זאב ארליך

זאב חנוך ארליך נולד ב-1953 להדסה וישראל ארליך. אביו היה חסיד סוכטשוב וחוקר שערך ספרים רבים על ההיסטוריה של גדולי ישראל מפולין. הוא התחנך במוסדות של הציונות הדתית ולמד בישיבת הכותל בירושלים. בוגר תואר ראשון בתלמוד ובהיסטוריה של עם ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים וטורו קולג'.[דרוש מקור] בשירותו בצה"ל היה קצין חי"ר. נפצע במלחמת יום הכיפורים והגיע במהלך שירות המילואים לדרגת רב-סרן. בשנים 1988–1991, במהלך האינתיפאדה הראשונה, התגייס לשירות קבע כקצין מודיעין בגזרת יהודה, ובמאי 1989 נפצע מרסיסים בהיתקלות עם מחבלים בבית אולא. נישא לתמר ולהם שלושה בנים ושלוש בנות. התגורר בעפרה ונמנה עם מייסדי בית ספר שדה עפרה. הוא היה סייר, מורה דרך וחוקר ארץ ישראל, פרסם עשרות מחקרים בנושאי ידיעת הארץ, וכתב מדור קבוע על נושאים אלה במוסף השבת של עיתון "מקור ראשון". אחד מהמשפטים (המיוחס לרחבעם זאבי) שהיה חוזר עליו רבות, ”בארץ ישראל צריכים ללכת יחפים כי בכל מקום דורכים על פסוקים”. היה מחוקרי העיר העתיקה של שכם ומערכות המים התת-קרקעיות שמתחת לקסבה של העיר, עליה העיד כי היא העיר האהובה עליו אחרי ירושלים. הרצה על ההיסטוריה והגאוגרפיה של חבלי יהודה והשומרון במכון לנדר בירושלים ובמכללת אורות ישראל. במהלך השנים העביר סיורים לחיילים וקצינים, ויצר קשרים קרובים עם קציני צבא בכירים. הוא עסק בתיעוד אתרי עתיקות בכפרים ערביים ביהודה ושומרון, והוא הרבה לבקר באישור ובאבטחת חיילי צה"ל באתרים ארכאולוגיים והיסטוריים שהגישה אליהם קשה, גם בשטח A. בין השאר, במאי 2024, נכנס ארליך עם נכדיו בני ה-17 לשטח באזור חברון באישור צה"ל ועם אבטחת חיילי צה"ל. ביוני 2014 התלווה ארליך למפקד חטיבת כפיר אשר בן לולו במהלך מבצע שובו אחים. בעקבות המבצע היה שותף להקמת יחידת "הר ציון" שהקים מח"ט הצנחנים אליעזר טולדנו, במטרה להעביר ללוחמי הגזרה מיכולות הכרת השטח של חוקרי הארץ. בהמשך היה ארליך ממקימי יחידת מרעול.

ערך מורחב – פרשת מותם של זאב ארליך וסמל גור קהתי ב-20 בנובמבר 2024, במהלך התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל, הצטרף לכוח של חטיבת גולני שלחם ליד הכפר שמע. הכוח נתקל במחבלים שארבו בשטח באחד המבצרים הצלבניים. ארליך ולוחם מהכוח, סמל גור קהתי, נהרגו במקום. רמ"ט גולני, אל"ם (מיל') יואב ירום נפצע באורח בינוני, ומפקד הפלוגה נפצע באורח קשה. לאחר מותו חויַל ארליך בדיעבד כחייל מילואים והוכר כחלל צה"ל. הוא נקבר למחרת בטקס צבאי בבית העלמין בעפרה. המחלוקת סביב נסיבות כניסתו ללבנון במקביל נפתחה חקירת מצ"ח באשר לנסיבות כניסתו של ארליך ללבנון כאזרח ובדיקה האם נעשו בניגוד לפקודות צה"ל. לפי החשד, ארליך נכנס ללבנון כדי לבצע מחקר עצמאי בשטח, והכוח נשלח במיוחד כדי לאבטח אותו. על פי עדויות של חיילים שנכחו בקרב, המשימה לא אופיינה בצורך מבצעי, לא כללה כלל את סקירת המבצר וכן התנהלה באופי לא מבצעי. לעומת זאת, אל"ם ירום טען כי נזקק לעזרתו של ארליך באיתור מחבלים ששהו על פי חשדות באתר ארכאולוגי והזמין את ארליך על מנת לסייע במשימה בעיקר הודות לידיעותיו הנרחבות בנוגע למערכות תת-קרקע. בעקבות התקרית, ביקש ירום לסיים את תפקידו.

גבורת בית חשמונאי, בית ספר שדה עפרה, החברה להגנת הטבע, תשמ"ה. השומרון במלחמת העולם הראשונה, תשמ"ז-1987. טיולי ישראל – מרכז, הוצאת כתר, 1994. שומרון ובנימין – קובץ מחקרים בגאוגרפיה היסטורית, בעריכת זאב ח. ארליך, הוצאת החברה להגנת הטבע, שלושה כרכים: תשמ"ז, תשנ"א, תשנ"ג. פרקים בנחלת יהודה, כרך ראשון. מחקרי יהודה ושומרון, בעריכת זאב ח. ארליך ויעקב אשל, הוצאת ראובן מס, ארבעה כרכים ראשונים החל מ-1991. יריחו היהודית לדורותיה, אדר ה'תשנ"ד. סיפור דרך – המדריך ללימוד הניווט, בעריכת זאב ח. ארליך, הוצאת כתר, 2004. מזרח הירדן במבט יהודי, תשנ"ו. אתרי היהודים בדרום-הלבנון – יהודים בלבנון במהלך הדורות. עזה מאז ולתמיד בעריכת ישראל שפירא וזאב ז'אבו ארליך.

לאחר מותו הוקדש לזכרו שער בגיליון כ"ד של כתב העת פשטות המתחדשים. השער כלל ביבליוגרפיה של כתביו מאת הרב הראל דביר ומאמרים בנושאים הקשורים למשנתו. בין הכותבים: הרב יואל בן נון, הרב אורי הולצמן וההיסטוריון ישראל שפירא. לאחר מותו פרסם ישראל שפירא שני ספרים המוקדשים לזכרו של ארליך: "סודות המכבים" שנכתב בעקבות סיורים משותפים באתרי החשמונאים, ואת "עזה מאז ולתמיד" שארליך עצמו ערך. גם הכנס העשירי של "ארץ שכם" של מועצה אזורית שומרון בשבי שומרון הוקדש לזכרו, בהשתתפות אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, מח"ט שומרון אריאל גונן וחוקרים שונים, ביניהם פרופ' זהר עמר, פרופ' יואל אליצור וד"ר אריה בורשטיין. במהלך דבריו של גונן, התפרצו לאירוע בני משפחתו של גור קהתי והביעו מחאה חריפה על קיום האירוע לאור נסיבות מותו של ארליך, ועל שבנם לא הוזכר באירוע. לאחר מספר דקות עזבו בני משפחת קהתי את הכנס והוא המשיך כסדרו.