל נגדה משפט על שימוש במריחואנה, זאת לאחר שכבר הורשעה בעבר בגידול הסם. בפברואר 1983 צעיר ממשתתפי הכת, שבריאותו הנפשית התדרדרה בעקבות גיוסו לצבא, שם קץ לחייו. לאחר מותו של הצעיר, פורסמה פרשת הכת של שני ברחבי הארץ, והיא עזבה להודו עם חבר, בעקבות הזמנה של שני מאמיניה, ששהו שם. עם יציאתה להודו והתמסרותה לתורת המסתורין שלה, המשיכה לכתוב שירים ויומנים. שני ספרים התפרסמו לאחר מותה. רנה שני נפטרה במקדש בעיר בודגאיה שבהודו מסיבוכי מחלת הצהבת ומלאריה. מלוויה, שלא טיפלו בה כראוי ולא הביאו אותה בזמן לבית החולים, פיזרו את אפרה, כמקובל בהודו. בשנת 2003 נחנך אולם תרבות על שמה ליד בית הספר "תיכון חדרה", בעיר הולדתה חדרה.

אידה צורית, "בלי מלאך על הכתף": על שירי רנה שני, נדפס במאזנים, נ"ז, 7, תשמ"ד 1984. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) באור ישמע, כתבים אחרונים, הביא לדפוס אחיה של המחברת, אחרית דבר מאת אורי ברנשטיין, גוונים תל אביב, תשס"ב 2002. גבי זהר, האושר אין לו סוף על תופעת הכתות המיסטיות, הקבוצות החדשות והמרתונים הפסיכולוגיים בישראל, הוצאת סער